- פסק דין זה עניינו הכרעה בשלושת התביעות, התלויות ועומדות, בין הצדדים.
למען הנוחיות מר ג' ש' ק', ייקרא להלן: "התובע" וגב' ג' ו' ל', תיקרא להלן: "הנתבעת".
התביעות:
1.1 תביעה לפינוי וסילוק יד, שהוגשה ע"י הנתבעת כנגד התובע (תמ"ש 7994-10-15).
1.2 תביעה למתן פסק דין הצהרתי, שהגיש התובע כנגד הנתבעת (תמ"ש 24611-10-15).
1.3 תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים, שהגיש התובע כנגד הנתבעת (תמ"ש 36619-05-17).
- עיקרי העובדות
2.1 התובע, גרוש עם 4 ילדים מנישואיו הקודמים ולנתבעת שני ילדים מקשרים קודמים.
2.2 הצדדים הכירו בשנת 2002, כשסמוך למועד היכרותם, נכנס התובע לכלא הרוסי לתקופה של חמש שנים.
2.3 בסוף שנת 2007 הגיע התובע לישראל ועבר להתגורר עם הנתבעת בביתה, שברח' צ' XX הרצליה פיתוח.
2.4 בשנת 2008 חתמו הצדדים על הסכם ממון, שקבע הפרדה רכושית.
2.5 בהסכם נקבע שאין בעובדה שהתובע מתגורר בבית הנתבעת, ברח' צ' XX, הרצליה פיתוח, כדי להקנות לו זכות כלשהי בבית וכי סעיף זה יחול גם אם הנתבעת תשנה את מיקום ביתה ותרכוש בית אחר.
2.6 עוד נקבע בהסכם שסיום הקשר יהא בהודעה בכתב, בדואר רשום ובמקרה זה יפנה התובע, תוך 30 יום, את הבית הרשום על שם הנתבעת.
2.7 ביום 18.8.2008 רכשה הנתבעת בית ברח' הז' XX, כפר שמריהו, שייקרא להלן: "הבית", במקום הבית שברח' צ', אליו עברו הצדדים.
2.8 חיי הצדדים ידעו עליות וירידות ובחודש מאי 2015 החליטה הנתבעת להיפרד סופית מהתובע.
2.9 ביום 3.9.15 שלחה הנתבעת מכתב רשום לתובע, בו הודיעה לו על סיום הקשר.
2.10 היות והתובע לא פינה את הבית תוך 30 יום, כאמור בהסכם הממון, הגישה הנתבעת, ביום 7.10.15, תביעה לפינוי וסילוק יד כנגד התובע.
2.11 ביום 21.10.15 הגיש התובע תביעה למתן פסק דין הצהרתי כנגד הנתבעת, בה ביקש להצהיר שמחצית מהזכויות בבית שייכות לו, כן הגיש התובע תביעה נוספת לתשלום דמי שימוש ראויים.
2.12 בביהמ"ש המחוזי, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה הנתבעת, הגיעו הצדדים לידי הסכמה שהתובע יפנה את הבית כנגד קבלת דמי שכירות מהנתבעת בסך 5,600 ₪ לחודש וזאת עד להכרעה בתביעות שבין הצדדים.
- טענות הצדדים
3.1 טענות התובע
התובע טענתו שמחצית הזכויות בבית שייכות לו מכוח השקעותיו ברכישת הבית, ובשיפוצו וכי הסכם הממון שנחתם בין הצדדים היה הסכם למראית עין בלבד ואין לו כל תוקף.
3.2 טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת מנגד שכל הזכויות בבית שייכות לה, בהתאם לרישום הבעלות ובהתאם להסכם הממון שנחתם בין הצדדים וכי אביה מימן את רכישת הבית ושיפוצו ולא הייתה כל כוונה להקנות לתובע זכויות בבית.
- המצב המשפטי
4.1 התובע הוא שהגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי, הקובע שהינו בעל מחצית מהזכויות בבית.
4.2 המדובר בבני זוג אשר לא נישאו.
4.3 הלכה פסוקה שגם כאשר זוג מוכר כ"ידוע בציבור" אין בכך כדי להסיק שרכוש שנרכש על ידי אחד מבני הזוג הוא רכוש משותף ומחובת הטוען לשיתוף בנכס מסוים להוכיח כוונת שיתוף באותו נכס, כשהלכה הינה שנטל זה הינו כבד יותר מהנטל הרובץ בנסיבות דומות על בני זוג שנישאו ובייחוד כשהטענה לחזקת השיתוף סותרת את הרישום הקיים על הנכס.
4.4 זאת ועוד, אף לגבי בני זוג נשואים, שחוק יחסי ממון חל עליהם, על מנת להוכיח כוונת שיתוף לגבי נכס, שאינו רשום על שם הטוען לזכויות בו, יש להוכיח "דבר מה נוסף", דהיינו נסיבות עובדתיות מהן ניתן להסיק שהייתה לצדדים כוונת שיתוף באותו נכס.
- העובדות דנא
5.1 הצדדים הכירו בשנת 2002, כשמיד עם תחילת היכרותם נכנס התובע לכלא הרוסי לחמש שנים ורק בסוף שנת 2007, השתחרר התובע, הגיע לישראל ועבר להתגורר עם הנתבעת בביתה שברח' צ' XX, הרצליה פיתוח.
5.2 ביום 18.8.2008 רכשה הנתבעת את הבית ברח' הז' XX, כפר שמריהו, בסכום של 2,750,000 $.
5.3 בשנת 2008 חתמו הצדדים על הסכם ממון.
- הסכם הממון
6.1 הצדדים חתומים על הסכם ממון שלא הובא לאישור ביהמ"ש.
6.2 התובע טוען שהסכם הממון אינו תקף, שכן נעשה למראית עין בלבד, כשטענה זו מוכחשת מכל וכל על ידי הנתבעת.
6.3 קודם שנדון בתוקפו של הסכם הממון יש לציין את העובדות הבאות שעלו מתוך עדותו של עו"ד מ' ה', גיס הנתבע, אשר ערך את הסכם הממון ואשר החתים את הצדדים על ההסכם:
6.3.1 עו"ד ה' העיד כי קדם להסכם הממון שנחתם ע"י הצדדים, שבכותרתו כתוב טיוטה 2, טיוטה ראשונה, אשר הוגשה על ידו לביהמ"ש וסומנה כמוצג נ/11.
6.3.2 עו"ד ה' העיד שנתבקש ע"י התובע לבצע שינויים בטיוטה הראשונה ועל כן ערך טיוטה מתוקנת, היא הטיוטה השנייה, עליה חתמו הצדדים, להלן: "הסכם הממון".
6.4 הסעיפים הרלבנטיים בהסכם הממון הינם:
"3. בהסכמת בני הזוג הם מתגוררים יחדיו בביתה של ג' הממוקם ברחוב צ' XX בהרצליה ומוסכם על דעת שניהם כי אין בעובדה שג' מתגורר בביתה של ג' כדי להקנות לו זכות כלשהיא מכל מין וסוג שהוא בבית ולא יהא בכך כדי להקנות לג' ו/או מי מטעמו כל זכות שהיא בבית, מוסכם על הצדדים כי הבית הינו בבעלותה הבלעדית של ג'.
...
- באם ג' תשנה את מיקום דירתה/ביתה העתידית ותרכוש בית/דירה אחר/ת חילופית במקום הבתים הנ"ל, ו/או כל דירה ו/או אחרת שתהא לה ביום מן הימים ושתהיה רשומה על שמה בלבד, לא יטען ג' לכל זכות שהיא בבית ו/או בדירה, והתחייבותו זו מחייבת גם את עזבונו אחריו, וכן לא יתבע את עזבונה של ג' ויטען לכל זכות קניינית שהיא ו/או אחרת בבית/דירה שתהיה על שמה ו/או כל נכס מקרקעין שיהא לג' זכות בו.
...
- כן הוסכם בין הצדדים כי
א. הם הגיעו להסדר בעניין משק הבית וכלכלתו.
ב. הוסכם בין הצדדים כי כל נכס שיירכש במהלך החיים המשותפים ויהיה רשום על שם בני הזוג בחלקים שווים, יהיה שייך לשניהם בחלקים שווים כל רכוש אחר הרשום על שם מי מבני הזוג, יהיה לו בלבד.
ג. ג' מאשר בחתימתו על הסכם זה, כי לא שילם ולא ישלם לג' דמי מפתח ו/או כל תשלום אחר, שייחשב ע"ח רכישת הבית/הדירה". ( הדגשה שלי א.ז.ר).
...
- סיום הקשר בין בני הזוג
א. מוסכם בזה בין הצדדים כי הקשר בין בני הזוג יבוא לקיצו בהודעה בכתב, בדואר רשום, מאחד הצדדים לבן/בת הזוג, וההודעה תיחשב כהודעה על סיום הקשר, ובן-הזוג ג' יפנה את הבית/הדירה הרשומה על שם ג' תוך 30 ימים, ומבלי שתהא לו כל עילת תביעה כלפי ג', בגין הבית/הדירה ומטלטליה, ובגין זכות מזכויותיה. כמו כן, לא יחול חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972.
ב. מכתב ההודעה בדבר סיום הקשר, יביא הקשר לסיומו, ומשלוח המכתב בדואר רשום, כמוהו כצו פינוי נגד ג' על כל המשתמע מכך".
- כל שינוי ו/או תוספת להסכם זה, תעשה בכתב ובמפורש, וכל עוד אין הסכם בכתב המבטל ו/או מוסיף על הסכם זה, יהא הסכם זה מחייב על כל סעיפיו."
6.5 בטיוטה הראשונה שהוכנה על ידי עו"ד מ' ה' הופיעו 2 סעיפים אשר הושמטו בהסכם הממון שנחתם והם:
"4. כמו כן ג' רכשה בית ברחוב הז' XX בכפר שמריהו הידוע כגוש XXXX חלקה XXX ובבעלותה הבלעדית. אין בעובדה שג' יתגורר בביתה זה של ג', ככל שיתגורר, כדי להקנות לו זכות כלשהיא מכל מין וסוג שהוא בבית ולא יהא בכך כדי להקנות לג' ו/או מי מטעמו כל זכות שהיא בבית. מוסכם על הצדדים כי הבית הינו בבעלותה הבלעדית של ג'. מוסכם על הצדדים כי לג' אין ולא תהא כל טענה מכל מין וסוג שהוא לבעלות ו/או לכל זכות שהיא בביתה זה של ג'.
...
- מוסכם ומוחלט בין הצדדים, כי באם ישקיע ג' ו/או מי מטעמו כספים לשיפוץ מי מהבתים של ג' ו/או לשיפורם ו/או לתוספת בנייה בהם ו/או השקעה לצורך רכישת תכולה אזי לא יהא בכך כדי להקנות לו זכות כלשהי בבתים של ג'. כמו כן לא תהיה לג' כל טענה כנגד ג' לרבות תביעה כלפיה או כלפי עזבונה בגין השבחת הבתים ו/או בגין כספים שהושקעו בבתים ו/או בשיפורם, ו/או בתשלום משכנתא ו/או חוב ו/או חיוב בעבור הבתים, ו/או כל רכוש אחר".
6.6 למרות שבהסכם הממון שנחתם בין הצדדים, לא צוין במפורש הבית ברחוב הז', כפי שהופיע בטיוטה הראשונה, בטיוטה השנייה נכתב במפורש, בסעיף 5 להסכם הממון, שבמידה והנתבעת תשנה את מיקום ביתה ותרכוש בית אחר לא תהא לתובע כל זכות בבית.
6.7 כן נכתב בסעיף 10 להסכם הממון שנחתם בין הצדדים, שכל רכוש הרשום על שם אחד מבני הזוג יהא שלו בלבד וכי התובע מאשר בחתימתו על הסכם הממון שלא שילם ולא ישלם לנתבעת כל תשלום אחר שייחשב על חשבון רכישת הבית.
6.8 טענת התובע שהסכם הממון הינו הסכם למראית עין בלבד
6.8.1 התובע טענתו שהבית נרשם באופן פורמלי על שם הנתבעת היות ובאותה העת היה התובע בהליכים משפטיים עם גרושתו וכי הסכם הממון נולד ונחתם רק בשל רצונו למדר את גרושתו מהרכוש המשותף לו ולנתבעת ועל כן נכתב הסכם ממון בצורה כושלת, ללא תאריך, ללא ציון תעודות זהות של הצדדים, כששמות הצדדים שגויים ובלא שאושר על ידי בית המשפט.
6.8.2 הנתבעת טוענת מנגד שהסכם הממון היה פרי רצונה, כדי להבטיח את רכושה ואינו הסכם פיקטיבי.
6.8.3 ב"כ הנתבעת ביקשה לזמן לעדות את עו"ד מ' ה', אשר ערך את הסכם הממון, אשר הודיע שאינו מוכן להגיש תצהיר אך יסכים להופיע בבית המשפט במידה ויוזמן על ידי אחד הצדדים.
6.8.4 עו"ד ה' העיד בביהמ"ש ביום 21.11.17, שהסכם הממון היה על מנת להבטיח את נכסיה של הנתבעת ועל מנת שגרושתו של התובע לא תוכל לנסות ולשים את ידה על נכסים אלה וזו עדותו:
"ת. ובכל זאת מה שאני זוכר זה שהייתה פנייה מצד ש' , עוד פעם לדעתי זה היה בטלפון, הוא סיפר לי ואני גם ידעתי שגרושתו הגישה נגדו כל מיני תביעות בגין חובות של מזונות, מזונות ילדים, התעורר חשש אצלו וגם אצל ג' שהייתה כמובן מודעת למצבו, היה חשש שינסו לשים יד על הנכסים של ג', חשבונות הבנק שלה, הבית וכו', ואני הצעתי לש' פתרון פשוט, כפי שנעשה בהרבה מקרים מעין אלה, שיחתמו על הסכם חיים משותפים עם הפרדה רכושית מלאה כפי שבסופו של דבר ניסחתי וזה בעצם היה אמור להפיס את דעתה של ג' שהיא למעשה עושה את המקסימום שהיא יכולה כדי להגן על הנכסים שלה באותו זמן".
6.8.5 לגבי טענת התובע שהמדובר בהסכם פיקטיבי העיד עו"ד מ' ה':
"ש. אני אגיד לך למה אני שואלת כי ש' בחקירה שלו בדיון הקודם הוא טען שמדובר בהסכם פיקטיבי ויותר מזה, הוא אמר שאתה כעורך דין גם היית מודע לכך שמדובר בהסכם פיקטיבי, אני יכולה להפנות לעמ' 88, מפרוטוקול מיום 1.10.17, שורות 3-6 ואני מצטטת.
ת. אז מה השאלה?
ש. מה תגובתך האם היית מודע לכך שמדובר בהסכם פיקטיבי כמו שנטען?
ת. תראי, אני בכל הקריירה שלי לא מכין הסכמים פיקטיביים ואני לא יודע מה זה הסכמים פיקטיביים. צר לי שכך נאמר, אם כך נאמר, יש פה גם פגיעה בשם הטוב שלי ואני כמובן מתנגד לה בכל תוקף. אני יכול לתת לך אם את רוצה שלושה או ארבעה או חמישה הסברים שיפריכו את הטענה הזו מיד על פניה.
ש. אני אשמח. בבקשה.
ת. ש' מעולם לא פנה אלי עד שהוא הגיש את התביעה בטענה שההסכם פיקטיבי ושאני אנסה לבטל אותו באיזה שהיא דרך. עד כמה שידוע לי ש' במהלך השנים גם לא פנה לג' בטענה שזה פיקטיבי. אם ההסכם הוא פיקטיבי, הוא היה צריך להגיש תביעה מזמן. מכיוון שהסירו פה את החיסיון אז אני יכול להגיד שש' היה מודע לבעייתיות שיש לו עם ההסכם הזה והוא פנה אלי כנראה לקראת התביעה או תקופה מסוימת לקראת התביעה, כדי לראות מה ההשלכות של ההסכם הזה, אם ההסכם הזה היה פיקטיבי, הוא לא היה פונה אלי. יש לי עוד שלל טענות ואני חושב שזה מספיק. אני אדגיש, אני לא הצעתי פה חצי הריון, מה כוונתי, הצעתי פה מנגנון אמיתי של הפרדת רכוש כפי שאני מציע לכל אדם שפונה אלי באותה סיטואציה. מבחינתי זה היה מנגנון אמיתי".
6.8.6 מעדותו של עו"ד ה' עולה בבירור שהסכם הממון נחתם בשל חששה של הנתבעת שגרושתו של התובע תנסה לשים יד על נכסי הנתבעת, כשההסכם שיקף את המצב המשפטי האמיתי ששרר בין הצדדים והוא הפרדה רכושית וכי אין המדובר בהסכם למראית עין.
6.8.7 עדות זו נתמכה ע"י עדות הנתבעת בחקירתה הנגדית, בעמ' 162 לפרוטוקול מיום 21.3.18 שם העידה:
"לא. רציתי שיהיה ברור, כמו שעורך דין ה' הסביר לי בהסכם, שמה ששלו שלו, שלי שלי ושלא יהיו בעיות. גם אם היה קורה לי משהו, יש לו ארבעה ילדים, אז רציתי גם, גם אם יקרה לו משהו גם אז יש לי ילדים. אז שיהיה ברור שמה ששלו שלו ושלי שלי".
6.8.8 הסכם הממון שנחתם בין הצדדים הינו הסכם מפורט, בין שלושה עמודים המתייחס למצבים שונים, לאופן סיום הקשר ולפינוי בית הנתבעת ע"י התובע. אם אכן כוונת הצדדים הייתה לערוך הסכם פיקטיבי כלפי גרושתו של התובע לא היה כל צורך לערוך הסכם כה מפורט וודאי שלא היה צורך לציין בו את אופן סיום הקשר וחובת התובע לפנות את הבית תוך 30 יום.
6.8.9 התובע ניסה לבסס את טענתו שההסכם פיקטיבי על העובדה שבכותרת להסכם צוינה רק השנה, בה נחתם ההסכם, ללא היום והחודש וצויינו שמות הצדדים, ללא ציון מספרי תעודות הזהות של הצדדים, אך ניסיון זה נסתר מיני ובי בעדותו של עו"ד ה', שהעיד:
"ש. אני אראה לך את ההסכם ויש בהסכם 3 טעויות למשל: מספר תעודת הזהות של ש' חסר.
ת. קורה במשפחות הכי טובות. אפשר להוסיף את התעודת זהות.
ש. אני מפנה אותך להואיל האחרון כתוב שם ס' ואין תאריך מדויק ויש רק שנה?
ת. כן.
ש. איך אתה מסביר את הטעויות האלה?
ת. ס', אני לא חושב שטעויות כאלה פוגעות בתוקפו של ההסכם הזה עם כל הכבוד, בטח שלא הופכות אותו לפיקטיבי. ס' זה מאד פשוט, ההסכם הזה הוא בעצם נרשם על הסכם קודם של גברת ס' ואני לא אגיד את שמה, אז גם לי קורה שאני עושה טעויות וזה טעות דפוס, טעות סופר, הכוונה בהסכם פה ברורה. עכשיו לגבי התאריך, תראי עוד פעם אני לא יודע באותו מעמד, קשה לי לזכור האם הבאתי לשם עוד העתקים, האם החתמתי אותם על עוד העתקים, האם רשמנו תאריך על העתקים האלה, האם נתתי לכל אחד עותק מהחוזה כן או לא, אני כבר לא זוכר. מה שלי יש אצלי במשרד עותק סרוק זה כנראה זה והוא באמת בלי תאריך. מה שלי יש זה באמת עותק בלי תאריך, אני מזמין את הצדדים למלא כל תאריך מה-1.1.2008 עד 30-31.12.08 שימלאו כל תאריך שהם רוצים וימשיכו עם ההסכם הלאה. מה שאני כן יכול לשחזר זה את אותו אירוע משפחתי שהיינו בו.
ש. תסכים איתי לגבי התאריך שזה ככל הנראה היה לפני שנקנה הבית בהז' ביולי 2008 כי ההסכם מדבר על צ' ונכס נוסף ולא מאזכר במפורש?
ת. לא, בפירוש עד כמה שזכור לי ועד כמה שאני מנסה לשחזר, זה היה אחרי רכישת הנכס בהז'.
...
ת. לא, לא, בהחלט לא, תראי את רואה על ההסכם כתוב טיוטה 2, זה עוד טעות שלא נמחקה בזמן החתימה ואני אומר את הדברים בציניות. אני יש לי במחשב שלי טיוטה אחת וטיוטה אחת כן מזכירה את הבית ברח' הז' כמו גם הזכירה נכסים נוספים של ש' ובמאמר מוסגר, ברגע שיש טיוטה אחת וטיוטה שתיים זה לא יכול להיות הסכם פיקטיבי כי אם זה הסכם פיקטיבי אז לא משנה הטיוטות. בהחלט בטיוטה מס' 1 כן מוזכר הבית וכמו שאמרתי גם נכסים של ש' משום מה זה הורד בטיוטה 2 וקשה לי לשחזר 9 שנים אחורה למה זה הורד.
ש. זו טיוטה מס' 1. אפשר לקבל אותה?
ת. כן.
המשך חקירה:
ש. רצית להשלים משהו קודם לכן?
ת. היות וטיוטה 1 מדברת על הבית ברח' הז' XX, לכן אני משוכנע שגם טיוטה 2 שנוצרה אחריה נחתמה אחרי רכישת הבית ברח' הז' וכפי שאמרתי במסגרת אירוע משפחתי בתחילת חודש נובמבר 2008".
ובתשובתו של עו"ד ה' לב"כ התובע:
"ת. השם תקין והחתימה חתימה. תוסיפי את תעודת הזהות בעצמך. אף אחד לא חולק שהצדדים חתומים על ההסכם בפניי וזה לא בגלל זה הופך את ההסכם לפיקטיבי עם כל הכבוד".
6.9 טענת התובע שהסכם הממון לא אושר
6.9.1 התובע טוען שהעובדה שהסכם הממון לא אושר מהווה ראיה נוספת להיותו הסכם למראית עין בלבד.
6.9.2 גם טענה זו דינה להידחות.
6.9.3 יודגש כבר בתחילה שבמקרה דנא המדובר בבני זוג אשר לא נישאו והינם בבחינת "ידועים בציבור", אשר חוק יחסי ממון אינו חל עליהם ואין עליהם כל חובה לאשר את ההסכם בביהמ"ש.
6.9.4 עו"ד ה' העיד בחקירתו שלא הגיש את ההסכם לאישור ביהמ"ש כיוון שסבר שהיות והינם ידועים בציבור אין להם כל חובה לעשות כן.
6.9.5 גם לגבי בני זוג נשואים עליהם חל חוק יחסי ממון אין פסיקה חד משמעית הקובעת שהסכם ממון שלא אושר על ידי ביהמ"ש הינו חסר תוקף ושאלת תקפותו נבחנת בהתאם לנסיבות המקרה.
6.9.6 נפסק שהסכם ממון אשר לא אושר על ידי ביהמ"ש תקף מכח היותו התחייבות בין צדדים, כשעל התחייבות זו חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי) ובכלל זה חובת תום הלב.
6.9.7 וכפי שקבע כבוד השופט רובינשטיין בבע"מ 7734/08 הסכם ממון שלא אושר ע"י ביהמ"ש כדין יהא תקף אם הצדדים נהגו על פיו ומכח עיקרון תום הלב, השתק ומניעות:
"לעיצומם של דברים, כשלעצמו מקובלת עלי במישור העקרוני העמדה שהציג ביהמ"ש לענייני משפחה לפיה לא יוכל צד להסכם ממון חתום שלא הוגש לאישורו להישמע בטענה של העדר אישור לאחר שנהנה לאורך זמן מפירות ההסכם".
6.9.8 שוב יודגש שהלכות בדבר תקפותו של ההסכם נקבעו לגבי זוגות נשואים אשר חוק יחסי ממון חל עליהם ומחייב אותם לאשר את הסכם הממון ולא במקרה כגון דא שאין כל חובה לאשר את ההסכם היות ועסקינן בבני זוג שלא נישאו.
6.9.9 כפי שיפורט להלן, בנסיבות דנא, לא עלה בידי התובע להוכיח שהצדדים נהגו בניגוד לאמור בהסכם.
6.9.10 התובע לא הוכיח שהשקיע כספים ברכישת הבית או בשיפוצו ורכש ע"י השקעות אלה זכויות בבית, כן לא הוכיח התובע שלצדדים הייתה כל כוונה לשיתוף בבית.
6.9.11 יודגש שטענת התובע שהסכם הממון שנחתם בשנת 2008 אינו תקף הועלתה לראשונה בחודש אוקטובר 2015, רק לאחר שהנתבעת הגישה את תביעתה כנגד התובע לפינויו מהבית, כשכל השנים התנהלו הצדדים בהתאם להסכם ולא הוכחה כל התנהלות שונה.
6.9.12 העלאת טענה בדבר תוקפו של ההסכם לאחר 7 שנים לוקה בחוסר תום הלב והתובע מנוע לעשות כן.
6.9.13 הנתבעת הוכיחה שהסכם הממון לא היה הסכם למראית עין אלא הסכם אמיתי ותנאיו מחייבים. על פי תנאי ההסכם אין לתובע כל זכויות בבית וכי הזכות הבלעדית בבית היא של הנתבעת, כן הצהיר התובע שלא שילם ולא ישלם כל תשלום על חשבון רכישת הבית, ואף אם ישקיע כספים בבית אין בכך כדי להקנות לו זכויות בבית.
6.9.14 משהוכח שההסכם תקף ותנאיו תקפים אין לטענת התובע לקבלת זכויות בבית על מה שתסמוך.
6.9.15 למרות שהתובע התחייב, בסעיף 6 להסכם הממון, שאף אם ישקיע כספים לשיפוץ הבית או בתכולתו לא יהא בכך כדי להקנות לו זכות כלשהי בבית הנתבעת. למעלה מן הצורך, יובהר להלן, שהתובע לא הוכיח שהשקיע כספים ברכישת הבית או בשיפוצו, כשכוונת הצדדים הייתה להופכו לבעל זכויות בבית.
- טענת התובע שהשתתף ברכישת הבית ובשיפוצו
7.1 התובע טענתו שהבית נרכש על ידו ועל ידי הנתבעת במשותף ונרשם באופן פורמלי על שם הנתבעת היות והיה בהליכים משפטיים מתמשכים עם גרושתו וכלשונו: "כחלק מאסטרטגיה משפטית נמנע מלרשום את חלקו בבית המגורים על שמו". (ראה סיכומי התובע).
7.2 הנתבעת שוללת טענה זו מכל וכל וטוענת שרכישת הבית ושיפוצו שולמו במלואם על ידי אביה מכספו.
7.3 הנתבעת העידה ועדותה לא נסתרה שהבית נרכש ב-2,750,000 $ וכי שיפוצו עלה עוד 4,636,000 פרנקים שוויצריים.
7.4 התובע טען שהעביר סכומי כסף שונים על חשבון רכישת הבית ושיפוצו.
7.5 אתייחס לסכומים הגדולים יותר שפרט התובע בסיכומיו:
7.5.1 1,700,000 ₪ ששולמו במזומן לקבלן
7.5.1.1 התובע טען שהסכום של 1,700,000 ₪ במזומן, הכתוב בדף התשלומים, שולם על ידו לקבלן מכספים השייכים לו.
7.5.1.2 הנתבעת הכחישה טענה זו מכל וכל וטענה שכל הסכומים ששולמו לקבלן כולל הכסף במזומן בסך 1,700,000 ₪ שולמו על ידי אביה וכי התובע לא שילם דבר.
7.5.1.3 התובע לא הצליח להוכיח שהסכום ששולם במזומן לקבלן היה מכספים השייכים לו.
7.5.1.4 פה המקום להדגיש שנטל ההוכחה לחזקת השיתוף בבית מוטלת כולה על התובע והעובדה שהנתבעת לא הציגה את מסמך התשלומים אינה יכולה להפוך את נטל הראיה המוטל על התובע, כשהתובע לא הציג ולו "ראשית ראיה" שהיה ברשותו סכום כאמור וכי הסכום שהיה ברשותו הועבר לקבלן.
7.5.1.5 זאת ועוד, הנתבעת העידה שכל שנכתב בלוח התשלומים הוא ששולם במזומן סך של 1,700,000 ₪, כשלא צוין כלל שסכום זה שולם על ידי התובע ועל כן אין ברישום זה כדי לבסס את טענת התובע שהסכום הנ"ל הינו מכספים השייכים לתובע.
7.5.1.6 הנתבעת העידה מפורשות בחקירתה הנגדית בבית המשפט:
"לא כתוב שש' שילם. אני שילמתי את זה".
7.5.1.7 ובהמשך העידה הנתבעת:
"כל תשלום שהיה לקבלן בהעברות בצ'קים במזומן, זה לא רק במזומן, הכל רשום באותו מקום, אותו דבר שאני שילמתי לא כתוב, למה אתם לא טוענים שמה, שהכל העברות זה לא ש' כי זה כתוב אותו דבר, באותה
מידה".
7.5.1.8 כן העידה הנתבעת בחקירתה הנגדית:
"אבא שלי, לא היה לי כסף עד שאבא שלי לא נפטר וירשתי. ואז התחיל כל הבלגן הזה כי לפני לא היה. אז לא היה לי כסף. הכל, גם המכירה של הבית זה בא ישר מהחשבון שלו לחשבון של המוכר. כל הכסף, כל הצ'קים זה הכל כסף שאבא שלי נתן לי. היה לי 0 בחשבון".
7.5.2 תשלום לאב הנתבעת בסך 50,000 $
7.5.2.1 התובע טען שביום 25.5.08 העביר התובע מחשבונו לחשבון אבי הנתבעת סך של 50,000 $ על חשבון הבית.
7.5.2.2 הנתבעת טענה מנגד שסכום זה לא היה תשלום ע"ח הבית אלא התובע השיב לאב חלק קטן מהסכום שהאב שילם עבורו לצורך שחרורו מהכלא. האב שילם עבור שחרור התובע מהכלא 180,000$.
7.5.2.3 הנתבעת העידה שה 50,000 דולר לא היו כלל עבור הבית וזו עדותה בחקירתה הנגדית:
"הוא לא, אבא שלי לא קיבל את הכסף על הבית. אבא שלי לא היה נותן לבן אדם שאני בקושי איתו ויש לו ילדים וזה אחרי 4 חודשים לקנות בית בסכום הזה".
...
"את חושבת שבן אדם נורמלי מקבל 50,000 שקל, דולר, כשהוא שם על קניית הבית 2,450,000? זה, הוא היה מבוגר אבל הוא לא היה סנילי".
7.5.3 30,000 ₪ שהעבירה אם התובע לנתבעת
הנתבעת העידה בחקירתה הנגדית שעל פי התאריך של העברת הסך של 30,000 ₪, הסכום הנ"ל הוחזר לנתבעת עבור הרכב לאחר שהתובע עשה תאונה, בה הרכב הפך לטוטאלוס.
7.5.4 איבזור בריכה בסך 130,000 ₪
התובע טען שנשא בסך 130,000 ₪ בגין איבזור הבריכה תוך שהוא מציג הצעת מחיר בלא כל אסמכתא על תשלום הסכום בפועל.
7.5.5 תשלום בסך 140,000 ₪
התובע טען ששילם מס שבח בסך 140,000 ₪ והנתבעת הודתה בכך שהתובע שילם מס שבח בסכום הנ"ל.
7.5.6 התשלומים הנוספים להם טען התובע חלקם בסכומים שאינם גבוהים, לגבי חלקם הוצגה הצעת מחיר ולא תשלום בפועל וחלקם הוצגה קבלה בה לא צוין שם התובע אלא שם הנתבעת, שהנתבעת טענה שאלה תשלומים ששולמו על ידה ועדותה בנדון הייתה אמינה בעיני.
7.6 התובע לא הצליח להוכיח כל תשלום משמעותי ששילם עבור רכישת הבית או עבור שיפוצו, תשלומים אשר יכולים להוות ראיה שכוונת הצדדים הייתה להופכו לשותף בזכויות בבית.
7.7 ניסיון התובע להיאחז בסכום של 1,700,000 ₪ ששולם במזומן לקבלן, כתשלום ששולם על ידו מכספים השייכים לו לא צלח שכן התובע לא הביא כל ראיה ממשית שהתשלום הנ"ל הינו מכספים השייכים לו. התובע לא הצליח לקשור בין העברת כספים בשוויץ בסך 235,000$ לתשלום הנ"ל.
7.8 התשלומים האחרים ששילם התובע משך שהותו הארוכה בבית אין בהם כדי להקים חזקת שיתוף ואין בהם כדי להוכיח כוונת שיתוף.
7.9 יש לחזור ולהדגיש שהמדובר בבית יקר ביותר שנרכש בסכום של 2,750,000 $ ושיפוצו עלה עוד 4,636,000 פרנקים שוויצריים.
7.10 עוד יודגש שהתובע התגורר בבית הנתבעת משך שנים ואירח בבית הנתבעת את ילדיו מנישואיו הראשונים והיה עליו לשאת לפחות בחלק מהוצאות מגוריו והסכומים בהם נשא היו כנגד הוצאות מגוריו בבית הנתבעת, בייחוד כשהנתבעת העידה שאף הוצאות המחייה השוטפות שלה ושל התובע שולמו כל העת ע"י אביה.
7.11 העובדה שהתובע התלווה לנתבעת ברכישת הבית, לפגישה עם עורכי הדין שטיפלו בהליכים המשפטיים שניהלה הנתבעת כנגד הקבלן, אין בהם כדי להפוך את התובע כבעל זכויות בדירה. הנתבעת העידה שהתובע התלווה אליה כיוון שאינה דוברת עברית.
7.12 עולה איפוא שהתובע גם לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח שהשקיע סכומים לרכישת הבית או לשיפוצו שיש בהם כדי להופכו לשותף. כששוב יש להדגיש שהסכם הממון שריר וקיים על פיו אין לתובע זכויות בבית אפילו אם ישקיע כספים בבית.
- סיכום
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
8.1 יש לדחות את תביעת התובע למתן פסק דין הצהרתי המצהיר שהינו בעל מחצית מהזכויות בבית.
8.2 יש לדחות את תביעת התובע לתשלום דמי שימוש ראויים היות והתובעת הינה בעלת מלוא הזכויות בבית.
8.3 התביעה לפינוי וסילוק יד שהוגשה על ידי הנתבעת בדין יסודה.
8.4 על התובע להשיב לנתבעת את דמי השכירות ששולמו לתובע בסך 5,600 ₪ לחודש עבור כל התקופה ששולמה.
8.5 אני מחייבת את התובע בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט לנתבעת בסך 18,000 ₪.
8.6 המזכירות תואיל לסגור את כל התיקים.
8.7 ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת כל הפרטים המזהים.
ניתן היום, ח' אדר ב' תשע"ט, 15 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.