פס"ד בעניין סכסוך בין אחים וזכויות במשק חקלאי

הניצים לסכסוך דנן הם אחים ובמוקד הסכסוך ביניהם עומד הסכם משנת 2009 עליו חתמו הצדדים ואמם המנוחה. הסכם זה נוגע לחלוקת זכויותיה של האם המנוחה במשק שבמושב --- לאחר אריכות ימיה בין הצדדים, בשים לב לכך שהנתבעים – אחד משלושת האחים ואשתו – מונו כ-"בן ממשיך" במשק כבר בשנת 1986. הצדדים חלוקים בנוגע לתוקפו של ההסכם, פרשנותו, הפרתו ואכיפתו.

רקע עובדתי ודיוני:

1. התובעים והנתבע 1 הם אחים, שלושת בניהם של אביהם המנוח ס' מ' ז"ל (להלן: "האב המנוח") ושל אימם המנוחה, מ' מ' ז"ל (לעיל ולהלן: "האם המנוחה") (להלן יחד: "ההורים המנוחים"). כמו כן, להורים המנוחים חמש בנות, אחיותיהן של שלושת האחים.

2. הנתבעת 2 היא אשתו של הנתבע 1 וגיסתם של התובעים.

3. להורים המנוחים היו זכויות של "בר רשות" במשק מס' 85 במושב --- (להלן: "המשק" או "הנחלה"), זאת מכוח הסכם משבצת, בגדרו מנהל מקרקעי ישראל משכיר את המקרקעין המכונים "משבצת" לאגודת " --- " (להלן: "אגודת ---") ואגודת --- העניקה להורים המנוחים ז"ל זכויות של "בר רשות" במשק הנ"ל.

4. זכויות ההורים המנוחים כללו למעשה את שלושת החלקות הבאות:

• א. חלקה של כ-4 דונמים עליה מבנה מגורים בו התגוררה האם המנוחה, מבנה מגורים נוסף בו מתגוררים הנתבעים ומחסן, ואליה התייחסו הצדדים כאל החלקה העיקרית (להלן: "חלקה א'").
• ב. חלקה של כ-7 דונמים אשר בשלב מסוים לאחר פטירת האם הוחזרה למנהל מקרקעי ישראל תמורת פיצוי בסך של 450,000 ₪ אותו נטלו התובעים (להלן: "חלקה ב'").
• ג. אפשרות לצירוף מגרש נוסף של כחצי דונם בשטח ההרחבה של מושב ---.

יצוין, כי שלושת החלקות הנ"ל יקראו להלן וביחד: "זכויות המקרקעין במשק".

5. ביום 7.1.86 מינו ההורים המנוחים את הנתבעים "...באופן בלתי חוזר כבן ממשיך במשק הנ"ל אשר קבל את החזקה הבלעדית במשך הנ"ל בתאריך לאחר מותנו/ לאחר פטירת שנינו..." (המילים "לאחר מותנו" וכן הקו התחתון תחת המילים "לאחר פטירת שנינו" הוספו בכתב יד – ו' ש' פ'). מינוי זה קיבל את המלצת אגודת --- ואישור ההסתדרות הציונית העולמית ואף במסגרת ההליך דנן אין חולק על כך שהנתבעים הם שמונו כ-"בן ממשיך" ביחס לזכויות המקרקעין במשק.

6. ביום 28.5.93 הלך לעולמו האב המנוח. אין חולק כי לאחר פטירת האב המנוח הפכה האם המנוחה לבעלת זכויות המקרקעין במשק, בהתאם להסכם המשבצת.

7. בשנת 2005 חתמו שלושת האחים והאם המנוחה על מסמך שנערך בכתב יד וכותרתו "סיכום אסיפה". וכך נכתב במסמך זה:

"אנו הח"מ האחים האמא מקבלים עלינו ברוח טובה חלוקת השטחים השייכים למשק 85 כולל מניות זכויות וחובות לפי חלוקה שווה בין שלושת האחים או לפי הצעה אחרת שתתקבל על כולם משמעות הדברים ששלושת האחים הם חברי המשק ושהזכות לבן ממשיך היא לאח הגר במקום

נכון לציין כשיש סתירה בין ההלכה לבין החוק ההלכה ... (מילה לא ברורה – ו' ש' פ') ודברים ברורים, פשוטים שהחובות והזכויות חלים על שלושת האחים והשלום והאחוה אהבו" (להלן: "המסמך משנת 2005").

8. בין לבין, הוקם תאגיד בשם "נחלות --- בע"מ" (להלן: "התאגיד") אשר לאם היו 2 מניות מייסדים בו מכוח היותה בעלת נחלה (להלן: "המניות"). יצוין, כי בהתאם לתקנון התאגיד זכאי בעל מניות מייסדים לקבלת רווחי התאגיד המחולקים מדי שנה. כן יצוין כי מניות מייסדים ניתנות להעברה רק בדרך של העברת הנחלה.

9. ביום 25.1.09 חתמו האם המנוחה, התובעים והנתבעים על הסכם שכותרתו "הסכם בלתי חוזר" (להלן: "ההסכם משנת 2009"). הסכם זה הוא שעומד במוקד המחלוקת בין הצדדים ואודותיו יפורט בהרחבה בהמשך, תוך שלעת עתה יצוינו בתמצית עיקריו, כדלהלן:

• א. האם, בעלת זכויות המקרקעין במשק ובמניות, מצווה להוריש את זכויותיה לשלושת הבנים בחלקים שווים ביניהם, אך לא ניתן לחלק את הזכויות בפועל ביניהם; הנתבע קיבל את זכויות הבן הממשיך ועל כן הסכים להחזיק בהן בנאמנות עבור הבנים; הצדדים מעוניינים להסדיר את החזקת הזכויות של הנתבע במשק כנאמנות ואת חלוקת הנכסים הניתנים לחלוקה;
• ב. מאחר שהנתבע הוכר כבעל זכויות הבן הממשיך כל הזכויות על המקרקעין יועברו אליו וירשמו על שמו בסמוך לאחר שהדבר יתאפשר;
• ג. הנתבע יפתח חשבון נאמנות בו יופקדו כל הכספים המגיעים מהכנסות או טובות הנאה מהמשק, ומורשי החתימה בחשבון יהיו שלושת הבנים; הכספים בחשבון הנאמנות ישמשו לכיסוי העלויות שבהסכם (בעיקר צרכי המחייה של האם) והחזקת המשק, וככל שתיוותר יתרת זכות לאחר מכן יחליטו שלושת הבנים במשותף אם להשקיע את הכספים או לחלקם בחלקים שווים ביניהם;
• ד. מניות התאגיד יחולקו בין שלושת הבנים על ידי הפקדתם בחשבון הנאמנות וחלוקת הכספים לאחר קיזוז ההוצאות; היה ותתאפשר חלוקה של איזה מנכסי התאגיד למי שאינו בעל משק במושב ---, יועברו נכסים אלו לתובעים, לאחר ביצוע הערכת שמאי על חשבון הנאמנות והעברת נכס שווה ערך לבעלות הנתבע;
• ה. הזכויות על חלקה ב' יועברו לנתבע, אך היה וחלקה ב' תופרד מיתר המשק יועברו הזכויות לידי שני התובעים בחלוקה שווה, אזי ימונה שמאי אשר יעריך את שווי המשק על כלל מרכיביו והנתבע יקבל לבעלותו נכס שווה בחלקה א' לחלק שקיבל כל אחד מהתובעים, כך שכל אחד מהבנים יזכה לבעלות שווה;
• ו. ההסכם יפקע ביום בו יחולקו כל הנכסים והזכויות המנויות בו.

10. ביום 25.9.10 הלכה לעולמה האם המנוחה.

11. לאחר מכן, ביום 31.1.11 פתחו שלושת האחים חשבון משותף ב --- (להלן: "החשבון המשותף"), אליו הועברו כספים שונים, לרבות כספים שהתקבלו מהתאגיד. אין חולק, כי התובעים משכו כספים מחשבון זה, לרבות על חשבון חלקו של הנתבע, והפלוגתא היא האם הדבר נעשה בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע אם לאו, ועל כך יפורט בהמשך.

12. ביום 31.5.15 הגישו התובעים את תביעתם דנן אותה הם הגדירו כתביעה שמהותה "פירוק שיתוף, אכיפת הסכם", ובה הם עתרו להורות על פירוק השיתוף בזכויות במשק בין הצדדים, תוך מינוי כונס נכסים. לחלופין, עתרו התובעים לקביעת מנגנון לאכיפת ההסכם משנת 2009 וחלוקת הזכויות בין הצדדים על פיו (ס' 29).

13. יצוין, כי קודם לכן, ביום 7.2.13, הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד הנתבעים, בה עתרו לאסור עליהם לבצע דיספוזיציה בזכויות המקרקעין במשק ובמניות (מבלי שהוגשה תביעה עיקרית), אך בסופו של דבר בקשה זו נמחקה מחוסר מעש (תה"ס 13715-02-13).

14. לצורך בירור התביעה דנן, התקיימה ביום 24.11.15 ישיבת קדם משפט וכן התקיימו שלוש ישיבות הוכחות בימים 5.5.16; 16.6.16 ו-1.11.16, במהלכן נחקר עו"ד א' מ' אשר ערך את ההסכם משנת 2009 (להלן: "עו"ד מ'"); העדים מטעמם של התובעים – מר י' ש', המשמש כשומר ומאבטח של נכסי התאגיד, ומר ש' ב' צ', קרוב משפחתם של הצדדים אשר לטענת התובעים ניסה להביא אותם להסכמות באופן שייתר את ההליך המשפטי (להלן: "מר ב' צ'"), התובעים והנתבע. יצוין כבר עתה, כי הנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא נחקרה לפני, ועל כך יפורט בהמשך.

15. לאחר הגשת סיכומים בכתב, לרבות סיכומי התשובה, ניתנת כעת הכרעתי.

טענות הצדדים:

16. התובעים משתיתים את תביעתם על יסוד עיקרי הטענות הבאות:

• א. התובעים טוענים כי המסמך משנת 2005 וההסכם משנת 2009 קובעים חלוקה שוויונית ומלאה של כלל הזכויות במשק בין שלושת האחים והם תקפים ומחייבים את הנתבעים במישור היחסים הפנים-משפחתיים לכל דבר ועניין. לטענתם, תחילה חתמו שלושת האחים והאם המנוחה על המסמך משנת 2005 ובהמשך הם החליטו לפרט את מנגנון החלוקה של הזכויות במשק ולכן חתמו על ההסכם משנת 2009, תוך שבשניהם נקבע עיקרון של חלוקת מלוא הזכויות באופן שווה בין שלושת האחים.
• ב. בעניינו של ההסכם משנת 2009, התובעים מכחישים את טענת הנתבעים כי חתימת הנתבעים זויפה ולטענתם טענה זו נסתרה על ידי הנתבעים עצמם ועדויות נוספות ואף אינה מסתברת לאור העובדה שלאחר פטירת האם המנוחה פתח הנתבע חשבון נאמנות בדיוק בהתאם להוראות ההסכם. כן מכחישים התובעים את טענת הנתבעים לפיה האם לא הייתה צלולה בעת החתימה תוך שהם מצביעים על כך שלא הובאה כל ראיה חיצונית לתמיכה לכך ואף לדבריהם הנתבע סתר בעצמו טענה זו בחקירתו. כן לטענת התובעים ההלכה הפסוקה קבעה שהסכם כגון דא אינו מנוגד לדיני הירושה. בנוסף טוענים התובעים כי ההסכמים תקפים אף ללא חתימת האם שכן במישור היחסים הפנים משפחתיים בין האחים רשאי הנתבע לחלוק את זכויותיו עם התובעים וכיום הוא מושתק מלהתכחש לכך מכוח עיקרון תום הלב. עוד לטענת התובעים ניתן ללמוד על תוקף ההסכם גם מכך שלאחר פטירת האם המנוחה הצדדים קיימו הליכי גישור לפני צדדים שלישיים, תוך שעצם העיקרון לפיו כלל נכסי המשק יתחלקו בין שלושת האחים בחלקים שווים ביניהם לא היה במחלוקת והליכי הגישור נגעו אך ורק לקביעת מנגנון ליישום ההסכם. בנוסף טוענים התובעים, כי בשנת 2013 ובשלב בו טרם הועברו זכויותיה של האם המנוחה במשק ע"ש הנתבעים חתמו כל האחים והאחיות על הסכם הלוואה מול התאגיד, ומשחתם הנתבע על הסכם ההלוואה הוא הכיר למעשה בזכויותיהם על פי ההסכם משנת 2009.
• ג. התובעים מוסיפים וטוענים כי ההסכם משנת 2009 ברור ומדבר בעד עצמו, כך שאין כל ספק כי הוא מתייחס גם לחלקה א' שהיא השטח העיקרי של המשק, ולכן לטענתם יש לחלק את כלל זכויות המקרקעין במשק ואת המניות בחלקים שווים בין שלושת האחים. התובעים טוענים כי אף עו"ד מ' אשר ערך את ההסכם הבהיר בעדותו כי הוא כולל את חלקה א', ולגישתם יש לייחס לעדות זו משקל רב בהיותו של עו"ד מ' גורם אובייקטיבי ובלתי תלוי.
• ד. עוד טוענים התובעים כי לאחר פטירת האם המנוחה ביקשו הנתבעים להישאר פיזית במשק ולא למכור אותו לצד שלישי. משכך, לטענת התובעים, הוסכם בין הצדדים כי כנגד הישארותם של הנתבעים במשק יועברו הכספים המתקבלים בחשבון המשותף לתובעים באופן בלעדי, זאת על חשבון הפיצוי המגיע להם מאת הנתבעים. בנסיבות אלו, מכחישים התובעים כי הם הפרו את ההסכם משנת 2009, שכן לטענתם משיכות הכספים מחשבון הבנק המשותף, לרבות חלקו של הנתבע, נעשו בהסכמה ובתיאום עם הנתבע, כמו גם בהתאם להוראות הסכם 2009 המקנות לתובעים זכויות בחלקה ב' היה והיא תופרד מהמשק.
• ה. דא עקא, לטענת התובעים בשלב מסוים החלו הנתבעים להתכחש להסכם 2009 ולזכויותיהם מכוחו, ובכלל זה ערכו הנתבעים שיפוץ בבית האם המנוחה, השכירו את הבית לצד שלישי מבלי לשתפם בהכנסות ובהמשך התירו לבתם להתגורר בבית ללא תשלום. במצב דברים זה, כך טוענים התובעים, לא נותרה בידם הברירה אלא להגיש את התביעה לאכיפת ההסכם. לטענתם, התוצאה המתבקשת היא פירוק השיתוף בזכויות במשק באמצעות מכירתו לצד שלישי המרבה במחיר, וחלוקה שוויונית בין שלושת האחים של תמורת המכירה, תוך עריכת התחשבנות על מנת ליצור שוויון מלא ביניהם בנכסי המקרקעין ובכספים.

17. ומנגד, הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות מכל וכל, ואלו עיקר טענותיהם:

• א. הנתבעים טוענים כי בשנת 1986 מינו אותם ההורים ז"ל כ-"בן ממשיך" ובמשך שלושים השנים שחלפו מאז הנתבעים מתגוררים במשק, נוהגים בו מנהג בעלים, משקיעים בו מהונם ומרצם, טיפלו בכל צרכיהם של ההורים המנוחים, מבלי שהועלתה כלפיהם כל טענה כלשהי.
• ב. לטענתם, בערוב ימיה של האם המנוחה פנו התובעים אל הנתבעים וביקשו שיחלקו עימם את הזכות העתידית למגרש בפרויקט הרחבה במושב --- (היה ופרויקט זה יצא אל הפועל) ואת הכספים המתקבלים או שיתקבלו מחלקה ב' ומהמניות בתאגיד. הנתבעים, כך לטענתם – מתוך רצון כן ואמתי בשלום ואחווה בין בני המשפחה ומבלי שהייתה להם כל מחויבות לכך – הסכימו  כי זכויות אלו בלבד יחולקו באופן שווה בין כלל האחים, מבלי שיהיה בכך לפגוע בזכויות הנתבעים במשק. הנתבעים טוענים כי הם סמכו על התובעים, בהיותם אחיו של הנתבע, אולם לא שיערו כי הסכמה זו תהיה בעוכריהם.
• ג. אשר למסמך משנת 2005 וההסכם משנת 2009, טוענים הנתבעים כי הואיל והליך מינויים כ-"בן ממשיך" הושלם כדין לפני למעלה משלושים שנים, האם המנוחה כלל לא הייתה רשאית להקנות את זכויותיה במשק גם לתובעים לאחר מכן. בנוגע למסמך משנת 2005 אף טוענים הנתבעים כי הוא בטל ונעדר נפקות משפטית, זאת לאור ההסכם משנת 2009. ובעניין ההסכם משנת 2009 טענו הנתבעים כי האם המנוחה כלל לא הייתה צלולה וכשירה לחתום על ההסכם והיא שימשה כלי בידי התובעים אשר ההסכם נערך לפי הזמנה ותכתיביהם בלבד, כי ההסכם מנוגד לדיני הירושה, כי חתימתם זויפה וכי הם סמכו על התובעים ולכן לא קראו את תוכנו. עם זאת, יוער כבר עתה כי נראה שהנתבעים זנחו חלק מטענות אלו ועל כך יפורט בהמשך.
• ד. כן טוענים הנתבעים כי לשון ההסכם משנת 2009 שומטת את הקרקע תחת התביעה והסעד לו עותרים התובעים, שכן לא זו בלבד שחלק מסעיפי ההסכם נעדרים לוגיקה משפטית ואינם מלמדים דבר, אלא שהמשק אינו בגדר נכס בר חלוקה וכי הנכסים ברי החלוקה, קרי חלקה ב' והתאגיד, כבר נעשקו זה מכבר על ידי התובעים.
• ה. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים הפרו את ההסכם משנת 2009 הפרות יסודיות ובוטות עת נטלו מהחשבון המשותף כספים ואף מוסיפים וממשיכים לעשות כן חרף הודעת הביטול אשר ניתנה על ידי הנתבעים, עת הגישו עתירתם למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים להירשם כבעלי הזכויות במשק בניגוד להסכם משנת 2009 ועת הגישו את התביעה דנן.
• ו. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי במקרה דנן הנטל מוטל לפתחם של התובעים וקיימות שלל חזקות הפועלות לרעתם, שכן לטענת הנתבעים מקום בו ההסכם משנת 2009 ניתן למספר פירושים, יש לפרשו כנגד התובעים ובפרט שעו"ד מ' ייצג למעשה את התובעים בלבד. כן טוענים הנתבעים כי התובעים נמנעו מלזמן לעדות את מר צ' ש', מזכיר מושב --- אשר לטענתם סייע בהליך גישור במטרה ליישם את הוראות ההסכם משנת 2009 ואת מר א' ה' יו"ר מושב --- אשר יכלו לשפוך אור על נסיבות הסכסוך וכי התובעים הסתירו את המועדים והיקף הכספים אשר נטלו מהחשבון המשותף, לא גילו כי הנתבעים ביצעו השקעות במשק וכן לא גילו או צירפו את מלוא הטיוטות אשר נערכו ביחס להסכם משנת 2009. בנסיבות אלו, כך לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות.

מבוא דיוני:

18. עיון בטענות הצדדים מלמד כי המתווה הדיוני לצורך הכרעה בפלוגתאות בין הצדדים הוא כדלהלן:

ראשית, יש לבחון את מהותו, טיבו ותוקפו של ההסכם משנת 2009, ובכלל זה ייבחנו טענות הצדדים  הנוגעות לאם המנוחה, לנתבעים עצמם וכן ראיות נוספות הרלוונטיות לכך.

שנית ובכפוף להכרעה בדבר תוקפו של ההסכם משנת 2009, יש לבחון את פרשנות ההסכם ובעיקר טענת הנתבעים כי ההסכם אינו חל ביחס לחלקה א'.

שלישית, לאחר מכן יש לבחון את טענות הנתבעים באשר להפרת ההסכם משנת 2009 על ידי התובעים.

ולבסוף, יש לבחון את טענות הצדדים בנוגע לאופן אכיפת ההסכם.

19. עם זאת, קודם שסוגיות אלו תיבחנה לגופן, מן הראוי להקדים ולהתייחס לכך שהנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא נחקרה במסגרת ההליך. הלכה פסוקה היא כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתהא לטובתו ואם נמנע הנתבע מהבאת ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר היתה תורמת לגילוי האמת, יש להניח כי ראיה זו היתה פועלת לרעתו (יעויין, למשל, בע"א 465/88 הבנק למימון נ' סלימה, פ"ד מה (4) 655). בנסיבות אלו, משהנתבעים נמנעו מלהעיד את הנתבעת, אשר ללא ספק הינה בעלת דין חיונית ומרכזית בהליך ויש בעדותה לשפוך אור על נסיבות חתימת ההסכם ועל האירועים שהתרחשו לאחר מכן, אני סבורה כי יש לזקוף חסר ראייתי זה לחובתם. מנגד, צודקים הנתבעים כי ניתן היה לזמן לעדות מטעם התובעים את מר צ' צ' מזכיר מושב --- ו/או את מר א' ה' יו"ר ועדת מושב --- אשר קיימת להם ידיעה אישית אודות האירועים נשוא הסכסוך. ואולם, מאחר שמדובר בעדים חיצוניים ובשים לב לרגישות הסכסוך המשפחתי ולכך שהנתבעים עודם מתגוררים במשק ומשאני סבורה כי באותה מידה יכלו הנתבעים עצמם לעתור לזימונם של עדים אלו על מנת לתמוך את גרסתם, אזי בראיה הכוללת של הדברים חסר ראייתי זה של אי העדת העדים החיצוניים מטעם הנתבעים אינו שקול לאי העדת הנתבעת עצמה שהינה בעלת דין לכל דבר ועניין. 

20. ועתה, אפנה לדון בסוגיות המפורטות לעיל על פי סדרן.

א.           ההסכם משנת 2009 –מהותו, טיבו ותוקפו:

21. מפאת חשיבותו של ההסכם משנת 2009 לענייננו, כמו גם לאור המחלוקות שהתעוררו בין הצדדים בנוגע לפרשנות לשונו, לרבות בהתייחס לפסקאות ההקדמה הפותחות במילה "והואיל", יובאו להלן עיקרי הוראות ההסכם ככתבם וכלשונם:

"א. הואיל            ומ' הינה בעלת הזכויות בשטח הידוע כמשק 85 מושב --- בשטח של כ-4 דונם הכולל שלושה מגרשים (להלן: "חלקה א'") וכן בשטח של 7 דונמים (להלן: "חלק ב'") ומגרש בהרחבת מושב --- בשטח של 0.5 דונם, וכן זכויות בנכסים משותפים במושב --- ומניות בנחלות --- וכל תאגיד שיבוא במקומו או בנוסף לו (להלן: "התאגיד" (להלן ביחד: "המשק" או "משק 85"), אשר ידועים גם כמשק 85 במושב --- (להלן: "המושב");

ב. והואיל             ומ' מצווה להוריש זכויותיה במושב לשלושת בניה, י', מ' וש' בחלקים שווים (להלן: "הבנים");

ג. והואיל             ועל פי סעיף 13 לחוק המקרקעין, לא ניתן לבצע עסקה על חלק ממקרקעין ועל כן לא ניתן לחלק בפועל את זכותה של מ' במשק בין מ', י' וש';

ד. והואיל             וי' קיבל לידיו את זכויות הבן הממשיך במשק במושב וכן את חובותיו, ועל כן הסכים להחזיק בהם כנאמן עבור הבנים;

ה. והואיל            וארבעת הצדדים להסכם מעוניינים להסדיר את החזקת הזכויות של הבן הממשיך במשק כנאמנות וחלוקת הנכסים הניתנים לחלוקה בחלקים שווים ביניהם;

...

זכויות הבן הממשיך

4. מוסכם בין הצדדים, כי מאחר וי' הוכר כבעל זכויות הבן הממשיך של מ' במושב ולפיכך הוא בעל הזכויות במשק וכל הזכויות על המקרקעין של המשק יועברו אליו וירשמו בסמוך, לאחר שיתאפשר, על שמו.
5. מוסכם בין הצדדים כי במידה וי' יהיה מעוניין למנות בן ממשיך לעצמו, לאחר שישתנה מעמדו מ"בן ממשיך" לבעל המשק, הוא יהיה זכאי לכך בכפוף לכך שהבן הממשיך יאשר, לפני אישורו כבן ממשיך, כי הוא מקבל על עצמו את כל התחייבויותיו של י' עפ"י הסכם זה וזאת במקביל ובנוסף להתחייבויותיו של י' עצמו.

...

חשבון הנאמנות

10. י' יפתח חשבון בנק נפרד, ב --- (להלן: "חשבון הנאמנות"), שיהווה חשבון נאמנות בו יופקדו כל הכספים המגיעים כתוצאה מהכנסות או בשל כל טובות ההנאה שיופקו מהמשק.
11. מורשי החתימה בחשבון הנאמנות יהיו מ', ש' וי'.
12. כספי הנאמנות ישמשו לכיסוי כל העלויות הנובעות מהפעילות כמפורט בהסכם זה ומהחזקת המשק.
13. במידה ויוותרו יתרות זכות בחשבון הנאמנות, לאחר קיזוז כל ההוצאות, רשאים האחים, לאחר החלטה משותפת ומוסכמת על ידי כל שלושת האחים, להשקיע את כספם בפיקדונות כספיים על פי שיקול דעתם או לחלקם ביניהם בחלקים שווים.

....

הוצאותיה של מ':

15. הכספים בחשבון הנאמנות ישמשו בראש וראשונה לכסוי כל צרכי המחייה של מ' וזאת על מנת לשמור על רמת חייה כפי שהיא ביום החתימה על הסכם זה...
16. כמו כן, למען הסר ספק, למרות היות י' הבן הממשיך, מ' תמשיך להתגורר בבית המגורים אשר נמצא במשק, ולא יהיה ניתן לפנותה ממנו לכל אריכות ימיה.

...

מניות התאגיד

18. הצדדים מסכימים כי מניות התאגיד, אשר תפקידו לנהל את נכסי המושב, על פי המחאת זכויות וחובות שניתנה לו על ידי המושב, להן זכאי הבן הממשיך במושב יחולקו בין מ', י' וש'.
19. החלוקה בפועל תהיה על ידי הפקדת הפדיון בחשבון הנאמנות וחלוקה שווה של הכספים בין הצדדים לאחר קיזוז כל ההוצאות.

זכויות חלקה ב'

20. הצדדים מסכימים כי הזכויות על חלקה ב' יועברו לידי י'.
21. עם זאת מוסכם כי במידה ויוקם על ידי המושב או צד ג' כלשהו, במועד עתידי, פרויקט על חלקה ב', ועקב כך תופרד החלקה משאר המשק, יועברו הזכויות על החלקה שהופרדה לידי מ' וש' בחלוקה שווה.
22. במקרה של ביצוע פרויקט כאמור בסעיף 21 לעיל, ימנו הבנים שמאי, אשר שכרו ישולם מתוך חשבון הנאמנות, על מנת להעריך את שווי המשק כולל על כלל מרכיביו.
23. בעקבות העברת הזכויות בחלקה ב' למ' וש', יקבל י' לידיו בעלות על החלק השווה לחלק שקיבלו ש' ומ' על אחד, על נכס שווה ערך מתוך חלקה א', כך שכל אחד מהבנים יזכה לבעלות על חלק שווה מתוך הנכסים שיחולקו.

זכויות בתאגיד

24. מוסכם על הצדדים כי מיד לאחר שיתאפשר יוקצו מניות א' בתאגיד גם לש' ומ'.
25. כן מוסכם על הצדדים כי כאשר תתאפשר חלוקה של מי מנכסי התאגיד והעברת הזכויות בו למי שאינם בעלי משק במושב ---, יועברו נכסים אלו ליד ש' ומ', לאחר ביצוע הערכת שמאי על חשבון הנאמנות והעברת נכס שווה ערך, מנכסי משק 85 לבעלות י'.
26. הבנים מסכימים כי הם יקבלו נכסים בחלק ב' ו/או בתאגיד, ובמקביל לכך יקבל י' נכסים שווי ערך במשק 85, עם העברת כל נכסי משק 85 לבעלות י', יהיה י' זכאי לקבל נכסים מאת התאגיד ו/או מכל מקור אחר לבעלותו בחלק שווה לחלקי אחיו. חולקו כל הנכסים הניתנים לחלוקה, יחולקו הכספים הנותרים בחשבון הנאמנות ותחוסל הנאמנות והבנים לא יהיו יותר חייבים זה לזה מאומה.

               תביעות, חובות והתחייבויות עבר

27. מוסכם על הצדדים כי במידה ותקום תביעה, כנגד י', כבעל הזכויות במשק, כתוצאה מאחזקתו במשק יהיו כל צדדי ההסכם אחראים לתוצאות התביעה ללא יוצא מן הכלל, וזאת אף אם התביעה ו/או החוב ו/או ההתחייבות מקורם בתקופה שקדמה למועד חתימת הסכם זה.

מיסים:

28. מוסכם כי כל המיסים אשר יחולו על צדדי ההסכם כתוצאה מהסכם זה, ישולמו על כל הצדדים במשותף ומתוך חשבון הנאמנות, ואם יחסר בחלקים שווים בין הבנים.

...

תקופת ההסכם

30. הסכם זה יפקע ביום בו יחולקו כל הנכסים והזכויות המנויות בו, למעט הזכויות על פי סעיף שגיאה! מקור ההפניה לא נמצא. לעיל.
31. הצדדים מודעים לכך שהסכם זה הינו הסכם בלתי חוזר ועל כן, ניתן יהיה לבטלו, לפני מועד סיומו, אך ורק בהסכמת כל הצדדים להסכם במשותף.

שונות:

32. למען הסר ספק יודגש כי, כל (ההדגשה במקור – ו' ש' פ') חלוקות הכספים שיבוצעו בין צדדי ההסכם, יבוצעו אך ורק לאחר קיזוז ההוצאות הכרוכות בחלוקת הכספים וכי כל מטרת ההסכם היא חלוקה שוויונית של הכספים והנכסים בין האחים.
33. הסכם זה, לאחר חתימתו, ממצה את כל ההסכמות שבין הצדדים בנוגע לנושאים המוזכרים בו והוא מבטל כל מצד, הסכם ו/או זיכרון דברים קודם שנעשו בין הצדדים, אם נעשה, בין בעל פה ובין בכתב, בין במפורש ובין מכללא. זכויות הצדדים יהיו מעתה אך ורק על פי תנאי הסכם זה. כל שינוי של הסכם זה יהיה בכתב בלבד, ובחתימת הצדדים.
34. כל הימנעות של מי מהצדדים מלנקוט פעולה מסוימת לאכיפת זכות כלשהי בקשר להסכם זה ו/או להפרתו על ידי הצד השני לא תתפרש כויתור על אותה זכות, והצדדים יהיו רשאים להשתמש בזכויותיהם כולן, או כל אחת מהן, לחוד, הן על פי הסכם זה והן על פי הדין בכל עת שימצאו לנכון.

...".

ההסכם משנת 2009 – הרקע לעריכתו, מהותו וטיבו:

22. כידוע, על פי רוב הסכמי המשבצת מאפשרים את העברת זכויותיהם של ההורים המחזיקים במקרקעין כ-"בר רשות" לידי "בן ממשיך" (לרבות בן/בת זוגו) אחד בלבד, זאת על מנת למנוע את פיצול המשק, לשמר את היחידה החקלאית ולמצות את הפוטנציאל המשקי וכן לאפשר בקרה על זהות הגורם המבקש להשתלב באגודה. ואולם, פעמים רבות מדיניות זו אינה עולה בקנה אחד עם רצון ההורים המעוניינים בחלוקה שווה בין ילדיהם, והם פועלים ליצירת הסדרים כאלו ואחרים בדבר העברת וחלוקת זכויותיהם במשק לידי ילדיהם.

23. סוגיות אלו נידונות בבתי המשפט מזה שנים רבות, ולא אחת נקבע כי "בר הרשות" במשק חקלאי רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו – בכפוף לתנאים הקבועים ברישיון, תוך שבתי המשפט נהגו להחיל על הענקת הזכות של "בן ממשיך" את דיני המתנה (ר' למשל ע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי, פ"ד נד(4) 385).

24. אחד מפסקי הדין המרכזיים אשר ניתנו בקשר לכך, אליו מפנים גם הצדדים דנן, ניתן בע"א 1662/99 חיים נ' חיים ואח', פ"ד נו(6) 295 (להלן: "עניין חיים"). בפסק דין זה עמד בית המשפט העליון על ההבחנה בין מערכת היחסים ההסכמית החיצונית שמול המוסדות המיישבים (המנהל, הסוכנות והאגודה) ובין מערכת היחסים ההסכמית הפנים משפחתית, ובו נקבע כי: "לשיטתי, יש להפריד בין המערכת ההסכמית שבין בני המשפחה לבין זו החיצונית לה. ערה אני לכך כי כיום, על פי המדיניות של המוסדות המיישבים, לא ניתן לפצל נחלה ולא ניתן לרשום על שם חזקיהו את דירת אמנו המנוחה. אף-על פי כן אין לתת לאליהו פתחון פה לטעון כנגד ההסכם בין אמו לחזקיהו טענות הטומנות בחובן התכחשות להתחייבויותיו הוא כלפי אמו וכלפי צד שלישי, אחיו" (פסק דינה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, 339).

25. עוד נקבע בעניין חיים כי מקום בו נעשתה התחייבות חוזית בניגוד לתניה המגבילה עבירות, כפי זו הקבועה בהסכם המשבצת, אין משמעות הדבר שלילה קטגורית של תוקף ההתחייבות החוזית, כי אם הנפקות של כך עשויה להיות במישור הסעד החוזי ולא בעצם תוקפו: "לשיטתי, במצב שבו ניתנת התחייבות להעברת זכות תוך הפרת תניה המגבילה עבירות, אין מקום לקביעה קטגורית כי ההתחייבות עצמה בטלה. אין כל הכרח לשלול תוקף משפטי מהתחייבות שניתנה רק בשל העובדה כי היא נעשתה בניגוד לתניה חוזית אחרת. אכן, אדם יכול להתחייב למכור את מה שאינו שלו, אך לא יהיה בכוחו להוציא התחייבות זו מן הכוח אל הפועל. בנסיבות מעין אלה החוזה יהיה תקף לכל דבר ועניין, והצד שכלפיו התחייבו להעביר את הזכות יהיה זכאי לסעדים בגין הפרת חוזה (פרט לאכיפה)" (פסק דינו של כב' השופט א' ברק, 349).

26. כן לא למותר לציין את הניתוח המשפטי של כב' השופט נ' סילמן בנוגע לפסיקות בתי המשפט בשנים האחרונות, לפיו אי-הנוחות המתעוררת מכך שמוסד הבן הממשיך מאפשר את הנחלת המשק לצאצא אחד בלבד הביאה להתפתחות שתי טענות עיקריות נוספות, והן: טענה האחת – כי החוזה בו מונה הבן הממשיך הוא "למראית עין" או "חוזה מלאכותי" ואילו החוזה האמתי הוא מתן היתר בנייה בנחלה, בלא לפגוע בזכויות כלל האחים לרשת, והטענה השנייה – כי הענקת הזכויות במשק טומנת בחובה תנאי מפסיק או תנאי מתלה בהתייחס לטיפולו של הבן הממשיך במעניק הזכות (תמ"ש (קר') 29906-10-12 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים, 26.5.14) והאסמכתאות המופיעות שם).

27. בענייננו, העיד עו"ד מ', כי הוא ערך את ההסכם משנת 2009 במסגרת שירותים משפטיים שהעניק למושב ---. עו"ד מ' העריך כי הוא ערך כעשרה הסכמים נוספים מסוג זה ולדבריו "... סוגיית הבן הממשיך היא קטלנית לכל אורך הרוחב והאורך. וכולם באותה בעיה". עו"ד מ' המשיך והסביר כי: "בדרך כלל רצון בסיסי של ההורים זה לחלק באופן שוויוני, אני מסביר כי החוק לא מאפשר את ההוצאה לפועל של זה, והמנגנון שאני הצעתי פה זה מעין מנגנון של נאמנות" (עמ' 14, ש' 5-6 וש' 9-10 לפרוט' מיום 5.5.16). נוסף על כך, תיאר עו"ד מ' את המצב הספציפי הקיים במושב ---, לאורו נערך ההסכם משנת 2009, וכך מתוך דבריו:

"ת. ... אם יורשה לי, במושב --- ישנה בעיה חריפה במיוחד, כיוון שהם הצליחו ומימשו יצירת נכסים מניבים, נכסי נדלן מניבים ולא חקלאיים.

ש.          שכירויות?

ת.           ב --- יש להם מבנים לוגיסטיים ועסקאות נדלן בכניסה למושב יש 17 דונם של נדלן מניב, ובעצם כל הרווחים מהנכסים הללו מתחלקים בין חברי המושב אז אם ילד אחד זוכה כבן ממשיך של ההורים הוא הרוויח את כל הקופה. זה לא רק המשק החקלאי, ככל שקיים, אלא כל הזכויות לרבות הנכסים המניבים, אחד הפתרונות שיצרתי שם זה להקים עבודה (צ"ל אגודה – ו' ש' פ') אחרת חדשה שאליה יועברו נכסי הנדל"ן להפריד את נכסי הנדל"ן מהאגודה ובאגודה החדשה לא קיימת מגבלת הבן הממשיך, ואז באגודה החדשה ישנה אפשרות להורים, בעלי המשק, לחלק את הזכויות לפי מניות השתתפות בין הבנים באופן שוויוני, בעיית הבן הממשיך היא רק באגודה מסוג מושב. דברים אלו נלקחו בחשבון בהסכם שהכנסתי, מכיוון שהמצב היה תהליכי וטרם סיימנו את ההפרדה נאמר כי כשתהיה הפרדה אותם נכסים יחולקו בפועל ונעשה איזון בין הילדים. אני אפנה לסעיף 18 בהסכם החתום – שם ישנה התייחסות למניות התאגיד אותו תאגיד נכסים, מצטט, "יחולקו בין מ' י' וש'..." כלומר אותן מניות בתאגיד הנדלן יחולקו ביניהם בעין, הרעיון היה שאין צורך פה בנאמנות כי אין מגבלה. 

אני אסביר, תאגיד הנדלן (ההדגשה במקור בפרוט' – ו' ש' פ') – יש את המושב לעבודה שיתופית, ולצידה הקמנו אגודה שיתופית אחרת שבה היו חברים אותם חברים כמו באגודה הראשונה. העברנו אליה או היינו בתהליך שלהעביר לאגודה החדשה את כל נכסי הנדל"ן המניב, לצורך מה?? אם באגודה הראשונה המסווגת כמושב יש את מגבלת הבן הממשיך, הרי שבאגודה השניה אין מגבלה ויש אפשרות לחלק בין כמה יורשים בכל צורה שיחפצו ההורים. אני מתייחס לכך בהסכם בעוד אני אומר שנכסים שנשארו במושב ושייכים למשק 85 יוחזקו בנאמנות ע"י י' ואשתו לטובת כלל האחים, הרי שנכסים שזכויות בתאגיד הנדל"ן יחולקו בפועל. סעיפים 18,19" עמ' 14, ש' 10-32 לפרוט' הנ"ל).

28. על רקע דברים אלו, נפנה אפוא לבחון את תוקפו של ההסכם משנת 2009.

תוקפו של ההסכם משנת 2009:

29. למען הסר ספק אקדים ואומר כי כפי שנקבע בעניין חיים ובהתאם לעתירת התובעים, יש לבחון את תוקפו של ההסכם משנת 2009 במישור היחסים הפנים משפחתית בלבד במאובחן ממישור היחסים בין הצדדים כלפי מנהל מקרקעי ישראל וכלפי אגודת ---. עוד אבהיר, כי מי מהצדדים לא טען שהוראות ההסכם או אכיפתו עשויים לפגוע באופן כלשהי בזכויותיהם של מקרקעי ישראל או אגודת --- והואיל וההסדרים בו נוגעים למערכת היחסים הפנימית שבין הצדדים בלבד בדרך של נאמנות אף אני סבורה כי לא קיימת פגיעה שכזו.

30. טענות הנתבעים בדבר תוקפו של ההסכם משנת 2009 נחלקות לשני סוגים: האחד – טענות הנוגעות לאם המנוחה, והשני – טענות הנוגעות לנתבעים עצמם. אציין כבר עתה כי טענות הנתבעים הועלו באופן בלתי עקבי, נראה כי חלקן נזנח, חלקן הוחלפו בטענות דומות וחלקן שונו במידה כזו או אחרת, כפי שיפורט בהמשך. עם זאת, מן ההכרח לדון בדברים במלואם ולכך אפנה להלן.

א.           הטענות הנוגעות לאם המנוחה:

31. בנוגע לאם המנוחה העלו הנתבעים שלוש טענות עיקריות: טענתם כי האם המנוחה לא הייתה צלולה בעת החתימה על ההסכם משנת 2009 וכי היא שימשה כלי בידי התובעים; טענתם כי ההסכם משנת 2009 נעשה בניגוד לדיני הירושה וטענתם כי לאור מינויים כ-"בן ממשיך" לא הייתה האם המנוחה זכאית להקנות את זכויותיה במשק לתובעים. להלן אבחן טענות אלו לפי סדרן.

32. טענת הנתבעים כי האם המנוחה לא הייתה צלולה בעת החתימה על ההסכם משנת 2009 וכי היא שימשה כלי בידי התובעים – תחילה טענו הנתבעים כי כשרותה המשפטית של האם המנוחה במועד חתימת ההסכם שנויה במחלוקת, שכן בשנת 2004 לקתה האם המנוחה באירוע מוחי ולא הייתה צלולה (ס' 11.ב.2 לכתב הגנה וס' 11. 2 לתצהיר עדותו שהראשית של הנתבע). מנגד, התובעים אישרו כי האם המנוחה לקתה באירוע מוחי בשנת 2004, אך לטענתם הייתה צלולה בדעתה (דברי התובע 2 בעמ' 45 לפרוט' מיום 16.6.16 והתובע 1 בעמ' 44 לפרוט' מיום 1.11.16).

33. בעניין זה, איני מוצאת כי הוכח שהאם המנוחה לא הייתה צלולה בעת החתימה על ההסכם, שכן לא זו בלבד שחזקה היא כי כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט (ס' 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962), אלא שבצדק מצביעים התובעים על כך שהנתבעים לא צירפו ולו ראשית ראיה, כגון מסמך רפואי כלשהו, המעידה על ליקוי ביכולת קבלת ההחלטות של האם המנוחה. יתרה מכך, עדותו של הנתבע בעניין זה הייתה בלתי קוהרנטית בעליל, שכן בעוד שבתחילת חקירתו דבק הנתבע בגרסתו הכתובה וטען כי "מאז שאימא קיבלה את האירוע מוחי היא לא הבינה על מה היא מדברת", לאחר שנשאל הנתבע "היא יכלה להבין מה הוא הקריא לה?", הוא השיב "לא יודע". משכך, נשאל הנתבע "אתה פוסח על שני סעיפים. אתה לא יכול להגיד יודע ולא יודע. כתבת שהיא לא הייתה צלולה", והשיב "לא יודע אם היא הייתה צלולה או לא" (עמ' 50, ש' 30 ועמ' 51, ש' 12-16 לפרוט'). הנה כי כן, הנתבע עצמו לא ידע להבהיר האם לטענתו האם המנוחה הייתה צלולה לעת חתימת ההסכם ודבריו בחקירתו אומרים דרשני.

34. בסיכומיהם לא שבו הנתבעים על טענתם בדבר כך שהאם המנוחה לא הייתה צלולה, כך שנראה כי הם זנחו טענה זו, תוך שהם מחליפים אותה בטענתם לפיה האם המנוחה שימשה כלי בידי התובעים להגשמת רצונם ומשאלות ליבם (ס' 8). טענה זו הועלתה בעלמא, מבלי שהובהר מהי הנפקות המשפטית אשר הנתבעים מבקשים לייחס לה, וממילא היא לא הוכחה. כך, התובע 1 העיד כי כבר "לפני 2005 האימא כינסה את כל הילדים, הבנים והבנות ואמרה שהבנים יקבלו חלקים שווים במשק ויתנו כפי הבנתם לבנות"; כי ביחס להסכם משנת 2009 האם "...שאלה אותי מה אומר ההסכם, הסברתי לה פחות או יותר מה אומר ההסכם והיא הסכימה"; "שאנחנו הבנים מתחלקים שווה בשווה והבנות יקבלו כפי מה שהבנים יחליטו. היה תקדים לפני זה שהאימא נותנת כספים לבנים יותר מלבנות" (עמ' 35, ש' 21-22 ועמ' 43, ש' 25-29 לפרוט' מיום 1.11.16). ודוק, הנתבע עצמו אמר בחקירתו הנגדית בהתייחס להסכם משנת 2009 כי "הוא הקריא לה" (עמ' 51, ש' 11 לפרוט' הנ"ל, הכוונה לאם המנוחה – ו' ש' פ') ולאור דבריו אלו טענותיו בעניין זה תמוהות. אומנם עו"ד מ' העיד שהוא אינו זוכר האם נפגש או שוחח עם האם המנוחה בעניין ההסכם, אך כל שהוא העיד הוא כי אין הוא זוכר זאת, ולא שהדבר לא נעשה, תוך שהוא גם לא זכר באופן קונקרטי את הפגישות עם הצדדים, כי אם הסתמך על התרשומת שערך. כך או כך, משהתובע 1 העיד כי הוא הקריא את ההסכם לאם המנוחה והיא הסכימה לתוכנו ואף הנתבע עצמו טען כי ההסכם הוקרא לאם המנוחה, איני מוצאת כי הוכח שנפל פגם ברצונה של האם. למעלה מזאת, אין חולק כי לנתבעים כבר הוקנתה זכות "בר הרשות" במשק (ר' גם בהמשך) ועל כן יש ממש בטענת התובעים כי ניתן שהנתבעים יתחייבו כלפיהם בהסכם נאמנות תקף לכל דבר ועניין גם אלמלא חתימת האם המנוחה. לפיכך, לא מצאתי כי הנתבעים הוכיחו את טענתם לפיה האם לא הייתה צלולה לעת חתימתה על ההסכם משנת 2009 או כי היא שימשה כלי בלבד בידי התובעים.

35. טענת הנתבעים כי ההסכם משנת 2009 נעשה בניגוד לדיני הירושה – הנתבעים טענו תחילה כי עסקינן בהסכם בדבר ירושה הבטל בהתאם להוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (ס' 11.ב.2. לכתב ההגנה וס' 11.2. לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע), אך בסיכומיהם הם שבו על כך בקול ענות חלושה בלבד ואין זה ברור אם הם עומדים על טענה זו. למען הסר ספק יובהר כי לא היה מקום לקבל טענה זו, שכן במקרה דנן קובע הסכם המשבצת כי "למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו..." (ס' 19.ג. להסכם המשבצת) ועל כן חל האמור בע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פ"ד נ(3) 868, בו נידונה הוראה שלשונה זהה ונקבע כי "... על-פי ההסכם העומד לפנינו הזכויות במשק אינן חלק מעיזבונה של האם, ואינן כפופות להוראות סעיף 8 לחוק הירושה" (עמ' 872). לכך יש להוסיף, כפי שכבר הערתי לעיל, כי במישור היחסים בין התובעים והנתבעים היו רשאים הנתבעים להתחייב כלפי התובעים בהסכם נאמנות גם אם האם המנוחה לא הייתה צד להסכם זה, כך שאין מקום לאפשר לנתבעים להתנער מהתחייבויותיהם בהסכם לאור טענות הנוגעות לאם המנוחה בלבד.

36. טענת הנתבעים כי לאור מינויים כ-"בן ממשיך" בשנת 1986 לא הייתה זכאית האם המנוחה להקנות את זכויותיה במשק לתובעים – לטענה זו אשר הועלתה רק בסיכומי הנתבעים השיבו התובעים כי אין מחלוקת שמינוי הנתבעים כ-"בן ממשיך" הושלם ולכן לא יכלו מי מההורים המנוחים להקנות את זכויותיהם במשק לאחר, אך הדבר אינו סותר עריכת הסכמים פנים-משפחתיים מאוחרים יותר (ס' 2-3 לסיכומי התשובה). יובהר, כי לאור העובדה כי הנתבעים עצמם חתומים על הסכם משנת 2009 (ולא רק האם המנוחה) אזי לא ניתן לקבל כיום את טענותיהם כנגד תוקפו של ההסכם גם מכוח עקרון תום הלב, מניעות והשתק במישור היחסים הפנימי שבין הצדדים וללא קשר לחתימתה של האם המנוחה על ההסכם.

ב.            הטענות הנוגעות לנתבעים עצמם:

37. בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי "...חתימת הנתבעים עליו זויפה על ידי התובעים" (ס' 11.א.), אך בישיבת קדם המשפט אישרו שני הנתבעים כך: "לשאלת בית המשפט – זה נראה כמו החתימה שלי" (עמ' 2 לפרוט' מיום 24.11.15 ור' גם אישורו של הנתבע כי החתימות נראות כחתימות הצדדים בעמ' 46-47 לפרוט' מיום 1.11.16). בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע הוא כבר ציין כי "זכורה לי פגישה שהתקיימה ב --- אליה ש' ומ' הזמינו אותי ואת ת' כדי שנחתום על מסמכים. מאחר שסמכתי על ש' ומ' שלא ירמו אותי ושיש במסמכים שאנחנו חותמים עליהם כדי לשקף את הסכמתנו ולא מעבר, חתמנו על מסמכים רבים עליהם התבקשנו אני ות' מבלי לקרוא אותם ומבלי שנמסר לנו העתק מהם" (ס' 10.ד. וכן ר' אישורו של הנתבע בחקירתו הנגדית כי היה בפגישה בה נחתם ההסכם בעמ' 47, ש' 19-20 לפרוט' מיום 1.11.16).
38. מכאן ואילך, חדלו הנתבעים לטעון כי חתימתם זויפה ולגרסתם (אשר יש לה יסוד גם בטענותיהם קודם לכן) הם חתמו על ההסכם משנת 2009 הואיל והם סמכו על התובעים – בהיותם אחיו של הנתבע – וסברו כי הסכם זה מבטא את הסכמתם לחלוק עם כלל אחיי הנתבע את הזכות העתידית למגרש בפרויקט הרחבה במושב --- (היה ופרויקט זה יצא אל הפועל) ואת הכספים המתקבלים או שיתקבלו מחלקה ב' ומהמניות בתאגיד בלבד, מבלי שיהיה בכך לפגוע בזכויות הנתבעים במשק. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי הוא חתם על ההסכם משנת 2009 מבלי לקרוא את ההסכם, כי עו"ד מ' "לא העביר לי את המסמכים האלה, לא ידעתי מה כתוב שם" והוא חתם "כי זה אחים שלי. האמנתי להם" (עמ' 49 לפרוט' מיום 1.11.16).

39. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הראיות והעדויות אשר הובאו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענתם זו של הנתבעים להידחות, ואנמק;

40. ראשית, נקודת המוצא היא כי ככלל חתימתו של אדם על מסמך מעידה על גמירות דעתו באשר לתוכנו של המסמך. חזקה היא, כי אדם החתום על מסמך יודע מה כתוב בו ומסכים לתוכנו (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 570). במקרה דנן, איני מוצאת כי עלה בידי הנתבעים לסתור חזקה זו.

41. שנית, בסופו של דבר במהלך חקירתו הודה הנתבע כי הסכים לפצות את התובעים לאור רצונו להישאר בחלקה א', כפי גרסתם של התובעים. לטעמי, הודאה זו שומטת את הקרקע תחת טענת הנתבעים כי ההסכם משנת 2009 חסר תוקף, שאם לא כן אין הסבר הולם לכך שהנתבע הסכים לפצות את התובעים בגין הישארותו בחלקה א'. וכך מתוך חקירת הנתבע:

"ש.        נכון שאתה בעצם לא פעם אחת אמרת למ' וש' ולכל מי שניסה לעזור ולתווך בסכסוך הזה – אמרת שאתה לא רוצה שיקחו את חלקה א' וימכרו אותה החוצה, אלא אתה רוצה להישאר לגור בחלקה א' ולהתחלק על זה בדרך אחרת?

ת.           נכון, הסכמתי

ש.          אתה מסכים איתי שכל עוד זה המצב שאתה נשאר בחלקה א' – זה מחייב פיצוי משמעותי?

ת.           בהתאם לשווי הנכסים" (עמ' 52, ש' 25-31 לפרוט' מיום 1.11.16).

42. שלישית, לשאלת בית המשפט אם אכן לטענת הנתבע ההסכמה כללה רק את קבלת הזכות העתידית למגרש בפרויקט ההרחבה במושב --- ואת הכספים המתקבלים או שיתקבלו מחלקה ב' ומהמניות בתאגיד בלבד, אזי סביר להניח כי היה מדובר בהסכם פשוט מאוד ואילו במקרה דנן מדובר בהסכם מפורט אשר מונה 6 עמודים, השיב הנתבע באופן מתחמק: "לא יודע לענות" (עמ' 54, ש' 9-16 לפרוט' מיום 1.11.16). תשובתו זו אינה סבירה בעיני ואף מעיבה על גרסת הנתבעים כולה.

43. רביעית, טענת הנתבעים כי ההסכמה האמתית הייתה "לחלוק עם אחיו ועם אחיותיו..." (ס' 24.ד. לסיכומיהם, ההדגשה במקור – ו' ש' פ') אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, הואיל וגם לגרסת הנתבעים האחים בלבד הם שנכחו בפגישה בה נחתם ההסכם, ואף אחת מחמשת האחיות לא נכחה בה ולא חתמה על ההסכם. יתרה מכך, טענה זו נסתרה בחקירתו הנגדית של הנתבע, שם הוא אמר כי "כבר בהסכם הראשון מ-2005, 2008 ו-2009 ביקשתי להכניס את האחיות אבל הם לא הסכימו" (עמ' 53, ש' 27-28 לפרוט' מיום 1.11.16). אמירה זו מעידה על כך שדווקא לא הייתה הסכמה אשר כללה את חמשת האחיות, כמו גם מרמזת על מעורבות הנתבע בעריכת המסמך משנת 2005 (ר' בהמשך) ובהסכם משנת 2009, בניגוד לטענת הנתבעים לפיה הם כלל לא היו מעורבים בגיבוש ההסכם אשר לטענתם נערך מפיהם של התובעים בלבד.

44. חמישית, כאמור, ההסכם משנת 2009 נערך על ידי עו"ד מ' אשר שימש כיועץ המשפטי של מושב --- ושכר טרחתו שולם על ידי המושב עצמו (עמ' 13, ש' 10 ועמ' 24, ש' 1-3 לפרוט' מיום 5.5.16). עו"ד מ' הסביר כי הוא לא הגיש תצהיר בהליך דנן "כי ייצגתי את שני הצדדים וחשבתי שיש לכך משמעות של נקיטת צד ואמרתי שביהמ"ש יזמן אותי ואענה על כל שישאלו" (עמ' 10, ש' 12-13 לפרוט' הנ"ל). כן העיד עו"ד מ' כי תחילת הדברים היו בפגישה שהתקיימה ביום 15.5.08 בינו ובין שלושת האחים והגיש לתיק בית המשפט תרשומת שערך בכתב ידו מאותה הפגישה בנוגע לעקרונות ההסכם (עמ' 10, ש' 21-23 ועמ' 18, ש' 18-19 לפרוט' הנ"ל). לשאלה "התייחסת לכולם באופן שווה בשלבי המשא ומתן?", השיב עו"ד מ' "תשובתי כמובן, הפגישה הראשונה נערכה יחד עם שלושתם, אני גם בתרשומת מציין את שמותם של שלושתם י' ש' ומ'" (עמ' 18, ש' 9-10 לפרוט'). מהתרשומת של פגישה זו (בימ"ש/1), בה כאמור השתתף הנתבע על פי עדותו של עו"ד מ', עולה כי העקרונות עליהם דובר תואמים את ההסכם משנת 2009, קרי חלוקה שווה של כלל הזכויות והחובות במשק, ולהלן התרשומת בלשונה:

"15.5.08                                                                                                        י' טל' ---

ש', מ', י' מ'       --- משק 85

____________________________________________________________________

י' בן ממשיך עם חוזה משולש כולל הרחבה של 1/2 דונם.

להכין הסכם.                                                                                                י' לא יכול למנות בן ממשיך

האמא מ' מ'.                                                                                             מבלי לקבל את הסכמת ש'

                                                                                                                        ומ' או יורשיהם

_____________________________________________________________________

החלוקה על בסיס שוויוני זכות וחובות.

מניות קרקע כספים.

המניות בתאגיד לפי הכללים אבל החלוקה בפועל תהיה שווה הפדיון יוכנס לקופה המשותפת וממנה בחלוקה שווה.

החלוקה שווה אחרי קיזוז.

3 מגרשים במשק 85

 1/2 דונם הרחבה         לי'.

____________________________________________________________________

על זה יהיה פיצוי.

שום צד לא רשאי ל... (מילה לא ברורה – ו' ש' פ') הכספים מהקופה הכללית.

- שמאי יחליט על שווי הקרקע.

- קרקע של 7 דונם חקלאית חלקה ב'

                                          חלקה כג' 

אם יהיה עליה פרוייקט במקרה שלהם

 יחלקו בחלקים שווים.

- הכנסה עתידית בחלוקה שווה.

- הבנות יקבלו פיצוי לפי ראות 3 הבנים.

- הסכם בלתי חוזר.

בעיה שתתעורר בעתיד רב יכריע בין הצדדים".

45. בנסיבות אלו, בהן עו"ד מ' נשכר על ידי מושב --- והוא ששילם את שכרו; עו"ד מ' העיד כי ראה עצמו כמי שמייצג את שני הצדדים; הנתבע נכח בפגישה לאורה נערך ההסכם; והכתוב בתרשומת הנ"ל אינו תואם את גרסת הנתבעים אלא את ההסכם משנת 2009 – איני סבורה כי יש ממש בטענת הנתבעים לפיה עו"ד מ' ייצג בפועל את התובעים בלבד וכי הם לא נטלו כל חלק בגיבוש ההסכם (ס' 18 לסיכומיהם), אלא ההיפך הוא הנכון. ודוק, עיון בהסכם משנת 2009 מלמד כי קיימות בו הוראות אשר מטילות על התובעים חובות, כגון: תורנות בסופי השבוע לצורך הטיפול באם המנוחה (ס' 17 להסכם) וכן קביעה כי היה ותקום תביעה כנגד בעל הזכויות במשק, כל הצדדים להסכם יהיו אחרים לתוצאות התביעה, וזאת אף אם התביעה ו/או החוב ו/או ההתחייבות מקורם בתקופה שקדמה למועד חתימת ההסכם (ס' 27 להסכם). בנסיבות אלו, אין זה סביר כי ההסכם משנת 2009 נערך מתוך ראיית האינטרסים הצרים של התובעים בלבד, ויש בכך כדי לתמוך בגרסה כי ההסכם נערך על דעת כל הצדדים.

46. במאמר מוסגר יצוין, כי בכתב הגנתם ובתצהיר עדותם הראשית הוסיפו הנתבעים וטענתו כי קיימים "סימני זיוף ו/או העדר אותנטיות" בהסכם משנת 2009, שכן במספר מקומות על גבי ההסכם מופיע הכיתוב "שגיאה! מקור ההפניה לא נמצא" (ס' 11.ב.1. לכתב הגנתם וס' 11.1. לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). בקשר לכך הסביר עו"ד מ' כי הודעה זו הופיעה לאחר שנמחקו סעיפים 28 ו-29 לטיוטת ההסכם, בגדרם נעשתה התייחסות לחמשת האחיות (עמ' 19 לפרוט' מיום 5.5.16) והסברו מקובל עלי. מכל מקום, לא מצאתי כי יש בכך כדי לפגוע בתוקפו של ההסכם וכי מדובר בתקלה טכנית בלבד שאין לה כל חשיבות בענייננו.

47. שישית, בעוד שהתרשמתי מעדותו האמינה של עו"ד מ' ובפרט בהיותו צד אובייקטיבי לסכסוך, אזי עדותו של הנתבע בכל הקשור להתקשרות עם עו"ד מ' ונסיבות עריכת ההסכם משנת 2009 כללה סתירות והייתה מתחמקת. כך, נשאל הנתבע בתחילה: "האם נכון שעו"ד מ' הוא שערך עבורכם את הסכם?", והשיב: "אף פעם לא ניגשתי לעו"ד, אף פעם לא ביקשתי שירות של עו"ד", אך בהמשך אישר הנתבע: "כן, הוא נתן לנו שירות משפטי. הוא הכין לנו את ההסכם" (עמ' 47, ש' 4-5 ועמ' 48, ש' 8 לפרוט' מיום 1.11.16). כן הנתבע נשאל "בפגישה היה נוכח גם עו"ד מ'. אז אתה מכיר אותו גם בקשר למשק הספציפי הזה?" והשיב "לא זכור לי", אך כעבור מספר רגעים נשאל הנתבע שוב: "אז אתה מכיר את עו"ד מ'י כמי שקשור ומעורב במשק הספציפי הזה?" והשיב: "כן" (עמ' 47, ש' 21-23 וש' 28-29 לפרוט' הנ"ל). התנהלותו זו של הנתבע נזקפת לחובתו ויודגש כי בסופו של דבר אישר הנתבע כי עו"ד מ' "נתן לנו שירות משפטי. הוא הכין לנו את ההסכם".

48. שביעית, לכל האמור לעיל מתווספות ראיות נוספות חיצוניות המלמדות על תוקפו של ההסכם משנת 2009, על אודותיהן יפורט להלן.

ג.            ראיות נוספות המלמדות על תוקפו של ההסכם משנת 2009:

49. כפי שצוין לעיל, בענייננו נמצא כי קיימות ראיות נוספות המלמדות על תוקפו של ההסכם משנת 2009, והן: המסמך משנת 2005; פתיחת חשבון הבנק המשותף לשלושת האחים ופניית הצדדים לצדדים שלישיים לצורך גיבוש הסכמות בדבר יישום ההסכם משנת 2009, כפי שיפורט להלן.

50. המסמך משנת 2005 – כאמור, בשנת 2005 חתמו שלושת האחים והאם המנוחה על המסמך שנערך בכתב יד וכותרתו "סיכום אסיפה". עסקינן במסמך קצר, אשר תוכנו במלואו פורט לעיל, וגם בו הוסכם על "חלוקה שווה בין שלושת האחים... ודברים ברורים, פשוטים שהחובות והזכויות חלים על שלושת האחים".

51. בחקירתו טען הנתבע כי גם על מסמך זה הוא חתם מבלי לקרוא אותו, וכך לדבריו: "החתימה היא כן שלי אבל ההסכם נעשה בבית של אימא כשאני הייתי מטפל באימא. באו בערב אמרנו שנרשום מסמך ונחתום עליו. אפילו לא הסתכלתי על מה שרשום וחתמתי. זה לא הסכם זה סיכום אסיפה"; "לא קראתי. הם באו לבית של אימא כשטיפלתי בה ולא קראתי" (עמ' 49, ש' 4-8 לפרוט' מיום 1.11.16). ואולם, איני מוצאת כי יש בטענה זו ממש הן לאור החזקה לפיה אדם החותם על מסמך מודע לתוכנו ומסכים לו עליה עמדתי לעיל והן לאור דברי הנתבע בהמשך לחקירתו לפיהם "כבר בהסכם ראשון מ-2005, 2008 ו-2009 ביקשתי להכניס את האחיות אבל הם לא הסכימו" (עמ' 53, ש' 27-28 לפרוט'). כאמור, דברים אלו מלמדים על כך שהיה דין ודברים בין הצדדים גם בנוגע למסמך משנת 2005 והם אינם מתיישבים עם טענת הנתבע לפיה הוא לא ידע את תוכן המסמך משנת 2005 בעת שחתם עליו. עוד טוענים הנתבעים כי המסמך משנת 2005 בטל ונעדר נפקות משפטית לאור ההסכם משנת 2009 (ס' 7 לסיכומיהם), אולם ברור הוא כי טענה זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענתם כי ההסכם משנת 2009 אינו תקף. מכל מקום, יובהר כי לא עומדת לפני שאלת תוקפו של המסמך משנת 2005 וכן לא נעלם מעיני כי הנתבעת אינה חתומה על הסכם זה, אך יש במסמך זה לחזק ולבסס את תוקפו של ההסכם משנת 2009, שכן האמור בו תואם את עקרון החלוקה השוויונית לו טוענים התובעים בהסכם דנן.

52. פתיחת חשבון הבנק המשותף לשלושת האחים – כאמור, כארבעה חודשים לאחר פטירת האם המנוחה פתחו שלושת האחים חשבון בנק משותף, אליו הועברו כספים שונים, לרבות כספים שהתקבלו מהתאגיד. כזכור, בהסכם משנת 2009 נקבע כי יפתח חשבון נאמנות, בו שלושת האחים יהיו מורשי חתימה ואליו יופקדו הכספים המגיעים כתוצאה מהכנסות או טובות ההנאה שיופקו מהמשק (ס' 10-11). בחקירתו נשאל הנתבע כיצד הוא מסביר את פתיחת חשבון הבנק המשותף כפי הוראות ההסכם משנת 2009 אם לטענתו ההסכם חסר כל תוקף, ולאחר שתחילה טען הנתבע כי החשבון המשותף אינו קשור להסכם משנת 2009 הוא אישר כי החשבון "קשור להסכם". כן, נשאל הנתבע "אם זה קשור להסכם, וזה הוראה מההסכם "י' יפתח חשבון בנק נפרד בבנק --- סניף --- ... בנאמנות... מורשי החתימה בחשבון יהיו מ' ש' וי'..." אז למה הלכת ועשית דבר כזה אם בכלל אתה טוען שאתה לא מחויב להסכם?", ולכך הוא השיב "אין לי תשובה" (עמ' 50 לפרוט' מיום 1.11.16). משלא היה בפיו של הנתבע הסבר לפתיחת החשבון המשותף ופעולה זו תואמת את הקבוע בהסכם משנת 2009, יש בכך כדי לחזק את אמינות גרסת התובעים בכללותה בדבר תוקפו של ההסכם באופן שהצדדים אף פעלו בהתאם להוראותיו.

53. פניית הצדדים לצדדים שלישיים לצורך גיבוש הסכמות בדבר יישום ההסכם משנת 2009 – כאמור, לטענת התובעים פנו הצדדים למזכיר המושב, מר צ' ש' ולקרוב משפחתם, מר ב' צ', לצורך גיבוש הסכמות בעניין יישום ההסכם משנת 2009 באופן אשר ייתר את ההליכים המשפטיים ביניהם, תוך שהם מדגישים כי תוקפו של ההסכם ועצם העיקרון של חלוקה שווה בין שלושת האחים לא היה שנוי במחלוקת וכי המחלוקת נגעה לעצם יישום הוראות ההסכם בלבד.

54. בעניין הפנייה למר ב' צ', צורף תצהיר מטעמו לפיו "מעולם לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי כלל הנכסים יתחלקו בין שלושת האחים בחלקים שווים ודברים אלה אף נאמרו לי מפורשות על ידי י' עצמו" ו-"המחלוקות בין הצדדים נגעו לדרישתו של י' לקבל גם את כל הנכסים הקרקעיים וגם חלק מכספי המשק באופן שאינו מאפשר מעשית ליצור איזון בין האחים ולאופן ההתחשבנות וההתקזזות בין האחים, כמו גם לשאלת עיתוי חלוקת הנכסים, אך לא לעצם העקרון המוסכם והחתום על ידי הצדדים לפיו כלל הנכסים יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים" (ס' 3-4). בחקירתו הנגדית חזר מר ב' צ' על גרסה זו בעקביות והוא הסביר כי "כולם וגם י' אמר שהמשק יתחלק ל-3 חלקים וכל אחד יקבל את השליש שלו" (עמ' 28, ש' 1-2 לפרוט' מיום 5.5.16, ההדגשה שלי – ו' ש' פ'). התרשמתי כי עדותו של מר ב' צ' ניטראלית, וכלל איני סבורה כי היא הייתה מוטה, בלתי מהימנה ומתחמקת כטענת הנתבעים (ס' 22) שכן לא צוין טעם כלשהו בעטיו יהיה עד זה מוטה דווקא לטובת התובעים. משכך, אני סבורה כי יש להקנות לעדות זו משקל לא מבוטל והיא מצטרפת לשלל הראיות הנוספות המעידות על תוקפו של ההסכם משנת 2009.

55. בעניין הפנייה למר צ' ש', צירפו התובעים מסמך מיום 19.11.15 עליו מופיעה חתימתו של מר ש' (יובהר, כי לא מדובר בתצהיר ערוך כדין), בו נכתב כי במסגרת תפקידו כמזכיר אגודת --- דאז הוא ניסה לסייע בסכסוך שהתגלע בין הצדדים וזאת על יסוד ההסכם משנת 2009. כן צירפו התובעים העתק מההסכם אותו לטענתם ערך מר ש', אך הוא לא נחתם בסופו של יום. הואיל ומר ש' לא העיד לפני איני סבורה כי ניתן להקנות למסמכים אלו משקל של ממש. עם זאת, כפי שפירטתי לעיל, בהתחשב בכך שמדובר בעד חיצוני ולאור רגישות הסכסוך המשפחתי ומשמטעם התובעים העידו מספר עדים ואילו מטעם הנתבעים העיד רק הנתבע בלבד, לא מצאתי לזקוף התנהלות זו לחובת התובעים כטענת הנתבעים (ס' 19 לסיכומיהם), וניתן לקבל התנהלות דיונית זו לאי העדת העד כסבירה בנסיבות העניין. במאמר מוסגר וכפי שפירטתי לעיל אף הנתבעים יכלו לעתור לזימונו, אך בחרו שלא לעשות כן.

56. אשר להסכם ההלוואה מול אגודת --- – ביום 27.10.13 נחתם הסכם שכותרתו "הסכם הלוואה", ועיקרו הוא כי אגודת --- מלווה כספים ללווה על חשבון הכספים להם יהיה הלווה זכאי לאחר הסדרת רישומו כחבר באגודה, זאת מכוח היות הלווה כשיר להירשם כבעל זכות המשק, להחזיק מניות מייסדים ולהתקבל לחברות באגודה. בפתח ההסכם לא הוגדר מי מהצדדים כ-"הלווה", אך בסיפת ההסכם ותחת המשפט "אנחנו החתומים מטה מאשרים ומתחייבים בהתחייבות בלתי חוזרת את האמור בהסכם זה ולא תהיה לנו כל טענה לאגודה בגין פעולותיה על פי הסכם זה", חתמו שלושת האחים וחמשת האחיות. לטענת התובעים משחתם הנתבע על הסכם זה הוא הכיר בזכויותיהם על פי ההסכם משנת 2009. אולם, איני מוצאת כי יש בטענה זו ממש, שכן גם חמשת האחיות חתמו על גבי הסכם ההלוואה ואין מחלוקת כי להן לא הוקנתה זכות כלשהי מכוח ההסכם משנת 2009. כך גם הסכם ההלוואה מתייחס לכספים המתקבלים מהמניות והנתבע לא הכחיש כי ההסכמה בין הצדדים כללה זכויות כספיות אלו. ודוק, על אף שאיני סבורה כי הסכם ההלוואה מלמד על הכרה מצד הנתבע בזכויות התובעים לפי ההסכם משנת 2009, ברי כי אין בו כדי לגרוע מיתר הראיות התומכות בכך.

57. סיכומם של דברים, הנתבעים העלו שלל טענות נגד תוקפו של ההסכם משנת 2009, אך לא שוכנעתי כי יש בטענות אלו ממש בין אם בנוגע לאם המנוחה ובין אם בנוגע לנתבעים עצמם. ההיפך הוא הנכון. גרסתם של הנתבעים התגלתה כבלתי אמינה ונעדרת היגיון ושכל ישר, זאת נוכח סתירות, התחמקויות ואי-מתן הסברים בעדותו של הנתבע, הודאת הנתבע בדבר הסכמתו לפצות את התובעים במקום הישארות הנתבעים בחלק א', עדותו האמינה של עו"ד מ' אשר נתמכה בתרשומת שערך בזמן אמת והראיות הנוספות המעידות על תוקפו של ההסכם משנת 2009, הכל כמפורט לעיל. על כן, טענות הנתבעים נדחות ואני קובעת כי ההסכם משנת 2009 – תקף.

ב.           פרשנות ההסכם משנת 2009 ובעיקר שאלת תחולתו ביחס לחלקה א':

58. טענה נוספת שעלתה מטעם הנתבעים היא כי ההסכם משנת 2009 אינו חל ביחס לחלקה א'. יוער, כי טענה זו הועלתה ביתר שאת במהלך ישיבות ההוכחות, בעוד שבכתבי טענותיהם של הנתבעים הועלו הטענות ביחס ללשון ההסכם ופרשנותו באופן כוללני למדי. עם זאת, אף התובעים ראו בטענה זו שאלה נפרדת ומרכזית לה הם ייחדו פרק נפרד בסיכומיהם, ועל כן יש להידרש לה כעת.

59. אקדים ואומר, כי במחלוקת זו, לא מצאתי לקבל את הפרשנות לה טוענים הנתבעים לפיה ההסכם משנת 2009 אינו כולל את חלקה א', ואפרט טעמיי;

60. הטעם הראשון מבוסס על לשון ההסכם, אותה מצאתי ברורה, נהירה ולאורה אין מקום לפרשנות לה טוענים הנתבעים. כך, בפסקת "הואיל" הראשונה מוגדרת בבירור חלקה א' כחלק מהמשק: "הואיל ומ' הינה בעלת הזכויות בשטח הידוע כמשק 85 מושב --- בשטח של כ-4 דונם הכולל שלושה מגרשים (להלן: "חלקה א'") וכן בשטח של 7 דונמים (להלן: "חלקה ב'") ומגרש בהרחבת מושב --- בשטח של 0.5 דונם, וכן זכויות בנכסים משותפים במושב --- ומניות בנחלות --- בע"מ, מס' תאגיד --- וכל תאגיד שיבוא במקומו או בנוסף לו (להלן: התאגיד") (להלן ביחד: "המשק או "משק 85") הידוע גם כמשק 85 במושב --- (להלן: "המושב")". בנוסף לכך, אני סבורה כי גם נוכח הוראות ההסכם הנוגעות לחלקה ב' אין יסוד לפרשנות לה טוענים הנתבעים, שכן בעניין זה נקבע כי היה וחלקה ב' תופרד משאר המשק היא תועבר לידי התובעים בחלוקה שווה, או אז ימונה שמאי "על מנת להעריך את שווי המשק כולו על כלל מרכיביו" ו-"בעקבות העברת הזכויות בחלקה ב' למ' וש', יקבל י' לידיו בעלות על בחלק השווה לחלק שקיבלו ש' ומ' כל אחד, על נכס שווה ערך מתוך חלקה א', כך שכל אחד מהבנים יזכה לבעלות על חלק שווה מתוך הנכסים שיחולקו" (ס' 21-23 להסכם). לפי גישתם של הנתבעים, חלקה א' ממילא אינה כלולה בהסכם והיא הוקנתה להם כבר בשנת 1986, אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם הקביעה בהסכם כי הנתבעים יקבלו בעלות על נכס שווה ערך מתוך חלקה א' רק היה וחלקה ב' תופרד ותועבר לתובעים. למעשה, הנתבעים לא השכילו לתמוך טענתם בלשונו של ההסכם, ואף למקרא ההסכם לא נמצאה אחיזה לטענה זו. ודוק, הדעת נותנת כי אילו היה מדובר ומוסכם על עניין כה מהותי – החרגתה של חלקה א', היא החלקה העיקרית – היה הדבר מופיע בהסכם באופן ברור ומפורש.

61. הטעם השני טמון בדבריו של הנתבע בחקירתו במסגרתם הוא אישר בסופו של דבר את גרסת התובעים לפיה הנתבע ביקש להישאר בחלקה א' ולהתחלק על כך בדרך אחרת (עמ' 52, ש' 25-28 לפרוט' מיום 1.11.16). מטבע הדברים, ההסבר ההגיוני לכך הוא כי ההסכם משנת 2009 התייחס גם לחלקה א', שכן אלמלא כך לא היתה לנתבע כל סיבה להסכים להתחלק על חשבון הישארותו בחלקה א' "בדרך אחרת".

62. הטעם השלישי נלמדת מעדותו של עו"ד מ' אשר הבהיר לאורך חקירתו מספר פעמים ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי "... כוונת המנסח הייתה שכל הנכסים האלה לרבות חלקה א' רשומים על שם י' בהגדרה זה י' ואשתו, אבל מוחזקים בנאמנות עבור שלושת האחים"(עמ' 21, ש' 31-32 לפרוט' מיום 5.5.16). כן הבהיר עו"ד מ' כי אין סעיף שמחריג את חלקה א' מההסכם וכי נעשתה התייחסות נפרדת לחלקה ב' ולמניות התאגיד הואיל ולאור המצב המשפטי הייתה אפשרות כי נכסים אלו יהיו ברי חלוקה בפועל (ר' בעמ' 22 לפרוט' הנ"ל). כפי שהבהרתי לעיל, עדותו של עו"ד מ' הייתה אמינה בעיני ובפרט כשדבריו תואמים את לשון ההסכם.

63. הטעם הרביעי נעוץ בתרשומת בכתב ידו של עו"ד מ' בפגישה בה נכח גם הנתבע, נכתב כי "3 מגרשים במשק 85" ו-"חצי דונם הרחבה" הם "לי'" ו-"על זה יהיה פיצוי". קרי, מתרשומת זו ניכר כי הפיצוי או ההתחשבנות הם ביחס לשלושת המגרשים, בהם כלולה גם חלקה א', ואין כל זכר להחרגתה של חלקה א' מהסכמות הצדדים, כפי טענת הנתבעים.

64. לבסוף ובעניין זה יצוין כי הנתבעים התייחסו להוראות שונות בהסכם וטענו כי הן נעדרות לוגיקה משפטית ואין בהן כדי ללמד דבר על המחלוקת דנן (ס' 12 לסיכומיהם), אך איני מוצאת ממש בטענות אלו. כך למשל, גם אם מוטב היה שלא ייעשה שימוש במילה "מצווה" במסגרת ההסכם, אין זה גורע מתוקפו ומכוונת הצדדים בהסכם אשר נתמכת גם בראיות חיצוניות ובעדויות הצדדים.

65. לסיכום - איני מקבלת את טענת הנתבעים בדבר כך שההסכם משנת 2009 אינו חל ביחס לחלקה א' ועל כן, אני קובעת כי ההסכם נועד להסדיר את מכלול הזכויות במשק.

ג.            הפרת ההסכם משנת 2009:

66. כאמור, אין חולק כי התובעים משכו מתוך החשבון המשותף כספים על חשבון חלקו של הנתבע. אולם, לטענת התובעים הדבר נעשה בהסכמה ובתיאום עם הנתבע כנגד הישארותו בחלקה א', כמו גם בהתאם להוראות ההסכם משנת 2009 המקנות לתובעים זכויות בחלק ב' היה והיא תופרד מהמשק. מנגד, לטענת הנתבעים מדובר בהפרה יסודית ובוטה של ההסכם לאורה הם הודיעו על ביטולו כדין.

67. יפורט, כי לגרסת התובעים, הסכמה זו נעשתה בעל-פה, וכך תיאר התובע 2 את הדברים: "אם אנחנו לא לוקחים את הכספים האלה אף פעם אנחנו לא נוכל להתקזז. ההסכם היה בע"פ עם י' שאמר לנו שאנחנו מקבלים את הכספים, י' בעצמו אמר שאין לו כסף לתת לנו ולפצות אותנו, הוא גר במשק, לא רצינו למכור את המשק, הוא עדיין גר שם, הוא אמר שניקח את הכסף כי הוא לא יכול לפצות אותנו עד שנתקזז. אם היינו מתחלקים שליש שליש שליש בכספים בנחלות, אז לא עשינו שום דבר ואף פעם לא נוכל להתקזז. הוא גר במשק, הוא גם מקבל כספים ולעולם לא נוכל להתקזז" (עמ' 37, ש' 9-14 לפרוט' מיום 16.6.16). ולדברי הנתבע 1: "...הבעיה היא בחלקה א' למעשה אי אפשר לחלק את זה בפועל כי הוא רצה לשבת במגרש הזה ולא רצה שאף אחד יגור איתו. גם מבחינה חוקית אי אפשר. לכן הגענו להסכם שהמשק הזה יתחלק ל-3. הוא לא יכול לתת לנו את ה-2/3 של חלקה א' כי אין לו כסף, ולכן אנחנו ניקח את הכסף מהנאמנות. עשינו לו טובה שלא לקחנו את הכסף במזומן" (עמ' 45, ש' 21-25 לפרוט' מיום 1.11.16).

68. במחלוקת זו, נחה דעתי כי פעולות התובעים אכן בוצעו בהתאם להסכמה נוספת אשר התגבשה עם הנתבע, שכן כפי שצוין לעיל אף הנתבע עצמו אישר כי הוא ביקש להישאר בחלקה א' ולהתחלק על כך בדרך אחרת, תוך שהדבר מחייב פיצוי משמעותי ואין לו את האמצעים הזמינים לתשלום הפיצוי על כך. עדותו של הנתבע בעניין זה נעשתה בשלב מסוים מבולבלת, שעה שהוא טען כי הסכומים המתקבלים אינם צריכים לשמש על חשבון האיזון והרושם הבלתי נמנע הוא כי הנתבע הבין שבדבריו הוא מודה בגרסת התובעים, מבלי שנותר בפיו הסבר שיהלום את גרסתו אשר נותרה בלתי סבירה ונעדרת היגיון. להלן יובא החלק הרלוונטי מתוך חקירת הנתבע:

"ש.        נכון שאתה בעצם לא פעם אחת אמרת למ' וש' ולכל מי שניסה לעזור ולתווך בסכסוך הזה – אמרת שאתה לא רוצה שיקחו את חלקה א' וימכרו אותה החוצה, אלא אתה רוצה להישאר לגור בחלקה א' ולהתחלק על זה בדרך אחרת?

ת.           נכון, הסכמתי.

ש.          אתה מסכים איתי שכל עוד זה המצב שאתה נשאר בחלקה א' – זה מחייב פיצוי משמעותי?

ת.           בהתאם לשווי הנכסים.

ש.          אבל בגדול, אם לוקחים משק שלם שיש בו נחלה א' ונחלה ב' ומניות וכספים – זה פשוט, כל אחד לוקח והולך הביתה. אבל אם אתה מבקש להישאר בחלקה א' והצד השני אומר שהוא לא חייב לזה אבל הוא מוכן לשקול את האפשרות הזו אבל הוא מבקש פיצוי – תסכים איתי שמדובר בסכום לא מבוטל?

ת.           כן.

ש.          האם יש לך אמצעים כספיים זמינים שמאפשרים לך לשלם להם את הפיצוי הזה?

ת.           לא.

ש.          ז"א אם באמת, לו ההסכמה הזו הייתה נחתמת, שאתה נשאר בחלקה א' והם יקבלו פיצוי, האופן שהם יקבלו את הפיצוי זה באמצעות תשלומים קטנים לאורך שנים רבות?

ת.           נכון.

ש.          ובמצב דברים כזה – סכומים שמתקבלים ויכולים לשמש על חשבון ההתחשבנות הזו – צריכים ללכת להתחשבנות על חשבון האיזון?

ת.           לא.

ש.          מה לא. אם המושב משלם סכום מסוים, אז הסכום הזה...

ת.           הולך לחשבון.

ש.          ובסופו של דבר, אם אתה נשאר בחלקה א' – האיזון לזה שאתה נשאר בחלקה א' זה באמצעות תשלומים כספיים?

ת.           נכון.

ש.          אני מציג לך את נספח ז' לתצהיר של מ' (הסכם הלוואה) שעליו חתמת מול תאגיד נחלות --- יחד עם מ' וש' ואחיות שלכם. זה המסמך שהמושב דורש שיחתמו עליו כדי שהוא יסכים לשחרר כספים לאנשים שחתומים על המסמך – נכון?

ת.           כן.

ש.          ז"א שאתה חתמת על המסמך הזה הכרת בזכות של מ' וש' לקבל גם הם כספים מהמשק?

ת.           כן, לא מכחיש.

ש.          וגם הכרת בזכות של האחיות לקבל כספים מהמשק?

ת.           כבר בהסכם ראשון מ-2005, 2008 ו-2009 ביקשתי להכניס את האחיות אבל הם לא הסכימו.

ש.          אתה יכול להציג לבית המשפט איזה שהוא מכתב שהוצאת מתי שהוא למ', לש', לנחלות ---, למושב – שבו טענת טענות על ריקון החשבון כביכול?

ת.           לא" (עמ' 52, ש' 25-31 ועמ' 53 לפרוט' מיום 1.11.16).

69. על כל זאת יש להוסיף, כי אף על פי שהמשיכה הראשונה עליה הצביעו הנתבעים בוצעה כבר בשנת 2012, לא טענו הנתבעים כלפי מאן דהוא כי המשיכות בוצעו שלא כדין והם לא נקטו בכל פעולה שהיא בקשר לכך. טענתם הראשונה של הנתבעים כנגד התנהלות זו נעשתה בכתב הגנתם, בו הם גם הודיעו על ביטול ההסכם בשל הפרה זו (ס' 19.2). ואולם, אילו אכן היו התובעים מושכים כספים שלא כדין בגובה של מאות אלפי שקלים, אין זה סביר כי הנתבעים לא היו נוקפים אצבע במשך שלוש שנים תמימות על מנת למנוע מהם להמשיך ולעשות כן, ודי בכך כדי להעיד כי משיכות כספים אלו היו בידיעתם ובהסכמתם.

70. כן אני סבורה, כי יש טעם בטענת התובעים לפיה מאחר שההסכם משנת 2009 מקנה להם את הזכויות בחלקה ב' היה והחלקה זו תופרד משאר המשק (ס' 21), כפי שאכן התרחש בפועל, הרי שלקיחת הכספים אשר התקבלו בגין חלקה זו אינה נוגדת את הוראות ההסכם. אכן, לא נעלם מעיני כי בהתאם להסכם משנת 2009 השקעת הכספים בחשבון המשותף או חלוקתם מצריכה החלטה משותפת ומוסכמת (ס' 13), אך כפי שציינתי אני סבורה כי משיכות הכספים היו בהסכמת הנתבע ובכל הנוגע לכספים שהתקבלו בגין חלקה ב' הן גם תואמות את אשר נקבע בהסכם.

71. לבסוף טענו הנתבעים כי גם הגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני ועצם התביעה דנן הן מהוות הפרות יסודיות ובוטות של ההסכם (סעיפים 15.ב. ו-15.ג. לסיכומיהם), אולם טענות אלו הועלו ללא פירוט הולם, לא ברור על יסוד מה הן נסמכות ואיני סבורה כי הגשת הליכים לבית המשפט לצורך אכיפת ההסכם יכולים להוות "הפרה" של הסכם, כטענת הנתבעים.

72. המסקנה המתקבלת לאור האמור לעיל היא כי התובעים לא הפרו את ההסכם משנת 2009 וטענות הנתבעים בקשר לכך נדחות. יוצא, אפוא, כי ההסכם משנת 2009 תקף, הוראותיו שרירות ויש לקיימן. לפיכך, יש לפנות לסוגיה האחרונה המצריכה הכרעה, היא שאלת אופן אכיפת ההסכם.

ד.           אכיפת ההסכם משנת 2009:

73. בכתב התביעה עתרו התובעים "להורות על פירוק השיתוף בזכויות בין הצדדים, ולצורך כך למנות את ב"כ התובעים ככונס נכסים" ו-"לחילופין לקבוע מנגנון לאכיפת ההסכם וחלוקת הזכויות בין הצדדים" (ס' 29) ובישיבת קדם המשפט טענו התובעים כי טרם החליטו האם הם מעוניינים במכירת הזכויות במקרקעין, אם לאו (עמ' 7, ש' 3-6 לפרוט' מיום 24.11.15). עם זאת, בסיכומיהם טענו התובעים כי "התוצאה המתבקשת היא פירוק השיתוף בזכויות במשק על דרך של מינוי כונס נכסים למכירתו לצד שלישי המרבה במחיר וחלוקה שוויונית בין האחים של תמורה המכירה, תוך עריכת התחשבנות מתאימה שמטרתה יצירת שוויון מלא בין האחים בקבלת התמורה, הן בגין נכסי המקרקעין והן בגין הכספים" (ס' 66). מנגד, סבורים הנתבעים כי "אין ולא יכול שיש בכוחה של זו כדי שתהווה הסכם העברת הזכויות המקנה לתובעים זכויות במשק ומקימה להם עילה לעתור בפני בית משפט נכבד זה לסעד של אכיפה דרך פירוק שיתוף באמצעות מכירה, אלא ולכל היותר, לסעד (מוכחש) של פיצויים" (ס' 6 לסיכומיהם).

74. בסוגיה זו, אני סבורה כי בצדק טוענים הנתבעים שההסכם משנת 2009 אינו מקנה לתובעים זכות לפירוק שיתוף באמצעות מכירה לצד שלישי המרבה במחיר כעתירתם, ואסביר: כפי העולה מהוראות ההסכם משנת 2009 מדובר בהסכם נאמנות לפיו הנתבע הסכים להחזיק בזכויות במשק "כנאמן עבור הבנים" ו-"...הצדדים להסכם מעוניינים להסדיר את החזקת הזכויות של הבן הממשיך במשק כנאמנות וחלוקת הנכסים הניתנים לחלוקה בחלקים שווים בניהם" (פסקאות "והואיל" שסומנו כ-ד ו-ה). כן בהסכם זה אומנם הובהר כי "...כל מטרת ההסכם היא חלוקה שוויונית של הכספים והנכסים בין האחים" (ס' 32), אך בד בבד נעשו בו הסדרים פרטניים ומפורטים כיצד תבוצע חלוקה זו בפועל בנוגע להכנסות המתקבלות מהמשק, למניות, לזכויות בתאגיד ולחלקה ב'. יובהר ויודגש, כי בשום מקום על גבי ההסכם לא נעשתה התייחסות לאפשרות של מכירת חלקה א' לצד שלישי המרבה במחיר, ואני סבורה כי לא בכדי לא נקבעה בהסכם אפשרות שכזו שכן עסקינן בנכס משפחתי מובהק בו מתגוררים הנתבעים ומשפחתם מזה עשרות שנים וספק רב בעיני אם כוונת הצדדים כללה את מכירתו לצד שלישי. כך גם יוזכר כי התובעים הסכימו להישארות הנתבעים בחלקה א' וכלל לא היו בטוחים שהם מבקשים למכור את החלקה ולטעמי יש טעם רב לכך. בנסיבות אלו, איני סבורה כי מכירת חלקה א' לצד שלישי המרבה במחיר הולמת את הוראות ההסכם משנת 2009 ואת כוונתם של הצדדים בעת עריכתו, ולכן אין בדעתי להורות על סעד זה.

75. עם זאת, אין להתעלם מכך שלא ניתן לקיים את הסכם הנאמנות כפי שהוא. אם לעת עריכת ההסכם היו יחסי אמון בין הצדדים, בגדרם סמכו התובעים על הנתבע שהוא יפקיד את ההכנסות וטובות ההנאה מהמשק לחשבון המשותף וכן הצדדים סמכו זה על זה כי לא יבוצעו פעולות בחשבון המשותף שלא על דעת שלושת האחים, אזי נכון להיום התערערו יחסי אמון לחלוטין ולא ניתן להמשיך את הנאמנות במתכונת כפי שנקבע בהסכם. למותר לציין כי הנתבע עצמו אישר כי אינו מתחלק עם התובעים בדמי השכירות אותם קיבל בגין השכרת בית המנוחה וכי עושה במשק כרצונו (עמ' 52 לפרוט' מיום 1.11.16) ואף בתו מתגוררת בבית זה ללא תשלום וללא הסכמת התובעים, ודי בכך כדי להעיד כי בהעדר יחסי אמון בין הצדדים יש הכרח למצוא מתווה אחר לחלוקת הזכויות במשק.

76. יוצא, אפוא, כי יש לקיים את כוונת הצדדים לחלוקה שווה של נכסי המשק, המניות והתאגיד בין שלושת האחים, אך הדרך לכך אינה יכולה להיות באמצעות מכירת חלקה א' לצד שלישי המרבה במחיר כפי עתירתם של התובעים, שכן יש להותיר חלקה זו לנתבעים. במקרה דנן, טענו התובעים כי לאחר פטירת האם המנוחה הסכימו הצדדים על הישארותם של הנתבעים בחלקה א', ומאחר שלנתבעים לא היו אמצעים כספיים לפצות את התובעים על כך באופן מידי, הוסכם כי התובעים יפוצו באמצעות קבלת הכספים המתקבלים מהמניות והתאגיד לידיהם בלבד (קרי, גם על חשבון חלקם של הנתבעים), כמו גם הפיצוי שהתקבל עבור החזרת חלקה ב' למנהל מקרקעי ישראל בסך של 450,000 ₪. כפי העולה מהמפורט לעיל, במידה רבה אישר הנתבע גרסה זו בחקירתו. מעבר לכך, גם בהתאם לסעיפים 21-23 להסכם משנת 2009, משקיבלו התובעים את שווי הזכויות עבור חלקה ב', יש למנות שמאי מקרקעין ולהעניק לנתבעים נכס שווה ערך בחלקה א'. בנסיבות אלו, אני סבורה כי הדרך הראויה והנכונה לאכוף את ההסכם משנת 2009 היא הדרך בה נקטו הצדדים בפועל לאחר פטירת האם המנוחה תוך מינוי שמאי מקרקעין כאמור בהסכם ועל מנת להסדיר את הפיצוי אותו יקבלו התובעים. על כן, הנתבעים יוותרו בחלקה א' וזכויות "בר הרשות" בה תהיינה שייכות להם בלבד, בכפוף למינויים כדין כ"בן ממשיך" ולהסכם המשבצת, והתובעים יפוצו על כך בדרך של קבלת הכספים המתקבלים מהמניות, מהתאגיד או מכל מקור אחר (שאינו חלקה א') בידיהם בלבד וכן נכסים הניתנים לחלוקה (ככל שיהיו נכסים כאמור) – והכל עד גובה של שליש (1/3) מכלל הזכויות לכל אחד מהתובעים, כפי ההוראות אשר יפורטו להלן.

סוף –דבר:

77. לאור האמור לעיל, אני קובעת, כדלקמן:

• א. ההסכם מיום 25.1.2009 – תקף.
• ב. ההסכם מיום 25.1.2009 חל גם ביחס לחלקה א'.
• ג. התובעים לא הפרו את ההסכם מיום 25.1.2009 באופן המקנה לנתבעים זכות לבטלו.
• ד. לצורך אכיפת העיקרון של חלוקה שוויונית של כלל נכסי המשק בין שלושת האחים הקבוע בהסכם מיום 25.1.2009, כאמור בס' 76 לפסק הדין, אני מורה, כדלקמן:

(1)     אני ממנה את שמאי המקרקעין מר יומיק שמר מ"שמר שמאות מקרקעין וחקלאות בע"מ", מושב בני ראם, טל: 8585010- 08 כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לשום את זכויות המקרקעין שנותרו כיום במשק 85 במושב --- והיו שייכות לאם המנוחה (להלן: "המומחה"). יובהר, כי אין צורך לשום את חלקה ב' אשר התקבל בגינה סך של 450,000 ₪ כאמור, וכן המומחה מתבקש לא לכלול בשווי הזכויות הנ"ל את השיפוץ שערכו הנתבעים בביתה של האם המנוחה לאחר פטירתה, זאת בשים לב להסכמת התובעים (דברי התובע 2 בעמ' 39, ש' 27 לפרוט' מיום 16.6.16 ודברי התובע 1 בעמ' 45, ש' 2 לפרוט' מיום 1.11.16).

(2)     לצורך עריכת חוות הדעת רשאי כל אחד מהצדדים להמציא למומחה מסמכים שברשותו, בתוך 15 ימים ממועד מתן פסק הדין. מבוקש כי חוות הדעת תוגש בתוך 30 ימים לאחר מכן.

(3)     התובעים יישאו ב-2/3 משכרו של המומחה והנתבעים יישאו ב-1/3 משכרו של המומחה.

(4)     זכויותיה של האם המנוחה במקרקעין במשק מס' 85 במושב --- תהיינה שייכות לנתבעים בלבד, בכפוף להשלמת מינויים כדין כ-"בן ממשיך", להסכם המשבצת ולהוראות פסק דין זה.

(5)     כנגד האמור בס"ק (4) לעיל והואיל והעיקרון הקבוע בהסכם מיום 25.1.2009 מקנה לכל אחד מהתובעים זכאי ל-1/3 מזכויות המקרקעין במשק (ושניהם יחד 2/3 מהזכויות הנ"ל), תערך ההתחשבנות הבאה: כל אחד מהתובעים יהא זכאי ל1/3 משווי זכויות המקרקעין בהתאם לחוות דעתו של המומחה. זכותם הרעיונית זו של התובעים תבוא לידי מימוש בדרך של קבלת הכספים המתקבלים מהמניות, מהתאגיד או מכל מקור אחר (שאינו חלקה א' אשר כאמור שייכת לנתבעים) בידיהם בלבד – והכל עד שכל אחד מהם יקבל 1/3 מגובה הזכויות הנ"ל. כמו כן, היה וניתן יהיה להקנות בפועל לתובעים את האפשרות לצירוף מגרש נוסף של כחצי דונם בשטח ההרחבה של מושב --- יוקנה נכס זה לתובעים, תוך עריכת שומת מקרקעין בנוגע אליו ועריכת התחשבנות מתאימה. כמו כן, יובהר כי מחלקם הרעיוני של התובעים בזכויות המקרקעין במשק יש להחסיר את הכספים אותם הם משכו מהחשבון המשותף ו/או הכספים אשר התקבלו בגין חלקה ב', תוך שיילקח בחשבון כי הנתבעים היו זכאים ל-1/3 מכספים אלו.

(6)     אשר לעריכת ההתחשבנות הנ"ל בשלב זה איני רואה צורך במינוי מומחה חשבונאי, אך היה ותתגלע מחלוקת בעניין זה ניתן לעתור למינוי ימונה מומחה מתאים מטעם בית המשפט ושכרו ישולם בהתאם לעקרונות הנ"ל.

(7)     למען הסר ספק יובהר, כי לאחר שיתקבל בידי כל אחד מהתובעים 1/3 מגובה זכויות המקרקעין של האם המנוחה במשק ימשיך לחול הקבוע בהסכם מיום 25.1.2009, קרי כל אחד מהתובעים יהא זכאי לקבלת 1/3 מהכספים המתקבלים מהמניות ומהתאגיד (וביחד הם יהיו זכאים ל-2/3) והנתבעים יהיו זכאים לקבלת השליש הנותר. היה וניתן יהא לחלק זכויות אלו בפועל – תערך חלוקה מתאימה.

ה.        לאור התוצאה אליה הגעתי, הואיל ומרבית רכיבי התביעה התקבלו ובשים לב להתרשמותי מגרסת הנתבעים כמתואר לעיל בהרחבה – אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪, זאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החיוב ועד מועד התשלום בפועל.

ו.         הואיל ומעיון בתיק במערכת עולה כי לא נסרק המוצג "בימ"ש/1" אשר הוגש במהלך חקירתו של עו"ד מ' – אני מורה למזכירות לסרוק מוצג זה לתיק.

78. ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

79. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים וכן את ס' 77 לשמאי מר יומיק שמר שפרטיו לעיל.

80. תמ"ש 58980-05-15 – ייסגר.

ניתן היום,  י"ב תשרי תשע"ח, 02 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.