האח מונה ב-1986 כבן ממשיך במשק של הוריו. שניים מאחיו הציגו הסכם מ-2009 המורה על חלוקה שווה של הזכויות במשק. האח ניסה לתקוף את ההסכם אך נדחה והאחים יזכו לפיצוי של מאות אלפי שקלים.
רוב הסכמי המשבצת בין רשות מקרקעי ישראל לבין מושבים בארץ מאפשרים את העברת זכויותיהם של ההורים המחזיקים במשק לידי בן ממשיך אחד בלבד. זאת, כדי למנוע את פיצול המשק, לשמר את היחידה החקלאית, למצות את הפוטנציאל שלה וגם לאפשר בקרה על אנשים חדשים המבקשים להשתלב באגודה השיתופית.
במקרים רבים מדיניות זו אינה עולה בקנה אחד עם שאיפת ההורים לחלק את נכסיהם באופן שווה בין הילדים והם יוצרים הסדרים במטרה לעקוף את הבעיה ולאפשר גם לאחים שלא מונו כ״בן ממשיך״ להרוויח מהקרקע החקלאית.
בית המשפט למשפחה בתל אביב הכריע באחרונה בסכסוך בין שלושה אחים שאחד מהם מונה ב-1986 כ״בן ממשיך״ במשק של ההורים באחד המושבים בארץ.
שניים מהאחים הגישו ב-2015 תביעה נגד אחיהם, הבן הממשיך, בה דרשו שהמשק בו הוא מתגורר שנים ארוכות עם משפחתו יימכר בשוק החופשי למרבה במחיר והתמורה תחולק באופן שווה בין שלושתם.
התובעים הציגו הסכם עליו חתמו הצדדים ואמם ב-2009. בהסכם נכתב שכל הזכויות במשק יעברו לשלושת האחים בחלקים שווים לאחר מות האם. מאחר שלא ניתן היה לחלק את הזכויות במשק בפועל, נקבע בהסכם מנגנון שלפיו הנתבע יחזיק בנחלה בנאמנות עבור אחיו. בהתאם, סוכם שהנתבע יפתח חשבון בו יופקדו כל הכספים המגיעים מהכנסות המשק ואלה יחולקו בין האחים או יושקעו על ידם בהחלטה משותפת.
התובעים טענו שאמנם לאחר מות האם ב-2010 נפתח חשבון משותף אך כיום הנתבע לא פועל לפי ההסכם ולא משתף אותם בהכנסות ובנסיבות אלה יש לפרק את השותפות בנכס.
הנתבע מצדו התכחש להסכם. לדבריו, מזה 30 שנה הוא גר במשק עם משפחתו ומשקיע בו מבלי שהועלתה כלפיו טענה כלשהי. לטענתו, האם המנוחה כלל לא הייתה רשאית להקנות את זכויותיה במשק לתובעים לנוכח מינויו כבן ממשיך. הוא הוסיף שהאם לא הייתה צלולה וכשירה לחתום על ההסכם ושחתימתו על המסמכים זויפה.
נכס משפחתי
אך השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב קיבלה את טענות התובעים וקבעה שההסכם תקף. לדבריה, מעדות עורך הדין שערך את ההסכם עולה שההורים ביקשו לחלק את המשק באופן שוויוני בין האחים.
השופטת הוסיפה שלא הוכח שלאם היו ליקויים קוגניטיביים במועד החתימה וכמו כן הנתבע לא הביא ראיה כלשהי לטענתו שחתימתו זויפה.
זאת ועוד, הנתבע עצמו הודה שהסכים לפצות את התובעים לנוכח רצונו להמשיך לגור במשק ולא למכור אותו ובכך אישר למעשה שההסכם תקף.
באשר לאכיפת ההסכם השופטת קבעה שמהוראותיו עולה שמדובר בנכס משפחתי מובהק כך שהתובעים אינם זכאים לפרק את השיתוף במשק באמצעות מכירה לצד שלישי. עוד לדבריה, לא ניתן לקיים את הסכם הנאמנות שנקבע בהסכם לנוכח התדרדרות יחסי האמון בין האחים.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהדרך הנכונה לאכוף את ההסכם היא למנות שמאי שיעריך את הפיצוי שאותו יקבלו התובעים מתוך הכנסות המשק באופן שכל אחד מהם יקבל 1/3 מההכנסות.
הנתבעים חויבו בהוצאות של 30,000 שקל.
עו"ד רון זהבי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין