פס"ד בעניין זכרון דברים וטענת זיוף

בנובמבר 2019 החליק המנוח XXX ז"ל (להלן: "המנוח") בביתו, אז אושפז מחוסר הכרה בבית החולים עד לפטירתו ביום 8.1.20.

ביום פטירתו ביצע אחיו XXX העברת בעלות בזכויות רכבו של המנוח, הזכויות הועברו על שמו של הנתבע מר XXXX (להלן: "הנתבע") גיסו של המנוח.

התובעים 1 ו- 2 הם בניו של המנוח ויורשיו עפ"י צו ירושה שניתן ביום 14.5.2020, הגישו תביעה כספית כנגד הנתבע שהוא דודם, בטענה שהעביר את הבעלות ברכבו של המנוח על שמו, ואף מכר אותו לאחר מכן, בהתבסס על זכרון דברים מזויף ומבלי ששילם תמורה עבורו.

התובעים עתרו לחיוב הנתבע בסכום של 123,740 ₪ המורכב מ- 121,740 ₪, המבטאים את ערכו של רכבו של המנוח על פי מחירון יצחק לוי נכון לחודש 11/2019; וכן 2,000 ₪ בגין שימוש הנתבע או מי מטעמו בכרטיסי אשראי של המנוח עת היה מאושפז.

רקע עובדתי ודיוני רלוונטי:

1. המנוח היה נכה המרותק לכיסא גלגלים ומתקיים מקצבאות נכות. התובעים הם בניו. הנתבע נשוי לאחותו של המנוח, הגב' XXXX (להלן: "האחות").

    

2. כאמור, בנובמבר 2019 החליק המנוח בביתו, אושפז בבית החולים מחוסר הכרה ומונשם, עד שהלך לעולמו ביום 8.1.20.

    

3. המנוח היה בעלים של רכב טויוטה ראב 4 היברידי שנת 2016 (רכב נכה; להלן: "הרכב"). ביום פטירת המנוח, ועוד לפני שהובא לקבורה, ביצע אחיו של המנוח, XXXX, העברת בעלות ברכב על שמו של הנתבע. ההעברה בוצעה באמצעות זיכרון דברים למכירת הרכב מהמנוח לנתבע וייפוי כוח להעברת הבעלות, החתומים לכאורה על ידי המנוח, וכן תעודת הזהות של המנוח.

    

4. לטענת התובעים עסקת מכירת הרכב פוברקה על ידי הנתבע ומשפחתו. לאחר שהתובעים דרשו מהנתבע את השבת הרכב או שוויו ודרישתם סורבה, הם הגישו תובענה זו שכן התמורה בעד הרכב שייכת למעשה לעיזבון המנוח ובפועל ליורשיו.

    

5. בענייננו התקיימו שתי ישיבות קדם. הראשונה ביום 24.5.21, במהלכה התברר כי הרכב נמכר על ידי הנתבע או על ידי בנו XXXX, בחודש יוני 2020 למגרש רכבים. אז גם עלתה לראשונה הטענה, כי החתימה על זיכרון הדברים ועל ייפוי הכוח שבאמצעותו בוצעה העברת הבעלות, איננה חתימתו של המנוח.

    

6. לפיכך, באותה ישיבה מונתה בהסכמת הצדדים מומחית לכתבי יד, הגב' סימה אנקונה (להלן: "המומחית") לבחינת חתימות המנוח על מסמכי עסקת הרכב. כמו כן ניתן צו למשרד הרישוי לצורך קבלת ייפוי הכוח להעברת הבעלות ברכב, שנטען כי נחתם על ידי המנוח והעברתו לבדיקת המומחית.

    

7. חוות דעת המומחית הוגשה ביום 10.1.22 והתבססה כאמור על זיכרון הדברים וייפוי הכוח, שהחתימות על גביהם עומדות במחלוקת, ולהשוואה – דוגמאות חתימה של המנוח. מסקנת המומחית הייתה כי החתימות שבמחלוקת לא תואמות את חתימות המנוח על המסמכים לדוגמא.

    

8. לאחר קבלת חוות דעת המומחית התקיימה ישיבת קדם נוספת ביום 17.2.22, וניתנה לנתבע, לבקשתו, שהות לשקול עמדתו באשר להמשך ההליך. ב"כ הנתבע הודיע על רצון הנתבע להמשיך את ההליך והתיק נקבע לשמיעת הוכחות.

    

9. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 9.6.22.

    

10. הוגשו סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי תשובה, והגיעה העת למתן פסק הדין.

     

    טענות כלליות:

11. התובעים:  ביום 29.11.2019 מעד המנוח במקלחת ביתו, ואושפז בביה"ח מחוסר הכרה מאז ועד לפטירתו ביום 8.1.2020. באותו יום ביצע הנתבע העברת בעלות על רכב המנוח. לטענת התובעים במהלך השבעה הגיעו לבית אימם הנתבע ובנו, והביאו לידיעתם אודות העסקה שנרקמה לכאורה. עסקה זו פוברקה. הנתבע נהג בחוסר תום לב, ניצל לרעה את מצבו של המנוח וניכס לעצמו את התמורה ממכירת הרכב, שהיא למעשה כספים השייכים לעיזבון.

     

12. התובעים הם הזכאים לרכב או שוויו מכוח חוק הירושה, או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ויש לחייב את הנתבע להעביר את שוויו אליהם.

     

13. הנתבעים מנסים להצדיק את העסקה למכירת רכב המנוח לנתבע, כאקט של רצון טוב והוקרת תודה מצד המנוח כלפי האחות שטיפלה בו. הנתבעים גורסים כי המנוח עשה כך שכן היה במצב כלכלי טוב, אך לא מספקים הסבר כיצד זה מתיישב עם העובדה שחשבון הבנק של המנוח היה בחריגה מתמדת.

     

14. היחסים בין הצדדים עכורים ושתי המשפחות אף ישבו שבעה בנפרד. יחד עם זאת, אין למערכת היחסים בין המנוח לילדיו כל נפקות להיותם יורשיו החוקיים על פיו צו הירושה.

     

15. לטענת התובעים, לאחר טקס גילוי המצבה וחוסר שביעות רצון משפחת המנוח מהמצבה שהוזמנה ע"י התובעים, הבהירה משפחת המנוח כי הכספים ממכירת הרכב ינוצלו לצורך תיקון המצבה וקיום אזכרות למנוח.

     

16. בנוסף, מיום אשפוזו של המנוח בבי"ח ביצעו הנתבע או רעייתו (האחות) עסקאות בכרטיס האשראי של המנוח בגובה של 2,000 ₪. האחות הצהירה הצהרות סותרות ביחס לחיובי האשראי והחזקת כרטיס האשראי של המנוח.

     

17. מבוקש חיוב הנתבע בערכו של הרכב על פי המחירון נכון ליום פטירת המנוח, וכן הוצאות כרטיס האשראי שנעשו על ידי הנתבע והאחות בעת שהמנוח היה מאושפז. מוסכם על התובעים כי מכל אלה יש לנכות את החוב לביטוח לאומי, שנוצר כתוצאה ממכירת הרכב (הרכב נרכש ללא תשלום מס בהיותו רכב של נכה), ושולם על ידי הנתבע.

     

18. הנתבע: התובעים כפויי טובה, לא טיפלו ודאגו לאביהם המנוח ותביעתם קמה מחמדנות גרידא. בין המנוח לתובע 1 (להלן: "התובע") היה נתק ממושך לאחר שהמנוח ניתק איתו קשר. גם כשנזקק לטיפול צמוד לא מצא עזרה בבנו ואף כשהיה המנוח על ערש דווי, לא ביקר אותו התובע. התובע 2 היה קטין (כיום בן 19) וכלל לא היה מעורב בענייני אביו. התובע 2 לא התייצב לאף דיון ולא הגיש תצהיר מטעמו וכאשר זומן להעיד עדותו הייתה מגומגמת.

     

19. בשנת 2003 לערך נפצע המנוח בתאונת עבודה ונותר נכה ומוגבל בניידות. לאחר גירושיו ב -2008 מי שטיפלה במנוח, ליוותה אותו ומילאה את כל צרכיו הייתה אחותו האחות, שהגיעה לבית המנוח מידי יום, הכינה לו אוכל, אירחה אותו בשבתות וחגים, ליוותה אותו לטיפולים רפואיים וקנתה עבורו תרופות ודאגה למצבו הרפואי. מי שסייעו לה ולמנוח היו הנתבע ובנם XXXX. הנתבע הסיע את המנוח והאחות לבית החולים. בנם, XXXX, טיפל עבור המנוח בנושאי בירוקרטיה – כגון התנהלות מול ביטוח לאומי והעירייה.

     

20. בין המנוח לתובע נותק הקשר, והתובע הצהיר על עצמו חייל בודד ולא הגיע לבית המנוח לביקורים. התובע סירב לדאוג לצרכי המנוח גם לאחר התדרדרות במצבו הרפואי. התובע 2 שהתגורר עם המנוח לא לקח כל חלק בדאגה והטיפול באב.

     

21. מי שדאגה לאינטרסים של המנוח הייתה האחות, ששימשה כאפוטרופוס לגוף והוזעקה פעמים רבות לבית החולים לאשר טיפולים רפואיים.

     

22. האחות הייתה מיופת כוח בחשבון הבנק של המנוח בו היו כספים רבים והיא מעולם לא נגעה בכסף השייך למנוח. כספי המנוח מעולם לא עניינו את האחות או הנתבע, והיא טיפלה בו במסירות מכוח אהבתה לאחיה. מערכת היחסים בין האחות לאחיה הייתה חמה ואוהבת ורבת אמון.

     

23. המנוח היה זכאי לקצבאות רבות בגין מצבו הרפואי. כמו כן המנוח קיבל סכום פיצויים גבוה כתוצאה מתאונה שעבר, לא היה מוטרד מעניינים כלכליים ולא היה זקוק לכספי מכירת הרכב. המנוח מכר לאחיו XXXX קרוואן בפחות ממחצית הסכום ששילם עליו שנה לפני כן. כמו כן המנוח ויתר על זכויותיו בבית לטובת גרושתו ללא כל תמורה.

24. ילדי המנוח לא היו מעורבים בחייו ובהחלטותיו. התובעים מעידים בעצמם כי לא ידעו דבר על ההתנהלות הכלכלית של אביהם ואיזה עסקאות ביצע המנוח, וכעת מנסים לבטל אותן.

     

25. כך למשל למחרת פטירתו התקשרו לXXXX-, אחיו של המנוח וביקשו שישיב את הקרוואן שמכר לו המנוח. לאחר דין ודברים הוסכם כי XXXX ימסור לתובעים את הקרוואן והתובעים ישיבו לו את הסכום ששילם למנוח בעדו.

     

26. בד בבד פנה התובע לנתבע וביקש את הרכב. הנתבע הראה לו את זכרון הדברים אך ציין בפני התובע, בשני מועדים שונים במהלך השבעה, כי יהיה מוכן להשיב את הרכב תמורת השבת התשלומים שכבר ששולמו למנוח על הרכב אך התובע סירב.

     

    דיון והכרעה:

27. עיקר המחלוקת שבפניי נוגעת בשאלה האם נכרת זיכרון דברים בין המנוח לנתבע למכירת הרכב ונעשתה העברת בעלות כדין, והאם שולמה תמורה בעד הרכב ?

     

28. בנוסף יש לדון ולהכריע האם על הנתבע להשיב את הכספים שהנתבע, או מי מטעמו, הוציא באמצעות כרטיס האשראי של המנוח ?

     

29. לאחר עיון בחומר שבפניי, לרבות חוות דעת המומחית וכן שמיעת העדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה העיקרי, שכן הנתבע לא הרים את הנטל לשכנע כי נערכה עסקה בינו לבין המנוח בקשר עם מכירת הרכב. התביעה להשבת כספים שהוצאו בכרטיס האשראי, נדחית. להלן יפורטו הנימוקים שהביאו אותי להכרעה זו.

     

    האם נכרת זיכרון דברים בין הנתבע למנוח?

    טענות התובעים

30. העברת הבעלות במשרד הרישוי בוצעה על ידי מר XXXX, אחיו של המנוח, ביום 8.1.20 (יום פטירתו של המנוח) באמצעות זיכרון דברים עליו חתימות המנוח והנתבע, מתוארך ליום 28.9.2019, ייפוי כוח לשינוי בעלות רכב המייפה את כוחו של XXXX ותעודת זהות של המנוח.

     

31. התובע טען כי עסקה זו נערכה ללא ידיעת המנוח וללא ידיעתם. עוד נטען כי החתימה על זיכרון הדברים איננה חתימת המנוח.

     

32. לטענת התובע במהלך ימי השבעה הגיעו הנתבע ובנו XXXX לבית אימו XXXX וסיפרו לנוכחים על העסקה למכירת רכב המנוח. שיחה זו הוקלטה והתמלול שלה צורף לתצהירו של התובע.

     

33. הנתבע הצהיר כי במעמד החתימה על העסקה נכחו הוא, האחות, בנו XXXX וכלתו, והמנוח. בתמליל ההקלטה עולה כי האחות כלל לא ידעה על העסקה. בחקירתו מסר הנתבע גרסאות סותרות ושקריות על ידיעותיה של האחות בקשר עם העסקה וזיכרון הדברים.

     

34. XXXX העיד על עצמו כיד ימינו של המנוח, אלא שהעסקה נעשתה ללא ידיעת המנוח, שנפטר כאמור מספר שעות לפני שבוצעה העברת הבעלות ברכב, ומי שביצע את ההעברה בפועל היה XXXX שהגיע ללוויית אחיו.

     

    טענות הנתבע

35. המנוח היה נכה, מאז גירושיו בשנת 2008 מי שטיפלה בו ודאגה לכל צרכיו ומחסורו הייתה האחות. בניו של המנוח כלל לא היו מעורבים בחייו.

     

36. בחודש ספטמבר 2019 קיבל המנוח הודעה מביטוח לאומי המאפשר לו להחליף את רכבו ברכב חדש, אז החליט המנוח לתת את הרכב הישן במתנה לאחותו ולנתבע כהוקרת תודה על טיפולה המסור בו לאורך השנים.

     

37. בנם XXXX סרב לקבל את הרכב במתנה, שלא יתקבל הרושם של עושק וניצול המנוח, על כן סוכם ביניהם על תשלום חלקי של 35,000 ₪ - שווי הרכב של הנתבע אותו ימכרו. לפיכך, ביום 28.9.19 המנוח, האחות והנתבע חתמו על זיכרון דברים שהדפיס הבן XXX ומילאה אשתו. במסגרת זיכרון הדברים הוסכם כי הנתבע והאחות ישלמו למנוח את הסכום בשלושה תשלומים: 15,000 ₪ במזומן במעמד החתימה, אז גם נמסר לטענתם ייפוי כוח להעברת הבעלות; 10,000 ₪ בחודש נובמבר – כאשר בפועל שולם במזומן 15,000 ₪; ועוד 10,000 ₪ בכל זמן שידרוש המנוח, או במעמד העברת הבעלות ומסירת החזקה ברכב – בפועל נותרו 5,000 ₪ לתשלום. את היתרה לא הספיקה האחות לשלם שכן המנוח נפטר.

     

38. הכול סוכם בהדדיות וברוח טובה. מי שסייע למנוח בטיפול בבירוקרטיה הנלוות להחלפת הרכב היה הבן XXXX.

39. זיכרון הדברים הודפס מהאינטרנט כדי "שהכל יהיה מסודר", והתנאים הספציפיים נרשמו בכתב יד. באותו מעמד נמסר גם ייפוי הכוח, אינו מוגבל בזמן, המייפה את כוחו של הנתבע להעביר בעלות ברכב בכל עת שיחפוץ.

     

40. הרכב נמסר לנתבע כדין והתמורה בעדו שולמה. המסמכים נחתמו כדין, כשהמנוח צלול וכשיר. עצם העובדה שהתובעים החזיקו בצילום זיכרון הדברים מעידה שהתובעים ידעו על העסקה וידעו כי התשלום שולם במלואו.

     

41. טענות התובעים עומדות כנגד מסמך בכתב חתום ע"י המנוח, המביע את רצונו ולפיכך יש לדחות את התביעה וניסיונות התובעים לחמוק מהתחייבויות האב. עדות התובע הייתה שקרית ורצופת סתירות פנימיות. מהעבר השני, הנתבע ועדיו העידו בצורה אותנטית, ישירה והגיונית.

     

42. המנוח היה בקשר טוב עם בני משפחתו ואחיו, ולראייה כולם התייצבו לצד הנתבע והאחות, אימתו טענותיהם ואישרו שהרכב נמכר לו בתשלום סמלי. יתרה מכך, מי שסייע לבצע את העברת הבעלות היה אח המנוח מר XXXX- דודם של התובעים.

     

43. נטען על ידי הנתבע כי עצם הסכמתו למינוי מומחית כתבי יד מערערת את טענות הזיוף שכן לו חשב שהמסמך מזויף לא היה מסכים למינוי מומחית.

    טענת הזיוף - חוות דעת המומחית

44. בהחלטה מיום 7.6.21 מונתה על ידי מומחית לכתבי יד, הגב' סימה אנקונה, לצורך בחינת החתימות על מסמך זיכרון הדברים וכן חתימת המנוח על ייפוי כוח להעברת הבעלות ברכב, וקביעה האם הן חתימותיו של המנוח אם לאו.

     

45. לצורך כך עמדו לבחינת המומחית הגב' אנקונה המסמכים הבאים: זיכרון דברים למכירת רכב מיום 28.9.2019 עליו חתום המנוח; צילום ייפוי כוח ובו חתימת המנוח; דוגמאות חתימה בשם המנוח משנים 1992, 2004, 2019; הדוגמאות לחתימת המנוח על מסמכים התקבלו הן על גבי עותק מצולם והן חתימות מקוריות. אציין כי המסמכים שהוצגו למומחית עם חתימתו של המנוח היו ברובם מסמכים משמעותיים בעלי אופי משפטי, כך למשל הוצגו חתימותיו על שטרי מכר דירה, חתימה על יפוי כח בלתי חוזר, חתימה על חוזה שכירות עם חברת עמידר, וחתימה על מסמכים מלשכת התעסוקה.

     

46. חוות דעת הוגשה ביום 10.1.22.

     

47. מסקנות המומחית היו כי בין החתימות – החתימה נשוא המחלוקת, לבין דוגמאות החתימה, קיים חוסר התאמה בתכונות הכתיבה. בנוסף נמצאה אי התאמה בין יתר תכונות הכתיבה שנבחנו כגון משיכת הקו ושטף הכתיבה, מיקום החתימה, מיקום וגודל האות ב', מבנה שונה של האותיות א' ו– ב'.

     

48. מסקנת המומחית הייתה כי סביר מאוד שהחתימה על זיכרון הדברים לא נכתבה בידי המנוח וכי החתימה בצילום ייפוי הכוח שונה מהדוגמאות במבנה, בעיצוב האותיות ובקו המסיים את החתימה, וכי ככל הנראה גם החתימה זו לא נכתבה בידי המנוח.

     

49. המומחית צירפה לחוות דעתה נספח ובו תיאור נוסחים של חוות דעת מומחה לבדיקת כתבי יד והפירושים שלהם. כך למשל כאשר מסקנת המומחית היא כי "לא מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימה המסומנת א נשוא המחלוקת לבין דוגמאות החתימה.." משמעות הדבר היא כי "הכתב שבמחלוקת לא נכתב על ידי כותב הדוגמאות". כמו כן, כאשר כותבת המומחית בהתייחס לחתימה על ייפוי הכוח, כי לדעתה "קיימת אפשרות שגם היא לא נכתבה על ידי כותב הדוגמאות בשם XXXX" הפירוש הוא כי נמצאו "מספר אי התאמות עקביות/ מספר ניגודים בסיסיים בין הכתב שבמחלוקת לבין הכתב בדוגמאות"... "במידה פחותה.. אך אינה שוללת את האפשרות שהכתב שבמחלוקת לא נכתב על ידי כותב הדוגמאות.".

     

50. איש מהצדדים לא העביר שאלות הבהרה למומחית ולא זימן אותה לחקירה.

     

51. נטען על ידי הנתבע כי חוות הדעת קבעה שהחתימות שבמחלוקת אינן תואמות חתימות אחרות, אך לא נקבע חד משמעית כי היא זויפה. לשיטת הנתבע המסמכים שנבדקו על ידי המומחית אינם אותנטיים ואינם מדויקים.

     

52. עוד לשיטת הנתבע, המנוח לא ידע קרוא וכתוב ולא למלא טפסים. לגרסתו ניתן לראות בבירור במסמכים שהוצגו למומחית שמישהו אחר מילא עבור המנוח את הטפסים ומי שמילא עבורו גם חתם. הנתבע גרס כי המנוח לכל היותר ידע לשרבט את שמו וגם זאת במקרים מועטים, ויוצא מכך שהמומחית למעשה השוותה בין חתימות שחתמו עבורו אחרים (בעיקר גרושתו) ומכאן נמצאה חוסר התאמה.

53. ראשית, טענות הנתבע להתבססות המומחית על חומרים שאינם מדויקים נדחות, שעה שמדובר במסמכים שחלקם נמסרו ע"י התובע וחלקם מסמכים מקוריים שנחתמו בפניי עו"ד ובפניי פקיד מל"ל. שנית, גם טענת הנתבע לפיה החתימות לדוגמא נחתמו עבור המנוח על ידי אנשים אחרים, נטענו בעלמא ולא הובאה ולו ראשית ראייה להוכחתן. אציין בהקשר זה, כי המנוח חתם על שטרי העברת זכויות במקרקעין ועל יפוי כח בלתי חוזר בפני עו"ד XXXX. תצהיר מטעם עו"ד XXXX הוגש לתיק אלא שהנתבע ויתר על חקירתו. בתצהירו מאשר עו"ד XXXX כי המנוח חתם בפניו על המסמכים.

     

54. טענת הנתבע כי המנוח כלל לא ידע קרוא וכתוב ורק ידע לשרבט את שמו, והייתה זו גרושתו שחתמה בשמו, אינה יכולה להתקבל.

     

55. ויתור על חקירת עד, ובפרט שיש בתצהירו נקודת מחלוקת בסיסית שיש לגביה אי הסכמה לכאורה, עומדת לחובת הנתבע. עמד על כך שופט בית המשפט העליון י. קדמי בספרו על הראיות:

    "החובה לחקור בכל נקודה של אי הסכמה"

    היריב חייב במסגרת החקירה שכנגד לחקור את העד במישרין ובמפורש בקשר לכל נושא שיש לגביו מחלוקת: ראשית — על מנת לחדד את השנוי במחלוקת ולהעמיד את העד על כך שאין נותנים אמון בדבריו באותה נקודה; שנית — על מנת לאפשר לעד לבחון עמדתו מחדש, לחזקה או לסטות ממנה; ושלישית - והוא עיקר—על מנת לאפשר לבית המשפט להתרשם מן הצורה שבה העד "מגן"על גרסתו.

    אשר על כן, כאשר לא מציגים לעד שאלות בחקירה שכנגד בקשר לנושא מסוים, ההנחה היא — בהיעדר הסבר סביר אחר — כי אין חולקים על דברי העד באותו נושא; ואפילו מוסברת אי ההתייחסות—יש לה משקל לטובת גרסת העד, באשר באותה נקודה לא היתה לעד הזדמנות ״להגן״ על עמדתו. 

     

56. המסמכים שנחתמו על ידי המנוח בפני עו"ד XXXX הם מסמכים מהותיים בעלי אופי משפטי-חוזי בדומה לזיכרון דברים. אין מדובר במסמך שנחתם כלאחר יד, אלא במסמך שסביר כי החותם עליו יודע ומכיר בחשיבתו. כך לגבי יפוי כח בלתי חוזר, או יפוי כח להעברת זכויות ברכב, וכך לגבי שטרי העברת זכויות במקרקעין ובחתימה על זיכרון דברים למכירת רכב שערכו עולה על 100,000 ₪.

     

57. מעבר לאמור אציין, כי טענת הנתבע שהמנוח כלל לא ידע קרוא וכתוב, מעלה תמיהה כיצד החתים אותו הנתבע על אותו זיכרון דברים כאשר הוא יודע, או לפחות אמור לדעת, כי המנוח כלל אינו יודע קרוא וכתוב.

58. כמו כן, בפני הנתבע עמדה תקופה ארוכה לאחר קבלת חוות דעת המומחית ועד לדיון ההוכחות שבה יכול היה לבקש לפסול את חוו"ד המומחית או, לחילופין, להפריכה על ידי זימון המומחית לחקירה, והוא לא עשה כן.

     

59. כידוע, בית המשפט רשאי להיעזר במומחים לקבלת נתונים מקצועיים הנחוצים לו לצורך הכרעה. ככלל, בהיעדר נימוקים כבדי משקל, ייטה בית המשפט לאמץ את מסקנות המומחה שמונה על ידו. "מקל וחומר אמורים הדברים במומחה אשר לא נחקר ואשר הצדדים ויתרו על חקירתו" (תמ"ש (משפחה קריות) 1326/01 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים, 16.06.2009).

     

60. התובעים טענו כי חתימות המנוח על גבי זכרון הדברים וייפוי הכוח זויפו. כאשר עולה טענת זיוף דרך המלך היא מינוי מומחה להשוואת כתבי יד, שבידיו הכלים המקצועיים לבדיקה שכזו (רמ"ש (מחוזי ב"ש) 17188-06-10 נ.א. נ' ר.א. (פורסם במאגרים ביום 19.10.2010)).

     

61. על מעמדו של הגרפולוג כמומחה לכתבי יד בבית המשפט, ועל משקלה של חוות דעתו בבחינת טענות זיופי חתימות, ראו דבריו של הנשיא מ' שמגר בע"א 5293/90בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ (מז(3) 240 (1993) (להלן: "עניין שאול רחמים"))‏‏, בעמ' 263-262:

    "בסוגיה זו הלכה היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים" (ד"נ 20/85 בחרי ואח' נ' פלדון ואח [18], בעמ' 465), ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש..." (ע"פ 352/71 טל נ' מדינת ישראל [19], בעמ' 112), ולכן מותר – ולעתים קרובות אף רצוי – לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה. מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ [20], בעמ' 719)".

     

62. בעניין שאול רחמים פירט הנשיא שמגר שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני. הרלוונטית לענייננו – "באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן, והשלישית" (עמ' 261 לפסק הדין וההפניה שם לספרות).

     

63. כן יש לבחון ראיות נוספות, אשר בצירוף עם המסמך השנוי במחלוקת, יציירו תמונה ברורה יותר, אשר יהיה בהן כדי להרים את הנטל ולהראות שחתימה שייכת לפלוני או לא (ראו עוד עניין שאול רחמים, עמ' 262).

     

64. בענייננו בחוות דעתה קבעה המומחית כי קיימת אי התאמה בין החתימות על המסמכים שבמחלוקת, לבין דוגמאות החתימה של המנוח. אמנם השוני אינו מעיד בהכרח על כך שמדובר בזיוף, אך שוכנעתי כי בעצם מסקנות המומחית בעניין חוסר ההתאמה, הן בחתימה על זיכרון הדברים, והן בחתימה על יפוי הכח להעברת הבעלות, מובילות למסקנה כי לא המנוח הוא זה שחתם על מסמכים אלה.

     

65. כאמור איש מהצדדים לא העביר למומחית שאלות הבהרה ולא זימן אותה לחקירה. בתא"מ (ירושלים) 4914-06-19 אסף נדב נ' עופר אהרון חברה לעבודות בניה בע"מ (פורסם במאגרים ביום 29/06/20) נאמר על כך:

    "כלל ידוע, שמקום שלא מבקש בעל דין לחקור את המומחה בהתאם להוראות סעיף 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש לראות את חוות דעת של המומחה כראיה שלא נסתרה. וראו בת"א 1727/02 (מפי כב' השופטת ע. ברון בשבתה כשופטת בית המשפט ה מחוזי תל אביב-יפו) דיויד ל. מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 02.10.2005)‏ ‏:

    "הלכה היא שעצם ויתור על חקירה נגדית משמעה שאין חולקים על האמור בתצהירו של העד, והדברים יפים גם לגבי אי חקירת מומחה על חוות דעתו [ראו: קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, תשס"ד) 1702-1709 והאסמכתאות המובאות שם]."

66. מכל האמור מצאתי לאמץ את מסקנות חוות דעת המומחית לפיה חתימות המנוח על זיכרון הדברים וייפוי הכוח אינן חתימות המנוח.

     

67. חוות דעת המומחית מביאה למסקנה כי זיכרון הדברים אינו תקף וכי לא נערכה עסקה כדין בין המנוח לנתבע. בהיעדר עסקה נשמטת הקרקע תחת טענות ההגנה, שנשענו כולן על אותו מסמך זיכרון דברים, שהתברר כי אינו נושא את חתימת המנוח. העובדה כי גם ייפוי הכוח, שבאמצעותו בוצעה העברת הבעלות ברכב, אינו נושא את חתימה המנוח מוסיפה ומחזקת את העובדה כי "העסקה" כולה, מתחילתה ועד סופה, כלל לא באה לעולם בהיעדר חתימת המנוח על כל המסמכים הקשורים בה.

     

    העברת זכות הבעלות ברכב ביום פטירת המנוח

68. נוסף על האמור, אני סבור כי העברת זכות הבעלות ברכב ביום פטירתו של המנוח, ועוד בטרם קבורתו, מעוררת אי נוחות רבה, וזאת בלשון המעטה. היות שהאחות הייתה למעשה אפוטרופוס לגוף של המנוח, אין ספק בידי כי היא הייתה הראשונה לדעת שהמנוח הלך לעולמו. עוד אין לי ספק, כי הנתבע ידע כי לאחר שתצא תעודת הפטירה, וודאי שיוצא צו ירושה אחר המנוח, ייסגר חלון ההזדמנויות להעברת הבעלות ברכב על שמו והוא מיהר לעשות כן בטרם "תברח ההזדמנות".

    דברים אלה עולים בבירור בתמלול השיחה שנערכה בין הצדדים, אחי המנוח, וXXXX :

     

     

69. וכן עולים ביתר שאת בחקירתו של הנתבע:

    ש.איך אדם כמוך ביום פטירה של אדם שנפטר בשעה 5 לפנות בוקר, איך אתה תשכנע אותי שאתה אדם טוב מוסרי וערכי, רץ בשעה 10:40 לדואר ומעביר בעלות ביום הפטירה. אני חושבת שזה דבר מכוער, לא מוסרי, מגעיל ההתנהגות הזו.

    ת.אם הייתי מחכה עוד כמה שעות היה הולך הכסף, לא הייתי יכול. אם הייתה יוצאת תעודת הפטירה לא הייתי מקבל כלום. לא הייתי יכול להעביר את הרכב. גם עם ייפוי הכוח שיש לי אחרי תעודת פטירה אי אפשר להעביר.

    ש.רצת ולא התעסקת בלוויה ולא כלום

    ת.אחרי תעודת פטירה אי אפשר להעביר שם, כי זה כבר נקרא זיוף כי הוא נפטר כבר.

    (עמ' 17, ש' 10 – 17).

     

70. בנוסף חקירת הנתבע מעלה כי הוא שמר על פרטי העסקה בינו לבין הבן XXXX ולא שיתף את האחות, או כל אחד אחר – כאשר לדבריו "לא רצינו שתפתח את הפה. בהתחלה שעשינו את העסקה היא לא ידעה." (עמ' 16, ש' 14) עדות זו מעלה תהיות בנוגע לכשרות העסקה, ומדוע, אם הייתה עסקה כשרה, היה צורך להסתירה מבני משפחה אחרים ובכלל זה אשתו של הנתבע עצמו.

     

71. הנתבע והעדים מטעמו, חזרו וטענו כי הם היו משפחתו הקרובה והתומכת של המנוח והם אלה שטיפלו בו והוא היה קרוב לליבם. צל כבד מוטל על טענות כאלה, כאשר הדבר הראשון שעושים כאשר נפטר המנוח הוא "לרוץ" לדואר ולהעביר בעלות על הרכב שהיה רשום על שמו. קל וחומר כאשר עושים כן באמצעות ייפוי כוח שלא חתום על ידי המנוח.

     

72. חרף המסקנה כי בהיעדר זיכרון דברים וייפוי כוח חתומים על ידי המנוח, דין טענות ההגנה להידחות, אדרש לטענות הנתבע כי שולמה תמורה בעד הרכב, גם אם תמורה חלקית.

     

    האם שולמה תמורה בעד הרכב?

73. עדויות הנתבע והעדים מטעמו ביחס לתמורה ששולמה, לכאורה, עבור הרכב, לא היו עקביות והתגלו בהן סתירות בין העדים השונים. הגרסה הראשונית הייתה כי שולמו עבור הרכב 15,000 ₪ במעמד החתימה על זיכרון הדברים. בשיחה בין התובעים ואמם לבין הנתבע ובנו, שתמלול שלה הוגש לתיק בית המשפט, מבקשים הנתבע ובנו מהתובעים 15,000 ₪ בעבור הרכב. כאמור, לשיטתם, סכום זה שולם על ידם ביום החתימה על זיכרון הדברים.

     

74. בהמשך הסתבר, כך לשיטת הנתבע, כי אשתו, נתנה לאחיה המנוח עוד 15,000 ₪, בלא ידיעת הנתבע ובנו, והדבר התברר רק לאחר שהנתבע ובנו חזרו מאותה פגישה עם התובעים.

     

75. גרסאות הנתבעים בדבר תשלום כספים לא נתמכה, אף לא בראשית ראיה, זולת טענות הנתבע ובני משפחתו, כולם בעלי אינטרס מובהק בתוצאות ההליך. הטענה כי סכומי כסף גדולים יחסית משולמים במזומן, בלא כל סימן למשיכת כספים מזה ולהפקדת כספים מזה, מעלה ספק רב בדבר אמינות הגרסה. הוסף לכך את העובדה כי החתימה על זיכרון הדברים אינה חתימת המנוח, כדי להוביל למסקנה כי הנתבע לא הצליח להרים את הנטל כי שולמו כספים כלשהם על חשבון מכירת הרכב.

76. גם הטענה כי האחות מיוזמתה, וללא ידיעת בעלה, שילמה סכום נוסף של 15,000 ₪, גם הוא במזומן, מעלה תמיהות וספקות כבדים ביחס לגרסת הנתבע והעדים מטעמו. בפרט הדברים אמורים כאשר הן הנתבע עצמו והן בנו XXXX העידו כי ביקשו שלא לערב את האחות בעסקה, ואף שהיא כלל לא ידעה על העסקה בעת שזו נעשתה אלא רק לאחר מכן (עמ' 16 ש' 4-5 ש' 12-14 עמ' 21 ש' 21).

     

77. העד XXXX העיד בתצהירו כי המנוח בכלל רצה לתת את הרכב במתנה חינם (סעיף 9 לתצהיר), והיה זה דווקא הוא שסרב כי הרכב יימסר ללא תמורה, מאחר שעסק עם המשפחה זה לא מתכון בריא. בנוסף טען כי לנתבע היה מספיק כסף בפיקדונות, וגם אם היה במינוס זו הייתה ההתנהלות היומית שלו (עמ' 19 ש' 7-8). גם הנתבע העיד כי למנוח היה כסף ובעת שקיבל פיצוי של מיליון ₪ הציע המנוח מיוזמתו לתת לנתבע ורעייתו מאה אלף ₪ (14 ש' 23-24).

     

78. עדויות אלה עומדות בסתירה גמורה לעדותה של האחות. ביחס להיותו של המנוח אדם נדיב שוויתר על ביתו לטובת גרושתו, ביקש להעניק 100,000 ₪ מכספי פיצויים שנטען כי קיבל, וגם את רכבו ביקש למסור במתנה, ציינה הגב' האחות בחקירתה כי "המנוח קודם כל היה קמצן כדי לתת למשפחה" (עמ' 23 ש' 17). במקום אחר העידה כי "הוא בכלל רצה לתת לי את הרכב ללא תמורה בכלל" (עמ' 25 ש' 23). מדובר סתירה פנימית שמאיבה על האמון שניתן לתת בעדות זו.

     

79. הטענה כי מצבו הכלכלי של המנוח היה שפיר, שאפשר לו לחלק מתנות לבני המשפחה, ובכלל זה למכור רכב בפחות מ 1/3 מערכו, אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של האחות כי שילמה למנוח 15,000 ₪ במזומן, כאמור ללא ידיעת בעלה או מי מבני המשפחה, זאת לאחר שהמנוח בכה לה בבית, או לדבריה "הוא בכה שהוא צריך את הרכב כי הוא קונה אוטו" (עמ' 24 ש' 26-27). מדוע אדם שמבקש להעביר את רכבו במתנה, ובסוף מוכר אותו בשליש מערכו, צריך להגיע לאחותו ולבכות שהוא צריך כסף על מנת לרכוש רכב אחר? כיצד עדות זו מתיישבת עם עדויות יתר העדים, כמו גם עדות האחות עצמה, כי מצבו הכלכלי של המנוח היה איתן והוא החזיק פיקדונות בבנק בסכומים גבוהים (על פי עדות האחות 750,000 ₪) ?

     

80. אך לא רק עדותה של האחות מצביעה על מצבו הכלכלי הרעוע של המנוח. עיון בחשבון הבנק של המנוח מלמד כי בתקופה הרלוונטית היה המנוח ביתרת חובה גבוהה מאד באופן תמידי ונעה סביב 15,000 ₪ עד 20,000 ₪. טענתו של XXXX כי "זו הייתה התנהלותו היומית" אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים.

81. על מנת לסבר את האוזן יבואר כי בשנת 2019 לבדה, אותה שנה בה מכר לכאורה המנוח את רכבו בשליש מערכו, נאלץ המנוח ליטול הלוואות בהיקף עצום של 75,000 ₪. הלוואה מיום 7.2.19 בסך של 10,000 ₪, הלוואה נוספת על סך 10,000 ₪ מיום 7.5.19, חודשיים בלבד לאחר מכן בחודש 7/2019 נטל המנוח 2 הלוואות, האחת על סך 35,000 ₪ וימים ספורים לאחר מכן הלוואה על סך 20,000 ₪. הנתבע לא סיפק כל הסבר סביר מדוע המנוח ימכור לו את רכבו, כאשר ברור כי מדובר בנכה שייזקק לרכישת רכב אחר תחתיו, בסכום של כ – 30% מערכו, זאת בשעה שבאותה שנה בה נמכר הרכב לכאורה, הוא נאלץ ליטול הלוואה אחר הלוואה רק על מנת להתקיים ולהקטין את יתרת החובה בבנק. נטילת ההלוואות העקבית סותרת גם את טענת הנתבע כי המנוח נהג להתנהל במזומן ולא להפקיד את כספיו בחשבון הבנק.

     

82. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לא הנתבע ולא מי מטעמו, שילמו תמורה עבור הרכב. עדות הנתבע והעדים מטעמו, שכללו סתירות רבות בין העדים בנוסף לסתירות פנימיות בעדויות עצמן, לא הצליחו להרים את הנטל הרובץ על מי שטוען כי שילם כספים במזומן.

     

    מכירת הרכב

83. הנתבע ובנו XXXX טענו כי הרכב נמכר בסכום של 104,000 ₪ למגרש רכבים. חרף טענתם זו, לא טרח הנתבע ולא בנו XXXX להציג הסכם מכר ביחס לרכב. הנתבע בסיכומיו טוען כי מחיר המכירה של הרכב לא נסתר, וכי התובעים היו יכולים לפנות למשרד הרישוי ולבדוק עם רוכש הרכב כמה בדיוק שילם עבורו (סעיף 10 לסיכומים). עמדה זו של הנתבע שגויה מיסודה. הכלל הוא, כי מחיר הרכב נקבע על פי מחירון. ככל שהנתבע טוען כי הרכב נמכר במחיר נמוך מהמחירון היה עליו לחשוף את פרטי העסקה, שממילא ידועה רק לו או לבנו, לרבות הצגת הסכר מכר, תצהיר מטעם הרוכש, אישור על הפקדת הכספים או כל ראיה שתתמוך בגרסתו כי הרכב נמכר במחיר נמוך ממחיר המחירון. הנתבע לא עשה אף אחת מאלה, והסתפק בהצהרה בלבד של בנו כי הרכב נמכר בסכום של 104,000 ₪. הצהרה זו לבדה, ללא ראיה תומכת, אינה יכולה לעמוד.

     

84. מאחר שלא עלה בידי הנתבע להוכיח את סכום המכירה הנטען, אני קובע כי שווי הרכב המגיע לתובעים כיורשי המנוח יעמוד על מחיר המחירון שצורף לכתב התביעה, היינו, 121,740 ₪.

     

85. במאי 2021 התקבל מכתב מהמל"ל ועניינו החזר הלוואה על שם המנוח בסך 35,910 ₪ שהם למעשה חוב שנשאר על הרכב. בדיון הקדם מיום 17.2.22 הוסכם כי החוב למל"ל ישולם ע"י הנתבע. בסיום ישיבת ההוכחות ביום 9.6.22 הודיעו ב"כ הצדדים כי שולם החוב בסך 36,386 ₪ על ידי הנתבעים. לפיכך, סכום זה יקוזז מחובו של הנתבע כלפי התובעים.

     

    חיוב כרטיסי האשראי של המנוח

86. במסגרת התביעה הועלתה טענה שהנתבע או האחות עשו שימוש בכרטיס האשראי של המנוח, שעה שהיה מורדם ומונשם בבית החולים, בסכום של 2,000 ש"ח.

     

87. הנתבע טען כי יש לדחות את טענות אלה שכן ההוצאות נעשו לטובת טיפול במנוח ובצרכיו. האחות הצהירה כי המנוח הותיר את כרטיס האשראי שלו בידיה שתוכל לרכוש עבורו תרופות וכל מה שנדרש. בנוסף התעקש המנוח כי תיעזר בכרטיס האשראי לכל ההוצאות הקשורות בו כגון דלק, שכן היא הסיעה אותו לטיפולים רפואיים ודאגה לו כשהיה מאושפז. לאחר שפונה המנוח לבית החולים השתמשה אחותו בכרטיס האשראי, בידיעתו, רק עבור הוצאות הנוגעות לצרכיו האישיים בלבד, כגון תרופות, לבנים, נעלי בית ועוד, אך ורק לרווחתו של המנוח. מלבדה איש לו דאג לו.

     

88. עוד נטען כי האחות הייתה מיופת כוח בחשבון הבנק של המנוח, והיו ביניהם יחסים של אמון והיא מעולם לא נגעה בכסף השייך למנוח, וודאי שלא תעשה כך כשהוא מאושפז.

     

89. לאחר ששקלתי בדברים, סכום זה נראה לי סביר בנסיבות העניין. המנוח היה מאושפז כחודש וחצי עד לפטירתו ומי שביקר אותו היו הנתבע ואחותו. אומנם הביקורים לא היו צריכים להיות על חשבונו של המנוח, אך סכום של 2,000 ₪ נראה כסכום סביר עבור הוצאות המנוח בתקופת האשפוז, לרבות, הוצאות דלק שנדרשו לצורך ביקורים אצלו.

     

    סוף דבר:

90. התביעה מתקבלת בחלקה העיקרי, על הנתבע להשיב לתובעים את שווי הרכב היות שהרכב הינו חלק מעיזבון המנוח, בקיזוז החוב לביטוח לאומי ששולם על ידי הנתבע, ובסה"כ על הנתבע לשלם לתובעים סך של 85,354 ₪.

     

91. התביעה להשבת כספי המנוח בסך 2,000 ₪ מכרטיס האשראי של המנוח – נדחית.

     

92. בניהול התיק נגרמו הוצאות שעיקרן חוות דעת מומחה והוצאות עבור תמלול השיחה. לפי תקנה 151(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך, בהתחשב בתוצאותיו. לאחר שבחנתי את שווי הסעד שנפסק לעומת הסכום שנתבע, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיון, מורכבות ההליך והשקעת המשאבים שנדרשה לצורך הכנתו וניהולו, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעים הוצאת משפט בסך 8,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

     

93. ההוצאות ושכ"ט עו"ד ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

     

    המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, כ"ב כסלו תשפ"ג, 16 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.