גופת המנוח טרם התקררה אבל אחיו השתלט על רכבו

אדם שאחיו נפטר רץ לפני ההלוויה לדואר עם מסמכים מזויפים כדי לרשום את הרכב על שם גיסו. ביהמ"ש חייב את הגיס להחזיר את שווי הרכב ליורשים

בית המשפט למשפחה בקריית שמונה קיבל לאחרונה תביעה של זוג אחים נגד דודם. השניים טענו שהדוד העביר במחטף בעלות ברכב של אביהם מיד עם מותו, בהתבסס על זיכרון דברים מזויף. השופט רן ארנון אימץ חוות דעת גרפולוגית שקבעה כי החתימות על מסמכי העברת הבעלות אינן של המנוח, וקבע כי יש להחזיר לתובעים את שווי הרכב.

אביהם של התובעים היה נכה המרותק לכיסא גלגלים. הוא נפטר לפני כ-3 שנים לאחר שהחליק במקלחת.

ביום הפטירה, עוד בטרם הובא לקבורה, אחיו של המנוח פנה לדואר כדי להעביר בעלות ברכב הטויוטה של המנוח על שם גיסו (בעלה של אחות המנוח). העברת הבעלות בוצעה באמצעות זיכרון דברים וייפוי כוח שנושאים לכאורה אתעליהם חתם לכאורה המנוח.

בפברואר 2021 הגישו התובעים את התביעה נגד הגיס ובה טענו כי העסקה למכירת הרכב פוברקה. הם ביקשו לחייב את הנתבע להעביר את שווי הרכב אליהם, כיורשיו של המנוח.

מנגד טען הנתבע כי אשתו – אחותו של המנוח – היא זו שדאגה למנוח לאורך השנים, הכינה לו אוכל, אירחה אותו בשבתות ודאגה למצבו הרפואי, בעוד שהתובעים הזניחו את אביהם, לא ביקרו אותו ולא התעניינו בו.

לטענת הנתבע, המנוח רצה לתת לו ולאשתו את רכבו במתנה כאות הוקרה על הטיפול המסור בו לאורך השנים, אך הם סירבו והתעקשו לשלם לו. לדבריו הוא, אשתו והמנוח חתמו חודשיים לפני הפטירה על זיכרון דברים שלפיו הם קונים את הרכב תמורת מחיר מופחת של 35,000 שקל במזומן.

בית המשפט מינה מומחית לכתב יד שבחנה את החתימות על זיכרון הדברים וייפוי הכוח המתמשך והעריכה כי אינן של המנוח.

אי נוחות

השופט ארנון ציין כי הנתבע לא ביקש מהמומחית הבהרות בנוגע לעמדתה, ואף לא זימן אותה לחקירה.

בתוך כך השופט דחה את טענת הנתבע שהמנוח בכלל לא ידע קרוא וכתוב ומי שחתם בשמו במהלך השנים הייתה גרושתו. הוא ציין כי המסמכים שהוצגו לצורך השוואת החתימות – כגון שטר העברת זכויות במקרקעין – הם מסמכים מהותיים בעלי אופי משפטי-חוזי שלא נחתמים כלאחר יד. בנוסף, חלק מהמסמכים נחתמו בפני עו"ד שאישר בתצהיר לבית המשפט כי המנוח חתום עליהם, והנתבע נמנע מלחקור את עורך הדין.

השופט אף תמה כיצד זה מסתדר שהמנוח חתם על מסמכי העברת הבעלות על הרכב אם לשיטת הנתבע הוא לא יודע קרוא וכתוב?

בנסיבות אלה, השופט אימץ את עמדת המומחית וקבע שחתימות המנוח זויפו, וכתוצאה מכך נקבע שעסקת מכירת הרכב לא תקפה.

השופט הוסיף כי העברת הבעלות על הרכב ביום פטירת המנוח ועוד בטרם הקבורה "מעוררת אי נוחות רבה, וזאת בלשון המעטה".

הוא מתח ביקורת על הנתבע שהסביר כי רץ לדואר כדי להעביר בעלות כי "אם הייתי מחכה עוד כמה שעות היה הולך הכסף". לדברי השופט התנהלות זו מטילה צל כבד על טענת הנתבע לפיה הוא ואשתו היו המשפחה הקרובה והתומכת של המנוח.

בהמשך ציין השופט כי הנתבע לא הוכיח ששילם על הרכב. מה גם שבניגוד לגרסתו שהמנוח היה נדיב ורצה לתת לו את הרכב בחינם, אשתו העידה כי אחיה היה קמצן ובכה לה שהוא צריך כסף כדי לקנות רכב.

לפיכך הנתבע חויב לשלם לתובעים 85,354 שקל עבור הרכב ו-23,000 שקל עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובעים: עו"ד גליל שפיגל
• ב"כ הנתבע: עו"ד טל שקלים

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין