פס"ד בסוגיות ויתור זכות ופנסיה מוקדמת כנכס בר איזון

 בעניין: ב.א  (המנוחה)

תביעה שכותרתה "תביעה לאכיפת הסכם גירושין/אישור חוו"ד אקטואר" ותביעה שכותרתה "בקשה למתן צו להוראות למומחה".

1. התובע אביהם של הנתבעים 1-3.

               התובע וגב' ב.א ז"ל (להלן: "המנוחה"), אמם של הנתבעים, בני זוג לשעבר אשר נישאו כדמו"י ביום 14.8.83. הנתבעת 1  היא בתה של המנוחה מנשואיה לצד ג', אשר אומצה כדין על ידי התובע, ונתבעים 2 ו- 3 הם הילדים המשותפים לתובע ולמנוחה.  שלושת הילדים הם יורשים בחלקים שווים של עיזבון המנוחה על פי צו ירושה לפי דין שניתן ביום 24.1.13.

2. ביום 6.5.15 הוגשה תביעת התובע. בכתב התביעה נטען כי ביום 21.3.12 נחתם בינו לבין המנוחה הסכם יחסי ממון אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 21.3.12 (להלן:
   "ההסכם"). כ-חמישה חודשים לאחר מכן, ביום 27.8.12 נפטרה המנוחה - אם הנתבעים. נטען כי הואיל ונערכה חוו"ד אקטוארית על ידי מומחה לצורך איזון משאבי התובע והמנוחה, כהוראת סעיף 20 להסכם, יש ליתן לחוו"ד תוקף של פסק דין. כמו כן התבקש בית המשפט לבטל עיקולים והליכי הוצאה לפועל שננקטו וליתן לב"כ הצדדים הוראות לחלק את הכספים. לכתב התביעה צורפה, בין היתר, חוו"ד של רו"ח אבי כהן הנושא תאריך 15.3.15.

3. נתבעת 3 הודיעה בכתב הגנתה כי היא מסכימה שיש ליתן תוקף של פסק דין לחוו"ד.

4. נתבעים 1 ו- 2 לא הגישו כתב הגנה אך הגישו, יום לאחר מועד בו הוגשה תביעת התובע, תביעה למתן הוראות למומחה שמונה. בתביעתם טענו כי בין התובע לבין המנוחה התנהלו הליכים משפטיים שהחלו בשנת 1993 והסתיימו עם חתימת ההסכם. נטען כי התובע העלים נתונים, וזכויות מהמומחה ובפרט זכויותיו במניות אגד ונצב"א. הנתבעים הפנו לכך שבחוו"ד המומחה נכתב כי המומחה לא הביא בחשבון חלוקת היתרות בחשבון המשותף, פנסיה מוקדמת של התובע ושווי המניות באגד ובנצב"א וביקש הוראות מבית המשפט בנושאים אלו.

5. בכתב ההגנה מטעם התובע, נטען כי מרבית התמורה עבור מניות אגד ונצב"א נרכשו על ידי התובע בסיוע אביו עוד טרם נישואיו למנוחה. נכתב כי עד למועד הנישואין נשא התובע ב- 48 תשלומים וממועד הנישואים שולמו עוד 11 תשלומים בלבד. כן נטען כי התובע פרש לפנסיה מוקדמת בחודש נובמבר 2012 ולעיזבון המנוחה אין זכות לקבל את חלקה בפנסיה בשל פטירת המנוחה. התובע טען כי המציא למומחה את כל המסמכים והמידע הרלוונטי למעט הסכם רכישת המניות שאותר רק במועד המאוחר לחוות הדעת ולפסק דין של כבוד השופט בדימוס יעקובישווילי. נטען כי אותו פס"ד שלל את זכויות המנוחה במניות. לכתב ההגנה צורף הסכם רכישת המניות ולא צורף פסק הדין הנ"ל. באשר לחוות הדעת נכתב כי התובע מסכים לשלם לנתבעים את הסכום לאיזון שנקבע בחוות דעת המומחה.

6. חרף העובדה שהנתבעים לא הגישו כתב הגנה לתביעת התובע, נוכח כתב התביעה שהוגש מטעמם, קבעתי מועד לדיון בכלל טענות הצדדים בכלל ההליכים שהיו תלויים ועומדים באותה עת (לא התבקש פסק דין בהעדר הגנה).

7. במועד הדיון נטען מפי ב"כ הנתבעים כי בבעלות המנוחה הייתה דירה יקרה (להלן: "הדירה היקרה") אשר נמכרה ומתמורתה נקנתה דירה זולה יותר ושולמו יתרת תשלומים עבור רכישת מנית אגד ונצב"א. נכתב כי לאחר פטירת המנוחה, הדירה הזולה נמכרה על פי הוראת ההסכם, חלק מתמורתה חולק בין הצדדים בחלקים שווים וחלק אחר נותר בנאמנות בשל ההליך כאן. מנגד, ב"כ התובע שב וטען כי התמורה עבור המניות שולמה מכספי התובע בלבד. באשר למידע "החסר" מהחשבון המשותף טען כי אין בידי התובע את דפי החשבון בשל הזמן שחלף. בתום הדיון הגיעו הצדדים להבנה לפיה הסכום שבחוות הדעת ישולם מכספי הנאמנות, כי מסמכי החשבון המשותף והסכם רכישת מנית אגד ונצב"א יומצאו למומחה ותוגש חוות דעת משלימה. בכל הנוגע לחלוקת כספי הפנסיה המוקדמת היה על הצדדים להודיע עמדתם למתן פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. זה המקום לציין כי התובע פרש לפנסיה מוקדמת ובעת פרישתו שולם לו סך של 464,104 ₪ עבור פדיון מנית אגד ונצב"א.
8. התובע לא נתן הסכמתו לפסיקה על דרך סעיף 79א לחוק הנ"ל ומשכך הוריתי על הגשת חוות דעת מתוקנת ונחתמו צווים המופנים לצדדי ג'. לאחר שהועברו מסמכים נוספים למומחה, הגיש המומחה ביום 1.12.15 עדכון לחוות דעתו.

9. בדיון שנערך לאחר שהתקבל העדכון הוריתי על השלמת מסמכים שנמצאו במועד מאוחר לעדכון חוות הדעת, קבלת עדכון בהתאמה באם נדרש, שליחת שאלות הבהרה והגשת סיכומים בהתאם למועדים שם. מספר ימים לאחר מכן הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על הצורך להשלים את חוות הדעת בכל הנוגע לאיזון בחשבון המשותף ועל חקירות והם מבקשים להגיש סיכומים במחלוקות שנותרו.

10. שתי שאלות במחלוקת, השאלה העיקרית האם יש לזכות את עזבון המנוחה במחצית כספי פדיון מניית אגד ונצב"א לחילופין מחצית מהחלק היחסי מהתמורה בהתאם ליחס מהתמורה עבור המניה ששולם בתקופת החיים המשותפים, או כטענת התובע, בשל פטירת המנוחה אין העיזבון זכאי לכל חלק מהפדיון. שאלה שניה היא האם זכאים יורשי המנוחה לקבל את חלקה של המנוחה בתשלומי הפנסיה המשולמים לתובע.

מניות אגד וניצבא העובדות הרלוונטיות כפי שהוכחו מהמסמכים:

11. מניית אגד והזכויות בנצב"א נרכשו כארבע שנים לפני נישואי התובע והמנוחה, וזאת על פי הסכם מיום -----שנחתם בין אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ לבין התובע. בהסכם נכתב כי התובע, כבן חבר האגודה, רשאי להתקבל כחבר באגודה ולרכוש המניות. התמורה עבור מנית אגד והחברות ונצב"א שולמה: חלקה במקדמה שניתנה חלקה על ידי אבי התובע, והיתרה בסך של 60,000 לירות, בהלוואה הנושאת ריבית של 48% לשנה ששולמה בקיזוז משכר התובע. במהלך תקופת החיים המשותפים שולמו 14 תשלומים להחזר ההלוואה מתוך כלל התשלומים.

12. המומחה בחוות דעתו קבע כי על סמך הנתונים העולים מההסכם מיום 7.11.1979 בתקופת הנישואין שולמו 4.8% מהתמורה הכוללת עבור המניה והחברות בנצב"א.

13. התובע בסיכומיו כתב כי לצרכי פשרה הוא מוכן לשלם ליורשי המנוחה את מחצית הסכום משוערך בהתאם לשיעור של 4.8% שנקצב על ידי המומחה. לגוף המחלוקת בעניין מנית אגד ונצב"א נטען כי התמורה שולמה כולה ממקורות התובע בלבד ומכוח סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, אין להביאן בחשבון במסגרת איזון המשאבים. בד בבד נטען כי ככול שהמנוחה הייתה בין החיים היא הייתה זכאית לכל היותר להשבת מחצית התמורה ששולמה ממשק הבית המשותף, אך זכות זו חלפה מן העולם עם פטירת המנוחה.

הנתבעים בסיכומיהם, טענו כי עזבון המנוחה זכאי למחצית מהפדיון שקיבל התובע עבור מניית אגד וזכויותיו בנצב"א בסך של 232,052 ₪ כמפורט בחוות הדעת המתוקנת. הנתבעים טוענים כי התובע והמנוחה ראו במניית אגד ובחברות בנצב"א רכוש המשותף לשניהם. להוכחת טענתם הפנו הנתבעים להסכמות התובע והמנוחה כפי שהוכתבו לפרוטוקול מיום 10.7.00. בפרוטוקול שם, הוסכם כי כנגד ויתור התובע על הזכויות בדירת המגורים מוותרת המנוחה על תביעותיה לזכויות במניית אגד. כמו כן הפנו הנתבעים לסעיף 5א לחוק יחסי ממון התשל"ג-1973 אשר לשונו אינה חוסמת את הדרך להוכיח שיתוף ספציפי בנכס ספציפי מכוח הסכם בין הצדדים לרבות הסכם מכללא ובהתנהגות. נטען כי משהסכימו הצדדים שהדירה אשר נרכשה מכספי המנוחה בלבד היא ברת איזון יש להשליך הסכמה זו גם בכל הנוגע למניית אגד והזכויות בנצב"א והדבר מעיד על אומד דעתם של הצדדים לשיתוף כולל לרבות שיתוף ספציפי במניית אגד ונצב"א. טענה אחרת שהועלתה כי מכוח דיני ההשתק ותום הלב אין לאפשר לתובע "ליהנות מכל העולמות" – מחד לזכות במחצית הדירה שנרכשה כולה מכספי המנוחה ומהעובדה שנותרו כספים בשל רכישה דירה זולה למשק הבית ומאידך, למנוע מעזבון המנוחה מלזכות בזכויות הנובעות ממניית אגד ונצב"א. בהקשר זה נטען כי בין אם תשלומי ההלוואה נעשו משכרו של התובע ובין אם מיתרת הכספים שנותרו ממכירת הדירה היקרה, המדובר למעשה בהינו-הך, שכן המדובר היה במשק בית משותף אחד. 

14. לאחר ששקלתי ובחנתי כלל טענות הצדדים, אני מקבלת את עמדת הנתבעים.

               על יחסי התובע והמנוחה חולש חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). ההסכם שביצוע מבוקש כיום בתובענות שלפני, הוא הסכם ממון במובן חוק יחסי ממון וזאת לאחר שכאמור אושר בפני בית המשפט לענייני משפחה. לטעמי במסגרת זו, כבר בהסכם הממון הסכימו הצדדים כי יאוזנו הזכויות גם במנית אגד והחברות בנצב"א. ואסביר.

15. בנוסח ההסכם הוסכם בין הצדדים כי ההסכם מאזן את "הזכויות הסוציאליות ו/או האחרות שצברו בתקופת נישואיהם ועד ליום הקובע..." (ההדגשה שלי). כאמור, הסכם זה אושר כהסכם ממון וניתן לו תוקף של פסק דין במסגרת הליכים שהתנהלו במועד הרלוונטי בין הצדדים. באותם הליכים נטען מפי המנוחה כי קיימות לה זכויות במניית אגד ונצב"א. ראו למשל סעיף 4.3 לכתב ההגנה בתמ"ש 27854-10-11.

על פי הלכה פסוקה,  על מנת שבן זוג ייחשב כמי שוויתר על זכות מזכויותיו יש לקבוע ולכתוב את ויתורו במפורש בהסכם בין הצדדים. נפסק גם כי בן זוג הטוען כי בן הזוג האחר ויתר על זכות ממונית, נדרש להראות כי הויתור היה מפורש. אין די בוויתור משתמע וכללי. "צריך שהוויתור יהא בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, על דרך הסכמה פוזיטיבית" ראו ע"א 753/82 פלונית נ' פלוני לז (4) 626, 634 וכן בג"צ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול (21.12.2006), שם נאמר "...במיוחד אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין על זכויותיו של אחד מהצדדים שמא נעשה שלא בגמירות דעתו המלאה של הצד המוותר, ויתכן שיהיה מקום לשקול יצירת חזקה לפיה ויתור בלתי מפורש יעביר את הנטל להוכחת גמירות הדעת לצד הטוען לויתור" וגם בע"מ 222/08 ש' א' נ' ש' ד' (2.2.2010) בפסקה 260 לפסה"ד.

               השאלה האם בן הזוג ויתר ויתור פוזיטיבי, היא שאלה עובדתית והנטל הוא על הטוןע לויתור והתובע לא עמד בנטל להוכיח כי המנוחה ויתרה, ויתור מפורש, על זכויותיה במניית אגד ונצב"א – זכויות להן טענה מהלך כל ההליכים בין הצדדים ועד לחתימת ההסכם – כולל. בנסיבות אלו, בהעדר ויתור מפורש מצד המנוחה צירוף המילים "ו/או האחרות" שבהסכם כולל גם את מנית אגד ונצב"א. וראו גם סעיפים 20, 23 להסכם - "לאיזון כל משאביהם המשותפים..."

16. אוסיף כי ראיה נוספת לכך שהצדדים ראו במנית אגד ונצב"א כרכוש עליו חולש ההסכם – תחת צמד המילים "ו/או האחרות" היא העובדה כי סוגיה זו הובאה על ידי שני הצדדים לפני המומחה המוסכם שמונה על פי הוראת ההסכם – המומחה דן בסוגיה וציין (ובדין ציין) בסעיף 9 לחוות דעתו כי הסוגיה האם המדובר ברכוש משותף תובא להכרעה בבית המשפט ולאחריה, במידת הצורך ובהתאם תינתן חוות דעתו הכספית בעניין זה.

               אלא שאין ולא היה אמור המומחה לדון בשאלת סיווג הרכוש המשותף. המומחה – שהוא מומחה חשבונאי/אקוטואר, בהתאם להסכמת הצדדים, אמור היה לערוך חוות דעת כספית ולכמת את שווי הרכוש לאיזון ולאזנו. המומחה ככל הנראה הוטעה על ידי התובע, שהניח לפתחו את הסוגיה – האם המניה היא רכוש משותף ובאיזה חלק, סוגיה אשר לגביה הסכימו הצדדים עוד בניסוח ההסכם כי המניה רכוש משותף. הצדדים הסכימו כבר בהסכם הממון לאזן את "הזכויות האחרות" – זכויות אשר גם לטענת התובע אין בנמצא למעט מנית אגד ונצב"א. ראו בהקשר דומה  תמ"ש 32799-03-10 כבוד השופט בן ציון ברגר, מיום 26.11.2013.

17. גם אם לא הייתי מקבלת את הטענה כי מילים "ו/או האחרות" וכן המילים "הזכויות האחרות", שבהסכם הממון כוללות את מנית אגד ונצב"א, הרי שאני סבורה, כי מכוח שיתוף ספציפי, יש לאזן את מנית אגד ונצב"א בעת עריכת איזון המשאבים כאן.

18. הלכה פסוקה קובעת כי על אף הוראות חוק יחסי ממון בין זוג, המוציא מכלל הנכסים המשותפים נכסים שהיו בבעלות הצדדים ערב הנישואין, ניתן ליצור שיתוף ספציפי בנכסים. שיתוף ספציפי יכול ויהא מכוח התנהגות והדינים הכללים – בהסכמה מפורשת או בהסכמה משתמעת. תחילת ההלכה ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פד"י נו (6) 175 והיא הורחבה ופורשה ברחבה בפרשת בן-גיאת, רע"א 7750/10. אמנם פסה"ד עסקו בדירת מגורים שהיא נכס עיקרי – "היהלום שבכתר" של הלכות השיתוף. אני סבורה כי יש להחיל הלכה זו גם כאשר מדובר במיטלטלין המהווים, כבמקרה כאן, מקור הכנסתו העיקרית של משק הבית ובסיס כלכלי מרכזי של בני הזוג. כך למשל גם במקרה של בעלות במניות חברה פרטית שפרנסת הבית ממנה, ברי כי במסגרת איזון משאבים, לא אחת, מובא בחשבון שווי המניות החברה, גם אם המניות בפועל רשומות על שם אחד מבני הזוג ואף אם הוקמה טרם הנישואין.

19. בבע"מ 1398/11. בית המשפט העליון ערך רשימה של השיקולים שיש להביא בחשבון בעת קביעה האם הצדדים בחרו לשתף את הצד שכנגד בנכס חיצוני שהוחרג מהאיזון על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג. בין היתר, נפסק שם מפי כבוד השופט עמית כי יש לבחון את המקור לרכישת הנכס, האם לצד שכנגד גם נכס חיצוני, אורך התקופה בה היה הנכס רשום כנכס חיצוני, אורך חיי הנישואין, האם ניטלו הלוואת לשם תשלום התמורה עבור הנכס, כיצד ניהלו הצדדים את חייהם המשותפים –"האווירה בבית", מצגים ועוד.

20. בחינת הנתונים כאן, מלמדת כי , למרות העובדה כי הסכם רכישת המניה נחתם כארבע שנים טרם הנישואין ומרבית התמורה שולמה שלא מכספים משותפים, קיימת מסה קריטית של נסיבות המצביעות על שיתוף ספציפי במנית אגד ונצב"א – בחלקים שווים.

מהנתונים שהובאו עולה כי התובע והמנוחה ניהלו משק בית משותף, לרבות חשבון בנק משותף, ללא הפרדה רכושית. משך כל השנים עבד התובע כנהג אגד והכנסתו שימשה לעיקר ניהול משק הבית המשותף. ניתן לומר כי מנית אגד ונצב"א – אשר מכוחן יכול היה התובע לפרנס את משק הבית המשותף, היוו למעשה בסיס כלכלי מרכזי של בני הזוג ובשל כך גם שולמה יתרת ההלוואה מתוך משק הבית המשותף. בהקשר זה יש לציין כי מששולם החזר ההלוואה משכרו של התובע ובמהלך החיים המשותפים ברור הוא כי חלק זה, לכל הפחות, בוודאי משותף וכספי המנוחה או הכנסתה הם אשר "השלימו" את שהופחת מהשכר.

בנוסף, היום הקובע נקבע ליום 15.7.93, הינו כעשר שנות שיתוף (בשל המחלוקות הרכושיות הצדדים התגרשו כעשר שנים אח"כ). התובע לא הכחיש, וכפועל יוצא גם לא סתר את הטענה כי הדירה שפורק בה השיתוף ותמורתה חולקה בין הצדדים אכן נרכשה מכספי המנוחה בלבד ויתרת כספה שימש את משק הבית המשותף. למעשה התובע לא הכחיש ולא סתר את הטענה כי התובע והמנוחה נהגו בעירוב נכסים, שיתפו זה את זה שיתוף ספציפי מלא גם בנכסים שהיו בבעלותם ערב הנישואים – תמורת דירת המנוחה היקרה ותמורת דירת המנוחה הזולה שתמורתה חולקה בין הצדדים בהסכמה, והכל ללא הפרדה רכושית, כשהם מכוונים לשיתוף ספציפי הן בדירה והן במנית אגד ונצב"א. משהמנוחה אינה כאן להעיד, יש ליתן משקל לאופן ניסוח ההסכמות בפרוטוקול מיום  10.7.00 – וויתור על מחצית מהדירה כנגד ויתור על מחצית ממניית אגד ונצב"א, כראיה לשיתוף ספציפי גם במניית אגד ונצב"א. כך גם הצדדים ניהלו חשבון בנק משותף ולא הוכח כי נוהל על ידי מי מהם חשבון בנק שאינו משותף.

21. באשר לחלק שיובא בחשבון במסגרת איזון משאבים – האם שיתופיות מוחלשת או שמא שיתופיות מלאה, הרי משתמורת הדירה חולקה בין הצדדים בחלקים שווים, האיזון בכספים אלו היה אבן המחלוקת העיקרית בהליכים בין הצדדים – שאף עיכב גירושיהם מהיום הקובע משך כעשר שנים, ולאור האמור בפרוטוקול מיום 10.7.00 – אני קובעת כי השיתוף הוא שיתוף מלא. עיזבון המנוחה זכאי למחצית מפדיון מנית אגד ונצב"א. ככול שהצדדים לא יסכימו על תוספת הסכום לאיזון שעל התובע לשלם לעיזבון המנוחה – יפנו למומחה שמונה ויישאו בשכר טרחתו בחלקים שווים.

22. לסיכום חלק זה, הנני קובעת כי כבר בעת חתימת ההסכם הצדדים כיוונו לכך שיאוזן ביניהם פדיון מנית אגד ונצב"א וזאת לאחר שהצדדים, התובע בפרט, הסכימו על שיתוף ספציפי בנכסים אלו כפי שהסכימה המנוחה לשתף את התובע בדירתה הזולה ובתמורת דירתה היקרה שנמכרה.

תשלומי הפנסיה

23. התובע פרש לפנסיה מוקדמת לאחר פטירת המנוחה, ביום 1.11.12. טענתו היא כי ככול שהמנוחה הייתה בחיים היא הייתה זכאית לשיעור חלקי מהפנסיה בהתאם לחוות הדעת הראשונה. נטען כי תשלומי הפנסיה הם זכות אישית שחלפה מן העולם עם פטירת המנוחה שכן פרש לאחר פטירתה. את טענתו מבסס התובע על סעיף 74 לתקנון אחיד (עמיתים קרנות הפנסיה הותיקות) הקובע כי "זכות לקבצה לפי תקנון זה אינה ניתנת להעברה, לעיקול או לשעבוד בכל דרך שהיא". וכן על סעיף 78ב הקובע כי "נפטר שאיר שזכאי לקצבת שאיר או פקעה זכאותו לקצבת שאיר כאמור בתקנון זה – פגו כל חיובה של הקרן בגינו".
24. מנגד טענו הנתבעים כי על פי חוות דעת המומחה חלקה של המנוחה בקצבת הפנסיה הוא בשיעור של 30.06% וכי זכות זו עומדת לעיזבון המנוחה. הנתבעים הפנו לסעיף 5 (ב) לחוק יחסי ממון הקובע כי בפקיעת הנישואין עקב מות בן זוג יבואו בנעליו יורשיו.

25. איני מקבלת את טענת התובע. הזכות לקבל את החלק בפנסיה אינה זכות אישית שפוקעת מן העולם עם פטירת הזכאי. זכות זו היא זכות שהתגבשה בעת פקיעת הנישואין או במועד אחר שהנפסק. משנערך בין הצדדים איזון משאבים, הבעלות בחלקה של המנוחה בפנסיית התובע עברה אליה ואינה עוד לתובע – אשר קיבל חלקו בהתאם לחוות הדעת. זכות זו היא זכות העוברת ליורשי המנוחה - כהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, חוק הירושה, התשכ"ה-1965 וחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014.

26. בהתאם לסעיף 345 ב'(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 פנסיה מוקדמת" היא "קצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, בטרם הגיעו לגיל הפרישה, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית, לרבות קצבה המשתלמת כאמור בשל נכות או אובדן כושר עבודה, מלא או חלקי".

27. במספר פסקי דין הכירו בפנסיה מוקדמת כנכס בר איזון. ראו תמ"ש (ת"א) 14929/96 שנהב נ' שנהב (מיום 4.9.1999) כבוד השופט יהושע גייפמן ושאושר ע"י ביהמ"ש המחוזי, בע"מ 1018/04 פרטוש נ' פרטוש (מיום 18.5.2005), תמ"ש (כ"ס) 29570/03 פלונית נ' פלוני (מיום 21.5.2006), תמ"ש(קריות) 16600/02 ק.צ. נ' ק.י (מיום 1.2.2011) כבוד השופט ניצן סילמן שאושר ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה (והשווה עם תמ"ש 32799-03-10 כבוד השופט בן ציון ברגר) וכמובן השופט ניל הנדל, בבע"מ 3514/13 פלוני נ' פלונית (מיום 18.12.2013):-

"סבורני כי ככל שהעניין נוגע לחלוקת נכסי בני זוג שנפרדו, ככלל לא יהיה זה נכון להבדיל בהחלת הדין בין פנסיה שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה לבין פנסיה שמקבל אדם בעת פרישה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכוח החוק...אם אומר פנסיה בגיל פרישה או אם אומר פנסיה בטרם גיל פרישה עדיין אומר פנסיה....אך בשתי הקבוצות- מוקדמת ורגילה- הפנסיה נועדה להבטיח את יכולתו של העובד להתקיים לאחר שפרש מעבודתו. בשני המקרים למעשה הסתיימו יחסי העבודה וקיים מעין קשר סיבתי בין העבודה שבוצעה על ידי העובד לבין ההטבה הכספית. הזכויות לא ניתנות לעובד בעבור עבודה שהוא יספק לאחר שפרש מעבודתו. הזכויות צמחו לנוכח יחסי העבודה שהיו בטרם מועד הפרישה".

28. גם חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 וסעיף 5 (ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 אינו מבחין בין פנסיה "רגילה" לפנסיה מוקדמת.

29. לאור זאת, ובהיות הפנסיה נכס משותף בר איזון, הרי שברור כי לא פקע הזכות עם פטירת המנוחה ועיזבון המנווחה זכאי למלוא חלקה באיזון המשאבים.

30. נפסק, בהתאם לסעיפים 22, 29 לפסק דין זה.

על התובע לשלם לנתבעים סך השווה לשיעור של 2/3 ממחצית התשלום שהתקבל בידו עבור פדיון מנית אגד וזכויות ניצב"א בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום בידו ועד לפירעון המלא בפועל וזאת תוך 30 יום.

באשר לפנסיה, הנתבעים זכאים לשיעור של 2/3 מחלקה של המנוחה בפנסיית התובע. ככול שהסכום אינו מוסכם על הצדדים, יפנו הצדדים למומחה תוך 7 ימים והמומחה יגיש חוות דעת משלימה תוך 21 יום. בחוות הדעת יפרט המומחה הן אפשרות תשלום חודשי (שאז יוגשו צווים בהתאם לחוק לחלוקה פנסיוני בין בני זוג, תשע"ד-2104) והן סכום מהוון. החלק בגמלה ישולם לנתבעים על פי חוות דעת המומחה בהתאם לאפשרות שתיבחר על ידי התובע. בשכר המומחה יישא התובע.

31. הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים את מלוא שכר המומחה ששולם על ידם, אגרת התביעה ששולמה וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 15,210 ₪.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום,  כ"ד תשרי תשע"ז, 26 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.