אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בנושא התנגדות לקיום צוואה

פס"ד בנושא התנגדות לקיום צוואה

תאריך פרסום : 22/12/2020 | גרסת הדפסה

ת"ע
בית משפט לעניני משפחה קריית גת
28610-04-18,28872-04-18
16/12/2020
בפני השופטת:
פאני גילת כהן

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד אלכסנדר שמרלינג
נתבע:
פלוני
עו"ד איליה וייסברג
פסק דין
 

 

האם יש לפסול הצוואה שהניחה אחריה המנוחה שבכותרת, אם לאו – זוהי השאלה שבלב פסק הדין שלפנינו. 

 

רקע כללי

  1. הצדדים שלפניי הם אחים, ילדיה היחידים של המנוחה ... ז"ל, אשר פרטיה בכותרת (להלן: "המנוחה"), אשר הלכה לבית עולמה ביום 2017.X.X. במועד פטירתה הייתה המנוחה אלמנה כבת 85 שנים.

 

  1. אביהם המנוח של הצדדים, מר .... ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לעולמו שנים רבות קודם לכן, ביום 2003.X.X. לאחר פטירתו הסתלקו הצדדים מעיזבונו לטובת אמם, המנוחה, וזאת במסגרת הליך שהתנהל בבית בדין הרבני.

 

  1. ביום 12.01.2015 עשתה המנוחה צוואה בעדים (להלן: "הצוואה"), אשר נערכה ע"י עו"ד ... (להלן: "עורכת הצוואה"). העדים לצוואה היו עורכת הצואה ועו"ד ... (להלן: "עו"ד נ.").

 

  1. בצוואתה הורישה המנוחה את מלוא זכויותיה בדירה השוכנת ברח' ..., (להלן: "הדירה") על תכולתה לתובעת ואילו לנתבע הורישה את מלוא הכספים שהיו ברשותה במועד פטירתה.

 

  1. ביום 01.03.2018 פנתה התובעת לרשם לענייני ירושה בבאר שבע והגישה בקשה למתן צו לקיום הצוואה. הנתבע הגיש התנגדות למתן הצו, ומשכך הועברו ביום 16.04.2018 ההליכים בעניין עיזבון המנוחה לדיון בבית משפט זה.

 

  1. ביום 29.05.2018 הודיע ב"כ היועמ"ש, כי שעה שהצדדים בגירים, אין הוא מתערב בהליכים שבכותרת.

 

  1. ביום 29.10.2018 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה במסגרתה ועל רקע טענות הנתבע, ניתן צו לגילוי כל מידע רפואי בעניין המנוחה ביחס לתקופה המשתרעת על פני 7 שנים קודם לפטירתה. כן נקבע, כי לאחר שיתקבלו המסמכים הרפואיים הדרושים, יודיע הנתבע האם הוא עותר למינוי מומחה מתחום הרפואה לצורך בחינת כשרותה של המנוחה לצוות במועד עשיית הצוואה, אם לאו.

 

  1. ביום 01.01.2019 הוגש לבית המשפט התיק הרפואי של המנוחה מביה"ח "..." וביום 10.02.2019 הוגש התיק הרפואי שלה מקופת חולים "..".

 

  1. ביום 26.02.2019 עתר הנתבע למינוי מומחה מתחום הרפואה. התובעת התנגדה לכך, עת לדידה אין במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ולו ראשית ראיה להוכחת טענות הנתבע בעניין העדר כשרותה של המנוחה לצוות במועד עשיית הצוואה.

 

  1. עפ"י החלטה שניתנה ביום 21.03.2019 נדחתה, לפי שעה, הבקשה למינוי מומחה.

 

  1. ביום 11.07.2019 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת בעניינם של הצדדים במסגרתה עמד הנתבע על טענותיו בעניין העדר כשרותה של המנוחה לצוות כשהוא סומך ידיו על המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית המשפט.

 

  1. הגם שעל יסוד המסמכים הרפואיים האמורים לא נמצאה, על פניו, אינדיקציה לקיומם של כשלים קוגניטיביים מהם סבלה המנוחה במועד עשיית הצוואה על מנת לאפשר לנתבע להוכיח טענותיו וליתן לו יומו, הורה בית המשפט על מינוי פרופ' שלמה נוי כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה") לצורך בחינת כשרותה של המנוחה לצוות, תוך כיוון הזרקור אל עבר השאלה האם כשרותה נפגעה עקב התרופות אותן נטלה בתקופה הרלוונטית לענייננו.

 

  1. רק ביום 18.09.2019, ימים ספורים בלבד לפני מועד הדיון שנקבע לשמיעת הראיות, עתר הנתבע לזימון עדי הצוואה לעדות בפני בית המשפט.
  2. בשים לב למועד הגשת הבקשה מחד ולזכות הנתבע להליך הוגן מאידך, נעתר בית המשפט לבקשה תוך שנקבע, כי לא יהא מנוס מקיום דיון נוסף לשמיעת ראיות, ותוך שהוטלו על הנתבע הוצאות משפט בהינתן מועד הגשת הבקשה וסד הזמנים שנוצר בעטיו והצורך בקביעת מועד נוסף לשמיעת ראיות.

 

  1. ביום 19.09.2019 הוגשה לתיק בית המשפט חוות הדעת של המומחה (להלן: "חוות הדעת") בעניינה יורחב בהמשך, אך יצוין כבר כעת, כי עפ"י הממצאים שנקבעו בה, במועד עשיית הצוואה הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות.

 

  1. ביום 23.09.2019 התקיים דיון שמיעת ההוכחות הראשון במסגרתו נחקרו הנתבע והעדה מטעמו, רעייתו – גב' ... (להלן: "אשת המתנגד"). בתום הדיון ובהינתן הנסיבות שנוצרו כמפורט לעיל, בוטל דיון ההוכחות שנקבע ליום המחרת, ונקבע מועד לדיון נוסף תחתיו. כן ניתנו הוראות הנוגעות להמשך שמיעת ההוכחות.

 

  1. יצוין, כי הנתבע פנה בשאלות הבהרה למומחה. הן נענו על ידו, וכי הנתבע לא עתר לזימונו לחקירה על הממצאים בחוות הדעת.

 

  1. ביום 18.05.2019 התקיים דיון הוכחות נוסף במסגרתו נחקרו עדי הצוואה, התובעת ובנה. בתום הדיון ניתנה הוראה להגשת סיכומים בכתב. הצדדים פעלו בהתאם.

 

דיון והכרעה

 

טענות הצדדים

תמצית טיעוני ההתנגדות

  1. במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה בת 83 שנה, עיוורת כמעט לחלוטין באחת מעיניה. כן סבלה המנוחה מליקוי שמיעה קשה עד כדי חירשות ומתחלואה נרחבת, לרבות בעיות לב וריאה, ונטלה תרופות רבות. בנסיבות אלו, לא הייתה המנוחה כשירה לערוך הצוואה, ולראיה לא צורפה לה אסמכתא רפואית בדבר כשרות המנוחה לצוות.

 

  1. לטענת הנתבע, הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוחה.

 

  1. המנוחה הייתה תלויה באופן מוחלט בתובעת, מנטלית וכספית, והאחרונה ניצלה תלות זו, הבריחה כספים מחשבון הבנק של המנוחה, ויצרה כלפיה מצג שווא בעניין מצבה הפיננסי.
  2. המנוחה לא הבינה תוכן הצוואה עליה חתמה, שעה שהיא נערכה בשפה העברית, בה לא שלטה כלל ואותה לא הבינה.

 

  1. אחד העדים לצוואה, עו"ד נ., אינו דובר השפה הרוסית, ומשכך לא היה בידו לוודא, כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה.

 

  1. התובעת שכנעה את הנתבע להסתלק מעיזבון אביהם המנוח לטובת המנוחה, וכעת מבין הוא שמדובר היה במזימה שלה לצורך קבלת מלוא הזכויות בדירה.

 

תמצית טיעוני התשובה להתנגדות

 

  1. המנוחה אמנם סבלה מבעיות בריאות שונות, אולם הן לא פגעו ביכולתה הקוגניטיבית או בכשרותה לצוות.

 

  1. יתר על כן, המנוחה הייתה צלולה לחלוטין עד ימי חייה האחרונים. המנוחה ניהלה אורח חיים אקטיבי ועתיר עיסוקים אינטלקטואליים ובתוך כך קריאת ספרים ופתרון תשבצים. היא ניהלה בעצמה את ענייניה הפיננסיים ונהנתה מחיי חברה מלאים ומגוונים.

 

  1. המנוחה ערכה צוואה מוקדמת בכתב יד בשפה הרוסית כבר בשנת 2013 הזהה בתוכנה לצוואה נושא דיוננו.

 

  1. הנתבע קיבל עפ"י הוראות הצוואה סכומי כסף במזומן אשר נצברו ע"י המנוחה והוחזקו בדירתה (10,000$ ועוד 14,000 ₪). התובעת הביאה לידיעת הנתבע, כי בחשבון הבנק שלה ישנו סכום נוסף של 52,000 ₪, שהיא חסכה עבור המנוחה, לבקשתה, עקב חששה של המנוחה כי ככל שייחסכו על ידה כספים ויוחזקו בחשבון הבנק שלה תפגע גמלת הבטחת ההכנסה שהיא קיבלה מהמל"ל.

 

  1. לא הייתה כלל השפעה בלי הוגנת על המנוחה, אשר הייתה צלולה, כשירה, עצמאית ונעדרת כל תלות במאן דהוא במועד עשיית הצוואה.

 

  1. הנה כי כן, אלו הן השאלות שמעוררת פרשה זו שלפנינו:
  • האם הייתה המנוחה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה;
  • האם נותנה הייתה המנוחה תחת השפעה בלתי הוגנת, אשר יש בה להוביל לפסלות הצוואה;
  • האם חתימת הצוואה בידי המנוחה והעדות לעשייתה עומדות בדרישות הדין.

 

נפנה כעת לבחינתן בזו אחר זו.  

 

כשרות המנוחה לצוות

  1. נפתח ונאמר, כי כלל ידוע בשיטתנו הוא שיש להגשים את רצון המצווה ובלבד שלא נפל בו פגם. המחוקק העניק משקל רב לזכותו של אדם לקבוע גורל נכסיו לאחר פטירתו, גם תוך הדרת יורשיו על פי דין מזכויותיהם כיורשים (רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ"ד נג(3)97).

 

  1. כיבוד רצונו של המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של האדם (ע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי ואח', פ"ד נג(2)217 ). זכות האדם לעשות כאוות נפשו בנכסיו גם לאחר פטירתו הפכה לזכות קניין חוקתית (רע"א 5103/95 הנ"ל). משכך, תכלית דין הצוואות בכלל ודיני פרשנות הצוואה בפרט היא להגשים את רצון המצווה.

 

  1. בסעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") נקבע, כי צוואה שנעשתה ע"י מי שאינו כשיר לצוות (קטין, פסול דין או אדם שבשעת עשיית הצוואה לא ידע להבחין בטיבה) – בטלה.

 

  1. נקודת המוצא בכלל ולצורך הדיון שלפנינו היא, כי חזקה על אדם שהוא כשר לפעולות משפטיות ובהן עשיית צוואה, וחזקה על מצווה, כי בעת עשיית צוואתו ידע להבחין בטיבה של צוואה.

 

  1. בע"א 1212/91 קרן לב"י ואח' נ' פ' בינשטוק ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מח(3)705, 716 קובע בית המשפט העליון כהאי לישנא: "עיקר הוא כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו; יכולתו לגבש כוונה ורצון; ולסוף – יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון. הגבלת כשרות תבוא במקום שכושר שיפוטו של אדם נפגם כדי כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי – ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי".

 

  1. בע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט(1)318, 327-328 מבהיר בית המשפט העליון, כי לצורך פרשנות הביטוי "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה" שבסעיף 26 לחוק הירושה, נדרשת בחינה של שני יסודות: הבנה ורצון חופשי של מצווה פלוני להבחין בטיבה של צוואתו שלו. קיום שני היסודות הללו יובילנו למסקנה, כי אדם היה כשיר לצוות ולכן צוואה שעשה תקפה.

 

  1. כן מבהיר שם בית המשפט העליון, כי על פי המבחן העקרוני שנתקבל בפסיקה "רואים אדם כיודע להבחין בטיבה של צוואה אם בעת עריכתה הבין שהוא חותם על צוואה; הבין כי הוא נותן רכושו ולמי שהוא נותן; ידע את היקף רכושו; והיה מודע לציפיות של אלה שהוא מיטיב עמהם ושל אלה שהוא מדיר מצוואתו". שם, בעמ' 328.

 

  1. כאמור, הצדדים חלוקים בעניין שאלת כשרותה של המנוחה לצוות במועד עשיית הצוואה. לטענת הנתבע, אשר ייקרא מכאן ואילך למען הנוחות: "המתנגד", לא הייתה היא כשירה לצוות.

 

  1. המתנגד מבסס עיקר טענותיו על מצבה הבריאותי הירוד של המנוחה במועד עריכת הצוואה והיותה חירשת באחת מאזניה ועיוורת באחת מעיניה. כן נטען על ידו, כי הצוואה נעשתה בחלוף חודש אחד בלבד מאשפוז מורכב של המנוחה בבית החולים ובעת שנטלה תרופות, אשר השפיעו על מצבה המנטלי.

 

  1. מנגד טוענת התובעת, אשר תיקרא מכאן ואילך למען הנוחות: "המשיבה", כי המנוחה הייתה כשירה לחלוטין לצוות, עצמאית וצלולה, ועל אף שסבלה מבעיות רפואיות שונות, יכולותיה הקוגנטיביות לא נפגעו כלל.

 

  1. המסמכים הרפואיים בעניינה של המנוחה, באשר הוגשו לבית המשפט אינם בהיקף נרחב, ומעיון בהם עולה אמנם, כי היא סבלה מתחלואה פיזית, אשר אינה חריגה ביחס גילה המתקדם. עם זאת, אין במסמכים הללו כל אינדיקציה לפגיעה קוגנטיבית או נפשית בקרב המנוחה השוללות כשרותה לצוות.

 

  1. אף על פי כן וכפי שצוין לעיל, הורה בית המשפט על מינוי מומחה אשר יידרש לשאלה זו שבמחלוקת בין הצדדים.

 

  1. בחוות הדעת כותב, בין היתר, המומחה לאמור: "אדגיש כי לא מצאתי תיעוד בתיקה הרפואי המתייחס לבעיה משמעותית קוגניטיבית או נפשית.

...

 

מעיון בתיקה הרפואי של המנוחה בקופ"ח עד נובמבר 2014 לא מצאתי תיעוד המתייחס לבעיה משמעותית קוגניטיבית או נפשית. בנוסף, עיינתי במספר אשפוזים של המנוחה בבית חולים .... בסיכום 2 אשפוזים שהיו לקראת סוף 2014, לא צוינה בסיכום האשפוז בעיה משמעותית, קוגניטיבית או נפשית. יתרה מכך, צוין כי מתגוררת לבדה, צלולה, ותפקודית ומשתפת פעולה באופן מלא. באפריל 2017 הגיעה למיון עקב קשיי נשימה. ובסיכום גיליון המיון, צוין כי שמורה קוגניטיבית וניידת. משתפת פעולה. לאור כל  זאת, ניתן לסכם כי עפ"י  החומר הרפואי שבפניי, לא מצאתי עדות לפגיעה משמעותית קוגניטיבית או נפשית אצל המנוחה. לכן להערכתי, ניתן לקבוע, כי במועד הנדון הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות" (ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

 

  1. כאמור, המתנגד פנה בשאלות הבהרה למומחה, קיבל מענה עליהן, ולא עתר לזימונו לחקירה על ממצאי חוות הדעת. עובדות אלו מדברות בעד עצמן.

 

  1. זאת ועוד, בסיכומיו שב המתנגד על הטענות בעניין מצבה הרפואי של המנוחה במועד עשיית הצוואה, אך לא השיג על מסקנות המומחה וממצאי חוות הדעת, אלא ניסה, בדרכו שלו, לספק להם פרשנות משלו (סעיפים 49-51 לסיכומים).

 

  1. בנסיבות אלו, יש לראות במתנגד כמי שזנח טענותיו בעניין העדר כשרות המנוחה לצוות.

 

  1. יוער, כי מסקנות המומחה עולות בקנה אחד עם התרשמות בית המשפט עצמו מן העיון במסמכים הרפואיים שהונחו לפניו, כעולה מן ההחלטה מיום 21.03.2019.

 

  1. מהמסמכים הרפואיים אכן עולה, כי כחודש ימים לפני עשיית הצוואה אושפזה המנוחה בבית החולים עקב קשיי נשימה. עם זאת, בסיכום האשפוז נכתב, כי היא הייתה בהכרה מלאה, שיתפה פעולה באופן מלא ושוחררה לביתה במצב טוב.

 

  1. במסמכים הרפואיים אין כל אינדיקציה לכך שממועד שחרורה מן האשפוז האמור ועד מועד עריכת הצוואה חלה התדרדרות כלשהי במצב המנוחה, ולמעשה האשפוז הבא שלה היה רק כשנתיים ורבע לאחר מכן - בחודש אפריל 2017.

 

  1. למותר לציין, כי גם אז, במסגרת האשפוז מחודש אפריל 2017 למעלה משנתיים ימים לאחר עשיית הצוואה, נכתב מפורשות, כי בשעת קבלתה לאשפוז הייתה המנוחה בהכרה, מתמצאת בזמן ובמקום ומשתפת פעולה (ראו דו"ח הקבלה לאשפוז מיום 28.04.2017).

 

  1. טענת המתנגד לפיה הטיפול התרופתי אותו קיבלה המנוחה השפיע על מצבה הקוגניטיבי נטענה בעלמא ולא הוכחה כלל. גם המומחה בחר שלא להתייחס לכך בחוות הדעת, ובנסיבות אלו דינה להידחות.

 

  1. מסקנת המומחה בעניין כשרותה של המנוחה לצוות עולה בקנה אחד עם הראיות הנוספות שהוצגו בפניי על פיהן שוכנעתי, כי היא הייתה צלולה לחלוטין, אף למעלה מן המצופה מאישה בגילה, וכשרותה לצוות לא נפגעה כהוא זה.

 

  1. כך, במסגרת שמיעת ההוכחות הוצג לפניי סרטון של המנוחה מחודש יולי 2014, כמחצית  השנה בלבד לפני עריכת הצוואה, בו נראית המנוחה כשהיא מברכת את אחיינה לרגל נישואיו בע"פ ובאופן שוטף וברור, הגם שאחזה בידה הברכה בכתב.

מעדות המתנגד עולה,  כי הברכה הכתובה שאחזה המנוחה בידה הייתה כמעט זהה בתוכנה לזו שנאמרה על ידה בע"פ (עמ' 22 ש' 5-23 לפרוטוקול הדיון מיום 23.09.2019). פשיטא, כי יש בכך להעיד על יכולותיה הקוגניטיביות של המנוחה.

 

  1. כפי שיפורט בהמשך, שוכנעתי, כי המנוחה הייתה עצמאית לחלוטין בתפקודה, הייתה אשת ספר גם בערוב ימיה, וניהלה חיי חברה ותרבות פעילים.

ברי, כי גם בכך יש להעיד על צלילותה, על יכולותיה המנטליות ועל כשרותה לצוות.

 

  1. ניתן ללמוד על אופייה של המנוחה, דמותה ומידת הנוכחות שלה בחיי ילדיה, הצדדים, מעדות המשיבה, אשר הייתה מהימנה עליי מאוד ומחזקת מסקנותיי בעניין מצבה המנטלי והקוגנטיבי של המנוחה ובעניין רמת התפקוד שלה עד ימיה האחרונים: "אמא שלי בשבילי הכל, אמא, חברה, מורה, יועצת, כל מה שאפשר, דמות מאוד חזקה בחיים שלי וגם בחיים שלו.." (עמ' 61 ש' 16-18לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020).

 

  1. לכך מצטרפת עדותה של עורכת הצוואה, שנמצאה אף היא מהימנה עליי, אשר הבהירה באופן חד משמעי, כי לו היה ספק בלבה, ולו קל, בנוגע לכשרות המנוחה, היא לא הייתה עורכת עבורה הצוואה ומשמשת כעדה לחתימתה עליה: "לא היה לי ספק בכלל בכושר המנטלי של המצווה, כי במידה ויש לי איזה שהוא ספק  אני בכלל לא מתעסקת בצוואה" (עמ' 47 ש' 12-15 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020).

וראו גם: "אני חוזרת לתשובה שהיא הייתה צלולה בהחלט, כי אם לא, לא הייתי עורכת את הצוואה" (עמ' 55 ש' 4-5; וכן עמ' 55 ש' 8-9, שם).

 

  1. המשיבה לא הכחישה, כי המנוחה סבלה מלקות שמיעה, אולם לטענתה היא לא פגעה בתפקודה: "ש. זה נכון להגיד שאמא שלך הייתה לה לקות שמיעה, לא שמעה טוב באוזן אחת? קודם כל, שני (כך במקור – פ.ג.כ) אוזניים קצת יותר באחד קצת פחות משנייה, היה לה מכשיר שמיעה. היה לה מכשיר שמיעת לאיזה אוזן? ת. שני אוזניים. הייתה משתמשת בהם רק שהיו הרבה אנשים, בשיחה בדיבור לא הייתה שמה. ש. כלומר הייתה לה בעיה עם השמיעה? ת. כן.   ש. אם אומר לך שכמעט ולא שמעה באוזן אחת אהיה צודק.  ת. לא. אני לא זוכרת בדיוק אחוזים של כל אוזן, אבל זה לא היה אוזן אחת שהיא לא שומעת בכלל" (עמ' 68 ש' 6-15, שם).

 

  1. טענה זו של המשיבה עולה בקנה אחד עם עדות עורכת הצוואה לפיה, היא לא הבחינה כלל כי המנוחה סובלת מלקות שמיעה ואף לא הבחינה כלל היא מתקשה בראיה: "ש. האם שמת לב שהגברת הייתה כמעט חרשת? ת. חרשת? ממש לא. ש. ניהלת אתה שיח רגיל? כן. לא זכור לי שהרמתי קול או משהו ... ש. לא שמת לב ללקות בראיה שהיא לא רואה טוב.  ת. לא, .... לפי החתימה שלה רואים שזה לא אדם שיש לו בעיות ראיה.  ש. אם הייתי אומרת לך שהבן טוען שהגברת הייתה כמעט עיוורת לחלוטין וחירשת, זה לא משהו ששמת לב אליו?  ת. לא. ממש לא. היא נכנסה לבד לחדר" (עמ' 48 ש' 2-10, שם).

 

  1. עדויות המשיבה ועורכת הצוואה נמצאו מהימנות עליי, ועולות בקנה אחד עם יתר הראיות שהוצגו בפניי.

 

  1. לפיכך שוכנעתי, כי מצבה הפיזי של המנוחה לא השפיע כלל על מצבה הקוגניטיבי.

 

  1. העולה מן המקובץ הוא, אפוא, כי לא עלה בידי המתנגד להרים הנטל המוטל עליו להוכיח, כי בשעת עשיית הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה לצוות.

 

האם עשיית הצוואה היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה

 

  1. בסעיף 30 (א) לחוק הירושה נקבע, כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.

 

  1. בטלות צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת אינה דבר של מה בכך. על המבקש לפסול צוואה בעילה זו מוטל נטל כבד מאד, שהרי אין המדובר בהשפעה סתם, כי אם בהשפעה בלתי הוגנת, ועל מנת להוכיחה נדרשות ראיות כבדות משקל. יוזכר, כי חזקה היא שצוואה נעשתה על פי רצונו החופשי של המצווה, והגם שניתן לסתור אותה, נדרשת לכך, כאמור, תשתית ראייתית מוצקה ומבוססת.

 

ראו: ש' שילה פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 כרך ראשון (תשנ"ב), בעמ' 269-271. ו-ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט, פ"ד כב(2)138, 139: "כל עוד אין ראיה מהימנה על מציאותה של ההשפעה הבלתי הוגנת, הזוכה הוא מבקש הקיום ולא מבקש הביטול".

 

  1. כב' השופט חשין ז"ל היטיב להבהיר זאת (הגם שהיה שם בדעת מיעוט): "כל אחד מאתנו, כולנו נתונים להשפעות הסובבים אותנו ולהשפעות הסביבה, והרי מעשינו נגזרים גם מאישיותנו גם מאילוצים אלה ואחרים שהחיים מעמידים לפנינו. כך הוא בחיי השיגרה וכך גם ביום זה יחיד ומיוחד כיום כתיבתה של צוואה. השפעות אלו כולן הינן מרכיב ברצונו ה'אמיתי' של אדם ואין בהן כדי לפגום ברצון. אכן, לו היה בהשפעות אלו כדי להכריע בשאלת קיומה או בטלותה של צוואה, לא היה לדבר סוף. החוק עניינו הוא בהשפעה בלתי הוגנת, לאמור, בהשפעה שאינה השפעת שיגרה – מעשה שבכל יום – אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי מושגינו....לעולם נכוון מחשבתנו אל עיקר העיקרים, והוא: רצונו החופשי והאמיתי של המנוח; ונקיים את צוואתו אם נדע כי רצונו לא נפל בו נגע, כי את רצונו שלו עשה ולא את רצון זולתו".

(ע"א 5185/93 היועמ"ש נגד רינה מרום, פ"ד מט(1)318; להלן: "פרשת מרום" ).      

 

  1. במסגרת הדיון הנוסף שהתקיים בפרשת מרום (דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2)813 נקבעו ע"י בית המשפט העליון ארבע אבני בוחן לצורך בחינת קיומה או שלילתה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה (להלן: "הלכת מרום").

 

  1. הנה כי כן, טענה כנגד תוקפה של צוואה פלונית אשר נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת לה נתון היה המצווה, היא טענה כבדת משקל, שלא ניתן לטעון אותה מן הפה ולחוץ ולבססה על הנחות או על נסיבות כאלו ואחרות בלא שיש מאחוריהן ראיות מהימנות. צא ולמד, כי אין די בחשד גרידא לקיומה של השפעה כזו, ומשעה שמיוחסת לנהנה על פי הצוואה התנהגות בעלת גוון פסול, על המתנגד לקיומה של הצוואה להביא בפני בית המשפט ראיות בכמות ובאיכות שיש בהן להרים הנטל הרובץ לפתחו.
  2. לטענת המתנגד, יישום ארבעת המבחנים שנקבעו בהלכת מרום מלמד, כי הצוואה היא פרי השפעה בלתי הוגנת של המשיבה על המנוחה.

 

לאחר בחינת התשתית הראייתית שהונחה לפניי, וכפי שיפורט להלן, לא מצאתי לקבל טענותיו.

 

תלות ועצמאות, תלות וסיוע וקשרי המנוחה עם הסביבה

 

  1. טענות המתנגד בעניין העדר תפקוד עצמאי של המנוחה עד כדי פיתוח תלות במשיבה מבחינה רפואית וכלכלית, לא הוכחו כלל.

 

  1. מהעדויות שנשמעו לפניי שוכנעתי, כאמור, כי המנוחה הייתה עצמאית מאוד בתפקודה ופעילה, וכי היא ביצעה פעולות יומיומיות רבות בלא כל צורך בסיוע, חרף גילה המתקדם, וכלל לא מצאתי כי היא פיתחה תלות כזו או אחרת במשיבה:

 

  • "ת. אמא שלי הייתה מאוד עצמאית בחיים שלה. אמא שלי ידעה לקרוא, להתקשר, היא הייתה מעורבת בחיים של שכנים, של חברות, לא היה (צ"ל: הייתה –פ.ג.כ) לה שום הגבלה בכלום. גם לגבי ראיה היא עשתה ניתוח. יש עיתונים שכל שבוע היא הייתה מקבלת עיתון חדש ותמיד היה מחירים של דירות. להתעניין לא הייתה לה שום בעיה" (עדות המשיבה - עמ' 67 ש' 22 עד עמ' 68 ש' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020).

 

  • "ש. מתוך היכרותך עם סבתא, היא הייתה מסוגלת להשתלט על מעלית ולעלות? ת. סבתא הייתה מסוגלת להרבה דברים לבד. כשהייתי מציע לה לפעמים עזרה, הייתה מסרבת" (עדות נכדה של המנוחה - עמ' 75 ש' 9-11, שם).

 

....

 

"ת. אני לא יודע, סבתא שלי כשהייתי מציעה (צ"ל: מציע – פ.ג.כ) לה שאני אסע לשוק לקנות לה דברים, היא אמרה לי אני עושה את זה לבד. הייתה נוסעת באוטובוס לבד וחוזרת עם עגלת קניות. אני חושב שעם מעלית היא יכלה להסתדר מצוין" (עמ' 78 ש' 10-12, שם).

 

  • אף מעדות המתנגד עצמו עולה, כי בשנים האחרונות לחייה הייתה המנוחה עצמאית, דומיננטית בנוכחותה ובהתנהלותה וניהלה אורח חיים פעיל מבחינה חברתית ואינטלקטואלית: "ש. איזה מועדון? ת. מועדון שם נפגשים כל מיני חברות שלה, ב..., כן סיפרה לי שהיא הולכת לעשות כל מיני לתאטרון, עושה שם כל מיני פעולות. את זה אני יודע. לא יודע כמה פעם בשבוע או פעם בשבועיים. לפעמים שאני מתקשר היא אומרת אני כבר יש לי היו פגישה עם כל מיני חברות או שיש לנו הרצאה. אני הולכת.  ש. איזה עיתון היא קראה באופן קבוע, היה לה עיתון אהוב שהיא קראה או שאתה קנית לה? ת. יש כל מיני עיתונים שלה, אני יודע שהיו לה עיתונים. למשל עיתון בשפה הרוסית בשם "אכו". ש. היא חלקה איתך איזה ספרים היא קראה? ת. היה לה כל מיני ספרים. אף פעם לא התייחסתי, ראיתי את מה שהיא קוראת. ברוסית משהו. ש. ברוסית? ת. ברור שברוסית. ש. היא קראה הרבה? ת. יחסית הרב. (צ"ל: הרבה – פ.ג.כ) עיתון, ראיתי שכל הזמן היא עם עיתון, למשל פתרה תשבצים וכדומה" (עדות המתנגד - עמ' 15 ש' 9 עד עמ' 16 ש' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 23.09.2019).

 

  • בהמשך התייחס המתנגד גם למנהגה של המנוחה ללכת לקניות בשוק בגפה (עמ' 16 ש' 3-6, שם).

 

  1. יצוין, כי גם כאשר קיבלה המנוחה סיוע בניקיון הבית, מדובר היה בסיוע מטעם המוסד לביטוח לאומי, ובחקירתו הנגדית הודה המתנגד, כי היא הסתייעה מעת לעת במטפלת (עמ' 16 ש' 15-עד עמ' 17 ש' 5, שם). זאת, בניגוד לאמור בסעיף 7 להתנגדות במסגרתו נטען, כי לא הייתה למנוחה מטפלת. הנה כי כן, אפילו הייתה למנוחה תלות כלשהי, ולא מצאתי כי זהו המצב, וודאי שלא הייתה זו תלות מקיפה ויסודית, וממילא ככל שהיא קיבלה סיוע, לא היה זה מידי המשיבה. משכך לא הוכח כלל שהיא הייתה תלויה בה.

 

  1. ודוק, אפילו נעזרה המנוחה במשיבה לשם קביעת תורים וליווי לבדיקות רפואיות, ברי כי מדובר בעניין שכיח ומקובל ובסיוע שהוא ראוי ומצופה מבת לאמה הקשישה, וודאי אין בכך כדי להעיד על תלות כזו או אחרת של המנוחה במשיבה.

 

  1. זאת ועוד, אף המתנגד, עפ"י עדותו שלו, סייע למנוחה והסיע אותה לבדיקות מחוץ לעיר, דאג להביא לה מצרכים וכיו"ב (עמ' 14 ש' 15-24 לפרוטוקול הדיון מיום 23.09.2019). לפיכך ולשיטתו ניתן לטעון, באותה מידה, כי המנוחה הייתה תלויה גם בו.

 

  1. יובהר, כי בהקשר בו עסקינן התלות אשר ההלכה הפסוקה מדברת בה היא תלות מקיפה, יסודית ומוחלטת, ולמצער כמעט מוחלטת עד כדי אובדן חופש הבחירה של המצווה, ואין זה המקרה שלפנינו כלל ועיקר.

 

  1. לא מצאתי ממש גם בטענות המתנגד לפיהן המנוחה הייתה תלויה במשיבה מבחינה כלכלית.

 

  1. מעדות המשיבה עולה בבירור, כי המנוחה הייתה עצמאית גם בכל הנוגע לענייניה הפיננסיים, ובתוך כך שלטה ביד רמה בניהול כספה, הייתה מודעת היטב לסכומים שנצברו על ידה, הורתה כי לא יוחזקו בחשבון הבנק שלה כספים בסכומים גבוהים (וכעולה מעדות המתנגד - על מנת למנוע פגיעה בזכאותה לגמלת הבטחת הכנסה – ראו סעיף 5 להתנגדות), ובשעת הצורך הורתה למשיבה למשוך עבורה כספים במזומן ולהעבירם לידיה. מעת לעת ועפ"י בחירתה, הורתה המנוחה למשיבה להחזיק כספים עבורה  בחשבון הבנק שלה ואת יתרת הכספים שהיו ברשותה היא החזיקה במזומן בביתה: "ש. האם את החזקת בחשבון שלך כסף של אמא?  ת. כן. אמא ביקשה ממני, אני יודעת שהיא הייתה אוספת כסף ולא רצתה להחזיק את הכסף בחשבון שלה. היא ביקשה ממני לפתוח חשבון ... ש.  חשבון נאמנות...  ת. יש קרנות... פיקדון.   ש. פיקדון?  ש.  כן. היא ביקשה לפתוח ולשים כסף אצלי ואני החזקתי בפקדון בנפרד כסף שלה. כשהיא הייתה אוספת כסף, הייתה מוסיפה.  ש. איך היא אוספת כסף, איך הוסיפה כסף?  ת. בבית.  ש. במזומן, שיקים.  ת.רק מזומן.  ש. כלומר הייתה מקבלת את הפנסיה שלה, מושכת מהבנק ואוספת בבית , במזומן.  ת. בבית, במזומן.  ש.היא אספה את הכסף במזומן ולאחריו מעבירה אליך.  ת. כשהיה איזה שהוא סכום, היא הייתה מבקשת ממני להוסיף אותו לסכום שלה שיש לי במספר החשבון שלי.  ש. היא הייתה יודעת כמה כסף היה בפיקדונות מעת לעת?  ת. היא?  ש. כן.   ת. הייתה יודעת יותר טוב ממני, מבינה הכל ,ויודעת הכל טוב מאוד.  ש. מה ז"א הייתה יודעת יותר טוב ממני.  ת. זוכרת תמיד כמה כסף יש לה בבית, כמה כסף יש בחשבון שלי שלה. הכל.  ש. איך היא הייתה יודעת כמה כסף היה בחשבון, היית נותנת פתק מהבנק או את מודיעה כמה כסף יש. ת. היא זוכרת, היא יכלה לרשום כמה כסף. איני יכולה לומר בוודאות מה בדיוק, אך היא זכרה טוב מאוד. לאמא שלי היה זיכרון טוב ומצוין עד ליום האחרון שלה בחיים. ש. היית מדווחת לה בדפי חשבון של הבנק.   ת. פתקים שהייתי  מוציאה מהחשבון שלה, כשהיא רצתה לדעת כמה כסף נשאר, היא הייתה אומרת את מוציאה לי כסף ,תביאי לי גם את הפתק. ש. היית מוסרת את הפתק. ת. כן, היא תמיד ידעה כמה כסף יש, כמה צריך להשאיר, כל מה שרצתה לעשות בחשבון שלה, הכל היה ממנה" (עדות המשיבה  - עמ' 57 ש' 10 עד עמ' 58 ש' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020).

וראו גם: "ש. מתי את יכולה להגיד לנו שאמא קיבלה ממך דיווח אחרון לפני הפטירה שלה, על כמות הכסף בחשבון שלך שהיה שייך לה?  ת. היא תמיד ידעה.  ש. מתי?  ת. אני יכולה להגיד שבינואר או 16 או 17, היא נתנה לי 12,000 ₪ אמרה לי לבד תוסיפי ל- 40,000 ₪ שם. אני זוכרת כי הלכתי וסגרתי שם זה עדיין שם.  ש. היום זה 52,000 ₪.  ת. כן, ואולי עוד קצת. ש. לאמא היה חשבון בראש שיש לה משהו כמו 100 אלף שקל. ת. לא יודעת מה היה לה בראש. אני ידעתי מה יש לה בחשבון גם היא ידעה את זה, לגבי מה יש לה בבית רק אמא ידעה" (עדות המשיבה - עמ' 70 ש' 14-24, שם).

...

"ש. תפרטי מה ידעה על מחיר הבית, כמה המחיר הבית בערך? ת. היא תמיד הייתה מעורבת בכמה זה עולה, כי היה מולה עיתון שהייתה מקבלת כל שבוע. עיתון איפה שהיה כתוב כמה עולה בית שמוכרים ב..., ..., .... איזור שלנו, זה לא היה סוד. אם יש לה יכולת לקרוא ולראות את זה, למה צריכה להיות סיבה לא לדעת כמה עולה בית, אני הייתי הולכת לאמא לשאול דברים, כי היא ידעה יותר ממני, על כל דבר" (עדות המשיבה  - עמ' 72 ש' 4-9, שם).

 

  1. עדות המשיבה בכל הנוגע למידת השליטה של המנוחה בענייניה הפיננסיים ובעניינים כלכליים בכלל, בנוגע לסיוע שניתן על ידה למנוחה, כבקשתה ועפ"י רצונה, במשיכת כספים במזומן, בנוגע להחזקת כספי המנוחה בחשבון על שמה בנאמנות, נמצאה מהימנה עליי עד מאוד. שוכנעתי, כי כל הפעולות שנעשו ע"י המשיבה היו בבחינת סיוע שניתן על ידה לאמה המנוחה, כבקשתה, וכי היא פעלה ביושרה. לראיה, וכפי שעולה מעדות המתנגד, המשיבה פנתה אליו מיוזמתה ומסרה לו, כי בחשבון הבנק שלה צבור סך של 52,000 ₪ השייך למנוחה (עמ' 18 ש' 14-16 לפרוטוקול הדיון מיום 23.09.2019), אשר עפ"י הוראות הצוואה הוא זכאי לקבל. המשיבה אף צירפה מסמך שנכתב בכתב יד בשפה הרוסית ובו, עפ"י הנטען, מצוינים סכומי הכסף שמוחזק במזומן בבית המנוחה והסכום המוחזק עבור המנוחה בחשבון הבנק  שלה (ת' 11 לתשובה שלה להתנגדות).

 

  1. הדעת נותנת, כי לו הייתה המשיבה שולחת יד בכספי המנוחה, היא לא הייתה מביאה לידיעת המתנגד, מיוזמתה, דבר קיומם של סכומי הכסף הללו, אשר הועברו לידיה במזומן והופקדו בחשבון הבנק שלה.

 

  1. זאת ועוד, לו הייתה למשיבה כוונה להעלים או להבריח כספי המנוחה מן העיזבון, כנטען ע"י המתנגד, וככל שידוע היה לה כי בדירת המנוחה מוחזק כסף במזומן, מדוע זה לא נהגה כמוצאת שלל רב, לא ביצעה את זממה ושלחה יד בכספים הללו אלא בחרה דווקא להיפגש עם המתנגד בדירת המנוחה, ואף מסרה לידו, עפ"י הודאתו, את מלוא הסכום שנמצא במקום?

 

התשובה לשאלות הללו ברורה, ומזדקרת מתוכן, ודי באמור כדי להעיד על כנות מעשי המשיבה ודבריה ועל מהימנות גרסתה.

 

  1. למותר לציין, כי טענות המתנגד לפיהן המשיבה הייתה שותפה בחשבון הבנק של המנוחה נטענו בעלמא, ומנגד טענת המשיבה לפיה לא ניתן לה ע"י המנוחה ייפוי כוח לביצוע פעולות בחשבון הבנק שלה, ופעולותיה בו התמצו במשיכת כספים באמצעות מכשיר הכספומט לבקשת המנוחה (עמ' 56 ש' 17 עד עמ' 57 ש' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020), לא נסתרה.

 

  1. כן יש ליתן הדעת לכך, שחרף טענותיו בדבר מתן ייפוי כוח למשיבה לפעול בחשבון הבנק של המנוחה ובדבר הברחות הכספים ממנו ע"י המשיבה, הודה המתנגד, כי לא נעשה על ידו דבר לצורך בחינת התנועות בחשבון האמור ו/או לצורך בירור מעמדה של המשיבה ביחס לחשבון זה, ככל שהיה. המתנגד אף לא פנה לבית המשפט בשום בקשה שהיא בעניין, חרף הצהרותיו כי יעשה כן (עמ' 18 ש' 6-18 לפרוטוקול הדיון מיום 23.09.2019).

 

הלכה ידועה ומושרשת בשיטתנו היא, כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה שהיא רלוונטית ונחוצה להוכחת טענותיו פועלת לחובתו ומקימה חזקה שבעובדה, הנעוצה בשכל הישר ובניסיון החיים לפיה, דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב (ראו והשוו למשל: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

עינינו הרואות, אפוא, כי ממילא לא עמד המתנגד בנטל המוטל עליו, ודין טענותיו להידחות.

 

  1. כן יצוין, כי במסגרת חקירתו הנגדית אישר המתנגד שהוא קיבל לידיו את הכספים שהוחזקו במזומן בדירת המנוחה (עמ' 19 ש' 3-4, 10-16 לפרוטוקול הדיון מיום 23.09.2019).

 

  1. עוד מצאתי להבהיר, כי לא מצאתי ממש בטענות המתנגד לפיהן המשיבה סתרה עצמה בכל הנוגע לשיפוץ שנעשה בשעתו בדירת המנוחה (לטענתו, המשיבה טענה כי מימון השיפוץ נעשה על ידה ממקורותיה הפרטיים, ובד בבד עם זאת טענה, כי נעשה הן ממקורותיה הפרטיים והן מכספי המנוחה). בניגוד לנטען על ידו, מעיון בעדותה המלאה של המשיבה עולה, כי אין כל סתירה בדבריה. המשיבה ציינה כבר בראשית החקירה הנגדית שלה, כי היא נשאה במימון חלק גדול מעלויות השיפוץ, וכאשר נשאלה בנוגע למקורות המימון השיבה, כי הוא נעשה ממקורותיה הפרטיים ולא מכספי המנוחה, המוחזקים על ידה (עמ' 66 ש' 23 עד עמ' 67 ש' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020). הסבר זה עולה בקנה אחד עם דבריה בהמשך חקירתה הנגדית לפיהם, חלק מהסכום באמצעותו מומן שיפוץ המטבח היה של המנוחה (עמ' 67 ש' 7-9, שם).

 

 

  1. מן המקובץ עולה, כי בנסיבות המקרה דנא ועל יסוד התשתית הראייתית שהונחה לפניי, לא הוכח כלל שהמנוחה הייתה תלויה במשיבה בשום צורה ובשום אופן.

כן לא הוכח שהמנוחה הייתה מבודדת חברתית, כי אם בדיוק ההיפך – מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי עולה, כי במועד עשיית הצוואה ואף לאחריו ניהלה המנוחה חיי חברה ותרבות פעילים.

 

נסיבות עריכת הצוואה  

 

  1. בסעיף 35 לחוק הירושה נקבע, כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה – בטלה.

 

  1. בעניינו של סעיף 35 לחוק הירושה כבר נקבע, כי תוצאותיו מרחיקות לכת וחמורות, עת מדובר בהוראה שבהתקיים התנאים הקבועים בה, קמה "חזקת בטלות חלוטה" (ראו: ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2)215).

 

  1. הוראת הסעיף פורשה בפסיקה עפ"י שתי גישות שונות: הגישה האחת גורסת, כי נוכח תוצאותיה הקשות של הוראה זו, יש לפרשה בצמצום. בגישה זו אחז, למשל, כב' השופט חיים כהן, היות שלדידו עריכת הצוואה כמשמעותה בסעיף 35 לחוק הירושה עניינה רק בהכנה הטכנית של המסמך ובניסוחו לקראת ייעודו כצוואה, ומכאן שאין פסול בנטילת חלק בשלבים אלה של עשיית הצוואה (ע"א 576/72 משה שפיר נ' צבי אריה שפיר, פ"ד כז(2)373). ואילו הגישה השנייה מעניקה פרשנות רחבה יותר להוראה שלפנינו, ולפיה  יש לפנות אל השכל הישר ולבחון ספציפית בכל מקרה ומקרה מהי הפרשנות הראויה שיש ליתן לביטוי "נטל חלק בעריכת הצוואה" מבלי לקבוע מראש, לאיזה מן השלבים שבעשיית צוואה מכוונת הוראת הסעיף. בגישה זו נקט, למשל,  כב' השופט ברק (כתוארו אז) בפרשת הררי (ע"א 433/77 אליקים הררי נ' מרים הררי, פ"ד לד(1)776).
  2. בכל הענווה הראויה דעתי היא, כי יש לדבוק בפרשנות הרחבה. להבנתי, על בית המשפט לבחון התמונה הנפרשת לפניו בכללותה, תוך שימת הדגש על נסיבות עריכת הצוואה, לרבות סיפור הרקע לבוא הצוואה אל העולם ואירועים שקדמו לעריכתה, ותוך מיקוד הבחינה במידת האינטנסיביות והעוצמה, ככל שישנן, במעורבות הנהנה על פי הצוואה בעריכתה.

 

  1. בעניין זה מצאתי להפנות לאמור בספרם של המלומדים שוחט, פיינברג ופלומין: "כללו של דבר, המבחן הוא מידת המעורבות ואופייה: ככל שיהיו מעורבות הנהנה ופעילותו רבות יותר, גסות יותר ועמוקות יותר, תגדל הנטייה לפסול את הצוואה גם אם מעורבות זו התבצעה בשלבים שאינם בגדר שלבי העריכה של הצוואה על פי הפרשנות המצמצמת שניתנה למונח זה" (ש. שוחט, נ, פינברג, י פלומין: "דיני ירושה ועיזבון", מהדורה שביעית, תשע"ד-2014, עמ' 138).

 

  1. להבנתי, אפילו פעולות בודדות של הנהנה על פי הצוואה כשלעצמן אינן עולות כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה, יכול שקיבוצן יחד יוביל למסקנה, כי הוא נטל חלק בעריכתה.

 

  1. בנסיבות המקרה דנא לאחר ששמעתי עדויות הצדדים שוכנעתי, כי המשיבה לא נטלה כלל חלק בעריכת הצוואה, וודאי שלא באופן שיש בו להביא לבטלותה, ולהלן נימוקיי.

 

  1. לטענת המתנגד, המשיבה שתלה במוחה של המנוחה את הרעיון של עריכת צוואה, ובהמשך יצרה קשר עם עורכת הצוואה. לדידו, בחירת המנוחה לפנות לעורכת דין מהעיר ..., במצבה הבריאותי, תחת פנייה לעו"ד שמשרדו בעיר מגוריה (...) היא תמוהה, ויש בה להעיד, כי המשיבה בחרה את זהות עורכת הצוואה ולא המנוחה.

 

  1. מנגד טוענת המשיבה, כי המנוחה ביקשה ממנה ליצור קשר עם עורכת הצוואה על מנת לוודא, כי עריכת צוואות הוא אחד מתחומי העיסוק שלה כעורכת דין, וזאת בעקבות מודעה שראתה בעיתון בשפה הרוסית אותו נהגה לקרוא. לטענתה, המנוחה ביקשה מנכדה להסיע אותה למשרדה של עורכת הצוואה והוא נעתר לבקשתה. כפי שעולה מעדות עורכת הצוואה והעד הנוסף לצוואה, הנכד לא נכח במקום ובשעת עריכת הצוואה.

 

  1. לאחר עיון בחומר הראיות המונח לפניי ובחינתו מצאתי לדחות טענות המתנגד גם בעניין זה.

 

  1. המשיבה הודתה, כי לבקשת המנוחה היא יצרה קשר טלפוני עם עורכת הצוואה. לטענתה, המנוחה התקשרה למשרדה של עורכת הצוואה ונענתה בשפה העברית, ולכן היא ביקשה ממנה, כי תתקשר למשרד על מנת לברר האם עורכת הצוואה נוהגת לערוך צוואות בעברית (עמ' 62 ש' 18 עד עמ' 63 ש' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020). המשיבה הבהירה, כי הייתה זו השאלה היחידה שהופנתה על ידה לעורכת הצוואה (עמ' 63 ש' 3-6 שם).

 

  1. עדות זו עולה בקנה אחד עם עדות עורכת הצוואה לפיה היא נוהגת לפרסם שירותיה בעיתון בשפה הרוסית המופץ בכל מחוז הדרום (עמ' 42 ש' 1-6 שם) ועם עדותה לפיה לא זכורה לה זהות האדם שהתקשר למשרדה בעניין זה, אולם עפ"י הפרקטיקה בה היא נוהגת, ככל שהפונה למשרדה טלפונית אינו המצווה המיועד, היא מבקשת לשוחח עם המצווה עצמו. יצוין עוד, כי עדות זו אף עולה בקנה אחד עם עדויות שני הצדדים באשר הובאו לעיל לפיהן המנוחה נהגה לקרוא עיתונים בשפה הרוסית.

 

  1. מחומר הראיות המונח לפניי אף עולה, כי המנוחה עצמה נשאה בתשלום שכר הטרחה לעורכת הצוואה -ראו נספח ת' 10 לתשובה להתנגדות ועדות עורכת הצוואה לפיה עפ"י נהלי העבודה במשרדה המצווה בלבד נושא בשכר הטרחה עבור עשיית הצוואה (עמ' 43 ש' 10-14 שם).

 

  1. לא מצאתי פסול בכך שהנכד הסיע את המנוחה למשרד עורכת הצוואה, ולא מצאתי שיש בכך להעיד על מעורבותו בעריכת הצוואה.  ראשית, הנכד ובת זוגו ממילא אינם נהנים עפ"י הוראות הצוואה. שנית, איני מוצאת ממש בטענת המתנגד לפיה אין היגיון בפניית המנוחה אל הנכד בבקשה כי יסיע אותה למשרדה של עורכת הצוואה ולא אליו, אף כי נהג להסיעה לבדיקות רפואית, שהרי סביר והגיוני להניח, כי בהינתן תוכן הצוואה, העדיפה המנוחה שהמתנגד לא ידע אודותיה. 

 

  1. עדות הנכד לפיה מטרת הנסיעה לא הייתה ידועה לו, והוא לא שוחח על כך עם המנוחה בדרך, נמצאה מהימנה עליי. שוכנעתי מעדותו, כי באופיו אין הוא מרבה בדיבור, וכי אינו טיפוס יוזם, אף במערכת היחסים שהייתה לו עם המנוחה: "ש. הבקשה הזו שסבתא ביקשה ממך להסיע אותה ל... הייתה מוזרה לך? לא, ביקשה עשיתי, אני לא נוהג לשאול שאלות, לא שואלים אותי, ביקשה שאסיע אותה, הסעתי אותה... ש. דיברתם תוך כדי הנסיעה. ת. אני משער שכן, אך בדר"כ אין סבתא מה נשמע, אני לא שואל שאלות, בדר"כ סבתא שואלת (עמ' 73 ש' 5-21 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020).

 

 

  1. כן שוכנעתי, כי דבר קיום הצוואה נודע לנכד אגב פתיחת ההליכים שבכותרת ולא קודם לכן (עמ' 74 ש' 22-23 שם), וכי הוא לא גילה כלל עניין בדבר.

 

  1. עדות הנכד לפיה הוא המתין למנוחה מחוץ לבניין המשרדים בו שוכן משרדה של עורכת הצוואה ולא הצטרף לפגישה שלה עמה נמצאה מהימנה עליי (עמ' 73 ש' 10 עד עמ' 75 ש' 8 שם). ודוק, לא זו בלבד שהיא לא נסתרה, אלא היא עולה בקנה אחד עם עדות עורכת הצוואה, אשר לא זכרה אמנם באופן מדויק פרטי המקרה דנא, אך מעדותה שוכנעתי, כי היא פועלת בהתאם לנהלי עבודה קבועים שאומצו על ידה בכל הנוגע לעריכת צוואות, כמפורט להלן:

 

  • מקיימת שיחות טלפון מקדימות עם המצווה בלבד (עמ' 43 ש' 7-9 שם).
  • מקבלת תשלום שכר טרחה מהמצווה בלבד (עמ' 43 ש' 10-14 שם).
  • מקפידה על קיומו של מתחם "סטרילי" אליו נכנס המצווה בלבד ובלא ליווי של צד שלישי כלשהו (עמ' 43 ש' 16-17 שם).

 

  1. עדות עורכת הצוואה הייתה מהימנה, קוהרנטית וסדורה. כאמור, שוכנעתי כי בכל הנוגע לעריכת צוואות היא פועלת עפ"י פרקטיקה קבועה וברורה, ולא מצאתי, במקרה דנא, רבב בהתנהלותה.

 

  1. כן לא מצאתי לקבל טענות המתנגד בעניין בחירת המנוחה לפנות לעורכת דין מ... לשם עשיית הצוואה. ראשית, המרחק בין הערים ... ו... אינו רב; שנית וכפי שהובהר לעיל, משעה שעורכת הצוואה שולטת בשפות העברית והרוסית ומדובר באחד מתחומי העיסוק שלה, הרי שהסיבה בגינה בחרה המנוחה לשכור שרותיה ברורה; שלישית והוא העיקר - לא הוכח, כי הייתה היכרות כלשהי בין המשיבה ועורכת הצוואה, אלא ההיפך הוא הנכון: מצאתי, כי המנוחה התוודעה אליה בעקבות מודעה בעיתון בשפה הרוסית, כאמור.

 

 

  1. הנה כי כן, לא עלה בידי המתנגד להוכיח שהמשיבה הייתה מעורבת בעריכת הצוואה במישרין או בעקיפין.

 

  1. עינינו הרואות, אפוא, כי טענות המתנגד בעניין נסיבות עריכתה של הצוואה מבוססות על הנחות והשערות בלבד, ולא על ראיות, וודאי לא ראיות בכמות ובאיכות הנדרשת להוכחתן.

   משכך מצאתי, כי הוא לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח שהצוואה נעשתה ע"י המנוחה תחת השפעה בלתי הוגנת.

 

האם חתימת המנוחה על הצוואה ואישור העדים עומדים בתנאים הקבועים בדין

  1. לטענת המתנגד, נפלו פגמים בהליך עשיית הצוואה שיש בהם לפגוע בתוקפה. לדידו, שעה שהמנוחה אינה דוברת עברית ואחד העדים לצוואה, עו"ד נ., אינו דובר רוסית, הרי שלא היה בידו להעיד, כי תוכן הצוואה משקף את רצונה. כל זאת לצד המגבלות הפיזיות מהן סבלה המנוחה (חירשות ועיוורון).

 

  1. כפי שהובהר לעיל, לא מצאתי כי מצבה הרפואי של המנוחה שלל ממנה הכשרות לצוות. ודוק, בניגוד לטענות המתנגד מצאתי, כי ככל שהיו למנוחה לקויות שמיעה וראיה, הן לא היו כבדות, ומשכך היא לא הייתה עיוורת ואף לא חרשת כטענת המתנגד.

 

  1. בסעיף 20 לחוק הירושה, שעניינו צוואה בעדים, נקבע לאמור: "צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".

 

  1. אין חולק, כי העד הנוסף לצוואה, עו"ד נ., אינו דובר השפה הרוסית. לפיכך, לכאורה, לא היה בידו לאשר, כי המנוחה הצהירה בפניו שזו צוואתה.  

 

בעדותו עמד  עו"ד נ. על כך שהוא מילא חובתו כעד לצוואה בהתאם להוראות הדין והבהיר, כי עפ"י התרשמותו עורכת הצוואה תרגמה הצוואה למנוחה. עוד הובהר על ידו, כי כאשר המצווה דובר רוסית ואינו שולט בשפה העברית, הוא מפנה אליו שאלות, המתורגמות עבורו לשפה הרוסית באמצעות עורכת הצוואה, ומשמתקבלות התשובות מפיו ומתורגמות על ידה לעברית והוא משתכנע שהמצווה מבין תוכן הצוואה, הוא חותם כעד לחתימת המצווה עליה (עמ' 38 ש' 8 עד עמ' 39  ש' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020).

 

כן הובהר על ידו, כי מבחינתו די בהצהרת עורכת הצוואה, כקולגה, שהיא תרגמה עבור המנוחה את הצוואה לשפה הרוסית, כדי לעמוד בחובה המוטלת עליו בדין להצהיר שהצוואה משקפת את רצונה (עמ' 39 ש' 15-18 שם) והוסיף, כי חתימתו כעד לצוואה נעשית על יסוד ההתרשמות שלו מן המצווה וזיהויו (עמ' 40 ש' 10-11 שם).

 

  1. בעדותה תיארה גם עורכת הצוואה את האופן בו מתנהל במשרדה הליך האישור ע"י העדים של חתימת המצווה על הצוואה בנסיבות בהן המצווה דובר רוסית ואינו שולט בשפה העברית והעד הנוסף אינו דובר רוסית: "ש.האם יש נפקות לשפה שדובר אותו עד. ת. .... אז קודם כל כשמגיע עו"ד עד שלא דובר רוסית, במקרה שלנו, אני מסבירה לו ואומרת לו שהצוואה תורגמה לשפה הרוסית והוא שואל את הלקוח. ש. באיזו שפה?  ת. בעברית. יש אנשים שלא כולם מבינים עברית, רב האנשים  מה שלומך ומה שמך יודעים לענות, אבל  בכל זאת אומרים שאני מבין אני יודע, אפילו יודעים לקרוא את הצוואה, אני מתרגמת אותה לשפה הרוסית כי עברית לא שפת אם שלהם, שלא יהיו אחר כך אי הבנות. גם העד שמגיע, הוא מוודא שהצוואה תורגמה והאדם מבין על מה הוא חותם.  ש. כיצד אותו עד מוודא, אם הוא לא שולט בשפה הרוסית. ת. 'אתה מבין על מה אתה חותם' ואני מתרגמת ברוסית, לפעמים אדם עונה ברוסית ולפעמים בעברית. .....

ש. האם במצב הדברים שאנו  מדברים עליו שהמנוחה בשעתו הייתה בת 83, עם מגבלות שפה מאוד קשות, היה נכון אולי לדאוג לעד דובר השפה הרוסית. ת. לא ראיתי לנכון, כי קודם כל אני מתרגמת הכל, כל מילה. אני לא חושבת  שיש צורך בכך. ..." (עמ' 46 ש' 8 עד עמ' 47 ש' 2 שם).

 

  1. אכן, על פני הדברים מתעורר קושי נוכח העובדה שהעד הנוסף לצוואה, שהתבקש ע"י עורכת הצוואה לשמש ככזה, אינו דובר את שפת המנוחה, ומשכך לא יכול היה לוודא באופן בלתי אמצעי הצהרתה כי זו צוואתה.

 

  1. עם זאת, לא מצאתי, כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין אשר יש בו להביא לפסילת הצוואה. זאת, בראי כלל הנסיבות האופפות ההליכים שלפניי, נוכח התרשמותי מעדות עורכת הצוואה והעד הנוסף וממהימנותם ומהצדדים, ומששוכנעתי כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה.

 

  1. להשלמת התמונה יצוין, כי לא נסתרה טענת המשיבה לפיה בשנת 2013 ערכה המנוחה צוואה בכתב יד בשפה הרוסית אשר תוכנה זהה לצוואה שבלב דיוננו.

 

  1. שוכנעתי, כי על אף שבמקרה דנא לא בוצע האימות הנדרש ע"י העד הנוסף לצוואה בשפה הרוסית, שפת המנוחה, הוא נעשה בפועל, עת עורכת הצוואה, השולטת בשתי השפות, תרגמה השיח ביניהם, ובתוך כך תרגמה עבור המנוחה לשפה הרוסית את שאלות העד לצוואה, ותרגמה עבורו לשפה העברית את תשובותיה (עמ' 53 ש' 12-17 שם).

 

  1. בחקירתה הנגדית אף עומתה עורכת הצוואה עם האפשרות, כי התרגום שנעשה על ידה הוא שגוי, ושללה זאת מכל וכל: "ש. באותה מידה יכול לומר לגברת שזה יפוי כח ועסקת מתנה ועו"ד נ. לא יכול לדעת את זה. ת. סליחה אבל המוניטין שלי עולה קצת יותר מעלות הצוואה. לא הייתי משחקת בזה" (עמ' 53 ש' 18-20 שם).

 

דברי עורכת הצוואה נאמנים עליי.

עסקינן בעורכת דין, אשר חזקה עליה, כי היא בקיאה ברזי החוק וכי פעלה לאורו.

 

  1. יובהר, כי לא הוכח כלל שהייתה היכרות מוקדמת בין עורכת הצוואה והמשיבה ו/או המנוחה. לפיכך, ממילא לא היה לעורכת הצוואה שום אינטרס או מניע לאשר הצוואה בניגוד להוראות הדין.

 

  1. עוד יצוין, כי מעדותם ניכר היה, שעורכת הצוואה והעד הנוסף לה לא זכרו את נסיבות ופרטי המקרה דנא, ושניהם העידו בעיקר על נהלי העבודה שלהם בכל הנוגע לעשיית צוואות.

 

לטעמי, יש בעובדה זו כדי להעיד, שהליך הווידוא בידי עדי הצוואה התקיים כנדרש ובהתאם להוראות הדין, שאלמלא כן ומדובר היה בהתנהלות החורגת מן הפרקטיקה הנהוגה על ידם, מצופה היה כי פרטי המקרה דנא ישמרו בזיכרונם.

 

  1. בנסיבות אלו, סבורני כי הגם שנפל פגם בהליך הווידוא של העד הנוסף לצוואה כי היא משקפת את רצון המנוחה, מדובר בפגם טכני-אובייקטיבי, שאין למשיבה כל נגיעה אליו, הניתן לריפוי, והוא אף רופא באמצעות התרגום הסימולטני של עורכת הצוואה, ומכל מקום אין הוא מצדיק פסילת הצוואה.

 

הטענה בדבר מצג שווא מצד המשיבה

 

  1. בסיכומיו טען המתנגד, כי המשיבה הטעתה את המנוחה ע"י יצירת מצג שווא לפיו שווי הדירה הוא כשווי הכספים שהיא הנחילה לו במסגרת הצוואה.

 

  1. לטענת המשיבה מדובר בהרחבת חזית ובטענה חדשה אשר נטענה לראשונה בסיכומי המתנגד, אולם לטענת המתנגד היא נשמעה מפיו במסגרת הדיון מיום 11.07.2019.

 

  1. יוער, כי המתנגד אכן העלה טענה זו במסגרת הדיון מיום 11.07.2019, אולם הוא לא ביקש לתקן כתבי הטענות שלו בהתאם.

 

  1. כך או כך, ממילא לא עמד המתנגד בנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של מצג השווא האמור ואת הטענה לפיה המנוחה לא הייתה מודעת לשוויה הריאלי של הדירה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, שוכנעתי, כי בשעת עשיית הצוואה הייתה המנוחה צלולה לחלוטין, עצמאית, פעילה ומעורה היטב בכל המתרחש סביבה. משכך, ממילא דין טענות המתנגד בהקשר זה להידחות.

 

  1. טענות המתנגד לפיהן אין זה הגיוני, נוכח ההיסטוריה המשפחתית, כי המנוחה תעשה צוואה על פיה חלוקת עיזבונה בין הצדדים תהא כה בלתי שוויונית, דינן להידחות. יובהר, כי אפילו הצהירה בעבר המנוחה, כי אין היא רואה בעין יפה חלוקה בלתי שוויונית של עיזבון, ברי, כי רשאית הייתה לשנות דעתה. יתר על כן, מן התשתית הראייתית שהובאה לפניי עולה, כי חלו תמורות במערכות היחסים הפנים משפחתיות, אשר לא מן הנמנע כי הביאו אותה לשנות דעתה. ודוק, עדות המשיבה בנוגע למערכת היחסים הסבוכה שהייתה למנוחה ולאשת המתנגד מהימנה עליי, ויש בה לשפוך אור על שיקולי המנוחה בבואה לעשות צוואתה  (עמ' 6 ש' 7-12, ש' 21-24; עמ' 71 ש' 18-21 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2020).

 

לא מן הנמנע גם, כי עקב מצבה הכלכלי והאישי של המשיבה, מצאה לנכון המנוחה לצוות לה נתח גדול יותר בעיזבונה מאשר זה שהיא ציוותה למתנגד.

 

  1. מכל מקום ומבלי לגרוע כמלוא הנימה מן האמור לעיל יצוין, כי מושכלות יסוד הן, שכאשר נדרש בית המשפט להכריע בסכסוכי ירושה ולבחון כשרותה של צוואה, אין זה מתפקידו לשפוט מוסרית את המצווה ולהעמיד תחת שבט ביקורתו את שיקול הדעת שלו עת בחר להנחיל רכושו כך או אחרת. בית המשפט אינו מבקש להתאים את רצון המצווה לאמות המוסר שלו ולתפיסת עולמו או לאינטרס של יורש כזה או אחר.

 

תפקידו של בית המשפט מתמצה בבחינת השאלה האם הצוואה משקפת ומבטאת את רצונו האמיתי של המצווה והאם רצונו היה חופשי ומלא, כשהוא נקי מלחצים ומהשפעות של מאן דהוא, הא ותו לא.

 

  1. כן לא מצאתי ממש בטענת המתנגד לפיה המשיבה שכנעה אותו להסתלק מעיזבון אביהם המנוח לטובת המנוחה כחלק ממזימה שלה לגרום לה להוריש לה בבוא העת את מלוא עיזבונה, אשר נטענה אף היא בעלמא ולא הוכחה כלל.

 

ההליכים בעניין עיזבון האב המנוח נדונו בבית הדין הרבני. המתנגד לא הציג כל ראיה שהיא אשר יש בה לתמוך בטענותיו. כך, למשל, לא  הגיש את הפרוטוקולים של דיוני בית הדין הרבני ואף לא את החלטותיו. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מפרק הזמן הארוך (למעלה מעשרים שנה), אשר חלף ממועד פטירת האב המנוח ועד עריכת הצוואה בידי המנוחה. חלוף הזמן שומט הקרקע תחת הטענה בדבר המזימה שרקחה כביכול המשיבה להשתלטות על הדירה.

עוד יובהר, כי ממילא טענה זו אינה רלוונטית כלל להליכים דנא.

 

סוף דבר

 

  1. מן המקובץ עולה, כי ההתנגדות נשענת על השערות, הנחות ותחושות בטן של המתנגד, ולא על קרקע מוצקה.

 

  1. נוכח האמור בהרחבה לעיל, הגעתי למסקנה, כי ביחס לאף אחת מן העילות שנמנו על ידו לא עלה ביד המתנגד להרים הנטל המוטל עליו, ולא הוכח על ידו כי הצוואה פסולה או דינה להתבטל. לכן אני מורה על דחיית ההתנגדות.

 

  1. המתנגד יישא בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪. כן, ובהמשך להחלטה מיום 25.10.2019 ישופעל חיובו בהוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת המשיבה. המתנגד יישא במלוא החיוב בהוצאות המשיבה עפ"י הוראה זו תוך 30 יום.

 

  1. הנה כי כן, ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 12.01.2015.

 

ב"כ המשיבה יגיש פסיקתא מתאימה לחתימתי תוך 7 ימים.

 

  1. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

 

  1. פסק הדין יומצא לצדדים באמצעות באי כוחם.
  2. בזאת מסתיימים שני ההליכים שלפניי והמזכירות תסגור את התיקים.

 

ניתן היום,  א' טבת תשפ"א, 16 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ