פס"ד בנוגע לבקשת הפחתת מזונות

1. בפני תובענה שהגיש האב (להלן: "האב" או "התובע"), להפחתת מזונות שנקבעו בפסק דין בהתאם להסכמות הצדדים. מדובר בתביעה שניה להפחתת מזונות. לאחר הגשת התביעה הראשונה, סוכם על הפחתה של תשלום המזונות, כעת עותר התובע לביטול התשלום או ביצוע הפחתה נוספת.

2. התובע טוען, כי יש לבצע הפחתה של דמי המזונות בשל שינוי נסיבות מהותי, הן בשל הפחתה בשכרו, הן בשל חיובו בתשלום מזונות לשתי בנותיו מקשר אחר, הן בשל העדר סיוע מהוריו לנוכח הרעה שחלה במצבם הבריאותי והן לנוכח ההלכה אשר נקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים המקוונים 19.7.2017).

רקע עובדתי:

3. הצדדים, נישאו כדמו"י בשנת *** והתגרשו בשנת *****.

4. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים: *** , יליד 1998 , חייל בשירות סדיר בצה"ל ו****, קטין, יליד 2002.
5. ביום 13.7.05, הצדדים חתמו על הסכם גירושין ( להלן :"ההסכם הראשון"), אשר במסגרתו בוצעה חלוקת רכוש: כל צד נותר עם זכויותיו הסוציאליות והכספים הרשומים על שמו, כל צד נותר עם רכב ששימש אותו, תכולת הבית נותרה אצל האשה. במסגרת ההסכם הראשון, נקבע כי האב ישלם עבור מזונות שני הקטינים (באותה עת) סך של 5,000 ₪ לחודש וכן ישא במלוא הוצאות הרפואה החריגות אשר אינן מכוסות ע"י קופ"ח, וכן במלוא הוצאות החינוך של הקטינים וזאת עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים. ממועד סיום הלימודים התיכוניים , או הגיע כל ילד לגיל 18, יופחתו דמי המזונות לכדי שליש. ההסכם , אושר וקיבל תוקף של פס"ד ביום 14.7.05 בתמ"ש 022530/05.

6. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 14.7.05 לאישור ההסכם הראשון, ציין האב כי הוא מרוויח מעבודתו 15,000 ₪.

7. בשנת 2013, עתר האב, לראשונה, להפחתת דמי המזונות, אשר נקבעו בהסכם הראשון (תמ"ש 2949-09-13 – להלן: "התביעה הראשונה"). בנוסף עתר לסעד הצהרתי לפיו האשה מנועה מלגבות הפרשי מזונות בהוצל"פ בשל הסכמה ביניהם בדבר הפחתת תשלום המזונות (תמ"ש 8166-06-14).

8. בתביעה הראשונה, טען האב כי פוטר ממקום עבודתו ב **** בשנת 2009 ולאחר פיטוריו כילה את כספי הפנסיה וחסכונותיו בתקופת האבטלה. בנוסף, טען כי סיכם עם הנתבעת על הפחתת המזונות לסך של 3,000 ₪ בחודש, אף סכום זה הוא משלם בסיוע הוריו, אולם למרות ההסכמות הנתבעת פתחה תיק הוצל"פ לגביית ההפרש.

9. עוד טען התובע בתביעה הראשונה כי החל לעבוד בעבודה חדשה, שכרו עומד על סך של 16,000 ₪ אך הוא נאלץ לשלם הלוואות שנטל וכן לממן משפחה חדשה שהקים ונולדו לו שתי בנות נוספות. בנוסף, טען כי משכורת הנתבעת גדלה מאז ההסכם הראשון והיא עובדת כ**** ומשתכרת כ 9,000 ₪ בחודש.

10. ביום 12.15, ניתן תוקף של פס"ד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בתמ"ש 2949-09-13 ובתמ"ש 8166-06-14.

11. במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בתביעה הראשונה,  סוכם על הפחתה של סכום המזונות שנקבע בהסכם הראשון: האב ישלם עבור כל אחד מהקטינים סך של 1,400 ₪ וכן ישא ב- 40% מסכום המשכנתא המשולם ע"י האם עד ש*** יגיע לגיל 18 או יסיים תיכון ולאחר מכן 30% סכום המשכנתא עד ש*** יגיע לגיל 18 או יסיים תיכון. כמו כן, כל צד ישא במחצית הוצאות הרפואה אשר אינן מכוסות ע"י ביטוח הבריאות הממלכתי ובמחצית הוצאות החינוך. בנוסף, נקבע כי דמי המזונות עבור הבן ***, ישולמו עד הגיעו לגיל 21, או סיום שירות החובה בצה"ל, ודמי המזונות עבור הבן ***, ישולמו עד הגיעו לגיל 19 וזאת, ללא ביצוע הפחתה בגיל 18 לכדי שליש מדמי המזונות.  עוד נקבע כי אין טענות לחוב עבר ותיקי ההוצל"פ יאופסו.

12. כחלק מההסכמות בתביעה הראשונה, ויתרה האם על טענתה לחוב עבר של התובע בגין אי תשלום דמי מזונות,  בסך של כ- 153,000 ₪ (ראה חקירת התובע, פר' מיום 15.12.15 עמוד 27 שורות 20-21).

13. עוד יש לציין כי בעת הדיון שהתקיים ביום 15.12.15, בתביעה הראשונה, במהלכו הגיעו הצדדים להסכמות האמורות לעיל, כבר פוטר התובע ממקום העבודה החדש (פיטורין שאירעו לאחר הגשת התביעה הראשונה) ואף נפרד מזוגתו השניה – ראה עמ' 13 לפר' שורה 22 – טענת התובע כי נפרד מזוגתו, עמ' 26 לפר' שורות 11-14 – טענות התובע כי גר ברכב ואין לו הכנסה.

14. ביום 24.4.18 הגיש התובע התביעה הנוכחית להפחתת מזונות – זו תביעתו השניה בעניין זה. בסמוך לפני הגשת התביעה, חדל התובע לחלוטין לשלם את סכום המזונות לקטינים שנקבע בהסכמה במסגרת התביעה הראשונה ונוכח זאת פתחה הנתבעת בהליכי גביה בהוצל"פ.

15. נכון להיום, התובע מתגורר בדירה שכורה בעלות 2,550 ש"ח לחודש ואילו הנתבעת רכשה במהלך השנים דירת מגורים והיא משלמת משכנתא. ילדי הצדדים אינם לנים בדירת התובע, אך לעיתים לן הקטין בדירת הורי התובע – מדובר בלינה בזמנים לא קבועים.

16. התובע טוען כי השתכרותו הנוכחית הנה מעסק ל ****, ועומדת על כ 1,600 ₪ בחודש בממוצע. במהלך דיון ההוכחות, במענה לשאלת ב"כ הנתבעת, הבהיר התובע כי הוא עובד במשך כ- 20 שעות עבודה חודשיות (פר' מיום 10.4.19, עמוד 12 שורה 21).

17. יש לציין כי לתובע תואר אקדמי ב**** עם התמחות ב**** ותואר ב*****.

18. הנתבעת **** והשתכרותה עומדת על כ 11,500 ₪ בחודש.

טענות התובע:

19. התובע, מעמיד את תביעתו על מספר אדנים, וטוען לשינוי נסיבות שחל במספר מישורים:

• פסק הדין שניתן בתמ"ש 2949-09-13 בהסכמת הצדדים, התבסס על הכנסת התובע ב**** – כ 18,000 ₪ נטו בחודש ( 16,000 ₪ נטו  +2,000 ₪ קרן השתלמות). אמנם, בסמוך לתום ההליך בתמ"ש 2949-09-13, התובע פוטר מעבודתו, אולם ההסכמה היתה מבוססת על ההנחה כי יאתר מקום עבודה אחר בהשתכרות דומה. בפועל, הכנסת התובע מאז היתה נמוכה ביותר וכיום הוא עובד  ב**** ומשתכר כ 1,600 ₪ בחודש.

• מאז תום ההליך הקודם מכר התובע את רכבו, פדה את כל חסכונותיו והוא מצוי ביתרת חובה בחשבון הבנק, בסך של כ - 64,000 ₪.

• לאחר הפירוד בין הצדדים נישא התובע בשנית ונולדו לו שני בנות קטינות, ילידות ***** ו- ****. התובע נפרד מרעיתו השניה וביום 10.11.16, נפסקו מזונות עבור הקטינות בסך של 2,500 ₪ לחודש למשך 36 חודשים ולאחריהם ישולם סך של 3,600 ₪ לחודש, לשתי הקטינות יחד.

• התובע נסמך בעבר על סיוע כלכלי מהוריו. כיום, מצבם הבריאותי של הורי התובע, בכי רע. אימו של התובע חלתה בסרטן ואביו בסוכרת, ואין באפשרותם לתמוך עוד בתובע.

• בתצהירו, הוסיף התובע כי מצבו הרפואי התדרדר עקב אי יכולת לממן טיפולים בריאותיים, בפיו חסרות שיניים ונוכח זאת אינו יכול לאכול מזון מוצק.

• עוד ציין התובע, את הפער בדמי המזונות בין דמי המזונות בסך 3,520 ₪ אשר משולמים לתובעת (כולל מדור), המשתכרת סך של כ- 10,000 ₪ לחודש,  בגין בן חייל וקטין יליד 2002, לבין דמי המזונות בסך 2,500 ₪ המשולמים לגרושתו השניה המשתכרת סך של 5,000 ₪ לחודש, בגין שתי קטינות מקטיני קטינים.

• לאור ההלכה החדשה אשר נקבעה בבע"מ 919/15, יש להחיל שוויון מלא בין ההורים בנטל המזונות, הלכה אשר קיבלה פרשנות מרחיבה ותחולה גם על מזונות במשמורת לא משותפת. בהתאם להלכה, טוען התובע, כי הכנסתו הפנויה מחישוב אשר יבוצע משכר מינימום (5,300 ₪), הנמוך מהשתכרותו בפועל, בקיזוז דמי המזונות עבור בנותיו, הינה בסך של 2,800 ₪ ואילו הנתבעת, משתכרת סך של 10,000 ₪ לפיכך יחס ההכנסה בין הצדדים הינו 78-22 ולכן עליו לשלם סך של כ- 300 ₪ בחודש. בסיכומיו, הבהיר התובע כי הוא "מבקש שסכום המזונות יהיה אפס עגול" (פר' מיום 10.4.19 עמוד 24 שורה 10).

טענות הנתבעת:

20. הנתבעת טוענת, כי יש לדחות תביעה זו על הסף ולו מן הטעם שהתובע קיבל את יומו בבית המשפט ולאחר דיון ארוך וממצה, תוך כדי ויתורים הדדיים, הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 15.12.15.

21. עוד טוענת הנתבעת, כי לא חל כל שינוי נסיבות מהותי, אשר יש בו להצדיק את שינוי פסק הדין המוסכם. במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהליך הקודם, הובאו בחשבון הן העובדה כי התובע פוטר מעבודתו ב**** והן העובדה כי התובע נפרד מבת זוגו ועתיד לשלם מזונות עבור בנותיו.

22. התובע אינו מקיים הסדרי שהות מסודרים עם הילדים והם אינם לנים כלל בביתו. ילדי הצדדים לנים לעיתים רחוקות בבית הסבתא – אם התובע.

23. ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת התביעה הראשונה להפחתת מזונות, בדבר תשלום דמי המזונות עד הגיעו של הבן **** לגיל 21 , או תום שירותו הצבאי ושל הבן ****, עד הגיעו לגיל 19, היתה בהתחשב בכך שהנתבעת וויתרה לתובע על חוב עבר שנצבר, בגין אי תשלום דמי מזונות ותיקי ההוצל"פ אופסו.

24. התובע אינו ממצה את כושר השתכרותו. בנוסף, בסיכומיו ציין ב"כ הנתבעת כי לא ניתן לקבל את הגרסה ולפיה התובע משתכר 1,600 ₪ בחודש בלבד כאשר הוצאותיו עולות על סכום זה משמעותית, שכר הדירה עומד על 2,550 ₪, מזונות בנותיו הקטינות על 2,500 ₪, החזר הלוואות מעל 1,300 ₪ ויש להוסיף הוצאות התובע עצמו לרבות אחזקת מדור. בנוסף, דפי החשבון של התובע מצביעים על הפקדות מזומן שלא ניתן להן הסבר.

דיון והכרעה:

25. בעניינו, נקבעו לראשונה מזונות הקטינים במסגרת הסכם כולל, אשר קיבל תוקף של פסק דין. מאוחר יותר,  במסגרת הליך שפתח התובע להפחתת דמי המזונות, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בדבר ביצוע הפחתה בתשלום.

26. תחולת ההלכה בבע"מ 919/15 על בחינה מחודשת של מזונות קטינים שנקבעו בהסכם או בפסק דין, עומדת במחלוקת ואין לגביה תמימות דעים בערכאות הדיוניות.

27. ממילא, אינני סבורה כי מכח הלכת בע"מ 919/15, יש מקום להפחית סכום המזונות במקרה זה. אין חולק בין הצדדים כי התובע אינו מקיים משמורת משותפת ועיקר הנטל הן בטיפול והן לרכישת הנדרש עבור ילדי הצדדים, מוטל על כתפי האם. לטענת התובע עצמו, ילדיו מגיעים לביתו באופן לא קבוע, ראה דבריו בפר' מיום 10.4.19, עמ' 21 שורות 8-10: "הילדים באים אלי מתי שהם רוצים. הם באים לפעמים פעם בשבוע ולפעמים פעמיים ולפעמים חודש לא יבואו. אבל אמא שלי משמשת כהמקור החלופי. אמא שלי עוזרת במקום שאני לא יכול. ****לן אצל אמא שלי פעם בשבוע בערך..."

28. העותר לשוויון – אינו יכול להביט בתמונה מזווית אחת בלבד. שוויון בנטל המזונות מחייב לטעמי אף שוויון בנטל הטיפול, או לכל הפחות מעורבות פעילה וחלוקה ממשית של הנטל. טיפול בקטינים דורש מחד, תשלום עלויות מזונות ומדור, אך דורש בנוסף השקעת משאבים אחרים מלבד משאבים כספיים - משאבי זמן, משאבים פיזיים ורגשיים וביצוע ויתורים אישיים שונים.

29. מטרת ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 היתה לתיקון עוול שהיה קיים, מקום בו שני ההורים נטלו חלק פעיל וממשי בטיפול בקטינים והשקעת כל המשאבים הנדרשים לכך ומנגד, רק אחד חויב בתשלום המזונות (האב). לא היתה, לטעמי, מטרה להביא למצב שנטל הטיפול ירבוץ כולו על כתפי צד אחד, אך מנגד, נטל המזונות יחולק בין הצדדים. הליכה בדרך זו עלולה להוביל למצב, בו צד אחד ימצא עצמו פטור לחלוטין או קרוב לכך – הן מתשלום מזונות והן מטיפול בפועל.

30. מקום בו נטל הטיפול נופל על כתפי צד אחד בלבד, אף אם יערך חישוב המזונות על פי יכולות כלכליות של הצדדים בפועל, באופן בו חיוב המזונות יוטל על כתפי שני הצדדים בחלוקה ביניהם, הרי שהצד שאינו לוקח חלק בטיפול, צריך לטעמי להיות מחויב בתשלום "דמי טיפול" לצד המטפל, באופן שיעמיד את סכומי המזונות על לא פחות מהסכומים שהיו מקובלים טרם ההלכה בבע"מ 919/15. בדרך זו יש לפעול גם כאשר הקטינים אינם מקטני קטינים. לטעמי, לא יכול להיות חולק, שאף קטינים בגיל העשרה, דורשים משאבי זמן ואנרגיה מההורה המטפל – יש לבשל עבורם, לכבס, לנקות, לסייע בלימודים היכן שנדרש, להסיע למקומות שונים, ללוות לרכישת בגדים ולפעילויות אחרות וכיוצ"ב.

31. בהעדר השתתפות פעילה וממשית של התובע בכל הנדרש עבור טיפול בילדי הצדדים כאמור לעיל, איני סבורה כי יש מקום להפחית סכום המזונות על בסיס ההלכה החדשה, זאת בין אם תינתן לה תחולה רטרוספקטיבית על הליכים שהסתיימו טרם פרסום ההלכה, ובין אם לאו.

32. יודגש כי גילם של הילדים לא נעלם מעיני – אחד קטין יליד 2002 והאחר חייל. יחד עם זאת, בנסיבות בהן נטל הטיפול בשני הילדים נופל על כתפי האם כמעט באופן מלא – אין מקום לשימוש בהלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 לצורך הפחתת מזונות.

33. לפיכך, טענת התובע כי מכח הלכת בע"מ 919/15 יש להפחית תשלום המזונות או לבטלו כליל – נדחית.

34. באשר לטענות התובע בדבר פיטוריו ממקום עבודתו ב***, פירוד מזוגתו השניה וחיובו בתשלום מזונות בנותיו הקטינות מהקשר עמה, מדובר בעובדות שהיו ידועות בעת מתן פסק הדין בתביעה הראשונה שהוגשה לביצוע הפחתה בתשלום.

35. יחד עם זאת, נכונה הטענה כי בעת מתן פסק הדין הקודם, נוכח הסמיכות לפיטוריו של התובע, ההנחה היתה שהתובע יאתר מקום עבודה חלופי, עם השתכרות דומה. דא עקא, חלפו למעלה משלוש שנים ממועד פסה"ד והתובע לא מצא עבודה קבועה בתחום עיסוק התואם לעברו ולהכשרתו. התובע החל לעבוד כ*** ולטענתו משתכר סך של 1,600 ₪ בחודש.  יצויין כי לאחר שפוטר מ***, עבד התובע בחברת ****, אך פוטר אף משם וסיים עבודתו בחודש נובמבר 2016. לדברי התובע, פר' מיום 10.4.19, עמ' 14 שורות 7-9: "אני שרוף בכל ה****. פוטרתי מ***, פוטרתי מ****, פוטרתי מ*****. אין לי לאיפה ללכת. ***** לא לוקחים אנשים כמוני בגיל 50. תציע לי עבודה ואני אלך. שלחתי מאות קורות חיים בתחום. אני בתחום שלי שרוף. אני בגיל 50...".

36. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי השתכרות התובע בפועל, אף אם הנתונים שהציג לבית המשפט נכונים, אינה משקפת אל מלוא כושר ההשתכרות. בנוסף לכך, עיון בדפי הבנק מלמד על מספר הפקדות מזומן. יחד עם זאת, אין חולק כי התובע לא שב לעבודה בתחום ***** ואף לא הצליח לאתר מקום עבודה אחר המשקף כישוריו ותאריו. ניתן לראות כי אכן הכנסתו דלה ביותר. לא הוצגו ראיות לחסכונות ו/או לזכויות על שמו של התובע, אין בבעלות התובע דירה, אין בבעלותו רכב, התובע מתגורר בדירה שכורה בעלות של 2,550 ₪ בחודש ובחשבון הבנק יתרת חוב בסך של כ 64,000 ₪ והלוואות.

37. בנוסף, הצדדים אינם חלוקים על כך שחלה הרעה במצבם הבריאותי של הורי התובע והם אינם יכולים עוד לסייע כלכלית לתובע כי שסייעו בעבר. הרעה זו חלה לאחר שניתן פסה"ד בתביעה הראשונה להפחתת מזונות.

38. נוכח האמור – מאז מתן פסק הדין בתביעה הראשונה להפחתת מזונות, חל שינוי נסיבות, הן באפשרות התובע בפועל לאתר מקום עבודה התואם לכישוריו והן במצבם של הוריו שסייעו לו כלכלית.

39. באשר להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהליך הקודם, לא נסתרת מן העין עובדת הסתמכות הנתבעת, כי דמי המזונות ישולמו עד הגיעו של הבן *** לגיל 21, או סיום שירות החובה בצה"ל ודמי המזונות עבור *** , עד הגיעו לגיל 19, עת ויתרה האם על חובות העבר של דמי המזונות שלא שולמו. התובע אמנם טוען כי חוב העבר היה במחלוקת, אך בחקירתו שהתקיימה ביום 15.12.15 בתביעה הראשונה, ציין מפורשות קיומו של החוב בתיק ההוצל"פ. בנוסף, אין מחלוקת כי סכום המזונות לא הופחת טרם ההליך הקודם על ידי בית המשפט והנתבעת הכחישה הסכמות לביצוע הפחתה.

40. יש לציין כי התובע הפסיק לחלוטין לשלם מזונות עבור ילדי הצדדים בסמוך להגשת תביעתו זו, ואיננו מעביר דבר לסיפוק צרכיהם. בהתאם, נצבר לתובע שוב חוב בתיק הוצל"פ.

41. יצוין כי טענות התובע כי הילדים עובדים לא הוכחה וממילא אין בכך כדי לפטור התובע כליל מתשלום מזונות. אף לא הוכחה טענת התובע כי אמו משלמת סכומים עבור צרכי הילדים. התרשמתי כי עלות צרכי הילדים, כמו גם נטל הטיפול, נופלים באופן כמעט מלא על כתפי האם.

42. עוד התרשמתי כי התובע אכן מתקשה בתשלום דמי המזונות עבור הילדים, חסכונותיו אזלו והוריו מתקשים לתמוך בו כלכלית. במצב הנוכחי נראה כי התובע יתקשה לשוב למעגל העבודה בתחום העיסוק הקודם וכושר השתכרותו פחת באופן משמעותי. לצד זאת – התובע אינו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו.

43. אין מקום לפטור את התובע כליל מתשלום מזונות, ויש גם לקחת בחשבון שההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהליך קודם כללו ויתור על חוב כספי בגין אי תשלום מזונות שנצבר בתיק הוצל"פ.

סוף דבר:

44. לאחר שקילת מכלול הנתונים, מצאתי להפחית סך של 400 ₪ מהתשלום החודשי בגין מזונות כפי שהוא עומד נכון להיום (עפ"י פסק הדין מיום 15.12.15 – קרן הסכום בצירוף הצמדה) עבור כל אחד מילדי הצדדים (סה"כ הפחתה של 800 ₪ לחודש). יתר הסעיפים אשר נקבעו בפס"ד מיום 15.12.15, לרבות מועד הפסקת התשלום ומועד הפחתה לכדי שליש הסכום ולרבות תשלום מדור ומחציות, יוותרו על כנם.

45. תוקף פסק הדין, מיום פתיחת הליך יישוב סכסוך בתיק י"ס 49458-02-18, קרי 21.2.18.

46. תיק ההוצל"פ יעודכן בהתאם.

47. ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

48. בנסיבות העניין, אינני מוצאת לעשות צו להוצאות.

49. המזכירות תואיל לסגור תיק זה.

ניתן היום,  ט"ז ניסן תשע"ט, 21 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.