פס"ד, במסגרת סכסוך עזבון, הבוחן האם הוראה בפוליסת ביטוח גוברת על הוראה בצוואה

 פסק דין זה עניינו הכרעה בשאלה, מה גובר: הוראת המנוח בפוליסת הביטוח בדבר קביעת מוטבים על פי פוליסה או הוראה בצוואתו של המנוח/המבוטח באותו עניין כאשר אין זהות בין היורשים על פי הצוואה ובין המוטבים בפוליסת הביטוח. במילים אחרות, קביעה האם כספי פוליסת הביטוח הם חלק מעיזבונו של המנוח וחלוקתם תבוצע בהתאם לצוואתו אף אם אין התאמה לטופס מינוי המוטבים.

רקע:

1. התיק דנן נפתח כתובענה שהוגשה על ידי התובעת, א. לפני בית משפט השלום כנגד הנתבעות על מנת לקבוע, בפסק דין הצהרתי, מי מהנתבעות זכאית לתגמולי ביטוח שמחזיקה בהם התובעת ומהו חלקן של כל אחת בכספים אלו.

2. נוכח אופייה של המחלוקת וזהות הצדדים, הועבר העניין להמשך בירור לפני.

3. המנוח, ח. (להלן" "המנוח"), ........פרש בשנת 1982 לגמלאות או אז נערכה עבורו פוליסת ביטוח חיים קבוצתית ב.....

4. ב – 1.4.2012, לאחר שזכתה התובעת בהליך תחרות שקיים ......., החלה התובעת לנהל את הפוליסה והעניקה את שירותי הביטוח עבור חברי הקבוצה המבוטחים. תחילת התוקף של הפוליסה כאמור מיום 1.4.2012 ועד לפטירת המנוח.

5. המנוח, כאמור בוטח בפוליסת ביטוח חיים כחלק מביטוח חיים קבוצתית של ....... (להלן: "הפוליסה"). ביום 30.03.1982 חתם המנוח על טופס מינוי מוטבים (להלן: "טופס מינוי מוטבים") בהתאם לטופס מינוי מוטבים, קבע המנוח כי הנתבעת 1, לימים מי שהפכה להיות גרושתו של המנוח, ובתם, הנתבעת 2, (להלן: "הנתבעות 1-2") תהיינה המוטבות הזכאיות לתגמולי הביטוח על פי הפוליסה בעת פטירתו כך שהנתבעת 1 תהא זכאית ל – 75% מתגמולי הביטוח והנתבעת 2 ליתרה בשיעור של 25%.

6. הנתבעת 1, אשתו הראשונה של המנוח לה נישא בשנת 1995 וממנה התגרש ביום  10.1990 , טוענת כי זכאית היא ל – 75% מסכום הביטוח על פי תנאי הפוליסה ובהתאם לטופס המוטבים שנחתם על ידי המנוח עם הצטרפותו לפוליסת הביטוח עוד מיום 30.3.1982.

7. הנתבעת 2 היא בתם של הנתבעת 1 והמנוח ולטענתה זכאית היא ליתרה בשיעור של 25% מסך כספי הפוליסה ובהתאם לאותו טופס מינוי מוטבים מיום 30.3.1982.

8. המנוח והנתבעת 1 נפרדו והתגרשו ביום 17.10.1990.

9. הנתבעת 3 היא אשתו של המנוח, לה נישא ב – 12/1990. הנתבעת 4 היא בתם של הנתבעת 3 והמנוח. ולשיטתן, הן הזכאיות לכספי הפוליסה בהתאם לצוואת המנוח.

10. המנוח נפטר ביום 19.02.2021 ונמצא כי הותיר אחריו צוואה בה קבע כי הנתבעות 3-4 (להלן: "הנתבעות 3-4") זכאיות לתגמולים דנן ובעקבות הסתלקות יורשת נוספת, החלוקה ביניהן שווה. צו קיום צוואה ניתן ביום 13.05.2021.

11. על פי טבלת הפרמיות בפוליסת הביטוח של המנוח, סכום הביטוח עמדת על 220,000 ₪ שנכון ליום הגשת התביעה עמד על סך של 231,473 ₪.

12. התובעת מבקשת לקבוע בפסק דין מי מהנתבעות זכאית לכספי הפוליסה.

התובעת הדגישה לאורך כל הדרך כי אין לה עניין בקביעה מי מהנתבעות תהא זכאית לתגמולים ובאיזה שיעור ובלבד שלא תהא כל עילת תביעה נגד התובעת בעניין זה.

טענות הנתבעות 1-2, בקצרה:

13. לטענת הנתבעות 1-2, מאז מועד חתימת המנוח על טופס מינוי המוטבים ועד למועד פטירתו, לא חתם המנוח על טופס מינוי מוטבים אחר תחתיו ולא שינה את מוטביו בפוליסה ולא מסר את הצוואה ולשיטתן, במודע, הותיר המנוח את הנתבעות 1-2 כמוטבות יחידות על פי הפוליסה.

14. לטענת הנתבעות 1-2, בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), סכום הביטוח נשוא המחלוקת, אינו נכלל בנכסי העיזבון ולכן ממילא צוואת המנוח, שלא נמסרה לתובעת טרם פטירת המנוח, אינה רלוונטית לענייננו.

15. לשיטת הנתבעות 1-2, לפי סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") ולפי סעיף 11(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), הודעה למבטח על שינוי מוטבים יכולה להימסר רק במהלך חייו של המבוטח ורק בהודעה בכתב כלומר – חתימה על טופס מוטבים חלופי או מסירת צוואה תוך מתן הודע המפורש למבטח. על כן, משלא נחתם טופס שינוי מוטבים ולא נמסרה הצוואה למבטח, אין לסטות מהוראות טופס מינוי המוטבים ויש לקבוע כי הנתבעות 1-2 הן הזכאיות לכספי הפוליסה בערכן  כיום.

16. לשיטת הנתבעות 1-2, לא ניתן לשנות את הוראות המוטבים על ידי המנוח בצוואה עת זו לא נמסרה למבטחת, התובעת, קודם לפטירתו של המנוח וזאת בהתאם להלכות התקפות והמחייבות, לשיטתן. הנתבעות 1-2 משיבות לפסקי הדין המצוטטים על ידי הנתבעות 3-4 ואולם לשיטתן, ההלכה המחייבת היא זו שנקבעה בע"א 5027/90 מילשטיין נ' אקווה, פד"י מז(3) 560 ובע"א 3807/90 מירי פישר נ' "תמר" , פד"י מז (5) 104.

17. טענו הנתבעות 1-2 כי כתב מינוי המוטבים שנחתם עם הצטרפות המנוח לפוליסה היא המחייבת ונמשכת על-אף העברת ניהול הפוליסה לידי התובעת ובכלל יש הכרח בהתקיימות 2 תנאים מצטברים: הוראת הצוואה חייבת להיות ברורה, מפורשת וחד משמעית ; הצוואה או ההודעה על הצוואה תימסר לחברת הביטוח עוד בחיי המבוטח. האמור תואם את הוראות הדין בעניין זה, ההלכה הפסוקה וכן את סעיף 12 לתנאים הכלליים לפוליסת הביטוח.

לשיטת הנתבעות 1-2, אין בצוואת המנוח הוראה מפורשת לגבי ביטוח חיים ספציפי וממילא לא נמסרה לתובעת בחיי המנוח, ולכן אין לראות בנתבעות 3-5 כזוכות על פי הצוואה בתגמולי הפוליסה שכן אין היא מקנה להן כל זאת או חלק בסכום הביטוח.

18. לשיטת הנתבעות 1-2, הפרשנות הנכונה והיחידה בהתאם להוראות הפוליסה היא קביעתן כמוטבות על פי כתב מינוי המוטבים וקביעתן זכאותן לכספי הביטוח.

19. בסיכומי התשובה, מתייחסות הנתבעות 1-2 להפניה לסעיף 12.4 לפוליסה ומשיבות כי עסקינן בהגנה של התובעת ככל ששולמו כספי הפוליסה בהתאם לצוואת המנוח ואולם אין בכך כדי לייתר את הזכאות על פי כתב מינוי מוטבים או על פי צוואה שנמסרה טרם פטירת המנוח.

טענות הנתבעות 3-4, בקצרה:

20. לטענת הנתבעות 3-4 היה על התובעת לפרט זהות חברת הביטוח בה בוצעה הפוליסה ולצרף את מלוא המסמכים עם הצטרפות המנוח לפוליסת הביטוח ולא לצרף רק את טופס מינוי המוטבים.

21. עוד נטען כי הטופס שהוצג, וחתימתו של המנוח עליו הוכחשה, הוא כ – 8 שנים טרם הגירושין של המנוח מהנתבעת 1 תוך שהתייחסו אלו גם לנסיבות הנטענות בדבר הגירושין. אלו, אציין כאן, אינם רלוונטיים ופסק הדין לא יעסוק בכך. עם זאת ולהשלמת התמונה, צירפו הנתבעות 3-4 את הסכם הגירושין שנחתם בין המנוח ובין הנתבעת 1.

22. לטענת הנתבעות 3-4, התובעת החלה לבטח את המנוח רק מיום 1.4.2012 ומפנות הן לסעיף 12.4 לתנאים הכלליים של פוליסת הביטוח והתייחסות לזכאות לתגמולים על פי הוראת המנוח בצוואתו ומכאן זכאותן הן לתגמולי הפוליסה.

23. הנתבעות 3-4 הציגו את צוואת המנוח והוראתו המפורשת כי הן הזכאיות לתגמולי הפוליסה בהתאם לאמור שם.

24. לטענת הנתבעת 3, צורפה היא לפוליסת הביטוח כמובטחת על ידי המנוח אולם עת לא צורפו מלוא המסמכים על ידי התובעת, לא ניתן לקבוע את מועד הצירוף. עם זאת הפרמיות, כך נטען, שולמו מחשבון של המנוח והנתבעת 3.

25. לטענת הנתבעות 3-4, נוכח הוראת המוטבים הנושנה, סיבת הגירושין של המנוח מהנתבעת 1, מועד הגירושין, הכוונה הברורה בהסכם הגירושין לפיו מוצו כל הזכויות הרכושיות של הנתבעת 1, תשלום הפרמיות מחשבון משותף של המנוח והנתבעת 3, צירופה של הנתבעת 3 כמבוטחת ובפרט הוראות הצוואה, מובילים המסקנה כי הנתבעות 3-4 הן הזכאיות לכספי הפוליסה.

26. לשיטת הנתבעות 3-4, הוראות על מוטבים בצוואה גוברות על הוראות הפוליסה גם הם הודע עליה למבטחת לאחר מות המבוטח וזאת בהתאם לפסיקה הקובעת זאת. הנתבעות 3-4 מפנות לפסיקה הקובעת כי יש לכבד ולקיים את רצון המנוח בצוואתו כאשר זה מגלה רצונו בקביעת מוטביו בפוליסה.

27. לטענת הנתבעות 3-4, כפי שנכתב בסיכומיהן, יש לקבוע שטופס מינוי המוטבים שהוצג בכתב התביעה אינו תקף בגדר הפוליסה החדשה ואף אם יפסק כי תקף הוא, יש לקבוע כי הוראות הצוואה, הקובעות באופן מפורש את מוטביו של המנוח, גוברות עליו.

28. משלימות הנתבעות 3-4 בסיכומיהן ומסבירות כי הואיל ואין מדובר בהכחשה של החותם על המסמך (כתב מינוי המוטבים), הרי הנטל להוכחת תקפותו של המסמך הוא על הטוען זאת.

29. עוד נטען על ידי הנתבעות 3-4, כי צוואת המנוח יכול ותוצג כצוואה תקפה רק לאחר פטירת המנוח ועת צו קיום הצוואה הוא זה שקובע את תוקף הצוואה כמחייבת. לעניין זה מפנות הן לת"ע (מש'-ב"ש) 660/09 ע.ב. נ' י.ח, פורסם ביום 3.7.2012.

30. משיבות הנתבעות 3-4 כי הוראות הצוואה מפורשות וחד משמעיות הן לעניין זכאותן בכספי פוליסת ביטוח החיים הן נוכח ההוראות בחיוב הקובעת זכאותן והן נוכח ההוראה בשלילה הקובעת כי מלבדן, אין עוד יורשים אחרים הזכאים לרכושו של המנוח.

31. על כן, מבקשות הנתבעות 3-4 לקבוע כי עת לא חולקו כספי הפוליסה והוצגה הצוואה וצו קיום הצוואה, יש לקיימן ולקבוע את זכאותן לכספי הפוליסה.

דיון והכרעה:

32. ביום 31.5.2022 התקיים לפני דיון, לאחר שהתיק עבר מבית משפט השלום ב..... לבית המשפט לענייני משפחה. במעמד הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי המחלוקת היא בשאלה המשפטית וכי הם מבקשים לוותר על עדויות וחקירות נגדיות תוך הגשת סיכומים בכתב בלבד.

33. עתה מונחים לפני סיכומים הצדדים, שהוגשו סימולטנית, ומכאן הכרעתי בכמה שאלות:

• האם טופס מינוי המוטבים, שנחתם עוד ביום 30.03.1982 תקף נוכח חלוף השנים והנסיבות?
• על מי הנטל להוכיח תקפות טופס מינוי המוטבים?
• האם שינה המנוח את המוטבים על פי הפוליסה בצוואתו?
• ולבסוף, האם הוראות הצוואה גוברות על טופס מינוי המוטבים מיום 30.03.1982?

34. בשנת 1982, עת היה נשוי לנתבעת 1, המנוח הצטרף לפוליסת ביטוח קבוצתית שנוהלה על ידי .... המנוח חתם על טופס מינוי מותבים עם הצטרפותו לפוליסת הביטוח, נושא כתב התביעה, וראשית הטופס קובע כי "חלק זה חייבים למלא בכל מקרה של שינוי במצב המשפחתי".

טופס מינוי המוטבים הוצג בכתב התביעה והוא נושא תאריך 30.03.1982 ושם נקבע כך:

"היות והנני מבוטח בהתאם להסכם ...., הריני מצהיר בזה, בהתאם לאמור בפ"מ 16.0204, סעיף ב'5(א'), כי דמי הביטוח ישולמו, במקרה מותי, לאנשים הפורטים להלן כזכאים בחלקים כמצויין ליד שמותיהם.."

טופס זה אושר בסעיף 4 שם כנדרש.

35. בטופס מינוי המוטבים קבע המנוח כי הנתבעת 1 זכאית ל – 75% מכספי הפוליסה והיתרה לנתבעת 2.

36. לימים התגרש המנוח מהנתבעת 1 תוך שנערך ביניהם הסכם גירושין המתייחס לוויתור הנתבעת 1 על כל טענה בדבר זכאות לכספים נוספים מהמנוח.

37. שנים לאחר הצטרפות המנוח לפוליסת הביטוח הקבוצתית, ולאחר שהתגרש המנוח מהנתבעת 1, עברה הפוליסה לניהול אצל ....... ולאחר מכן, ביום 1.4.2012 עברה להתנהל תחת הנתבעת, ...... עם החידוש של הפוליסה תחת ניהולה של הנתבעת, נשלח למנוח כפי שנשלח לכלל המבוטחים כתב מינוי מוטבים חדש אולם נטען כי לא חודש האמור על ידי המנוח.

38. ביום 19.02.2021 נפטר המנוח וביום 13.05.2021 ניתן צו קיום צוואה לצוואתו מיום 28.11.2013. צוואת המנוח נערכה לאחר שזה נישא לנתבעת 3. בצוואת המנוח נקבע בסעיף 4 לצוואה כך:

"4. הנני מצווה בזה את כל רכושי מכל סוג, מקרקעין, מיטלטלין, ניירות ערך, כספים, ביטוח חיים, וזכויות, מכל סוג ומין שהוא (להלן: "רכושי") לרעייתי ....ולשתי בנותי, ....., בשיעורים הנקובים להלן:

(...)"

(הדגש לא במקור, ל.א.)

ובהמשך נקבע בצוואה כך:

7. להסרת ספקות הריני מבהיר כי כל אדם אחר לבד מהמנויים מעלה, לרבות בן משפחה, לא יירש חלק כלשהו מרכושי"

39. הנתבעות 3-4 הכחישו את חתימת המנוח על טופס מינוי המוטבים מיום 30.3.1982. בסיכומיהן, הנתבעות 1-2 משיבות לכך ולטענתן אין די בהכחשה כללית וסתמית של מי שלא נכח במעמד החתימה כלל ועל הנתבעות 3-4 מוטל הנטל להפריך את חתימת המנוח על כתב מינוי המוטבים. לעניין זה מפנות הנתבעות 1-2 גם למכתב שהופנה על ידי הנתבעות 3-4 לתובעת קודם להגשת התביעה ובה מצוין מפורשות ידיעתן כי הנתבעות 1-2 מופיעות כמוטבות על פי אותו כתב מינוי מוטבים.

40. תקפות טופס מינוי המוטבים הנה העובדה היחידה עליה חלוקות הנתבעות 1-2 והנתבעות 3-4. חלוקים הצדדים על הנטל להוכחת נכונות המסמך המכונה טופס מינוי מוטבים מיום 30.03.1982 שהוצג על ידי התובעת ונטען כי חתימת המנוח על גבי המסמך. לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבעות 3-4 ולהטיל את נטל ההוכחה על הנתבעות 1-2 , כי חתימת המנוח היא על גבי טופס מינוי המוטבים וכי מדובר במסמך אותנטי.

41. ראשית יודגש כי המסמך הוחזק בידי התובעת וכפי שנתקבל בידה על ידי המבטחות הקודמות. המסמך כאמור לא הוצג על ידי מי שהוא בעל עניין בכספי הפוליסה אלא בידי מי שמבקש לשחרר את הכספים המוחזקים בידו וללא שיש לו עניין בתוצאה של פסק הדין בדבר הזכאי לאותם כספים. הטופס אומת על ידי בעל תפקיד כאמור בסעיף 4 לכתב המינוי. שני אלו יחסיו יש בהם לחזק את עמדתן של הנתבעות 1-2 בדבר נכונות כתב מינוי המוטבים.

42. שנית, כבר במכתב שהופנה על ידי הנתבעות 3-4 באמצעות בא כוחן לתובעת, מכתב מיום 23.05.2021, נטען כי בידיעתן דבר מינויה של הנתבעת 1 כמוטבת של המנוח הגם שזו התגרשה ממנו עוד ביום 17.10.1990.

47. סעיף 147 לחוק הירושה, קובע:

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

48. בבחינת הוראות חוק חוזה ביטוח, יש לקרוא את סעיף 11 הקובע מיהו מוטב. באותו סעיף נקבע בסעיף קטן ג כי "כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבוטח, בהודעה בכתב למבטח, לקבוע מוטב זולתו, ורשאי הוא לבטל את הקביעה ולקבוע מוטב אחר; אולם הקביעה תהיה בלתי חוזרת אם נקבע כך בחוזה או בהודעה בכתב מאת המבוטח למבטח".

49. עת עסקינן בהוראה חוזית במינוי מוטבים, לפי הוראת סעיף 36 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 רשאי המבוטח לשנות את זהות המוטב ובלבד שניתנה על כך הודעה לקופת הגמל או במסגרת צוואת המבוטח, כמפורט בהוראת החוק:

"36.    (א)      כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לפי החוזה, רשאים הם לשנותה או לבטלה על ידי שינוי החוזה.

(ב)       בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

50. בבגץ 2673/06 ‏ ‏ אביבה שאוה-שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פורסם במאגרים משפטיים, 21.04.2009 (להלן: "פס"ד שאוה-שוע") נכתבו הדברים הבאים:

"מסעיף 36(ב) לחוק החוזים עולה כי בצוואה שהודעה עליה ניתנה לקרן הפנסיה, ניתן לבטל את זכותו של מוטב מסוים על פי תקנון קרן הפנסיה ולהעמיד במקומו מוטב אחר:

'(ב) בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו'.

סעיף 36(ב) לחוק החוזים משקף את העדפת האינטרס של העמית-המצווה על פני אינטרס ההסתמכות של המוטב המקורי המופיע ברשימת המוטבים (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 601 (2005) (להלן: שלו); ראו גם ע"מ (מחוזי-ירושלים) 1030/06 פלונית נ' בנק הפועלים בע"מ, 30-22 ו-37 לפסק הדין (לא פורסם, [פורסם בנבו], 21.9.2006)). הוראה זו עולה בקנה אחד עם עקרון כיבוד רצון המת, שהוא חלק מהאוטונומיה של הרצון הפרטי ומזכות הקניין של המצווה (ראו ע"א 490/99 אטינגר נ' אבן טוב, פ"ד נז(5) 145, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא ברק (2003); רע"א 3130/05 רבינוביץ נ' האפוטרופוס הכללי, פסקה 10 לפסק דינו של הנשיא ברק (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 14.9.2006)). רצון המת מוגשם באמצעות כיבוד ההודעה או הצוואה כאמור בסעיף 36(ב) לחוק החוזים. זכותו המותנית של המוטב האחר עליו הורה המצווה בהודעה או בצוואה משתכללת ברגע מותו של המצווה (שלו, 599).

16. סעיף 36(ב) מסדיר את היחסים החוזיים בין כל הצדדים המעורבים בעניין: העמית-המצווה, המוטב הזכאי על-פי התקנון (להלן - המוטב המקורי), המוטב האחר על-פי ההודעה או הצוואה (להלן - המוטב האחר), קרן הפנסיה ועמיתיה. בענייננו ההתנגשות היא בין תקנון קרן הפנסיה לבין הודעה מכוח צוואה. התנגשות דומה עלולה להתעורר בין תקנון קרן הפנסיה לבין הודעה מכוח הסכם גירושין (להתנגשות מסוג זה ראו בע"מ 4870/06 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני (לא פורסם, [פורסם בנבו], 24.3.2008) (להלן: בע"מ 4870/06)).
17. סעיף 36(ב) לחוק החוזים אכן מתיר "לבעל החוזה, שהוא הנושה ביחסיו עם קופת הקצבה, לבטל את זכותו של מוטב מקורי ולהעמיד במקומו מוטב אחר" (ע"א 233/98 כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, פ"ד נד (5) 493, פסקה 7 לפסק דינו של השופט י' אנגלרד (2000) (להלן – פרשת כץ); בקשה לדיון נוסף על פסק הדין נדחתה (דנ"א 8955/00 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים נ' כץ [פורסם בנבו] (מיום 14.8.2001)).

עם זאת, בכדי שהשינוי יחייב נדרשים להתקיים התנאים הבאים: הודעה  במועד לקרן הפנסיה על הצוואה (ע"א 3807/90 פישר נ' תמר קופת תגמולים, פ"ד מז(5) 104, 111-109 (1993); שלו, 604-602); היעדר קיומה של "התנייה נוגדת" בתקנון קרן הפנסיה השוללת את תחולתו של סעיף 36(ב) לחוק החוזים (פרשת כץ, פסקאות 11 ו-17); נדרש כי המוטב האחר, אליו מבקש העמית להסב את פנסיית השאירים, נמנה על השאירים כהגדרתם בתקנון הקרן (פרשת כץ, פסקה 15); וכי ההעברה למוטב האחר לא תפגע בעקרון תום הלב, העשוי להגן על המוטב המקורי מפני שינוי (פרשת כץ, פסקה 18; עוד על פרשת כץ והתנאים הנזכרים ראו: נילי כהן "חוזה לטובת אדם שלישי" חוזים כרך ג 170-172(דניאל פרידמן ונילי כהן עורכים, 2003) (להלן - כהן)). בית המשפט הדגיש כי "כל ההגבלות האלה תלויות הן בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה" (פרשת כץ, פסקה 18).

18. הצדדים אינם חולקים על עצם תחולתו של סעיף 36(ב) לחוק החוזים בענייננו אלא על יישומו בנסיבות העניין (ראו והשוו: חנה הרדוף "שתי אלמנות וקצבה אחת: מינוי מוטב/ת בקרן פנסיה" המשפט ח 493, 497 (2003) (להלן: הרדוף)). הטענה בעתירה היא כי הצוואה ביטלה למעשה את זכותו של המוטב המקורי בתקנון ("אלמנה") ובמקומו הועמד מוטב אחר ("אביבה שוע"), שהיתה נשואה למנוח בעת עריכת הצוואה ואלמלא התגרשו היתה, אכן, אלמנתו, אלא שהיא הפכה לגרושתו. אולם כפי שנפסק בפרשת כץ, שנזכרה בפסק הדין של בית הדין האזורי כמו גם בפסק דינו של בית הדין הארצי, ביטול זכותו של מוטב אחד והעמדה במקומו של מוטב אחר הוא אפשרי, בהעדר התנייה נוגדת, ובלבד שהמוטב האחר נמנה ברשימת המוטבים כהגדרתם בתקנון קרן הפנסיה. כך קבע השופט י' אנגלרד:

'הוראה זו, העוסקת בזכות פנסיה, מתירה לבעל החוזה, שהוא הנושה ביחסיו עם קופת הקצבה, לבטל את זכותו של מוטב מקורי ולהעמיד במקומו מוטב אחר... האם הודעת המנוח בדבר שינוי המוטב גוברת על הוראות התקנות?...

אחת המטרות החשובות של קרן פנסיה היא המטרה הסוציאלית של רווחת העובד ושאיריו. כמו כן, אין גם להטיל ספק בכך שהזכאות היא פונקציה של חישובים אקטואריים וכי אין להרשות לחבר בקרן להגדיל באופן חד-צדדי את חבותה של הקרן תוך כדי סטייה מקביעת הזכאים המצויה בתקנות. לכן, אין להתיר לחבר בקרן פנסיה לקבוע בתור מוטב, הזכאי לפנסיה לכל ימי חייו, אדם שאינו נמנה על השאירים כהגדרתם בתקנות' (פרשת כץ, פסקאות 7-8 ו-15) (ההדגשה הוספה – מ"נ)."

51. בעניין דנן, המנוח קבע בצוואתו את מוטביו גם בפוליסת ביטוח חיים ואלו הם מוטבים פנימיים בפוליסת הביטוח, היינו מדובר במי שיכולים להיות חלק מהמוטבים בפוליסת הביטוח. אם כך, יש לבחון האם די בהצגת הצוואה – גם אם נעשתה ההצגה לאחר פטירת המנוח - כדי לקבוע כי באמצעותה בחר המנוח לקבוע את מוטביו בשונה מכתב מינוי המוטבים משנת 1982, להגשים את כוונתו האמיתית של המנוח ורצונו בקביעת מוטביו על פי הפוליסה.

52. בענייננו אין מחלוקת וגם לא נטען הדבר על ידי מי מהצדדים, כי נחתם והוצג על ידי המנוח לפני התובעת או כל מבטחת קודמת לה טופס מינוי מוטבים שונה מזה שנחתם עוד ביום 30.03.1982. עם זאת יש לברר האם בוצע שינוי מוטבים על ידי המנוח, האם שינוי המוטבים נעשה באמצעות הצוואה והאם הוראותיה גוברות על הטופס היחיד שהוצג משנת 1982.

1. בחינת הוראות הפוליסה מלמדות כי קביעת המוטב היא בהתאם לסעיף 12  לפוליסת הביטוח שם נקבע כך:

"12. קביעת המוטב

12.1 המוטבים במקרה מוות יהיו בהתאם למצוין בכתב מינוי המוטבים המעודכן ביותר, שהתקבל אצל בעל הפוליסה, או ......, או החברה, עד למועד פטירתו של המבוטח, ומאומת על ידי גורם מאושר, כפי שמפורט בטופס.

12.2 לא מילא המבוטח כתב מינוי מוטבים כאמור, או שכתב מינוי המוטבים שמילא אינו מאומת כנדרש או אינו תקין מסיבה אחרת, יחולקו תגמולי הביטוח בהתאם למפורט להלן:

12.2.1 במות מבוטח עמית –

א. סכום הביטוח ישולם לבן הזוג.

ב. באין בן זוג – לצאצאיו, ובאין צאצאים  - להוריו.

ג. ...

ד. לא היו למבוטח בני משפחה, כמפורט בסעיפי משנה א-ג לעיל – ישולם סכום הביטוח ליורשיו, לפי צוואה שהותיר, ובאין צוואה – ליורשיו לפי הדין."

1. כאמור כל שהוצג הוא טופס מינוי מוטבים עם הצטרפות המנוח לפוליסת הביטוח הקבוצתית עוד בשנת 1982 ומאז נחזה כי לא שונו פרטי המוטבים במשך כל השנים הגם שהשתנו במהלך השנים הנסיבות, נולדו למנוח ילדים, התגרש, התחתן ונולדה לו בת נוספת. התובעת טענה כי עם קליטת פוליסת הביטוח בחברתה נשלחו הודעות לכל המבוטחים עם טופס עדכון מוטבים וטופס זה לא חודש על ידי המנוח. טופס זה נשלח למנוח שנים לאחר הגירושין מהנתבעת 1 ונישואיו לנתבעת 3. המנוח לא חתם על טופס מינוי מוטבים חדש שם נכתב כך:

"3. תגמולי ביטוח החיים ישולמו למוטבים המופיעים בטופס האחרון בזמן המצוי בחברת הביטוח נכון למועד הפטירה. לפיכך, ידוע לי שלאחר שמסרתי פרטים על מוטבים, לרבות עדכון בדבר פרטי מוטבים, באחריותי לוודא כי פרטים אלו התקבלו ונרשמו בחברת הביטוח.

4. ידוע לי כי במקרה בו לא מילאת פרטי מוטבים ו/או במקרה בו טופס הכולל את פרטי המוטבים לא הגיע ל......" לפני הפטירה, תגמולי הביטוח חולקו בהתאם להוראות הפוליסה."

כאמור לא ידוע על כוונת המנוח למלא טופס פרטי מוטבים עדכני או כי זה נשלח לתובעת, .... ואולם לא נתקבל אצלה. על אף זאת, אפשר כי נשתכח מהמנוח דבר חתימתו על טופס מינוי מוטבים עם הצטרפותו לפוליסת הביטוח וזאת בשל הצטרפות מספר נסיבות:

• מינוי המוטבים נעשה עוד בשנת 1982 עת היה נשוי הנתבע ובשנת 1990 עם גירושיו, נחתם הסכם גירושין שם נקבע כי אין עוד לנתבעת 1 דרישות כספיות גם בזיקה ל"קופות גמל, קרנות פנסה או כל השקעה או חסכון אחרים". אפשר שבכך סבר המנוח כי אין עוד לנתבעת זכויות לקבלת כספים גם לא מכוח פוליסת הביטוח דנן.

• האפשרות שלא למנות מוטבים קבועה בפוליסה והיא מופיעה שוב בטופס מינוי מוטבים. אם כך, אפשר שלא זכר המנוח כי כבר קבע מוטביו עוד בשנת 1982 וסבר כי די בקביעות של פוליסת הביטוח בדבר ברירת המחדל הקבועה בפוליסה לעניין מינוי מוטביו למקרה של מוות כמפורט בסעיף 12 לפוליסה. ובמקרה כזה חלה הוראת סעיף 12.2.1 סעיף קטן א לפוליסה הקובעת זכאות בת הזוג לסכום הביטוח.

• בצוואתו מיום 28.11.2013 קבע המנוח מיהן היורשות, ביניהן הנתבעות 3-4, וזכאותן בכספי פוליסת ביטוח חיים בצד הקביעה, כי מלבד היורשות על פי צוואתו, אין זכאים נוספים לקבלת רכושו. קביעת היורשות כזכאיות לרשת גם את כספי פוליסת ביטוח החיים מלמדת על כוונת המנוח בשנת 2013 בקביעת מוטביו מחדש.

1. אמנם נטען כי כספי הפוליסה אינם חלק מעיזבונו של המנוח אולם בצוואת המנוח ישנה התייחסות מפורשת גם לכספים מכוח פוליסת ביטוח חיים ובהתאם לסיפא של סעיף 147 לחוק הירושה, יש לראות בכך כהתניה הקובעת כי זה חלק מעיזבונו של המנוח.

1. ועוד לעניין זה, הגם שנטען כי שינוי המוטבים מחייב מילוי וחתימת המנוח על טופס מינוי מוטבים חדש, הרי גם לפי הוראות החוק ולפי הוראות הפוליסה, ניתן לקבוע שינוי מוטבים גם בצוואה. אמנם בסעיף 12.3 לתנאי הפוליסה ישנה התייחסות כי השינוי בדבר מוטבים יחייב את החברה המבטחת רק לאחר שנמסרה לה הודעה בכתב ובחתימת המבוטח (בענייננו המנוח) אולם אין מניעה כי שינוי זה יעשה בצוואתו של המנוח.

1. טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעות 1-2 נטענה ביחס לצוואת המנוח וכי אין בה קביעה מפורשת בדבר זכאותן של הנתבעות 3-4 בכספי הפוליסה דנן וההתייחסות של המנוח בצוואתו כללית למדי. עם זאת לא הוכח ולא נטען כי למנוח היו פוליסות ביטוח אחרות וגם אם כך היה, הרי קבע המנוח קביעה מפורשת בצוואתו בדבר זכאות בכספי "ביטוח חיים" בין יתר הנכסים המפורטים שם ללא התייחסות לתגמולי ביטוחים נוספים וממילא בהמשך קבע המנוח כי אין זכאות לכל "אדם אחר לבד המנויים מעלה, לרבות בן משפחה" לרשת חלק מרכושו. אם כך, שלל המנוח זכאות של בני משפחה נוספים לרבות ילדיו ביניהם הנתבעת 2, למעט הנתבעת 4, לרשת אותו או לקבל חלק מנכסיו. די לי בכך כדי לקבוע כי התקיים התנאי הראשון מבין התנאים שגם לפי שיטת הנתבעות 1-2 יש לעמוד בהן בקביעה כי הצוואה גוברת על תנאי טופס מינוי המוטבים.

1. התנאי השני, שלשיטת הנתבעות 1-2 יש להוכיח על מנת שהוראות הצוואה תגברנה, הוא שהצוואה הובאה לידיעת המבטחת, התובעת, קודם לפטירת המנוח. כאן עמדתי אינה כעמדת הנתבעות 1-2. סבורה אני כי צוואת המנוח עם פטירתו היא זו שמחייבת אותנו לכבד את רצונו האחרון אף לו הודעה על כך לא נמסרה קודם לכך למבטחת, התובעת. צו קיום הצוואה הוא זה שנותן תוקף של ממש לכוונת המנוח והרי מסמך הצוואה טרם פטירת המנוח מהווה הצהרת כוונות שרשאי היה המנוח לשנות בכל עת.

1. עניין דומה לענייננו נדון כבר בעבר והוכרע ב עא 138/74‏ ‏ דינה חסקין (לבית סולומון) נ' נעמי חסקין, פ''ד ל(2) 365 (להלן: "הלכת חסקין"). אמנם בפסיקה מאוחרת נטען כי ההלכה דנן קשה ליישום (ראו  תא (חי') 9961-12-19‏ ‏ עיזבון המנוח יריב עטר ז"ל נ' הפניקס אחזקות בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים, 31.03.2020) עם זאת עודנה הלכה היא ורלוונטית ודומה לענייננו.

1. בפסק דין בעניין "חסקין" נדונה השאלה מיהו הנהנה על פי פוליסת הביטוח כאשר המנוח ערך פוליסת ביטוח ובה קבע כמוטבת את אשתו תוך ציון שמה אולם לימים אלו התגרשו ונישא המנוח לאישה שניה ונדרש בית המשפט להכריע האם כספי הפוליסה יחולקו כפי כתב מינוי המוטבים או כספי העיזבון הם. באותו פסק דין נקבעו הדברים הבאים:

"בעניננו לא ניתן לזכות את אלמנת המנוח בכספי הביטוח, הואיל והמנוח לא זיכה את אשתו סתם אלא עשה ביטוח לטובת דינה אשתו, ואף אם מחובתנו ליתן תקף לכוונת המנוח, אין אנו בני-חורין, בשל כך, להתעלם מן השם המפורש דינה חפקין הכתוב בפוליסה. הדבר מונע אותנו מלזכות את נעמי בכספי הביטוח וזו גם חדלה לתבוע תשלום. ואולם נקיבת שמה של דינה אינה שוללת את האפשרות להוציא מטרת הביטוח בדרך אחרת, ככל שאפשר קרוב לכוונת המנוח, אל הפועל. ברור שנקיבת שמה של דינה אינה אלא ענין מקרי. דינה היתה אשתו של המנוח עת עשה את הביטוח, ואליה התכוון מפני שלא העלה על דעתו שיגרש אותה וישא אחרת תחתיה. אבל אילו שאלו אותו באותו מעמד:

נניח, שפלונית תהא אשתך בהגיע זמן הפרעון, התחפוץ לזכות אותה או שמא תזכה דינה גרושתך, מה היה אומר? הצבעתי לעיל על כך שמקום ששם האשה מאוזכר במסמך, נקיבת השם קובעת והוספת התואר אינה מסייגת את זכותה. מה שאין כן כאשר אשתו של אדם נעשתה זוכה בלא לפרש בשמה. אבל ההבדל בין דרכי תיאור אלה הוא מקרי ומלאכותי. בדרך-כלל ניתן לומר, ששני מסמכים כאחד מיועדים להבטיח קיומה של אלמנת המבוטח, ואם נמנע מלהזכיר שמה של אשתו, אפשר לבצע את כוונת המבוטח, ואילו אזכור השם עלול לסכל כוונתו. אמרתי לעיל, שניתן לאמוד דעתו של המבוטח מתוך התרשמות ראשונה, ואוסיף עכשיו, שכוונתו בוודאי היתה להבטיח פרנסת אלמנתו. האם גזירת הכתוב - אזכורה של דינה בשמה ולא בלשון "אשתי" בלבד - מחייבת אותנו להכשיל כליל את כוונת המנוח? אכן, אין אנו רשאים להמיר את שם דינה בנעמי, דבר שהמנוח בוודאי היה רוצה בו, לו יכול היה להשיב על שאלתנו.

 אבל שום נאמנות לטובתו של מאן דהוא לא קמה, ועם כשלון המטרה שלמענה נעשה הביטוח, נפתחת הדרך לפתרון אחר, שהוא בחזקת הטוב במיעוטו.

6. אין בעל חייב לזון את גרושתו, ולכאורה ניתק הקשר ביניהם כליל עם מסירת הגט. אילו הראתה דינה שבהסכם הגירושין קיבל עליו המנוח התחייבות כספית כלפיה, היה בכך כדי להניענו לקיים את הפוליסה ככתבה, שכן הדבר היה עולה בקנה אחד עם המטרה שלמענה נעשה הביטוח. ואולם לא נטען שקיימת התחייבות כזאת, אלא שכנראה נעלם מהמנוח שמן הצורך לשנות את קביעת הנהנה בפוליסה. משלא עשה כן, נבצר מאתנו לפסק לטובת אלמנתו, אבל ניתן בידנו לקבוע, שהואיל ועברה המטרה לדאוג לדינה ובטלה מן העולם, כספי הביטוח אינם מיועדים עוד לאותה מטרה, ולכן הם שייכים לעזבון המבוטח. כך קבע השופט ואני מסכים למסקנתו. לפי זה יהנו אלמנת המנוח וארבעת ילדיו מן הביטוח, והדבר בוודאי עולה בקנה אחד עם רצונו."

(ההדגשות אינן במקור, ל.א.)

1. גם בענייננו, כמו בהלכת "חסקין", קבע המנוח את המוטבים "אשה" ו"בת" תוך ציון שמן ומכאן שהתכוון המנוח לדאוג למי שהייתה באותה עת אשת ולבתם המשותפת.  אולם כאמור הדבר נעשה קודם לגירושיו מהנתבעת 1 ועת אין להתעלם מהאמירה המפורשת בהסכם הגירושין כי עם הגירושין הסתיימו גם המחלוקות הרכושיות בין הצדדים וכך גם דאגתו של המנוח מבחינה כלכלית לרווחת הגרושה, הנתבעת 1. עניין זה מתחזק במרחק השנים שחלפו מאז החתימה על כתב המינוי ועד פטירת המנוח ומקריאת צוואתו תוך כיבוד רצון המנוח. עקרון על הוא שיש להגשים עד כמה שניתן את רצון המת על ידי קיום רצונו כפי צוואתו (ראו ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האופטרופוס הכללי, פד"י נג(2) 817. הצוואה נערכה שנים לאחר הצטרפות המנוח לפוליסת הביטוח הקבוצתית ולאחר שהשתנו הנסיבות באופן משמעותי עת המוטבת על פי הפוליסה, הנתבעת 1, אינה עוד אשתו של המנוח והמנוח נישא בשנית. הצוואה משקפת את רצונו של המנוח וכוונתו גם לעניין כספי הפוליסה ואפשר ללמוד מתוכנה כי כוונתו זו אינה תואמת עוד להוראות כתב מינוי המוטבים ההיסטורי וכי ביקש הוא לכלול את כספי פוליסת ביטוח חיים כחלק מנכסי העיזבון.

צוואתו של המנוח מעידה מה תהיה תשובתו לו היה נשאל האם מבקש הוא לזכות את אשתו, הנתבעת 3, בכספי הפוליסה, או שמא מבקש להותיר את הנתבעת 1  - וביחד עמה את הנתבעת 2 - כמוטבים לפי הפוליסה.

על כן, וכפי שנפסק בפס"ד "חסקין" , כך גם בענייננו, נפתח הפתח למצוא את הפתרון בבחינת "הטוב במיעוטו", לכבד את רצונו של המנוח ולקבוע כי כספי הפוליסה הם חלק מעיזבון המנוח.

1. הצטברות הנסיבות כמפורט בסעיף 54 לעיל ובהתאמה לכך כפי שנפסק בהלכת "חסקין", בהתאם להוראת סעיף 147 לחוק הירושה יש לראות ולכבד את כוונת המנוח בצוואתו ולקבוע כי הזכאיות לכספי הפוליסה הן הנתבעות 3-4. בקביעה זו יש גם להגשים את מטרת הפוליסה, דאגה לשאיריו של המנוח (ראו פס"ד "שאוה-שוע").

לסיכום:

1. אני מורה כי הזכאיות לתגמולי הפוליסה של המנוח הן הנתבעות 3-4 כפי חלקן על פי צו קיום  הצוואה מיום 13.5.2013 המאשר את הוראות הצוואה של המנוח מיום 28.11.2013 לאחר הסתלקות ....... לטובת הנתבעת 3 כך שהנתבעת 3 זכאית ל – 3/4 מכספי הפוליסה והנתבעת 4 זכאית ל – 1/4 מכספי הפוליסה.

1. בתיק דנן התקיימו 2 ישיבות קדם משפט (הראשונה לפני .......) ולאחר הגשת כתב תביעה וכתבי הגנה, בתום הישיבה המקדמית השנייה, הצדדים ויתרו על ישיבת הוכחות וחקירות נגדיות וביקשו להכריע על סמך כתבי הטענות והגשת סיכומים בכתב מטעם הנתבעים וסיכומי תשובה מטעם הצדדים כולם. על כן יש להתחשב בכך בקביעת ההוצאות.

1. לאור תוצאת פסק הדין ובהתאם לאמור לעיל, אני מורה כי הנתבעות 1-2 תשאנה בהוצאות התובעת ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ ובהוצאות הנתבעות 3-4 ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

1. מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"ה אב תשפ"ב, 22 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.