פס"ד במחלוקת שעיקרה טענה לקיומה של שיתוף ספציפי בדירה

הכרעה במחלוקת שעיקרה טענה לקיומה של כוונת שיתוף ספציפית בדירה שנרכשה על שם הורי התובעת, ואשר הצדדים התגוררו בה כ- 11 שנים ולאחר מכן, בעת שהצדדים התגוררו בדירה אחרת, הועברו הזכויות בדירה ללא תמורה מהורי התובעת, לתובעת.

1. הצדדים, בני זוג יהודים שנישאו כדמו"י ביום 18.11.2001 ולהם ילד משותף אחד, נ' (יליד 2003, כיום בגיר). לנתבע עסק ליטוש אבנים, והתובעת אינה עובדת.

    

2. ביום 15.11.2020 עזב הנתבע את הדירה בה התגוררו הצדדים ברח' ב.ל. בעיר ח' הידועה כגוש ---- חלקה - תת חלקה - (להלן: "דירת ב.ל.).

    

3. כעת מונחות בפניי שתי תביעות רכוש: תביעת התובעת לאיזון משאבים לא שוויוני, פירוק שיתוף במקרקעין, חלוקת מיטלטלין, השבת כספים בסך 300,000 ₪ ומחצית שכ"ד שהתקבלו בגין הדירה שנטען כי היא משותפת – ברחוב ח' בעיר ח' (להלן: "דירת ח'"). תביעת הנתבע לאיזון משאבים, לגילוי כספים שהועברו מחשבון הצדדים להורי התובעת, והערכת שווי דירה שנטען כי משותפת לצדדים - ברחוב ב.ל. בעיר ח'.

    

4. בסיכומיהם זנחו הצדדים מרבית עתירותיהם וגם עתרו לסעדים אחרים: נותרה מצד התובעת, עתירתה לאיזון משאבים בחלקים שווים כפי חוות דעת מומחה בית המשפט באפשרות הראשונה (היוון), מתן סעד הדוחה טענת הנתבע לשיתוף ספציפי בדירת ב.ל.. מצד התובעת עתירתו לזכויות בעלות במחצית דירת ב.ל. ופירוק השיתוף בה וגם חיוב התובעת בתשלום דמי שימוש ולחילופין החזר מחצית מתשלומי המשכנתא ששולמו מיום נישואי הצדדים ועד לסילוק המשכנתא בפועל.

5. כבר בראש פסק דין זה אני דוחה טענות הנתבע בדבר חיוב דמי שימוש. לא רק שעתירה זו נטענה לראשונה בסיכומים אלא שלמעט עתירה כי יש לחייב את התובעת בתשלום דמי שימוש, הנתבע לא טען דבר וחצי דבר בדבר גובה דמי השימוש.

    

6. אשר לאיזון המשאבים, בהתאם להחלטתי מונה רו"ח ירון ואקנין כמומחה מטעם בית המשפט לשם עריכת איזון המשאבים ממועד הנישואין (18.11.2001) ועד מועד איזון המשאבים שנקבע ביום 13.11.2020. המומחה הגיש חוות דעת נושאת תאריך 10.2.2022 המפרטת 2 חלופות:

    

   חלופה א, איזון זכויות על בסיס ערכן הנוכחי. על פי חלופה זו לאיזון כולל של עודף זכויותיו של הנתבע, כולל שווי עסקו. על הנתבע לשלם לתובעת נכון למועד חוות הדעת סך 88,146 ₪.

    

   חלופה ב, איזון זכויות על בסיס מימושן בפועל. על פי חלופה זו, לאיזון כולל של עודף זכויותיו של הנתבע, כולל שווי עסקו, על הנתבע לשלם לתובעת נכון למועד חוות הדעת סך 69,950 ₪ וביום 31.5.2023 סך 17,187 ₪ נוסף על כך יועברו לתובעת, מקרן פנסיה כלל מקיפה של הנתבע, סך השווה לשיעור של 7.77% מזכויות הנתבע בעת תשלומן.

    

7. הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה, לא הזמינו את המומחה לחקירה ולא חלקו על חוות דעתו בטענותיהם או סיכומיהם. למעשה בסיכומי הנתבע לא נטען דבר לעניין חוות הדעת ואילו התובעת ביקשה לאמץ את חוות הדעת בחלופה הראשונה.

    

8. משמעות הדבר כי שני הצדדים מסכימים לחוות דעת המומחה, התובעת חזרה בה מעתירתה לאיזון לא שוויוני ולהשבת כספים אחרים מעבר לסכומים שבחוות הדעת והנתבע מסכים לשלם את חיובו לפי החלופה הראשונה כעתירת התובעת בסיכומיה וחזר בו מעתירתו להשבת כספים ששולמו להורי התובעת.

    

9. לפיכך, ובהעדר עמדה אחרת מצד הנתבע, אני מאמצת את מסקנות חוות הדעת נושאת תאריך 10.2.2022 ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת על פי החלופה הראשונה.

    

10. נותרה המחלוקת בעניין בעלות הנתבע, אם לאו, בדירת ב.ל..

     

11. לעניין זה טען הנתבע כי הדירה נרכשה על ידי הורי התובעת בשנת 1997 בעת שהתובעת הייתה נשואה לצד ג' ונרשמה על שם הורי התובעת על מנת להבריחה מנושי בעלה הקודם של התובעת. נטען כי הצדדים התגוררו בדירה מיום הנישואין ועד לשנת 2012 ובמהלך השנים שיפצו והשביחו את הדירה מכספם, שילמו את החזר המשכנתא החודשי בגין הלוואת רכישת הדירה של הורי התובעת ובסופו של יום סילקו את יתרת המשכנתא מכספים משותפים באמצעות תשלום סך 75,146 ₪ ששולם ביום 9.12.2008 נטען כי החל משנת 2012 הדירה הושכרה לצד ג' והצדדים גבו לשימושם את כספי השכירות. בשנת 2019 נרשמה הערת אזהרה בדבר העברת הדירה מהורי התובעת לתובעת בלבד מאחר והנתבע קיבל במתנה מאימו את דירה ח' והצדדים בקשו לערוך הפרדה משיקולי מס. נטען כי משך 19 שנים הצדדים נהגו בשיתוף כללי, ועל כן "כל אלה מקימים לנתבע את זכויותיו בדירה מכוח איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון" (סעיף 14 לסיכומי הנתבע). עוד נטען כי מדובר בנכס חיצוני שצדדים נהגו כלפיו בשיתוף כלכלי, הדירה שופצה סמוך לנישואי הצדדים, הצדדים ניהלו חשבונות בנק, הנתבע היה איש הקשר מול השוכרים, השקיע זמן ומשאבים בתחזוקת דירת ב.ל., הצדדים עשו שימוש בדמי השכירות שהועברו לחשבון הבנק המשותף לצדדים והנתבע הוא זה שבפועל הורה על העברת התשלום לפירעון יתרת המשכנתא. הנתבע הפנה לפסיקה. אעיר, כי למעשה עתירת הנתבע נסמכת על טענה לכוונת שיתוף ספציפי בדירת ב.ל. מכוח הדין הכללי.

     

12. התובעת עתרה לדחות טענות הנתבע. נטען כי הדירה הייתה דירת הוריה והחזרי המשכנתא החודשיים שולמו מכספם למעט יתרת המשכנתא סך 75,146 ₪ ששולמה ביום 9.12.2008 מכספים שמקורם בפיקדון כספים של התובעת. פיקדון זה, מקורו היה בכספי נזקי גוף ששולמו לתובעת בגין תאונה שאירעה טרם הנישואין (סך 536,000 ₪). ראו ת/1 ו-ת/9. נטען כי פיצויי גוף מוחרגים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ולכן הנתבע לא שילם ולו שקל אחד להחזר המשכנתא. נטען כי הנתבע "שר אוצר" אשר ניהל את העניינים הכספיים ביד רמה ולא הוכיח ולו ראשית ראיה לזכויות קניין בדירה. נטען כי הדירה נרכשה על ידי הורי התובעת בשנת 1997, בסיוע משכנתא שנלקחה מבנק "ט'" בשנת 1997 והחזריה שולמו בהוראת קבע שהוקמה בשנת 1997, בחשבון הורי התובעת. נטען כי בשנת 2005 סילקו הורי התובעת את המשכנתא בבנק "ט'" והעבירו את המשכנתא לבנק "ד'" והמשיכו לשלמה מחשבונם בבנק "א'". עוד נטען כי גם כאשר השכירו הורי התובעת את הדירה לצד ג', נרשמו בהסכם השכירות הוריה, כבעלי הדירה. התובעת הודתה כי כספי השכירות הועברו לצדדים, אך טענה כי מדובר היה בסיוע כלכלי מהוריה.

13. לאחר שבחנתי טענות הצדדים וראיותיהם, אני דוחה תביעת הנתבע. לא מצאתי כי הוכחה כוונת שיתוף בדירה. ולהלן נימוקי:

     

14. המקרקעין הם מקרקעין מוסדרים. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 קובע כי רישום הזכויות במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לזהות הבעלים של המקרקעין. מטרת סעיף 125 הנ"ל היא להגן על אמינותו של המרשם. וזו לשון הסעיף:

     

    "125. כוח ההוכחה של רישום. (א) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו, אולם, אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 95 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט 1969..."

     

15. בסעיפים 7,8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 נקבע כי עסקה במקרקעין טעונה רישום ועסקה שלא נגמרה ברישום היא בגדר התחייבות לעשות עסקה והתחייבות כזו מחייבת מסמך בכתב. ראו תלה"מ 38169-10-19 ס.ב. נ' ז.ג. מיום 13.6.2022.

     

16. לאור כך, הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות במקרקעין הוא נטל כבד והוא מוטל על כתפי הצד המבקש לסתור את הרישום. ובמקרה כאן על כתפי הנתבע.

     

17. בבע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פדי נט (1) 665, 671-672, נאמר:

     

    "רוח העידן, פתיחת הדלתות לגישה שאינה 'פורמלית' בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה מזה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין ובייחוד דירת המגורים... יש ביסוד הדברים ציפיה להגינות ביחסים בין בני אדם בכלל - נגזרת של תום הלב החולש על המשפט הפרטי... ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובוודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהיתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים הללו 'גן של ורדים' בכל עת ובכל שעה, כך מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתיחסות לחזקת השיתוף, במיוחד על נכס כמו דירת מגורים, קן המשפחה".

     

18. בהמשך, בע"א 9167/08 פלוני נ' פלונית מיום 27.11.08 בית המשפט העליון הכיר באפשרות כי במקרים נדירים הלכת שיתוף או שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי, יקנו לבן זוג זכויות בנכס שרשום על צד ג' או בנכס שלא היה רשום מעולם על מי מבני הזוג וזאת במקרה בו הרישום הפורמאלי לא שיקף נכונה את המציאות.

19. בפסה"ד בעניין בע"מ 1398/11אלמונית נ' אלמוני, מיום 26.12.2012 הובאו פרמטרים שיש לבחון בעת בחינת טענה לשיתוף ספציפי בנכס חיצוני והוכחת "דבר מה נוסף"; שם עמוד 21 ואילך:

     

    "אציין להלן מספר פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים:

    ( - ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.

    ( - ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.

    ( - ) האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.

    ( - ) אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

    ( - ) אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

    ( - ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.

    ( - ) שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.

    ( - ) התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.

    ( - ) נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.

     

    30. הפכתי והפכתי בטענות הנתבע ולא מצאתי כי הוכח דבר מה נוסף.

     

20. במקרה כאן, אין מחלוקת כי דירת ב.ל. היא נכס חיצוני, מדובר בדירה שנרכשה על ידי הורי התובעת בשנת 1997, כ- 4 שנים טרם נישואי הצדדים (בעת שהתובעת הייתה נשואה לצד ג'). ראו ת/3-ת/4.

     

21. אין מחלוקת גם כי בשנת 2019, העבירו הורי התובעת לתובעת בלבד את הזכויות בדירה במתנה.

     

22. טענת הנתבע כי הדירה נרשמה על שם הורי התובעת חרף כי הבעלות בה הייתה של התובעת לא הוכחה ולו בבדל ראיה. הנתבע לא זימן לעדות את מר א' ח', בעלה הקודם של התובעת, זה אשר נטען על ידי הנתבע, כי לשם הגנה מנושיו, נרשמה הדירה על שם הורי התובעת וגם לא חקר את אֵם התובעת, בחקירתה על עניין זה.

     

23. בהעדר ראיות להוכחת הטענה כי הרישום לא שיקף את העובדות והבעלות בפועל, הנתבע לא עמד בנטל לסתור את הרישום. על כן, זו אני דוחה את הטענה כי הדירה לא הייתה בבעלות הורי התובעת מיום רכישתה ועד להעברת הזכויות במתנה לתובעת.

     

24. לאור כך ומאחר והתובע אינו טוען טענת שיתוף כלפי הורי התובעת, אלא כלפי התובעת, הרי שטענתו לעניין כוונת שיתוף, בינו ובין התובעת, נבחנת החל משנת 2019 בלבד. מאחר ומועד הקרע נקבע ביום 13.11.2020, היינו בסמיכות להעברת הדירה לתובעת, וכל טענות התובע להשקעות כספים ותשלומים קודמים לשנת 2019, די בכך לדחות את תביעת הנתבע בגין כוונת שיתוף. והשווה פסק דיני בתמ"ש 24937-07-15 ע.ח. נ' ע.י.ק. מיום 11.6.2018.

     

25. לפנים משורת הדין בחנתי הטענות גם לגופן, היינו מיום נישואי הצדדים. גם לאחר בחינה זו מצאתי כי יש לדחות הטענה:

     

26. אשר לטענה להשקעת כספים, לא רק שהתובע לא הוכיח כי השקיע כספים בדירה, בין כספו ובין כספים משותפים אלא שבחקירתו הודה הנתבע כי בשיפוץ שנעשה בדירה עובר לחתונת הצדדים, הושקעו כספים של הורי התובעת ראו עמוד 24 שורות 8-10. הודאה זו מאיינת את טענת הנתבע כי הדירה נרשמה על שם הורי התובעת למראית עין. יתר על כן, הנתבע לא הציג כל ראייה לכך ששילם מכספו או מכספים משותפים עבור שיפוץ או השבחת הדירה ובחקירתו אישר כי אין בידו ראיות לכך. ראו עמוד 30 שורות 34-35. הנתבע אפילו לא נקב בשמות הקבלנים, העובדים, העבודות שנעשו. הלכה פסוקה היא כי צד שנמנע מלהציג ראייה שבהישג ידו ללא הסבר מניח את הדעת, חזקה היא כי אילו הובאה הראיה, הייתה פועלת לחובתו. ראו ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602 ואח'. על כן אין לה על מי להלין אלא על עצמה.

     

     

     

    נוסף על כך, נתתי אמון בעדות התובעת ועדות אֵם התובעת (שזומנה על ידי הנתבע) כי השיפוץ נעשה מכספי הורי התובעת. אֵם התובעת גם ידעה לספר כיצד אבי התובעת הביא את הפועלים. ראו בהתאמה עמוד 7 שורות 18-29, עמוד 14 שורות 22-35 ועמוד 21 שורות 31-36. מה גם שטענה זו קיבלה חיזוק מעדות הנתבע עצמו כאמור לעיל – וזאת בניגוד לטענתו בתביעתו.

     

27. לא זו אף זו אלא שהוכח כי תשלומי החזר המשכנתא, למעט התשלום שנועד לסלקה וששולם ביום 9.12.2018 , שולמו על ידי הורי התובעת. ראו ת/5-ת/8. וזאת בניגוד לטענתו כי המשכנתא שולמה מהחשבון המשותף של הצדדים. למעשה בהקשר זה היו לנתבע מספר גרסאות. בתביעתו טען הנתבע כי המשכנתא שולמה מחשבון משותף של הצדדים – ראו סעיף 4(ה) לכתב התביעה. בהמשך נטענה גרסה סותרת ונטען על ידי הנתבע כי "מדי חודש בחודשו העביר להורי התובעת את סכום המשכנתא". ראו סעיף 10 לתשובת הנתבע לתגובת התובעת בבקשה לצירוף הורי התובעת שהוגשה ביום 11.7.2021. בחקירתו נדרש הנתבע להציג ראיות לטענתו זו – אך לא הוצגה כל ראיה והדברים גם לא השתקפו מדפי חשבון הבנק שהוגשו. ראו חקירתו בעמוד 32 שורות 23-39 . הנתבע אפילו לא ידע לפרט מאיזה חשבון בנק הועברו הכספים לשם תשלום המשכנתא או החזרה – כפי שטען. ראו עמוד 29 עד עמוד 31 שורה 36 לתמליל הדיון. עוד בהקשר זה אוסיף כי למרות שהנתבע זימן את אימה של התובעת לעדות, הנתבע לא חקר אתה העדה בגין טענתו זו - מה שמעיד על חולשת הטענה ולמעשה בחקירתה אישרה אֵם התובעת כי החזרי המשכנתא שולמו על ידי הורי התובעת. ראו עמוד 15 שורות 1-16. וגם עמוד 16 שורות 24-38, שם פרטה אֵם התובעת לפרטי פרטים כיצד שולמה המשכנתא.

     

28. משכך מסקנתי היא כי למעט התשלום שהועבר לסילוק המשכנתא, ביום 9.12.2018, הצדדים לא שילמו את החזרי המשכנתא.

     

29. לא נעלם מעיני כי אכן, ביום 9.12.2018 סולקה יתרת המשכנתא, שהייתה באותה עת סך 75,146 ₪ בתשלום שהועבר מחשבון משותף של הצדדים, אך מקובלת עלי הטענה כי מאחר ומקור הכספים הוא פיצויי נזיקין שקיבלה התובעת בשל נזק גוף מתאונה שאירעה עוד קודם לנישואין, אין מדובר בתשלום מכספים משותפים. ראו בהקשר זה סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973. הפקדת הכספים בחשבון משותף, כאשר אין הם משמשים לחיי יומיום אלא מוחזקים בפיקדון נפרד, מעידה כי הצדדים שמרו על הפרדתם ממסת הנכסים לאיזון.

     

    מה גם שגובה התשלום אין בו לקיים כוונת שיתוף. אין מדובר בסכום שהוא מהותי ביחס לשווי הדירה. ודאי לא המחצית ממנו, גם אם היה מדובר בכספים משותפים.

     

30. עוד יש להוסיף כי בחקירתו העלה הנתבע לפתע גרסה כבושה חדשה, שלא נטענה קודם לכן (וגם לא חזר עליה בסיכומיו) ולפיה הורי התובעת התחייבו כלפיו כי הדירה גם דירתו. ראו עמוד 28 שורות 26-36. מעבר לאמירה כללית זו הנתבע לא פירט, מתי נאמרו לו הדברים, מדוע הטענה לא נטענה קודם או כל פרט נוסף שיכול היה לבסס טענתו זו. הנתבע אשר הזמין את אֵם התובעת לחקירה, לא חקר את אֵם התובעת על טענתו זו. מה שמעיד על חולשת טענתו.

     

    למעשה עיתוי העלאת הטענה, ושינוי הגרסה, כמו גם שינויי גרסה נוספים של הנתבע, כפי שפורטו לעיל, מעידים על חולשת טענותיו ועל כן יש לדחותן.

     

31. זאת ועוד, הנתבע לא ידע לפרט, מתי, לגישתו, החלו הצדדים לראות בדירה, דירה משותפת ראו עמוד 27 שורה 27 ואילך; בעוד תכתובת שהוחלפה בין הצדדים העידה על כי הצדדים ראו בדירה דירת התובעת בלבד. ראו מסרון מיום 10.11.2020 שצילומו צורף לכתב ההגנה של הנתבע, שם כתב הנתבע לתובעת, ביום 10.11.2020, 3 ימים לפני מועד הקרע: "ההכנסה החודשית שאת מביאה היא 3,850 ₪ שכירות מהדירה שלך...". ראו גם מסרונים שהוחלפו בין הצדדים שהוגשו : נ/1 שם כתבה התובעת כי תהיה "מוכנה למכור את הדירה בבוא הזמן ולכסות את החובות שלנו לבנק" וגם נ/2 שם כתבה התובעת "אני מוכנה לעזור לך בנושא החוב, כשנמכור את הדירה בב.ל., נסגור את ההלוואות ונקנה לנו דירה בר.י." אמנם ההודעה מתייחסת לחובות משותפים ומעידה כי התובעת הייתה מוכנה לערבב את תמורת הדירה לשם רכישת דירה משותפת או אחרת– אך ההתכתבות מעידה על כי הצדדים ראו בדירה, דירת התובעת בלבד. לכן התובעת תהיה "מוכנה לעזור" והנתבע אף השיב לב כי "את מדהימה" על התחייבותה לעזור בתשלום החוב על ידי כספי מכירת דירתה. ראו גם עדות הנתבע בהקשר זה בעמוד 25 שורות 21-28. מועד המסרונים לא נמסר, אך הנתבע העיד כי מדובר בשנה-שנתיים של יחסי הצדדים, כך שהעדות של הנתבע עצמו, תומכת בטענת התובעת כי עד תום יחסי הצדדים, הצדדים לא ראו בדירה דירה משותפת.

     

     

     

32. אמנם, בהמשך עדותו בעמוד 27 שורות 22-25 חוזר הנתבע לטעון כי הדירה משותפת, אך בעדותו שם מבקש לבסס טענתו על השבחת הנכס והשקעותיו בדירה. תשלומים אלו, גם אם נעשו, מבלי שמתלווה להם כוונת שיתוף מכוח הדינים הכלליים, אינם מקנים זכות קניין. השווה פסק דיני בתלה"מ 53412-10-19 מ.מ נ' א.מ מיום 24.8.2021.

     

33. לא נעלם מעיני כי אין מחלוקת שהצדדים עשו שימוש בכספי השכירות שהתקבלו עבור הדירה בב.ל. לשם תשלום דמי שכירות עבורם. גם בכך אין לשנות. נתתי אמון בעדות אֵם התובעת, ניצולת שואה שהעידה עד כי היה חשוב לה לסייע לביתה, התובעת, שאינה עובדת והיא חולה בפיברומיאלגיה, באנדומטריוזיס ובטרגמינל נוירלגיה, ועד כמה חסכו מעצמם הורי התובעת מעצמם על מנת לאפשר לתובעת רמת חיים טובה. ראו עמוד 17 שורה 35 ואילך, עמוד 22 שורה 17-30.

     

34. משנדחו טענות הנתבע לכוונת שיתוף ולא הוכח כי שולמו החזרי משכנתא מכספים משותפים אני דוחה תביעתו על כל רכיבה.

     

35. נפסק:

     

    לשם לאיזון כולל של עודף זכויותיו ישלם הנתבע לתובעת 88,146 ₪ נכון ליום 10.2.2022.

    עוד ישלם הנתבע לתובעת, לפי קבלות, את אגרות המשפט ששילמה ואת שכר המומחה ששילמה. אשר לשכר טרחת עו"ד, מאחר ובחזקת הנתבע ילדם של הצדדים, אני פוסקת חיוב זה על הצד הנמוך, ומחייבת את הנתבע בתשלום סך 8,500 ₪ בלבד בגין שכר טרחת עו"ד.

     

    מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

    ניתן היום, ל' שבט תשפ"ג, 21 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.