ניצולת שואה נתנה לבתה החולה דירה – בעלה דרש חצי

ביהמ"ש קבע שיש לבחון את כוונת השיתוף רק ממועד רישום הדירה בטאבו על שם האישה – כשנה בלבד לפני מועד הקרע – ודחה את תביעת הבעל

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעת איזון משאבים שהגיש אדם נגד פרודתו, במסגרתה עתר לבעלות על חצי מדירתה. לטענת התובע הוא היה שותף לתשלום המשכנתה על הדירה ואף השקיע מזמנו וממרצו לצורך תחזוקתה. השופטת הילה גורביץ עובדיה קבעה שגרסתו אינה אמינה מאחר ומהראיות עולה שדווקא הורי הנתבעת הם שנשאו במרבית עלות הדירה ככולה. במקום לקבל זכויות בנדל"ן הוא ייאלץ לשלם לפרודתו כ-100,000 שקל כחלק מאיזון המשאבים.

הצדדים היו נשואים במשך 19 שנה, מ-2001 עד שנת 2020 במהלכה עזב התובע את הבית. בפברואר 2021 הוא הגיש את התביעה לבית המשפט וטען כי הדירה בה התגוררו במהלך מרבית שנות נישואיהם שייכת גם לו. לטענתו הוא והנתבעת נשאו יחד בהחזרי המשכנתה, שיפצו אותה מכספם, וכשהשכירו אותה הוא היה איש הקשר מול השוכרים.

לשיטת התובע אף שהדירה נקנתה על ידי הורי הנתבעת לפני נישואיהם ונרשמה על שם הנתבעת בטאבו רק בסמוך לפרידתם, יש לבחון את השיתוף בה מתחילת הנישואים. זאת מאחר והרישום על שם חותניו נועד להבריח את הדירה מנושי בעלה הקודם של פרודתו, כשבפועל מדובר בדירה שלה.

לטענתו מדובר בנכס חיצוני שהצדדים נהגו כלפיו בשיתוף כלכלי, ומכאן שמחציתו שייכת לו.

הנתבעת התכחשה לגרסת התובע וטענה כי החזרי המשכנתה, למעט חלק מזערי מהם, שולמו באמצעות הוריה. את החלק שלא שילמו, טענה, שילמה היא באמצעות כספי תביעת נזקי גוף שקיבלה בעקבות תאונה שאירעה לה לפני הנישואים. מכאן שהתובע "לא שילם ולו שקל אחד להחזר המשכנתה".

היא ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לה את כספי האיזון שקבע המומחה מטעם בית המשפט, בסך 88,146 שקל.

סגרה את הפיצוי בפיקדון

השופטת גורביץ עובדיה ציינה שהדירה נשוא התביעה מהווה נכס חיצוני (נכס שאחד מבני הזוג קיבל במתנה או בירושה, שככלל מוחרג מאיזון המשאבים), שיש להוכיח לגביו "דבר מה נוסף". ואולם לדבריה היא "הפכה והפכה" בטענות התובע ולא מצאה "דבר מה נוסף" שכזה.

כך, השופטת כתבה שטענת התובע לפיה פרודתו הייתה בעלים על הדירה מאז נקנתה, לא הוכחה ולו בבדל ראיה. היא ציינה שהתובע נמנע מלזמן לעדות את בעלה הקודם של הנתבעת לתמיכה בטענה שהדירה נרשמה על שם הורי הנתבעת בגלל חובות. בנוסף התובע לא חקר את חמותו על העניין בבית המשפט.

בנסיבות אלה, קבעה השופטת, התובע לא הצליח לסתור את הרישום בטאבו, שמלמד על העברת בעלות לנתבעת רק ב-2019, בסמוך לפרידה.

גם שאר טענות התובע נדחו. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת לפיה הוא לא נשא בהחזרי המשכנתה, אלא הוריה, ושהחלק שלא שולם על ידם – 75,146 שקל – שולם מפיקדון נפרד של הנתבעת ולא מכספים משותפים.

השופטת הוסיפה כי מסרונים ששלח התובע בזמן אמת לנתבעת מלמדים שהוא ראה בדירה כשלה בלבד. כך למשל כתב לה "ההכנסה החודשית שאת מביאה היא 3,850 ₪ שכירות מהדירה שלך...".

השופטת כתבה לסיום שהאמינה לאימה של הנתבעת, ניצולת שואה, שסיפרה כי היה חשוב לה לעזור לבתה החולה בפיברומיאלגיה, ועד כמה חסכה על מנת לאפשר לנתבעת רמת חיים טובה.

לבסוף חייבה השופטת את התובע לשלם לפרודתו את כספי האיזון בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,500 שקל והוצאות משפט.

• ב"כ האיש: עו"ד ליזה רוט
• ב"כ האישה: עו"ד יוסי גרינשטיין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין