פס"ד במחלוקת שעיקרה טענה לקיומה של שיתוף ספציפי בדירה

הכרעה במחלוקת שעיקרה טענה לקיומה של כוונת שיתוף ספציפית בדירה שנרכשה על שם הורי התובעת, ואשר הצדדים התגוררו בה כ- 11 שנים ולאחר מכן, בעת שהצדדים התגוררו בדירה אחרת, הועברו הזכויות בדירה ללא תמורה מהורי התובעת, לתובעת.

1. הצדדים, בני זוג יהודים שנישאו כדמו"י ביום 18.11.2001 ולהם ילד משותף אחד, נ' (יליד 2003, כיום בגיר). לנתבע עסק ליטוש אבנים, והתובעת אינה עובדת.

    

2. ביום 15.11.2020 עזב הנתבע את הדירה בה התגוררו הצדדים ברח' ב.ל. בעיר ח' הידועה כגוש ---- חלקה - תת חלקה - (להלן: "דירת ב.ל.).

    

3. כעת מונחות בפניי שתי תביעות רכוש: תביעת התובעת לאיזון משאבים לא שוויוני, פירוק שיתוף במקרקעין, חלוקת מיטלטלין, השבת כספים בסך 300,000 ₪ ומחצית שכ"ד שהתקבלו בגין הדירה שנטען כי היא משותפת – ברחוב ח' בעיר ח' (להלן: "דירת ח'"). תביעת הנתבע לאיזון משאבים, לגילוי כספים שהועברו מחשבון הצדדים להורי התובעת, והערכת שווי דירה שנטען כי משותפת לצדדים - ברחוב ב.ל. בעיר ח'.

    

4. בסיכומיהם זנחו הצדדים מרבית עתירותיהם וגם עתרו לסעדים אחרים: נותרה מצד התובעת, עתירתה לאיזון משאבים בחלקים שווים כפי חוות דעת מומחה בית המשפט באפשרות הראשונה (היוון), מתן סעד הדוחה טענת הנתבע לשיתוף ספציפי בדירת ב.ל.. מצד התובעת עתירתו לזכויות בעלות במחצית דירת ב.ל. ופירוק השיתוף בה וגם חיוב התובעת בתשלום דמי שימוש ולחילופין החזר מחצית מתשלומי המשכנתא ששולמו מיום נישואי הצדדים ועד לסילוק המשכנתא בפועל.

5. כבר בראש פסק דין זה אני דוחה טענות הנתבע בדבר חיוב דמי שימוש. לא רק שעתירה זו נטענה לראשונה בסיכומים אלא שלמעט עתירה כי יש לחייב את התובעת בתשלום דמי שימוש, הנתבע לא טען דבר וחצי דבר בדבר גובה דמי השימוש.