פס"ד בחלוקת זכויות וסילוק יד במשק של ידועים בציבור

פסק דין זה מכריע במחלוקות הצדדים במסגרת ארבעה הליכים:

תלה"מ 41769-11-19 תביעה לסילוק יד ממקרקעין שהגישה גב' פלונית ("האישה") נגד מר אלמוני ("האיש" ו-"התביעה לסילוק יד");

תלה"מ 11646-12-19 תביעה בענייני רכוש שהגיש האיש נגד האישה במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר על הצדדים כידועים בציבור ולהצהיר על זכויות האיש במחצית נכסי האישה ("תביעה רכושית שהגיש האיש");

תלה"מ 30637-12-19 תביעה למתן סעד הצהרתי במסגרתו ביקש האיש הצהרה על זכותו בנכס מקרקעין אשר הזכויות בו רשומות על שם האישה ("התביעה למתן סעד הצהרתי שהגיש האיש" ויחד עם התביעה הרכושית שהגיש האיש - "תביעות האיש בנוגע לזכויות הרשומות על שם האישה");

תמ"ש 70418-12-20 אשר הגישו ל.ש. וד.ש, בנותיה של האישה ("הבנות"), נגד האיש במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר על זכותן למחצית הזכויות בבית הבנוי בנכס מקרקעין הרשום על שם האם ("תביעת הבנות לסעד הצהרתי").

רקע כללי:

1. האיש, יליד ינואר 1950; והאישה, ילידת יולי 1956; היו בני זוג משך שנים רבות (לטענת האישה משנת 2001 ועד לחודש יוני 2019 ולטענת האיש משנת 1993 ועד לחודש יולי 2019).

2. לשני הצדדים קשרי נישואין קודמים לזוגיות ביניהם ולכל אחד מהם ילדים בגירים.

3. הצדדים התגוררו יחד בנכס מקרקעין המצוי במשק --- במושב -------- ("הנכס" או "המשק" או "הנחלה") ואשר הזכויות בו הועברו לאישה במתנה מאביה במהלך שנת 2005.

4. כאמור, האיש האישה חלוקים בטענה לגבי זכויותיו של האיש בנכסים הרשומים על שם האישה, ובנותיה של האישה טוענות לזכויותיהן בנכס.

5. התביעה לסילוק יד היא התביעה הראשונה שהוגשה, אולם מאחר והזכות לסילוק יד נובעת מהזכות בנכס, יש להידרש בראשית הדיון לטענות האיש ביחס לזכויותיו בנכס. לאחר הכרעה בענין זה, ניתן יהיה להכריע בטענות האישה לגבי סילוקו של האיש ויתר הטענות, לרבות טענותיהן של בנותיה של האישה ביחס לזכויותיהן בנכס.

   תביעות האיש בנוגע לזכויות הרשומות על שם האישה

6. לאור טיבן של הטענות, הדיון בשתי התביעות (התביעה למתן סעד הצהרתי שהגיש האיש והתביעה הרכושית שהגיש האיש) יערך במאוחד.

   טענות האיש:

7. הצדדים בני זוג ידועים בציבור מזה למעלה מ-25 שנים.

8. הצדדים קשרו את חייהם יחד בעבותות על כל המשתמע מכך, תוך שהם חיים ברציפות כבני זוג לכל דבר וענין כבר כ-26 שנים באותו הבית המצוי בנכס תוך שיתוף מלא בכל אורחות החיים לרבות שיתוף רכושי, נכסי וכספי מלא לרבות מגורים משותפים, כספים משותפים, רכוש משותף, חשבונות משותפים ועוד.

9. האיש נתן באישה אמון מלא אלא שלאחרונה החלה האישה ללכת שבי לאחר גחמות בתה ובעלה של הבת תוך שהם משפיעים עליה להשתלט על כלל הנכס ונישול האיש מזכויותיו בו.

10. בעקבות מחלוקת שגרתית עם בעלה של בתה של האישה שוגר אליו ביום 8.7.2019 מכתב במסגרתו הודיעה האישה על סיום מערכת היחסים הזוגית והתבקש האיש לפנות את הבית והמשק על כל מטלטליו האישיים.

11. לטענת האיש מדובר במכתב אשר אינו כדין והעומד מאחוריו הוא ניסיון של אחרים לשנות סדרי בראשית ולהשתלט על רכושו, ביתו, עסקו, משקו וזכויותיו של האיש.

12. האיש, אשר סמך על האישה לחלוטין לא הקפיד על רישום הזכויות; לא חסך מאום; השקיע את כל הונו ומרצו בבית המגורים באופן שהיום אין לו קורת גג; אין לו הכנסה ואין לו מקורות הכנסה, למעט התלות בקצבת הפנסיה של האישה.

13. האיש אינו בקו הבריאות הוא סובל מבעיות רפואיות ומעשיה של האישה גרמו לשמיטת הקרקע תחת רגליו.

14. לצדדים חשבונות בנק משותפים בבנק ------ ובבנק ------ולחשבונות אלה נכנסו המשכורות של שני הצדדים ומעת פרישתם, מופקדים לחשבונות אלה קצבאות הזקנה של הצדדים וכן הפנסיה של האישה. מסכומים אלה מממנים הצדדים את הוצאות המחיה וצרכיהם.

    בחשבונות קיים סעיף אריכות ימים המאפשר המשך הקיום של כל צד באמצעות החשבון לאחר לכתו של האחר לבית עולמו.

15. הצדדים דיווחו לביטוח לאומי על מעמדם כבני זוג ידועים בציבור ורכשו רכוש משותף. בשל הדיווח על מעמדם כידועים בציבור מקבל האיש קצבת זקנה מופחתת.

16. הצדדים רכשו כלי רכב משותפים ולאחרונה נרכש רכב חדש; האיש תמך באישה בכל דרישותיה, לרבות בביצוע ניתוחים קוסמטיים בעלות של עשרות אלפי שקלים.

17. האיש טיפל באביה של האישה, כאילו היה אביו, מתוך כבוד והערכה אליו.

18. משך השנים והחיים הזוגיים צברו הצדדים זכויות בנכס וראו בו ביתם המשותף לכל דבר וענין. הצדדים גרים בבית המצוי בנכס כבר 26 שנים, מתחילת תקופת הזוגיות. הנכס היה משקו האחרון של אביה המנוח של האישה ובהתאם לתנאים שחלו באותה העת, לא יכול היה האב להעביר את המשק לכל ילדיו אלא לצאצא ממשיך אחד. בהתאם, החליט אבי האישה כי המשק יהיה של הצדדים וסוכם, כי יפצו את אחיה של האישה בסך של 30,000 דולר וכך היה.

    אחיה של האישה צ', קיבל סך של 20,000 דולר בהעברה בנקאית וכן משק עזר; אחיה ש' קיבל 20,000 דולר בהעברה בנקאית, 10,000 דולר במזומן מהאיש וכן 20,000 ש"ח בהמחאה ואחותה ש' קיבלה 20,000 דולר בהעברה בנקאית וסך של 10,000 דולר במזומן.

    כספי התמורה שהתקבלו ממכירת דירתו של האיש חולקו לילדיו בהסכמה, מתוך הבנה שאין לו צורך בקורת גג אחרת שכן המשק הוא ביתו ובבעלותו.

19. למעשה, בכך יש כדי ללמד כי הצדדים רכשו את הנכס מאביה של האישה והם בעלים במשותף בנכס תוך שנרשם על שם האישה בלבד בשל טעמי ומגבלות פרוצדורה רישומיות של המנהל או המושב כפי שהיו באותה העת.

20. כאשר אפשרו הצדדים לבתה של האישה להתגורר במשק, עמד האיש על החתמת הבת ובעלה, כי הדבר אינו מקנה להם זכויות.

21. למיטב זכרונו של האיש, הוא שילם את דמי ההסכמה למינהל לצורך ביצוע ההליך של העברת הנכס מאביה של האישה לאישה.

22. ברבות השנים שופץ, נבנה והושבח המשק ובית המגורים שעליו בכסף רב. כך למשל מימן האיש את שיפוץ הגג באמצעות פדיון סך של 97,500 ש"ח מקופת פנסיה. בנוסף, העסק של האיש הוקם בשטח הנכס כאשר הושקע בעסק - חממה גדולה על שטח עצום - סך של מאות אלפי שקלים. כך ההתנהלות הכלכלית היתה משותפת גם במישור העסקי.

23. אשר לשימוש בחשבון המשותף - כספי הפנסיה של האישה (סך של 105,429 ש"ח) הופקדו בחשבון המשותף ונעשה בהם שימוש לרכישת רכב חדש.

24. העסק ל---------הוקם במשותף והושקע בהקמתו סך של למעלה ממיליון ש"ח.

    הצדדים השקיעו את הכספים במשותף בהקמת והשבחת העסק וביצעו פעולות רישוי רבות מול הרשויות תוך השקעת כספים רבים.

25. חלוקת כל הנכסים בין הצדדים מוצדקת, לאור ההשקעה השווה של הצדדים במשק ולאור ההסתמכות של האיש על קורת הגג עד לסוף ימיו ועל פרנסתו מהעסק הממוקם במשק.

26. מאחר וחלה על מערכת היחסים של הצדדים הלכת שיתוף וכל הרכוש שנצבר משותף; כוונת שיתוף ספציפית בנכס; לאור ההשקעה המשותפת בשיפוץ, בניה והשבחת הנכס עד למצבו היום - ביקש האיש, כי יוצהר שהצדדים ידועים בציבור; כי האיש הוא בעלים של מחצית הזכויות בנכס; כי ינתן צו המסדיר את רישום חלוקת הבעלות; לחלופין, כי יקבע פיצוי על סך מחצית הנכס וכי ינתן צו המאפשר המשך השימוש בנכס על כל הבנוי והנטוע בו. עוד טען האיש לזכותו לתשלום תשלומי איזון בהתאם לחוות הדעת ולהעביר סכום מתוך כספי הפנסיה של האישה.

    טענות האישה

27. הצדדים בני זוג משנת 2001 ולא משנת 1993 (כפי שטען האיש) וזאת בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי שלא נסתרה. עד למועד זה התגורר האיש בעיר פלונית והאישה התגוררה במשק עם בנותיה.

28. האישה התגוררה בנכס עם הוריה מיום היוולדה ועד היום. היא בנתה עם בעלה את בית המגורים המשותף על המשק וכל הסובב לו והעניקה לבתה את אפשרות המגורים בבית אותו בנתה עם בעלה. בניית הבית בוצעה על פי היתר שניתן לאישה ובעלה בשנת 1978, כאשר נשאו.

29. בית המגורים המשותף, החממה ובית האריזה בו מתגוררת בתה של האישה נבנו כולם על ידי הנתבעת ובעלה בנישואיהם ובמסגרת איזון הזכויות ביניהם עברו מחצית הזכויות בבית המגורים, החממה ובית האריזה לשתי הבנות כך שלא ברורה הטענה של האיש לזכויות בכל המשק כאשר מחציתו הוא בבעלות הבנות.

30. האיש עשה ועושה שימוש בנכס ללא רשות וללא תשלום דמי שכירות.

31. הזכויות הועברו לאישה מאביה מאחר והיא היחידה שלא יצאה את המשק מאז היוולדה, שם נישאה ושם נולדו לה בנותיה, שם התגרשה ושם יצרה זוגיות עם האיש. האישה דחתה את הטענה, כי המשק נרכש מאביה על ידי הצדדים במשותף לאור תשלום של 108,550 ש"ח מחשבון משותף שכן סכום זה אינו משקף את שווי הנכס אף לא בקירוב. עוד צוין בהקשר זה, כי צורפה אסמכתא בדבר העברת כספים לידי אחיה ש' ואין בהם כדי לתמוך בטענות. לא צורפו מסמכים נוספים המעידים על הטענה.

32. הפעולה היחידה שבוצעה בנכס בתקופה הרלבנטית היא שיפוץ החממה בשווי של 50,000 ש"ח על מנת לנצל את שטח המשק ולמכור ---- בכדי לייצר הכנסה נוספת. על אישורי החממה חתומים האישה ואביה המנוח בלבד.

33. האיש היה בעלים של נכס מקרקעין אשר נמכר ולא ידוע לאישה מה נעשה בכספים והיכן הם צבורים. הם לא הופקדו בחשבון המשותף.

34. פתיחת חשבון משותף אינה מקימה זכות קניינית בבית המגורים ובמשק אשר שוויים נמדד במיליוני שקלים.

    החשבון המשותף נפתח לצורך תשלום הוצאות חודשיות וענין זה אינו מעיד על כוונת שיתוף ספציפית ביחס לבית המגורים והמשק.

    סעיף "אריכות ימים" בחשבון המשותף נועד להקל על הצדדים במקרה של פטירה מאחר והחשבון נועד לתשלום הוצאות המחיה.

35. לאישה לא היתה כל כוונה לשתף את האיש בנכסיה, לרבות לא בכספי הפנסיה שלה; אביה של האישה התכוון שהנכס ישאר בידי ביתו והאיש היה מודע לכך ולכן גם לא חלק על אופן רישום הזכויות. האיש לא נשא בהוצאות המהותיות של המשק. הוצאות המחיה - תשלומי החשמל, מיסים, היתרים ותיקונים שולמו מחשבון האישה. אף שיפוץ הגג נעשה על ידי האישה.

36. אשר לטענה שהעלה האיש לגבי תשלום "דמי הסכמה" - לא נדרשו סכומים כאלה ולא הוצגה ראיה לכך שהאיש שילם סכום כזה. כל ההיתרים שהתקבלו משך השנים נעשו על ידי האישה ואביה המנוח.

37. לא הושקע "מאמץ משותף" ברכישת המשק ובנית בית המגורים ועל כן אין מקום להחיל את הלכת השיתוף. מחצית הזכויות בנכס הועברו מבעלה לשעבר של האישה לבנותיהם. מגורי בתה של האישה בנכס מלמדת על הכוונה להקנות לבנותיה את הזכויות, כבנות ממשיכות.

38. לצדדים אמנם היו שלושה חשבונות משותפים אך מהותית החשבונות היו מופרדים וכל אחד מהצדדים התנהל עם חשבון אחד לבדו. האישה התנהלה מתוך החשבון בבנק----- והאיש בבנק -----. כל צד הפקיד את משכורתו בחשבון אחר ממנו התנהל.

39. הכוונה של הפרדה רכושית נלמדת גם מכך שהאיש לא חלק עם האישה את כספי תמורת מכר דירתו ומכך שרווחי העסק שהתנהל במשק לא חולקו בין הצדדים אלא שימשו את האיש. ההכנסות הישירות מהעסק שימשו לצרכי האיש.

40. מעבר להתנהלות הרכושית, גם בהיבט המשפחתי לא היתה שיתופיות. כך, הריחוק בין האיש ומשפחת האישה היה מורגש ולא היה לאישה קשר עם משפחתו של האיש יתר על המידה.

41. הפעילות בעסק הופסקה והעסק אינו פעיל.

    דיון והכרעה:

42. כאמור, המחלוקת בהקשר הנדון בפרק זה היא כוונת הצדדים ביחס לשיתוף בנכסי האישה.

    המסגרת הדיונית, כאשר מדובר במחלוקת לגבי שיתוף בטענה של מערכת יחסים של ידועים בציבור מבוססת על שני שלבי בירור:

    השלב הראשון נוגע לעצם ההכרה של הצדדים כידועים בציבור.

    ככל שמתגבשת מסקנה, כי מערכת היחסים מהווה מערכת יחסים של "ידועים בציבור" יש לבחון את כוונת הצדדים ביחס לשיתוף בנכסים.

43. כך, בעמ"ש 4294-03-20 א.ב נ' עו"ד מנהל עיזבון המנוח ג.ד. ז"ל (29.11.2020), נקבע, כך:

    "... על מנת להגיע לתוצאה הנכונה והראויה, יש לערוך מבחן דו-שלבי: השלב הראשון יהא בדיקת מעמדם המשפטי של הצדדים, והשלב השני, בשים לב לתוצאת השלב הראשון, תהא בדיקת כוונת שיתוף הצדדים בנכסיהם. ודוק, אין דין זוג נשוי, כדין ידועים-בציבור, ואין דין ידועים-בציבור, כדין בני-זוג ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר הנישואין".

    מעמדם של הצדדים כידועים בציבור ותקופת החיים המשותפת

44. בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים הנדרשים לשם הכרעה בדבר היות בני זוג ידועים בציבור:

    • חיי משפחה - חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה.

      • ניהול משק בית משותף - לא מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים (ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1) 617 , 619).

        המחוקק לא קבע תקופת זמן מינימלית לקיום חיי המשפחה המשותפים, והעיקר הוא בקשר הקיים בין בני הזוג בזמן זה; דהיינו, קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית (שם, עמ' 623).

        שני היסודות משתלבים ושזורים זה בזה. מדובר בניהול חיי משפחה בעלי אופי מוגדר שבאים לידי ביטוי בקיום משק בית משותף. מדובר בתנאים מהותיים ולא מדובר בדרישה ראייתית גרידא (ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע פ"ד נו(3), 683), והנטל להוכחת המעמד של "ידוע בציבור" רובץ על הטוען טענה זו (ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2), 89).

        המטרה של החלת המבחן הכפול והמשולב של שני היסודות האמורים, היא איתור אורח חיים שדומה מהותו לאורח חיים של זוג נשוי (ע"מ (חיפה) 264/05 פלונית נ' אלמוני (4.5.2006)).

        על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו (בע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (04.05.2010)) ולבחון את ההקשר החברתי ואת הסביבה בה חיים בני הזוג (בע"מ 7252/14 עזבון המנוח פלוני נ' פלונית (15.12.2014)).

        נפסק, כי אין לגבש קריטריונים אובייקטיביים נוקשים למונחים 'החיים חיי משפחה' ו 'משק בית משותף' (מונחים בהם עשה המחוקק שימוש בסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965), וכי כל מקרה ייבחן על-פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות ומתוך סקירות היחסים על-פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם (ע"א 79-83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן, לט(2) 690).

45. בענייננו, הצדדים אינם חלוקים לגבי עצם קיום היסודות המבססים הכרה בהם כידועים בציבור:

    האישה העידה, כי הצדדים התגוררו יחד וניהלו זוגיות רבת שנים (סעיפים 1-3 לתצהיר עדות ראשית).

    האיש העיד, כי חיו חיים משותפים כבני זוג משך כ-26 שנים תוך שיתוף מלא בכל אורחות החיים (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית).

    המחלוקת, למעשה, היא ביחס למשך תקופת החיים המשותפים. האישה טענה, כי הצדדים חולקים משק בית משותף משנת 2001 (סעיף 1 וסעיף 35 לתצהירה) ואילו האיש טען כי הצדדים ידועים בציבור משנת 1993 (סעיף 4 לתצהירו).

    הצדדים הגישו בקשה לצורך קביעת מעמד כידועים בציבור ביום 23.11.2016 (נספח 19 לתצהיר האיש) ומילאו שאלון לידועים בציבור (צורף כנספח 19). בשאלון ציינו הצדדים כי הם חיים יחד ומוכרים כבני זוג החל מחודש יולי 1993 (עמ' 2 לבקשה המשותפת מיום 10.11.2016). בבקשה משותפת זו הצדדים ציינו כי אין להם רכוש משותף (סעיף 3); כי יש להם חשבון בנק משותף (סעיף 5); כי שניהם נושאים בהוצאות ניהול בית המגורים המשותף (סעיף 6).

    בפירוט לגבי מערכת היחסים של הצדדים כתבו הצדדים, כך (סעיף 4):

    "אנו חיים יחד משנת 1993 ומנהלים משק בית משותף. חשבון בנק משותף ב---------- וב---------. העסק של ------ נמצא בנחלה במושב".  

    בתצהיר שהוגש למוסד לביטוח לאומי במהלך שנת 2017 ואשר נחתם בפני עו"ד צהלה הלוי ביום 1.9.2008 הצהירו הצדדים כי הם חיים יחד מזה למעלה מעשר שנים (סעיף 1 לתצהיר) וכי הם מקיימים משק בית משותף כבעל ואישה לכל דבר וענין (סעיף 2).

    לא מקובלת עליי טענת האישה בעדותה, כי מאחר שהכירה את האיש בשנת 1993 המועד עליו הצהירו הצדדים על תחילת המגורים המשותפים לביטוח לאומי הוא ענין שולי (עמ' 38, ש' 6) שכן מדובר בתצהיר שהוגש לרשויות ותואם את ההצהרה בפני עו"ד הלוי.

    אני ערה להחלטה של הביטוח הלאומי לאשר את היות הצדדים ידועים בציבור מתאריך 27.11.2001 אך מאחר והמועד שנקבע על ידי ביטוח לאומי מתבסס על המועד בו קבעה האישה את האיש כמוטב במקרה של פטירה ולא על הצהרת הצדדים כפי שהוגשה הן בבקשה והן בתצהיר הנלווה, איני סבורה שיש בתאריך זה כדי להוות קביעה שיש לאמץ במסגרת החלטה שיפוטית.

    אני סבורה שיש להתבסס על הצהרת הצדדים בזמן אמת ולקבוע, כי מעמדם של הצדדים היה של "ידועים בציבור" כאשר הצדדים חולקים משק בית משותף החל מחודש יולי 1993.

    אציין, כי מועד תחילת החיים המשותפים תואם את עדותה של העדה גב' ש.ח. אשר קשרה בין תקופת תחילת הקשר ומות אמה של האישה (עמ' 28, ש' 12 - עמ' 29, ש' 6 לפרוטוקול מיום 6.7.2021).

    אשר למועד סיום תקופת החיים המשותפים - משלא הוצגה ראיה שניתן להסתמך עליה בכדי לקבוע מועד בו ביקש מי מהצדדים להפסיק את מערכת היחסים הזוגית ולהביאה על סיומה אני קובעת, כי מועד סיום היחסים הוא במועד משלוח מכתב דרישת פינוי האיש מבית המגורים - בחודש יולי 2019 (המכתב צורף כנספח 10 לתצהיר האישה), בו ציינה האישה, כי הזוגיות הגיעה לסיומה זה מכבר.

    יצוין, כי מועד זה לא הוכחש על ידי האיש וצוין על ידיו כמועד סיום היחסים המשותפים (סעיף 48 ו-51 לתביעת האיש בנוגע לזכויות האישה).

    כוונת הצדדים בכל הנוגע לשיתוף בנכסים:

46. בהכרה בצדדים כידועים בציבור אין כדי להקנות זכות אוטומטית לשיתוף בנכסים ובכדי שיחול משטר שיתופי יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת (ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1), 433).

47. הוכחת כוונת שיתוף בנכסים היא שאלה שבעובדה הנבחנת בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית (8.9.2004) ויש לבחון את כוונת הצדדים כפי שהיא עולה מהתנהגותם של הצדדים (בע"מ 2478-14 פלונית נ' פלונית (20.08.2015)).

48. היקף הנכסים הכלולים בשיתוף שבין ידועים בציבור מוגבל לנכסים אשר שימשו בני זוג בחיי היום יום או נרכשו במשותף ועל מנת להכניס נכסים נוספים תחת כנפי השיתוף נדרשת ראיה נוספת שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת השיתוף בנכס המסוים (או בכלל הנכסים) של בן הזוג (תמ"ש (נצרת) 1563-05-15 עזבון המנוח פ.כ. ז"ל נ' עזבון המנוחה ה.ר. ז"ל היורשים (11.5.2020). כך, כאשר מדובר ב"נכס חיצוני", כלומר נכס שהתקבל במתנה או בירושה ואינו נכס שנצבר במשותף, נטל ההוכחה להוכחת קיומה של כוונת שיתוף מוטל על הצד הטוען לקיומה (תמ"ש (טב') 24361-12-15 י.א. נ' ע.ל. (11.3.2019).

49. הדרישה להציג ראיות נוספות, מעבר למגורים המשותפים, לשם הוכחת כוונת שיתוף בנכסים בין בני זוג ידועים בציבור נובעת מהזהירות שלא לכפות על צדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור (בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים ואח', פ"ד סב(1) 235 (2006)).

50. בין הפרמטרים המסייעים לבית המשפט לבחון האם קיימת כוונת שיתוף ניתן למנות את משך הקשר ואורך תקופת החיים המשותפים; האם זהו הקשר הזוגי הראשון בין הצדדים; דפוסי העבודה של הצדדים וקיומה של תלות כלכלית; מידת השיתוף בהשגת מקורות הפרנסה וההכנסה (כגון ניהול עסק משותף, מיזם משותף וכו'), מקורות המימון של הנכסים שבמחלוקת, עיתוי רכישתם ומהותם ואינדיקציות נוספות, בהתאם לנסיבות (תמ"ש (תל אביב) 50340-09-11 א' ל' נ' ד' פ' מ' (26.4.2015); תמ"ש (ת"א) 3028-08-12 ל.ב נ' א.ג (30.6.2015).

51. בתביעתו טוען האיש לזכויות בכל רכושה של האישה ומבקש מבית המשפט לקבוע את זכויותיו במשק; ברכב; בחשבונות הבנק המשותפים של הצדדים בבנק ---- ובבנק ----בזכויות הסוציאליות שנצברו בתקופת החיים המשותפים במסגרת כל מקום עבודה.

52. אדרש לכל אחד ואחד מן הנכסים ואקבע, האם הוכחה כוונת שיתוף לגביו והאם יש להורות על חלוקת הזכויות בו.

    כוונת השיתוף בנכס המקרקעין - משק ---- במושב -----:

53. נכס המקרקעין העומד במרכזו של הליך זה הוא חלק ממשק הכולל 30 דונם ואשר כולל חלקת מגורים, פרדס, מאגר מים ושטח ציבורי בישוב --------. החלקה המיועדת למגורים כוללת כ-8.7 דונם. הזכויות במשק הוקצו לאביה של האישה ולאחר שהועברו לה במתנה -מלוא הזכויות בכל מרשם רלבנטי רשומות על שם האישה.

54. כפי שעולה מחוות הדעת שערכה המומחית שמונתה במסגרת הליך זה, הגב' גלר ("חוות הדעת") בנחלה מצויים שני מבני מגורים - בית ראשי, בית סוכנות ותיק בשטח של כ-96 מ"ר + מרפסת מקורה וכן בית מגורים שנבנה "בטלאים" ("בית הבן הממשיך", כהגדרת רשות מקרקעי ישראל). עבודות הגמר של בית זה לא הסתיימו. בבית זה מתגוררת בתה של האישה עם בן זוגה וילדיהם.

55. בנוסף, בצמוד לבית העורפי מצויה חממה ובתוכה שטח מקורה אשר שימש כעסק שהפעיל האיש (סעיף 6.17 לחוות הדעת).

56. בפתח הדיון ביחס לנכס יש להזכיר, כי מדובר בנכס שהועבר לאישה במתנה מאביה. כלומר, לא מדובר בנכס שנרכש במשותף במהלך החיים המשותפים אלא ב"נכס חיצוני", לגביו מוטל נטל הוכחת השיתוף על כתפי הצד הטוען לו, גם במקרה בו חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (תמ"ש (טב') 24361-12-15 אשר הוזכר לעיל וכן רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי (27.8.2002)); קל וחומר במקרים בהם מדובר בידועים בציבור אשר לא הסדירו את מעמדם כנשואים במכוון וללא מגבלה המונעת מהם לנהוג כך.

57. בתמ"ש (ת"א) 34835-11-20‏י' ר' נ' י' ד' א'‏ (20.5.2022) נקבע, כך:

    "בעוד שחזקת השיתוף בין בני זוג נשואים תחול ביחס לכל נכסיהם, הרי שלגבי בני זוג ידועים בציבור הוגבלה תחולת החזקה, בתחילה, לנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היומיומיים או שנרכשו על ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, גם כאלה שצבר בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד, לפחות באורח נסיבתי, על כוונת שיתוף בנכס (או בכלל הנכסים) של בן הזוג".

    והדברים מבוססים על ההלכה בענין, כפי שנקבעה בע"א 4385/91סלם נ' כרמיפ"ד נ"א (1) 587.

58. כלומר, כאשר מדובר בנכס שלא נרכש במשותף על ידי הצדדים, הנטל המוטל על הטוען לשיתוף מוגבר ונדרשת ראיה נוספת המעידה על הכוונה להשתתף בנכס. לאור זאת, יש לבחון את טענות האיש ואת הראיות שהציג בהקשר זה.

    הצהרת הצדדים ביחס להעדר נכסים משותפים

59. כאמור, הזכויות במשק הועברו לאישה מאביה במתנה ביום 14.3.2005.

    בהסכם המתנה (נספח 1 לתצהיר האישה) הסכימו האישה ואביה, בין היתר, על העברת המשק במתנה גמורה וללא תמורה וכן כי האב ימשיך להתגורר עם האישה ובני ביתה עד אחרון ימיו. עוד סוכם, על העברת מסמכים הנדרשים לשם העברת הזכויות במלואן על שם האישה.

60. בראש ובראשונה יש להדגיש, כי בתצהיר שהגישו הצדדים למוסד לביטוח לאומי ביום 23 בנובמבר 2016 ואשר נועד להסדיר את מעמדם כידועים בציבור ציינו הצדדים כי אין להם נכסים משותפים (סעיף 3 לבקשה, נספח 19 לתצהיר האיש).

    די בהצהרה זו, אשר ניתנה בזמן אמת, כדי לשקף את כוונתם של הצדדים ביחס להעדר שיתוף בנכס המקרקעין אשר הזכויות בו רשומות על שם האישה.

    נוסף על כך, במסמכים שהוגשו, ציינו הצדדים כי הם מתגוררים במשותף וכי "העסק של---- נמצא בנחלה במושב". אילו היתה כוונת שיתוף בנכס, היה מצוין בצורה ברורה כי העסק מופעל מתוך נכס משותף ולא היתה מוצגת התייחסות לעסק של האיש בנחלה.

    שעה שהצהירו הצדדים, במשותף, במסמך רשמי שנמסר לרשויות, ואשר נועד להסדיר מעמד - כי אין להם רכוש משותף, איני סבורה שניתן לקבל גרסה שונה מהגרסה שנמסרה בזמן אמת. אולם, מאחר שעמד האיש על טענה זו והיא ענין משמעותי בהליך זה, אדרש לכל טענותיו ואבחן האם היה בידיו להוכיחן על אף ההצהרה שניתנה בזמן אמת.

    טענת האיש בדבר כוונת אביה של האישה להקנות את הזכויות לבני הזוג והטענה בענין הפיצוי הכספי ששולם לאחיה של האישה בהקשר זה.

61. לטענת האיש, מאחר ובהתאם לתנאי המושב לא יכול היה אביה של האישה להעביר את המשק לכל צאצאיו אלא רק על שם צאצא ממשיך ללא רישום של בן או בת זוג, החליט האב המנוח, כי המשק יוקנה לצדדים והם יפצו את אחיה בסכום כספי (סעיף 38 לתצהיר).

62. איני סבורה שהאיש הוכיח את הטענה ביחס לכוונת האב ולהסדר הכספי הנטען.

    ראשית, גם אילו היתה מגבלה על העברת זכויות לבן זוג של בן ממשיך, ככל שרצה האב המנוח להסדיר את ההעברה לאישה ולבן זוגה - האיש, מצופה היה שתהיה לכך התייחסות כלשהי.

    לאור משך הזמן בו חיו הצדדים יחד במועד בו הוקנתה המתנה ומאחר ומדובר במערכת יחסים שניה, לאחר שהאישה התגרשה וחיה עם שתי בנות, מצופה היה שרצון האב וכוונת הצדדים תשתקף באופן כלשהו ותתועד.

    הגרסה בדבר כוונת אביה של האישה להקנות זכויות לאיש לא נתמכת בשום ראיה - לא הוצג אף מסמך המלמד על כוונת האב ביחס לאיש; ההתייחסות בהסכם המתנה למגורים יחד עם בני ביתה של האישה לא מתייחסת לאיש בשום דרך (על אף שהצדדים כבר גרו יחד בנכס); לא נרשמה הערת אזהרה לטובת האיש; לא תועדה הסכמה במישור היחסים מול אחיה של האישה ולא נשמעה עדותם של אחיה של האישה ביחס לכוונת האב או לויתורם על הזכויות בתמורה לפיצוי כספי.

    עוד יש להביא בחשבון, כי שני הצדדים התגרשו בעבר והסדירו את חלוקת רכושם, על כן - על אחת כמה וכמה - מצופה היה שענין זה יוסדר, אילו היתה הסכמה לגביו.

63. בהקשר של העברת הזכויות מהאב המנוח לצדדים במשותף טען האיש, כי בתמורה להעברת הזכויות במשק לצדדים אשר שילמו במשותף לאחיה של האישה את הסכומים הבאים:

    לאחיה של האישה צ', אשר קיבל גם משק עזר - שולם סך של 20,000 דולר בהעברה בנקאית.

    לאחיה של האישה ש' - שולם סך של 20,000 דולר בעברה בנקאית, סך של 10,000 דולר במזומן מהאיש וסך של 20,000 שקל בהמחאה.

    לאחותה של האישה ש', שולם סך של 20,000 דולר בהעברה בנקאית וכן סך של 10,000 דולר במזומן.

64. בתצהיר לא הוצגה גרסה סדורה ביחס למועד בו שולמו הסכומים ואף לא הוצג תיעוד ברור ומגובה של התשלומים המתועדים (העברות בנקאיות והמחאה) או התייחסות ברורה לנסיבות העברת סכום כספי בהיקף נכבד שכזה במזומן. צורפו דפי חשבון אך בתצהיר לא הוצגה הפניה ברורה לאסמכתא להעברת הכספים.

65. כאשר נחקר האיש בענין זה העיד ש"הביא כסף לקניית המשק" (עמ' 19, ש' 28) וכי העביר 30 דולר (ככל הנראה הכוונה ל-30,000 דולר) לכל אחד מהאחים ושיש בידיו מסמכים ביחס לקניית המשק (עמ' 19, ש' 32-26) אך הם לא הוצגו בצורה מפורשת.

66. בחקירתה נשאלה האישה לגבי העברה בנקאית על סך של 108,950 ש"ח לאחותה ש' כאשר ההעברה בוצעה ביום 7.3.2005 מתוך החשבון המשותף של הצדדים בבנק הפועלים (נספח 4 לתצהיר המשלים של האיש).

    האישה טענה, כי מדובר בהחזר הלוואה שנלקחה במזומן; הכחישה קשר להעברת הזכויות במשק; טענה כי הסמיכות בין ההעברה הכספית לאחותה ש' והסכם המתנה עם אביה היא מקרית והכחישה כי שולמו כספים עבור הזכויות במשק (עמ' 33, ש' 28-23 ועמ' 35, ש' 21-3).

67. בחקירה הוצג לאישה תיעוד של העברה כספית של 20,000 ש"ח (נספח 4 לתצהיר המשלים וכן סומן כמוצג ת/2) לידי אחיה של האישה ש' ז"ל. בהתייחס להעברה זו טענה האישה, כי מדובר בהחזר הלוואה שניתנה לאיש. מעיון בהמחאה עולה, כי מדובר בסך של 20,000 ש"ח אשר שולמו בחודש ינואר 2007. כך - אין סמיכות למועד העברת הזכויות במשק ואין תיעוד להעברת יתרת הסכום הנטען.

68. מעבר לכך שלא הוצג תיעוד לסכומים הנטענים על ידי האיש (אבהיר - הוצג תיעוד של העברה כספית לאחותה של האישה, ש', אשר לא תואם את הסכום הנטען על ידי האיש; הוצג תיעוד של המחאה ששולמה לאחיה של האישה, ש', אשר לא תואם את הסכום הכולל הנטען וגם לא שולם בסמיכות למועד העברת הזכויות ולא הוצג תיעוד להעברת הסכום הנוסף לש' ולא הוצג כל תיעוד להעברת סכום לאחיה של האישה, צ'); לא ניתן לקשור בין הסכומים שנטען הועברו לאחיה של האישה והעברת הזכויות במשק; לא הוצג תיעוד של ויתור על זכויות או קשר בין הדברים ולא נשמעה עדותם של האחים או צאצאיהם בהקשר זה.

69. עוד יש להדגיש, כי מאחר ומלוא הזכויות בנכס הועברו לאישה בהסכם המתנה, אילו הדבר היה כרוך בפיצוי כספי לאחיה, מצופה היה שיהיה להסדר זה ביטוי, בין בהסכם המתנה (כהתחייבות של האישה) ובין במסמך נוסף. העובדה שאין כל תיעוד להתחייבות שכזו ולא הובאה ראיה ועדות לעצם ההסכמה לפיצוי ולביצוע הפיצוי עצמו - פועלת לחובת האיש.

70. מעבר להעדר התיעוד למרבית הסכומים הנטענים; העדר ראיה לקשר בין הסכומים הנטענים לויתור על זכויות; העדר סמיכות בין מועד התשלום לש' והעברת הזכויות; אי הצגת עדויות בהקשר זה, על אף שמדובר בענין שאילו התרחש מצופה היה שתישמע העדות בענין - לא מדובר בסכומים שמשקפים ולו בקירוב את שווי הנכס.

71. על כן, לסיכום ענין זה אני קובעת, כי האיש לא הוכיח את טענותיו בענין כוונתו של האב המנוח להקנות את הזכויות לבני הזוג במשותף ולא הוכיח את טענותיו בדבר פיצוי כספי לאחיה של האישה עבור הזכויות בנכס. כלומר לא הוכחה השתתפות במימון רכישת הזכויות במשק מידי אחיה של האישה.

    טענת האיש בדבר השקעה כספית במשק באופן המקנה לו זכויות.

72. כאשר מדובר בנכס מקרקעין, ניתן להסיק כוונת שיתוף בהסתמך על השקעה כספית בנכס (בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.2007).

    כאשר מדובר בדירת מגורים יש לשקול, בין היתר, האם לאחד הצדדים דירה נוספת, את משך הזמן בו התגוררו הצדדים בדירה לגביה קיימת המחלוקת, השתתפות במימון והשקעה משותפת (בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.2012).

73. האיש טען כי השקיע את כל כספו, מרצו ועשרות ממיטב שנותיו לשיפוצו והשבחתו של המשק ובית המגורים שבו (סעיף 22 לתצהיר).

    לתצהיר לא צורפו מסמכים המעידים על היקף ההשקעה ואף לא הוצגה גרסה סדורה ביחס לעבודות שבוצעו בתקופת המגורים המשותפים; עלויות; מועדי השיפוצים וההשבחות לנכס וכו'.

    בכל הנוגע לטענות בדבר היקף ההשקעות וביצוע העבודות בבית כל שנטען בתצהיר הוא שלפני כמה שנים נפדה מתוך קרן הפנסיה של האיש סך של כ-100,000 ש"ח בכדי לשפץ את הבית ולהחליף את הגג.

    בנוסף, צורפו לתצהיר קבלות המעידות על תשלום סך של 4,300 ש"ח לטכנאי גז (לא צוין תאריך); 2 קבלות על תשלום סך של 135 ש"ח עבור גז במיכל כאשר לא ניתן לקבוע את זהות המשלם שכן ההתייחסות היא לשני הצדדים וממילא מדובר בתשלום שבוצע לאחר מועד סיום החיים המשותפים (קבלה אחת מיום 20.11.2019 ואחת מיום 23.4.2020).

    עוד צורף תיעוד של שובר על סך 19,095 ש"ח ששולם ל"מוסדות ממשלתיים" בחודש יוני 2010 מבלי שניתן ללמוד מי הגורם ששילם ועבור מה בוצע התשלום.

    אציין, כי האיש הגיש כנספח לתצהיר קבלה בדבר תשלום שבוצע על ידי האישה בחודש אפריל 2010 עבור חיוב מיסים על ידי המועצה.

74. בפתח ישיבת ההוכחות ביקש האיש להגיש אסופת מסמכים המעידה, לטענתו, על היקף השקעתו במשק. בקשה בענין זה הוגשה ביום 27.7.2021, החלטה המתירה את הגשת המסמכים ניתנה ביום 10.9.2021 וערעור על החלטה זו נדחה ביום 19.10.2021.

75. המסמכים שהוגשו במסגרת אסופת המסמכים שהגשתה הותרה במועד מאוחר למועד ישיבת ההוכחות הראשונה כוללים שורה ארוכה של קבלות ששולמו עבור ציוד או עבודות שונות.

    אולם מעיון במסמכים עולה, כי מדובר בעבודות שבוצעו במסגרת העסק. כך למשל, הוצג תיעוד של תשלומים שבוצעו ביולי 2008 ואשר הופנו לעסק; תועדו תשלומים בהיקף רחב עבור ציוד שנרכש מיצרן ומתקין חממות במהלך שנת 2006; ציוד נוסף כגון רשת צל; מכולה; כיסוי חממה; עבודת הקמה של כיסוי לחממה; עבודות חפירה; ציוד חקלאי (מצעים, חול, חמרה וכן טפטפות, מחברים, מיייצבים לטפטפות, צינורות, חצץ וכו'); עריכת תכניות הנדסיות ל---; עבודות פינוי פסולת חממה וכו'. אציין, כי חלק מהקבלות שצורפו מופנות לעסק במישרין ולא לאיש, כך שלא יכולה להישמע טענה שמדובר בהשקעה כספית של האיש במשק או בבית המגורים.

76. כאשר נחקר האיש בענין ההשקעה בבית המגורים לא עלה בידיו להציג הסבר ברור ביחס למסמך התומך בטענת ההשקעה בבית. האיש אישר שמדובר בחשבוניות הקשורות להפעלת העסק וטען שמדובר גם בהוצאות להקמתו (עמ' 21, ש' 25-16).

    כאשר התבקש האיש לקשור בין ההוצאות לשיפוצים של הבית טען, שיתכן שהם קשורים אך לא הוצגו מסמכים בהיקף המלמד על השקעה משמעותית בבית. האיש טען, כי הוצאות פרזול נוגעות גם לבית (עמ' 21, ש' 34) וגם לחממה (עמ' 22, ש' 2) אך טען שלא בוצעו עבודות פרזול בתקופה הרלבנטית לחשבונית (עמ' 22, ש' 5-3).

    כאשר הקשה ב"כ האישה על האיש וביקש שיציג קבלה ולו יחידה שמתייחסת להשקעה בבית השיב האיש שיצק חניון ל------בשטח המשק אך לא היה בידיו להציג ראיה לכך או להציג באופן ברור תיעוד של הוצאה שמתייחסת לבית במובחן מהעסק המופעל בשטח הנחלה (עמ' 22, ש' 16 - עמ' 23, ש' 12).

    גם כאשר נשאל האיש על ידי בית המשפט בענין הטענה בדבר השקעה בבית לא הציג האיש ולו נתון אחד, ראיה אחת או גרסה סדורה ביחס לסכומים מתועדים שהושקעו בנכס (עמ' 23, ש' 26-13).

    בחקירה קשר ב"כ האישה בין הקבלות שהוצגו והפעלה שוטפת של העסק (עמ' 23, ש' 27 - עמ' 26, ש' 16). האיש עמד על כך שחלק מהדברים שימשו גם את העסק וגם את הבית, כך למשל נרכשו ----- גם לחממה וגם לבית; מדפים (עמ' 24, ש' 18); מאווררים גם לקירור הבית; מסך טלויזיה ומתלה גם לבית (עמ' 24, ש' 28-24) אולם לבסוף ציין, בכנות ובהגינות, כי "עבור הבית אין קבלות, אין מי יודע מה" (עמ' 26, ש' 15). האיש עמד על כך שהושקע סכך של 300,000-400,000 ש"ח בנכס אך כאשר התבקש להציג מסמכים המעידים על כך השיב, כי הם לא צורפו (עמ' 27, ש' 31-27).

77. בתצהירו טען האיש להשקעת כספי הפנסיה שלו לשיפוץ הגג. בחקירה ביקש ב"כ האישה שיקשור האיש בין פדיון סך של כ - 100,000 ש"ח מכספי הפנסיה שלו ושימוש בהם לצורך הבית. כאשר עומת האיש עם הטענה, כי כסף זה נשאר בחשבון ונעשה בו שימוש לצורך מחייה שוטפת לא עלה בידיו להציג הסבר או תיעוד מספק לכך שנעשה שימוש בסכום זה לצרכי שיפוץ הבית (עמ' 27, ש' 31-10) ולא הוצגה ראיה הקושרת בין ההוצאות שנעשו מהחשבון המשותף בסמוך למועד הפקדת הסכום ופעולה כלשהי שבוצעה בנכס.

    האישה אישרה שהגג שופץ בתקופת החיים המשותפים אך טענה שהעלות היתה כ-25,000 ש"ח וכי אביה מימן זאת (עמ' 34, ש' 32 - עמ' 35, ש' 2).

    בהקשר זה ציינה שמאית המקרקעין שמונתה במסגרת ההליכים בכדי להעריך את שווי הנכס, כי גג הרעפים נראה בן שנים אחדות (סעיף 6.14 לחוות הדעת). משכך, מקובלת עליי הגרסה בדבר החלפת הגג במהלך תקופת החיים המשותפים ומאחר שלא הוצגה ראיה לכך שהמימון לא נעשה על ידי הצדדים (כפי שטענה האישה) אני קובעת שמדובר בהשבחה במהלך תקופת החיים המשותפת אשר נעשתה במשותף.

78. עוד טען האיש, להשקעה מאסיבית בהיקף של מאות אלפי שקלים בבנית העסק המצוי במשק אולם מעבר לכך שלא הוצגו ראיות להשקעה זו; לא הוצגה גרסה סדורה ביחס לבניה שנעשתה, לכאורה, על ידי האיש; לא הובהר בצורה ברורה איזה תוספות למבנים קיימים בוצעו על ידי האיש, מתי ובאיזה עלות - ממילא, המבנה בו פועל העסק הוקם על ידי אביה של האישה, עוד טרם החיים המשותפים (כך עולה מהיתרי הבניה שהוגשו בצירוף לתצהיר האישה וכך עולה גם מחקירת האיש, עמ' 28, ש' 5 - עמ' 29, ש' 29).

    האיש טען, שבשנת 1993, עת החלה תקופת המגורים המשותפת, היתה במשק סככה והוא הפך את הסככה למחסן של החממה (עמ' 28, ש' 25-24) וכי עשה תוכניות מול המנהל ומול המועצה האיזורית וקיבל אישור לבניית החממה (עמ' 29, ש' 23-21).

    כאשר התבקש האיש להציג את המסמכים התומכים בטענה לבנייה משמעותית על ידיו השיב, כי יחפש את ההיתרים והאישורים (עמ' 29, ש' 25-24) וטען כי "אני חתום במנהל אין לי דרך להציג זאת כאן" (עמ' 30, ש' 23). כאשר נשאל האיש ביחס למשמעות בניית המבנה בו מופעל העסק על ידי אביה של האישה השיב "אז מה" (עמ' 29, ש' 29-28) אך עמד על כך שלמעשה כל העבודה של בניית החממה והקמתה מומנה על ידיו (עמ' 30, ש' 34-29).

79. אם כן, לאחר בחינת כל המסמכים שהוגשו ושקילת העדויות בהקשר זה, איני סבורה שהאיש עמד בנטל המוטל עליו בכדי להוכיח השקעה משמעותית בנכס במידה המקנה זכויות.

    כך, מעבר לטענות כלליות להשקעה לא הוצגו נתונים ברורים על עבודות שיפוץ שנעשו בבית; לא הובהר מה בדיוק נבנה על ידי האיש בהקשר של העסק (למעט הטענה של הסבת סככה למחסן) ולא הוצגו נתונים כספיים או עדויות של גורמי מקצוע ביחס לטענות בדבר השקעה.

80. מעבר להעדר ההשקעה המוכחת בהיקף כספי משמעותי המצדיק קביעת שיתוף, הטענה כי ההשקעה במשק ובמבנים עליו בוצעה טרם החיים המשותפים עולה גם ממצאי חוות הדעת.

    המומחית סקרה את המצב התכנוני ואת הסדרת הבניה במשק לאורך כל השנים וציינה, כך:

    בחודש ספטמבר 1970 ניתן היתר בניה לאביה של האישה להקמת תוספת לבית המגורים אשר איפשר הרחבה לשטח של 105.5 מ"ר (רשיון מספר 1110 מיום 31.9.1970).

    בינואר 1976 ניתן לאביה של האישה היתר לעשות שימוש בחלק מבית המגורים כ----.

    בחודש יולי 1980 ניתן היתר לאישה ולבעלה מר א' היתר להסבת סככה לבית מגורים בשטח של 68.26 מ"ר (היתר מס' 2378 מיום 6.7.1980).

    בחודש פברואר 1981 ניתן היתר לאביה של האישה לבניית חממה בשטח של 970 מ"ר ומחסן אריזה בשטח של 84 מ"ר (היתר מספר 2586 מיום 11.2.1981).

    בחודש יוני 2006 ניתן היתר לאישה ולאביה לרישוי חממה ל-------ו-----בשטח חיצוני של 1,516 מ"ר ומכולה בשטח של 29.28 מ"ר (היתר מספר 2509 מיום 27.6.2006).

    בחודש אוקטובר 2010 ניתן היתר לאישה לשימוש שאינו חלקאי בשטח של 30 מ"ר בתוך מחסן קיים וכן שולמו דמי היוון לעמדה ל------בסככה קיימת בסך של כ-16,461 ש"ח והיטל השבחה בסך 7,025 ש"ח (היתר מספר 3518 מיום 20.10.2010).

    בחודש יוני 2016 ניתן לאישה היתר המכשיר את יחידת הדיור השניה בנחלה ותוספת ממ"ד (היתר מספר 4814 מיום 8.6.2016).

81. המומחית ציינה, כי שווי בית המגורים הוא עקב השקעות שבוצעו בבית משך השנים ופרטה כי מצבו הכללי טוב. עם זאת, המומחית ציינה, כי לא נמסרו לה נתונים על מועדי השקעה ועל כן לא ניתן להעריך את ההשקעות העיתיות (סעיף 10.24.1).

    מעיון בהיתרים שניתנו עולה, כי בתקופת החיים המשותפים ניתן היתר לרישוי חממה והצבת מכולה וכן לשימוש שאינו חקלאי (יוני 2006 ואוקטובר 2010). לא ניתן היתר לבניה נוספת, שיפוץ מסיבי או שינוי יעוד הדורש עבודת בינוי.

82. אם כן, כאשר נלקח ענין זה בחשבון יחד עם העדר ראיות על היקף השקעה נטען בבית המגורים או במשק כולו - לא ניתן לקבל את טענות האיש ביחס להשקעה בהיקף המזכה בזכויות קנייניות.

    עם זאת, מחוות הדעת עולה, כי משנת 2006 הושקע בחממה סך כולל של 579,465.6 ש"ח בשל פעולות שנעשו להגדלת החממה, ריצוף החממה והקמת ----בתחום הקיים (סעיף 11.7).

83. אם כן, אסכם נקודה זו:

    איני מקבלת את טענות האיש בדבר זכויותיו בנכס המקרקעין -

    ראשית, בזמן אמת, במהלך החיים המשותפים, כשלוש שנים לפני הפרידה, הצהירו הצדדים כי אין להם נכס משותף.

    שנית, האיש לא הוכיח כוונה של אביה של האישה להקנות לו זכויות בנכס, על אף הוראות הסכם המתנה הברורות, המקנות את הזכויות בנכס במלואן לאישה.

    בנקודה זו אתייחס לטענה שעלתה במסגרת ההליך ביחס לדרישת האיש להתחייבות בכתב מטעמו של בן זוגה של בתה של האישה כתנאי למגורים בנכס - מעבר לכך שהפרטים המלאים ביחס להתחייבות נטענת זו לא הוצגו ולא הובאה עדות או ראיה לענין זה; גם אילו היתה התחייבות כזו, אין בה כדי להקנות זכויות קנייניות שעה שלא היו קיימות לכתחילה.

    שלישית, הטענות לגבי רכישת הזכויות מאחיה של האישה לא הוכחה - לא הובאו עדויות בהקשר זה; לא הוצגו מסמכים ולא הוצג תיעוד של העברת סכומים שניתן לקשור אותם לעסקת העברת הזכויות ואף לא בהיקף כספי בשיעור המתקרב לשווי הזכויות.

    לבסוף - לא עלה בידי האיש להוכיח השקעה משמעותית בהיקף כספי נרחב בבית המגורים; לא הוצגו שינויים, תוספות או השבחות שבוצעו בבית המגורים בתקופת החיים המשותפים למעט, ככל הנראה, החלפת הגג (אך לא הוצגו נתונים המאפשרים קביעה של עלות החלפת הגג (האיש טען לעלות של 95,000 ש"ח והאישה - 25,000 ש"ח אך שניהם לא הציגו ראיה או פירוט מספק)).

    גם מחוות דעת המומחית לא נלמד על עבודות שבוצעו להשבחת בית המגורים בתקופת החיים המשותפים.

    משכך, אני דוחה את תביעתו של האיש להצהרה על זכויותיו בנכס.

    עם זאת, אני סבורה, שבהעדר זכויות קנייניות, הוא זכאי להשבת מחצית ההשקעה שבוצעה בתקופת החיים המשותפים. השקעה שאמנם, ברובה, אינה בבבית המגורים, אלא בעסק, ואינה בהיקף המלמד על כוונת שיתוף - אך משבוצעה, בהיותה השקעה שקיימת בשטח המשק, ומשלא היה בה כדי להקנות לו זכויות, הוא זכאי להשבתה.

    מאחר והצדדים לא הקפידו על תיעוד מלא של המקור לכל תשלום ותשלום; מאחר והחשבונות היו משותפים וממילא לא הוצגו נתונים על אופן התשלום; מאחר וההיתרים היו על שם האישה, כך שנלמדת מעורבותה; מאחר שלא הוצגה ראיה לכך שהמימון של פעולות בניה שבוצעו בנכס נעשו באופן מופרד ומובחן על ידי מי מהצדדים; ולאור משך החיים המשותף וצורת ההתנהלות הכספית המשתקפת בחשבונות הבנק (כפי שתידון בפרק הרלבנטי בפסק דין זה), אני סבורה שיש לזקוף את ההשקעה שהוכחה בתקופת החיים המשותפים לשני הצדדים בחלקים שווים.

    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את הראיות שהוצגו לפעולות שבוצעו בתקופת החיים המשותפים, את חוות דעתה של המומחית, את התיעוד שהוצג (הן באמצעות ההיתרים והן באמצעות הקבלות המתייחסות לעסק) והיות ובהתאם לחוות הדעת לא ניתן לפרק את הבניה שבוצעה בעסק (כך שהאישה עתידה להינות מההשקעה) אני מורה, כי האישה תפצה את האיש בסך כולל של 290,000 ש"ח עבור ההשקעה בבניית החממה (המהווה מחצית ההשקעה בהתאם לפירוט בחוות הדעת ובהתייחס לתקופת החיים המשותפים בלבד (סעיף 11.7 לחוות הדעת)).

    בנוסף, מאחר ומחוות הדעת ומהעדויות עולה, כי הגג שופץ בתקופת החיים המשותפים ומאחר ולא הובאה ראיה לכך שהמימון היה שלא ממקורות כספיים של הצדדים עצמם, אני מעמידה את עלות שיפוץ הגג, על דרך האמדן המבוססת על טענות הצדדים, סבירות ומידתיות על סך של 60,000 ש"ח ומורה, כי האישה תשיב לאיש את מחצית הסכום - סך של 30,000 ש"ח.

    אם כן, לסיכום הדברים -

    טענות האיש לזכויות קנייניות בנכס נדחות אך נקבעת זכותו להשבת מחצית סכום ההשקעה במבנים הקשורים לעסק ואשר נבנו בתקופת החיים המשותפת (בהתבסס על חוות דעת השמאית) ומחצית ההשקעה בהחלפת הגג (על דרך האמדן) בסך כולל של 320,000 ש"ח.

    מאחר ומהעדויות ומחוות הדעת עולה, כי העסק אינו פעיל מזה זמן מה, איני סבורה שיש לפסוק דבר מעבר לשווי ההשקעה במבני העסק במהלך תקופת החיים המשותפת כאמור, ולא הוכחה הצדקה לפסיקת פיצוי למי מהצדדים בגין הפעילות או כל רכיב נלווה אחר.

    טענות האיש לשותפות בחשבונות הבנק

84. לטענת האיש הצדדים ניהלו חשבונות בנק במשותף ועל כן יש לקבוע, כי כלל הכספים והזכויות בחשבונות הם משותפים בחלקים שווים.

    האישה טענה, כי לצדדים אכן היו שני חשבונות משותפים אך היתה הוראה לבנקים כי למעשה כל צד מנהל את החשבון שלו כאשר אין לאף צד הרשאה להתערב בחשבון של הצד השני. הסדר זה, כך טענה האישה בכתב הגנתה (סעיף 29) נועד לאפשר את תשלום ההוצאות החודשיות שלהם.

    האישה לא הכחישה כי הצדדים הסדירו "סעיף אריכות ימים" בחשבונות הבנק אך טענה, כי זה נועד לאפשר לצד השני להמשיך ולפעול בחשבון הבנק במקרה של פטירת אחד הצדדים.

85. בתצהירה טענה האישה כי משכורתה הופקדה בחשבון בבנק----ומשם משכה כספים הדרושים לה ואילו האיש הפקיד את הכנסותיו ומשך הוצאותיו מהחשבון בבנק ----. ל

    טענתה, ניתן לראות בדפי החשבון את ההתנהלות החצויה שהונהגה.

86. מעיון בדפי החשבון שצרפה האישה לתצהירה (נספחים 4-5; נספח 21) אכן נלמד שמשכורתה הופקדה בבנק ---- אך לא ניתן לקבוע, על סמך המידע המשתקף בדפי החשבון, כי ההוצאות ששולמו מהחשבון הן הוצאותיה האישיות של האישה וכי ההפרדה נשמרה כך שהחשבון שימש לצרכי האישה בלבד. כך גם מעיון בדפי החשבון של בנק ---- לא ניתן לקבוע כי ההוצאות הן הוצאות ששימשו את האיש לבדו.

87. כאמור, האישה טענה כי ניתנה הוראה לבנקים בדבר התנהלות נפרדת, על אף הבעלות המשותפת בחשבונות אך לא הוצגה הוראה שכזו; לא הובא תיעוד להנחיה או רישום שכזה ועל כן אין לקבל את טענותיה בהקשר זה. מעבר לכך, הצדדים לא הציגו מידע לגבי קיום חשבונות נוספים מופרדים באופן שיכול להצביע על כוונתם. אין כל הגיון בהפעלת שני חשבונות על שם שני הצדדים כאשר כל צד פועל רק בחשבון אחד.

88. עוד יובהר, כי מטענות הצדדים עולה, כי הוסדר "סעיף אריכות ימים" בשני הבנקים, כך שהכוונה היתה לאפשר לשני הצדדים להמשיך ולפעול בחשבונות לאחר מותו של אחד הצדדים בשיבה טובה ובאריכות ימים. גם בכך יש כדי ללמד על הכוונה לנהל את החשבונות במשותף ולעשות שימוש שאינו מוגבל לצד אחד.

89. נוסף על כך, בכתב ההגנה שהגישה האישה לתביעת האיש לזכויות בנכסיה טענה (בסעיף 22), כי "החשבון המשותף של הצדדים נפתח, לבקשת הצדדים, אך ורק לצורך תשלום ההוצאות החודשיות שלהם" [ההדגשות אינן במקור].

    בדומה טענה האישה בסעיף 30 לכתב ההגנה, כי חשבון הבנק של הצדדים נועד לתשלום הוצאות מחייתם של הצדדים ותשלום הוצאות משותפות.

    הטענה עלתה גם בתביעת האישה לסילוק יד.

    כך, מטענות האישה בהליכים הרלבנטיים עולה, כי מדובר בחשבון משותף שנעשה בו שימוש משותף להוצאות היומיום.

90. אוסיף, כי בתצהירה טענה האישה (סעיף 16), כי בתחילת מערכת היחסים פעלו הצדדים באמצעות חשבון משותף בבנק -------. גם בעדותה עמדה האישה על כך שבתחילת החיים המשותפים התנהלו בחשבון משותף בבנק -----ולאחר מכן בבנק ----ובבנק ----- (עמ' 33, ש' 19).

    על כן ככל שרצו הצדדים להפריד את ההתנהלות, מצופה היה שתחת החשבון המשותף בבנק ----- יפתחו חשבונות נפרדים ולא יתנהלו באמצעות חשבונות בבעלות שניהם.

91. יודגש, כי שני החשבונות נרשמו על שם שני הצדדים וכי בזמן אמת, כאשר הגישו הצדדים את המסמכים לביטוח לאומי הצהירו, כך "אנחנו חיים יחד משנת 1993 ומנהלים משק בית משותף. חשבון בנק משותף ב------ ----וב-------- -------...". הצהרת הצדדים בזמן אמת מהווה ראיה משמעותית לכוונתם במהלך תקופת החיים המשותפים ועל הצהרה זו ניתן להסתמך כדי ללמוד על כוונתם טרם הסכסוך.

92. אם כן, שעה ששני החשבונות הם על שם שני הצדדים; שעה שהצהירו הצדדים בזמן אמת לרשויות, כי ההתנהלות היא משותפת באמצעות חשבונות בנק משותפים; משלא הוצגה הוראה שניתנה, לכאורה, לבנק בדבר הפרדת ההתנהלות או הגבלת הפעילות על ידי אחד מבעלי החשבון; ומשלא הוצגה ראיה להתנהלות נפרדת ולא הוכח, כי כל הפעולות בכל אחד מהחשבונות משוייכות לצד אחד בלבד - אני סבורה, כי הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בחשבונות הבנק ועל כן יש לקבוע חלוקת הזכויות והחובות בשני החשבונות.

    בענין זה יש לציין, כי מפירוט רשימת הנכסים בחוות הדעת שהוגשה ביום 16.2.2021 (עמ' 7 לחוות הדעת) עולה, כי אין יתרה צבורה בחשבונות הבנק.

    זכויות סוציאליות

93. לטענת האיש, בעקבות הדיווח למוסד לביטוח לאומי על היות הצדדים בני זוג ידועים בציבור הופחתה קצבת הזקנה שלו לסך של 2,000 ש"ח במקום 2,100 ש"ח.

94. עוד טען האיש, כל משך כל תקופת החיים המשותפת אמרה לו האישה כי כספי הפנסיה שלה יספיקו לשניהם תוך שהאיש הסתמך על כך לעת זקנה.

95. נוסף על כך, כאשר נדרש שיפוץ הבית, פדה האיש את כספי הפנסיה שלו בכדי לממן את השיפוץ ועל כן התשלום החודשי מתוך הכספים הצבורים קטן לסך של 2,000 ש"ח במקום 4,000 ש"ח. הסכמת האיש לצמצום ההחזר החודשי, כך נטען, הסתמכה על כך שלעת פרישה תהיה לו גם הפנסיה של האישה.

96. לטענת האישה, לא היתה לה כל כוונה לשתף את האיש בכספי הפנסיה שלה אשר נצברו משך 41.5 שנים.

97. טענות הצדדים ביחס לשיתוף בזכויות סוציאליות נטענו בקצרה והצדדים לא נחקרו בענין זה.

98. כאמור, ביום 23.11.2016 הגישו הצדדים מסמך למוסד לביטוח לאומי אשר נועד לבחון את מעמדם כידועים בציבור לענין החובות והזכויות במוסד לביטוח לאומי (ת/5). הכרזה על מעמד זה משפיע על היקף הזכויות הסוציאליות ובכך יש ללמד על כוונת שיתוף בזכויות מסוג זה.

99. בתצהירה (סעיף 116 וסעיף 117) חזרה האישה על טענת האיש בכתב ההגנה בתביעה לסילוק יד שקצבאות הזקנה של הצדדים מהמוסד לביטוח לאומי וקצבת הפנסיה מופקדים לחשבון ממנו שילמו הצדדים את צריכהם והוצאותיהם. כלומר משך תקופת החיים המשותפים עשו הצדדים שימוש משותף בכספי הקצבאות ובכספי הפנסיה של האישה לימיון מחייתם השוטפת.

    כלומר היתה כוונה להשתתף בכספים וההתנהלות היתה כאל מקור מחיה משותף.

100. על כוונת הצדדים לעשות שימוש משותף בכספים הצבורים להם ניתן ללמוד מתוך הפקדת סך של 95,042 ש"ח מכספי הפנסיה של האיש לחשבון בבנק ---- בחודש אוגוסט 2015, חשבון אשר שימש לצרכים השוטפים (השימוש בחשבון זה להוצאות השוטפות עולה גם מטענות האישה, כאמור בפרק שדן בשיתוף בחשבונות הבנק וכן בהתאם לטענה שהוצגה לאיש בחקירתו, עמ' 27, ש' 22-21) וכן מהתשלום שבוצע לקופת האישה מהחשבון בבנק ----- ביום 30.4.2019 (ת/3).

     קצבאות הצדדים הופקדו בחשבון משותף ממנו נעשה שימוש שוטף של מימון צרכי היומיום (כך עולה מתדפיס הפעולות בחשבון שצורף לתצהיר האישה ומדפי החשבון שהוגשו בהליך).

     אילו כוונת הצדדים היתה לשמור על הפרדה של זכויות סוציאליות, מצופה היה להסדיר את הדברים באופן שבו ההפקדה היא לחשבון נפרד וכן ספק אם היה האיש מפקיד את כספי הפנסיה בהיקף שכזה ועושה בו שימוש למימון חיי היומיום. אם כן, התנהלות הצדדים המשתמעת מהפקדת הסכומים בחשבונות משותפים מלמדת על כוונת שיתוף ועל הסתמכות הדדית.

101. על כן, לאור הסדרת מעמדם במוסד לביטוח לאומי באופן שמשפיע על היקף הקצבאות להם יהיו זכאים הצדדים; לאור משך תקופת החיים המשותפים (ענין אשר לא נלקח בחשבון כשיקול לקביעת זכויות בנכס המקרקעין אך בעל משמעות בכל הנוגע להסתמכות על כספים המשמשים כמקור מחייה לאחר פרישה); ובייחוד לאור השימוש המשותף בכספים (אשר נלמד מהפקדת הכספים בחשבונות על שם שני הצדדים מבלי להסדיר באופן ברור הוראה בדבר הפרדת השימוש או יחוד הכספים לשימוש אחד הצדדים) אני מורה כי הוכחה כוונת שיתוף בזכויות סוציאליות שצברו הצדדים בתקופת החיים המשותפת.

     טענות האיש לזכויות ברכב:

102. לטענת האיש הצדדים רכשו בחודש אפריל 2019 רכב מסוג ---- בסכום של 105,429 ש"ח.

     האישה השיבה, כי הרכב נרכש מכספי פיצויים אשר קיבלה לאחר פרישתה מהעבודה.

     לתצהיר האישה צורף תלוש שכר מחודש ינואר 2019 המעיד על תשלום מענק פרישה בסך 87,725.35 ש"ח (לפני ניכויי מיסים); אישור על ביצוע התשלום המופנה לאישה (נספח 21); ואישור על משיכת הכספים בשיעור הסכום ששולם עבור הרכב מהחשבון בבנק -----.

     בחוות הדעת הכלכלית שהוגשה על ידי המומחית ביום 16.2.20221 ("חוות הדעת הרכושית") הוצגה התייחסות לרכב נוסף מסוג ----- שנת יצור 2007, ללא ביטוח וללא טסט אשר שוויו 15,000 ש"ח. הצדדים לא טענו דבר בהקשר זה.

     אשר לרכב ה----- שנרכש בשנת 2019 - כאשר נחקרה האישה בענין זה עמדה על כך שהרכב נרכש מכספי הפיצויים שלה (עמ' 37, ש' 10-7).

     בסיכומים עמד האיש על כך שהתשלום בוצע מתוך חשבון משותף של הצדדים וטען כי הרכב שימש את שני הצדדים לכל צרכיהם.

103. מאחר והרכב נרכש מכספים שהופקדו בחשבון משותף הרשום על שם שני הצדדים, חשבון אשר הצדדים הצהירו לגביו בשנת 2016 כי הוא משמש אותם במשותף ולא הוצגה ראיה שניתן להסתמך עליה ביחס להפרדת הפעילות בחשבון בשלב כלשהו; מאחר וחלקו הארי של המימון נעשה מתוך כספי הפרישה של האישה, לגביהם קבעתי כוונת שיתוף (כאמור בסעיף 101 לעיל) - אני קובעת כי הוכחה כוונת שיתוף ביחס לרכב.

104. טרם סיום הדיון בטענות ביחס לשיתוף בנכסים שנצברו במהלך תקופת הנישואין אדרש לטענת האישה בדבר השימוש המופרד שעשה האיש בתמורת דירה שהיתה רשומה על שמו ואשר התקבלה במהלך תקופת החיים המשותפים - כפי שטענה האישה, ביחסים שאינם מוסדרים בנישואין לא חל שיתוף כללי אלא יש להוכיח כוונת שיתוף ספציפית. לא הוצגה ראיה לכוונת שיתוף בתמורת המכר, לא ניתן ללמוד על הפקדה בחשבונות משותפים; שימוש משותף; הסתמכות או כל אינדיקציה שניתן להישען עליה כדי ללמוד על כוונת שיתוף ועל כן, סכום זה לא נלקח בחשבון במסגרת קביעת הנכסים המשותפים והערכת שווים הכולל.

105. על כן, לסיכום הדברים -

     תביעת האיש לזכויות בנכס המקרקעין - נדחית.

     נקבעה זכותו של האיש להשבת מחצית מהסכומים שהושקעו בהשבחת הנכס (בית המגורים והעסק) בסך כולל של 320,000 ש"ח.

     נדחית בזאת טענת האיש למתן צו המאפשר לו המשך שימוש בנכס (פירוט נוסף בהקשר זה יובא בהתייחס לתביעת הפינוי).

     מתקבלת טענת האיש לשיתוף בזכויות ובחובות בחשבונות הבנק (אם כי מחוות הדעת הרכושית עולה ספק לגבי יתרות וחובות בחשבונות).

     מתקבלת טענת האיש לשיתוף ברכב.

     מתקבלת טענת האיש ביחס לשיתוף בזכויות סוציאליות שנצברו בתקופת השיתוף.

     לאור האמור, יש לפעול להסדרת חלוקת המשאבים המשותפים אשר נצברו במהלך תקופת החיים המשותפת בהסתמך על חוות הדעת כאשר בידי האישה הזכות לבחור את אופן הביצוע בהתאם לחלופות המפורטות בחוות הדעת ותוך הסתמכות על החלופה הקובעת את תקופת השיתוף משנת 1993.

     התביעה לסילוק יד

     טענות האישה

106. הזכויות במשק ובבית המגורים הועברו לאישה במתנה מאת אביה מבלי שהוקנו לאיש זכויות כלשהן. האישה איפשרה לאיש להתגורר בביתה כ"בר רשות" בלבד וכל עוד היו בני זוג יכול היה לעשות שימוש רגיל במשק כ"בר רשות בלבד".

107. אין במערכת היחסים בין הצדדים כדי להקנות לאיש זכויות כלשהן ואין מניעה לדרוש את פינויו המיידי. אין בעצם ניהול חשבון משותף כדי להקנות זכויות במקרקעין.

108. בבעלות האיש היה נכס מקרקעין מנישואיו הראשונים. הנכס נמכר עוד כשהצדדים היו בני זוג ואילו התמורה לא הופקדה בחשבון משותף ואין לאישה כל ידיעה לגבי התמורה. ענין זה מלמד על כוונת הצדדים ביחס להפרדה.

109. לאור פרידת הצדדים וכוונתם בדבר הפרדת הרכוש; היות והכוונה היתה להתיר את המגורים ברשות בלבד וכל עוד היו הצדדים במערכת יחסים, אין מקום להמשך השארותו של האיש בבית האישה.

110. על כן ביקשה האישה כי יורה בית המשפט על פינוי האיש ועל סילוקו מהנכס.

111. יצוין, כי התביעה הוגדרה כתביעה לסילוק יד לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 וכך גם סווגה אולם בסוף כתב התביעה, ללא פירוט וללא ציון סכום, מבלי ששולמה בעד סעד זה אגרה, התבקש בית המשפט להורות על קביעת דמי שימוש ממועד הודעת הפינוי ועד הפינוי בפועל.

     טענות האיש

112. האישה מבקשת לסלקו מבית מגוריו מזה 26 שנים כשהוא קשיש בן 70 ואינו בקו הבריאות. משמעות היעתרות לתביעה היא חיסול עסקו ומפעל חייו של האיש וזריקתו לרחוב, תוך נישולו מביתו ומהזכויות שצבר משך כל השנים.

113. מכח הלכת השיתוף הנוהגת בעניינם של הצדדים בהיותם ידועים בציבור משך 26 שנים האיש בעל זכויות בעלות בבית המגורים ואין עילה שבדין לסילוק או פינוי מהנכס המצוי בבעלותו וזאת שעה שאין לו קורת גג חליפית והמשמעות היא שלילת זכותו לבעלות.

114. התביעה הוגשה בחוסר תום לב כאשר האישה נכנעת לתכתיבי בתה ובעלה המתגוררים שלא כדין במשק במבנה שאינו חוקי כאשר הם מבקשים להשתלט על מלוא המשק ונישול האיש מזכויותיו. המשק הועבר לאישה בעת שהיו הצדדים בני זוג ידועים בציבור אך לאור התנאים שחלו באותה העת, לא יכול היה אביה של האישה להעביר את המשק על שם שני בני הזוג ולכן העביר לאישה בלבד תוך שסוכם על פיצוי ליתר בני המשפחה.

115. הצדדים נהגו שיתוף רכושי מלא, ניהלו חשבונות בנק במשותף כאשר כספי הצדדים הופקדו בחשבונות אלה, קצבת הזקנה של האיש מופחתת בשל הדיווח על הצדדים כידועים בציבור, הצדדים רכשו רכוש משותף משך שנות החיים המשותפות, הצדדים בילו יחד, טסו לחו"ל, והאיש עודד את האישה בכל קורותיה לרבות בקידום הקריירה שלה.

     האיש השקיע השקעה מהותית בנכס המקרקעין באופן המקנה לו זכויות.

116. באופן מפתיע, מבלי שבוצע עוול כלשהו על ידי האיש, ביום 8.7.2019 נמסרה לו הודעה בדבר סיום הזוגיות ונשלחה לו דרישת פינוי תוך 30 יום. ביום 29.7.2019 ניתן צו ארעי המונע את פינוי האיש.

     דיון והכרעה:

117. בהמשך לדיון בטענות האיש לזכויות ברכוש האישה; מאחר שקבעתי שלא עלה בידי האיש להוכיח את זכויותיו בנכס - לא הוכחה כוונה להקנות לו זכויות על ידי אביה של האישה; לא הוכחה כוונת שיתוף של האישה; לא הוכחה השקעה בהיקף כספי משמעותי ביחס לשווי הנכס; ולא הוכחה הטענה לגבי פיצוי אחיה של האישה – לא מצאתי טענה כלשהי שמבססת הצדקה למתן היתר להמשך מגוריו של האיש בנכס.

     מקובלת עליי טענת האישה, כי התירה את מגוריו של האיש, כל זמן שרצתה בכך וכי בידיה הזכות להפסיק את הרשות, כפי שאכן עשתה במהלך חודש יולי 2017. עם זאת אני סבורה, כי משך הזמן שנקצב לפינוי - בשים לב לתקופת המגורים המשותפת הארוכה, נסיבות החיים, גילם של הצדדים ומצבם - אינו סביר ואינו מידתי.

118. על כן, לאור קביעת זכויותיה הבלעדיות של האישה בנכס אני מקבלת את תביעתה לסילוק האיש מנכס המקרקעין.

     לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים; בחנתי את מצבם הכלכלי של הצדדים; את העתודות הכספיות שיעמדו לרשותם לאור הוראות פסק הדין; את משמעות המגורים המשותפים משך שנים רבות ואת משך הזמן בו מתנהל ההליך ומגוריו של האיש בנכס בעת ניהולו אני קובעת, כי הפינוי יבוצע בחלוף 6 חודשים ממועד מתן פסק דין זה.

     איני מקבלת את בקשת האיש לאפשר לו שימוש בנכס המקרקעין. מעבר להעדר זכויות בנכס, לא הוצגה הצדקה כלכלית לכך שכן העסק אינו פעיל ובמסגרת פסק דין זה נפסק פיצוי בגין ההשקעה בו.

119. אם כן, לסיכום ענין זה -

     תביעת האישה לסילוק האיש מתקבלת, בלוחות הזמנים האמורים.

     מאחר והסעד לקביעת דמי שימוש לא נתבע בצורה ברורה ומפורשת; לא הוגשה תביעה כספית בענין ולא שולמה אגרה; לאור משך הזמן של המגורים המשותפים והמשמעות הנלמדת מכך לענין ההסתמכות ומתן הרשות - איני נעתרת לבקשה בענין זה.

     דרישת האיש למתן היתר להמשך שימוש בנכס - נדחית.

     תביעת בנותיה של האישה למתן סעד הצהרתי

     טענות התובעות

120. התובעות הן בנותיה של האישה מנישואיה הראשונים למר א', אשר נולדו וגדלו בבית הבנוי בשטח הנחלה השייכת לאימן. אביהן העביר להן את זכויותיו בבית במסגרת הסכם גירושין שנחתם בינו לבין האישה ביום 27.3.1985 ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 28.3.1985 ("הסכם הגירושין").

     על פי הסכם הגירושין, התובעות מחזיקות במחצית הזכויות בבית הבנוי בשטח הנחלה השייכת במלואה לאישה. בהסכם הגירושין סוכם, כי הדירה הבנויה בנחלה מאחורי ביתם של הורי האישה תישאר כולה בחזקת האישה והבנות, וחלקו של אביהן ירשם על שמן. אביהן של התובעות התחייב לחתום על ייפוי כח לשם העברת חלקו בדירה כאמור. עוד סוכם, כי כל שיפוץ שיעשה בבית יהיה חלק בלתי נפרד מהבית ולא יפגע בזכויות הבנות.

121. האישה והבנות התגוררו בדירה נשוא הסכם הגירושין עד שמצבו של אביה של האישה הורע ובית המגורים של האישה והבנות דרש שיפוץ ואז עברה האישה להתגורר בבית אביה.

     התובעת 1 קיבלה היתר מהאישה לשוב ולהתגורר בדירה בה גדלה וגייסה ממון ושיפצה את הבית כך שיתאים למגורי משפחתה. משנת 2013 מתגוררת התובעת 1 באותה דירת מגורים בהסכמת האישה ובהסכמת התובעת 2.

122. האיש ניסה לסלק את התובעת 1 מהנחלה ואף ביקש תשלום עבור המגורים.

123. עוד נטען, כי התובעות הן היורשות החוקיות של הנחלה בכללותה הן על פי צוואתה של האישה והן בהיותן היורשות הטבעיות של האישה.

     טענות האיש

124. התובעות מושתקות מלהעלות את טענותיהן שכן תביעה דומה הוגשה על ידי אביהן ונדחתה בהחלטה מיום 14.9.2020, עת קבע בית המשפט, כי אין לאביהן זכויות במשק ולכן ספק ביחס לזכות העמידה שלו.

125. בעת החתימה על הסכם הגירושין, לא היה למי מהורי התובעות זכות כלשהי בנכס המקרקעין שכן הזכויות היו בידי אבי האישה ועל כן כל הסכמה לגבי הצהרה או הענקת זכויות שלא קיימות בטלה מעיקרה וחסרת כל תוקף משפטי.

126. עוד טען האיש, כי מדובר בתביעה מוקדמת שכן בית המשפט טרם פסק כי לאיש זכויות או את היקפן של אותן זכויות כך שהתביעה הוגשה מוקדם מהנדרש.

127. נוסף על כך טען האיש להתיישנות, שכן התביעה הוגשה 35 שנים לאחר שנחתם הסכם הגירושין.

128. מעבר לטענות האמורות טען האיש לזכותו בנכס מכח ההשקעה הכספית שבוצעה בנכס וכן מכח שנות המגורים המשותפות. לטענת האיש, אין להסכם הגירושין כל נפקות ביחס למערכת היחסים שבין האיש והאישה ואין בהסכם הגירושין כדי לפגוע בזכויותיו. מטרת התביעה היא לגרוע מזכויותיו של האיש בנכס.

129. האיש הבהיר, כי משך כל השנים לא בוצע רישום הזכויות בהתאם להוראות הסכם הגירושין וכי 20 שנים לאחר שנחתם הסכם הגירושין העביר אבי האישה את כל הזכויות על שם האישה אשר רשמה את זכויותיה במנהל. אילו היה דבר בטענות התובעות, היתה נרשמת בעלותן הנטענת.

130. בהתייחס לטענות בדבר הורשת הזכויות טען האיש, כי ירושה אינה נקבעת במהלך החיים אלא על פי צו קיום צוואה או ירושה ולא על פי מאוויי ליבן של התובעות. בהקשר זה טען האיש גם כי אדם אינו יכול להוריש את שאינו שלו.

     טענות האישה:

131. בהחלטה מיום 28.5.2021 התיר בית המשפט את צירופה של האישה כנתבעת בתביעה זו. בכתב הגנתה טענה האישה, כי בכוונתה, באחרית ימיה, להעביר לבנותיה, התובעות, את מלוא הזכויות בנכס.

132. האישה טענה, כי בעת החתימה על הסכם הגירושין היתה בידיה היכולת להמחות את זכותה בנכס לטובת בנותיה והדברים עוגנו בהסכם הגירושין וקיבלו תוקף של פסק דין.

133. עוד טענה האישה, כי התובעות הן הנהנות בהתאם לצוואתה אשר נחתמה ביום 1.7.2019; וכי התובעת 1 נושאת בכל הוצאות המגורים בביתה והאישה נושאת בכל הוצאות המגורים בבית העיקרי.

134. זכויותיה בנחלה היו ידועות וברורות עוד טרם הועברה הנחלה במתנה מאביה המנוח. מתוך הידיעה כי הנחלה תהיה שלה ביום מן הימים, חתמה האישה על הסכם הגירושין במסגרתו הועברו מחצית הזכויות ביחידה אשר נבנתה על ידי האישה ואבי התובעות כאשר מדובר בהמחאת זכות עתידית.

     דיון והכרעה:

135. בסעיף 4 להסכם הגירושין קבעו הצדדים להסכם הגירושין, כך:

     "(1)הדירה המשותפת לצדדים בחלקים שווים אשר נבנתה על קרקע שבחכירת אבי האישה ב-----נחלה ---גוש ------ מאחורי דירת ההורים תישאר כולה בחזקת האישה והקטינות באשר חלק הבעל יירשם על שם הקטינות בחלקים שווים בלבד.  

     (2)הבעל מתחייב ליתן לאישה יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לשם העברת חלק הבעל בדירה על שם הקטנות [כך במקור] ברשויות השונות ובלישכת רישום המקרקעין.

     (3)האישה מצהירה, מסכימה ומתחייבת - כי אם הדירה תשופץ ו/או תורחב - השינויים והתוספות יהוו חלק בלתי נפרד מן הדריה וחלקם של הקטינות לא יפחת - אלא יהיה מחצית מהדירה לרבות מהשונויים [כך במקור] והתוספות שנעשו.

     (4)האישה מצהירה, מסכימה ומתחייבת - כי אם הדירה תמכר ביום מן הימים - היא תשקיע את חלק הקטינות בדירה אחרת שתקנה ו/או בהשקעה אחרת שתאושר על ידי בית המשפט המחוזי כנדרש על פי החוק..."

136. מחוות הדעת השמאית עולה, כי ביום 6.7.1980 ניתן היתר בניה מספר 2387 בהתאם לאישור הועדה לתכנון ובניה מנשה מיום 25.5.1979. ההיתר איפשר הסבת סככה לבית מגורים בשטח של 68.26 מ"ר. מהוראות הסכם הגירושין נלמדת כוונת הצדדים להקנות מחצית הזכויות בבית מגורים זה (יהיה טיבן של הזכויות אשר יהיה) לבנותיהם של הצדדים להסכם הגירושין.

137. איני סבורה שיש ממש בטענת האיש, כי במועד בו נחתם הסכם הגירושין לא היו בידי האישה זכויות בנכס. האישה התגוררה באותה העת בדירה השניה המצויה במשק (הדירה בה מתגוררת כעת בתה) ולכל הפחות, זכות החזקה והשימוש היתה בידיה. לימים, הועברו לידיה מלוא הזכויות בנכס במסגרת הסכם מתנה, כמפורט בפסק דין זה לעיל.

138. נוסף על כך, איני סבורה שיש ממש בטענות האישה ביחס להמחאת זכות עתידית שכן במועד הסדרת הענין במסגרת הסכם הגירושין היו בידיה ובידי מר ----, ככל הנראה, זכות שימוש וחזקה ואותן היה בידיהם להעביר לבנות. זכות אחרת (בעלות, חכירה או רשות) טרם היתה בידיה ועל כן לא מדובר בהמחאה עתידית של זכות זו שטרם התגבשה.

139. מהוראות הסכם הגירושין נלמד הרצון להסדיר את העברת שווי זכויותיו של האיש באותה הדירה לידי בנותיו (כך משתמע מסעיפים 3-4).

140. מר --- יכול היה להעביר את הזכויות שהיו בידיו באותה העת לידי הבנות וכן להסדיר העברת כל זכות שיכולה היתה להתגבש לזכותו. ואולם, ענין זה הפך תאורטי, שכן בין אם היה בידי מר ---- להעביר זכויות שחורגות מההיקף שהיה בידיו ובין אם לאו, בנקודת זמן זו, לעת הזאת, האישה בעלת מלוא הזכויות והיא מבקשת להסדיר את העברתן. בנוסף, מכתב ההגנה עולה שאין לה התנגדות למתן סעד הצהרתי כפי שמבקשות בנותיה.

141. על כן, שעה שקבעתי שמלוא הזכויות בנכס המקרקעין בידי האישה, ככל שמבקשות התובעות והאישה כי ינתן סעד הצהרתי ביחס להיקף זכויותיהן של התובעות, יוגש נוסח פסק דין מוסכם בענין. האיש - אשר נקבע לגביו כי אין לו זכויות קנייניות בנכס - אינו בעל מעמד להתנגד להסדרת זכויות הבנות בהסכמת האישה.

     אציין, כי איני סבורה שניתן להיעתר לסעד שביקשו התובעות בכתב התביעה שכן הצהרה על "מחצית הזכויות בבית הבנוי בשטח המשק/הנחלה מס'---- ב"-------" בהתאם להסכם הגירושין עליו חתמו הוריהן ביום 27.3.1985" והוראות הסכם הגירושין ביחס לזיהוי אותה יחידת מגורים - "הדירה המשותפת לצצדים בחלקים שווים אשר נבנתה על הקרקע שבחכירת אבי האישה ב------בחלקה --בגוש ------מאחורי דירת ההורים..." אינן הוראות אפשריות ליישום מבחינה משפטית, אינן מאפשרות זיהוי ברור של הנכס לגביו קיימת הצהרה על הזכויות וספק כיצד ניתן להסדיר הצהרה על זכויות בנכס ספציפי בהתאם להוראות הדין החלות על הנחלה. עם זאת, כאמור, ככל והתובעות והאישה - היא בעלת מלוא הזכויות - סבורות כי ניתן להיעתר למבוקש, יוגש נוסח פורמאלי לחתימתי המתייחס לזיהוי הנכס לגביו קיימת הסכמה והניסוח ביחס לטיבן של הזכויות עליהן מוצהר יהיה מדויק.

      

142. אם כן, לסיכום ענין זה -

     בהעדר התנגדות מטעמה של האישה, בעלת מלוא הזכויות בנכס - טענות התובעות בדבר זכותן בנכס המצוי במשק מתקבלת. בהעדר בהירות ביחס לזיהוי הנכס וטיבן של הזכויות שיש בידי האישה להקנות - ככל והצדדים עומדים על כך, יוגש נוסח פסק דין מוסכם לחתימתי.

     טענות האיש - נדחות.

     סוף דבר:

     תלה"מ 41769-11-19 תביעה לסילוק יד ממקרקעין שהגישה האישה נגד האיש מתקבלת כאשר מועד הפינוי נקבע לעיל.

     תלה"מ 11646-12-19 תביעה בענייני רכוש שהגיש האיש נגד האישה מתקבלת באופן חלקי כמפורט בפרק הרלבנטי בפסק הדין לעיל.

     תלה"מ 30637-12-19 תביעה למתן סעד הצהרתי שהגיש האיש נגד האישה נדחית.

     תמ"ש 70418-12-20 אשר הגישו הבנות, ל.ש. וד.ש, נגד האיש והאישה מתקבלת.

     לאחר ששקלתי את אופן ניהול ההליך; את התארכות ההליך וסרבול בירורו, בין היתר, בשל עיכוב בביצוע פעולות על ידי האישה, הגשת תביעת הבנות באיחור ובחלוף המועד שנקצב על ידי בית המשפט, הגשת מסמכי האיש רק במסגרת ישיבת ההוכחות, לאחר סיום שלב הבאת הראיות; ולאור תוצאת פסק הדין לפיה טענות האיש והאישה התקבלו בחלקן ונדחו בחלקן אני קובעת, כי כל צד יישא בהוצאותיו ולא יהיה חיוב של מי מהצדדים בהוצאות צד אחר.

     אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

     המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את כל התיקים.

      

     ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ג, 14 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.