- בעניין עיזבון המנוחה XXX ז"ל (להלן: "המנוחה") הוגשו ההליכים הבאים, שעניינם יוכרע בפסק הדין:
ת"ע 46768-12-20 - בקשה לצו קיום צוואה מיום 18.4.2010 שהוגשה על ידי המבקש 2, ולאחר מכן הצטרף אליו המבקש 1.
ת"ע 45126-12-20 – התנגדות לצו קיום צוואה מיום 18.4.2010 ומיום 30.10.2011 שהוגשה ע"י המתנגדים.
להשלמת התמונה יצויין כי הרשמת לענייני ירושה מחקה את הבקשה לקיום הצוואה מיום 30.10.2011 ביום 13.8.2020, וציינה בהתאם כי גם ההתנגדות לצוואה זו נמחקת (צורף כנספח 1 לתשובה להתנגדות), ועל כן פסק הדין יכריע אך ורק לגבי הצוואה מיום 18.4.2010.
- רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
- המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 27.3.2020. המנוחה נפטרה אלמנה. בעלה נפטר בחודש 7/1980. לה ולבעלה לא נולדו ילדים.
- למנוחה היה אח XXX ז"ל (להלן: "האח" או "אחיה של המנוחה"), אשר הלך לבית עולמו לפניה בחודש 1/2018.
- הצדדים להליך הם חלק מאחייניה של המנוחה. למנוחה היו 4 אחים ואחיות (כולם נפטרו לפניה).
האחות --- ז"ל – אימו של המבקש 1 (להלן: "המבקש 1").
האח – אביו של המבקש 2 (להלן: "המבקש 2").
האחות --- ז"ל – המתנגדים 1-3 הם ילדיה.
האחות ------ ז"ל – המתנגדים 4-6 הם ילדיה. ל--- ז"ל נולדו ילדים נוספים וילדיהם הם המתנגדים 7-10.
- ביום 4.1.2010 עברה המנוחה לבית אבות (לתשובה להתנגדות צורף אישור על קליטתה בנפסח 3).
- ביום 18.4.2010 ערכה המנוחה את הצוואה נשוא ההליך (להלן: "הצוואה"). הצוואה היא צוואה בעדים ונערכה על ידי עו"ד מכנס ונחתמה על ידה ועל ידי הגב' ציטור. במסגרת צוואתה הורתה המנוחה כי כל רכושה יועבר לאחיה היקר (כך בלשונה). המנוחה ציוותה כי במידה ואחיה לא יהיה בחיים בעת פטירתה כל רכושה יצווה למבקשים. כמו כן ביקשה המנוחה בסעיף 5 לצוואתה כי יירכש ספר תורה להנצחת שמה בבית הכנסת "XXX" ב--- ב---.
- ביום 14.8.2017 מונו האח יחד עם בנו המבקש 2 כאפוט' ביחד ולחוד לגופה ולרכושה של המנוחה (א"פ 30965-04-17). לאחר פטירת האח התנהל הליך אפוט' נוסף בבימ"ש שבסופו נקבע ביום 9.1.2020 כי "שי אפוטרופסות" מונו כאפוט' של המנוחה (א"פ 26583-01-18).
- לאחר פטירתה של המנוחה הוגשו לקיום בתחילה שתי צוואות: הצוואה, וצוואה משנת 2011. בהמשך ביקש המבקש 1 למחוק את הבקשה לקיומה של הצוואה משנת 2011 והרשמת נעתרה לבקשתו וציינה כי ההתנגדות לצוואה זו נמחקת בהתאם.
- התיקים הועברו לבימ"ש בשל ההתנגדויות ובתחילה בשל מעורבות ב"כ האפוט' הכללי (לאחר שהרכב המשפחה של המנוחה לא הוכח על ידי המתנגדים).
- ביום 28.10.21 במסגרת הקד"מ ניתן לב"כ הצדדים רשות לעיין בתיקי האפוט' של המנוחה וכן ניתן גילוי מסמכים בין המועדים 1.1.2009 ועד ליום 31.12.2010 לבית אבות "XXX" ב-----, המוסד לביטוח לאומי, וקופת חולים כללית. כמו כן ניתנו הוראות לגבי בירור הרכב המשפחה.
- בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 28.10.21 הגישו המבקשים תצהיר בדבר התחייבותם לבצע את סעיף 5 לצוואה ולרכוש ספר תורה להנצחת שמה, ולספק על כך אסמכתאות לבימ"ש ולב"כ האפוט' הכללי ולכל דורש.
- ביום 8.3.2022 לאחר הבהרת הרכב המשפחה הודיעה ב"כ האפוט' הכללי על חזרה מההתערבות בהליך.
- ביום 6.6.2022 לאור הסכמת הצדדים מונה מומחה שייתן חוו"ד בדבר יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה נכון למועד עריכתה (להלן: "המומחה"). למומחה מונה פרופ' פניג.
ביום 1.1.2023 ניתנה חוות דעת המומחה (להלן: "חוות הדעת"). עיקרי חוות הדעת כי להערכת המומחה הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה לעריכת הצוואה במועדה גבוהה מהסבירות שלא הייתה כשירה.
- ביום 26.8.2022 ניתנה החלטה הדוחה 3 בקשות שהגישו המתנגדים: לדחיית צו קיום צוואת המנוחה משנת 2011 (בשל כך שאין הליך בעניין זה בבימ"ש והרשמת מחקה את הבקשה); לקבלת צו למוסדות בנקאים (לאור כך שאין הדבר נדרש לבירור המחלוקות ונוגע להיקף העיזבון ולא לקביעת היורשים); איכון טלפוני למבקשים ולאח ותדפיס שיחות טלפון.
- ביום 12.9.22 לאור הסכמה בין הצדדים ניתן לקבלת פירוט שיחות המבקשים נכון ליום עריכת הצוואה בטלפונים הניידים שלהם וכן איכון הטלפונים הניידים שלהם נכון למועד עריכת הצוואה. תשובות לצו זה – הוגשו לתיק והם במוצגי בימ"ש.
- לאחר דיון הוכחות שהתקיים ניתן צו נוסף בהסכמה לד"ר ברוך שהייתה אינדיקציה בתיק הרפואי שטיפל במנוחה להמצאה כל המסמכים הקשורים למנוחה לרבות ייעוץ מחודש 6/2018.
- בתיק התקיימו 5 דיונים (שני דיוני קדם ו- 3 דיוני הוכחות). הוגשו סיכומים בכתב ובהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
- בראשית הדברים יש לציין כי למרות שההתנגדות הוגשה על ידי 11 מתנגדים בפועל רק המתנגד 1 הגיע לכל הדיונים. מתוך 11 מתנגדים רק 4 מתנגדים העידו. השאר לא הופיעו כלל. מתוך 4 המתנגדים גם הם לא נכחו בכל דיוני ההוכחות. היחידי שנכח היה המתנגד 1.
להתנהלות זו לא ניתן כל הסבר לכל אורך ההליך ולו במקצת.
יש לתת משקל להתנהלות זו, כפי שיפורט להלן.
- המתנגדת 11 לא ידעה להסביר את סיבת ההתנגדות והעילות לה (לא במילים משפטיות אלא ברמה הפשוטה של הנימוקים מה הביא אותה להתנגד) (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 29, שורות 4-11). בהמשך ציינה כי הגישה את ההתנגדות: "כי התחושה שלי, כי יש לי תחושה שהתארגנה צוואה שלא בידיעתה של הדודה" (עמ' 29 שורות 29-34).
- גם המתנגדת 2 נשאלה מדוע הגישה את ההתנגדות והשיבה בתשובה שסותרת את כל תשובותיה לגבי העדר הקשר עם המנוחה:
"[..]טוענת שהצוואה לא נראית לי כשרה.
עו"ד פשה-אלון: למה היא לא נראית לך כשרה?
העדה, גב' XXX: לא נראית לי כשרה, כי היא לא הייתה בקשר עם האנשים האלה. היא לא רצתה אף פעם לדבר עליהם, היא תמיד הייתה איתנו בקשר, עם אמא שלי ואיתנו וגם עם הילדים שלי וזהו."
(ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 54, שורות 11-18).
- תשובות אלה מעידות גם 2 מתנגדות שכן העידו לא ידעו להסביר באופן מספק מה הסיבה בעטייה הוגש ההליך.
- טענת המתנגדים לפגמים בצוואה
- צוואת המנוחה הינה צוואה בפני עדים.
בהתאם לסעיף 25(ב)(2) לחוק הירושה צוואה בעדים צריכה לכלול את מרכיבי היסוד בצוואה: הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים.
בענייננו: המנוחה ערכה את הצוואה בפני שתי עדות. הצוואה בכתב. הצוואה נחתמה על ידי המנוחה. עו"ד שערכה את הצוואה היא גם עדה לצוואה יחד עם עובדת נוספת ממשרדה.
- טענות המתנגדים לטעויות בצוואה: שמה של המנוחה בצוואה; שם בית הכנסת בסעיף 5 לצוואה; לא צוין כי המנוחה הינה אנאלפביתית.
- בכל הנוגע לשמה של המנוחה – לטענת המתנגדים העובדה כי שמה הפרטי של מנוחה שבו נהגה להשתמש "---" לא נרשם בצוואה מהווה פגם. דין טענה זו להידחות. בתעודת הפטירה של המנוחה שצורפה לבקשה לצו קיום צוואה שמה רשום כפי שרשום בצוואה. יתרה מכך המנוחה עצמה בחתימתה רשמה בשמה גם את השם "---". על כן אין מדובר בפגם.
- בכל הנוגע לשם בית הכנסת – בצוואה נרשם כי המנוחה מבקשת את הנצחתה בבית הכנסת "XXX" ב--- ב----. המתנגדים טוענים כי יש טעות בשם בית הכנסת.
המבקש 1 נשאל על כך בחקירתו, והשיב כי הוא מכיר את בית הכנסת ובר המצווה שלו נערכה שם. הוא ציין כי שם בית הכנסת הוא "XXX" או "XXX" (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 119, שורות 20-26).
זו טעות שאין בה לשנות את תוקפה של הצוואה ואין היא מהווה כל פגם שהוא. אין בטעות זו להוביל להיפוך הנטל. לכל היותר מדובר בטעות סופר. יתרה מכך, כבר בראשית ההליך בחקירות התברר כי למבקשים ברור היטב לאיזה בית כנסת התכוונה המנוחה. בנוסף, בסיכומיהם לא חזרו המתנגדים על טענה זו ועל כן יש לראותם כחוזרים ממנה.
- בכל הנוגע לטענת המתנגדים כי המנוחה הייתה אנאלפביתית – טענה זו נטענה גם כטענת פגם וגם כטענה בסיכומים כחלק מטענת התנגדות לביטולה של הצוואה. כפי שיפורט להלן בהרחבה, טענה זו לא הוכחה ולו בראשית ראיה. יתרה מכך, מדובר בהרחבת חזית שלא נטענה בהתנגדות והועלתה רק כחלק מהשאלות בחקירות הנגדיות. לא התבקש גם כל גילוי מסמכים בעניין זה, למרות גילוי המסמכים הנרחב שבימ"ש נעתר לו בהליך. על כן דין טענה זו להידחות.
- המתנגדים לא הוכיחו כי מתקיימים פגמים בצוואה. מרכיבי היסוד בצוואה בעדים התקיימו. על כן, ולאחר דחיית הטענות לפגמים צורניים, הנטל הוא על המתנגדים להוכיח את טענות ההתנגדות: "צוואה שנערכת על פי כל כללי סעיף 20 – חזקה עליה שהיא כשרה ועל התוקף אותה נטל הראיה שהיא פסולה. [...] מילוי כל הוראות סעיף 20, מעניק חזקה שהצוואה תקפה; ".
ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, עמ' 191.
- בהתנגדות טענו המתנגדים את עילות ההתנגדות הבאות: העדר כשרות; השפעה בלתי הוגנת; מעורבות בעריכת צוואה. בנוסף נכתב על תופעת הישיש המוחלש (אך לא כעילת התנגדות).
- טענת המתנגדים בדבר העדר יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה
- המתנגדים טוענים כי המנוחה לא הייתה כשירה עת ערכה את הצוואה האחרונה. המבקשים טוענים כי המנוחה הייתה כשירה והצוואה משקפת את רצונה ואת הקשרים המשפחתיים שהיו משמעותיים לה, ובפרט עם האח.
בהתנגדות טענו המתנגדים כי בשנים האחרונות לחייה של המנוחה היא הייתה מאושפזת בבית אבות ומצבה הקוגניטיבי היה לקוי ביותר, והמנוחה "לא ידעה מימינה ומשמאלה" (סעיף 21 להתנגדות). המתנגדים ציינו כך: "אין כל ספק כי במועד בו הוחתמה המנוחה על ה"צוואה" – לא הייתה למנוחה כל יכולת להבחין כראוי בטיבה של צוואה, להבין את השלכותיה ולערוך כזו מרצונה הטוב והחופשי".
- כשרות לצוות קבועה בסעיף 26 לחוק הירושה:
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
- בחינת כשרות המנוחה לצוות צריכה להיעשות נכון למועד עריכת הצוואה, קרי נכון ליום 18.4.2010, ועל הראיות להתייחס למועד זה:
"ההגבלה שלעיל נוגעת למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה, עת ערך את הצוואה, ויכולתו להבין את מהות הצוואה וההשלכות על הזוכים ברכושו, ומנגד על אלה המודרים ממנו. נקודת הזמן אותה יש לבחון היא מועד חתימת הצוואה, וכך גם על חומר הראיות המובא לפני ביהמ"ש להיות רלוונטי לאותה נקודת זמן בדיוק. נטל הוכחת קיומה של הגבלה כאמור מוטל על הטוען לה, קרי על המתנגד. מידת ההוכחה אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות [...]". (ההדגשות בקו - הוספו).
ראו: שוחט, גולדברג, פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה 7 התשע"ד-2014), עמ' 121-122.
- לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות, המתנגדים לא הוכיחו כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה נכון למועד עריכתה, 18.4.2010.
חוו"ד המומחה מטעם בימ"ש
- מונה מומחה על ידי ביהמ"ש לצורך בחינת יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של הצוואה. המומחה הגיש חוות דעת בת 8 עמודים לאחר שקיבל מסמכים רפואיים לתקופה של שנתיים בין 1.1.2009 ועד ליום 31.12.2010. הצוואה האחרונה נערכה ביום 18.4.2010. בחוות דעתו של המומחה הוא פירט את התיעוד שהיה בפניו: גיליון רפואי מקופ"ח כללית, תיק מסמכים מהמל"ל, תיק מסמכים מבית האבות.
- במסגרת חוות דעת המומחה ציין המומחה "בסיכום ודיון" את הדברים הבאים המסכמים את מצבה של המנוחה וכן ציין את המסמכים השונים שהיו בפניו: "רובו של התיעוד הרפואי מתייחס למצבה של המנוחה הוא מ"XXX" – שם שהתה בתקופה הרלבנטית.
היא הוגדרה בכניסתה לבית האבות כ"צלולה" והושמה במחלקה לעצמאיים, כלומר לדיירים שמסוגלים לשרת את עצמם. אין בתיעוד בדיקה מפורטת של תפקודה הקוגנטיבי ועל סמך נקבע שהיא "צלולה". בבדיקה מאוחרת יותר ובמעבר למחלקה סיעודית מצויין כי התקבלה למוסדנו לפני כשנה למחלקת תשושים עקב ירידה במצבה הכללי, סימני דיכאון וירידה קוגנטיבית. הייתה זקוקה לעזרה קלה בADL.... במשך השנה המשיכה ירידה קוגניטיבית ותפקודית, הפסיקה ללכת ועברה לכסא גלגלים... המטופלת יוצרת קשר, עונה לשאלות פשוטות. משתפת פעולה לסירוגין. מרותקת לכסא גלגלים וזקוקה לעזרה רבה בכל תפקוד ה-ADL, פרט לאכילה.
גם התיעוד שהוצג לפני, ממבחני התלות מיולי 2008 ניתן ללמוד שאם קיימת ירידה קוגניטיבית הרי שהיא קלה והמנוחה גילתה התמצאות בכל המובנים". (ההדגשות במקור).
ראו: חוו"ד המומחה פרק "סיכום ודיון", עמ' 7, פיסקה מרכזית.
במסגרת חוות הדעת מציין המומחה כי יש מעט מסמכים לגבי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה לפני עריכת הצוואה, אולם הוא סבור כי דווקא בבית אבות, המנוחה לא הייתה נשארת במחלקת עצמאיים לו הייתה ירידה קוגניטיבית ניכרת: "עד לעריכת הצוואה יש רישומים המתייחסים למצבה הרפואי וללא התייחסות למצבה הקוגניטיבי. אני משער שבבית אבות עם אוכלוסיה של אנשים מבוגרים, הרי במצבים שבהם ניכר שיש ירידה קוגניטיבית ושאינם מתאימים עוד להגדרה של עצמאיים – יהיה ציון לכך. סביב עריכת הצוואה מצויין שיש למנוחה "פחדים לא ברורים" אך אין ציון על בעיה קוגניטיבית. התיעוד המאוחר יותר המתייחס לירידה קוגניטיבית הדרגתית מבוסס על התרשמות ו/או תיעוד אשר לא הוצג במסגרת התיעוד הרפואי".
בהמשך מציין המומחה כי ניתן ללמוד מרישומים המאוחרים למועד הצוואה על דיווח על הליך דמנטי מתקדם, אך שאין לכך רישומים מוקדמים יותר: "ההנחות שלנו הן על סמך תיעוד מאוחר יותר ממנו אנו למדים על תהליך דמנטי מתקדם – אולם כאמור מדובר על הנחות. ועוד מצויין באותו מסמך כי "הגיעה למוסדנו כשהיא מוזנחת מאוד. בבית היתה מטופלת על ידי חב"ס וסבלה מדיכאון וחרדה. הרבתה ללכת לשכנות ולהסתובב בחוץ מכיוון שפחדה להיות לבד בבית. הדיירת התאקלמה היטב במחלקת תשושים. כלומר תמונה קלינית של חרדה אך ללא ציון של הפרעה קוגניטיבית". (ההדגשות במקור).
ראו: חוו"ד המומחה פרק "סיכום ודיון", עמ' 7, פיסקה מרכזית.
- המומחה התייחס בחוו"ד לנושא הדיכאון של המנוחה והתפתחות הדמנציה המדווחת במסמכים וציין: "גם התגובה הנפשית של בכי ואי שקט תומך בכך שמדובר בתופעה נפשית אולם אין איזכור נוסף על בלבול וכנראה היה מדובר על תופעה דלירנטית-זמנית. ב-26.11.2010 היא מאובחנת כדלירנטית. מצבה הרגשי משתפר אך כנראה חלה ירידה מהירה בתפקודה הקוגניטיבי וכן בתפקודה הכללי. כשנה לאחר מכן היא כבר מוגדרת כ"...ירידה קוגניטיבית משמעותית ופעמים רבות לא מדברת לעניין...".
ראו: חוו"ד המומחה פרק "סיכום ודיון", עמ' 8, פיסקה ראשונה.
- בסיכומם של דברים קובע המומחה כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה במועד בו נערכה:
"סביר להניח שהירידה הקלה בזיכרון שתועדה באוגוסט 2008 הייתה כבר תחילתו של תהליך דמנטי אך יחד עם זאת, עד לכניסתה של המנוחה לבית האבות עדיין הייתה עצמאית ונעזרה במטפלת מספר שעות וגם בכניסתה לבית האבות הוגדרה כצלולה והשתלבה היטב במחלקת תשושים. רק כשנה מכניסתה למוסד יש ירידה קוגניטיבית משמעותית. לאור זאת, ובהיעדר עדות לירידה קוגנטיבית אשר פוגעת בשיפוט ובתהליכי קבלת החלטות הרי ברירת המחדל היא שהמצווה כשיר.
במקרה הנוכחי העדויות על ירידה קוגניטיבית משמעותית החלו כאמור מספר חודשים לאחר עריכת הצוואה.
מסקנות
להערכתי המקצועית הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה לעריכת צוואה במועד בו ערכה אותה גבוהה מהסבירות שלא הייתה כשירה" (ההדגשות במקור).
ראו: חוו"ד המומחה פרק "סיכום ודיון", עמ' 8, פיסקה אחרונה.
- המומחה נחקר לגבי חוו"ד ובסופו של יום החקירה לא שינתה את מסקנותיו ולא ערערה את הממצאים שעלו בחוו"ד.
- המומחה נחקר לגבי דיווח מקופת החולים משנת 2008 שם צויין כי המנוחה מתמצאת חלקית בתרופות, האח מתקשר להזכיר לה לקחת, ירידה קלה בזיכרון, שיתוף פעולה אחרי בקשות והסברים חוזרים, והשיב כי הוא סבור שאם היא לא הייתה מבינה - היה הדבר מצויין במסמכים (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 18 שורות 1-5).
- המומחה הדגיש כי בעת כניסתה של המנוחה לבית האבות היא הייתה במחלקת עצמאים ללא עדות לפגיעה בכשרותה, גם לא בהיבט של הדיכאון:
"עו"ד אלון: דיכאון פגע בכשירות שלה או לחילופין גם אם היא הייתה חרדתית במידה כזאת או אחרת.
פרופסור פניג: לא פגע לא,
עו"ד אלון: או בודדה או בוכה, האם זה אומר שזה בהכרח פוגע בכשירות שלה?
פרופסור פניג: אין אינדיקציה לזה.
עו"ד אלון: אין אינדיקציה לזה בחומר, אנחנו כן יודעים שהיא נכנסה על רגליה, מתהלכת בעזרת מקל יש על זה תיעוד, נכנסה על רגליה לאותו מוסד לבית האבות.
פרופסור פניג: ושירתה את עצמה,
עו"ד אלון: שירתה את עצמה,
פרופסור פניג: ברוב הפרמטרים.
עו"ד אלון: והיא הייתה במחלקה לעצמאיים כמו שנאמר פה רבות קודם, ולכן האם נכון לומר שבנסיבות כאלה גם אם זה שאין תיעוד מפורש שקוגניטיבית הייתה כשירה גם אין תיעוד שאומר אחרת אכן הסבירות היא שהיא הייתה כשירה.
פרופסור פניג: כן אני זה הנקודת המוצא שלי." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 150 שורות 13-23).
- המומחה נחקר ארוכות לגבי דיווחים במסמכים הרפואיים על בכי של המנוחה לאורך השנים, והאם יש לכך השפעה על מצבה הקוגניטיבי והשיב בתמצית: "כל פעם, כל פעם שמפנים אותה למטפל היא בוכה זה לא אומר שהיא בוכה באופן רצוף במשך כל השנים האלה." (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 132 שורות 15-16).
- המומחה הדגיש כי לפני שהמנוחה נכנסה לבית האבות, יש דיווחים שהיא גרה לבד, הולכת לקופת חולים, הולכת למכולת (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 133 שורות 30-31, עמ' 134 שורות 1-15). המומחה נשאל על רשימת התרופות של המנוחה במועד שבו התקבלה לבית האבות והשיב כי אין עדות לתרופות שמעידות על פגיעה קוגניטיבית או הפרעה קוגניטיבית, וכי אין ברשימת התרופות תרופות לדמנציה ותרופות לטיפול בדיכאון (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 150 שורות 26-32, עמ' 151 שורה 1, שורות 23-17).
- המומחה ציין כי בהתאם למסמכים הרפואיים מסוף 2010, קרי חודשים לאחר עריכת הצוואה, עולה כי המנוחה הייתה בתהליך דמנטי מתקדם (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 126 שורות 18-21). הוא ציין כי הוא סבור כי בסוף 2010 המנוחה לא הייתה כשירה כבר לערוך צוואה (עמ' 129 שורות 21-23).
כמו כן המומחה ציין כי התיעוד הרפואי הוא דל לגבי מצבה הקוגניטיבי סמוך לעריכת הצוואה (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 126 שורות 22-25). עם זאת הוא הדגיש כי בהמשך לאור החמרה במצבה התיעוד התגבר לקראת נובמבר 2010 (עמ' 137 שורות 13-15). אולם בהמשך חידד והדגיש כי:
"ירידה קוגניטיבית אין פירושה אי-כשירות כשזה מגיע לממדים שזה מזעיק שזה מאיר את עיניהם והם הופכים, והם פתאום מכניסים את האבחנה של דמנציה זה פעם ראשונה באמת שמכניסים אותה, [...] היה מצב חריף בדיוק היה פתאום איזושהי ירידה, היא מפסיקה ללכת, היא מפסיקה היא מפסיקה לתפקד, היא מדברת לא לעניין, זה אנחנו רואים באוקטובר, נובמבר 2010. [..]וזה הולך ומחמיר ובמרץ במרץ 2011". (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 138 שורות 1-10).
- המומחה נשאל לגבי השמתה של המנוחה במחלקת עצמאיים בבית אבות בתחילה, והשיב כי לפי התיעוד הסטטוס השתנה רק בנובמבר 2010, וכי בית האבות לא היה משאיר אותה במחלקת עצמאיים, אם היא לא הייתה מתאימה:
"עו"ד אלון: [..] אני משער שבבית-אבות עם אוכלוסייה של אנשים מבוגרים הרי במצבים בהם ניכר שיש ירידה קוגניטיבית שאינם מתאימים עוד להגדרה של עצמאים, יהיה ציון לכך, זה אומר שאתה שמניסיונך באמת ארוך השנים והזה, זה אומר שאם היה איזשהו תיעוד למצב קוגניטיבי לא תקין אז כנראה שהוא היה ואם אין זה אומר שהמצב הקוגניטיבי שלה, שוב, בהנחה שנכנסה למחלקת עצמאיים היה תקין האם כך?
פרופסור פניג: כן, אני הרי בית-אבות זה גם ביזנס זאת אומרת זה עסק, הם לא יחזיקו מישהו אלא אם יש להם שם רגע יש להם איזה אינווסט פינטרסט לא יחזיקו מישהו במחלקת עצמאים כשהוא מתאים בהגדרה שלו לתשושי נפש, היא תשושה אבל לא תשושת נפש, לראייה זאת אומרת אני מסתכל על כל התיעוד שיש שמה, ובתיעוד הזה בהמשך הם אומרים עכשיו אנחנו צריכים לשנות את הסטטוס שלה וזה בנובמבר 2010, זאת אומרת הם מבינים שהם לא יכולים להחזיק אישה כזאת, יש להם גם פיקוח של משרד הבריאות, והם לא יכולים להחזיק אישה שהיא דמנטית, דמנטית דמנטית עם עם קבלות במחלקת במחלקת עצמאיים." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 149 שורות 8-23).
- המומחה נשאל האם הוא סבור כי היה מקום לערוך למנוחה בדיקה קוגניטיבית טרם עריכת הצוואה והשיב בחיוב (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 133 שורות 18-20). אולם בהמשך החקירה סייג ואמר כי זו הכרעה משפטית מה נדרש היה, וכי זה חורג ממה שהוא נדרש לבדוק בחוות הדעת (עמ' 148 שורות 1-7). בהמשך החקירה הדגיש כי אי עריכת הבדיקה אין משמעה שהמנוחה לא הייתה כשירה, וכי לפי מה שהוא נדרש לבדוק על ידי בית המשפט לא היו כל אינדיקציות להעדר כשירות. המומחה הדגיש כי הוא עומד מאחורי מסקנות חוות דעתו:
"עו"ד אלון: ואם לא נעשה האם זה מעיד על-כך שהיא לא הייתה כשירה?
פרופסור פניג: זה לא, אני בוודאי שלא, אני אומר אני התבקשתי ע"י בית המשפט לראות האם בחומר הרפואי שעומד בפניי יש עדויות לכאורה שהלקויות הקוגניטיביות שלה הגיעו לדרגה כזאת שהיא לא הייתה כשירה, ולא היה לי שום אינדיקציות.
עו"ד אלון: ואתה עומד מאחורי המסקנה שלך?
פרופסור פניג: כן בהחלט". (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 156 שורות 23-29).
- אשר על כן ולאחר בחינת חוו"ד ולאחר בחינת חקירת המומחה, חוו"ד בה נקבע כי המנוחה הייתה בסבירות גבוהה יותר כשירה במועד עריכת הצוואה - לא נסתרה.
ראיות ועדויות נוספות
- גם שמיעת הצדדים ועדים נוספים מטעם המתנגדים ובחינת הראיות שהובאו במסגרת ההליך לא שינו את התמונה לגבי יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה.
- מטעם המתנגדים העידה אחות מבית האבות. אחות בית האבות העידה כי המחלקה שקרויה מחלקת תשושים בה נקלטה המנוחה עת נכנסה לבית האבות היא למעשה מחלקה של דיירים עצמאיים בבית האבות (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 16, שורות 27-29). האחות טענה כי אין לה מסמכים רפואיים של המנוחה וכי גם לא עיינה במסמכים הרפואיים לפני עדותה (עמ' 18, שורות 31-34, עמ' 19 שורה 1). עם זאת הפגינה בקיאות ברמה של חודשים ושנה - שהאפשרות לזכור אותם בחלוף השנים וכאשר המנוחה הייתה אחת מעשרות דיירים, מעלה תמיהות הפוגמות בעדותה. ההסבר שניתן לכך לא היה משכנע.
אחות בית האבות אישרה כי אין לה כל מידע לגבי הצוואה, מתי נערכה וכל פרט נוסף לגבי כך (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 19, שורות 24-30).
- הצוואה נערכה ביום 18.4.2010. תיק האפוט' של המנוחה (א"פ 30965-04-17) נפתח 7 שנים לאחר מכן ביום 20.4.2017. המתנגדים לא הביאו כל נתון או הסתמכות רלוונטיים מהתיק למרות שעתרו לעיון בשני תיקי האפוט' של המנוחה.
- עורכת הצוואה ציינה בתצהירה כי למנוחה היו קשיים בהליכה והיא נעזרה במקל הליכה ובהליכון אולם מבחינה שכלית הייתה דעתנית ואסרטיבית. עורכת הצוואה ציינה כי המנוחה ציינה בפנייה כי היא רוצה להוריש את כל רכושה לאח למעט ספר תורה שביקשה שיירכש מעיזבונה. המנוחה ציינה בפני עורכת הצוואה כי לו האח לא יהיה בחיים היא מבקשת להוריש למבקשים שהם בקשר איתה. עורכת הצוואה ציינה כי בכל השנים שהמנוחה הייתה אצלה היא לא הזכירה אחיינים אחרים שלה והיא לא ידעה על קיומם, עד להגשת ההתנגדות.
- המבקש 2 ציין בתצהירו כי במועד בו נכנסה המנוחה לבית האבות היא הייתה במחלקת עצמאיים והייתה במצב תפקודי טוב וביטאה לחלוטין את רצונותיה. הוא הדגיש כי רק כשנה לאחר עריכת הצוואה המנוחה הועברה למחלקה סיעודית בשל השינוי במצבה.
- המתנגדים טוענים בסיכומיהם כי הוכחה ניצחת להעדר הכשירות של המנוחה הוא כי בעת חתימתה על הצוואה היא לא ידעה שהיא כבר בבית אבות, ועל כן טוענים כי הדבר מוכיח כי היא לא התמצאה במקום ובזמן. בכל הכבוד מדובר בעיוות של הדברים. מי שהתבלבלה לגבי שהותה של המנוחה בבית אבות באותה העת הייתה עורכת הצוואה ולא המנוחה (!). הצגת הדברים באופן זה הן בחקירה והן בסיכומים אינה נכונה. עורכת הצוואה ציינה כי לא שאלה את המנוחה מהיכן הגיעה אליה באותו יום, וכי המנוחה שיתפה אותה כי היא רוצה "לגמור את העניינים שלה" והיא מחפשת בית אבות (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 76 שורות 22-33). לא נאמר כי המנוחה אמר זאת לעורכת הצוואה בעת עריכת הצוואה.
- גם בעדויות מי מהמתנגדים שהעידו אין כדי לשנות את התמונה העובדתית על פניה.
- המתנגדת 11 ציינה בתצע"ר כי בשנת 2010 הלכה עם אימה לבקר את המנוחה בבית האבות והמנוחה לא הגיבה ולא זיהתה אותן. בחקירתה ציינה כי מאותו מועד לא ביקרה את המנוחה ולא הייתה עימה בקשר עד למועד פטירתה (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 28, שורות 2-13). היא ציינה גם כי לא ראתה מסמך רפואי בתיק המעיד על העדר כשרות של המנוחה (עמ' 30 שורות 14-18). על כן אין בעדותה לסייע לטענות המתנגדים בעניין כשירות המנוחה.
- המתנגדת 3 (שהגישה תצע"ר משותף עם מתנגד 1-אחיה) ציינה בתצע"ר כי לכל אורך השנים הייתה בקשר טוב מאוד עם המנוחה. היא ציינה כי הגיעה לבקשה את המנוחה כאשר נכנסה לבית האבות והיא לא זיהתה אותה והייתה כמו מסוממת ובתשישות. וטענה כי המצב הלך והחריף עד פטירתה של המנוחה (סעיף 13 לתצע"ר). אולם בחקירתה ציינה כי ביקרה את המנוחה פעמיים בלבד במשך 10 שנים (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 33, שורות 9-15). על כן אין בעדותה לסייע לטענות המתנגדים בעניין כשירות המנוחה.
- המתנגד 1 (שהגיש תצע"ר משותף עם המתנגדת 3-אחותו) ציין בתצע"ר לגבי הקשר עם המנוחה כי לאורך כל השנים היה בקשר טוב מאוד עם המנוחה. בחקירתו כאשר נשאל על מספר הפעמים שהגיע לבקר את המנוחה במהלך עשר שנים, והשיב כי הגיע 5-6 פעמים. הוא השיב כי לא היה עימה בקשר טלפוני אך תלה זאת במצבה (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 43, שורות 1-9). בהמשך החקירה נשאל שוב האם יכול למסור פרטים מדויקים כמה פעמים בא ומתי השיב שאינו זוכר (עמ' 44, שורות 22-31). על כן אין בעדותו לסייע לטענות המתנגדים בעניין כשירות המנוחה.
- המתנגדת 2 ציינה בתצע"ר כי הפעם האחרונה שפגשה את המנוחה הייתה בשנת 2009 לפני שהיא נכנסה לבית האבות. גם בחקירתה ציינה כי לא הייתה בקשר עם המנוחה (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 48, שורות 33-34). עוד אישרה כי לא ביקרה את המנוחה בבית האבות כלל, וגם לא ביקרה אותה בערך כ-10 שנים לפני שהיא עברה לבית האבות (עמ' 49 שורות 10-13).
בתצע"ר ציינה המתנגדת 2 כי באירוע האחרון בו ראתה את המנוחה בשנת 2009 המנוחה לא זיהתה אותה והיא חשבה שאולי המנוחה כועסת עליה. אולם בהמשך, לטענתה הבינה שהמנוחה לא במצב קוגניטיבי תקין. בחקירתה חזרה בה בתחילה וטענה כי המנוחה לא כעסה עליה אלא לא זיהתה אותה בשל מצבה. אולם לאחר מכן כאשר נשאלה על פשר הגרסאות הסותרות וחזרה לגרסתה כאמור בתצע"ר (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 53, שורות 8-17).
על כן אין בעדותה לסייע לטענות המתנגדים בעניין כשירות המנוחה.
- הוגש תצהיר של נכדה של אחת מאחיותיה של המנוחה, הגב' XXX, מטעם המתנגדים. במסגרת התצהיר העדה מציינת מפורשות כי הפעם האחרונה שפגשה את המנוחה היה בשנת 2009 לפני שהמנוחה נכנסה לבית האבות באירוע משפחתי. היא טענה כי ראתה אותה באירוע משפחתי והמנוחה לא התנהגה כמו בעבר. היא ציינה כי מאז אותו אירוע לא פגשה במנוחה אך הקפידה להתעניין בשלומה. לטענתה נאמר לה כי המנוחה אינה מזהה אנשים ולכן לא הגיעה לבקרה. בחקירתה העדה ציינה כי כבר בשנת 2006 ניתקה קשר עם המנוחה (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 94, שורות 10-16). על כן אין בעדותה לסייע לטענות המתנגדים בעניין כשירות המנוחה.
- אשר על כן ולאור כל האמור, אני דוחה את הטענה כי המנוחה לא יכולה הייתה להבחין בטיבה של צוואה.
- טענת המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת
- סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת – בטלה:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה.".
- פסיקת בתי המשפט ואף הספרות, פירשו את ההוראה שלעיל באופן הבא:
"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).
קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.
...
בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת".
ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון 124 (מהדורה שביעית, 2014).
- נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו. ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ' 271. נטל זה לא השתנה בענייננו והמתנגדים לא הוכיחו פגם בצוואה או נימוק אחר להפיכת הנטל או טענה אחרת שבשלה יש להורות על היפוך הנטלים.
- בהתנגדות טענו כי הצוואה נערכה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המנוחה על ידי המבקשים או מי מטעמם, וזאת במיוחד לאור מצבה הפיזי והקוגניטיבי, מצב אשר כל השפעה, ולו הקלה ביותר, יש בו כדי להוות השפעה בלתו הוגנת (סעיף 23 להתנגדות). המתנגדים לא פירטו בהתנגדות את התקיימות המבחנים הנדרשים על פי הפסיקה.
- גם בסיכומי המתנגדים הם לא פירטו את התקיימות המבחנים הנדרשים על פי הפסיקה להוכחת השפעה בלתי הוגנת.
- בחינת המבחנים שנקבעו בפסיקה ויישומם מעלה כי המתנגדים לא הוכיחו את התקיימותם של מבחנים אלה.
- מבחן התלות והעצמאות – במבחן זה יש לבחון האם בתקופה בה ערכה המנוחה את הצוואה היא הייתה עצמאית, הן מבחינה פיזית והן מבחינה קוגניטיבית.
- מבחינה קוגניטיבית ראו כמפורט לעיל לגבי יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה, המתנגדים לא הוכיחו כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. מבחינה פיזית המנוחה הייתה באותה עת במחלקת עצמאיים בבית האבות.
- מבחן התלות והסיוע – בעניין זה יש לבחון עד כמה נזקקה המנוחה לסיוע באופן יום-יומי ועד כמה הייתה תלויה בזולת בסיוע לה.
- המבקש 2 פירט ארוכות בתצהירו את נסיבות מעברה של המנוחה לבית האבות. הוא ציין כי מעברה של המנוחה היה לבחירתה. כי האח והמנוחה סיירו במספר בתי אבות באזור המגורים של המנוחה ולבסוף המנוחה בחרה בבית האבות, שמרבית דייריו חרדים, כמוה.
- המתנגד 1 והמתנגדת 3 טענו בתצע"ר כי האח הוא שהחליט לאשפז את המנוחה בבית אבות. לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו.
- בהתנגדות נטען על ידי המתנגדים כי בכל עת שהמנוחה נזקקה לעזרה היא נהגה להתקשר למי מהם שיסייעו לה והם עשו זאת בחפץ לב. מעבר לכך לא פורט.
- המומחה נשאל לגבי הקשר של המנוחה עם האח והאם בשל הקשר ביניהם המנוחה הייתה קלה להשפעה והשיב כי ההשפעה יכולה להיות גם חיובית מאחר ו: "הוא היחידי שהיה מצלצל אליה לפי התיעוד הרפואי". (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 145 שורות 22-28). ובהמשך החקירה ציין: "השפעה זה לא אומר השפעה בלתי הוגנת יש השפעה, למי שקרוב לאירוע, אני מעריך שהוא גם יותר משפיע. [...] מי שמגיע, משפיע" (עמ' 154, שורות 20-23).
- המתנגדים מבססים את עיקר טענותיהם כלפי האח בהתבסס על מסמך בודד מיום 8.8.2007 שהוגש במסגרת גילוי המסמכים מקופת חולים כללית ובו מציינת עובדת סוציאלית שפגשה במנוחה כך:
אין מחלוקת כי לא היה כל אירוע שבו האח החתים את המנוחה לתת לו דירה. ואין מחלוקת כי זה הדיווח היחידי בסוגייה זו. אין בו די לשנות את הדברים באופן מכריע.
- הצוואה נערכה ביום 18.4.2010. תיק האפוט' של המנוחה (א"פ 30965-04-17) נפתח 7 שנים לאחר מכן ביום 20.4.2017. המתנגדים לא הביאו כל נתון או הסתמכות רלוונטיים מהתיק.
בחינת תיק האפוט' מעלה כי הוגש תסקיר ביום 28.7.2017. במסגרת עריכת התסקיר נפגשה העו"ס עם האח ועם המבקש 2. לגבי האח צויין הקשר האמיץ ביניהם והטיפול של המבקש 2:
המלצות התסקיר היו על מינוי האח והמבקש 2 כאפוט' של המנוחה, כפי שאכן נקבע ביום 14.8.2017 והיה בתוקף עד לפטירת האח.
- הסיבה שבשלה מונה לאחר פטירת האח אפוט' חיצוני (א"פ 26583-01-18) נעוצה במערכת היחסים שבין המבקשים והמתנגד 1 ולא צויין בתסקיר שהוגש דבר לגבי התנהלות לא תקינה כלפי המנוחה. הסיבה להמלצה למינוי חיצוני הייתה "חוסר האמון בין האחיינים".
- המבקש 2 ציין בתצהירו כי מכל בני המשפחה מאז ומעולם היה למנוחה קשר הדוק וטוב עם האח-אביו. הוא ציין כי המנוחה סמכה על האח "בעיניים עצומות", שיתפה אותו והתייעצה עימו בכל החלטות משמעותיות בחייה. הוא ציין כי האח אהב את המנוחה אהבת נפש וסייע לה בכל, גם על חשבון זמנו עם המשפחה שלו.
- המבקש 2 אישר כי היה סכסוך בין אימו לבין המנוחה (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 98 שורות 1-7). אולם הוא הדגיש כי למרות זאת המנוחה הייתה מגיעה אליהם הביתה, ביקרה את אביו-האח, ונהגה להתייעץ עימו בכל (שורות 22-28). גם בהמשך החקירה ציין כי האח ליווה את המנוחה לכל אורך השנים וציין את הקשר האמיץ והקרוב שהיה ביניהם (עמ' 101 שורות 11-17). הוא ציין עוד כי היחידי שלקח את המנוחה ממקום למקום היה האח גם לאירועים משפחתיים, גם לאירועים של העסק שלה ולכל המקומות שהיא הייתה צריכה ובכל שעה (עמ' 109 שורות 20-23).
- המבקש 2 ציין כי לבקשת אביו- האח החל להגיע באופן קבוע לבקר את המנוחה וכי היה מגיע לבקרה פעם-פעמיים בחודש (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 107, שורות 20-24). ובהמשך משנת 2017 "נכנס לנעליו של אביו" בגלל שהוא התבגר וכבר לא יכל לנהוג (עמ' 108 שורות 13-15).
- המבקש 1 ציין בתצע"ר כי היה בקשר רציף עם המנוחה, נהג לבקר אותה ולקחת אותה לחגוג עימו ועם בני משפחתו חגים. המבקש 1 סיפר בחקירתו על הקשר המיוחד שלו עם המנוחה ושהוא גר אצלה בבית עד גיל 15-16 (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 113, שורה 2). הוא ציין כי היה מגיע לבית האבות פעם בשבוע (עמ' 113 שורות 14-15). הוא צין כי גדל אצל המנוחה והיא טיפחה אותו ופרשה עליו את חסותה (עמ' 116 שורות 3-4).
- על כן גם אם אח והמבקשים סייעו ועזרו למנוחה לא הוכחה תלות של המנוחה במובן השלילי של הדברים אלא חלק מקשר משפחתי קרוב ומיטיב, בפרט עם האח.
- מבחן קשרי המצווה עם אחרים – בעניין זה יש לבחון האם המנוחה הייתה מבודדת ומנותקת מסביבתה בתקופה הרלוונטית.
- אחות בית האבות שהובאה לעדות מטעם המתנגדים ציינה כי המבקש 2 ביקר את המנוחה וכן האח, והם דאגו לה באופן ראוי לציון. כמו כן ציינה כי לא זכור לה מי מהמתנגדים היה מגיע לבקר את המנוחה:
"העדה, גב' XX: XX, כן. הגיע המון לבקר אותה. המון המון. [...] המון המון. יכולה להגיד כמעט כל שבוע, כמה פעמים בשבוע. היה מאוד מאוד מעורב. זוכרת שהיה אפילו אירוע חריג, אז הוא ביקש, נכון, פעמיים אירוע חריג והוא ביקש את כל הניירת והוא ביקש לדעת מה רשום בניירת והכל. הוא היה מאוד מאוד מעורב, אפילו שלחנו אותה לבית חולים פעם אחת ועדכנתי את המשפחה, הבנתי שאתם אחיות אבל לא ראיתי אתכם, אולי פעם ב.
עו"ד פשה-אלון: זאת השאלה הבאה, זה בסדר. כן.
העדה, גב' XX: אוקיי, אז לא ראיתי אותם כמעט. ראיתי לרוב את XX.[..] ואת אח שלה. אח שלה היה מגיע המון עד שהוא נפטר, זכרונו לברכה.
עו"ד פשה-אלון: אח שלה, אבא של XX? את יודעת במקרה?
העדה, גב' XX: לא יודעת, אני יודעת שזה היה אח של המטופלת.
עו"ד פשה-אלון: XXX במקרה?
העדה, גב' XX: לא זוכרת את השם, היה מבוגר. היה מגיע כל הזמן לבקר אותה. צדיק, מאכיל אותה וXX כל הזמן היה מעורב וכל הזמן מגיע לבקר אותה והיה מעורב בכל מה שרשום, ביקש לדעת מתי מפנים אותה, מתי לא, הכל לעדכן אותו. זוכרת גם שעדכנו פעם אחת את אחת מהמשפחה, אז הוא נורא כעס עליי ואמר לי למה את מעדכנת אותם, אני רוצה שתעדכנו רק אותי [...] הוא היה מאוד מאוד מעורב, יאמר לזכותו.
עו"ד פשה-אלון: את ראית פעם מישהו מהאנשים שיושבים פה שבאו לבקר את המנוחה?
העדה, גב' XX: אולי פעם ב, אבל כמעט ולא.
עו"ד פשה-אלון: כמעט או בכלל לא? את יכולה להגיד גם לא זוכרת.
העדה, גב' XX: הגיעו, אבל לא זוכרת. לא זוכרת אותם בתדירות שהוא הגיע וגם לא הרבה. לא הרבה." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 20).
דברים אלה של אחות בית האבות משמעותיים דווקא בגלל שהובאה לעדות ע"י המתנגדים ולא ע"י המבקשים.
- המתנגדת 3 ציינה כאמור לעיל כי הגיעה לבקר את המנוחה פעמיים במשך עשר שנים. כמו כן טענה כי המנוחה לא הייתה בקשר עם המבקש 2. והנה בחקירה החוזרת שינתה את גרסתה וטענה כי לא התכוונה לסכסוך עם המבקש 2 אלא סכסוך עם אימו.
המתנגדת 3 נשאלה האם מישהו מנע ממנה להתקשר למנוחה, לבוא לבקר אותה או להיות עימה בקשר השיבה: "לא" (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 36, שורות 19-25).
- בתצע"ר של המתנגדת 3 היא טענה כי הקשר בין המנוחה לבין האח היה שטחי וחלש (סעיף 8 לתצע"ר. בחקירתה של המתנגדת 3 היא חזרה בה מטענה זו, וציינה לגבי האח כי היא סמכה עליו והוא דאג וטיפל במנוחה:
"[..]אני גם סמכתי על דוד שלי היקר שהוא באמת, שהוא דואג לה ואנחנו מאוד כיבדנו אותו. מאוד מאוד כיבדנו את הדוד.
עו"ד פשה-אלון: תגידי, נכון לומר שלדוד שלך היקר, לXXX זכרונו לברכה,
העדה, גב' XX: זכרונו לברכה.
עו"ד פשה-אלון: היה קשר, אכן. היה קשר קרוב עם המנוחה? כן או לא.
העדה, גב' XX: כן, היה להם קשר קרוב. בתקופה האחרונה, בוא נגיד, שהיא הייתה נזקקה לו ונעזרה בו.
עו"ד פשה-אלון: הקשר הקרוב היה בעשור האחרון לחייה וגם לפני זה?
העדה, גב' XX: קצת לפני זה התהדקו יותר הקשרים, כי היא הייתה יותר תלויה כבר.
עו"ד פשה-אלון: הבנתי. אז זאת אומרת שלפחות במהלך 10 שנים, אם לא יותר מזה, היה ביניהם קשר מאוד קרוב.
העדה, גב' XX: כן."
(רא: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 37 שורות 10-22).
- המתנגד 1 טען בתצע"ר כי הגיע לבקר את המנוחה בבית האבות פעמים רבות. אולם כאשר נשאל בחקירה על מספר הפעמים שהגיע לבקר את המנוחה במהלך עשר שנים, השיב כי הגיע 5-6 פעמים. הוא השיב כי לא היה עימה בקשר טלפוני אך תלה זאת במצבה (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 43, שורות 1-9). בהמשך כאשר נשאל על אירוע בו המנוחה נפלה ונדרש היה לקחתה לבית חולים והמבקש 2 לא היה זמין והתקשרו אליו, ציין כי לא הגיע אפילו לבית החולים לבדוק את מצבה של המנוחה:
"עו"ד פשה-אלון: ומה עשית כשהודיעו לך? מה, איזה פעולות נקטת?
העד, מר XX: מה הייתי אמור לעשות? לקחו אותה לבית,
עו"ד פשה-אלון: אני לא יודעת, אני שואלת. עשית משהו?
העד, מר XX: לא עשיתי שום דבר, לקחו אותה לבית חולים."
(ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 43, שורות 30-33).
- המתנגדת 2 השיבה כי לא הייתה בקשר עם המנוחה ולא ביקרה אותה כלל בבית האבות והפעם האחרונה שראתה אותה הייתה בשנת 2009 באירוע משפחתי. היא נשאלה לגבי הקשר של המנוחה ואחיה, ותשובתה הייתה תמוהה והיא סתרה את עצמה כאשר טענה שהמנוחה לא הייתה בקשר עם היורשים על פי הצוואה ולאחר מכן אישרה שהיו עם המנוחה בקשר. אולם לאחר מכן חזרה בה ואמרה כי היא לא סבורה שהיה קשר טוב בין המנוחה לאח:
"העדה, גב' XXX: לא, אבל לא צוואה לטובת מישהו שהיא לא הייתה בקשר והיא לא הייתה בכלל, לא באה אליו אפילו הביתה.
עו"ד פשה-אלון: תגידי, יש לך מחלוקת על העובדה שXXX זכרונו לברכה וXX טיפלו במנוחה?
העדה, גב' XXX: לא, אין שום מחלוקת. את XXX מאוד אהבתי.
עו"ד פשה-אלון: ויש לך מחלוקת שהוא טיפל במנוחה וסעד אותה והגיע לבקר אותה כל יום כמו שנאמר פה קודם ע"י העדה?
העדה, גב' XXX: אני חושבת שהוא באמת ביקר אותה כל יום, כן.
עו"ד פשה-אלון: הבנתי. ויש לך מחלוקת אם ככה שהיה ביניהם קשר טוב במהלך השנים?
העדה, גב' XXX: אני לא חושבת שהיה להם כזה קשר טוב.
עו"ד פשה-אלון: את חושבת שבן-אדם סביר שלא היה ביניהם קשר, טוב יגיע יום-יום כמו שתיארה העדה מטעמך קודם, יבוא לבקר ולשבת ליד האישה ולהאכיל אותה וכיו"ב?
העדה, גב' XXX: אני חושבת שהיא הייתה תלותית ושלא היה אף אחד, אז היה, רק XXX היה. הם היו בקשר איתה משום שהיא הייתה תלותית, משום שהיא לא ידעה, גם לא התמצאה[...]".
(ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 55, שורות 1-9).
- המתנגדת 2 אישרה כי איש לא מנע ממנה, מאימה או ממי מבני המשפחה להיות בקשר עם המנוחה, לטפל בה או לדאוג למצבה (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 55, שורות 11-28).
- הוגש תצהיר של נכדה של אחת מאחיותיה של המנוחה, הגב' XXX, מטעם המתנגדים. במסגרת התצהיר העדה מציינת מפורשות כי הפעם האחרונה שפגשה את המנוחה היה בשנת 2009 לפני שהמנוחה נכנסה לבית האבות. היא טענה כי ראתה אותה באירוע משפחתי והמנוחה לא התנהגה כמו בעבר. היא ציינה כי מאז אותו אירוע לא פגשה במנוחה אך הקפידה להתעניין בשלומה. לטענתה נאמר לה כי המנוחה אינה מזהה אנשים ולכן לא הגיעה לבקרה. בחקירתה העדה ציינה כי כבר בשנת 2006 ניתקה קשר עם המנוחה (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 94, שורות 10-16). היא חזרה כי ראתה את המנוחה פעם אחת באותו אירוע (שורות 21-25). העדה אישרה כי איש לא מנע ממנה ללכת לבקר את המנוחה, איש לא מנע ממנה להתקשר אל המנוחה או לבדוק מה שלומה (עמ' 95 שורות 2-10).
- לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענות בכל הנוגע למבחן קשרי המצווה עם אחרים.
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה – יש לבחון במבחן זה האם נסיבות עריכת הצוואה מלמדות כי הצוואה היא פרי השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשים על המנוחה.
- עורכת הצוואה הגישה תצהיר ובו ציינה כי הכירה את המנוחה למעלה מ-25 שנה, ושימשה כיועצת משפטית שלה. היא ציינה כי הכירה את המנוחה כשהייתה אלמנה ושהאח דאג לה וטיפל בה בצורה יוצאת דופן. היא ציינה שהאח דאג שגם ילדיו ובהם המבקש 2 יהיו בקשר עם המנוחה.
- בחקירתה של עורכת הצוואה היא ציינה כי הכירה את האח לפני שהכירה את המנוחה, והאח הוא שהביא את המנוחה אליה. עורכת הצוואה ציינה כי היא טיפלה למנוחה בנכסי המקרקעין שהיו בבעלותה (2 דירות) והשכרתם (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 64 שורות 4-22). בהמשך ציינה כי הייתה בקשר עם המנוחה כל כמה חודשים גם לגבי הארכת חוזי השכירות (עמ' 77 שורות 7-8).
- עורכת הצוואה ציינה כי האח עזר למנוחה בצורה בלתי רגילה (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 64 שורה 27). עם זאת אישרה כי המנוחה לא הייתה ביחסים טובים עם אשתו של האח (עמ' 65 שורות 2-8).
- עורכת הצוואה תיארה את נסיבות עריכת הצוואה. היא ציינה כי המנוחה הגיעה רק פעם אחת וביקשה לא לבוא שוב. המנוחה תיארה בפניה במדויק כיצד היא רוצה להוריש: לאחיה, ואם הוא לא יהיה בחיים למבקשים (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 67, עמ' 69 שורות 25-26). המנוחה הסבירה לעורכת הצוואה מדוע היא מורישה למבקשים בשל הקשרים עימם, והגדירה אותם כ: "יש לי שני ילדים" (עמ' 68 שורות 32-33, עמ' 69 שורות 4-6). עם זאת ציינה עורכת הצוואה כי הפרטים האישיים של האח היו כבר בידיה ולא נדרשה שהמנוחה תתן לה אותם (עמ' 80 שורות 10-12).
- בניגוד לנטען על ידי המתנגדים בסיכומיהם (סעיף 25(יא)), עורכת הצוואה לא אמרה שהמנוחה לא אמרה לה מי הם יורשיה, אלא אמרה שפרטי הזיהוי של האח בלבד היו בידיה. עובדה כי לגבי המבקשים עצמם לא הופיעו בצוואה תעודות זהות אלא רק שמותיהם והקשר המשפחתי. דבר המעיד על אמיתות הדברים מפי המנוחה (ולא על ידי אחרים).
- עורכת הצוואה נשאלה האם האח שילם על הצוואה והדגישה שהמנוחה היא ששילמה. עורכת הצוואה צירפה לתצהירה חשבונית מס על התשלום עבור עריכת הצוואה של המנוחה על ידה. (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 68 שורות 1-6). בהמשך הדגישה כי המנוחה שילמה שכ"ט על כל השירותים ולא האח (עמ' 68 שורות 5-6). גם העדה לצוואה נשאלה לגבי תשלום עבור הצוואה והשיבה כי היא ראתה את התשלום על ידי המנוחה בסיום עריכת הצוואה: "ראיתי שהיא פתחה אפילו את הארנק שלה ושילמה" (עמ' 87 שורות 1-5).
- עורכת הצוואה ציינה כי האח לא היה מעורב בעריכת הצוואה. האח המתין בחלק נפרד של המשרד, לא היה שותף לשיח לגבי הצוואה והיא לא שוחחה עימו לגבי תוכנה של הצוואה. היא ציינה כי נוכחותו התמצתה בהבאתה של המנוחה ומעבר לכך הוא ישב בחוץ והמתין. הכחישה כי שוחח עימה או כי ישב עימן יחד בחדר עת נערכה הצוואה (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 68 שורות 14-26). היא נשאלה האם ביצעה באותו מועד פעולה משפטית אחרת לאח, וציינה שלא שזכור לה (שורות 24-25). היא הדגישה בחקירתה כי היא מעולם לא שוחחה עם האח על הצוואה של המנוחה (עמ' 70 שורות 7-9).
- עורכת הצוואה נשאלה האם המנוחה קראה את הצוואה והאם הבינה אותה והשיבה ש"בוודאי" (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 70 שורות 33-34). היא לא זכרה האם המנוחה קראה או שהיא הקריאה לה את הצוואה (עמ' 71 שורות 2-3). היא הדגישה לגבי המנוחה: "היא הייתה אישה מאוד מאוד נבונה.[..] מאוד נבונה ומאוד דומיננטית.[..] היא ידעה בדיוק מה היא רצתה." (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 71 שורות 25-30). בהמשך החקירה נשאלה לגבי אופן החתימה של המנוחה וציינה כי המנוחה במשך השנים חתמה בכתב ידה ולא בחתימת אצבע (עמ' 75 שורות 22-32). בחינת הצוואה מעלה כי הצוואה נחתמה בחתימה ולא בחתימת אצבע.
- העדה הנוספת לצוואה היא עובדת במשרדה של עורכת הצוואה מזה 35 שנה. בתצע"ר היא ציינה כי הכירה את המנוחה אישית. היא ציינה כי לפני כן הכירה את האח. היא ציינה כי המנוחה חתמה בפניה ובפני עורכת הצוואה. כמו כן ציינה שכמנהלת החשבונות של המשרד היא יודעת שהמנוחה שילמה לעורכת הדין את שכר טרחתה בגין עריכת הצוואה.
- העדה לצוואה נשאלה האם ראתה את המנוחה לאחר שנת 2010 והשיבה כי הייתה עימה בקשר טלפוני גם לאחר שנת 2010. היא הדגישה כי המשרד ייצג אותה בכל העניינים המשפטיים שלה וכי המנוחה הייתה זו שהתקשרה שיכינו לה את הסכמי השכירות (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 84, שורות 18-34).
- העדה לצוואה תיארה את נסיבות עריכת הצוואה. היא ציינה כי המנוחה הגיעה יחד עם האח אולם שהאח ישב בחדר המזכירות והמנוחה ישבה עם עורכת הדין בחדר הישיבות. היא הדגישה שהאח לא היה צריך להכניס אותה למשרד אלא רק תמך בה בעליה במדרגות (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 85, שורות 7-17). היא הדגישה שדלת חדר הישיבות הייתה סגורה כל הזמן גם כאשר הייתה החתימה על הצוואה. היא ציינה עוד כי המנוחה ביקשה לסיים את עריכת הצוואה באותו היום כדי לא לבוא שוב (דברים שעולים בקנה אחד עם עדות עורכת הצוואה) (עמ' 85, שורות 24-34).
- הוכח כי המנוחה הייתה בקשר הדוק, קרוב, מיטיב וקבוע עם אחיה שנים על גבי שנים. גם הסכסוך עם אשתו של האח לא העיב על יחסיהם. בנסיבות הללו הורשה לאח ככלל בצוואה ורק אם לא יהיה בן החיים למבקשים, הגיונית ומסתברת מנסיבות חייה של המנוחה וקשרי המשפחה שניהלה בפועל. המנוחה הסבירה מפורשות לעורכת הצוואה מדוע היא מורישה למבקשים ולאח ומדוע ניתנו הוראות אלה.
- הוכח כי המבקשים היו בקשר קבוע עם המנוחה. בניגוד לכל המתנגדים שרובם המוחלט לא היו עימה בקשר למעלה מעשור.
- המתנגדים לא הוכיחו את התקיימות המבחנים הנדרשים להשפעה בלתי הוגנת. יתרה מכך, בחינת הראיות שהובאו על ידי המבקשים מפריכה את הטענה כי המנוחה הושפעה באופן בלתי הוגן על ידי האח או המבקשים.
- בסיכומו של דבר ולאחר בחינת כל המבחנים להוכחת השפעה בלתי הוגנת, המתנגדים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לכך. על כן הטענה להשפעה בלתי הוגנת – נדחית.
- טענת המתנגדים למעורבות בעריכת צוואה
- לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירותיהם, דין טענה זו – להידחות.
- סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".
- בבע"מ 7049/15 מפי כב' הש' רובינשטיין נפסק, בכל הנוגע לעילת המעורבות:
"...הבסיס לטענה זו מצוי בסעיף 35 לחוק הירושה, הקובע "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". יודגש, כי החוק קובע סנקציה קשה – ביטול הצוואה – בגין מעורבות בעריכת הצוואה על-ידי הזוכים לפיה; זאת בבחינת "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (בבלי, חולין מ"ד, ע"ב). כדברי הנשיא זוסמן בע"א 707/76 צארום נ' גורן, פ"ד לב(3) 548, 552 (1978) "מטרת סעיף 35 היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה לא הוגנת על המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה". בית המשפט לענייני משפחה קבע כקביעה עובדתית – אשר גם בה אין מקום להתערב – כי חלקו של המשיב 1 בעריכת הצוואה הסתכם בהסעת אמו למשרד עורכי-הדין ושהיה בחדר סמוך בעת החתימה. אכן, יתכנו נסיבות שבהן יהא בכך כדי להטיל ספק בכשרות הצוואה והדבר תלוי נסיבות. במקרה דנא לא ראינו סיבה, על פי קביעתו העובדתית של בית המשפט, להידרש לזאת, שכן בית המשפט קמא קיבל את עדותו של עו"ד דמארי לגבי נסיבות החתימה על הצוואה. מעשי המשיב 1 לא הקימו עובדתית, על פי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, את החשש, העומד ביסוד סעיף 35 לחוק, להתערבות פסולה מצד הזוכה בירושה. יצוין, כי יש לדקדק ביישום סעיף 35 בגדרי השכל הישר ונסיון החיים (ע"א 5869/09 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3) 1, 9, פסקה 17 (2004)); אומר המלומד שילה "כתוצאה מחומרתו של סעיף 35, וכדי להקטין את נזקיו האפשריים, לא היה מנוס מלתת לסעיף פירוש מצמצם ככל האפשר. לפנינו דוגמא מובהקת למגמה המוצהרת של בית המשפט לאור התוצאות הקשות של הסעיף" (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, 308 (1995); ראו גם בע"מ 6349/08 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה ז' (2009)).כך גם בענייננו, כאשר בית המשפט קמא התרשם עובדתית מן הנעשה ולא סבר כי היתה השפעה בלתי הוגנת. הסעיף כמובן אינו "מלה מתה" ויופעל במקרים המתאימים על פי נסיבותיהם, תוך בדיקה פרטנית". (ההדגשות בקו - הוספו).
ראו: בע"מ 7049/15 פלוני נ' פלוני סעיף ט' לפסק הדין (17.12.15).
- בהתנגדות נטען כי העובדה שקיימת צוואה נוספת מדברת בעד עצמה. לטענת המתנגדים הוכחה למעורבות המבקשים הינה כי בצוואה נכתב כי המנוחה מבקשת לרכוש ספר תורה להנצחת שמה בבית כנסת "XXX", אולם לטענתם המנוחה כבר הכניסה לפני עשרים שנה ספר תורה להנצחת שמה אך שהציווי הוכנס על ידי מי שלא ידע פרט זה (סעיף 29 להתנגדות). כמו כן נטען כי המבקש 2 נטל חלק ומי מטעמו בעריכת הצוואה (סעיף 30 להתנגדות).
- בתשובה להתנגדות (סעיף 44) ציינו המבקשים כי ספר התורה שנרכש בעבר היה עבור הנצחת אבי המנוחה יחד עם אחיה, ולא עבורה. הם גם ציינו כי ידוע להם שהמנוחה והאח התפללו בבית כנסת זה.
- כאשר לעיל על הטענה לגבי העטות לגבי השם של בית הכנסת לא חזרו המתנגדים בסיכומיהם.
- בחינת סיכומי המתנגדים מעלה כי טענה זו נטענה כסברה, הערכה והשערה ולא יישום של ראיות שהוגשו.
- עורכת הצוואה ציינה בתצהירה כי לאחר שקראה את ההתנגדות היא מבהירה כי המנוחה הגיעה למשרדה לצורך עריכת הצוואה עם אחיה בלבד. המבקש 2 לא נכח בעת החתימה ולא ידוע לה כלל אם ידע שהיא ציינה אותו בצוואתה ואת המבקש 1 כיורשים חליפיים אם האח לא יהיה בחיים בעת פטירתה.
- המבקש 2 הדגיש בתצהירו כי לא ידע על עצם עריכת הצוואה או על תוכנה, במועד עריכתה.
- צו לאיכון טלפוני ולשיחות טלפון של המבקשים - לבקשת המתנגדים ובהסכמת המבקשים ניתן צו ביום 12.9.22 לקבלת פירוט שיחות המבקשים נכון ליום עריכת הצוואה בטלפונים הניידים שלהם, וכן איכון הטלפונים הניידים שלהם נכון למועד עריכת הצוואה. תשובות לצו זה – הוגשו לתיק והם במוצגי בימ"ש.
- המתנגדים בחרו שלא להתייחס לתוצאות הצו שהם עצמם ביקשו. בחינת התוצאות מעלה כי הן סותרות את טענותיהם של המתנגדים לגבי מעורבות של המבקשים. מאיכון טלפוני של הטלפונים של המבקשים ביום עריכת הצוואה עולה כי המבקשים לא היו כלל ליד משרדה של עו"ד ולא שוחחו עימה בטלפון.
- אשר על כן הטענה כי האח או מי מהמבקשים היה מעורבים בעריכת הצוואה לא הוכחה ועל כן – נדחית.
- טענת המתנגדים כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב
- טענה זו לא הועלתה במסגרת ההתנגדות כלל וגם לא בתצע"ר של המתנגדים. בהמשך החלה לעלות במסגרת החקירות הנגדיות. במסגרת הסיכומים חרה והועלתה טענה זו (סעיף 25(ו)) אולם לא הוכחה בהסתמך על ראיות וחקירות.
- מדובר בטענה המהווה הרחבת חזית ורק בשל כך ניתן היה לדחותה. עם זאת לאור שמיעת עדויות בעניין זה, טענה זו נדחית גם לגופה.
- לא הובאה לטענה זו ולו ראשית ראיה ע"י המתנגדים. אשוב ואדגיש לאור טענות המתנגדים בנושא זה, כי על המבקשים לא היה להוכיח כי המנוחה קוראת וכותבת אלא על המתנגדים היה להוכיח כי היא "אנאלפביתית" כלשונם.
- במסגרת חוות דעת המומחה הוא מציין ברקע בהדגשה (מבלי שידע מה עומדים המתנגדים לטעון בענין זה) כי: "למדה קרוא וכתוב ב---, עבדה כפקידה במשרד ---- ב-----" (ראו: חוות דעת המומחה עמ' 2 פיסקה 2 תחת "רקע"). המומחה נשאל על כך בחקירתו וציין כי הנתונים היו מהמסמכים שהיו בפניו (ראו: פרוט' מיום 15.5.23, עמ' 127 שורות 26-29).
- המתנגדת 3 בחקירתה אישרה כי המנוחה ידעה קרוא וכתוב גם אם לא ברמה גבוהה: "בגיל מאוחר היא למדה לקרוא. היא קראה כמו ילד בכיתה א' או ב', משהו כזה." (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 37, שורות 23-25). קרי גם אחת המתנגדת סתרה את הטענה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב.
- עורכת הצוואה כאמור לעיל נשאלה האם המנוחה קראה את הצוואה והאם הבינה אותה והשיבה ש"בוודאי" (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 70 שורות 33-34). היא לא זכרה האם המנוחה קראה או שהיא הקריאה לה את הצוואה (עמ' 71 שורות 2-3). היא הדגישה לגבי המנוחה שהיא ידעה בדיוק מה היא רוצה (שורות 25-30). בהמשך החקירה נשאלה לגבי אופן החתימה של המנוחה וציינה כי המנוחה במשך השנים חתמה בכתב ידה, ולא בחתימת אצבע (עמ' 75 שורות 22-32). הצוואה נחתמה על ידי המנוחה בחתימה במילים (ולא בחתימת אצבע) ודי בכך על מנת לשלול את הטענה להעדר קרוא וכתוב.
- העדה לצוואה נשאלה לגבי הטענה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב והשיבה נחרצות: "היא ידעה קרוא וכתוב. היא קראה לבד בעצמה, לא היו צריכים להקריא לה את הצוואה. היא הייתה אישה אסרטיבית מאוד ודעתנית מאוד ואני זוכרת אותה היטב מהיום הראשון שהיא הגיעה אלינו ולא לענייני צוואות. [...] אני לא חושבת שהיא חתמה עם האצבע[..]". (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 86, שורות 9-15).
- המבקש 2 הכחיש מכל וכל את הטענה כי המנוחה לא ידעה קרוא כתוב:
"אנאלפביתיות זה המצאה שלכם ושל מי שחושב שהיא הייתה אנאלפביתית. אני זוכר כילד א' עיקרה התפללה, חתמה, אני כילד זוכר שהיא הקריאה לי ספרים. להגיד לך שהיא עשתה BA ותואר שני? בוודאי שלא. להגיד לך שגם (לא ברור) להגיד שהיא אנאלפביתית? אין שום מסמך שמעיד שהיא אנאלפביתית ואני לא יודע בכלל מאיפה זה הגיע שהיא אנאלפביתית. אם תוכל להוכיח לי שיש לך מסמך שאומר שהיא אנאלפביתית."
(ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 99, שורות 22-28).
- גם המבקש 1 הכחיש כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 118, שורות 7-8).
- על כן הטענה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב – נדחית.
- טענות המתנגדים לגבי הצוואה משנת 2011
- למרות החלטת כב' הרשמת לענייני ירושה על מחיקת הבקשה לצו קיום צוואתה של המנוחה משנת 2011, ולמרות ההחלטה מיום 26.8.2022 שדחתה את בקשת המתנגדים לדחיית צו קיום צוואת המנוחה משנת 2011 -שבו המתנגדים וטענו גם בסיכומיהם לעניין תוקפה של צוואת 2011.
- המתנגדים הביאו כעד מטעמם את מר XXX שהיה יחד עם אשתו עד לצוואת 2011.
- מר XXX הגיש תצע"ר ובו טען כי חתם כעד על צוואת המנוחה לבקשת המבקש 1. הוא פירט בתצהירו את המועד שבו הגיע עם אשתו לבית האבות וחתם כעד על הצוואה שהמבקש 1 הביא למנוחה. העד ציין כי הוא יודע ש"יש צוואה ואני יודע שמשכו אותה חזרה" (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 90, שורות 28-33). כאשר נשאל מי אמר לו זאת השיב: "אמרו לי, שמעתי" וטען כי אינו זוכר מי (עמ' 91, שורות 6-9). כאשר נשאל העד האם הוא חבר של המתנגד 2 השיב: "אני חבר של כל העולם" וכאשר נשאל שוב ישירות האם הוא חבר של המתנגד 1 השיב: "לא" (עמ' 91 שורות 10-15). העד הדגיש כי אין לו כל מידע לגבי הצוואה הקודמת משנת 2010.
- המתנגד 1 בניגוד למה שאמר העד XXX ציין כי הם חברים משנים ויש ביניהם קשר חברי קרוב (ראו: פרוט' מיום 22.2.23, עמ' 41, שורות 1-7, 20-23).
- עורכת הצוואה ציינה הן בתצהירה והן בחקירתה כי היא סבורה כי הצוואה של 2011 היא צוואה מפוקפקת וזאת מתוך היכרותה והקשר שלה עם המנוחה (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 66 שורות 2-6).
- המבקש 2 נשאל האם היה דין ודברים בינו לבין המבקש 1 לגבי הצוואה משנת 2011 שהוגשה על ידי המבקש 1 לקיום, והשיב כי לא היה ביניהם כל דין ודברים ושזו הייתה החלטה של המבקש 1 בלבד. הוא ציין כי לא ידע דבר על קיומה של צוואת 2011 (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 102, שורות 19-34). בהמשך פירט מה אמר לו המבקש 1 לגבי בקשתו למחוק את הבקשה לגבי הצוואה משנת 2011:
"הוא אמר שהוא לא איש מלחמה והוא מתנצל על זה שהוא הפקיד את 2011 כי הוא לא ידע שיש 2010 כמו שאני דרך אגב אני לא ידעתי, אני ידעתי רק על ערש דווי של אבא שלי שהוא אמר, רק אז נודע לי בכלל שקיימת צוואה כזו וכמובן צוואה של אבא שלי, כן? שאמר לי תמשיך את דרכי לגבי אחותי היקרה וזהו. אני שמעתי את דבריו של XXX אצל זוהר במשרד על זה שהוא התוודה והוא אמר והוא הסכים עם עצמו שזה רצון הדודה ואם הוא היה יודע על 2010 הוא לא היה מפקיד אותם".
(ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 103, שורות 13-19).
- המבקש 1 ציין בתצע"ר את הסיבות למחיקת הבקשה כך: "ביקשתי למחוק את הבקשה שהוגשה על ידי לקיום צוואת המנוחה מיום 30.10.2011, לאחר התלבטויות קשות, מתוך הבנה כי הצוואה משנת 2010 עושה צדק עם רצונה של דודתי ומבטאת אותו, בהתחשב בכך שדודי המנוח דאג למנוחה והיה לצידה במהלך כל חייה, וגם דאג לי ועמד לצידי בתקופות קשות בחיי".
- המבקש 1 נשאל מדוע חזר בו מהבקשה לגבי הצוואה משנת 2011 והשיב כי ברגע שהבין שיש את הצוואה משנת 2010 ושהאח מופיע בה הבין שצודק יותר כי הצוואה של 2010 תקויים (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' , שורות 17-20). ובהמשך: "[..] ישבתי עם עצמי בלילה, חשבתי בזמן שאני מתפלל ומניח תפילין כל בוקר (לא ברור) תהילים והגעתי למסקנה שאני עושה צדק עם 2010 וזה לפי דעתי מה שהיה רצונה גם אם הדוד היה בחיים." (ראו: פרוט' מיום 26.2.23, עמ' 111, שורות 1-4). המבקש 1 הכחיש כי חתם על הסדר כלשהו עם המבקש 2 (עמ' 117 שורות 12-13).
- אשר על כן גם בחינת הטענות שהועלו לגבי הצוואה משנת 2011 אין בה לסייע לטענות ההתנגדות לצוואה משנת 2010. הסבריו של המבקש 1 מדוע חזר בו היו מהימנים. דווקא בשל כך שטען כנגד האינטרס שלו.
- טענת המתנגדים כי המבקשים היו אפוטרופוס למעשה של המנוחה
- בסיכומי המתנגדים הוסף בהרחבה טענה כי המבקשים והאח היו אפוטרופוסים למעשה של המנוחה – כטענת התנגדות וכטענה להיפוך נטל. טענה זו לא נטענה טרם לכך כלל.
- סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962 קובע: "מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו."
- דין טענה זו להידחות דיונית ומהותית.
- דיונית מאחר והיא לא הועלתה ולא נטענה טרם לכך בכל שלבי ההליך.
- מהותית מאחר ולא הוכח כי במועד עריכת הצוואה המבקשים או האח שימשו אפוט' למעשה של המנוחה. המנוחה לא נזקקה לאפוט' בעת עריכת הצוואה. היא הייתה בבית האבות במחלקת עצמאיים. כמו כן האמור בפרק עילת ההתנגדות לגבי כשירותה של המנוחה והאמור לגבי חוו"ד המומחה די בו על מנת לקבוע כי מהותית באותה תקופה לא הוכח כי האח והמבקשים פעלו כאפוט' למעשה. לא די בקשר משפחתי קרוב ומיטיב של אדם שנמצא בבית אבות ובמחלקת עצמאיים על מנת לקבוע כי הקרובים לו הם אפוט' למעשה.
- טענת המתנגדים כי יש להחיל את הלכת החוטים השזורים ולקבוע כי הצוואה בטלה
- טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים. אין באופן בו הועלתה לשכנע בטענות ההתנגדות.
- בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15) קבע בית המשפט העליון את הלכת החוטים השזורים אשר משמעותה היא כי חוטים שונים של עילות שונות יכולים להישזר יחד ולהוביל למסקנה כוללת המשקפת את מלוא התמונה ולהוביל למסקנה המתבססת על מכלול הראיות ואיננה נצמדת אך ורק לעילת פסלות יחידה:
"התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15), פיסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט הנדל.
ראו גם עמ"ש (ת"א) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' (17.11.19); עמ"ש 39988-09-17 ש' נ' ש' ואח' (27.12.18).
- הלכת החוטים השזורים משמעותה כי לצורך הכרעה בית המשפט יכול להביא בחשבון את נסיבות עריכת הצוואה כמכלול. יצויין כי הלכת החוטים השזורים בפסיקה שאזכרה אותה, עסקה בעיקר בקבלת התנגדות לצוואות ובפרט שימושה בהקשר של השפעה בלתי הוגנת.
- בחינת כלל הראיות, העדויות והטענות לגבי עילות ההתנגדות לא שיכנעוני כי זהו המקרה להחלת הלכת החוטים השזורים. הטענה לא נומקה ולא פורטה באופן משכנע, ועל כן אני מורה על דחייתה.
- היעדרות מרבית המתנגדים מניהול ההליך מראשיתו ועד סופו - כפי שצויין לעיל, למרות שההתנגדות הוגשה על ידי 11 מתנגדים, בפועל רק המתנגד 1 הגיע לכל הדיונים. מתוך 11 מתנגדים רק 4 מתנגדים העידו והגישו תצהירים. השאר לא הופיעו כלל. מתוך 4 המתנגדים שהגישו תצהירים גם הם לא נכחו בכל דיוני ההוכחות. היחידי שנכח היה המתנגד 1. יש לתת משקל ניכר להתנהלות זו. להתנהלות זו לא ניתן כל הסבר לכל אורך ההליך ולו במקצת. גם לכך יש לתת משקל.
- ההצגה כביכול שהנה יש 11 בני משפחה מול 2 בני משפחה בפועל הוכחה כלא נכונה. הרוב המוחלט של המתנגדים לא הגיע, לא הגיש דבר ולא היה חלק מההליך לא דיונית ולא מהותית. 3 מתנגדות הגישו תצהירים וגם הן לא נכחו בכל הדיונים. היחידי שנכח היה המתנגד 1, שהודה בחקירתו שהוא שפעל להגשת ההתנגדות.
- בעל דין שמגיש הליך ולאחר מכן לא נוטל בו חלק, התביעה נגדו צריכה להידחות. זהו דינם של כל הנפקדים מההליך.
- מעבר לכך יש לתת משקל ראייתי להיעדרות זו. המשמעות של אי הגשת תצהירים ואי התייצבות להליך מעידה כי המתנגדים לא הוכיחו את ההליך, אינם סבורים במקרה הקל שיש להם מה להוסיף להוכחה או אינם סבורים כי הגרסה המוצגת הינה הגרסה האמיתית במקרה המחמיר יותר.
- אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
ת"ע 46768-12-20 - הבקשה לצו קיום צוואה מיום 18.4.2010 – מתקבלת.
ת"ע 45126-12-20 – ההתנגדות לצו קיום צוואה מיום 18.4.2010 – נדחית.
- ב"כ המבקשים תגיש פסיקתא לצו קיום לחתימתי.
- בהתאם לסעיף 5 לצוואה ובהתאם להתחייבות המבקשים אני מורה כי יירכש ספר תורה להנצחת שמה של המנוחה בבית הכנסת ב----. המבקשים יספקו הוכחה על רכישת ספר התורה לתיק בימ"ש בתוך 60 יום.
- הוצאות ההליך – לאחר בחינת היקף ההליכים, מישכם, תוצאתם, מספר הדיונים וההחלטות יש מקום לפסיקת הוצאות למבקשים באופן שישקף את היקף ההליכים, מישכם ותוצאתם. על כן המתנגדים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות שני המבקשים יחדיו בסך של 63,180 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
- פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
- המזכירות תסגור את כל התיקים שבכותרת.
ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"ד, 08 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.