פס"ד בבקשה לסילוק על הסף של תביעה 'למשפט חוזר' מחמת מרמה (תביעה לביטול פסק דין)

זוהי החלטה בבקשה לסילוק על הסף של תובענה שכותרתה: "בקשה לביטול פסק דין שהתקבל במרמה".

א'- העובדות הצריכות לעניין:

1. המשיבה היא אלמנתו ויורשתו היחידה של פלמוני (להלן: המנוח), אחד מאחיה של המנוחה אלמונית (להלן: המנוחה). לאחר פטירתה של המנוחה, פנה המנוח לרשם הירושה בבקשה למתן צו ירושה אחר המנוחה בציינו כי יורשיה הם אחיה בלבד, שכן למנוחה מעולם לא נולדו ילדים. עוד ובנוסף, הצהיר המנוח כי למנוחה לא היה בן זוג בשעת פטירתה. המבקש מיהר והגיש התנגדות לבקשה וציין כי מאחר והוא היה בן זוגה של המנוחה שנים רבות טרם פטירתה ועד פטירתה, הרי שהוא יורש המנוחה.

    

   לדאבון לב, במהלך בירור התובענות, המנוח הל"ע והמשיבה נכנסה לנעליו בהליך המשפטי.

    

2. ביום 16.3.2022 ניתן על ידי פסק דין בתובענות, בו קיבלתי את תביעת המבקש וקבעתי כי המבקש היה בן זוגה של המנוחה ולכן זכאי לרשת אותה (ת"ע 18696-07-20, ת"ע 18088-07-20; להלן: פסק הדין). המשיבה לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 11914-05-22) אשר ביום 2.2.2023 נדחה בהסכמת המשיבה, אגב חיובה בהוצאות.

    

3. ביום 13.7.2023 פנתה המשיבה בבקשה להטלת עיקולים על זכויות המבקש מירושת המנוחה, טרם הגשת תביעה. ביום 16.7.2023 דחה שופט תורן את הבקשה במעמד צד אחד והורה כי זו תישמע במעמד שני הצדדים. רק ביום 7.9.2023 הגישה המשיבה את התובענה דנן, תוך שהיא זונחת את הבקשה למתן צו עיקול זמני. בתביעתה, עתרה המשיבה לביטול פסק הדין "בשל מרמה חמורה שנתגלתה לאחרונה שנעשתה על ידי הנתבע שיש בה על מנת להפוך את כל קביעות פסק הדין ולבטל ההכרה בנתבע כידוע בציבור של המנוחה" (ר' סעיף 3 לכתב התביעה).

    

4. המבקש הגיש כתב הגנה ועתר לסילוק התביעה על הסף. ביום 30.1.2024 התקיים בפני דיון שבסופו ניתן לצדדים היתר להוסיף טיעון בכתב לשאלה שעל הפרק והיא, האם יש להורות על סילוק התביעה על הסף או שמא יש להוסיף ולבררה. להשלמת התמונה יוער כי מאחר ובהליך הקודם היו יתר יורשיה על פי דין של המנוחה בגדר בעלי דין, ומאחר וביום 18.12.2023 הם הודיעו כי אינם מעוניינים להתערב בהליך זה, ההליך נותר להתברר בין הצדדים שבכותרת.

    

5. נשוב לפסק הדין; פסק הדין ניתן על יסוד עדויות המבקש, לרבות של עדים אשר הכירו את המבקש והמנוחה (להלן: בני הזוג) עד למועד פטירתה של המנוחה וידעו לספר ממקור ראשון על הקשר שהיה בין המנוחה לבין המבקש. חשוב לציין כי איש מטעמו של המנוח אשר התנגד בחייו להכיר במבקש כבן זוגה של המנוחה, לא הגיש תצהיר ולא העיד בפני לרבות לא המשיבה העומדת מאחורי הליך זה.

    

6. החל מפסקה 27 עד 39 לפסק הדין, מצאתי לנתח את העדויות שהיו בפני, תוך שאני קובע כי מצאתי ליתן אמון בעדותו של אחיה של המנוחה אשר הצהיר והעיד: "הם חיו ביחד, גרו יחד באותו חדר, חלקו מיטה זוגית, אהבו זה את זו, דאגו זה לזו, ניהלו משק בית משותף והיו בני זוג לכל דבר... במשך כל השנים, הסעתי ברכבי את המנוחה יחד עם [המבקש] לסידורים להם הם היו זקוקים... בשנת 2015 נזקקה המנוחה לאשפוז של כ – 10 ימים בבית החולים איכילוב [והמבקש] הוא זה שלקח אותה לשם וסעד אותה בכל מהלך אשפוזה. אני ביקרתי אותה מידי יום וראיתי [שהמבקש] נמצא שם וסועד אותה מבוקר ועד לילה".

    

   עוד מצאתי ליתן אמון בעדותו של אחיינה של המנוחה, אשר העיד כי היה בקשר קבוע עם המבקש והמנוחה, ביקר בביתם פעמים רבות, ראה אותם חיים בזוגיות ואף אירח אותם בביתו. העד צירף תמונה שצולמה בביתו כחודש טרם פטירת המנוחה ובו נראים המנוחה והמבקש. בנוסף, בני הזוג אף הוזמנו יחדיו לחתונתו בשנת 2017, השתתפו בה, ישבו יחדיו ואף כתבו לו ולזוגתו ברכה משותפת. העד העיד, ומצאתי עדותו מהימנה, באומרו כי: "קודם כל... הייתי בבית, אתה רואה שהם גרים ביחד, חיים בשיתוף, כאילו אין הבדל בין מה שהם חיים לבין איך שאני חי עם אשתי...".

    

   עד מצאתי ליתן אמון בעדותו של אחיין נוסף, שלדבריו, היה בקשר קבוע עם המנוחה והמבקש ונהג לבקר בביתם פעמים רבות. העד העיד כי ראה כי המנוחה והמבקש "...היו בני זוג לכל דבר... כשביקרתי בביתם ראיתי שבני הזוג חולקים מיטה זוגית וראיתי שהם חיים כבני זוג".

    

   בהמשך לכל זאת, נקבע בפסק הדין כי "עלה מעדויות האיש ועדיו כי האיש והמנוחה התגוררו יחדיו בדירה למעלה מ 20 שנה ומאז שנת 1997(!)...". ובהמשך: "האיש צירף תיק מוצגים ובו תמונות המשפחה המורחבת בהן נראים האיש והמנוחה. כמו כן, צורפו הזמנות לשמחות של המשפחה המורחבת בהן נרשמו המנוחה והאיש יחדיו. האיש הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כידוע בציבור של המנוחה על הזכויות הנלוות לזאת".

    

   ומיד לאחר מכן: "... צירף [המבקש] טיוטה מודפסת ולא חתומה של צוואה בעדים, שלטענתו, נמצאה לאחר פטירתה בארון שבדירה... לחלוטין לא התרשמתי כי [המבקש] "פיברק" את הטיוטה הנ"ל ואני נותן אמון בדבריו כי אכן מצא את טיוטת הצוואה כפי שתיאר וכפועל יוצא, הריני לקבוע כי הוכח בפני, ברמה הנדרשת, כי המסמך אכן נכתב על ידי המנוחה, שנזכיר הייתה עורכת דין, ומלאכת עריכת צוואה לא הייתה זרה לה. בטיוטת הצוואה נרשם כי [המבקש] יירש 3/4 מעיזבון המנוחה בעוד שאחיה... יירש את ה 1/4 הנותר. המנוחה אף הקפידה לרשום באותה טיוטה כי את כל הקצבאות וכל סכום אחר שיגיע לה היא מורישה [למבקש] "בתוקף היותו בן זוגי"...".

    

   עוד נרשם על ידי כי: "... בכל הכבוד, הנראטיב של התביעה ניכר להיות מופרך מהיסוד, שכן קשה להלום טענה כי איש ואשה יחיו יחדיו למעלה משני עשורים, בבית אחד ובחדר אחד כאשר כל אותה העת הם בגדר שני זרים שרק טוב ליבה של המנוחה וחמלתה על [המבקש], הביאה אותו לדור עמה. ודוק, אין המדובר במגורים קצרי מועד בני מספר שבועות או חודשים, אלא במגורים במשך שני עשורים, דבר המעמיד את טענות התובעת בחזקת טענות בלתי סבירות שניתנות להוכחה בראיות רבות וחזקות. נזכיר שוב ושוב, כי התובעת נמנעה מלמסור תצהיר מטעמה, היא נמנעה מלמסור תצהיר מכל בן משפחה אחר...".

    

   ומסקנתי הברורה מניתוח העדויות הייתה כי: "לאחר שהוריתי על העברת נטל הבאת הראיה אין עלי אלא לקבוע כי התובעת לא עמדה בו ולא הביאה ראיות לסתור בעיקר את תצהירו ועדותו של התובע המקורי, [המנוח]. אם לא די בכך, הרי שמצאתי בצבר הראיות שסופקו על ידי [המבקש] ועדיו כדי לעמוד בכל הנטלים שהיו עליו, אף אם לא הייתי מורה על היפוך נטל הבאת הראיה".

    

7. וייאמר שוב, פסק הדין לא ניתן משום ראיה בודדת זו או אחרת, אלא משום צבר ראיות מאסיבי ואמין בדבר מגוריו בפועל של המבקש עם המנוחה וקיום חיי זוגיות במשך כשני עשורים עד לפטירתה.

    

8. עיקר התביעה דכאן נסמך על הטענה כי בתיק בית המשפט משנת 1998 (בעניין סכסוך בין המנוחה לבני משפחתה), נמצאו עדויות בני הזוג לפיהן אין הם בגדר בני זוג. כך לדוגמא, מצוי תצהירו של המבקש בו נרשם: "אני לא ידוע בציבור של [המנוחה] אני מכר שלה" וכן תצהיר המנוחה בו נרשם: "גר בדירה ידיד שלי". ודוק; שני התצהירים הם משנת 1998!

    

9. עוד נטען כי בשנת 2003, כ 19 שנים טרם מתן פסק הדין(!), הצהירה ביתה של המשיבה כי המבקש הוא מכר בלבד של המנוחה.

    

10. חשוב מאד לציין כי מעבר לניתוח שתי הראיות דלעיל, אין בכתב התביעה כל עדות או שביב של עדות באשר להיותם או אי היותם של המבקש והמנוחה בגדר בני זוג בשעת פטירתה של המנוחה. הלכה למעשה, כתב התביעה כולו נסמך על ראיות משנת 1998 ותצהיר של ביתה של המשיבה משנת 2003. הא ותו לא!

    ב' – עיקר טענות הצדדים:

     

11. להלן עיקר טענות המבקש:

     

    • אין בראיות שהוגשו כדי להביא לביטול פסק הדין מחמת מרמה, שכן מדובר בראיות שאינן רלוונטיות לעניין, מה גם שדבר לא מנע מהמשיבה להביאן בזמן אמת בהליך שבו ניתן פסק הדין.

    • לצורך ביטול פסק דין מחמת מרמה, יש להראות בראיות טובות כי אותן ראיות חדשות שהתגלו לא היו יכולות להיות מוגשות בזמן אמת וכי בכוחן של הראיות החדשות להביא לשינוי יסודי בפסק הדין שהוצא במרמה.

    • עוד נטען לשיהוי כבד ולאי הצגה של כל גרסה עובדתית סותרת.

       

12. להלן עיקר טענות המשיבה:

     

    • סילוק על הסף הוא מהלך קיצוני שנעשה רק במקרים מיוחדים ונדירים שמקרה זה אינו נמנה עליהם.

    • המבקש הסתיר את עדותו ואת עדות המנוחה ובכך הביא את בית המשפט ליתן פסק דין שגוי ומחמת מרמה שיש להורות על ביטולו.

    • ככל שהעובדות החדשות היו בפני בית המשפט בהליך הקודם, פסק הדין לא היה ניתן כפי שניתן.

       

      ג' – דיון:

       

13. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולדין החל, הגעתי לכלל דעה ומסקנה ברורות כי דין התביעה להידחות על הסף וכל זאת אנמק להלן.

     

    ג.1. – הדין החל:

     

14. תקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט 2018 (להלן: תקסד"א) מורה כי: "בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה: כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה". נזכיר כי התביעה היא להורות על ביטול פסק הדין, שלפי הטענה, ניתן במרמה ולכן העילה תיבחן בהתאם לסעד הנדרש. בעניין סילוק על הסף, נקבע ברע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ (נבו, 17.11.2021): "... סילוק על הסף הוא סעד קיצוני המביא למחיקה או לדחייה של תובענה טרם התבררה לגופה, ומשליך הוא על זכות הגישה לערכאות. על כן, סעד כאמור שמור למקרים מיוחדים ויוצאי דופן שבהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (פסקה 20 לפסק הדין).

15. כמובא לעיל, סילוק על הסף הוא חלק מהדין החל ולא רק שזו זכותו של בית המשפט לסלק על הסף תובענות חסרות תוחלת, אלא שלעיתים זו אף חובתו.

     

16. באשר לתובענה שעל הפרק והיא ביטול פסק דין מחמת גילוין של ראיות חדשות, סיכמה כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות את הדין החל, לאמור: "סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ולהורות על "משפט חוזר אזרחי" אינה מעוגנת בחוק או בתקנות אך יש לה עיגון בהלכה הפסוקה הקובעת את התנאים להפעלתה... סמכות זו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט מתנגשת עם אחד מעקרונות היסוד החשובים בשיטתנו המשפטית, הוא עקרון סופיות הדיון... על כן היא שמורה למקרים חריגים ונדירים כגון מקרים "שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין"..." (ר' ע"א 3826/12 דנה שדמי מיידאן נ' אליזבט טורונצ'יק, פסקה 5 לפסק הדין (נבו, 26.11.2013)).

     

17. בשים לב לאמור לעיל, על התובעת (המשיבה) לחלוף על שתי משוכות מצטברות:

     

    • האם התגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה?

    • האם לא ניתן היה להשיג את הראיות החדשות בשקידה סבירה טרם מתן פסק הדין?

       

18. שני התנאים המצטברים דלעיל הם ביטוי מובהק של מהות ופרוצדורה, שרק כאשר הן דרות יחדיו, בסמכותו של בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין.

     

19. להלן אראה כי המשיבה כשלה כישלון חרוץ מלחלוף על איזו מהמשוכות הנ"ל, לא כל שכן, על שתיהן.

     

    ג.2. - האם התגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה?

     

20. בדיון שהתקיים בפני ביום 30.1.2024 נרשמו חילופי דברים ביני לבין ב"כ המשיבה:

     

    "ביהמ"ש: אני מזכיר שאנו בהליך מאוד מיוחד של ביטול פס"ד חלוט ולכן תישאל השאלה הכפולה. האם את סבורה שהראיות החדשות שהתגלו לטענתכם יכולות לשנות את ההכרעה מיסודה? שאלה נוספת היא, האם לא יכולתם להשיג את הראיות החדשות לטענתכם, בשקידה סבירה טרם מתן פסה"ד?

    ב"כ התובעת: אין מחלוקת שהראיות שהונחו בפני ביהמ"ש כאן, נוגעות בלב המחלוקת על מעמדו של הנתבע.

    ביהמ"ש: עם כל הכבוד לזה שאת אומרת את צמד המילים אין מחלוקת, לא אומר שאין מחלוקת. שאלתי שאלה נקודתית, איך הראיות יכולות לשנות את ההכרעה מיסודה? בעניין זה אפנה בין היתר לסעיפים 23, ו 27 עד 39 לפסה"ד שאין להם קשר לראיות משנת 98.

    ב"כ התובעת: ביהמ"ש עצמו קבע במסגרת פסה"ד שהיו תמיהות לא מעטות בעדותו של הנתבע....

    ....

    ביהמ"ש: אני חוזר על השאלה. מפנה שוב לסעיפים 23, 27-39 לפסה"ד. בסעיפים אלו אני מנתח את המצב העובדתי ששרר ערב הפטירה. כלומר, רחוק מאוד משנת 98. בנוסף בסעיף 39 ובמענה לאחת מהטענות העיקריות שלכם, אני קובע "... מצאתי בצבר הראיות שסופקו על ידי האיש ועדיו, כדי לעמוד בכל הנטלים שהיו עליו, אף אם לא הייתי מורה על היפוך נטל הבאת הראייה". כלומר, פס"ד מתייחס לעובדות "בזמן אמת" ועל יסוד אותן עובדות קבעתי את שקבעתי. תסבירי לי בבקשה, איך אותו תצהיר או איך אותם חומרים משנת 98, היו יכולים לעמוד בדרישת הפסיקה ולשנות את ההכרעה מיסודה?

    ב"כ התובעת: אולי אשמע חוזרת על עצמי אבל זה בהלימה. אני לא חושבת שביהמ"ש היה מגיע לסעיפים האלה. ביהמ"ש יחשוב לעצמו שאם היה מונח בפניו אותו תצהיר של המנוח והיו מונחות בפניו אותן עדויות...

    ביהמ"ש: יכול להיות אנשים שלא היו בני זוג בשנת 98, אבל לאחר יותר מ- 20 שנה כן היו בני זוג?

    ב"כ התובעת: אבל איך יכול להיות, אי אפשר שביהמ"ש כל הזמן יחפה על הגרסאות השונות האלה..." (ר' בעמ' 2-3).

     

21. עם כל הכבוד, חרף הסבלנות הרבה וחרף שחזרתי על השאלה יותר מפעם אחת, לא יכולה הייתה ב"כ המשיבה להשיב לשאלה הפשוטה והיא כיצד אותן ראיות משנת 1998 - אף בהנחה שהן אמת לאמיתה - יכולות לשנות את מסקנות פסק הדין, כאמור לעיל, ולא בכדי! עם כל הכבוד, וכפי שנרשם מפי, ייתכן כי המנוחה והמבקש לא היו בני זוג בשנת 1998 ואולם היו גם היו בני זוג בשעת פטירתה של המנוחה למעלה משני עשורים לאחר מכן!

     

22. הינה כי כן, לא רק שאין בראיות לשנות את פני ההכרעה אם היו מונחות בפני ערב פסק הדין, אלא שמבן בנו של קו"ח, לא היו בהן לשנות את ההכרעה מיסודה, כפי דרישת הדין.

     

23. אשר על כן, אין כל מנוס ממסקנה ברורה והיא כי המשיבה לא חלפה מעל משוכה זו וכבר עתה יש להורות על מחיקת תביעתה על הסף. על מנת להצביעה על ריקנותה של התביעה, אוסיף ואבחן את התנאי השני.

     

    ג.3. - האם לא ניתן היה להשיג את הראיות החדשות בשקידה סבירה טרם מתן פסק הדין?

     

24. אף בעניין זה התנהלו בדיון חילופי דברים ביני לבין ב"כ המשיבה, כפי שיובא להלן:

     

    "ביהמ"ש: מתי התגלו אותן ראיות?

    ב"כ התובעת: בסוף חודש יוני 2023.

    ביהמ"ש: במסגרת ההליך השיפוטי, דובר על ההליך שהתקיים בשנת 98, ולכן, מה מנע במסגרת ההליך המשפטי לאסוף את החומרים?

    ב"כ התובעת: ההליך התקיים בתקופת הקורונה...

    ביהמ"ש: תנסי בבקשה להיצמד לשאלה, מה מנע מהתובעת שלאורך ההליך הקודם הייתה מיוצגת לפנות, בין בעצמה ובין באמצעות ב"כ, לגשת לארכיון ביהמ"ש ולבקש את התיק?

    ב"כ התובעת: כשאני שלחתי אותם לארכיון ביהמ"ש הם לא ידעו שקיים דבר כזה. אני לא יכולה לדבר בשם קודמי ולטעון בשמו, נניח שנלך לשיטת ביהמ"ש ונניח שלא הייתה שקידה סבירה, במצב הדברים הנתון, בייחוד כשאין שום גרסה של הנתבע בכתב ההגנה. הוא לא התייחס בפסיק לתוכנם של הדברים. לא להסתרה, לא לדרך שהשיג את התצהיר.

    ביהמ"ש: את מסכימה איתי שאם התובעת או ב"כ היו ניגשים לארכיון ביהמ"ש הם היו מקבלים את כל החומרים?

    ב"כ התובעת: מן הסתם היו מקבלים את כל החומרים..." (ר' בעמ' 2-3; הדגשה לא במקור).

     

25. הינה כי כן, מפיה של ב"כ המשיבה ניתנת התשובה הניצחת לעניין זה והיא כי ככל שהמשיבה או מי מטעמה היה פונה לארכיון בית המשפט, "מן הסתם היו מקבלים את כל החומרים", ללמדך כי ניתן גם ניתן היה להשיג את החומרים בשקידה סבירה ואף בפחות מכך. יוזכר כי המשיבה הייתה מיוצגת בהליך הקודם בו ניתן פסק הדין ועצם קיומו של ההליך הקודם משנת 1998 היה ידוע לכל הצדדים, מאחר ומתוך אותו הליך נמסר תצהירו של המנוח מה שרק מחזק את המסקנה כי עם שקידה מעטה יכולה הייתה המשיבה לגשת לתיק בית המשפט ולברור ממנו אילו חומרים בהם הייתה חפצה.

     

26. אשר על כן, גם את המשוכה השנייה לא צלחה המשיבה.

     

27. מתוך כל האמור לעיל עולה בבירור כי אף אם תאמר כי כל האמור בכתב התביעה הוא בבחינת 'דברי אלוקים חיים', אין כל היתכנות כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין, לא כל שכן מחמת מרמה. על מנת להוסיף ולהראות את אפסותה של התביעה, נזכיר כי עד כה נמנעה המשיבה מלמסור כל גרסה עובדתית, בין שלה ובין של מי מעדיה באשר לשאלה כיצד התנהלו המבקש והמנוחה עד לפטירתה כך שמעבר לכל הניתוח דלעיל, ואף אם תאמר כי קיימת עילה לביטול פסק הדין, לשם מה יבוטל פסק דין אם אין בכתב התביעה כל גרסה ו/או עובדה לסתור את עדויות המבקש ועדיו שעל בסיסם ניתן פסק הדין?!

     

28. באשר להוצאות – תקנה 151(א) לתקסד"א קובעת כי התכלית לחיוב בעל דין בהוצאות היא: "לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין".

     

    ברע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (פורסם בנבו, 28.12.20) נקבע כי: "הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי, כי אם חיוב מכוח הדין המקנה שיקול דעת לבית המשפט... נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק... עם זאת, פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי כפופה להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך... שיעור ההוצאות הראוי נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו... ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות-יתר על המפסיד להליך ולעודד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה..." (שם, ס' 9-10 לפסק הדין).

     

29. במקרה דנן, טענה ב"כ המשיבה כי שולם לה בעבור הייצוג בתובענה סך של 50,000 ₪, והוסיפה וטענה כי אין לחייב את המשיבה בהוצאות המבקש. מנגד, ב"כ המבקש לא נקב בסכום ולא צירף הסכם שכר טרחה ו/או קבלות ומשכך, רואים אותו כמשאיר לשיקול דעת בית המשפט את סוגיית ההוצאות (ר' בג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (נבו, 30.6.05)).

     

30. לאחר שנתתי דעתי לכל העולה מהתנהלות הצדדים ומהמשאבים הסבירים להתגוננות מפני התביעה ולשלב בו היא הגיעה לסיומה, אני מוצא לחייב את התובעת לשלם שכ"ט ב"כ הנתבע בסך כולל של 25,000 ₪.

     

    ד' - סיכומם של דברים:

     

31. לאור כל האמור לעיל, הריני להורות כדלהלן:

     

    • התביעה נמחקת על הסף.

    • התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבע בסך של 25,000 ₪. הסך ישולם בתוך 30 ימים אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

    • מתיר פרסום בהשמטת פרטים מזהים.

    • התיק ייסגר.

       

      ניתן היום, י"ד אדר ב' תשפ"ד, 24 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.