פס"ד בבקשה לביטול חיוב אב במזונות שני ילדיו

לפני תביעת האב לביטול חיובו במזונות ילדי הצדדים, החזר מזונות וחיוב האם במזונות הילדים עקב שינוי נסיבות מהותי.

רקע עובדתי רלוונטי וההליכים המשפטיים בין הצדדים

1. הצדדים נישאו כדמו"י ביום 29/6/00 והתגרשו בחודש 12/15. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים: ... – יליד... כיום בגיר, כבן 16.5 במועד הגשת התביעה (להלן: "הבן") ו... – ילידת ..., כבת 9 במועד הגשת התביעה (להלן: "הבת").

    

   2.ביום 23.8.15 אושר וניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין בין הצדדים (להלן: "פסק הדין").

   נקבע כי הילדים יהיו במשמורת משותפת ויקיימו חלוקת זמני שהות שווה בין ההורים; האב ישלם לאם עבור מזונות שני הילדים 2,150 ₪ בחודש (1,075 ₪ לחודש לילד); עם הגיע הבן לגיל 18 או תום כתה י"ב על פי המאוחר ישלם עבור הבת 1,200 ₪ בחודש; ההורים ישאו בהוצאות החינוך והרפואה של הילדים בחלקים שווים; ממועד גיוסו של כל ילד לשירות חובה בצה"ל עד מועד סיום השירות הצבאי ישלם האב עבורו שליש מסכום המזונות.

   לאחר התחשבנות כספית בין הצדדים נקבע כי סכום המזונות ישולם החל מיום 1.2.18.

   במועד פסק הדין היו הילדים כבני 13.5 ו-6 שנים, בהתאמה;

   בפרוטוקול אישור ההסכם הצהיר האב כי הוא עוסק ב... ומשתכר כ-6,900 ₪ לחודש.

   האם הצהירה כי עובדת כשכירה ב... ומשתכרת 9,000 ₪ -9,500 ₪ לחודש.

    

   3.בחודש יולי 2016 עבר הבן להתגורר בבית האב ומאז אינו בקשר עם האם.

   בחודש 9/16 האם הגישה תביעה להחזקת הילדים, בחודש 1/17 הגיש האב תביעה להחזקת הבן.

   בפסק דין מיום 18.12.17, מנימוקיו נקבע כי הבן הנו במשמורת פיזית של האב מיום 5.7.16 וכי הבת במשמורת משותפת בהתאם לפסק הדין מיום 23.8.15. ניתנו הוראות טיפוליות עבור הילדים והצדדים הופנו לתיאום הורי בתחנה לטיפול משפחתי בנתניה.

    

   4.ניכור הורי של הבן כלפי האם על ידי האב

   מהמועד בו עבר הבן להתגורר עם האב, האב סיכל כל הליך טיפולי בעניין הבן ומנע כל אפשרות לחידוש הקשר בינו לבין האם.

   האב מנע קיום הליך "מש"י" ביחידת הסיוע עם הבן. ביום 21.12.16 דיווחה יחידת הסיוע כי לא התקיימה פגישה עם הבן לאחר שניסיונות מרובים ליצור קשר עם האב לא צלחו.

   האב מנע הליך של תאום הורי אליו הופנו הצדדים במסגרת הרווחה בפסק הדין מיום 18.12.17. בדיווח שהוגש על ידי אגף הרווחה מיום 24.1.18 נרשם כי האב ביטל פגישה שתואמה ולאחר מכן לא ניתן היה להשיגו חרף טלפונים מרובים והודעות מייל שנשלחו לו. האב לא הגיש את המסמכים שנדרשו לצורך פתיחת תיק לתאום הורי ובשל חוסר שיתוף הפעולה שלו לא התקיים תיאום הורי.

   ביום 1.2.18 הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין. העו"ס עמדה על כך ששני ההורים מסוגלים וטובים לילדים, שניהם דמויות אחראיות ומשפיעות על חיי הילדים, ולמרות שהבן עבר להתגורר עם האב טובת שני הילדים להיות במשמורת משותפת (כלשונה) וטובת הבן לשמור על מקומה של האם בחייו. העו"ס ציינה את חוסר שיתוף הפעולה של האב עם הליך התיאום ההורי.

   בהמשך מונה מומחה מטעם בימ"ש, מכון "שלם" לצורך תאום הורי.

   בדיווח המומחה מיום 22.7.18 עמד על ניכור הורי של הבן כלפי האם:

   "ניכור הורי כפי שקיים כיום מטיל צל ומהווה גורם סיכון להתפתחותו הרגשית של (הבן)... הצהרת האב בדבר כוונתו להגיש תביעת מזונות חייבת הסדרה בין בבית המשפט או בהליך גישור בין ההורים. ככל שלא יוסדר הנושא לא ניתן יהיה להתחיל בהליך התיאום ההורי, באשר תהליך זה מצריך 'שקט תעשייתי' ושיתוף פעולה אוטנטי בין ההורים ...

   ...

   אני מתרשם כי האם בשלה ונכונה לדיאלוג ואף לצעדים מעשיים מצידה לקידום ההליך. האב בהתנגדות ברורה לתהליך התיאום ההורי ואף לטענתו אינו יכול לממן זאת. האיום בהליך המשפטי המופיע כצל שוב ושוב ואינו מאפשר התחלת התיאום ההורי חייב למצוא את פתרונו".

    

   לנוכח העדר שיתוף פעולה עקבי ומגמתי מצד האב נדרשה מעורבות של בית המשפט ליישום פסק הדין וניתנו החלטות מרובות בעניין, למשל מהימים 11.2.18, 25.5.18, 2.6.18, 25.9.19.

   הבן אשר היה בחזקתו המלאה של האב, לא נפגש עם אמו מחודש 7/16 וגם לא שולב בטיפול רגשי או אחר לחידוש הקשר עמה וזאת חרף עמדת גורמי הטיפול שהיו מעורבים בתיק בדבר נחיצות הטיפול לשלמות נפשו.

   האם מצידה הייתה נכונה לשתף פעולה ולעשות כל הנדרש על ידה לשם כך.

   האב הפר החלטות בית משפט בעניין וסירב לשאת בכל חלק בעלות הטיפול. האב גם לא בדק אפשרויות נוספות ולא הציע מתן טיפול לבן במסגרות אחרות חלופיות.

    

   על רקע האמור ניתן ביום 3.2.19 פסק דין בו התקבלה בקשת האם מכח פקודת ביזיון בית המשפט, מנימוקי פסק הדין.

   בית המשפט שב והפנה הצדדים ליישום החלטה מיום 25.9.18, האב חוייב בהוצאות המומחה, בהוצאות ההליך וכן בקנס לטובת אוצר המדינה עבור כל שבוע שאינו מקיים את ההחלטה, אך ללא הועיל.

   בדיווח אחרון שהגיש המומחה לתיק ביום 23.10.19, כתב כי בנסיבות העניין ולנוכח רמת הקונפליקט בין הצדדים שאינו מאפשר קידום שיתוף פעולה ביניהם, ממליץ לסיים את ההתערבות במשפחה.

   מספר חודשים לאחר מכן, בחודש 3/2020 מלאו לבן 18.

    

   5.בין לבין, ביום 4.12.18 הגיש האב את התביעה שלפני בעניין מזונות הילדים. הוגש כתב הגנה.

   בהחלטה מיום 12.7.19 מנימוקיה –

   נדחתה בקשת האם לסילוק התביעה על הסף;

   בוטל חיובו של האב לשלם לידי האם מזונות הבן בהינתן כי נמצא בחזקתו הבלעדית והאב נושא בפועל בכל הוצאותיו מכל סוג. האב הצהיר כי הפסיק לשלם לידי האם עבור מזונות הבן מחודש 2/18. נקבע כי שאלת מועד הפסקת החיוב והשבת תשלומים ששולמו לאחר הפסקת החיוב כפי שייקבע תידון בפסק הדין.

   נמצא שלא לחייב את האם אותו שלב במזונות הבן לידי האב מעבר לחיובה על פי פסק הדין בתשלום מחצית הוצאות חינוך ורפואה עבורו, וכי הטענות יבחנו במסגרת ברור ההליך.

   בקשת רשות ערעור שהגישה האם על החלטה זו נדחתה ביום 11.8.19.

    

   6.הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. התקיימו ארבעה דיונים מהם שני דיוני הוכחות בהם נחקרו הצדדים ומר ה., חוקר פרטי שהגיש דוח חקירה מטעם האם.

   הוגשו סיכומי הצדדים.

    

   טענות הצדדים

   7.טענות האב 

   א.בהסכם הסתמכו הצדדים שיגדלו הילדים באחריות הורית משותפת. בפועל, האב היה והינו ההורה הבלעדי והיחיד שסיפק לילדים מלא צרכיהם; זמני השהות שנקבעו בהסכם ועל בסיסם נקבע החיוב במזונות אינם רלוונטיים עוד. הבת שוהה עמו מחצית מהזמן והבן בחזקתו המלאה מחודש 7/16; העברת משמורת הבן אליו הגדילה משמעותית הוצאותיו. זאת לצד ירידה ביכולותיו הכלכליות עקב אירוע מוחי מהוות שינוי נסיבות מהותי; האב ההורה המשמורן העיקרי וגם ההורה המרכז. הוא היחיד שרוכש לילדים צרכיהם, זמין אליהם בכל שעות היום, לוקח אותם לטיפולים רפואיים וכיו"ב; האב תפקד כהורה יחידני בעוד האם הסירה מעצמה אחריות כלפי הקטינים והשקיעה כל כולה לעבודתה ולפיתוח קריירה; הבן בגר וכיום הוא חייל. הוא מתגורר בבית האב אשר מממן מלוא צרכיו כפי הנדרש; בזמני שהות הבת עם האם היא נמצאת מרבית מהזמן בהשגחת משפחת האם או לבדה נוכח עיסוקיה הרבים של האם;

   ב.הכנסת האם מעל 12,000 ₪ בחודש ולה פיקדונות בסך של מעל 200,000 ₪. בקביעת הכנסת האם יש להתחשב גם במקורותיה האחרים מעבר לעבודה, ביניהם ירושות שקיבלה;

   נוכח אירוע מוחי שעבר האב איבד יכולת לעבוד משך כשנתיים; כשהאב החל לעבוד עמדה הכנסתו מעבודות ... מזדמנות על סך כ-2,800 ₪ בחודש וכן היה זכאי להשלמת הכנסה מביטוח לאומי בסך 1,917 ₪ בחודש. בשל הכנסות נמוכות כעצמאי הוכר מאז שנת 2020 כעוסק פטור לצרכי מס ומדווח לרשויות אחת לשנה. קיבל מענק עבודה בסך 2,423 ₪ בגין שנת המס 2020; לאב קצבת נכות מהביטוח הלאומי בסך 3,816 ₪ בחודש; בשנת 2021 קיבל מענקי סיוע מביטוח לאומי בגין הקורונה: סך של 3,200 ₪ עבור חודשים 1-2/21, סך של 6,200 ₪ עבור חודשים 3-4/21, סך של 4,700 ₪ עבור חודשים 5-6/21; ניסיונות האם לנבור במצבו הרפואי בבחינת מסע דייג בלתי ראוי ומקומם;

   האב שוכר דירה למגוריו בדמי שכירות בסך 3,750 ₪ בחודש. הוא מקבל סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון בסך 1,170 ₪ בחודש;

   דוח חוקר עליו נסמכת האם, להוכחת טענותיה על הכנסתו הופרך בחקירת האב שלא נסתרה. הדוח לא נחתם על ידי החוקר ולא ברור האם כלל הוא מוסמך לשמש כחוקר פרטי. הדוח אף חיזק את המסקנה כי האב לא נצפה עובד;

   ג.האם נטלה לעצמה משך שנים כספים שיועדו לבן - מזונות, ביטוח לאומי ותשלומי שכר לימוד, הגם שהבן היה במשמורת פיזית מלאה של האב, ועליה להשיב הסכומים:

   • 75,000 ₪ - סכום מתוך איזון משאבים שהומר לטובת תשלום מזונות מראש;

   • 21,000 ₪ - ששילם האב לאם מיום 5.7.16 עבור מזונות הבן 1,057 ₪ בחודש, עד 1.2.18;

   • 2,790 ₪ - קצבת ילדים מבל"ל שקיבלה האם עבור הבן הגם שהיה בחזקת האב.

   • 2,006 ₪ - החזרי שכר לימוד לשנים 2016-2017 שנטלה האם לעצמה.

     ד.האם הייתה אדישה לקריסתו הכלכלית עקב אירוע מוחי שעבר, סירבה לסייע לו במזונות הילדים הגם שהייתה לה היכולת הכלכלית והעול הכלכלי של גידולם נפל על כתפיו.

     ה.הוצאות האב עבור הבן לרבות תשלומי אחזקת בית עומדים על סך 13,110 ₪. הוא נאלץ לפרוע קרנות פנסיה וביטוחים על מנת לממן צרכי הילדים במהלך השנים. הוא מממן גם את צרכי הבן וגם את צרכי הקטינה.

     ו.לנוכח שינוי נסיבות מהותי בעניין חלוקת זמני השהות וירידה דרמטית בהכנסות האב נוכח אובדן יכולת העבודה שלו יש להשית על האם תשלום עבור מזונות הבן; זאת בנוסף לחובתה לשאת במזונות הילדים מכח הלכת בע"מ 919/15.

     ז.בסיכומיו האב עותר במסגרת ההליך (סעיף 64): לקבוע את מזונות הבן באופן רטרואקטיבי מיום 3.7.16 ועד עד גיוסו לצה"ל על סך 1,400 ₪ לחודש + הוצאותיו החריגות. וב-1/3 מהסכום עד תום השירות הצבאי; לקבוע את מזונות הקטינה על סך 1,075 ₪ בחודש בהתאם להלכת בע"מ 919/15; להורות לאם להשיב לאב סך של 21,500 ₪ מזונות ששילם עבור הבן בתקופה שמיום 3.7.16 ועד 1.2.18 (1,075 לחודש * 20 חודשים); להורות לאם להשיב לאב סך 2,750 ₪ חלקו של הבן בקצבת ילדים מביטוח לאומי ששולמה לה בתקופה 3.7.16 ועד 31.12.17 (155 ₪ בחודש * 18 חודשים); להורות לאם להשיב לאב סך 2,006 ₪ עבור שכר לימוד שקיבלה מביטוח לאומי עבור הבן בשנים תשע"ז-תשע"ח (2016-2017).

      

     8.טענות האם

     • האב מיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי מבלי לממן ייצוגו המשפטי מכיסו. זאת בעוד האם נגררת על ידו להליך סרק שנמשך שלוש שנים אשר גורם לה הוצאות גבוהות ומיותרות.

     • האב הגיש התביעה בחלוף שנתיים וחצי משינוי זמני השהות בפועל ביחס לבן , ללא הסבר לשיהוי, הגם שבתביעה קודמת שהגיש בעניין הבן התייחס לסוגית המזונות.

       המניע להגשת התביעה הנו הפסקת התאום ההורי. האב הודה בהליך הביזיון שהחליט לתבוע לאחר שהובהר לו ע"י המומחה שהתאום ההורי יופסק אם תהיה תביעה למזונות.

     • האב נמנע להציג מסמכים חיוניים לביסוס תביעתו, מרמה, מסלף, מטעה ומבזה החלטות. התנגדותו הנחרצת נזקפת לחובתו, נטל הוכחת התביעה עליו; ניתוק הקשר בין האם לבן נעוץ באב בלבד שאובחן על ידי מומחה מטעם בית משפט כהורה מנכר. יש בכך כדי לאיין את כל טענותיו ודרישותיו בעניין מזונות הבן; האב הסתיר כי כבר משנת 2017 מקבל ממשרד השיכון סיוע חודשי בשכ"ד בסך 1,170 ₪. האב הסתיר נסיעותיו התכופות לחו"ל כ-4 פעמים בשנה ונמנע להציג דוח כניסות ויציאות;

     • עד לפירוד האם הייתה ההורה הדומיננטי בחיי הילדים והסתייעה גם בהוריה לשם כך בעוד האב היה עסוק בעבודתו; זמן קצר לאחר אישור ההסכם, האב ניתק עמה קשר ולא הגיב להודעותיה. התקשר עמה באמצעות הבן שהפך מעורב בסכסוך ביניהם; הבן הפסיק את הטיפול הפסיכולוגי שניתן לו דרך בית הספר לאחר שהאב הקניטו ואמר לו "שרק מטומטמים ומפגרים הולכים לפסיכולוג"; ביום 4.7.16 הודיע לה הבן ל שהוא לא מגיע אליה יותר. מאז שיחה שהתקיימה בין ההורים ביום 7.7.16 בה הטיח האב האשמות קשות כלפיה, חדל גם הבן להשיב לשיחות והודעות ממנה; האב גרם בזדון לניתוק הקשר בין הבן לבין הוריה ואחיה חרף היחס החם כל השנים; נוכח מעשי הסתה וניכור מצדו עבר הבן בחודש 7/16 לחזקת האב. מאז ועד היום הוא מסרב לקשר עם האם; האב מעודד את ניתוק הקשר בין האם לבן ל ומסכל ניסיונותיה לחידוש הקשר. הוא לא שיתף פעולה עם הליכים הטיפוליים אליהם הופנו הצדדים. התקבלה תביעתה לביזיון בית משפט; הבן הנו "בן מרדן" הגם שעבר את גיל 18 ומשרת כיום בצה"ל. הוא עודנו נתון תחת הסתה מצד האב ופיתח שנאה יוקדת כלפי האם. שינוי בזמני שהות עם הבן בנסיבות אלו לא יכול להצדיק העתרות לתביעה מבחינה מוסרית, משפטית וחוקית;

     • לא חל שינוי בזמני השהות עם הבת. היא מחלקת זמנה בין שני ההורים בחלקים שווים.

     • אין שינוי בהכנסות האם - היא עובדת מזה 20 שנה כשכירה והכנסתה כ-10,000 ₪ בחודש; מאז פסק הדין האם מתגוררת בדירה שבבעלות הוריה, דירה בה גרו הצדדים לפני הפירוד, מכיוון שידה לא משגת לרכוש בית. היא אינה נושאת בדמי שכירות, אך נושאת בהוצאות החזקת הבית ורכב. הדבר קיבל ביטוי מפורש בהסכם; ביום 5.4.19 אבי האם נפטר, היא ירשה כספי ביטוח חיים שחסך והשתמשה בכספים לסילוק הלוואות;

     • האב לא הוכיח שינוי נסיבות במצבו הרפואי והכלכלי. לא צירף מסמך רפואי המאשר טענתו בדבר מצבו הרפואי לאחר האירוע המוחי שעבר; נקבעה לו 100% נכות רפואית טרם נחתם ההסכם וניתן פסק הדין. מחודש 1/16 הופחתו אחוזי הנכות ל-28%. לאחר מכן ל-10% בתקופה 1.10.17-30.11.17 ולאחר מכן ל-46% ולצמיתות כך שמצבו הרפואי השתפר;

     • טענות האב בדבר כושר השתכרותו סותרות. יש לו הכנסות לא מדווחות ואין להסתמך על דוחות שהציג; תחילה טען שאינו עובד. אחר כך טען שעובד אך הכנסותיו נמוכות. בהמשך טען שמתקיים מקצבת נכות ובצד זאת עובד במקביל לקבלת קצבה אך הכנסותיו נמוכות; האב מהתל בביטוח לאומי ומציג עצמו כבעל נכות שאינו מסוגל לעבוד. כשבפועל הוא עובד ומתפרנס בשפע; שינוי נסיבות נטען לרעה במצבו הכלכלי לא הוכח והופרך בחקירתו;

       האם צירפה לתצהירה שני דוחות חקירת חוקר פרטי מהם עלה, כי אין לו מגבלה רפואית המונעת ממנו לעבוד שעות מרובות, הוא לוקח עבודות חשמל גדולות הדורשות מיומנות ומקצועיות. האב הציג מידע חלקי לגבי הכנסותיו; האב מרבה לנפוש בחו"ל; עסקו רווחי ומרבית הכנסתו מכספים לא מדווחים מהם ממן את הנופשים בחו"ל ומשלם חלק נכבד מהוצאותיו השוטפות, כפי שנהג לעשות בתקופת החיים המשותפת; האב נמנע מלציין כי בחודש 6/17 נמחקה הערת אזהרה שהייתה רשומה על שמו בדירת אמו כנגד סך 73,000 ששילמה לו אמו בשיק מזומן.

     • האב טען להוצאות מופרזות שלא גובו באסמכתאות. האם נושאת במלוא הוצאות הבת, לרבות ביגוד, ציוד לבית הספר, דמי לימוד, קופת חולים, חוגים וכיו"ב. האם מסיעה אותה לחוגים גם בזמני השהות שלה עם האב. האם נשאה בדמי קופת החולים עבור שני הילדים, עד הגיע הבן לגיל 18. מאז נושאת בדמי קופת החולים של הבת בלבד; הצעותיה לשאת בהוצאות הבן לא נענו או נדחו על ידי האב או הבן. כך נדחתה הצעתה לשלם על שיעורי הנהיגה, על המסע לפולין וכן נדחתה הצעתה לתת לבן את רכבה הקודם כשהוציא רישיון מחשש של האב שמא הדבר יסייע בעדה בחידוש הקשר עם הבן;

     • דין טענת האב להשבת מזונות שנאכלו להידחות בהתאם לפסיקה הנוהגת. לאב אשם בשינוי בחלוקת זמני השהות בנוגע לבן. לא ניתן לבחון הטענה במנותק ממסכת ההתעללות שנוהג כלפיה הנמשכת עד היום. בנסיבות אלה אינו זכאי להשבת כספים ובוודאי לא לתשלום מזונות שוטף ממנה;

     • האב נטל על עצמו לשאת במזונות הילדים מתוך ידיעה שיוכל לעמוד בהתחייבותו חרף מצבו הבריאותי הנטען ולא הגיש תביעה לביטול ההסכם.

        

        

        

        

       דיון והכרעה

       9.תביעת האב נשענת על חמישה אדנים:

       א.שינוי בזמני שהות - הבן בחזקתו הבלעדית מאז 5.7.16 ואינו מקיים קשר עם האם;

       ב.שינוי לטובה בהכנסת האם - שכרה גדל ל-12,000 ₪ ואין לה הוצאות מדור.

       ג.שינוי לרעה במצבו הבריאותי - בשנת 2015 עבר האב אירוע מוחי, עד שנת 2017 לא עבד;

       ד.שינוי לרעה במצבו הכלכלי – הכנסותיו פחתו לאחר שאיבד יכולת עבודתו. בשנה טרם הגשת התביעה השתכר 2,800 ₪ בלבד. בנוסף, מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי בסך כ-1,900 ₪. במועד פסק הדין הכנסותיו עמדו על סך 6,900 ₪;

       ה.שינוי בהלכה הפסוקה לאחר בע"מ 919/15.

        

       10.יאמר כבר ויפורט בהרחבה להלן - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הראיות שהוגשו, שמעתי את הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם, במכלול הנסיבות מסקנתי כי לא עלה בידי האב להוכיח שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע להכנסותיו, הכנסות האם ומצבו הרפואי ממועד מתן פסק הדין מיום 23.8.15.

       הלכת בע"מ 919/15 אשר נקבעה ביום 19.7.17, כשלעצמה בלבד, אינה מהווה שינוי בנסיבות לצורך בחינה מחודשת של חלוקת הוצאות ילדים בין ההורים.

       תחולתה של ההלכה ביחס לתביעות לשינוי מזונות שנקבעו בפסק דין כפופה לעמידה בנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי, באופן זהיר ומתוחם לרכיב אליו מתייחס השינוי (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.21). וכך נפסק:

       "ראשית, ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי התרחש שינוי נסיבות מהותי, כמשמעותו בפסיקה, המצדיק עיון מחודש בגובה המזונות - מן הראוי כי עיון זה יעשה בהתאם להלכת בע"מ 919/15, שהרי מרגע שנגזר לקיים דיון מחודש בגובה המזונות, אין הצדקה לקיימו עוד על פי הדין הישן, שאיננו נוהג עוד.

       שנית, על בתי המשפט לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר...

       שלישית, ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15, תוך חתירה ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי בהתאם להלכת בע"מ 919/15".

       (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני, פס' 15 לפסק הדין של כב' השופט נ. הנדל (20.1.21)).

        

       בכל הנוגע לבן, אכן חל שינוי נסיבות מהותי מיום 5.7.16 אז עבר להתגורר עם האב ושהה בחזקתו הבלעדית, מבלי לקיים קשר עם האם. משכך אני מוצאת כי יש צורך לבחון את חלוקת הוצאות הילדים בין ההורים תוך שימת לב לנסיבות בהן נותק הקשר בין הבן לאם, הגורמים והשלכות שינוי נסיבות זה.

        

        

       11.בכל הנוגע לבן

       טענת האם לניכור הורי של הבן כלפיה על ידי האב, מתקבלת במלואה בנסיבות שפורטו לעיל בסעיף 4. זו התרשמות גורמי הטיפול אשר היו מעורבים במשפחה וזו גם התרשמותי מתוך היכרות המשפחה במהלך ניהול ההליכים והתנהלות האב כפי שפורטה בהחלטות שניתנו בעניין.

       האם לכל אורך הדרך עשתה מאמצים כבירים לצורך חידוש הקשר בינה לבן, הביעה נכונות לקיום כל ההמלצות שניתנו על ידי גורמי הטיפול ועשתה כל שנדרש ממנה לצורך חידוש הקשר.

       לאחר שהתרשמתי ושוכנעתי כי הנתק של הבן מהאם נובע מניכור הורי חריף ובהשפעת האב אשר לכל אורך הדרך לא היה מסוגל ליתן לבן את ברכתו לקשר עם האם – על האב לשאת במלוא צרכיו של ל׳, מכל סוג, לרבות הוצאות חינוך ורפואה, לרבות בעת שירותו הצבאי, ולא מצאתי בנסיבות שפורטו לחייב את האם לשאת בהוצאות הבן.

       אשר להפסקת חיוב האב בתשלום מזונותיו לידי האם, אני מוצאת לקבוע כי האב לא חב בתשלום מזונותיו לידי האם מהמועד בו עבר הבן לחזקתו הבלעדית ביום 5.7.16.

       לשאלת ההשבה אדרש בהמשך.

       הגם שזו התוצאה בכל הנוגע לנשיאה בצרכיו של הבן, בהינתן כי נקבע שהאב ישא בצרכיו וכאשר יש בכך כדי להשפיע על הכנסתו הפנויה של האב, מצאתי להוסיף ולבחון את צרכיו.

       האב העמיד צרכי הבן לרבות תשלומי החזקת הבית בסך 13,110 ₪ בחודש על פי הפירוט הבא: שכירות - 3,750 ₪, ביגוד והנעלה - 400 ₪, הוצאות הבית - 1,100 ₪ (ארנונה, גז, חשמל, מים וועד הבית), טלפון נייד - 50 ₪, נסיעות - 100 ₪, מזון עבור האב והילדים - 1,700 ₪, אינטרנט וטלוויזיה - 350 ₪, מספרה - 150 ₪ תשלומי בית הספר - 150 ₪.

       בתצהיר עדותו הראשית העמיד האב את הסכומים ע"ס 7,750 ₪ לחודש. בחקירתו הנגדית לא ידע ליישב את הפער בסכומים "מישהו התבלבל בסכומים" (פרוט', עמ' 22 שורות 19-22).

       מעבר לכך שהאב לא צירף לכתבי טענותיו אסמכתאות למלוא ההוצאות הנטענות על ידו, מרביתן מתייחסות להוצאה חודשית כוללת של האב עצמו ושני הילדים. כך כלכלה, שכ"ד, הוצאות החזקת הבית.

       על יסוד שלפני, טענות שני הצדדים בכתבי הטענות, אסמכתאות שכן צורפו, העולה מחקירת האב וכן הפסיקה – אני מעמידה את צרכיו של הבן ע"ס 1,800 ₪ בחודש, לא כולל הוצאות מדור והחזקת בית, חינוך ורפואה.

        

       12.בכל הנוגע לבת

       לטענת האב – הבת חולקת זמנה בין שני בתי ההורים באופן שווה. לצד זאת טוען כי בזמני השהות שלה עם האם היא נמצאת בהשגחת משפחת האם או לבדה לנוכח עיסוקי האם, ועוד נטען כי הוא נושא בהוצאותיה כהורה מרכז ללא השתתפות האם כנדרש.

       לטענת האם - מאז פסק הדין לא חל שינוי בזמני שהות הקטינה עם ההורים והיא מחלקת זמנה בין בתי ההורים באופן שווה. לטענתה היא נושאת בצרכי הקטינה כפי שנקבע בפסק הדין.

       בפועל, לא חל שינוי בנסיבות ממועד פסק הדין בכל הנוגע לחלוקת זמני השהות עם הבת, והוכח כי אלו מתקיימים באופן שווה בין ההורים.

       האב בחקירתו אישר כי זמני השהות עם הבת בפועל תואמים את חלוקת זמני השהות שנקבעה בסעיף 4.1 בהסכם (פרוט', עמ' 25 שורות 1-7):

       "ש. מתי אתה נפגש היום עם (הבת)?

       ת. ראשון עד שלישי אצל אחד ההורים, שלישי עד שישי - הורה שני, שישי שבת אצל ההורה האחר וחוזר חלילה. בחגים יש שינויים".

        

       טענת האב שהאם לא שוהה עם הבת בזמני השהות אתה לא הוכחה. גם אם האם מסתייעת בצד ג' מדי פעם להשגיח על הבת בזמני השהות אתה, אין בכך כדי לשנות מחלוקת צרכיה של הבת בין ההורים. לכל הורה אוטונומיה וזכות להפעיל את שיקול דעתו לגבי אופן שהיית ילדו עמו ללא התערבות ההורה השני, כל עוד שיקול הדעת מופעל באופן סביר ומיטיב עם הילד.

       טענת האב כי הוא משמש ההורה העיקרי והמרכז שרוכש עבור הילדים את מלוא צרכיהם, לרבות ספרי לימוד וכו' (סעיף 13 בכתב התביעה) נסתרה בהצהרתו בדיון קדם המשפט מיום 5.5.19 לפיה שני ההורים חולקים את צרכי הילדים ביניהם (פרוט' עמ' 2 שורות 1-2, 4-6, 11): "... הוצאות חינוך לא היו. הילדים בבית ספר. אני קיבלתי מענק מביטוח לאומי לבית ספר וגם היא. קיבלנו מענקים מביטוח לאומי עבור בית ספר. 1,003 ₪ בשנה. זה כיסה את שכר הלימוד. כל אחד מאתנו רוכש את כלי הכתיבה וכל הדברים האלה בנפרד. אנו בשני בתים נפרדים...".

       האם הוכיחה באסמכתאות שצורפו לנספח 12 לתצהיר עדותה הראשית, כי נשאה בהוצאות תשלומי בי"ס עבור הבת ובתשלום דמי חברות בקופ"ח עבור שני הילדים, וזאת לא נסתר.

       אתייחס לחלוקת צרכיה בין ההורים בהמשך.

        

       13.טענת האב לשינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי -

       לטענת האב חל שינוי ניכר במצבו הרפואי לאחר אישור הסכם הגירושין מיום 23.8.15 .

       בסעיף 3 בכתב התביעה נכתב: "באמצע שנת 2015 עבר האב אירוע מוחי שבעקבותיו הוכר כנכה לצמיתות ע"י ביטוח לאומי ונאלץ להפסיק לעבוד ועד שנת 2017 לא עבד כלל".

       בחינת טענת האב ביחס לציר הזמן הכרונולוגי של האירועים מלמדת שהשינוי במצבו הרפואי באירוע המוחי שנגרם לו אירע קודם להסכם הגירושין ומתן פסק הדין, וכשלוש וחצי שנים עובר להגשת התביעה. האב אישר את הדברים בחקירתו (פרוט', עמ' 15 שורות 3-6):

       "ש.מתי היה האירוע המוחי?

       ת.2015, חודש יוני.

       ש.כלומר לפני שהסכם הגירושין אושר בבימ"ש?

       ת.כן".

       במועד אישור ההסכם היה האב מיוצג (כמו גם האם). ניתן להניח שההסכם נערך מתוך מחשבה על העתיד לטווח הקצר ולטווח הארוך. טובת הילדים נקבעה בהסכם, כפי שההורים ראו אותה בשעתו ומתוך ששקלו במניין השיקולים גם את מצבו הבריאותי של האב, אשר כאמור היה חלק מנסיבות עריכת ההסכם.

       בשום שלב האב לא ביקש לבטל את ההסכם.

       האב (כמו גם האם) הצהיר במועד אישור ההסכם כי "אעמוד בהתחייבויותיי על פי ההסכם" (פרוט' שם, עמ' 1 שורה 22, 26).

       במסמך שצירף האב ביום 13.5.19 שכותרתו "נספח להסכם גירושין (להסכם יישוב סכסוך בבית משפט לענייני משפחה)" נושא תאריך 10.8.15 נרשם כי תקופת השיקום המוערכת לאב בין שלושה לששה חודשים, ותחילת השיקום 5.8.15, היינו עד חודש 3/16.

       האב העיד בחקירתו כי הוא עדיין נמצא בהליך שיקום (פרוט', עמ' 22 שורות 26-27; עמ' 23 שורות 1-2), אך לא תמך זאת באסמכתא רפואית מתאימה.

        

       14.למעט מסמכים בדבר האירוע המוחי בו לקה האב קודם מתן פסק הדין, האב לא צירף כל מסמך רפואי עדכני בדבר מצבו לאחר האירוע המוחי.

       מאישור המוסד לביטוח לאומי על אחוזי נכות רפואית שנקבעו לאב בשנים 2014-2018 אשר צורף עלה, כי נקבעו לו 100% נכות רפואית בתקופה 1.6.15-31.12.15 (קודם לאישור ההסכם), מחודש 1/16 הופחתו אחוזי הנכות הרפואית ל-28%, לאחר מכן ל-10% בתקופה 1.10.17-30.11.17, ולאחר מכן 46% מיום 1.12.18 לצמיתות.

       מכאן כי האב לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי מאז פסק הדין.

       המסמכים שצרף האב, אישורים מהמל"ל על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה בשנת 2018 ובשנת 2019, אישור על תשלומי קצבאות בגין נכות בשנת 2019, אישור על אחוזי נכות רפואית בשנים 2014-2018 ואישור רו"ח על הכנסות האב כעצמאי בשנת 2018 - לא הניחו את מלוא התמונה בנוגע למצבו הרפואי, ולא עולה מהם שינוי לרעה במצב רפואי ממועד פסק הדין.

       טענת האב כי הוא סובל ממגבלות רפואיות בתנועה באופן הפוגע בהכנסותיו בהיבט של סוגי העבודות שמסוגל לבצע לא נתמכה באישור מרופא תעסוקתי או אישור רפואי אחר (פרוט', עמ' 16 שורות 20-29). לשאלת בית המשפט השיב האב, כי ביום 4.12.19 נקבע לו תור לרופא תעסוקתי (פרוט', עמ' 10 שורות 33-35). הגם שכך לא צירף אישור רפואי בעניין בדיקה זו אצל הרופא התעסוקתי. והדבר נזקף לחובתו.

       בחקירת האב הוסיף על גרסתו בבחינת הרחבת חזית, ומעבר לכך כזו שלא נתמכה בכל אסמכתא (פרוט', עמ' 47 שורות 23-28):

       "ש.המצב הזה שאתה טוען שנקלעת אליו הוא בעקבות אותו אירוע מוחי לו אתה טוען ?

       ת.אני טוען שזה בעקבות המצב הרפואי שלי.

       ש.אני רוצה להבין מתי חלה ההחמרה במצב הכלכלי שלך?

       ת.זה לא רק האירוע המוחי. זה גם הסכרת. הסכרת היא מגיל 30. האירוע המוחי משנת 2015.

       ש.בן כמה אתה היום?

       ת.47".

        

       על יסוד כל האמור נדחית טענת האב לשינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי ממועד פסק הדין.

        

       15.טענת האב לשינוי נסיבות מהותי לרעה בהכנסותיו

       בכל הנוגע לכושר השתכרותו של האב והכנסותיו בפועל בתקופה הרלוונטית לאחר מתן פסק הדין - רב הנסתר על הגלוי.

       האב העלה טענות סותרות לגבי גובה השתכרותו בפועל והכנסותיו מכל מקור.

       בכתב התביעה (מיום 4.12.18) טען: "האב - איבד את יכולת העבודה שלו ומזה שנה משתכר בסכום של כ-2,800 ₪ בחודש, זאת לאחר שבמשך שנתיים הוא כלל לא עבד עקב אירוע מוחי שעבר"; וכן: "באמצע שנת 2015 עבר האב אירוע מוחי שבעקבותיו הוכר כנכה לצמיתות ע"י ביטוח לאומי ונאלץ להפסיק לעבוד ועד שנת 2017 לא עבד כלל".

       בסעיף 13 בתצהירו (מיום 23.2.21) הצהיר: "במשך שנתיים לא יכולתי לעבוד כלל ונכון להיום הכנסתי הינה 2,800 ₪ לחודש מעבודות חשמל מזדמנות, הנני זכאי להשלמת הכנסה וכן 1917 ₪ מהמ.ל.ל עבורי ועבור בני";

       בדיון קדם המשפט הראשון מיום 5.5.19 הצהיר האב כי: "חי מקצבת הבטחת הכנסה בסכום של 1,917 ₪ מאוגוסט 2018" אשר הומרה לקצבת נכות + 400 ₪ עבור הבטחת הכנסה + 600 ₪ קצבת ילדים עבור הבן. האב ציין כי לא עבד בשנה האחרונה שקדמה לדיון (פרוט', עמ' 1 שורות 14-25; עמ' 6 שורות 18-23), דבר שהוכח כלא נכון עובדתית מחקירתו ומתצהירו.

       האב נמנע מלציין כי הוא עובד במקביל לקבלת הקצבה.

       בהמשך, העיד שמשולמת לו קצבת נכות מביטוח לאומי בסך 3,816 ₪ בחודש. כי משנת 2017 הוא מקבל סיוע בשכר דירה בסך 1,170 ₪ בחודש וכן את קצבת הילדים עבור הבן (פרוט', עמ' 21 שורות 19-27). מאישור רו"ח עולה כי הכנסת האב מעבודה הנה בסכומים נמוכים, כ-1,400 ₪ בחודש בממוצע. למרות זאת, בכל הפעמים שציין שעובד ומשתכר טען להכנסות של 2,800 ₪ בחודש, כמעט כפל הסכום באישור רו"ח. יש בכך כדי להעלות ספק בנכונות הנתונים שמסר לרו"ח לצורך הגשת הדיווח.

        

       בדיון מיום 12.9.21 העיד האב (פרוט', עמ' 24 שורות 31-33; עמ' 25 שורות 1-7):

       "ש. מה ההכנסות שלך כיום לחודש מכל מקור?

        ת.קצבת נכות - 3800, סיוע בשכר דירה - 1170, עבודה - באזור ה-2000 ומשהו לחודש, מענקי קורונה - עצמאים קיבלו עד יוני 21 3000 ₪ לחודש. שני חודשים שילמו קצת יותר.

       ש.מה היו ההכנסות שלך בדצמבר 2018 – 

       ת.בדצמבר 2018 לא קיבלתי עדיין קצבת נכות. היתה לי הבטחת הכנסה - 1900, סיוע בשכ"ד - לא חושב שקיבלתי סיוע בשכר דירה, יכול לבדוק, הכנסותיי מעבודה - 1429 ₪ לחודש".

        

       היינו, על פי הצהרתו הכנסתו החודשית מכל מקור נכון לאותו מועד 6,970 ₪ לחודש, לא כולל מענקי קורונה.

        

       בדיון מיום 6.1.22 העיד האב (פרוט', עמ' 47 שורות 10-16) כי מאז שנת 2020 בשל הכנסות נמוכות הפך לעוסק פטור. הטעם העיקרי בפי האב מדוע לא שינה סיווגו לעוסק פטור כבר בשנת 2018 הוא כי ההחלטה על הסיווג נתונה למע"מ בלבד ובהתאם לגובה ההכנסות (פרוט', עמ' 47 שורות 10-16). תשובה זו של האב אינה מניחה את הדעת נוכח הוראת סעיף 59א לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 המאפשרת גם לעוסק ליזום בקשה למנהל מע"מ לשינוי מעמדו.

        

       16.האב צירף כנספח א'5 לתצהירו אישור על תשלומי קצבאות לפי פרק ביטוח נכות - לשנת 2020 ממנו עולה, כי הכנסת האב מקצבת נכות הנה כ-3,267 ₪ בחודש בממוצע. הדבר תואם את סכומי ההפקדות כפי שעולה מתדפיסי חשבון הבנק שצירף האב לתצהירו. הפקדות בסכומים דומים נמצאו גם בשנת 2021.

        

       17.כעולה מתצהיר גילוי מסמכים שהגיש האב לתיק ביום 25.2.20:

       בשנים 2017-2019 עבד כעצמאי בעבודות ... (סע' 1); האב מחזיק בשלושה חשבונות בנק (סע' 5) ובשלושה כרטיסי אשראי פעילים (סע' 6);

       כעולה מכרטסת חשבונות לשנת מס 2017 שצורפה לתצהיר (נספח א') הכנסת האב בשנה זו בניכוי מע"מ הייתה 168,986 ₪ לשנה, כ-14,000 ₪ לחודש;

       כרטסת חשבונות לשנת 2018 צורפה ללא שורת סיכום, מסכימת התקבולים עולה בממוצע כ-10,400 ₪ לחודש.

       לשנת 2019- מ "כרטסת סעיפים (*) טיוטה" לתאריכים 1.1.19-31.12.19 עולה כי סכום התקבולים, בממוצע, 7,800 ₪ לחודש.

       דו"ח הכנסות שצרף לשנת 2020 עמד ע"ס כ-8,000 ₪ לחודש, כך גם הצהיר האב בחקירתו (פרוטוקול 12.9.21 עמ' 17 שורות 17-18) , אך מעיון בסכומי זיכויים בחשבונות הבנק של האב עולה כי הסכומים מגיעים לסך 150,300 ₪ בשנה, כ-12,000 ₪ לחודש.

       בחקירתו בעניין טען האב כי מדובר בתקבולים על חשבון שנים קודמות, ומכל מקום מדובר בסכומי ברוטו לפני חומרים וציוד , וכן לקח הלוואות (פרוטוקול 12.9.21 עמ' 15).

       כל זאת מעבר לקצבת נכות שמקבל כ-3,800 ₪ לחודש וסיוע בשכ"ד 1,170 ₪ לחודש מ2017.

       מתעודת בירור פרטים על נוסע שצירפה האם כנספח 4 לתצהירה עלה כי בשנים 2017-2020 טס האב לחו"ל בין פעם בשנה לארבע פעמים בשנה. יש בכך כדי להעיד על חוסן כלכלי.

        

       18.דוח חקירה בדבר הכנסות האב - האם צירפה לתצהירה נספחים 1-2 דוחות חקירה מהשנים 2019-2020 להוכחת טענתה בנוגע להכנסות האב.

       מי שנחקר על הדוחות היה מר ה.. מר א. מנכ"ל החברה חתם על דוחות החקירה. כעולה מעדותו של מר ה. הוא זה שביצע בפועל את החקירה והוא התייצב לעדות (פרוט', עמ' 25 שורות 31-35; עמ' 26 שורות 1-2). האב קיבל זאת וכאמור מר ה. נחקר.

       יצוין, כי בסיום חקירת מר ה. הודיע ב"כ האם שמנכ"ל חברת החקירות נמצא בבית משפט (פרוט', עמ' 30 שורות 28-29). הגם שכך, לא התבקשה חקירתו על ידי ב"כ האב.

       השגותיו של האב בקשר לדוחות החקירה מתייחסות בעיקר לזהות החוקר ולממצאי החקירה. לטענתו, דוחות החקירה לא נחתמו ע"י מר ה. וספק אם מוסמך לשמש חוקר כפרטי ולהעיד על מסמך שלא הוא עצמו חתום עליו. בנוסף, העבודה נושא דוח החקירה משנת 2019 לא בוצעה ולא הוכחה הכנסה כל שהיא מביצוע העבודה שהוזמנה לכאורה.

       מר ה. אישר בחקירתו שבינו לבין האב היכרות אישית מימים שהיה הראשון בעלים של מסעדה. על פי הנטען, האב לא אכל אצלו במסעדה ולא ביצע עבורו עבודות ... (פרוט' עמ' 26 שורה 8; עמ' 28 שורות 4-9). גם אם אתעלם מזהותו של מר ה. כחוקר פרטי ואתייחס אליו כעד "רגיל", הרי שאין חולק גם לגרסת האב כי מר ה. הוא שנפגש עמו בנוגע להצעות המחיר ועל שהשיחות התקיימו עמו במועדים הנקובים בדוחות החקירה.

       כך, למשל הוכח בדוח החקירה כי "לו מס' לקוחות המתגוררים בשכונת ..." (בלשון הדוח, שיחה מתאריך 5.2.20 בעמ' 1);

       כי "הוא מתעסק רק בנושאים הנוגעים ל......" ו"הוא ישמח לבצע את העבודה לקראת סוף החודש..." (בלשון הדוח, שיחה מתאריך 10.2.20 בעמ' 2);

       כי "הוא עובד לבד ללא עובדים" (בלשון הדוח, שיחה מתאריך 18.2.20 בעמ' 4).

       מן המובא בדוחות החקירה עולה, כי האב עובד (פרוט', עמ' 30 שורות 12-15) ומסוגל לבצע עבודה מהסוג ובהיקף הנטען בחקירה של ארבעה ימים (הכרוכות במאמץ פיזי לא מבוטל). בהיבט הכלכלי נמצא אף לשיטת האב, כי עבור עבודה בהיקף זה הכנסתו בערכי נטו הנה בסך 2,200 ₪ (לפי גרסתו בפרוט', עמ' 20 שורות 24-25) לכל הפחות, ו-4,000 ₪ לכל היותר (לפי גרסתו בפרוט', עמ' 20 שורה 16).

        

       מתוך כל האמור עולה כי האב לא הוכיח שינוי לרעה בהכנסתו המוצהרת במועד פסק הדין. עולה כי כלל הכנסות האב, מעבודה, קצבאות וסיוע בדיור, אף עולות על המוצהר על ידו במועד פסק הדין. משכך נדחית טענת האב לשינוי נסיבות מהותי לרעה בהכנסתו.

        

       19.טענת האב לשינוי נסיבות מהותי לטובת בהכנסות האם -

       האם מנהלת ... בחברה משך 20 שנה. לטענתה, הכנסתה כ- 10,000 ₪ בחודש בממוצע וכמעט ולא השתנתה מאז פסק הדין. יש חודשים ששכרה כ-8,000 ₪ ויש חודשים ששכרה כ-10,000 ₪ (סע' 25 בסיכומים; פרוט', עמ' 32 שורות 10-14).

       עדות האם עקבית. על גרסתה זו חזרה מראשית ההליך לפני וכך העידה (פרוט' 5.5.19, עמ' 5 שורות 17-19):

       "הכנסותי בין 9500 ל-1000, 10500. כשיש לי הבראה פעם בשנה זה יוצא 12000. לא מעבר לזה. הגשנו את כל תלושי המשכורת שלי אחורה.

       הדירה שאני גרה בה היא בבעלות הורי".

       בחקירתה, העידה האם כי שכרה מבוסס על שכר קבוע אשר נוסף עליו מקבלת בונוס על מכירות, עמידה ביעדים ושעות נוספות. האם חזרה ואישרה בעדותה ששכר הבסיס שלה לא השתנה (פרוט', עמ' 33 שורות 4-7, 17-20, 24-29).

       מתלושי שכר שצירפה האם ביום 3.3.20 ביחס לתקופה 12/17-1/19 עלה כי הכנסתה עמדה על סך כ-10,700 ₪ בחודש בממוצע (בניכוי הלוואה בהחזר 222 ₪ בחודש בתקופה 1/19-9/19; החזר הלוואה בסך 222 ₪ בתקופה 4/18-12/18; מקדמה בסך 2,000 ₪ בחודש 1/17; החזר הלוואה בסך 300 ₪ בתקופה 3/17-12/17).

       מעיון בתלושי שכר שצירפה כנספח 5 לתצהירה בהתייחס לתקופה 3/20-2/21, עולה כי הכנסתה כ-9,600 ₪ בחודש בממוצע.

       האם מתגוררת בדירה בבעלות הוריה ולא נושאת בהוצאות מדור, כך היה גם במועד פסק הדין. בכך למעשה הרי שאין שינוי במצבה כפי שהיה במועד שנחתם ההסכם (ראו סע' 6.1.1 בהסכם).

       על יסוד זאת, נדחית טענת האב לשינוי מהותי בנסיבות בהכנסת האם.

        

       20.סיכום ביניים

       מהמקובץ עולה:

       לא הוכח שינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי של האב ממועד פסק הדין.

       לא הוכח שינוי נסיבות מהותי לרעה בהכנסות האב ממועד פסק הדין.

       לא הוכח שינוי נסיבות מהותי לטובה בהכנסות האם ממועד פסק הדין.

       חל שינוי נסיבות מהותי ממועד פסק הדין בכל הנוגע לבן, אשר עבר לחזקתו הבלעדית של האב.

       בהתאם לכללים שהותוו בהלכת בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני לעיל, יש לבחון בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי על פסיקת המזונות.

        

       21.בכל הנוגע להוצאות הבן – נפסק כאמור כי האב ישא בכל צרכיו מכל סוג.

       אשר לתשלומים ששולמו לאם עבור הבן על ידי המל"ל או על ידי האב ועתירת האב להשבתם –

       אני מוצאת לדחות התביעה בעניין זה.

       אין חולק וגם מטענות האב עולה כי חדל לשלם לאם עבור הבן מחודש פברואר 2018, קצבת המל"ל עבור הבן וכן קצבת חינוך בתחילת שנה עבורו שולמו לידי האב החל מחודש ינואר 2018. היינו, מדובר בסכומים ששולמו לאם עד סוף שנת 2017.

       התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2018, למעלה משנתיים וחצי לאחר מעבר הבן, ללא הסבר או נימוק לשיהוי.

       ביתר שאת אמורים הדברים, בנסיבות בהן האב הגיש תביעה בעניין החזקת הבן בחודש 1/2017, בהיותו מיוצג, ולא היתה מניעה כי יגיש תביעה בעניין המזונות כבר במועד זה.

       תשובתו של האב לשאלת בית משפט לגבי השיהוי שנקט בהגשת התביעה, לא מניחה את הדעת (פרוט', עמ' 2 שורות 17-26):

       "...חיכיתי הרבה עם התביעה הזו כי פסיקת המשמורת אמנם היא רטרואקטיבית מ-2018 אך נקבעה רק בדצמבר 2017 הצדדים ניסו להגיע למו"מ, גם זה לא צלח, הגב' והעו"ד ניסו למשוך את זה עד גיל 18. בדיון האחרון הם אמרו שהם לא מוכנים שזה יהיה רטרואקטיבי כאילו שהילד לא אכל בשנים הללו.

       זה נכון שדיברתי על רצוני בהגשת תביעת מזונות כבר קודם כפי שעלה בתסקיר אך לא הגשתי את התביעה כי עו"ד שלי ביקשה סכומים שלא היו לי לשלם".

        

       לנוכח השיהוי הלא מוסבר בהגשת התביעה, על יסוד הפסיקה הקובעת כי מזונות ששולמו לא יוחזרו אלא בנסיבות חריגות אשר לא מתקיימות במקרה שלפני, ובנסיבות בהן נמצא כי האב הוא שגרם לנתק בין האם לבן והוא שסיכל כל אפשרות לחידוש הקשר ביניהם ומטעם זה חוייב במלוא הוצאות הבן – לא מצאתי להורות על השבת הסכומים שנאכלו.

        

        

       22.בכל הנוגע לחלוקת הוצאות הבת בין הצדדים -

       על פניו, בהעדר שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע לחלוקת זמני השהות בעניינה, הכנסות האב והכנסות האם – אין מקום לשנות משנקבע בפסק הדין על יסוד הסכמות הצדדים.

       לצד זאת, אני סבורה כי לא ניתן שלא להתחשב בכך כי הבן היה בחזקתו הבלעדית של האב לכל אורך התקופה ובהוצאות נוספות בהם נשא ונושא האב עבורו – מלוא הוצאות הבן.

       אינני מתעלמת מכך כי תוצאה זו הנה בעטיו של האב, אשר גרם בהתנהלותו לניכור הבן מהאם. אלא שלא ניתן גם להתעלם מטובתה של הקטינה, החולקת זמנה בין שני בתי ההורים, כי לכל הורה יהיו משאבים לסיפוק מלוא צרכיה אצלו על מנת שלא יחסר לה.

       הכנסתו הפנויה של האב כפי שפורטה, בניכוי שכ"ד שמשלם, דומה להכנסתה הפנויה של האם.

       במכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו אני מוצאת לשנות מפסק הדין בכל הנוגע לחיוב האב לשלם לאם מזונות עבור הבת, וקובעת כי כל אחד מההורים ישא במלוא צרכיה של הבת תלויי השהות, כשהיא עמו.

       בכל ההוצאות שאינן תלויות שהות, יחלקו ההורים בחלקים שווים.

        

       סוף דבר

       23.על יסוד כל האמור נפסק כדלקמן:

       א.נדחית תביעת האב לחיוב האם במזונות הבן;

       ב.נדחית תביעת האב להשבת תשלומי מזונות ותשלומי קצבאות המוסד לביטוח לאומי עבור הבן ששולמו לידי האם.

       ג.בכל הנוגע לבת –

       כל צד ישא במלוא הוצאותיה התלויות שהות כשהיא עמו, לרבות מדור והחזקתו.

       בהוצאות שאינן תלויות שהות יחלקו הצדדים בחלקים שווים, וביניהן: טלפון סלולרי והחזקתו, תספורת, מתנות לחברים, תלבושת אחידה לבי"ס.

       הוצאות חינוך – צהרון, תשלומי חובה לבי"ס, תל"ן, שיעורים פרטיים (בהסכמת הצדדים ובהעדר הסכמה על פי המלצת הגורם החינוכי הרלוונטי), חוגים וקייטנות; קצבת המל"ל המשולמת עבור חינוך תשמש עבור צרכי החינוך של הקטינה ויתרת ההוצאות תחולק בין הצדדים כאמור. 

       הוצאות רפואה - עלות ביטוח בריאות ממלכתי והוצאות רפואיות אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי, לרבות תרופות, אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו"ב (בהסכמה, ובהעדר הסכמה על פי המלצת הגורם הטיפולי הרלוונטי).

       קצבת הקטינה מהמוסד לביטוח לאומי או כל קצבה אחרת שתתקבל עבורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

       ד.תוקף פסק הדין ממועד הגשת התביעה.

       סכומי מזונות ששולמו בהתאם לפסק הדין מיום 23.8.15 ממועד הגשת התביעה על ידי מי מהצדדים מעבר לקבוע בפסק הדין, לא יושבו.

        

       24.משנדחתה תביעת האב בעיקרה – האב ישא בהוצאות האם ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 25,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים וממועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.

        

       המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.

        

       פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

        

        

       ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ג, 15 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.