אב שהסית את בנו נגד האם דרש ממנה להחזיר מזונות

הבן עבר לגור עם האב ומסרב לכל קשר עם אמו. בתביעה נגד האם דרש האב לחייב אותה במזונות הבן ולהחזיר לו מזונות ששילם עבורו. בית המשפט דחה את התביעה

השופטת עידית בן-דב ג׳וליאן דחתה לאחרונה ברובה תביעה שהגיש אב לשניים נגד גרושתו בעניין מזונות ילדיהם. האב טען לשינוי נסיבות מהותי המצדיק לדבריו את ביטול חיוב המזונות שחל עליו בהסכם הגירושין והטלת תשלום המזונות על האם. זאת, בין היתר, לנוכח העובדה שהבן הגדול עבר לחזקתו הבלעדית. השופטת קיבלה את טענת האם כי ניתוק הקשר מול הבן נגרם בעטיו של האב וקבעה שבנסיבות אלה על האב לשאת במלוא הוצאות הבן. החיוב ביחס לבת בוטל. 

בני הזוג נישאו ביוני 2000 והתגרשו בדצמבר 2015. נולדו להם שני ילדים, הבן הגדול היה בן 16.5 במועד הגשת התביעה והבת כבת 9.

באוגוסט 2015 אושר הסכם גירושין בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין. נקבע שהילדים יהיו במשמורת משותפת עם חלוקת זמני שהות שווה. עוד נקבע שהאב ישלם לאם עבור מזונות שני הילדים 2,150 שקל בחודש.

ביולי 2016 עבר הבן לגור בבית האב ומאז אינו בקשר עם האם. ממועד זה האב סיכל כל הליך טיפולי בעניין הבן ומנע כל אפשרות לחידוש הקשר בינו לבין האם. החלטות מרובות ניתנו בעניין הניכור אך האב הפר אותן והקשר לא חודש.

ב-2018 הגיש האב את התביעה. הוא טען כי חרף הסכם הגירושין בפועל, הוא ההורה הבלעדי והיחיד שמספק לילדים את מלוא צרכיהם. הוא הדגיש שהבן בחזקתו המלאה והבת שוהה עמו חצי מהזמן.

לדבריו, העברת משמורת הבן אליו הגדילה משמעותית את הוצאותיו, וזאת לצד ירידה ביכולותיו הכלכליות עקב אירוע מוחי שעבר, ומדובר בשינוי נסיבות מהותי. משכך הוא תבע לבטל את חיובו במזונות, להחזיר לו מזונות בסך 21,500 שקל ששילם לאם עבור הבן מאז שעבר אליו, ולחייב את האם במזונות הילדים.

האם טענה כי ניתוק הקשר בינה לבין בנה נעוץ באב בלבד, שאובחן על ידי מומחה מטעם בית המשפט כהורה מנכר. היא ציינה שאף שהיום הבן עבר את גיל 18 ומשרת בצה״ל הוא עדיין נתון תחת הסתה מצד האב ופיתח שנאה יוקדת כלפיה.

עוד הוסיפה האם כי לא חל שינוי בזמני השהות עם הבת, המחלקת את זמנה בין שני ההורים בחלקים שווים. לדבריה, האב לא הוכיח שינוי נסיבות במצבו הרפואי והכלכלי, והאירוע המוחי התרחש עוד לפני הסכם הגירושין.

לא הוכיח שינוי

השופטת עידית בן-דב ג׳וליאן מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קבעה שהאב לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע להכנסותיו, הכנסות האם ומצבו הרפואי. היא הדגישה כי הלכת בע״מ 919/15 כשלעצמה אינה מהווה שינוי בנסיבות לצורך בחינה מחודשת של חלוקת הוצאות ילדים בין ההורים.

השופטת קיבלה במלואה את טענת האם לניכור הורי של הבן כלפיה על ידי האב. בנסיבות אלה היא קבעה שעל האב לשאת במלוא צרכיו של הבן, מכל סוג. השופטת לא מצאה לנכון להורות על השבת הסכומים שהועברו בעבר לאם וכבר ״נאכלו״.  

ביחס לבת השופטת קבעה כי מאחר שהבן היה בחזקתו הבלעדית של האב והוא נשא ונושא במלוא ההוצאות עליו, הכנסתו הפנויה דומה להכנסתה הפנויה של האם. במכלול השיקולים שינתה השופטת את חיוב המזונות של הבת וקבעה ששכל צד ישא במלוא הוצאותיה כשהיא עמו. 

האב חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 25,000 שקל.

• ב״כ האב: עו"ד שולמית אלדן
• ב״כ האם: עו"ד יהונתן סורפין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין