פלונית נ' רשת עמל 1 בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת עבודה שאירעה ביום 18.5.2011, במהלך עבודתה אצל נתבעת מס' 1. המחלוקות בתיק נוגעות הן לנסיבות התאונה והאחריות והן לחלוקת האחריות וגובה הנזק כתוצאה מהתאונה.

פתח דבר:

1. התובעת, ילידת שנת 1961, הינה **** בתחום ה*** אשר עבדה במועד הרלוונטי לתביעה בבית הספר A, אצל נתבעת מס' 1, עמל 1 - רשת לחינוך מדעי וטכנולוגי (להלן: "נתבעת מס' 1" או "רשת עמל"). לטענת התובעת, לצד עבודתה אצל נתבעת זו היא עבדה גם כ****.

    

2. נתבעת מס' 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, הינה חברת ביטוח אשר במועד הרלוונטי לתביעה הייתה המבטחת של עמל (להלן: "נתבעת מס' 2" או "הראל").

    

3. נתבעת מס' 3 הינה מועצה אזורית גלבוע (להלן: "המועצה") אשר בתחום שיפוטה נמצא מבנה בית הספר ואשר העבירה את ניהול בית הספר לעמל, בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים.

    

4. שתי הנתבעות הגישו הודעות הדדיות לצדדים שלישיים ובהן נטען לזכותן לשיפוי מלא, בשים לב לקיומן של עילות חוזיות וביטוחיות , בהתבסס על ההסכם שנחתם בין הצדדים.

    

5. מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' רופמן, קבע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1) ב לתקנות המל"ל.

    

   טענות הצדדים:

6. על פי המסופר בתצהירה של התובעת, ביום 18.5.2011, בעת שירדה מכיוון המדרגות לכיוון חצר בית הספר, היא החליקה על שביל הגישה, בשל פערי גבהים, נפלה ונחבלה קשות בכל חלקי גופה ובפרט ברגלה השמאלית (להלן: "התאונה"). התובעת מציינת כי השביל הינו "מדרון תלול שאינו מוסדר, משופע במכשולים בורות ומהמורות וכן יש בו הפרשי גבהים בשל ביטון חלקי של השביל, בנוסף החלק שבוטן מחדש הינו חלק יותר ומהווה סכנת החלקה" (סעיפים 4-5 לתצהיר). בסיכומיה טענה התובעת, בנוסף, כי במקום נפילתה ישנו מורד עליו הונח עובר לתאונה טלאי אספלט ואליו גם מתנקזים הלכלוך והמים בהם נשטפים קומת הכניסה ומדרגות המבנה הסמוך, ובכך הופך המורד האמור לחלקלק ומסוכן (סעיף 10 לסיכומים).

    

7. לטענת התובעת, מיד עם התרחשותה של התאונה ניגשו אליה מורים ותלמידים, סייעו לה לקום והזעיקו אמבולנס אשר פינה אותה לקבלת טיפול בבי"ח "העמק", שם אובחן שבר בקרסול שמאל ובוצעו ניתוח לשחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר באמצעות ברגים (סעיפים 7-8 לתצהיר).

    

8. עוד מסופר בתצהירה של התובעת כי במהלך תקופת ההחלמה, ביום 18.8.2011, בעת שירדה במדרגות ביתה היא נתקפה כאב חד ברגלה השמאלית שכתוצאה ממנו היא איבדה שווי משקל, נפלה ונחבלה בכף רגלה הימנית. גם בעקבות נפילה זו היא פונתה לקבלת טיפול רפואי בבי"ח "העמק", שם אובחן כי היא סובלת משבר תלישה בבסיס מסרק 5 בכף רגל ימין. התובעת סבורה כי נפילה זו הינה תוצאה ישירה של תאונת העבודה מיום 18.5.2011 (סעיפים 18-20 לתצהיר) (להלן יקרא אירוע זה :"התאונה השניה").

    

9. מטעם רשת עמל העיד מר אבי מלכה אשר שימש במועד הרלוונטי לתאונה כמנהל האדמיניסטרטיבי ברשת עמל. בתצהיר תמציתי מסר מר מלכה כי יכולות האחזקה של רשת עמל מוגבלות ובפרט, כי אין ביכולתה להחליף את מדרכות בית הספר או שטחי האספלט. לדבריו, מבנה בית הספר הינו בבעלותה של המועצה והיא האחראית על תחזוקת העל של המבנה ושל התשתיות, בהתאם להסכם בינה לבין עמל. בנוסף, העד ציין כי נכח במקום בעת התאונה וכי לא היה "מפגע בלתי שגרתי" כלשון העד ולא היתה רטיבות.

    

10. בסיכומים מטעמן, שבו נתבעות מס' 1 ו-2 וטענו לאחריות בלעדית של המועצה על תחזוקת המבנים והתשתיות בבית הספר, מכוח ההסכם והנוהג שהשתרש בין הצדדים. לטענתן, בעוד הן תמכו את גרסתן בעדותו של מר אבי מלכה, הרי שהמועצה לא הגישה תצהיר ולא הביאה עדות מטעמה לסתור את הטענות.

     

11. בנוסף, לטענתן, התובעת לא הוכיחה קיומו של מפגע כלשהו אשר גרם לתאונה והיא אף העידה שאינה יודעת ממה נפגעה ומה היה טיבו של המפגע, ובכך היא פגעה באופן קשה בניהול הגנתן. הנתבעות מפנות לטופס תביעה במסגרת ביטוח תאונות אישיות (נספח ג' לתצהירה של התובעת) וטוענות כי בניגוד לגרסתה המאוחרת של התובעת, לפיה היא החליקה על גבי משטח חלק, הרי שבטופס האמור, אשר מולא בסמוך לקרות האירוע, היא טענה כי הגורם לתאונה היה מפגע במדרכה בו היא נתקעה ושכתוצאה ממנו היא מעדה. בהתאמה, לטענתן, גרסת התובעת אודות החלקה עלתה בשלב מאוחר, לצורכי התביעה וכי יש בין שתי הגרסאות סתירה עובדתית מהותית.

     

12. עוד טוענות הנתבעות, כי בהתאם לפרטים שמילאה התובעת בטופס התביעה האמור, היו שני עדים לתאונה – מר רחמים תעסה וגב' שושי אלוני – אולם היא לא הביאה אותם למתן עדות מטעמה, אף על פי שעדים אלה יכלו לשפוך אור על נסיבות התאונה ולהבהיר אם היה במקום מפגע שגרם לנפילתה. בנוסף, במהלך עדותה העלתה התובעת עדות סברה המהווה הרחבת חזית אסורה לפיה יתכן שהיו מים במקום התאונה כתוצאה מניקיונות במבנה הסמוך. לטענת הנתבעות, מדובר בטענה שהעדים האמורים היו יכולים לתמוך בה ובהיעדר עדים אובייקטיביים להוכחתה ומאחר ובסרטון בו תועדה הנפילה לא נראית רטיבות בסביבתה. לטענתן, מדובר בעדות יחידה של בעל דין כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ללא סיוע וגם מטעם זה יש לדחות אותה. כן הן מציינות כי מר מלכה, העד מטעמן, הצהיר והעיד כי לא הייתה רטיבות במקום התאונה ועדותו בעניין זה לא נסתרה. בנוסף, עד זה העיד כי שטיפה של המבנה נעשית פעם ביום, בסוף יום הלימודים ואילו התאונה, כטענת התובעת, אירעה מוקדם בבוקר.

     

13. עוד טוענות הנתבעות 1,2 כי התובעת הינה *** בבית הספר אשר הכירה היטב את שטחי האספלט ואת הסיכונים הסבירים הכרוכים בהם, והיא מעדה בשל חוסר זהירות מצדה. גם הנעליים שנעלה התובעת בעת התאונה – כפכפי עץ/סנדלים פתוחים – הינם מחליקים מטבעם ולא ניתן לשלול כי הם הגורם לתאונה. הנתבעות מדגישות כי רחבת האספלט הינה מקום בטוח בו עוברים מדי יום מאות תלמידים וצוות המורים בצורה בטוחה. בכפוף לכפירה באחריות הנתבעות מבקשות להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 100%. בנוסף, מבקשות הנתבעות לדחות את טענתה של התובעת לקשר בין התאונה לנפילתה הנוספת, אשר אירעה ביום 18.8.2011, בביתה.

     

14. לחלופין, ככל שייקבע כי התובעת איננה האחראית היחידה לתאונה, הנתבעות טוענות כי המועצה היא שהתרשלה בתחזוקת שטח בית הספר. בפרט הן טוענות כי המועצה ביצעה עובר לתאונה עבודות תשתית לרבות חריצת המשטחים לצורך הנחת כבלים.

     

15. בנוסף, לטענתן, על פי פוליסת הביטוח שהנפיקה מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), חלה עליה חובה לשפות את הנתבעות בכל סכום בו הן יחויבו משום שהפוליסה מורחבת גם לגופים בהם יש למועצה שליטה או שהיא משתתפת בתקציבם. מאחר ולמועצה שליטה משמעותית בבית הספר, ובכלל זה ראש המועצה או הממונה על ידו עומד בראש הוועד המנהל של בית הספר, יש לקבוע כי הפוליסה של המועצה כוללת גם את רשת עמל כך שמנורה מבטחת גם אותה. עוד טענו נתבעות 1 ו- 2 כי המועצה חייבת לשפות את עמל גם בשים לב לחוזה בין הצדדים הכולל, לטענת עמל, תניית שיפוי.

     

16. לבסוף טוענות הנתבעות, על סמך תיקה הרפואי של התובעת, כי לתובעת רקע רפואי עשיר ללא קשר לתאונה וכי היא סבלה עובר לתאונה, בין היתר, מאירועים של נפילות, כאבים בגפיים וכאבי פרקים.

     

17. בסיכומיה טענה המועצה כי התובעת נעלה סנדלים מעץ וכי היא החליקה ללא כל סיבה חיצונית להחלקה.

     

18. עוד ציינה המועצה כי התובעת שינתה גירסתה כאשר בתביעה היא טענה כי נתקלה במפגע, ואילו בתצהירה טענה כי נפלה "בשל פערי גבהים על השביל, שנוצרו מבטון השביל וכן מהיותו חלק, החלקתי נפלתי ונחבלתי.." ואילו בחקירה הנגדית ציינה כי נפגעה מאחר והחליקה "במקום שיש מפגעים של המדרכה עצמה" וכן כי "הכל יכול להיות"

    התובעת למעשה לא יכלה להצביע על סיבת הנפילה וכי הסרטון לא מוכיח דבר ולא מוכיח את קיומו של המפגע.

     

19. עוד הוסיפה נתבעת 3 כי התובעת שינתה גירסתה בכך שציינה כי במקום עושים שטיפה של המקום מה שיכול לגרום במשך השנים להיות המשטח חלק.

     

20. עוד מציינת נתבעת 3 כי התובעת לא זימנה עדים רלבנטיים אשר היו עדים לאירוע ואף לא הגישה חוות דעת בטיחותית ומפנה בהקשר זה לסעיף 54 לפקודת הראיות.

     

    דיון והכרעה:

     

21. כבר עתה יצויין כי אין מחלוקת כי התובעת נפלה במקום. המחלוקת בין הצדדים היא סיבת הנפילה ואם יש להטיל אחריות על הנתבעות. נפילת התובעת תועדה בסרטון שצורף כראיה. מעיון בסרטון ניתן לראות את הנפילה עצמה כשרואים רק את פלג גופה העליון של התובעת. בסרטון רואים כי התובעת נפלה ואז כשהיא על הריצפה נעלמה מזווית המצלמה ונראית שוב כשעמדה לאחר שסייעו לה אחרים. מזווית המצלמה לא ניתן לראות כלל את ריצפת הקרקע עליה נפלה התובעת. כל שיש בסרטון לסייע הוא הוכחת נפילתה של התובעת שממילא אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

     

22. התובעת העידה בתחילת חקירתה הנגדית ביחס לסיבת הנפילה:

    "ש. אני הסתכלתי על התצהיר שלך ומבחינתי הוא לא כל כך ברור, מה גרם לך ליפול

    ת. אני ירדתי במדרגות והתחלתי ללכת בשביל. המקום חלק עם מהמורות וגרם לי לנפילה 

    ש. אמרת כנראה שמה ?

    ת. זה היה חלק ויש שם מהמורות וכיוון שהאספלט לא מסודר כמו שצריך נפלתי באזור הזה, זה גרם לנפילה

    ש. את לא יודעת להגיד בדיוק מה גרם לך ליפול

    ת. בטוח שהחלקתי במקום ששם יש מפגעים של המדרכה עצמה, זה חלק מאוד, לא מסודר, יש שם הרבה מהמורות . יש בידי תמונות" (עמוד 6-7 לפרוטוקול )

23. אותן תמונות יש לציין הן אותן תמונות ת/2 א-4 אותן אישר עד הנתבעת 1-2 כמקום הנפילה ועוד אתייחס לעדותו בהמשך בהרחבה.

24. התובעת הצביעה על מיקום נפילתה על גבי תמונות נ/1 ו- נ/2 . מהתמונות רואים כי האספלט עשוי טלאים.

25. התובעת העידה בחקירה הנגדית בצורה ספונטנית ועקבית, ולא ראיתי כי יש בעדותה סתירה או שינויים בגירסה כפי שניסו הנתבעות לטעון.

26. אין באמור בנספח ג' לתצהיר התובעת (טופס הודעה על תאונות אישיות) כדי לסתור את גירסתה בתצהיר ובחקירה הנגדית. בטופס ההודעה שהתובעת אישרה כנכתב על ידה צויין לגבי סיבת התאונה:" מפגע במדרכה וכתוצאה מכך המעידה והחבלה" ובתיאור התאונה צויין :" בעת שהלכתי בחצר ביה"ס נפגעתי לאחר שנתקלתי במפגע , מעדתי ונחבלתי קשות...." בגירסה זו של התובעת ניתן לראות כי ציינה שהסיבה לנפילה מפגע במדרכה. אומנם, במסמך לא פורט מה טיבו של אותו מפגע אך אין בכך כדי לפגוע בגירסתה. גם תיאור הנפילה אין בו כדי לסתור את גירסתה כעת בתצהיריה וכן בחקירתה הנגדית.

27. התובעת תיארה בחקירתה הנגדית את איזור הנפילה כאזור "כולו מהמורות וחלק מאוד , הרבה פעמים גם רטוב , יכול להיות שהיה רטוב גם באותו יום" משנשאלה אם היה רטוב באותו יום השיבה :" לא יודעת. יכול להיות. אם מסתכלים בתמונה אפשר לראות את האזור של השטיפה של המים שזורמים לכיוון של מקום הנפילה שלי.....הכל יכול להיות. מה שאני יודעת שהיה חלק והחלקתי, לא בדקתי ממה החלקתי, אני אומרת שהחלקתי.. רואים בדיוק ששם יש את הסימון" (ראו עמוד 9 שורות 2-10)

28. אין לזקוף את דבריה הנ"ל לחובתה של התובעת ולראותם כשינוי בגירסה. התובעת העידה באופן ספונטני וכן ולא שללה אופציה שעלתה ביחס לרטיבות. עדותה הפוזיטיבית ביחס לסיבת הנפילה היתה כאמור בתצהירה, בחקירתה הנגדית כי המקום היה חלק והיו שם מהמורות היא חזרה על כך בעמוד 7 שורות 1-5 וחזרה על כך שוב בעמוד 13 שורות 14-22 ). אני מפנה גם לעדותה שהובאה בסעיף 22 לעיל.

29. התובעת אומנם לא הביאה עדים מטעמה אך סיוע לעדותה ניתן למצוא דווקא בעדותו של המצהיר מטעם נתבעות 1-2 מר מלכה , שמעדותו עולה כי מיקום הנפילה היה בעייתי, עשוי מטלאים באספלט כפי שאף ניתן להתרשם מהתמונות שהוגשו.

30. מר אבי מלכה הוא המנהל האדמנסטרטיבי בבית הספר. בתצהירו הוא אישר כי הגיע לסייע לתובעת מייד לאחר נפילתה וזיהה שבר פתוח ברגלה והזמין אמבולנס. בסעיף 4 לתצהירו לא הכחיש מר מלכה את קיומו של מפגע במקום אלא בחר לציין כי לא הבחין במפגע "בלתי שגרתי " וכך ציין מלכה: "במקום לא היה כל מפגע בלתי שגרתי, לא היתה רטיבות" . (ההדגשה שלי-מ.ג'.מ.) עדותו זו של מלכה מאשרת קיומו של מפגע. לא ברור מה הכוונה "למפגע בלתי שגרתי" ומה הוא "מפגע שגרתי". שומה על מר מלכה לו רצה לומר כי לא היה במקום מפגע היה מציין זאת מפורשות והלשון בה בחר לנקוט להיעדר קיומו ל"מפגע בלתי שגרתי " תומכת כי במקום אכן היה מפגע. האמור ביחס לעדותו של מלכה בתצהירו עולה גם מחקירתו הנגדית כפי שאפרט להלן.

31. בחקירתו בבית המשפט מר מלכה זיהה את מיקום הנפילה הן לאחר צפייתו בסרטון הנפילה והן בתמונות ת2/-א ו- ת/2 ד' (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 23-35 ).

32. בתמונות רואים כי האספלט עשוי טלאים והעד אף העיד כי המקום הוא משופע (עמוד 19 שורות 33-35 וכן עמוד 20 שורות 1-3).

33. לגבי מקום הנפילה המופיע בתמונה ת/2 ד העיד מר מלכה כי במתחם בית הספר ביצעו עבודות שחייבו חריצת משטחים להעברת כבלים לתשתיות. עוד הוא ציין כי הטלאי שנראה בתמונה ת/2-ד היכן שנפלה התובעת הינו אחד מאותם חריצים. וכך ציין העד בעמוד 17-18 לפרוטוקול :

    "ש. יש גם המון במשטחים, במעברים

    ת. פחות, שאני אומר תשתית אני מדבר בעיקר על חשמל, ביוב, מדרכות פחות למרות שהמועצה עשתה עבודות תשתית גם במדרכות האלה, חרצה את המשטחים

    ש. מתי זה נעשה, החריצה הזאת

    ת. אנחנו בנינו את המבנים החדשים בחלק הדרומי של בית הספר בערך מ- 2007 עד 2012-2013 בנינו אזור חדש, המועצה בנתה, אני מטעם בית הספר, לחבר אותם לחשמל כל פעם בשלבים נעשו עבודות תשתית גדולות של יצירת תעלות

    .....

    ש. נכון שאת המשטחים, את התעלות שחרצו, סגרו במה שנקרא טלאי אספלט

    ת. נכון

    ......

    ש. אז אם אני מבין נכון, אני מצביע לך על ת/2 ד', האם אנחנו רואים דוגמא של תוואי אספלט

    ת. בהחלט

    ש. לסביר לבית המשפט איפה נראה ומה נראה

    ת. זו תעלה שחרצו להכניס קו חשמל לבנין, אני מסמן על התמונה את התעלה, התעלה נכנסת לתוך בית הספר, זה קו חדש שסללו על מנת לתת הזנה לבנין הזה

    ש. אני מציג לך סרטון מהמצלמות

    ת. לדעתי אני מכיר את הסרטון.

    ש. האם בסרטון הזה רואים את כל טלאי כתוצאה מהאספלט שהמועצה הניחה, לסגור את החריצה שעשתה להנחת הקווים

    ת. לדעתי הארוך בוודאות כן 

    ש. היתה איזה שהיא החלטה או שהיו פניות שאתה פנית למועצה, ביקשתם לעשות תיקונים יותר טובים במשטחים, אבל בגלל שתוכנית החומש היא שעוברים ללימוד במבנים החדשים יש פחות השקעה במבנים הישנים

    ת. מדייק, בהחלט"

34. ובהמשך חקירתו ע"י ב"כ המועצה נשאל העד מלכה על סקר הבטיחות שנערך לבית הספר וציין כי סקרי הבטיחות ביחס למיקום התאונה סווגו אותו כמחוייב תיקון אך בקדימות אחרונה מבין שלושה. העד מלכה הסביר כי קדימות 1 היא ברמת תיקון מיידית, קדימות 2 ברמת קדימות של 3 חודשים וקדימות 3 (נכון למיקום התאונה) הוא :"בעיה בטיחותית שהיא קיימת וכמעט אין דרך להתמודד איתה , אלא אם יש הרבה תקציבים....למיטב זכרוני הנושא של האספלט עלה בקדימות 3 אני נזהר אבל אני זוכר שזה היה" (ראו עמוד 24 לפרוטוקול) העד יש לציין לא צירף לתצהירו את סקרי הבטיחות אך אין בכך כדי לפגוע בתוכן העדות בייחוד לאור העובדה כי העד מלכה העיד ביחס לסקר הבטיחות לאחר שנשאל על כך בחקירה הנגדית.

35. משתי העדויות שהובאו בפניי, הן של התובעת והן של העד מר מלכה, עולה כי מיקום הנפילה היה עשוי מטלאים באספלט ומעדותו של מלכה עולה כי המקום סווג כטעון תיקון ע"י סוקר הבטיחות בבית הספר. מהעדות של מלכה ניכר כי היתה פחות השקעה במבנים הישנים, היכן שנפלה התובעת, מתוך מחשבה כי עוברים ללמד במבנים החדשים בבית הספר.

36. עוד צויין בעדותו של מר מלכה כי המיקום של הנפילה הוא בשיפוע וניתן אף לשים שם מדרגה:

    "ש. אני אומר לך עוד דבר מהיכרותך, אני אומר לך שבקלות אם תסתכל על המקום השיפוע פה הוא כזה שאפשר היה לשים שם מדרגות

    ת. לדעתי כן

    ש. רק במקום הנפילה

    ת. כן, יש עוד הרבה שטחים שאפשר לשים מדרגות, יש הרבה שיפועי אספלט. מי שהסתובב באזור, זה אזור שנקרא חטיבה עליונה, יש באזור כמה מקומות שהאספלט לא באותו מ0פלס, עולה ויורד, יש שיפועים

    ש. הוא נע בגלים

    ת. לא נע בגלים, יש שיפועים יותר חדים מזה. יש את הירידה שרואים בסרטון שיש ירידה חדה" (ראו עמוד 20 לפרוטוקול שורות 1-9)

37. העד אינו עד מומחה ועדותו ביחס להצבת מדרגות בגדר מומחיותו. אולם מעדותו עולה כי המקום של הנפילה היה בשיפוע. תיאורו של העד מר מלכה את מיקום הנפילה כמשופע ועשוי טלאים תומך בגריסתה של התובעת ביחס למיקום התאונה ביחס להפרשי הגובה בשביל כתוצאה מביטון השביל (סעיף 4 לתצהיר)

38. אציין כי טענת הנתבעות שסנדלי עץ אותם נעלה התובעת כגורם לנפילה אין לה על מה להתבסס. ראשית, התובעת אישרה כי נעלה סנדלים אך לא אישרה כי נעלה סנדלים מעץ (ראו עמוד 10 לפרוטוקול שורות 13-15) שנית, לא ברור מניין ההנחה כי מי שנועל סנדלים נמצא בסכנת נפילה כתוצאה מכך.

39. אוסיף לגבי סיבת הנפילה כי התובעת העלתה השערה בעדותה כי המקום היה רטוב. היא חזרה על כך בחקירתה הנגדית תוך שהיא מציינת יותר מפעם אחת כי אינה יודעת בוודאות לגבי הרטיבות ולא שללה את האופציה. בשים לב לכך, וכאשר התובעת בעצמה אינה יודעת לציין כי בנוסף לשיבוש האספלט היתה גם רטיבות, הרי שלא ניתן לקבוע זאת כממצא.

40. לסיכום, אני נותנת אימון בגירסת התובעת שנפלה כתוצאה מהמפגע שהוכח קיומו הן בתמונות שזוהו על ידי התובעת ועל ידי מר מלכה , הן בעדות התובעת והן בעדותו של מר מלכה.

41. אוסיף כי גם אם התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי אינה יודעת במדויק לגבי הרטיבות במקום וכי "הכל יכול להיות", אין בכך כדי לפגוע מגירסתה כפי שטוענים הנתבעות בסיכומיהן. התובעת ענתה לשאלות בצורה כנה ועשתה רושם אמין ולא ניסתה ליפות את המציאות מבחינתה. היא אכן לא ידעה לפרט לגבי הרטיבות וענתה כי מדובר בהשערה, אך עדותה לגבי המפגעים ותיאור המשטח היתה עקבית וברורה, תואמת את האמור בתצהירה ונתמכת גם בתמונות ובעדותו של מר מלכה.

42. גם טענתם של הנתבעות ביחס לאי הבאת עדים אין בה כדי לפגוע בגירסת התובעת. שכן, וכפי שציינתי לעיל, עדותה של התובעת ביחס למצבו של האספלט נתמכה במכלול הראיות כולל עדותו של מלכה. אין הצדקה לדחות את גירסת התובעת רק מהטעם שלא הביאה עדים.

43. קיומו של המפגע ומצבו הרעוע של משטח האספלט תואר על ידי התובעת בתצהירה ובחקירתה הנגדית, הוכח בעדותו של מלכה וכן נראה בתמונות שצורפו. מצבו הרעוע של משטח האספלט היווה סיכון מיוחד ועל שתי הנתבעות מוטלת חובת זהירות קונקרטית: הנתבעת 1 כמעבידתה של התובעת וכן כמחזיקה במקום ומפעילת בית הספר. הנתבעת 3 כבעלים של המבנה והמקרקעין וכן כמי שנטלה חלק בתחזוקת המקום.

44. מהעדות של מר מלכה עולה כי המקום בו נפלה התובעת היה מקום בו מתבצעים רק תיקונים ארעיים בעקבות רצון לעבור לבניינים חדשים . הוא תיאר כי "יש באיזור כמה מקומות שהאספלט לא באותו מפלס , עולה ויורד , יש שיפועים" (עמוד 20 לפרוטוקול ). העד ציין כי היו פניות למועצה שיבוצעו תיקונים מסיביים אולם נענו בשלילה בגלל שהתוכנית היא לעבור לבניינים החדשים.

    למרות מצבו הירוד של המקום, הנתבעות הפרו את חובתן לתקן את המפגעים הקיימים. גם אם רצו לעבור לבניינים חדשים כפי שעולה מעדותו של מלכה, עדיין ובשים לב שמדובר בתקופה של מספר שנים עד למעבר (משנת 2007 לכל הפחות עד לתאונה בשנת 2011) היה על הנתבעות לדאוג לתיקון המפגעים במקום באופן מיקומי.

45. העד מטעם רשת עמל, מר מלכה העיד בתצהירו כי רשת עמל יכולה להחליף מפגע מקומי בלבד ולא יכולה להחליף את כל מדרכות בית הספר ושטחי האספלט שכן מדובר בעלות של מאות אלפי שקלים. (סעיף 3 לתצהיר). עוד הוסיף מר מלכה כי המבנה הוא בבעלות המועצה שאחראית על "תחזוקת העל" של מבנים ותשתיות בית הספר, לרבות מקום הנפילה (סעיף 5 לתצהיר). העד הפנה להסכם שנחתם בין הצדדים.

46. בחקירתו הנגדית מר מלכה הסביר כי :"אם יש משהו קריטי שמתחייב תיקום במקום , וזה ביכולות של בית הספר, או שבית ספר מתקן או מזמין את המועצה" (עמוד 17 שורות 14-15). עוד הסביר העד כי הוא או אנשי האחזקה בבית הספר מזמינים את המועצה :

    " ש. כמה פעמים יצא לך להזמין את המועצה

    ת. אני אישית פחות אבל אנשי אחזקה מזמינים באופן קבוע

    ש. זאת אומרת שהם מזמינים את המועצה לבעיות אקוטיות הרבה פעמים בשנה

    ת. בהחלט, לבעיות תשתית

    ש. אני מבין שאתם עדים להרבה מאוד בעיות תשתית בבית ספר הזה

    ת. לצערי יש המון

    ש. יש גם המון במשטחים, במעברים

    ת. פחות, שאני אומר תשתית אני מדבר בעיקר על חשמל, ביוב, מדרכות פחות למרותש המועצה עשתה עבודות תשתית גם במדרכות האלה, חרצה את המשטחים" (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 24-32 )

47. העד ציין כי היתה פניה לתיקון המשטחים אולם בגלל תוכנית חומש לעבור לבניינים חדשים יש פחות השקעה במבנים הישנים (עמוד 18 שורות 20-23). העד ציין כי התיקונים במקום, משנת 2007 היו רק תיקונים ארעיים (עמוד 20-21 לפרוטוקול). העד מלכה חזר שוב בחקירתו הנגדית לב"כ המועצה על כך שתיקונים ברמת בית ספר נעשו על ידיו ותיקונים שלא ברמת בית ספר ביצעה המועצה. העד הסביר בחקירה החוזרת כי החלפת המשטחים של האספלט הם לא ברמת יכולת של בית ספר (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 1-3)

48. מטעם המועצה לא הובא כל עד ועדותו של מר מלכה בהקשר זה לא נסתרה כלל.

49. כפי שעולה מעדותו של מר מלכה החלפת משטח האספלט בכללותו כפי שהסביר העד היה באחריות המועצה. יחד עם זאת, תיקון מפגע מיקומי באספלט , דוגמת הטלאים באספלט במקום הנפילה של התובעת, הינו תיקון הנדרש לשמירה על משטח הליכה בטוח. במקום היו הפרשי גובה כתוצאה מהטלאים ולא עולה מעדותו של מר מלכה כי לא ניתן לבצע תיקון מיקומי לגבי הפרשי גבהים אלה. לא מדובר בהחלפת האספלט בכללותו, שמר מלכה ציין כי עלותו מאות אלפי שקלים. מדובר בתיקון מיקומי של ליקויים מקומיים באספלט שאין מניעה כי גם רשת עמל, המחזיקה במקום, מעבידתה של התובעת והמפעילה של בית הספר, תנקוט יוזמה לתיקון מיקומי למפגעים הקיימים. מר מלכה הסביר בעדותו כי צוות האחזקה שלו ביצע תיקונים שהם ברמת יכולת בית הספר. לא עולה מעדותו ולא נאמר על ידי העד כי תיקון מיקומי של ליקויים מקומיים באספלט אינם ביכולת בית הספר וצוות האחזקה שלו.

50. בחקירתו הנגדית של מר מלכה הוא נשאל לגבי המפגע המתואר על ידו בתצהירו "כבלתי שגרתי" , זה במקום התאונה, והוא אישר כי מפגע גדול שאנשיו לא מסוגלים להתמודד איתו זה לא מפגע דוגמת המתואר על ידו בסעיף 4 לתצהירו. (ראו עמוד 27 לפרוטוקול שורות 3-4).

51. בשים לב לכל האמור, אני קובעת כי שתי הנתבעות אחראיות ביחד ולחוד כלפי התובעת ובינן לבין עצמן באופן שווה.

      

    הטענות החוזיות והביטוחיות בין הנתבעות:

52. שתי הנתבעות הגישו הודעות הדדיות לצדדים שלישים. רשת עמל ומבטחתה נתבעת 2 הגישו הודעה לצד שלישי נגד המועצה וכן נגד מבטחתה חברת "מנורה" בעילה ביטוחית וחוזית לצד עילה נזיקית. מנגד, הגישה המועצה הודעה לצד רביעי נגד רשת עמל ומבטחתה חברת "הראל" וטענה גם היא לשיפוי מכח עילה חוזית וביטוחית לצד עילה נזיקית.

53. בין הנתבעות נחתם חוזה להפעלת בית הספר. (להלן: "ההסכם") מההסכם עולה כי אגודה שיתופית לה שייך בית הספר העבירה את זכויותיה וחובתיה בבית הספר למועצה. רשת עמל קיבלה במסגרת ההסכם את האחריות להפעיל את בית הספר.

54. רשת עמל טוענת כי בהתאם לחוזה בין הצדדים, על המועצה לשפותה בגין הנזק נשוא התביעה תוך שהיא מפנה לסעיף 5.ד. להסכם בין הצדדים. עוד טוענת רשת עמל כי המועצה התחייבה לבטח את רשת עמל בפוליסת ביטוח שהיא תזמין כמבוטחת בחברת מנורה, שצורפה ע"י רשת עמל כצד שלישי בהודעה לצד שלישי שהגישה (להלן:"מנורה").

55. בסעיף 5 להסכם, סוכם בין הצדדים ביחס לתחזוקה והשיפוץ של מבנה בית הספר כך:

    "5. תחזוקה וביטוח

    א.הרשות המקומית מצהירה כי המבנים במתחם ביה"ס הועברו מהאגודה לרשות באופן בלעדי והיא מסכימה להעמיד את השימוש והחזקה במבנה לעמל, לצורך קיומו ותפעולו של ביה"ס.

    מוסכם כי המבנים שבמתחם בית הספר יעמדו לרשות עמל ללא כל תמורה.

    ב.עמל תהיה רשאית להפעיל במבנה ביה"ס מרכז קהילתי ו/או מרכז להכשרת מבוגרים.

     

    ג.מוסכם בזה כי הרשות המקומית תשלם על חשבונה את המסים, הארנונות, האגרות, ההיטלים, החיובים מכל סוג שהוא, החלים ו/או יחולו על הבעלים ו/או המחזיק במבנים.

     

    ד.הרשות המקומית תהיה אחראית לשלמות ותקינות מבני ביה"ס ותהיה אחראית לעמידתם בכל דרישות משרד החינוך לצורך כך. הרשות המקומית תשפה את עמל בגין כל דרישה לדמי נזק או פיצויים בהם תחויב ו/או תידרש לשלם, בעבור מבנה.

     

    ה.הרשות מתחייבת לבטח את מבני ביה"ס, שטחו והמתקנים בו (כל המקרקעין) בפוליסת ביטוח בחברת ביטוח מוכרת בישראל מבלי לפגוע או לגרוע באמור לעיל, מתחייבת הרשות מקומית שבפוליסת הביטוח ירשם המבוטח הרשות המקומית ו/או עמל ביחד ולחוד וכן ויתור על תביעות שיבוב כנגד עמל.

     

    ו.הרשות מתחייבת להמציא לעמל אישור על הביטוח כאמור לעיל לכל תקופת הפוליסה וכן עם חידושה.

     

    ז.ביטוחי צד ג' כולל תלמידים, ציוד ומעבידים יבוצעו ע"י עמל ותקציב ביה"ס יחויב בהתאם. עובדי הרשות ו/או משרד החינוך יהיו מבוטחים כדין ע"י הרשות.

     

    ח.להבהרה מודגש בזה, כי עמל תבצע ביטוח מעבידים לגבי עובדי ביה"ס שהם עובדיה בלבד.

     

    ט.עמל תהיה אחראית באחריות חוקית כלפי צד ג' ו/או ציוד עד לגובה הסכום שיכוסה ע"י הביטוח. האחריות לסכומים ו/או למקרים שלא יכוסו ע"י הביטוח על פי סעיף זה תהיה משותפת לעמל ולרשות המקומית.

     

    י.מוסכם שביצוע הצטיידות ושיפוצים מאושרים בביה"ס יבוצעו ע"י עמל בתיאום מראש, בכפוף לתקציב המאושר."

     

56. רשת עמל צירפה את רשימת הביטוח של המועצה בחברת מנורה וטענה כי הפוליסה מורחבת לכסות את חבותה. רשת עמל מפנה לפוליסה של המועצה בחברת מנורה בה מופיע בשם המבוטח המועצה האזורית גלבוע וכן " ו/או כל גוף..ו/או שיש להם שליטה בו ו/או שהמועצה משתתפת בתקציבו".

57. רשת עמל מפנה לסעיף 2 להסכם בין הצדדים שקובע כי יתמנה לבית הספר ועד מנהל אשר כולל את ראש הרשות המקומית כיו"ר. לטענתה יש לראותה כגוף ש"המועצה משתתפת בתקציבו" כאמור בפוליסה ומכאן שיש לראותה כמבוטחת אף היא בפוליסת המועצה במנורה. המועצה ומנורה כופרות בסיכומיהן בטענה כי רשת עמל מבוטחת בפוליסה במנורה. לטענתן לא הוכח כי רשת עמל מתוקצבת על ידי המועצה מה גם שהפוליסה האמורה היא פוליסת חבויות צד ג' בעוד התובעת היא עובדת של רשת עמל. הפוליסה שצורפה לא יכולה לחול על מערכת היחסים בין התובעת לרשת עמל.

58. במחלוקת בין שתי הנתבעות בנוגע לתחולת הפוליסה במנורה אני מקבלת את טענתן של המועצה ומנורה. אכן, לא הוכח כי רשת עמל היא גוף מתוקצב על ידי המועצה. העד מלכה שהעיד מטעם רשת עמל כלל לא התיחס לכך בתצהירו. כמו כן, לא עולה מההסכם בסעיף 2 כי המועצה משתתפת בתקציב רשת עמל כגוף.

59. זאת ועוד, ממילא אין בפוליסה שהוצגה רלבנטיות לחבותה של רשת עמל כלפי התובעת אף אם יקבע כי הפוליסה כוללת את רשת עמל כמבוטחת. הפוליסה שהוצגה היא פוליסת חבות צד ג' שאינה רלבנטית ליחסים בין התובעת לרשת עמל שהם יחסי עובד מעביד והפוליסה הרלבנטית היא פוליסת חבות מעבידים. אוסיף כי הדברים גם מתיישבים עם ההסכם בין הצדדים שכן סעיף 5ז להסכם הטיל את עריכת הביטוח לנזקי צדדי ג' ומעבידים על רשת עמל ולא על המועצה.

60. אשר לתניית השיפוי, גם לגבי טענה זו אני דוחה את טענות עמל ומבטחתה. הלכה פסוקה היא כי תניית שיפוי תפורש בדרך מצומצמת ודווקנית. (ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקווה בע"מ נגד יוסיף סמרי פד"י מו(4) 421 וכן ע"א 119/90 א מצא סולל בונה בע"מ נגד שרף עבודות צנרת בע"מ( 3.10.1994).

61. רשת עמל מפנה לסעיף 5.ד. להסכם וטוענת כי יש לפרשו כמטיל חובת שיפוי על המועצה. סעיף 5 ד קובע : "הרשות המקומית תהיה אחראית לשלמות ותקינות מבני ביה"ס ותהיה אחראית לעמידתם בכל דרישות משרד החינוך לצורך כך. הרשות המקומית תשפה את עמל בגין כל דרישה לדמי נזק או פיצויים בהם תחויב ו/או תידרש לשלם, בעבור מבנה"

62. לא ניתן לפרש את הסעיף כמטיל חובת שיפוי במקרה דנן עבור פיצויים למקרה של נזקי גוף. זאת ועוד, לא עולה ממקרא ההסכם כי הוא מטיל חובת שיפוי על המועצה גם מקום שרשת עמל עצמה התרשלה ונמצאת אחראית לנזקים, כפי שנקבע במקרה דנן.

63. כאמור, המחלוקת בין הנתבעות באה לידי ביטוי גם בהודעות לצד שלישי ההדדיות שהוגשו, שכללו גם עילה נזיקית. בהקשר זה אחזור על ניתוח האחריות לעיל בהן קבעתי כי מידת האשמה של שתי הנתבעות היא זהה. כפועל יוצא שתי ההודעות ההדדיות לצדדים שלישיים נדחות.

64. אשם תורם:

65. במקרה דנן, התובעת הכירה היטב את מקום התאונה שהוא מקום עבודתה, והלכה בו באופן תדיר ומידי יום. התובעת היתה מודעת למצבו הרעוע של השביל . תשומת לב מוגברת של התובעת היה בה כדי למנוע את הנפילה. על כן, יש לזקוף לחובתה אשם תורם בשיעור - 15%.

     

    נזקי התובעת:

66. התאונה אירעה ביום 18.5.2011 . התובעת **** במקצועה , ילידת XX.X.1961 , בת 50 במועד התאונה וכיום בת 57.

67. כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בקרסול רגל שמאל. היא טופלה בבי"ח העמק שם אושפזה ואובחן שבר בקרסול. התובעת עברה ניתוח לשחזור השבר וקיבוע פנימי. במהלך הניתוח נצפה פצע בעור והיא טופלה באנטיביוטיקה דרך הוריד למשך 3 ימים.

68. התובעת אושפזה למשך 5 ימים בסיומם שוחררה כשרגלה מגובסת עם המלצה להליכה ללא דריכה ורגל מורמת. הגבס הורד כעבור 7 שבועות.

69. לאחר הסרת הגבס, לפי טענתה, עקב כאב חד היא נפלה במדרגות ואובחן שבר בכף רגל ימין. התאונה השניה אירעה ביום 18.8.2011.

70. התובעת טוענת כי נעדרה מהעבודה למשך 8 חודשים. עם חזרתה לעבודה עבדה בהיקף משרה חלקית למשך חודשיים נוספים.

71. לצד עבודתה כ*** טענה התובעת כי עבדה גם כ***. לטענתה, בשל המאמץ הפיזי הדורש עמידה ממושכת, הליכה ועליה במדרגות באתרי בניה, היא נאלצה להפסיק את עבודתה כ**** ובמקביל גם צמצמה באופן משמעותי את היקף משרתה כ*** אצל הנתבעת.

72. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת מומחה שנערכה בידי ד"ר קליגמן מרדכי, אשר העמיד את נכותה האורתופדית הצמיתה כתוצאה מהתאונה על שיעור של 15% בהתאם לסעיפים 35(1) ב ו-ג לתקנות המוסד לביטוח לאומי, וכן נכות אסטטית בגין צלקת מכאיבה בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 75(1)ב. בנוסף, ד"ר קליגמן קבע כי נותרה לתובעת נכות בגובה 10% בכף רגל ימין, בהתאם לסעיף 49(4). מאידך, בחוות דעתו של ד"ר שי פריימן, מומחה בתחום האורתופדי מטעם הנתבעות, אשר בדק את התובעת בחלוף כשנתיים ממועד התאונה, נקבע כי נכותה האורתופדית הצמיתה והמשוקללת של התובעת הינה בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות וכי לא נותרה לה נכות אסטטית.

     

73. בשל הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים מונה פרופ' משה רופמן כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' רופמן ציין כי בעקבות החבלה והשבר בקרסול שמאל מיום 18.5.2011 נותרה לתובעת נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% בהתאם לתקנה 35 (1) ב לתקנות המל"ל. פרופ' רופמן קבע את הנכות עקב הגבלת תנועות שמלווה בתפיחות סינוביאלית קלה בפן המדיאלי-קידמי של המיפרק. כן הוא קבע כי לא נותרה לתובעת נכות פלסטית. לגבי הפגיעה בכף רגל ימין שנגרמה בתאונה השניה קבע פרופ' רופמן כי לא נותרה בגין פגיעה זו נכות רפואית וכי השבר נרפא באופן מלא.

     

74. המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל) הכיר בתאונה כתאונת עבודה. לתובעת הוכרה תקופת אי כושר מלאה בת 3 חודשים. לאחר תקופת אי הכושר נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 50% למשך חודש וחצי ועוד נכות זמנית בשיעור 30% למשך 4 חודשים נוספים לאחר תקופה זו נקבעה נכות זמנית נוספת בשיעור 15% למשך 7 חודשים נוספים עד יום 30.9.2012 . החל מיום 1.10.2012 נקבע כי נכותה הצמיתה של התובעת הינה בשיעור 10% .

     

75. ביחס לתאונה השניה , לא עולה מהתיעוד הרפואי כי קיים קשר כלשהו בין התאונה השניה לבין השלכות התאונה דנן. התאונה השניה יש לציין היא תאונת נפילה במהלך ירידה ממדרגות כאשר בתקופה זו הגבס מרגלה של התובעת כבר הוסר. אין בחוות הדעת של פרופ' רופמן קביעה לגבי קשר רפואי כלשהו בין התאונה הראשונה והשלכותיה לבין אירוע התאונה השניה. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית לגבי אירוע התאונה השניה והסבירה כי סבלה מכאבים "מעדתי ונפלתי ושברתי את הרגל השניה כתוצאה מהכאבים שהיו לי ברגל שמאל. על כך שהיו לי כאבים אני יכולה להראות לך, כל התקופה הייתי מטופלת במששכי כאבים ועם קביים.

    • מתי היו לך קביים

      ת. בתקופה של הגבס " (ראו עמוד 10 לפרוטוקול שורות 34-35) ואולם בעת התאונה השניה הגבס כבר הורד חודש לפני כן.

76. גם בדו"ח המיון מיום התאונה השניה אין זכר לגירסת התובעת וכל שצויין שם בדו"ח המיון:"לדבריה היום נחבלה ברגל ימין" התובעת נשאלה לגבי הרישום בדוח המיון וענתה "יכול להיות שכן". עדותה של התובעת לגבי נסיבות התאונה השניה , הינה עדות יחידה, שאין לה כל סיוע בראיות.

77. לסיכום בנקודה זו, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי התאונה השניה קשורה לתאונה נשוא התביעה והשלכותיה.

78. כאב וסבל:

    בשים לב לגובה הנכות הרפואית, האישפוז , הניתוח והטיפולים להם נזקקה התובעת אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין כאב וסבל.

    הפסד שכר :

79. מנתוני המל"ל עולה כי שכרה של התובעת עובר לתאונה על סך של 8,525 ₪ ובשערוך להיום 8,567 ₪.

80. התובעת טענה כי עבדה כ***נוסף לעבודתה כ**** . טענה זו של התובעת לא הוכחה בפניי. התובעת צירפה לתצהירה טופס דיווח על הכנסות לשנת 2010 ממנו עולה כי מלבד להכנסתה כשכירה בנתבעת לתובעת היתה הכנסה מעסק בסך של 11,226ש"ח במשך אותה שנת מס. לעומת זאת, מתקציר הדוח לאותה שנה עולה כי ההכנסה מעסק היתה 5,950 ₪. ביחס לשנת המס 2011 צורף דיווח ממנו לא ניתן ללמוד על הכנסתה של התובעת שכן הטור הנוגע להכנסותיה כשכירה מחוק וההכנסות מעסק הן ריקות. (ראו עמוד 2 לטופס דיווח על הכסות לשנת 2011) ביחס לשנות המס 2012 וכן 2013 לא צורפו טפסי דיווח מפורטים. הוגשו הודעות השומה אך מהן לא ניתן ללמוד ממה מורכבת ההכנסה אם מעסק או ממשכרות. התובעת נשאלה על הטפסים שהגישה אך לא ידעה לתת הסבר לגביהם(עמוד 12 לחקירתה שורות 20-36)

81. התובעת לא הוכיחה כלל את הכנסתה כ**** למרות שיכלה להביא מסמכים כגון הזמנות עבודה, עדויות של לקוחות. כאמור, מהמסמכים שצירפה לתצהירה לא ניתן ללמוד דבר . רואים כי היתה הכנסה קטנה בשנת 2010 אך בשנת 2011 שנת התאונה לא הוכחה כלל הכנסה כלשהי מהעסק הנטען. יובהר כי התובעת נשאלה על עבודתה הנוספת בחקירתה הנגדית ולא ידעה לספק הסבר לגבי הכנסותיה. היא טענה כי ישנם מסמכים שמוכיחים את הכנסותיה אולם אלה לא צורפו על ידה (ראו לעניין זה עמוד 12 לחקירתה הנגדית של התובעת שורות 1-13)

82. על כן, חישוב הפיצוי יתבסס אך ורק על הכנסתה של התובעת מעבודתה כשכירה אצל הנתבעת. הכנסתה עמדה על סך של 8,567 ₪ לחודש.

83. התאונה אירעה ביום 18.5.2011 וביום 18.8.2011 אירעה התאונה הנוספת. התובעת לא ידעה להסביר בחקירתה הנגדית כיצד נפגעה הכנסתה "אין לי פה את כל תלושי השכר שמראים אבל היתה לי פגיעה במשכורת" אך היא הפנתה לכך שהיתה ירידה בהיקף משרתה עמוד 15 שורות 4-10) .

84. הירידה בהיקף משרתה של התובעת היתה רק בשנת הלימודים שהתחילה בספטמבר 2015 מעל ארבע שנים לאחר התאונה. לא הובאו בפניי מסמכים כלשהם הנוגעים להורדת היקף המשרה כגון בקשה למעביד, החלטת המעביד וכיוצ"ב מסמכים מהם ניתן ללמוד על סיבת ההורדה בהיקף המשרה. נכותה של התובעת הינה נכות בשיעור 10% רפואית. אין בנכות זו כדי להשפיע על עבודתה כ*** באופן שתצמצם את היקף משרתה כנטען.

85. התובעת ציינה כי חזרה לעבודתה לאחר התאונות ביום 13.11.11(סעיף 25 לתצהירה). ביום 18.8.2011 כאמור אירעה התאונה השניה. בתקופה זו התובעת היתה בתקופת נכות זמנית בשיעור 50% במל"ל. התובעת לא צירפה תלושי שכר ביחס לאותה תקופה ובכלל. היא הסתפקה בצירוף טפסי 106. בטופס 106 לשנת התאונה ניתן לראות כי עבדה 12 חודשים והכנסתה היתה דומה להכנסתה כפי שעולה מטופס 106 לשנת 2010. לא ברור מהטפסים מה היתה תקופת ההיעדרות בפועל. מנתוני המל"ל עולה כי בתקופת ההיעדרות , אי הכושר במל"ל, דמי הפגיעה שולמו על ידי המעביד (ראו פירוט תשלום דמי פגיעה בתקופת אי הכושר). כל שניתן ללמוד מטפסי 106 שלתובעת לא נגרם הפסד כלשהו בשכר והכנסתה היתה כמעט זהה להכסנתה בשנה לפני התאונה. התובעת לא צירפה תלושי שכר מהם ניתן היה לראות מה היו מרכיבי שכרה ששולמו לה על ידי המעביד. לא הוכח בפניי כי השכר ששולם בתקופת ההיעדרות היה בשיעור 75% מהשכר(כפי שמשלם המל"ל). נתונים אלה יכלה התובעת להוכיח בקלות על ידי צירוף תלושי שכר. משלא הוכחו הפסדים כלשהם, אין לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו לעבר בתקופת אי הכושר. אומר כבר עתה כי ברור שאין מקום לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לה בתקופת אי הכושר מהפיצוי.

86. אשר ליתר התקופה עד היום, הגם שלא הוכחה ירידה בשכר, הרי שלא ניתן לשלול כי מהתובעת נמנעה אפשרות של קידום בשכר עקב התאונה. בשים לב לאמור אני פוסקת פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪ עבור תקופה של השנים 2012 ועד היום.

87. בגין הפסד שכר לעתיד, הרי שבשים לה לגילה של התובעת, ולאופיה של הנכות, לא מן הנמנע כי לנכותה תהיה השפעה על תפקודה בעבודתה עם התקדמות הגיל. מדובר בנכות בקרסול ובעבודתה של **** יש עמידה ממושכת על הרגליים. גם אם הצליחה התובעת לחזור לעבודתה לא מן הנמנע כי לנכותה הרפואית תהיה השלכה עם התקדמות הגיל. על כן, אני מעמידה את הפגיעה בכושר ההשתכרות בשיעור 50% מנכותה הרפואית. על בסיס שכרה בסך של 8,567 ₪ לחודש בחישוב אקטוארי עד גיל 67 הפסד השכר לעתיד יעמוד על : 103.56 X 5% X 8,567 ₪ ובסך הכל 44,360 ₪.

88. הפסדי פנסיה ותנאים סוצילאים: על דרך האומדנא, פיצוי בסך של 10,000 ₪ (הסכום הוא נגזרת מהפסדי השכר שנפסקו בעבר ובעתיד).

89. עזרה מהזולת: התובעת העידה על עזרה מוגברת במשך הבית לה נזקקת לאחר התאונה (ראו עמוד 14 לפרוטוקול שורות 29-36). בתצהירה היא העידה לגבי עזרה מבני המשפחה שקיבלה לאחר התאונה (סעיפים 14 ו- 15). התובעת יש לציין היתה בגבס תקופה של 7 שבועות ולאחריה היתה בתקופת טיפולים ושיקום. בגין עזרת בני משפחה מוגברת, לעבר ולעתיד אני פוסקת לתובעת סכום פיצוי בסך של 15,000 ₪ .

90. הוצאות: אף שמדובר בתאונת עבודה, ובשים לב לטיפולים להם התובעת נזקקה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 1500 ₪ בגין הוצאות עבור נסיעות לטיפולים ורכישת תרופות ותשלומים ששילמה התובעת מכיסה.

91. סה"כ הפיצוי :

    כאב וסבל 40,000₪

    הפסד שכר בעבר 15,000 ₪

    הפסד שכר בעתיד44,360 ₪

    הפסדי פנסיה ותנאים סוציאלים 10,000 ₪

    עזרת מהזולת 15,000 ₪

    הוצאות 1,500 ₪ 

    סה"כ הנזק 125,860 ₪

     

    בניכוי אשם תורם 15% : 106,981 ₪

     

    בניכוי תשלומי מל"ל 50,923 (גימלת נכות ללא דמי הפגיעה ) סה"כ הפיצוי 56,058 ₪ .

     

92. סוף דבר:

    אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 56,058 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. כן ישלמו הנתבעות שכ"ט מומחים (דר' קליגמן ופרופ' רופמן)  ששילמה התובעת וכן אגרת תביעה ששולמה עם הגשת התביעה.

    התשלומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

     

    ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ח, 25 יוני 2018, בהעדר הצדדים.