פלונית נ' קצין התגמולים - משרד הבטחון

השופטת ד' ברק-ארז:

1. האם ועדה רפואית הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים או החוק) מוסמכת להורות על עריכת חקירה סמויה בעניינו של נבדק על מנת לאסוף מידע באשר למצבו הרפואי או התפקודי? זו השאלה הניצבת בפנינו.

2. שאלה זו התעוררה בגדרה של בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.2.2016 (ע"ו 42976-05-15, השופט כ' מוסק). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת לפי חוק הנכים (להלן: הוועדה הרפואית העליונה) מיום 9.3.2015. ייאמר כבר עתה כי ההחלטה האמורה הפחיתה את אחוזי הנכות שנקבעו למבקשת בעבר, וזאת לאחר שהוועדה הרפואית העליונה קיבלה לידיה ממצאים של חקירה סמויה שיזמה בעניינה של המבקשת.

3. המבקשת העלתה שלל טענות כנגד החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 1.3.2017 קבענו כי יש להעניק רשות ערעור בנקודה אחת בלבד – היא השאלה המשפטית המפורטת בפתח פסק הדין – ונתנו הוראות בדבר הגשת סיכומים משלימים בנקודה זו. בהתאם לכך, המבקשת תיקרא להלן המערערת. המשך הדברים יתייחס אך לטענות הרלוונטיות לדיון בשאלה שלגביה ניתנה רשות ערעור.

הרקע להענקת רשות הערעור

4.  חרף העובדה שחוק הנכים אינו חדש עימנו, שאלת סמכותן של הוועדות הרפואיות להורות על חקירה סמויה בעניינם של נבדקים טרם זכתה לדיון לגופם של דברים. למען שלמות התמונה נציג בפתח הדברים את ההתייחסויות החלקיות לשאלה זו בהחלטות בעניינים קרובים או בהתייחסויות אגב אורחא.

5.  למעשה, עתירה המכוונת נגד סמכותה של ועדה רפואית הפועלת לפי חוק הנכים "להמליץ על עריכת מעקב סמוי" ביחס לנבדק הוגשה לבית משפט זה כבר בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת (ראו: בג"ץ 3121/98 גל נ' הממונה על הועדה הרפואית (6.7.1998)). עם זאת, בית המשפט לא נדרש באותו מקרה לדון בטענה לגופה מטעמים דיוניים, בהפנותו את העותר למסלול הערעור הקבוע בחוק על החלטה של ועדה רפואית.

6.  מעבר לכך, ההחלטה הקרובה ביותר לענייננו בבית משפט זה ניתנה ברע"א 3625/05 סלמאן נ' קצין התגמולים (2.4.2006) (להלן: עניין סלמאן). באותו מקרה נדון עניינו של אדם אשר הוכר כנכה על פי החוק, ובהמשך ביקש להיבדק על ידי ועדה רפואית עקב החמרה בנכותו. הוועדה הרפואית החליטה לערוך חקירה סמויה להדגמת תפקודו, ובהמשך לכך דחתה את בקשתו והותירה את שיעור נכותו על כנו. לאחר שנדחה ערעור שהגיש אותו אדם לבית המשפט המחוזי, הגיע המקרה לבית משפט זה. השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין דחה את בקשת רשות הערעור, ואגב כך העיר כי שאלת החקירה הסמויה, סמכות הוועדה לגביה ודרכי עשייתה היא שאלה "נכבדה ושנויה במחלוקת". הוא הוסיף כי בנסיבות אותו עניין לא נדרשה הכרעה בה מכיוון שהוועדה הרפואית ביססה את החלטתה בראש ובראשונה על ממצאים קליניים ולא על ממצאי החקירה (עניין סלמאן, בפסקה ו(1)).

7.  לצד זאת, ציין השופט רובינשטיין, בהערת אגב, כי הוא נוטה לסבור שוועדה רפואית עליונה אכן רשאית ליזום חקירה סמויה בעניין מצבו של נבדק, בבחינת "רע הכרחי" – "אם בהיקש ואם כסמכות טבועה, בחיפוש אחר האמת, ואף לפי השכל הישר, אין לחייב ועדה להכריע בשאלה רפואית העומדת לפתחה בעוד ספק מקנן בליבה באשר לעובדות וניתן להתיר ספק זה על ידי מעקב סמוי" (עניין סלמאן, בפסקה ו(4)). לצד זאת, סבר השופט רובינשטיין כי ראוי, לשם טוהר ההליך, שהוועדה הרפואית תערוך את החקירה שלא באמצעות המשיב – שכן הוא צד המתדיין בפניה. מכל מקום, השופט רובינשטיין ציין כי הסוגיה הכללית של חקירות סמויות טרם הוכרעה בבית משפט זה ואף המחוקק טרם נדרש לה (שם).