פסיקה חשובה של בית המשפט העליון מבהירה כי לוועדות רפואיות שפועלות על פי חוק הנכים אין סמכות לבצע חקירה סמויה על אודות מצבם הרפואי של נבדקים. בפסק הדין נכתב שהחקירה פוגעת בפרטיות ויכולה להיעשות רק בהסמכה מפורשת בחוק.
שוטרת שנפגעה במהלך שירותה ביקשה ב-2011 מקצין התגמולים להעלות את אחוזי הנכות שנקבעו לה. הוועדה הרפואית ערכה אחריה חקירה סמויה ובסופו של דבר הפחיתה את אחוזי הנכות שלה. בית המשפט העליון ביטל באחרונה את ההחלטה לאחר שקבע שהוועדה פעלה בחוסר סמכות כשהורתה על ביצוע החקירה הסמויה.
הנפגעת, ילידת 1945, שירתה שנים ארוכות במשטרת ישראל. במהלך שירותה היא הייתה מעורבת בכמה תאונות והוכרה על ידי קצין התגמולים כנכה בשיעור של 19% בשל הגבלות תנועה בצוואר ובברך.
ב-2011 הגישה האישה לקצין התגמולים בקשה לבדיקה חוזרת של דרגת הנכות שלה וטענה להחמרה במצבה. במאי 2011 דחתה הוועדה הרפואית העליונה בירושלים את בקשתה. במסגרת ערעור שהגישה האישה הוחזר הדיון לוועדה.
בסוף 2013 קיבלה האישה הודעה שלפיה הוועדה ביצעה בעניינה חקירה סמויה שכללה תצפיות, מעקב ופיקוח על פעולותיה במשך ארבעה ימים ברציפות. הוועדה ציינה בהודעה כי תוצאות החקירה העלו שהיא יכולה לבצע תנועות שונות של הראש והגפיים ולכן אחוזי הנכות שלה מופחתים לדרגה של 10%.
האישה הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי אך נדחתה. בנסיבות אלה היא הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון באמצעות עו״ד אסתר שלום. עו״ד שלום טענה כי אין כל מקור חוקי המסמיך וועדה רפואית של קצין התגמולים לבצע חקירה סמויה מעין זו הפוגעת קשות בזכותם החוקתית לפרטיות של הנבדקים.
קצין התגמולים, שיוצג על ידי עו״ד שרון מן אורין, טען מנגד כי לוועדות הרפואיות יש סמכות להורות על ביצוע חקירה סמויה על מנת לאפשר להן להגיע לחקר האמת בקשר למצבו הרפואי של הנבדק. לדבריו, לעתים הברירה היחידה העומדת בפני וועדה רפואית היא לצפות בתפקודו היומיומי של הנבדק, דבר שניתן לעשות רק באמצעות חקירה סמויה. הוא הדגיש כי חקירות אלה מתבצעות רק כשיש ״פער שאינו ניתן לגישור״ בין התמונה הרפואית שמציג הנבדק לבין הממצאים האובייקטיבים.
זכות חוקתית לפרטיות
אך השופטת דפנה ברק ארז קיבלה את הערעור. השופטת ציינה שאין מחלוקת שחקירה סמויה המתחקה אחר מעשיו של אדם פוגעת בזכותו לפרטיות, זכות חוקתית המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לדבריה, הפגיעה קשה ביתר שאת כשמדובר בבילוש והתחקות על רקע נכותו של אדם.
השופטת הוסיפה שבחוק הנכים אין כל הסמכה, אף לא כללית, של הוועדות הרפואיות לקיים חקירה גלויה או סמויה של הנבדקים.
זאת ועוד, סוגית החקירות הסמויות מעלה שאלות רבות כמו מיהו הגוף שראוי לבצע את החקירות, מהן הנסיבות שבהן ניתן להורות על מעקב ועוד. בנסיבות אלה, ״דרך המלך״ היא הסדרת הסוגיה בחקיקה מפורשת ולא ניתן לגבש את המדיניות ״תוך כדי תנועה״.
בנסיבות אלה ביטלה השופטת את החלטת הוועדה הרפואית והחזירה את הדיון לוועדה רפואית בהרכב חדש כדי שתדון בבקשת המערערת לקביעה מחודשת של אחוזי נכותה, ללא התחשבות בממצאי החקירה הסמויה.
השופטים יורם דנציגר ועוזי פוגלמן הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין