פלונית נ' עד 120 רמת החיל ואח'

תביעה זו עניינה נזקי הגוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1931, לאחר שנפלה בעת שנכנסה לשטחי הנתבעת-1, לטענתה כתוצאה מכך שדלת הכניסה האוטומטית פגעה בה.

הצדדים חלוקים בשאלת החבות והנזק.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה שהנתבעות והצד השלישי אחראיות לתאונה ועליהן לפצות את התובעת על נזקיה. אפרט את טעמי.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובעת, ילידת 10/7/1931, בת כ-82 במועדים הרלוונטיים, עברה להתגורר סמוך למועד התאונה בבית המגורים שמפעילה הנתבעת-1 (להלן: "הנתבעת"). כמפורט לעיל, התובעת, לטענתה, נפלה ונפגעה עת ביקשה להיכנס למתחם המגורים.

   הנתבעת הינה רשת דיור מוגן לגיל השלישי, המחזיקה בשטח ובעלת השליטה בו. הנתבעת-2, הינה מבטחת הנתבעת.

   הצד השלישי הינה החברה שהתקינה את הדלת ותחזקה אותה במהלך השנים.

2. התובעת הגישה חוות דעת לפי נגרמו לה בתאונה 42% נכות אורתופדית בגין שברים בחוליות והגבלת תנועות עמוד שדרה. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן לפיה לא נותרה לתובעת נכות בתאונה. מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע שכתוצאה מן החבלה נגרמו לתובעת 15% נכות, בגין הגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה ו- 5% נוספים בגין שבר דחיסה בחוליה.

3. הצדדים ניהלו הליך ממושך ומייגע, כאשר בדיון ההוכחות הארוך יתר על המידה שהתנהל בתיק העידו בפרשת התביעה התובעת והשומר שעמד בסמוך, מטעם הנתבעת, העיד אחראי האבטחה, ומטעם הצד השלישי - מנכ"ל הצד השלישי.

4. בסיכומיה מעלה התובעת שלל טענות שלחלקן אין זכר כלל בכתב התביעה בנוגע לאחריות הנתבעות ועותרת לפיצוי בשיעור של למעלה ממליון שקלים, תוך שהיא מצרפת מסמכים נוספים לראשונה בסיכומים.

   הנתבעות והצד השלישי טוענות שבשל גרסתה המבולבלת של התובעת, לא עלה בידה להוכיח את התרחשות התאונה והנזקים שארעו בה ומשכך יש לדחות את התביעה, ולחלופין, לדחות את הטענות בעניין הנזק. לחלופי חלופין, מעלות הנתבעות והצד השלישי, טענות זו כלפי זו.

   הצדדים בחרו שלא לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתו ואולם כל אחד מהם מעלה טענות כנגד חוות הדעת ומבקש לאמץ את חוות הדעת מטעמו.

5. אבהיר כבר כאן כי ברי, שמסמכים שצורפו לראשונה לסיכומי התובעת אינם יכולים להתקבל לתיק ולא ניתן ליתן להם משקל כלשהו. הוא הדין לגבי טענות שהועלו לראשונה בסיכומים על ידי מי מהצדדים מבלי שנטענו קודם לכן בכתבי בית הדין או בתצהירים שהוגשו.

   עוד אבהיר במענה לטענת הנתבעת-2, שלא צורפה פוליסת הביטוח ומשכך יש לדחות את התביעה נגדה, שהפוליסה צורפה במסגרת נספח ו' לתצהירי התובעת ומדובר בטענה חסרת יסוד.

6. נוכח גדר המחלוקת בין הצדדים אפתח את הדיון בבירור שאלת החבות ולאחר מכן אדון בנזק.

   התאונה

7. כאמור, הנתבעות טוענות שלא עלה בידי התובעת להוכיח גרסתה בנוגע למועד האירוע ומהלכו. כפי שיפורט להלן, הראיות שהובאו, חלקן מפי הנתבעות עצמן בבחינת הודאת בעל דין, לא מותירות ספק בדבר התרחשות התאונה, כנטען על ידי התובעת.

8. בכתב התביעה טענה התובעת שבתחילת שנת 2014, לאחר שהחלה להתגורר בדיור המוגן של הנתבעת, הופלה בכניסה הראשית כתוצאה מדלת אוטומטית אשר רמסה אותה בחוזקה והעיפה אותה לרצפה לעיני ההמון אשר היה אותה עת בכניסה. לאחר האירוע קיבלה עזרה ראשונה ובכלל זה הגיע קצין הבטחון הראשי של הנתבעת לדירת התובעת על מנת להכין דו"ח אירוע והבהיר לתובעת שצפה במצלמות האבטחה בסרט האירוע. כן קיבלה התובעת טיפול רפואי. התובעת לא נקבה במועד האירוע בכתב התביעה.

9. בתצהיר עדותה הראשי הסבירה התובעת שבתחילת שנת 2014 החלה להתגורר אצל הנתבעת. התובעת תארה, שביום 11/2/2014 דלת הכניסה האוטומטית לבית האבות דחפה אותה על הרצפה, היא נפלה ונפגעה בכל חלקי גופה ובעיקר בגב. התובעת הוסיפה שהשומר, בכניסה היה עד לתאונה, וקצין הבטחון של הנתבעת, הגיע לדירה, שאל אותה שאלות ואמר שהסרט על נפילתה שמור אצלו במחשב.

10. סמוך למועד עדותה של התובעת ביקש בא-כוחה לקבל את תצהירה בלא חקירה מכיוון שאינה מסוגלת להעיד בשל מצבה הבריאותי ובכלל זה לאחר שאובחנה כסובלת מדמנציה קלה. הבקשה נדחתה, לאחר שנמצא שהנתונים שהוצגו לא מלמדים שהתובעת אינה כשירה להעיד, מה גם שלו כך היה ספק אם ניתן היה לקבל את תצהירה ולייחס לו משקל.

    התובעת התייצבה לעדות ונחקרה בחקירה נגדית. במסגרת חקירתה, השיבה התובעת, כי אינה זוכרת את מועד האירוע, אינה זוכרת את פרטי הדברים בתצהירה ואינה זוכרת אם נכנסה או יצאה מן הדלת, אף שידעה לומר שבאה להעיד על הנפילה. התובעת אישרה שנפלה מספר פעמים בשנים האחרונות. העדה אף השיבה, כי יכול להיות שב- 11/2/14 (המועד הנטען בתצהירה) נפלה במקום אחר.

11. אין מחלוקת שהתובעת טופלה על ידי הצוות הרפואי בנתבעת ולפיכך מצבה הרפואי מתועד ב"תיק המטופל" שמנהלת הנתבעת. מתיק זה קשה ללמוד על מועד האירוע. אין תיעוד מיום האירוע הנטען ומופיעים בו מספר תאריכים אפשריים. כך לדוגמא – בתאריך 16/2/14 נרשם שהתובעת נבדקה בחדרה לאחר שהיא מתלוננת על קושי בהליכה לאחר נפילה; בתאריך 2/3/14 נרשם שמתלוננת על כאבים בגב לאחר נפילה לפני מספר שבועות; בתאריך 3/3/14 נרשם שמתלוננת על כאבים בגב לאחר שנפלה לפני כשבוע; בתאריך 5/3/14 נרשם שנפלה הבוקר ומתלוננת על כאבים בגב.

12. נוכח דברים אלה טוענות הנתבעות, שגם אם אינן מכחישות שהייתה נפילה, ממכלול העדויות ניתן לומר בבירור שהתובעת לא יודעת מתי היא נפלה, אין שום עד אובייקטיבי שיכול להעיד על יום האירוע או מסמך רפואי שיתמוך בטענתה בתצהיר, כאשר בכתב התביעה לא נכתב כלל מועד הנפילה. כמו כן, מוסיפות הנתבעות שלתובעת מספר נפילות וברור שאין קשר בין פגיעותיה לבין מועד תאונה בלתי ידוע שמיוחס לנתבעות. בנסיבות אלה, מבקשות הנתבעות להורות על דחיית התביעה נגדן אך בשל כך.

13. אין אלא להצר על העלאת טענות אלה וטוב היה שלא היו מועלות כלל, כאשר מן הראיות שהובאו עולה שלא יכולה להיות כלל מחלוקת שהתובעת אכן נפלה, שמועד הנפילה תועד על ידי קצין הבטחון של הנתבעת, שקיימת הודאת בעל דין של הנתבעות בנוגע לעצם הנפילה וכפי שיפורט להלן גם לסיבתה ושהיה עד ראיה לנפילה, עובד הנתבעת, השומר בכניסה, שגם העלה את הדברים על הכתב לבקשת קצין הבטחון.

14. הנתבעות הגישו ראיות אליהן צרפו תצהיר של קצין הבטחון, מר סטויצקי, ומייל שכתב בתאריך 17/2/14 שמופנה למנכ"ל הנתבעת שלשונו כדלקמן (שמה של התובעת הושמט):

    "בתאריך 11/2/14 הדיירת (פלונית) מדירה 725 מעדה בדלת הכניסה הראשית כאשר שתי הדלתות החיצוניות נסגרו בעת יציאתה של הדיירת מהבניין. שלמה סייר הבטחון הגיע למקום, הוזעק צוות רפואי אשר בדק את הדיירת.

    1. ביקרתי את הדיירת בביתה, עדכנתי אותה כי המקרה דווח לחברת הביטוח שלנו;

    2. הדיירת נפגעה קלות (יחסית) ביד ימין וכתף ימין.

    3. אתמול הותקן גלאי וילון בדלת אשר מונע את סגירת הדלתות גם אם אדם עומד בקו הסגירה (אני בדקתי את ההתקנה והגלאי עובד בצורה תקינה).

    4. הועבר דיווח לחברת הביטוח...".

    ואכן קצין הבטחון דיווח לנתבעת-2, על התרחשות התאונה בתאריך 17/2/2014 (ת/2), שם תיאר "במהלך הליכה דלת הכניסה לבנין נסגרה דחפה את הדיירת אשר מעדה ונפלה על הישבן". במועד התאונה רשם 11/2/14 בשעה 14:00.

    בעדותו אישר קצין הבטחון שאיש הבטחון בקבלה מר חשמטי (להלן גם: "השומר"), דיווח לו על התאונה, כפי שהשיב בתשובות לשאלון (שאלה 8, ת/5). העד הוסיף שאמור להיות דו"ח של האירוע ואין לו מושג מדוע דו"ח האירוע לא נמצא ובלשונו: "כבודה, כל אירוע נרשם דוח אירוע. אני אמרתי מקודם, גם אין לי מושג למה אין לנו פה את דוח האירוע. המאבטחים או פקידות הקבלה ממלאים דוח אירוע. אני תמיד רושם את העדים, אם זה עדים אחרים, אקסטרה. כי את דוח האירוע אני מצרף לדוח הדיווח" (שם, עמ' 416 החל משורה 33). בהמשך נשאל קצין הבטחון על הדו"ח שמילא השומר והשיב שאין לו מושג מדוע התאריך הוא לאחר 4 חודשים ויכול להיות שהדו"ח המקורי נעלם. קצין הבטחון הסביר שלדיווח הוא מצרף דו"ח והוא ביקש שהשומר ימלא דו"ח והוא אכן מילא אותו (שם, עמ' 489 שורות 13-12) העד אישר שהיה סרט המתעד את האירוע, והוא צפה בסרט ואולם טען שאינו זוכר מה ראה.

15. איש הבטחון בקבלה, מר חשמטי (השומר), שהעיד מטעם התובעת בתיק זה, חתם על מסמך שכתבה פקידת הקבלה, שתואר כ"טופס הודעה" (ת/3). על מסמך זה נקוב תאריך 15/6/14. במסמך תעד שהוא משמש כאיש בטחון בקבלה של הנתבעת וביום האירוע ישב כ- 5 מ' מדלת הכניסה. השומר תאר, כי ביום המקרה בשעת הצהריים הבחין שהתובעת יצאה בלי הליכון ובלי תיקים מדלת הכניסה, בהגיעה לפני הדלת החיצונית, היא הוציאה רגל אחת מחוץ למסילה של הדלת, השתהתה כמעה כשלפתע הדלתות נסגרו עליה והיא נפלה על העכוז. היא קמה ונבדקה על ידי הצוות במקום. הנתבעות טענו כי המסמך מלמד שהתובעת נפלה בתאריך 15/6/14 ואולם בניגוד לטענתן, הדבר לא עולה מן המסמך, אלא לכל היותר שבמועד זה מסר העד את אשר נכתב.

    השומר חזר על הדברים בעדותו. השומר ציין שהוא אמר את הדברים ופקידת הקבלה כתבה שכן לו יש טעויות כתיב, והוא חתם על המסמך ומסר אותו לקצין הבטחון. העד תאר את התאונה –

    "העד, מר חשמטי:אנחנו פותחים, לדיירים הם פותחים לבד. הגברת נכנסה לתחום של הריבוע של הדלת.

    כב' הש' מור-אל:היא באה מתוך הלובי? היא רצתה לצאת או להיכנס?

    העד, מר חשמטי:לצאת.

    כב' הש' מור-אל:לצאת.

    העד, מר חשמטי:היא עשתה 3 צעדים, הדלתות נפתחו.

    כב' הש' מור-אל:או. קיי.

    העד, מר חשמטי:היא עשתה צעד רביעי, הדלת נסגרה והעיפה אותה החוצה.

    כב' הש' מור-אל:זאת הדלת? תסתכל רגע.

    העד, מר חשמטי:כן, זאת הדלת.

    כב' הש' מור-אל:או. קיי. מה העיף אותה? תראה לי פה.

    העד, מר חשמטי:יש שתי דלתות האלה, יש אותן גם בחוץ.

    כב' הש' מור-אל:או. קיי.

    העד, מר חשמטי:אותו דבר.

    כב' הש' מור-אל:אה, זה כאילו, זה עיגול כזה.

    העד, מר חשמטי:זה, זה בפנים.

    כב' הש' מור-אל:או. קיי.

    העד, מר חשמטי:אותו דבר נראה גם מבחוץ, אותו דבר.

    כב' הש' מור-אל:או. קיי.

    העד, מר חשמטי:אז בחוץ, כשהיא, היא שמה רגל, עברה את המסילה, רגל אחת נשארה בפנים. הדלתות האלה, דלת אחת נסגרה על הגברת והעיפה אותה החוצה.

    כב' הש' מור-אל:או. קיי.

    העד, מר חשמטי:והיא נפלה על הטוסיק.

    כב' הש' מור-אל:או. קיי.

    העד, מר חשמטי:ברגע שראיתי את זה רצתי אליה מיד. דיברתי איתה, ראיתי שהיא בהכרה, הבאתי אותה למצב שהיא, נשענתי, ככה שמתי את הברכיים מאחורי הגב והחזקתי אותה, שהיא לא תיפול אחורה והזמנתי טיפול. טיפול רפואי. בא, בא מנהל, מנהל מחלקה של, של,

    עו"ד והבה:תשתה, תשתה, תירגע, הכל בסדר.

    העד, מר חשמטי:בא מנהל המחלקה של המחלקה הרפואית, שקוראים לה רויטל. אני לא יודע אם היה, אם היא עדיין עובדת שם, ומשם אני יצאתי מהתמונה". (פרוטוקול מתאריך 29/1/19, עמוד 356 ואילך).  

    ובהמשך: "כשזה נפתח היא עשתה צעד, באה לעשות עוד צעד ואז הדלת העיפה אותה" (שם, עמ' 368, שורה 16). 

    העד השיב תחילה שהתובעת הייתה עם הליכון, ואולם כאשר עומת עם כך שבמסמך עליו הוא חתום כתוב שהייתה בלי הליכון ובלי תיקים, השיב שהתבלבל "כי נפלו לנו כל כך הרבה אנשים באותה סיטואציה" (שם, עמ' 359 שורה 24). לאחר מכן השיב שכעת הוא לא זוכר אם התובעת הייתה עם הליכון. העד הבהיר בעדותו שהדלתות אמנם מצופות בציפוי כהה ואולם מבפנים החוצה רואים ולא רואים מבחוץ פנימה (כמו חלונות של רכב) ועמד על כך שראה את התאונה. העד לא ידע להסביר בעדותו את התאריך הרשום על הדו"ח והשיב שהדו"ח נרשם במועד התאונה.

    הנתבעות והצד השלישי טענו שאין לקבל את עדותו של השומר, לאחר שזה פוטר לאחר שלקח 200 ₪ טיפ בניגוד לנהלים ולאחר ששוחח בחוץ עם בא-כוח התובעת. איני רואה לקבל טענות אלו. בעת כתיבת המסמך ת/3 השומר עדיין עבד אצל הנתבעות. כפי שעלה מעדותו כמו גם מעדות קצין הבטחון הוא כתב את המסמך לבקשת קצין הבטחון ומסר לו אותו ומכאן שלא הייתה לעד כל סיבה שלא לומר אמת.

    אשר לכך שהעד לא הגיש תצהיר ושוחח בחוץ עם בא-כוח התובעת, אכן עלה מעדותו של העד כי לא פנו אליו לעריכת תצהיר ואולם נוכח המסמך ת/3 עליו הוא חתום, עיקרי עדותו היו ידועים לצדדים. ניתן היה לצפות שהנתבעות תזמנה את העד ואולם משאלה חדלו לעשות כן, זומן על ידי התובעת. משזומן על ידי התובעת, הרי שהוא עד מטעמה ומותר לבא-כוח התובעת לשוחח עימו על גרסתו.

    אדגיש, שבחנתי את מהימנות העד ומצאתי שניתן לסמוך על דבריו ועל תיאור התאונה שהתרחשה לנגד עיניו, תיאור שנמסר גם על ידי קצין הבטחון עצמו בזמן אמת.

16. אם צריך עוד להוסיף על דברים ברורים אלה, הרי שמחדלי הנתבעות בהתייחס לתיעוד אירוע, כשלעצמם, מעלים שהימנעותם מהגשת ראיות צריכה להזקף במלוא המשקל כנגדן ויש בכך משום נזק ראייתי לתובעת – כך לדוגמא, הנתבעות לא הציגו את סרט האירוע אף שאין חולק שהיה סרט כזה והקצין הביטחון צפה בו. לפי טענת הנתבעות הסרט נמחק בשל תקלה מהמחשב עליו נשמר; כמו כן, הנתבעות נמנעו מלהציג את התיעוד הרפואי מיום האירוע כאשר עלה מן הראיות באופן ברור שצוות רפואי מטעמן בדק את התובעת; כן נמנעו הנתבעות מלהציג את דו"ח האירוע שערך קצין הבטחון בנוגע למקרה בזמן אמת; הנתבעות נמנעו מלהעיד עדים נוספים ובכלל זה הרופאים שטפלו בתובעת והפקידות שהיה בסמוך.

    אינני רואה צורך כלשהו להתייחס לטענות התובעת בנוגע לכך שהנתבעות הסתירו חומר רפואי ושינו את החומר הקיים ושלל טענות נוספות שנטענו על ידי בא-כוח התובעת לראשונה בסיכומים. לא רק שהמדובר בהרחבת חזית, אלא שאין צורך להכריע בכל אלה.

17. בהתאם לראיות הקיימות ניתן לקבוע בלא כל היסוס, שהתובעת אכן נפלה, בתאריך 11/2/14, לאחר שדלת הכניסה נסגרה עליה עת עמדה בין שתי הדלתות החיצוניות, הכל כפי שתאר איש הבטחון בקבלה שהיה עד ראיה לאירוע, במסמך שנכתב מפיו ובעדותו.

    השאלה הבאה שיש לברר, היא האם קיימת אחריות לנתבעות ולצד השלישי.

    האחריות

18. מתוך הראיות עלה שהנתבעת היא בעלת המקום, מפעילת המקום, וללא ספק אחראית לספק לדיירים, מקום מוגן ובטוח להלך בו, הכל גם בשים לב לגילם של הדיירים ומצבם.

    הצד השלישי היא החברה שהתקינה את הדלת וסיפקה שירות כל אימת שנקראה לעשות כן כמו גם בבדיקות שוטפות.

19. מטבע הדברים, לא ידעה התובעת להסביר מידיעתה האישית, מה התקלה שהביאה לקרות התאונה, ואולם הדברים עלו די בבירור מגרסאותיהם של הנתבעות והצד השלישי. אסקור את הראיות שנשמעו בקצרה.

    האחריות - הראיות

20. הראיות שנשמעו העלו, שהדלת בה מדובר, הינה דלת הזזה עגולה כפולה המורכבת משתי כנפיים לכיוון כל צד. הדלת הופעלה כך, שכאשר מבקשים להכנס או לצאת ממנה נפתחות קודם הכנפיים בכיוון ההליכה, לאחר שהולך הרגל עובר את סף הדלת הכנפיים נסגרות, בשלב זה הולך הרגל במעין מבואה עגולה בתוך הדלת ורק לאחר סגירתן של הכנפיים הראשונות, נפתחות זוג הכנפיים האחרות. הדלת מופעלת באופן אוטומטי ואמורה לזהות אם אדם נמצא בתחומה ולא להסגר עד אשר סיים את המעבר. היכולת של הדלת לזהות אנשים הנמצאים בתחומה נקבעת בין היתר, באמצעות טיב, מהות ותקינות הגלאים המותקנים בה, כאשר יש סוגים שונים של גלאים.

21. מהמסמכים שהגישו הצדדים, עולה שהדלת הותקנה בתאריך 27/7/10 ולאורך השנים תוחזקה על ידי הצד השלישי. בתאריך 27/1/2013 נכרת הסכם שירות בין הנתבעת לצד השלישי שתוקפו ל- 36 חודשים, המחייב את הצד השלישי בשתי בדיקות תקופתיות לשנה ומתן שירות שוטף בהתאם לקריאה.

    הנתבעות המציאו טופסי קריאת שירות למועדים שונים המלמדים על בדיקות תקופתיות בדלת לאורך השנים, כמו גם תיקון תקלות לרבות החלפת גלאים וכיוון הדלת. לענייננו חשוב, כי יום קודם לנפילת התובעת בתאריך 10/2/14 ניתנה הצעת מחיר על ידי הצד השלישי להתקנת גלאי וילון משולב בדלת (נ/9), הצעה זו אושרה על ידי קצין הביטחון לביצוע מיידי בתאריך 11/2/14 (מועד נפילת התובעת) ובו ביום הוצא מסמך של הזמנת ציוד שעניינו התקנת גלאי בטיחות בדלת (נ/8) המתיישב עם הצעת התיקון שניתנה.

22. בניסיון ליישב את התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט עוד בטרם הגשת התביעה, פנה ב"כ התובעת ליועצת המשפטית של הנתבעת-1, וזו השיבה לו שפנייתו הועברה לנתבעת-2. בתאריך 20/11/14 השיבה לב"כ התובעת עו"ד ממחלקת התביעות בנתבעת-2 שבירור נסיבות האירוע מעלה את מעורבות הצד השלישי ונעשתה פנייה לחברת הביטוח שלה (ת/10); במכתב נוסף, מתאריך 9/3/16, פרטה אותה עו"ד כי "מבירור נסיבות האירוע עולה כי תקלה במנגנון הדלת גרמה לאירוע הנטען" ואין הם רואים לפצות את התובעת ללא מעורבות הצד השלישי (ת/11). בהעדר היענות הנתבעות לפיצוי הוגשה התביעה.

23. קצין הבטחון של הנתבעת מסר בתצהירו, כי הצד השלישי הינה החברה הבלעדית המבצעת תחזוקה ותיקונים בדלת והוסיף שלאחר האירוע הודיעו לצד השלישי על האירוע והצד השלישי החליפה שני גלאי קרבה שהיו מותקנים בדלת לגלאים מסוג וילון.

24. בעדותם של השומר ושל קצין הביטחון התייחסו השניים לנפילות של דיירים אחרים באזור הדלת. כך לדוגמא השיב השומר –

    "העד, מר חשמטי:להערכתי בתקופה של ה-5 שנים שעבדתי שם, קרוב ל-20 בנות, בנים, בנות.

    עו"ד והבה:נפלו מהדלת הזאת?

    העד, מר חשמטי:כן. הדלת הזו הייתה עוברת כל שבועיים תיקון". (שם, עמ' 359 שורה 16 ואילך).

    ואלו קצין הבטחון העיד –

    "כב' הש' מור-אל:שב, תן לעד לענות. כמה אנשים נפלו תוך יציאה, כניסה,

    העד, מר סטויצקי:לא הרבה.

    כב' הש' מור-אל:מעורבות. מה זה לא הרבה?

    העד, מר סטויצקי:מספר בודד.

    כב' הש' מור-אל:יותר מ-5? פחות מ-5?

    העד, מר סטויצקי:יכול להיות יותר מ-5 קצת.

    כב' הש' מור-אל:יותר מ-5. אנחנו מדברים על איזה טווח זמן?

    העד, מר סטויצקי:אנחנו מדברים על מ-2010, או יותר נכון מ-15.8.2010 עד המקרה.

    כב' הש' מור-אל:עד המקרה הזה.

    העד, מר סטויצקי:עד המקרה.

    כב' הש' מור-אל:יש לי 5 אנשים שנפלו,

    העד, מר סטויצקי:בערך.

    כב' הש' מור-אל:תוך יציאה, כניסה מהדלת.

    העד, מר סטויצקי:כן. יכול להיות אבל, יכול להיות אבל עוד נפילה של דייר, שהוא לא קשור לדלת בכלל.

    כב' הש' מור-אל:נכון, נכון.

    עו"ד והבה:בסדר, ברור. בטח. (שם, עמ' 447 החל משורה 27).

    ובהמשך -

    "כב' הש' מור-אל:שהגלאי לא קולט את האנשים, שהדלת נסגרת על אנשים. תקלות כאלה היו?

    העד, מר סטויצקי:היה תקלות כאלה, כן. דיווחנו לחברה, באו, תיקנו. החליפו". (עמ' 460 שורות 21 ואילך). 

25. קצין הבטחון אף העיד בנוגע לאירועים שקדמו לנפילת התובעת והסביר, כי הדלת הייתה לקויה:

    "עו"ד והבה:עכשיו תסביר לי, לאור כל המייל ששלחת ב-17 בפברואר ולאור הדיווחים של הגברת רוזנבוש לפניקס, לאור התשובות שהפניקס נתנו, מדובר פה בדלת לקויה.

    העד, מר סטויצקי:כן.

    עו"ד והבה: מה היה הליקוי? תסביר לבית משפט.

    העד, מר סטויצקי:נמצא, חברת "דורטק" החליפה שני גלאי קרבה. הגלאים האלה, הכוונה שלהם שברגע שאדם מתקרב הם אמורים לפתוח את הדלתות או לשמור אותן במצב פתוח. כל זמן שהוא הולך, ברגע שהגלאי מפסיק לזהות בן אדם הם מאפשרים סגירה של הדלת. של הדלתות, סליחה". (פרוטוקול, עמ' 458 שורות 13 ואילך)

    קצין הביטחון העיד שהוא זה שהיה אמון על הטיפול בדלת והעבודה מול הצד השלישי, העד לא זכר בעדותו אם הוא זה שהזמין את הצד השלישי, או מדובר היה בבדיקה שגרתית בה נמצאו הגלאים תקולים (שם, עמ' 463 שורה 29 ואילך).

    העד הסביר שביקשו להתקין גלאי וילון, כאשר "גלאי וילון הרעיון הוא כאשר אדם עומד בנתיב הסגירה של הדלתות, כן? הגלאי קרבה לא תמיד יכולים לראות אותו. בגלל הזוויות. אז לכן אם מתקינים גלאי וילון ועומד שם אדם, הדלתות לא ייסגרו. זה מה שנקרא, עשינו בטיחות אקסטרה" (שם, עמ' 478 שורה 23). וכאשר נשאל מדוע הזמינו גלאי וילון השיב: "הסברתי שבדלת הזאת יש מורכבים 4 גלאים. גלאי קרבה. כאשר הם מזהים אדם מזוויות מסוימות ואני רוצה להוסיף עוד שני גלאים וילון, כאשר זה בדיוק ב-90 מעלות לדלת. וזה נמצא על נתיב הסגירה של הדלתות.... ידענו שיש לנו בעיה עם הדלת. בגלל הבדיקה הקודמת ולכן ביקשנו את הצעת המחיר" (שם, עמ' 480 שורות 19 ואילך).

    העד נשאל, בשים לב שידעו שיש תקלה בדלת ובעיה עם הגלאים, מדוע ניתנה הוראה לסגור את הדלת, כך שבאי המקום יעברו מהדלת הצידית, והשיב: "מבחינתי הגורם שמנחה אותי מקצועית זה חברת הדלת. כל זמן שהיא אומרת לי הכל בסדר, אני מפעיל אותה... ברגע שחברת הדלת אומרת לי 'ניר, לסגור את הדלת', אנחנו יש לנו אפשרות להשבית אותה, לסגור אותה לגמרי. לפתוח פתח בצד. זה מה שאנחנו עושים. זה גם מה שעשינו החודש" (עמ' 482 לפרוטוקול, שורות 9 ואילך). העד שב והסביר שהסתמך על המלצתו של הטכנאי – "אני מבחינתי קיבלתי את, את המילה של אותו טכנאי. אומר לי הכל בסדר, אני אדאג לך להוספה של גלאים אקסטרה. נחמיר את הבטיחות. אז זה בסדר. הדלת הזאת הייתה אמורה לעבוד גם בלי גלאי וילון" (שם, עמ' 494 שורות 19 ואילך).

    בחקירה נגדית לבא-כוח הצד השלישי ניסה קצין הביטחון לרכך את הגרסה וטען שלא יודע אם הייתה בעיה בגלאים ואינו זוכר ואולם חזר ואמר שיכול שהגלאים שהיו מותקנים לא זיהו אדם שנמצא בקו הסגירה (שם, עמ' 494 שורה 19 ואילך).

26. מטעם הצד השלישי הוגש תצהירו של מר אלירז סמנכ"ל הצד השלישי. התצהיר הוגש ללא כל נספחים. העד פרט בתצהירו שהדלת היא בעלת מוניטין בינלאומי, מדובר בדלת נמכרת בארץ ובעולם ואינה יכולה לגרום לנזק. העד טען עוד האירוע מאולם לא דווח לחברה, והסרטון המתעד את הנפילה לא הוצג להם.

    העד הוסיף שבמסגרת הסכם השירות היה צורך בהחלפת גלאי של הדלת, בהתאם הועברה בתאריך 10/2/14 הצעת מחיר לנתבעת. לאחר קרות האירוע אושרה ההצעה והגלאי הוחלף. לטענת העד, מחובתו של בעל הנכס במהלך התקופה עד להתקנת הגלאי להציב פיקוח מוגבר על הדלת ביודעו שהדלת לא בטוחה לשימוש בתקופה זו. העד הוסיף עוד, כי מתצפית קצרה שערך במקום ישנם אירועים שמתרחשים באיזור הדלת וקשורים להתנהגות קשישים החיים בדיור המוגן, למרות שהדלת לא אמורה לגעת במשתמש.

    התצהיר הוגש, כאמור, ללא כל נספחים באשר הם וכאשר נשאל העד מדוע לא צרף את המסמכים הנוגעים לטיפול בדלת, טען שעד הרגע האחרון לא ידע באיזו דלת מדובר ואף ציין שלא עבד בתקופה הרלוונטית. העד גם השיב שלא שוחח עם הטכנאי שטיפל בדלת, שכן זה נראה לו לא רציני לשוחח עם הטכנאי על מקרה שארע לפני מספר שנים. העד הבהיר שכל תאונה חשובה לו והוא מתחקר אותה רק שבמקרה הזה לא קיבל שיתוף פעולה ומידע מהצדדים האחרים.

    כשהתבקש העד להתייחס לשאלה מדוע לא קיימים המסמכים הנוגעים לביקור סמוך למועד התאונה, השיב שעל פי הרישומים, בתאריך 6.2.14 מספר ימים לפני התאונה הגיע טכנאי לאתר ומצא שגלאי הבטיחות לא תקין (שם, עמ' 527, שורות 27 ואילך). העד נשאל מדוע המסמך לא צורף והשיב שהתלבט עם עורך הדין בנוגע לכך. העד נשאל האם כאשר הטכנאי רואה שהגלאים לא תקינים הוא מאפשר להמשיך להפעיל את הדלת והשיב, שאף אחד לא משלם בלי לקבל הצעת מחיר ובעל הנכס צריך להחליט מה הוא עושה, הוא יכול גם להשבית את הדלת. העד נשאל האם הטכנאי נותן הנחיה לתיקון מיידי ומתריע מהסכנה והשיב בשלילה. העד השיב בביטחון שעל סמך המסמכים שלפניו מה שהוביל להצעת המחיר זה גלאי לא תקין וזאת הוא יודע על סמך מסמך הנמצא אצלו על פיו היה ביקור במקום ב- 6/2/14 או ב- 9/2/14. העד הסביר שעל פי הצעת המחיר, מדובר בגלאי וילון שהוא אחד הגלאים בדלת. לדבריו מי שהיה במקום זה טכנאי בשם ניסים שראה גלאי תקול ונתן הצעת מחיר וזאת אף שלא שוחח כלל עם ניסים. העד הוסיף - "אני לא מצפה מניסים לזכור. אני לא אכניס מילים לפיו כמו שאתה מנסה להכניס לי. ואני אומר לך בצורה ברורה וחד משמעית. אם ניתנה הצעת מחיר להחלפת גלאי, כנראה שהגלאי היה תקול. הוא היה יכול באותו רגע או לחתום על הצעת המחיר ובאותו רגע להחליף את הגלאי ואז הדלת הייתה תקינה. או אם הוא אב בית כזה מוצלח ובטח משלמים להם הרבה כסף, בטח איש צוות של אבות בית בבית, בדיור מוגן הזה, פשוט משביתים את הדלת הלא תקינה, משביתים אותה, כן? ועובדים רק עם דלת אחת, עם הדלת השנייה. ואין שום בעיה והדלת תעבוד ותתפקד ויצאו וייכנסו בצורה בטוחה מהבניין. אבל כנראה היו שם שיקולים אחרים, שאני לא יודע מה הם. תבדוק אתה. למה, למה הצעת מחיר אושרה רק מספר ימים לאחר מכן? למה היא אושרה רק מספר ימים, למה היא אושרה דווקא ב-11? לי יש השערה אחרת דווקא" (שם, עמ' 535 שורה 23 ואילך).

    ובהמשך הסביר שוב – "אני אסביר שוב. זה שניסים מאתר שהגלאי תקול ואין לנו טופס שירות כדי להראות אם הוא החתים את ניר, כן או לא, על זה שהגלאי תקול. אנחנו לא יודעים, אבל סביר להניח שניסים עם המקצועיות שלו החתים אותו, כן? משאיר בידי ניר את ההחלטה מה לעשות. או. קיי? כמו שציינתי, יש לו כמה אפשרויות. הוא יכול לשים פיקוח על הדלת של בן אדם. שיפקח, בן אדם שיסתכל על הדלת". (שם, עמ' 623 שורות 28 ואילך)

    העד התבקש להמציא את טופס השירות מספר 18808 אליו מתייחסת הצעת המחיר, והשיב שאין לו אותו. הוא לא שומר טופסי שירות.

    ב"כ הצד השלישי הבהיר שמה שיש זה פלט מחשב, המתעד את הפעולות לגבי הדלת, ואף ביקש להגיש פלט זה ואולם נוכח התנגדות עזה של הצדדים האחרים, לא התאפשר לו לעשות כן.

    העד השיב שעצם מתן הצעת מחיר היא אזהרת הלקוח בנוגע לכך שהגלאי תקול. במשך דקות ארוכות ניסה ב"כ הנתבעת לשכנע את העד שלא הוחלפו גלאים אלא הוספו גלאים, והעד השיב שלפי מה שהוא יודע, הגלאי היה תקול והוחלף. העד השיב שאינו יודע אם הייתה התאמה של הדלת למקום בעת שהתקינו אותה.

27. בהסתמך על מסכת ראיות זו, יש לדון ולהכריע האם קיימת אחריות לנתבעת או לצד השלישי.

    האחריות - דיון והכרעה

28. המסקנה המתבקשת מן הראיות שנשמעו, הינה שקיימת תמימות דעים בין העדים שבחרו הנתבעות והצד השלישי להביא, על פיהן טרם התאונה, התגלתה תקלה באחד הגלאים של הדלת ולפיכך ניתנה הצעת מחיר להחליפו או למצער התעורר צורך להוסיף גלאי על מנת להגביר את הבטיחות. אין עוד מחלוקת שהצעת המחיר אושרה בו ביום והגלאי הוחלף בפועל לאחר התאונה.

    הווה אומר, הן הנתבעת והן הצד השלישי, ידעו במועד התאונה שמדובר בדלת תקולה או למצער בדלת שנפל בה ליקוי בטיחות, כאשר מדובר בדלת הנמצאת בבניין המשרת את בני הגיל השלישי. הדלת המשיכה לפעול על אף התקלה או הליקוי, בלא שהנתבעת או הצד השלישי הוכיחו שפעלו בדרך כלשהי להקטין את הסכנה לדיירי המקום.

29. אשר לנתבעת - נדמה שלא יכול להיות חולק שהנתבעת חייבת הייתה לדאוג לביטחונם ובטיחותם של הבאים בשעריה. גם אם אניח שלא מדובר באחריות מוחלטת ולא ניתן למנוע כל תאונה וכל מפגע, והגם שיש מבני הגיל השלישי שנופלים גם בלא להקים אחריות למאן דהוא, ברי שעל הנתבעת לנקוט באמצעים סבירים למנוע סיכונים סבירים וצפויים. בשפת הניתוח הכלכלי, כאמור בנוסחתו המפורסמת של הלורד Hand, ניתן לומר שיש למנוע סיכון שתוחלת הנזק שלו נמוכה מעלות מניעתו ולא אמורים לנסות ולמנוע סיכונים נדירים שתוחלת הנזק שלהם גבוהה מעלות מניעתם (ראו, למשל, ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.7.2013) וע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498 (2004)) וכן תא (ת"א) 51330-02-14 שייבע בת שבע פרופיס נ' בית החולים אסף הרופא (7/12/16), שם נדונה התרחשות דומה של פגיעה מדלת זהה שהותקנה בבית חולים (להלן: "עניין אסף הרופא")).

    מן הראיות עלה שהנתבעת ידעה על כך שהדלת תקולה ופעלה לתקנה ואולם בזמן הביניים עד לתיקון לא פעלה למנוע ולהפחית את הסכנה והתובעת היא זו ששילמה את המחיר.

    ללא צל של ספק הנתבעת התנהלה באופן בלתי סביר ורשלני. הנתבעת אינה יכולה להפנות אצבע מאשימה לצד השלישי, כאשר עומדת לה חובה עצמאית נפרדת להבטיח את שלום דייריה וכאשר ללא ספק יש בידה להעריך את הנזק שיכול להיגרם לדיירים. עלות מניעת הנזק במקרה זה בטווח עד לתיקון הדלת אפסית, שכן כל שצריך היה הוא להשבית את הדלת עד לתיקונה ועלות תיקון הדלת – החלפת הגלאי, הכרחית ולא ניתן להימנע ממנה.

30. אשר לצד השלישי – הגנת הצד השלישי בתיק זה הייתה מיתממת ובלתי מספקת. כעד הובא הסמנכ"ל שלא היה בתפקידו בעת הרלוונטית. העד לא תמך את תצהירו במסמך כלשהו ואף הגדיל לעשות והבהיר שלא ראה כל צורך לדבר עם הטכנאי הרלוונטי, שנהג דרך השגרה לטפל בדלת, או להביאו לעדות.

    הצד השלישי ניסתה להצדיק את התנהלותה בחוסר זמן, שכן צורפה להליך בשלב מאוחר, ניהלה הליכים מקדמיים ממושכים מול הנתבעת וניתן לה פרק זמן קצר יחסית להגיש ראיותיה. גם אם אקבל שצירופה להליך בשלב מאוחר הקשה על הצד השלישי, בכל זאת מסר הסמנכ"ל בתצהירו, כי מצא לנכון להגיע למקום ולתצפת על הדלת בתאריך 14/10/18 כשלושה חודשים לפני הגשת ראיות הצד השלישי ולפני שמיעת ההוכחות. הווה אומר, הצד השלישי ידעה בדיוק באיזו דלת מדובר ובאיזה מקום, והיה בידה לפעול לבירור מלוא הפרטים הרלוונטיים. הטענה, כי הגישה ראיותיה בלחץ ומשום כך נגרעה הגנתה היא טענה מיתממת.

    הצד השלישי נשכרה ליתן שירות שנתי רצוף לדלת, היא ביקרה במקום תדיר, תיקנה כשצריך והייתה אחראית על הבטיחות ועל התפעול התקין של הדלת. הצד השלישי ביקרה במקום קודם לתאונה ונוכחה בקיומה של תקלה – מן הראיות שלפני עולה שהצד השלישי הסתפקה במתן הצעת מחיר לתיקון, ולא הוכח שפעלה להעמיד את הנתבעת על הסכנה הנשקפת לדיירים עקב התקלה או להורות על השבתת הדלת. הצד השלישי היא הגורם המקצועי האמון על הפעלת הדלת - מדובר בחובה בסיסית עצמאית של הצד השלישי להתריע במקום שיש סכנה, ליתן הנחיות ולתעד את אותה התרעה. לו הייתה פועלת כפי שמצופה ממנה חזקה שהנתבעת הייתה מקבלת את המלצתה וככל שלא הייתה מקבלת את ההמלצה כמובן שלא היה לה אלא להלין על עצמה. משנמנעה הצד השלישי מלעשות את הפעולה הבסיסית המתבקשת, פעולה שלא כרוכה בשום עלות ושיש בה כדי לתרום לבטיחות משתמשי הדלת, קמה לצד השלישי אחריות עצמאית לכך שהדלת התקולה המשיכה לפעול, תוך סיכון הדיירים.

31. יודגש שלא הנתבעת ולא הצד השלישי טרחו להוכיח באופן כלשהו, את בטיחותה הבסיסית של הדלת, עמידתה בתקנים, התאמתה למקום כמו בית מגורים לגיל השלישי, שתיהן חטאו באי הבאת עדים רלוונטיים, ובכלל זה הטכנאי שביקר במקום ונוכח בתקלה. התנהלות זו פועלת כנגדן.

32. בנסיבות העניין אני מוצאת לנכון לחלק את האחריות בין הנתבעות ובין הצד השלישי שווה בשווה, כאשר אמנם הנתבעות הן לא הגורם המקצועי האמון על תקינות הדלת ואולם עליהן מוטלת חובה מוגברת לדאוג לשלום הדיירים ואילו הצד השלישי היא הגורם המקצועי שאמור היה לצפות את הסכנה, לדאוג להזהיר את הנתבעת, להשבית את הדלת או לפחות לתעד את חוסר רצונה של הנתבעת לעשות כן.

33. בנסיבות העניין אינני רואה להטיל אשם תורם על התובעת. התובעת לא אמורה לצפות היותה של הדלת תקולה והנתבעת או הצד השלישי לא הזהירו אותה משימוש בדלת ולא העמידו לה כל דרך סבירה אחרת לצאת מהמתחם.

34. משהוכרעה שאלת האחריות, יש לבחון את הנזק וראשית יש להתייחס למצבה הרפואי והתפקודי של התובעת עקב התאונה.

    מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת עקב התאונה

35. בחינת מצבה הרפואי של התובעת עקב התאונה, מחייב התייחסות כוללת למצבה לפני התאונה, המידע שניתן ללקט לאחר התאונה, חוות הדעת הרפואיות, גילה ומצבה הכללי ללא קשר לתאונה.

36. התובעת באמצעות בא-כוחה מבקשת לייחס את כל תחלואיה ומצבה הנוכחי לתאונה ואלו הנתבעות והצד השלישי מבקשות להתעלם מהשפעת התאונה על מצבה, ברי כי ההכרעה מצויה אי שם בשביל הביניים, הכל בהתאם לחומר הרפואי הקיים ולחוות הדעת שהוגשו, כאשר התובעת טענה אך ורק לנכות בתחום האורתופדיה ולא מצאה לנכון להגיש חוות דעת נוספות שיתייחסו להתדרדרות במצבה הכללי, ובכלל זה חוות דעת גריאטרית.

37. על מצבה הרפואי של התובעת קודם לתאונה, ניתן ללמוד ממסמך רפואי שכותרתו קבלת מטופל שנרשם בתאריך 26/1/14 זמן קצר טרם התאונה, וזמן קצר לאחר כניסתה לדיור המוגן (ת/6).

    במסמך זה תועד שהתובעת נמצאת בדיור המוגן מאז 16/1/14, מדובר בחולה הפרטנסיבית (סובלת מיתר לחץ דם) עם אוסטאופורוזיס נפלה לפני שלושה שבועות, מתהלכת בכוחות עצמה. מאז מתהלכת בקושי לא נעזרת במקל או אביזרים אחרים. במצב התפקודי והקוגניטיבי צוין שהתובעת בהכרה מלאה, עונה לשאלות מתמצאת במקום ובזמן, מהנדסת כימית בעבר. בניתוחים ואשפוזים אחרים צוין – ניתוח בלוטת המגן וקטרטה מימין, עיוורון עין שמאל באנמנזה משפטית צוין – לחץ דם גבוה. ב"תיק המטופל" מאותו יום צוין – כי "לחולה סיפור של נפילה מזה שלושה שבועות מאז מתהלכת חופשיה וללא עזרה, אין חשד לשבר. לדבריה, הליכה לא יציבה אומנם כבר הרבה זמן אבל החמיר לאחרונה. לחולה אין ממצאים בבדיקה נאורולוגית אין חוסר כוח גס והיא יציבה. יש עקמת עם שינויים בע"ש ואסמטריה של אגן. אני ממליץ לבצע צ. ע"ש מותני סקראלי ואגן ירכיים. לאחר מכן יעוץ אורטופדי ונאורולוגי . כמו כן, לחולה אי ספיקה מטרלי עם אוושה סיסטולי 6/3 המקרינה לבית השחי ולצואר ועל כן נעשה אקו לב ולאחר מכן נשקול המשך".

    תיעוד זה מעלה שהתובעת התקבלה לדיור המוגן לאחר נפילה, ללא חשד לשבר, כשהיא הולכת בכוחות עצמה ואולם טוענת להתדרדרות ביציבות לאחרונה.

38. התיעוד הבא הוא כבר לאחר התאונה בתאריך 16/2/14 (כזכור התאונה הייתה בתאריך 11/2/14), ובתיעוד זה נרשם שהתובעת נבדקה בחדרה והיא מתלוננת על קושי בהליכה לאחר נפילה. בבדיקה נמצא שמדובר באשה צלולה משתפת פעולה באופן מלאה. ללא הפרעות בתנועות של ידיים ורגליים, יש שינויים בעמוד שדרה ואסמטריה של אגן ידועים מזמן, ללא סימני שברים בצלעות ובמפרקים. תועד שלפעמים יש לתובעת סחרחורת, וזקוקה ליעוץ קרדיאולוג. כן צוין שאינה זקוקה לטיפול נוסף.

    צילומי רנטגן שבוצעו לתובעת בתאריך 18/2/14, העלו בעמוד השדרה אוסטואפורוזיס ושינויים ניווניים בגופי החוליות, ובאגן ופרקי הירכיים אוסטופורוזיס, שינויים קלים קוקסארטרוטיים והסתיידות באגן הקטן.

    בתאריך 24/2/14 אצל רופאה הקהילה, צוין, שהתובעת מתלוננת על אי יציבות בהליכה ובבדיקה נמצאה הליכה חסרת בטחון עם צליעה, גוררת רגל שמאל.

    בתאריך 25/2/14, צוין על ידי רופא הקהילה בקופת החולים, כי התובעת נפלה לפני כ- 10 ימים מפגיעת דלת אוטומטית מסתובבת במקום מגוריה בדיור המוגן. התובעת נשלחה לצילומים.

    בתאריך 2/3/14 תועד כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגליים לאחר נפילה לפני מספר שבועות, מטופלת באופטלגין, ללא הטבה.

    בתאריך 3/3/14 תועד, כי התובעת מתלוננת על כאבים בגב / ברגל / הקרנה, נפלה לפני כשבוע.

    בתאריך 5/3/14 – תועד כי נפלה הבוקר, מתלוננת על כאבי גב. אין סימני חבלה. קיבלה טיפול נגד כאבים.

    בתאריך 6/3/14 – התובעת מתלוננת על כאבים במפרק ירך שמאל, בבדיקה הולכת חופשי. במישוש איזור המפרק ללא כאבים. תנועות ללא הגבלות. כאבים בתוך ירך לדבריה שם עמוק.

    בתאריך 22/4/14 תועד שנתקלה והתיישבה על הרצפה בדירתה, ללא סימני חבלה. מסוגלת להתהלך אך לא יציבה, הומלץ על הליכה באמצעות הליכון.

    בהערכה תפקודית שנעשתה לתובעת בתאריך 4/9/14, תועד שנעזרת במקל לשמור על שיווי משקל, בעברה שני אירועים מוחיים.

    בתאריך 1/3/15 תועד שהתובעת נפלה כאשר יצאה מבית הדואר, התובעת תארה שביקשה מעובר אורח שיעזור לה, למרות שאחזה במקל הליכה נפלה ונחבלה בגב. לאחר מכן הייתה התובעת במעקב עקב כאבים לאחר הנפילה (3/3/15, 10/3/15). כמו כן, קיים תיעוד לטיפולי פיזיותרפיה בשנה זו.

    בתאריך 26/4/15 הופנתה התובעת לחדר מיון עקב חולשה, תועד שהינה עצמאית והולכת עם הליכון.

    בטיפול בקהילה מ- 22/9/15 תועד שמתהלכת עם הליכון.

    בצילומי עמוד שדרה מ- 30/11/15 נראו הנמכת גופי חוליה, אוסטיאופתיה דיפוזית, שינויים דיסקונגיים לאורך עמוד השדרה, שבר ישן בצלע 9 משמאל.

    בתאריך 30/12/16 תועדה נפילה נוספת של התובעת בביתה, כך גם ב- 5/1/17.

    במהלך כל פרק הזמן, מטופלת התובעת באופן שוטף, בתחומים שונים, לחץ דם, קרדיולוגיה, אנדוקרינולוגיה וכד'.

    לאורך כל תקופת שהותה בדיור המוגן והשנים 2014, 2015, 2016, 2017, טופלה התובעת בפיזיותרפיה.

39. המומחה מטעם התובעת ד"ר תומר קרבאל, סקר בחוות דעתו מתאריך 6/4/17 את מצבה הרפואי של התובעת לפני ואחרי התאונה, וקבע שבהסתמך על השוואה בצילום מ- 2009 וצילום מ- 11/2015 בו נמצא שבר דחיסה בחוליה D8 ובחוליות L1-L2 ניתן לקבוע שהשברים הם עקב האירוע התאונתי. המומחה ציין שמאז חלה התדרדרות והתובעת הפסיקה ללכת, היא רתוקה לכסא גלגלים ואינה ניידת. בנסיבות אלה, קבע המומחה נכות של 5% לכל אחד משלושת השברים בחוליות ו-30% נכות בגין הגבלת תנועה. המומחה ציין שסך הנכות התפקודית גבוה הרבה יותר מהנכות הרפואית שכן התוצאה גרמה לנסיגה משמעותית בהליכתה ועצמאותה.

40. המומחה מטעם הנתבעות פרופ' יעקב נרובאי, תעד בחוות דעתו מתאריך 20/7/17 את תלונותיה של התובעת לפיהם מתהלכת עם הליכון וסובלת מכאבים מדי פעם. בבדיקתו מצא המומחה שקיימת הגבלה בנונית בתנועות עמוד שדרה מותני ואין סימנים נאורולוגיים. בצילומי רנטגן נמצאו שינויים ספונדילוארטרוטיים בולטים, אוסטיופורוזה ניכרת ושברים בחוליות. המומחה הפנה לצילום רנטגן מתאריך 18/2/14, בו מתועד שבר בחוליה המותנית ה-2, שבר בחוליה המותנית ה-1 ובחוליה הגבית ה-12 מסוג קעור כפול עם אוטיופורוזיס ניכר ושינויים ספונדילוארטרוטיים בולטים. בצילום מתאריך 30/11/15, קיים שבר בחוליה הגבית ה- 8 עם אוסטיופורוזה ניכרת וחיבור בין החוליות הגביות ה- 8, ה- 9 וה- 10.

    המומחה קבע שאין לו שום אפשרות לקבל את חוות דעת מומחה התובעת. בצילומים שבוצעו בשנת 2014 ניתן לראות שינויים ניווניים ניכרים, קיים חיבור בחוליות על ידי אוסטיופיטים שללא צל של ספק הדבר גורם להגבלה בתנועות. לכן ההגבלה בתנועות נובעת מהשינויים הניווניים הקוסנטיטוציונליים. בנוגע לשברים ציין המומחה שלא יתכן שאדם ששובר שלוש חוליות מתהלך חופשי, לא מתלונן על כאבים בגב. שברים בגב אפילו על רקע אוסטיופורוזיס גורמים לכאבים בולטים ויש צורך בטיפול. המומחה הפנה למאמרים לפיהם צורת השברים של התובעת מלמדת על היווצרות שברים הדרגתיים ולא עקב חבלה. בנסיבות אלה, קבע המומחה שלא נגרמה נכות עקב התאונה.

41. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר עמיהוד ששון, סקר את מצבה של התובעת מאז התאונה וציין שבדיקתה של התובעת מעלה שהיא סובלת מהגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה המותני המצדיקה קביעת נכות בשיעור של 30% על פי סעיף ליקוי 37 (7) ג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), נכות הכוללת שינויים ניווניים משמעותיים באגן, בעמוד שדרה מותני ועקמת גבית ניכרת. כמו כן סקלופינג של חוליות גביות ומותניות כמפורט בצילום מתאריך 18/2/14, שיהיו קיימים עוד טרם התאונה וכתוצאה מחולשת גופי החוליות משניות לאסטאופורזיס מאז שנת 2002. בנסיבות אלה, קבע המומחה כי המגבלה התפקודית כתוצאה מן התאונה עומדת על מחצית מנכות זו והינה בשיעור של 15%. המומחה הוסיף עוד, כי השבר בחוליה D8 הוא להערכתו מן התאונה, והנכות בגין השבר היא בשיעור 5%. המומחה העריך שהתובעת תזקק לטיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים.

42. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ונימוקים משכנעים (ראה לדוגמא ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949; ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007); ע"א 293/88 ניימן יצחק נ' מוניטי רבי (31/12/88)).

    הצדדים העלו טענות שונות בעניין חוות דעת המומחה ואולם אף אחד מהצדדים לא טרח לשלוח אליו שאלות הבהרה או לזמנו למתן עדות. התובעת חלקה על כך שהמומחה הוריד נכות בגין מצב קודם וטענה שלא היה כל מצב קודם. הנתבעות טענו שאין כל קשר בין האירוע הנטען לבין נכותה של התובעת. הצד השלישי ביקש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' נרובאי, שעה שהתובעת לא פונתה לבית החולים לאחר האירוע.

    בחנתי את טענות הצדדים ולא מצאתי בהן ממש, לו רצו הצדדים לחלוק על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט היה עליהם לזמנו לחקירה והעובדה שלא עשו כך מלמדת על כך שהטענות מצידם נטענות מן הפה אל החוץ. אינני מוצאת כל אפשרות להעדיף את חוות דעת מומחה התובעת שהתעלם לחלוטין ממצבה הרפואי הקודם של התובעת, וחוות דעתו אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים. טענת המומחה שהתובעת הייתה מרותקת לכסא גלגלים בעת בדיקתה אינה מתיישבת עם החומר הרפואי. הדברים דומים לגבי חוות דעתו של מומחה הנתבעת שהתעלם לחלוטין מפגיעתה של התובעת בתאונה, השינוי במצבה ותלונותיה לאחריה. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מאזנת בין מצבה הקודם של התובעת, שללא ספק מתועד היטב במסמכים הרפואים לרבות חוסר יציבות הולך ומחמיר ונפילה קודמת, לבין השפעת התאונה, שהחמירה את מצבה של התובעת. בנסיבות העניין אני רואה לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט ולהעמיד את נכותה הרפואית של התובעת על 20% (בעיגול).

43. אשר למצבה התפקודי של התובעת הרי שהוא נלמד מן המסמכים הרפואיים, התובעת הגיעה לדיור המוגן כשהיא סובלת מחוסר יציבות הולכת ומחמירה ואולם הייתה עצמאית והלכה בלא אמצעי עזר. אין כל תיעוד בתקופה המיידית לאחר התאונה המלמד על השפעה חדה על תפקודה של התובעת מלבד טענות על כאבים, אך ללא ספק התאונה נתנה את אותותיה ותרמה להידרדרות במצבה עד כדי שימוש במקל ובהליכון. יצויין שגם לאחר התאונה הייתה התובעת עצמאית, המשיכה לצאת מביתה (ראו לדוגמא בתאריך 1/3/15 נפילה בחזרה מהדואר) ואף הגיעה לרופאים בקהילה.

    התובעת נפלה מספר פעמים לאחר התאונה בביתה, ובחוץ ולא ניתן לקשר נפילות אלה לתאונה דווקא, כאשר לדיור המוגן עצמו הגיעה התובעת לאחר נפילה. כך לדוגמא העיד השומר "את אותה גברת אני גם הרמתי בדירה שלה, שהיא נפלה כמה פעמים. בדירה עצמה" (שם, עמ' 363, שורה 21).

    במקביל טופלה התובעת בשלל מצבים שאינם קשורים כלל לתאונה אלא למצבה הקרדיולוגי והכללי. המסמכים הרפואיים מלמדים על התדרדרות מסויימת בכל התחומים, מן הסתם התדרדרות צפויה במצבה של התובעת עקב גילה והחמרת מחלותיה.

    לא ניתן לייחס את כל ההתדרדרות לתאונה וגם לא ניתן להטיל על כתפי התאונה את כל מגבלות התנועה מהם היא סובלת. במקרה דנן, הוגן לקבוע שהפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת עקב התאונה שווה לנכותה הרפואית, כך שנפגע כושר תפקודה ב- 20%.

44. משנקבע מצבה של התובעת יש לדון בשיעור הפיצוי המגיע.

    שיעור הפיצויים

45. התובעת טוענת שבתאונה נשברו לה שלוש חוליות, היא סובלת מהגבלת תנועה קשה ונזקקת לטיפול וליווי 24 שעות ביממה, כאשר כיום אינה מסוגלת לבצע כל פעולה לבדה. בשנת 2018 עזבה התובעת את הדיור המוגן, שכרה דירה בצמוד לבנה ויש לה מטפלת 24/7. בנסיבות אלה, עתרה התובעת לפיצוי בשיעור של 150,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה בשל כך שלא קיבלה טיפול רפואי לאחר התאונה, ונגרם לה נזק משום כך; לפיצוי של 250,000 ₪ בגין כאב וסבל; 200,000 ₪ הוצאות רפואיות ו- 500,000 ₪ בגין עזרת צד ג'. התובעת עתרה עוד להוצאות נסיעה וניידות בשיעור של 50,000 ₪. התובעת צרפה לתצהיריה, קבלות על טיפולי פיזיותרפיה בסכום של כ- 24,000 ₪.

    מעבר לכך, התובעת נמנעה מלהעיד עדים נוספים ובכלל זה בנה וכלתה שלכאורה מטפלים בה. לסיכומיה צרפה התובעת מסמכים נוספים ובכלל זה הסכם שכירות ותיעוד על העסקת מטפלת ואולם כפי שקבעתי כבר בתחילה לא ניתן להתייחס למסמכים שצורפו לראשונה לסיכומים.

46. הנתבעות והצד השלישי טוענות שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה כלל ועיקר, הרחיבה חזית בהעלאת טענה על פגיעה באוטונומיה שלא נטענה כלל בכתב התביעה, צרפה מסמכים לראשונה לסיכומים, ונזקה עומד לכל היותר על 20,000 ₪.

47. הערכת הפיצוי הינה מלאכה קשה בדרך כלל ובעניינה של התובעת המלאכה קשה שבעתיים. מדובר באשה בגיל מבוגר יחסית שהגיעה מלכתחילה לדיור מוגן לאחר נפילה, עם מחלות נוספות וכפי שעלה מן החומר הרפואי נזקקה למעקב רפואי אינטנסיבי. גם בנוגע למגבלות התנועה של התובעת, קיים מצב קודם ברור, נטייה לנפילות לפני התאונה ולאחריה. התאונה ללא כל ספק הוסיפה על סבלה של התובעת ועל מגבלותיה ואולם זאת באופן חלקי בלבד. לא ניתן לייחס לתאונה את הוצאות התאונה מכאן ואילך. כך לדוגמא, התובעת ממילא נזקקה לדיור וטיפול בדיור המוגן, ומשכך העובדה שהחליטה לצאת מן הדיור ולעבור לדירה שכורה אינה מצדיקה מתן פיצוי בשל כך, כך גם לא העובדה שהיא נזקקת לטיפול של מטפלת סיעודית, דבר שמתיישב עם מצבה הכללי והצורך בהשגחה בלא כל קשר לתאונה.

    אשר לטענה של פגיעה באוטונומיה, הרי שמדובר בהרחבת חזית ברורה, הטענה לא נטענה בכתב התביעה ולא הוכחה כלל ועיקר. לא הוכח שנגרם לתובעת נזק כלשהו כתוצאה מהטיפול הרפואי על ידי רופאי הנתבעת. מדובר בטענה שברפואה שלא נטענה ולא הוכחה ואף המומחה מטעם בית המשפט לא נשאל על כך.

48. התובעת נפגעה בגיל 82, כיום היא בת 88, תוחלת חייה היא עוד כ- 5 שנים, בהתאם לכך יש לשקול את הפיצוי.

49. נזק לא ממוני – ללא ספק, פגיעתה של התובעת בתאונה זמן קצר לאחר השתלבותה בדיור המוגן, הכאבים שנגרמו לה עקב התאונה ומצבה לאחר מכן, גרמו לה לסבל רב והקשו על התובעת במיוחד בשים לב למצבה הכללי, גילה והקשיים מהם סבלה גם ללא קשר לתאונה. בנסיבות העניין, סבורני שיש לפצות את התובעת בפיצוי בשיעור של 80,000 ₪.

50. עזרת צד ג' – התובעת בחרה שלא להעיד עדים נוספים, ולא הוכיחה, כי אכן קיבלה עזרת צד ג' נוספת מהמשפחה או מאחרים עקב התאונה בתקופה שלאחר התאונה. בעת התאונה התגוררה התובעת בדיור המוגן וממילא זכאית הייתה לטיפול ולעזרה. התובעת לא הוכיחה עזרה יתרה של בני משפחה, אף שללא כל ספק התובעת נדרשה לבדיקות וטיפולים רפואיים, בקהילה ולוותה על ידי משפחה. כך גם עולה מחלק מן מהמסמכים הרפואיים. כיום מתגוררת התובעת בסמוך לבנה, בסיוע מטפלת זרה וניתן להניח שזוכה גם לעזרה מבנה וכלתה אשר חלק ממנה ניתן לייחס לתאונה.

    כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

    לעניין שיעורו של הפיצוי, נקבע שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

    בנסיבות עניין בשים לב לכל האמור לעיל, בשים לב למצבה הרפואי עקב התאונה וללא התאונה, אני אומדת את עזרת צד ג' לה נזקקה התובעת ולה תזקק בעתיד בשיעור של 60,000 ₪. סכום המתיישב עם עזרה של כ- 500 ₪ בחודש, שסביר שנזקקה לה ומאזן בין מצבה של התובעת ללא קשר לתאונה ובין מצבה הקשור לתאונה.

51. הוצאות רפואיות ואחרות – מתוך המסמכים הרפואיים עולה שלאחר התאונה סבלה התובעת מכאבים ומגבלות תנועה, התובעת קיבלה טיפולי פיזיותרפיה באופן רציף עד שהתה בדיור המוגן. ניתן להעריך שגם לולא התאונה ובעקבות נפילותיה האחרות הייתה התובעת מקבלת טיפולים אלה. כמו כן, לא הוכח שלא היה בידי התובעת לקבל את הטיפולים בקהילה. ברי שקבלת הטיפול במסגרת הדיור המוגן היא נוחה ועדיפה, ואולם לא ניתן לחייב את הנתבעות והצד השלישי בתשלום עבור טיפולים רפואיים שהתובעת הייתה זכאית להם ממילא. לא הוכח כי לאחר שעזבה התובעת את הדיור המוגן היא מקבלת טיפולים פיזיותרפיים וגם לא הוכח באיזה מסגרת ומה עלותם. בנוסף, בשים לב שהתובעת נדרשה להגיע לביקורות רפואיות ובשל הפגיעה בתאונה ניתן להניח שנגרמו לה הוצאות נסיעה שגם בהם יש להתחשב.

    בהקשר להוצאות רפואיות נפסק, שעיקרון העל העומד בבסיס תורת הפיצויים בנזיקין הינו העיקרון של השבת המצב לקדמותו, לפיו על המזיק ליתן לנפגע אותו סכום, אשר באמצעותו יועמד הנפגע, ככל האפשר, באותו מצב בו הוא היה נתון, אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין (ראו, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3), 762, 772-773 (1982)). בהינתן עיקרון זה, נפסק שנפגע זכאי לפיצויים בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות שהוציא לאחר הפגיעה, הנחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו.

    אמנם, עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראו לדוגמא: ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22/3/1994)), ברם, מקום שנמצא כי התובע נזקק לטיפולים ומעקב רפואיים ואף נזקק לטיפול תרופתי, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ (2/2/78); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67 מ"י נ' דהאן (27/7/1967); ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2/2/06); ת"א 1616/04 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (23/8/09); ת"א 1515/96 יהושוע נ' הסתדרות (25/8/99)).

    במקרה דנן, בהתחשב בהוצאות שנגרמו לתובעת בפועל, אף שלא ניתן לייחס את כולן לתאונה דווקא, ולמכלול נסיבות העניין, אני אומדת את הוצאותיה הרפואיות של התובעת עקב התאונה בשיעור של 25,000 ₪.

    סוף דבר

52. התביעה מתקבלת.

53. הפיצוי שנפסק לתובעת הינו כדלקמן:

    נזק לא ממוני – 80,000 ₪.

    עזרת צד ג' – 60,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ואחרות – 25,000 ₪.

    סה"כ - 165,000 ₪.

54. הנתבעות תשלמנה לפיכך לתובעת סל של 165,000 ₪ בצירוף הוצאות חוות דעת, אגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% מן הסכום שנפסק. הוצאות העדים שנפסקו מוטלות גם הן על הנתבעות. הנתבעות חייבות בשיעור יתרת האגרה בגין התביעה.

55. ההודעה לצד שלישי מתקבלת, כך שהצד השלישי מחוייב להחזיר לנתבעות מחצית מן הסכומים אותן תשלמנה לתובעת. מעבר לכך אין צו להוצאות בהודעה לצד השלישי ובכלל זה לא מוטל על הצד השלישי לשאת ביתרת האגרה בגין התביעה עצמה. הצד השלישי מחויב לעומת זאת בשיעור יתרת האגרה בגין ההודעה לצד השלישי.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

     

     

    ניתן היום, ח' טבת תש"פ, 05 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.