פלונית ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח'

השופטת י' וילנר:

             האם חובת הגילוי המוטלת על רופאים כוללת אף את החובה לגלות מידע דתי או מידע רפואי המותאם למאפיינים דתיים של מטופל זה או אחר? זו השאלה העומדת במרכז הערעור שלפנינו.

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) בת"א 54431-06-14 מיום 26.10.2017, בגדרו נדחתה תביעת המערערים בעילה של הולדה בעוולה, בגין לידת בתם, הלוקה בתסמונת דאון.

רקע

2. בהיותה בת 41, היתה המערערת 1 (להלן: המערערת) בהיריון ששי, והמעקב אחר הריונה התנהל בעיקרו במסגרת שירותי בריאות כללית – המשיבה 1 (להלן גם: כללית). מהרשומה הרפואית הרלוונטית עולה, כי נוכח גילה של המערערת, הסביר לה הצוות הרפואי שערך את מעקב ההיריון מספר פעמים על אודות חשיבות ביצוען של בדיקות שונות, וביניהן בדיקת סיסי שליה, דיקור מי שפיר, סקירת מערכות ובדיקת שקיפות עורפית – וזאת, כבר בשבועות הראשונים של ההיריון. ואולם, כך עולה מהרשומות הרפואיות, המערערת החליטה להימנע מבדיקת סיסי השליה, וביכרה להמתין למועד שבו ניתן יהיה לבצע דיקור מי שפיר.

3. בשבוע ה-12+6 להריונה, ביצעה המערערת בדיקת שקיפות עורפית, אשר ממצאיה הצביעו על סיכון גבוה כי העובר שברחמה לוקה בתסמונת דאון. בהמשך לכך, הופנתה המערערת לייעוץ גנטי, תוך שהוסבר לה שוב על האפשרות לבצע דיקור מי שפיר, והיא אף הופנתה למרפאה גנטית, בין היתר, על מנת לבצע דיקור כאמור.

4. בשבוע ה-14+2 להיריון, הגיעה המערערת למרפאת שירותי בריאות כללית בנצרת, לשם ייעוץ גנטי אצל פרופ' יואל זלוטוגורה (להלן: הייעוץ הגנטי), אשר לאחריו כתב פרופ' זלוטוגורה ברשומה הרפואית כי הוא המליץ למערערת על ביצוע דיקור מי שפיר.

5. אף סקירת מערכות ובדיקת דם אשר ביצעה המערערת בשבועות ה-17-16 להריונה הצביעו על ממצאים לא תקינים, ומהתיעוד הרפואי עולה כי הוסבר לה שוב ושוב על חשיבות ביצועו של דיקור מי שפיר לאבחון מצב העובר.