לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד x.x.1991 עת לטענתו רכב על אופניים חשמליים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה העובדתית לעניין נסיבות התרחשות התאונה, זהות הנהג הפוגע, וכן האחריות לתאונה (בין הנתבעות).
-
לטענת התובע, ארעה לו תאונת דרכים ביום 7.10.16, כאשר הוא שהה עם חבריו במרכז העיר נתניה, בעוד הוא רכוב על אופניים חשמליים.
לטענתו, המקרה ארע כאשר הוא היה שעון על דלת מונית שחלונה פתוח ושוחח עם חבריו אשר ישבו במונית. נהג המונית החל בנסיעה מהירה בעודו שעון על דלת המונית, וכתוצאה מכך הוא נפל מאופניו ונחבל במפרק הירך, ביד שמאל ובגב התחתון (להלן: "האירוע")
-
כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות אורתופדית בשיעור של 10%.
-
את תביעתו הגיש התובע כנגד נתבעת 1, מבטחת רכב המונית שמספרה 1913825 (להלן: "שומרה") כנגד נתבע 2, נהג המונית (להלן: "הנהג") וכנגד נתבעת 3, קרנית- הקרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (להלן: "קרנית").
-
לטענת התובע האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן "חוק הפיצויים").
-
בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית ביחס לאופן התרחשות האירוע. שומרה מכחישה את נסיבות התאונה ולטענתה הנהג כלל לא היה מעורב באירוע. כמו, כן קיימת מחלוקת משפטית ביחס לשאלת הגדרת אופניים חשמליות כרכב מנועי כהגדרתו בחוק.
-
מטעם התובע העיד התובע עצמו וכן העידו שני חבריו. הנתבע לא התייצב לדיון על אף שהדיון נקבע חודשים טרם נקבע מועד ההוכחות, ועל אף שבית המשפט דחה בקשה לדחיית דיון אשר הוגשה בסמוך למועד ההוכחות. על כן, הדיון נשמע בהעדרו והכרעתי תינתן על יסוד הראיות שהובאו בפני.
דיון והכרעה
מחדל אי התייצבות הנתבע לדיון ההוכחות
-
תחילה, אדרש לטענת שומרה כי נמנע ממנה להעיד את הנהג, ובכך לא ניתנה לה ההזדמנות להתגונן מפני התביעה באמצעות הבאת גרסתו המכחישה את מעורבותו באירוע, וכי אף זכויותיו להתגונן מבפני התביעה נפגעו.
-
אציג להלן את השתלשלות העניינים.
-
בתאריך 11.2.19 נקבע מועד דיון ההוכחות ליום 24.12.19. כלומר דיון ההוכחות נקבע כמעט שנה מראש.
-
בהודעה מיום 1.12.19 הודיע ב"כ שומרה כי הנתבע הודיע לו כי לא יוכל להתייצב לדיון ההוכחות הקבוע מאחר שנדרש לטוס לחו"ל ביום 23.12.19, היינו, יום לפני המועד שנקבע לדיון הוכחות (בקשה מס' 16). כן עתר בא כח שומרה, כי ככל שבית המשפט לא ידחה את הדיון, להורות על פיצול הדיון וכך לאפשר לנהג להגיע במועד אחר. לבקשה לא צורף לא תצהיר תומך ביחס לטענות האמורות בו ו/או אסמכתאות.
-
בהחלטתי מיום 3.12.19 קבעתי כי "דיון ההוכחות נקבע עוד בחודש פברואר 2019 והוא ישמע במועדו. על כל צד היה להערך לזימון עדיו בהתאם. על הצדדים להערך בהתאם". לא הוגשה בר"ע על החלטה זו. לא הוגשה כל בקשה נוספת לתיק על ידי בא כח שומרה.
-
על אף החלטתי, ביום ההוכחות לא התייצב הנהג. בא כוח הנתבע שב וחזר על בקשתו לדחיית מועד הדיון ואף העלה לראשונה את טענתו לפיה הוא לא מייצג את הנהג. בקשתו נדחתה בשנית בהחלטתי המפורטת שניתנה במועד הדיון.
-
כאמור, בסיכומיה, טענה שומרה כי נמנעה ממנו הזכות להעיד את הנהג ובכך לשמוע את גרסתו. כן טענה כי אינה מייצגת את הנהג.
-
איני מקבלת טענה זו.
-
בהתאם לתקנה 157(2) תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מקום בו התייצב התובע לדיון שנקבע ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר.
-
אכן, בירור האמת הינו ערך בסיסי במשפט – ערך הנדחה לעיתים על פני עקרונות נוספים של יעילות דיונית והאינטרס הציבורי של קידום יומנו של בית המשפט, וזאת על מנת לעשות משפט צודק והוגן ולתת לצדדים את ההזדמנות המלאה להגיש ראיותיהם. אולם, במקרה שלפני לא מצאתי מקום לאפשר דחיה נוספת לצורך שמיעת עדות הנתבע.
-
לא נעלמה מעיני העובדה כי המדובר בתיק שבו שאלת זהותו של הנתבע מהותית. אולם לא מצאתי מקום בנסיבות אלה להיעתר לבקשה לדחיית מועד ההוכחות, משני טעמים עיקריים, אשר יפורטו להלן.
-
ראשית, אני סבורה כי יש לראות בנתבע, כמי שמתנהל בזלזול בהחלטות בית המשפט. על כן, לא מצאתי מקום להעתר לבקשת דחיית הדיון . יפים לעניין זה דברי של המשנה לנשיא השופט ש' לוין ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ''ד נה(3) 730:
"שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד".
כן ראו דבריו של השופט עציוני בע"א 430/74 פרידה בסמן נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ''ד כט(1) 228
"אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - איננו מקיימן... אמנם אין הפרוצדורה מיטת סדום אך גם מזרן סתם אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת - בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי שנקפיד ככל האפשר לקיימן".
...
אין לשכוח כדברי השופט ברנזון ... כי "החובה להחיש את הדיון ולנהלו בצורה תקינה ויעילה מוטלת על כל שופט היושב לדין בכל ענין הבא לפניו..... וכי עליו לשוות תמיד לנגד עיניו את המטרה הנעלה של קיצור תקופת ההליך ומניעת סחבת, ככל שהדבר מתן להיעשות, הן בדיון והן במתן פסק-הדין". ובמקום אחר הוא ממשיך ואומר: "משפט הנמשך שנים על-אף תקנות סדר הדיןהערוכות על בסיס של החשת המשפטים ככל האפשר הוא לעג לעשיית משפט צדק" [שם, ע' 462).
ברור לכן כי הליברליות בשימוש בתקנות הדיון כוחה יפה רק כדי למנוע עיוות-דין .. ולא על-מנת לאפשר להתייחס לתקנות הדיון בזלזול, או כדי לנצל ליברליות זו לשם סחבת ועינויי-דין.
-
עמדה זו גם אומצה בנוסחן החדש של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018. תקנה 4 קובעת כי לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט, ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו. תקנה 5לתקנות קובעת, כי על בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעלי הדין לבין האינטרס הציבורי, הכולל, בין היתר, נגישות הציבור לבית המשפט, וחיסכון במשאבי זמן ויעילות. ברוח תקנות אלו דחה בית משפט המחוזי בקשה לביטול פסק דין שהוגשה בשיהוי ללא סיבה של הנתבע שהכחיש את זהותו כנהג ברכב (ראו מחוזי (מרכז) ת"א 10710-02-12 פלוני ואח' נ' אלאטרש ואח' 25.7.19) כן ראו תאמ (נת') 49411-01-19 עיריית אור יהודה נ' רחמים רועי בן שימול (29.3.20) שם על רקע התקנות החדשות דחה בית המשפט בקשה לצירוף ראיות שהוגשו באיחור).
-
הנתבע בענייננו עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיון על אף החלטת בית המשפט שלא נעתר לבקשה לדחיית מועד הדיון ביחס לדיון שנקבע עשרה חודשים טרם דיון ההוכחות. לא הובא כל תצהיר או נימוק המבהיר את סיבת הנסיעה לחו"ל והעדר התייצבות הנתבע על ידי שומרה.
-
כמו כן, ככל שיפוצל הדיון בעוד שקיימת שאלה עובדתית מהותית, הרי שזכותו של התובע לקיום דיון הוגן נמנעת. ועל כן לא מצאתי מקום לפיצול הדיון בנסיבות אלה.
-
שיקול נוסף שיש להתייחס בהקשר זה נוגע לקידום אינטרס התובע ואינטרס הציבור.
המדובר בתיק משנת 2014 והיה מקום לקדם אותו לסיומו. בשים לב ליומנו העמוס של בית המשפט, משמעותו של ביטול הדיון היא דחייתו במספר חודשים. כמו כן, זמנו של בית המשפט הוא למעשה זמנו של הציבור בקידום דיונים ושמיעתם. במועד זה שיוחד לשמיעת הדיון ליום שלם, נמנעה שמיעת דיון של תיק אחר.
-
בנסיבות אלה בהעדר כל פירוט ביחס לאי התייצבות לדיון כאמור על ידי שומרה (גם במועד ההוכחות עצמו), בהתחשב בכך שהתנהלות הנתבע היוותה פגיעה בזכויותיהם של הצדדים האחרים ובהתחשב בכך שדובר בזלזול בהוראות בית המשפט במשיכת זמן בלתי מוסברת, נדחתה הבקשה.
-
לענין טענת בא כח שומרה, לפיה אינו מייצג את הנהג- בהחלטתי מיום 24.12.19 דחיתי טענה זו. אוסיף כי המדובר בהרחבת חזית. כמו כן, כפי שעולה מהתנהלות שומרה בתיק , שומרה מייצגת את הנהג (ראו פרוטוקול מיום 11.2.19 שבו נקבע דיון ההוכחות ולא נטען בענין זה דבר על ידי בא כח שומרה). רק במועד ההוכחות הודיע ב"כ שומרה כי ככל שהוצהר בפרוטוקולים שהוא מייצג את הנהג אזי הוא מבקש להתפטר מייצוג, ואולם בקשה זו נדחתה כאמור. לגופם של דברים, אין הדבר משנה מאחר שהיה על שומרה לזמן כדין את העד מטעמה לצורך הוכחת גרסתה בהליך, וכן לפעול ולוודא התייצבותו. בכל אופן , מאחר שמדובר בעד מטעמה ובאיזון שבין זכויות שומרה לזכויות התובע לבירור תביעתו ואינטרס הציבור בשמירת הזמן השיפוטי, הרי שבנסיבות אלה מצאתי מקום שלא לאפשר דחייתו של הדיון.
-
אציין עוד כי עולה מהודעת שומרה כי היא זימנה גם את רעייתו של הנהג לדיון (הגב' סוזן טל), אולם גם עדה זו לא התייצבה לדיון ההוכחות וגם ענין זה לא הובהר על ידי שומרה.
-
בא כח קרנית טען בסיכומיו כי עולה מרישומי הנט כי לא נעשתה מסירה כדין של הזימון לנהג על ידי שומרה. אכן, עולה כי אין מסירה כדין לנתבע מרישומי המחשב (עולה כי הזימון התקבל כלא ידוע במען). בא כח שומרה לא הביא כל אסמכתא גם בעניין זה של מועד זימון העד על די שומרה, ובדבר זימונו כדין.
-
בנוסף, לא מצאתי מקום להתייחס לטענת ב"כ שומרה שעלתה במסגרת ההוכחות ביחס להעדר כיסוי ביטוחי בשל אי שיתוף פעולה, שעה שזו נזנחה בסיכומים.
-
לאור כל האמור לעיל, ותוך שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לדחיית דיון ההוכחות מחמת מחדל התייצבות עד שומרה, הנתבע מס' 2.
התובע הוכיח את גרסתו לעניין נסיבות התאונה וזהות הנהג
-
בין הצדדים קימת מחלוקת ביחס לנסיבות התאונה ולזהות הנהג. לטענת שומרה כאמור הנהג לא היה מעורב בתאונה ולא עלה בידי התובע להוכיח זהותו ועל כן האחריות לתאונה רובצת לפתחה של קרנית. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי התובע הוכיח את נסיבות התאונה וזהות הנהג. הוכח כי המונית שגרמה לתאונת הדרכים היא מונית מספר 1913825 אשר הנתבע הוא בעליה והיא שפגעה בו במועד התאונה. ביחס לנסיבות התאונה צירף התובע את ההודעה למשטרה ומסמכים רפואיים עם אשפוזו לאחר התאונה המפרטים את נסיבות התאונה כטענת התובע. כן העידו בפני התובע וחבריו מר דוד עמר וכן מר עידו אזרד שהיו במונית ועדויותיהם היו קוהרנטיות, סדורות ולא נסתרו. להלן אנתח את עדויותיהם.
-
התובע תאר בפני בית המשפט את נסיבות התאונה:
"חזרנו מסליחות. הייתי עם אופניים חשמליות, החברים הלכו רגלית. החברים שמם: דוד עמר, עידו אזרד ונתן מורה. הם באו ברגל. היינו אמורים לחזור. אני הייתי עם האופניים והם עלו על המונית. בזמן שהם עלו למונית דיברתי עם דוד שישב ליד הנהג, תוך כדי שאני נשען על המונית עם האופניים, שהנהג רצה לנסוע, ביקש ממני שהוא רוצה לנסוע, הוא היה טיפה עצבני. לא הספקתי לסיים משפט עם דוד ונהג המונית נסע במהירות ונפלתי ושברתי את הרגל.
מדגים: דוכן ביהמ"ש זו המונית, אני נשען על החלון הקדמי מימין, הדלת ליד הנהג. אני נשען עם יד שמאל. הוא נוסע, מעייף אותי קדימה ואני מוטח על הכביש.
(עמ 9, שורות 9-16 לפרו')
...
אחרי זה הוא נסע מאוד מהר. המונית המשיכה מהר לבית של עידו.
אני הוטחתי על הכביש. בהתחלה כנראה בגלל האדרנלין, קמתי, המשכתי עוד קצת עם האופניים והרגשתי שמשהו קרה לי עם הרגל. עצרתי בצד וראיתי שאני לא מצליח לדרוך עליה. תוך כדי שאני רואה שאני לא מצליח לדרוך עליה, עידו התקשר אלי ושואל מה איתי ואמרתי לו שאני לא יכול לעמוד על הרגליים. הם לא בדיוק האמינו והבינו ששברתי את הרגל. גם אני לא הבנתי את זה עד שלא הגענו ללניאדו ועשו לי צילום. אם עידו לא היה אומר לי "בוא נלך לבית חולים" הייתי הולך הביתה והסיפור היה נגמר עם כריתה של הרגל.
(שם, שורות 20-26 לפרו')
-
השאלה שכאמור עומדת בבסיס התביעה היא זהות הנהג הפוגע.
מעדות התובע עולה כי הוא וחברו דוד זיהו את הנהג ביום התאונה . לטענת התובע המדובר במראה שלא ניתן לשכוח : שיער אסוף לקוקו וזיפים.
ש:אתה בעצם נשען על הדלת הקדמית בצד של הנוסע ליד הנהג שהחלון פתוח.
ת:כן. מדבר איתו.
ש:כמה זמן דיברת איתו.
ת:זה עניין של 10 שניות אולי 20 שניות, עד שהחברים שלי נכנסו והנהג שהיה עצבני, רצה לנסוע.
ש:אתה בעצמך ראית את הנהג?
ת:כן.
ש:התיאור שאתה מתאר לנו זה תיאור שאתה זוכר מאותו רגע שראית את הנהג?
ת:כן, מאותו ערב.
ש:הנהג ביקש ממך רשות לנסוע?
ת:כן. הוא אמר לי שהוא רוצה לנסוע. יצויין שהוא היה מעט עצבני. זה היה שעה מאוחרת אחרי סליחות. יכול להיות שזו היתה השעה. לא יודע.
(עמ 13 שורות 2-3 לפרו')
וכן נחקר:
ש:אתה נשען על דלת המונית כפי שטענת, מס' שניות, מדבר עם דוד והנהג מונית נמצא מטרים ספורים.
ת:הוא רואה אותי ואני רואה אותו.
ש:באותן שניות, אתה זוכר פרט אחד שהוא הקוקו.
ת:כן.
( עמ 26 סיפא עמ' 27 רישא לפרו' )
...
ש:הוא ראה אותך?
ת:לא רק שהוא ראה אותי, גם אם לא היה רואה אותי, החברים שלי שהיו במונית תוך כדי שהיא טסה אמרו זכאי נפל. הם אמרו לי אחר כך.
ש:הנהג אומר לך שהוא רוצה לנסוע, הוא רואה אותך. האם הוא עשה את זה בכוונה?
ת:לא יודע. אם היה פה, הוא היה שופך אור. גם לי יש היום טיסה שדחיתי לקפריסין, בערב.
(עמ' 13 שורות 14-18 לפרו')
-
החברים של התובע לא רשמו את מס' המונית ביום התאונה, אלא ביום למחרת לאחר שהתובע נלקח לבית החולים. חברו דוד ראה את המונית בסמוך לבית החולים וזיהה את הנהג.
התובע העיד בהקשר זה:
ש:איך הגיע אליך מספר הרכב ופרטי נהג המונית שגרמו לתאונה?
ת:דוד, חבר שלי שישב ליד הנהג, שהגיע למחרת יום שישי ללניאדו, זיהה את נהג המונית ורשם את מספר הרכב. ממספר הרכב הגענו לנהג שהחברים שלי זיהו אותו. הגשתי תלונה במשטרה והם עשו את החקירה והגענו לרכב ולפרטי ביטוח ולנהג עצמו. אי אפשר לפספס את החזות שלו. הוא בחור עם קוקו וזקן זיפים.
(עמ' 11 סיפא עמ' 12 רישא לפרו')
...
ש:אז אתה אומר שבשישי בבוקר דוד הגיעה?
ת:כן, עם עוד חברים ומשפחה.
ש:דוד זיהה את הנהג?
ת:כן. ברכב ליד לניאדו. במונית.
ש:זאת אומרת, אתה טוען שדוד בא לבקר אותך וראה מונית מרצדס לבנה וזיהה את נהג המונית ולקח את המספר ונתן לך?
ת:כן.
ש:זאת אומרת, אף אחד מהחברים שלך לא רשם בזמן אמת ביום חמישי בלילה שהם ירדו מהמונית את המספר של המונית וגם לא היתה לו קבלה. זה הכל יום למחרת.
ת:3 אנשים שזוכרים פנים של בן אדם, זו קבלה מעולה.
(עמ 15 שורות 5-14 לפרו')
...
ש:חשוב לדעת, הפרט הראשון מס' המונית, ממי קיבלת אותו?.
ת:מדוד. זה היה יום לאחר התאונה. נדייק 9 שעות אחרי התאונה.
ש:מה דוד אומר לך, אתה אחרי ניתוח.
ת:הוא מתקשר אלי, זכור לי שהוא התקשר, הוא אמר לי זכאי, ראיתי את הנהג מונית, לקחתי את המס' רכב שלו וזה המס'.
ש:אתה לא זוכר אם זה היה טלפונית או שהוא בא אליך למיטה.
ת:הוא הגיע אלי פנים מול פנים והביא לי את המספר, לי זכור שהוא התקשר אלי לפני כן והוא אמר לי אני עולה אליך, ראיתי את הנהג מונית. אם לא היה לי את זה לא היה כלום.
ש:האם שאלת אותו, דוד איך אתה יודע שזה זה בכלל.
ת:לא זוכר ששאלתי, זה היה ברור לי ולו שאנו יודעים מי הנהג.
ש:למה.
ת:זה היה לפני 9 שעות, דוד ישב לידו ואני ראיתי אותו, היה אירוע שהוא וואו.. גדול, אבל לא תשכח את הפנים אחרי 9 שעות.
ש:דוד ראה את המונית או את הנהג נוהג את המונית.
ת:דוד ראה את הנהג נוהג במונית הזו ולקח את המספר.
ש:כך הגיע מס' המונית לתלונה במשטרה.
ת:כן.
(עמ' 27 סיפא עמ' 28 רישא לפרו')
-
ב"כ התובע פנה לחוקר פרטי בטרם הוגשה התביעה, על מנת לוודא את זהות הנתבע. דו"ח החקירה לא הוגש על ידי התובע כראיה בתיק, ואף לא גולה בגילוי מסמכים. במהלך החקירה הנגדית, לתשובת בא כח הנתבעים 1 ו2 אישר התובע כי נערך דו"ח לקראת המשפט.
-
בהקשר זה יצוין כי שומרה טענה בסיכומיה כי התובע פעל בחוסר תום לב עת הסתיר את דו"ח החקירה ועל כן מדובר בעדות כבושה. איני מקבלת טענה זו, המדובר בדו"ח שהוכן לצרכי המשפט. ב"כ התובע העיד כי היה לו חשוב לקחת חוקר פרטי על מנת להיות בטוח שהוא תובע את הגורם הנכון ואף התובע עצמו העיד על כך כי שכר חוק על מנת "לראות זה הוא מבחינת החזות" (עמ' 17 שורות 10-11 לפרו', ועדות התובע עמ' 19 שורות 7-10). אכן, היה מקום לציין את דו"ח החוקר בתצהיר גלוי המסמכים, אף אם בא כח התובע ביקש שלא לגלותו ולא לעשות בו שימוש. בכל אופן, הסנקציה של אי גילוי המסמך בתצהיר גילוי המסמכים היא כי לא ניתן לעשות בו שימוש במהלך המשפטי. הדו"ח הוגש, בסופו של דבר, בהסכמת הצדדים כראיה.
הדוח כולל תמונות של הנהג. התובע וחברו דוד זיהו את הנהג בתמונות שהוצגו בפניהם:
ש:לאחר מכן, הגיע דו"ח החוקר הפרטי עם תמונות ומה עוה"ד שאל אותך?
ת:שאל אותי אם אני יכול לתאר... היה לו את התמונה במסך. אני ודוד היינו במשרד, הוא הסתכל על המסך (לא ראינו אותו) והוא ביקש שנתאר את הנהג. תיארתי אותו עם קוקו קצת לבן, זיפים וזקנקן ואז הוא סובב את המסך ושנינו אמרנו שזה הוא.
ש:והפרטים האלה מופיעים בכתב התביעה שאספתם?
ת:נכון.
(עמ' 29 שורות 5-10 לפרו')
-
חברו של התובע, דוד, נחקר בענין זיהוי הנתבע:
ש:אתה חוזר לבית החולים באיזה שעה?
ת:היה אור שמש. אני מאמין בין 10:00 ל-16:00.
ש:איך הגעת ללניאדו?
ת:רגלית מהבית שלי.
ש:איפה ראית את המונית?
ת:איפה שהמחלקת יולדות, הוא חנה ממול. ישב בתוך המונית.
ש:הוא היה לבד?
ת:נראה לי שחיכה למישהו. כשעליתי, הוא כבר לא היה.
ש:צילמת אותו?
ת:לא רציתי שהוא ידע. אולי הוא מכיר עבריינים. אני לא יודע מי הוא.
ש:על מה כתבת את הפרטים?
ת:באייפון.
ש:יש לך את הטלפון הזה פה?
ת:לא שמור. רשמתי את המספר כמספר טלפון וחייגתי אליו. זה לא מחייג כי זה לא מספר טלפון. לא שמרתי אותו כאנשי קשר.
ש:איזה מרחק היית מהמונית שראית אותה?
ת:5-10 מטר.
ש:את המונית ראית ממולך או באת מאחוריה?
ת:ראיתי אותו קודם כל ממול. באתי מהצד של הנהג. ראיתי את הפנים שלו וישר הלכתי לאחורה או מקדימה, הוצאתי טלפון ורשמתי את המספר. אני לא זוכר איך שמרתי בטלפון.
ש:מה הבעייה לצלם?
ת:לא רציתי שיזהה אותי.
ש:ניגשת אליו להגיד לו משהו?
ת:בוודאי שלא. לא רציתי שיזהה אותי.
ש:אז אתה הולך ומה אומר למשה?
ת:שואל לשלומו ואומר לו "יש לי את המספר".
ש:שאל אותך איך?
ת:כן. אמרתי לו.
ש:מתי פעם הבאה אתה רואה את הנהג?
ת:במשרד. הראו לי תמונה במשרד.
(עמ 35-36 לפרו')
כן נחקר ביחס לזיהוי הנהג:
ש:באותה נסיעה קצרה ישבת הכי קרוב לנהג מהחבר'ה.
ת:כן.
ש:תתאר לי את הנהג.
ת:קוקו אסוף, זקנקן בין 5-8 ימים, יותר דק משלי. בן אדם בריא, לא רזה ולא שמן, מלא. לא זוכר איך היה לבוש. זה גבר. לא אישה.
שיער חלק יחסית אסוף.
ש:קעקוע? משקפיים? מה אתה זוכר?
ת:לא זוכר משקפיים ולא קעקוע
(עמ 37, שורות 18-15 לפרו')
ש:מדוע היית משוכנע שזה דווקא הנהג הזה?
ת:זכרתי אותו בוודאות. אותו שיער אסוף, זקן, זכרתי את הפרצוף בזיכרון צילומי. אני בטוח שזה אותו בן אדם.
ש:יש טענה של חברת הביטוח שאתה, משה ועידו זו חבורת רמאים. החלטתם לתפור תיק למישהו, לתפוס מונית מרצדס ולהפיל את התיק על אדם שלא היה במקום ולא קשור למקום. תגובתך.
ת:שקר מוחלט. ראיתי וזיהיתי אותו ב-100%.
ש:אולי זו היתה מונית אחרת?
ת:זה היה הוא.
(עמ' 38 שורות 5-13 לפרו')
העד גם התייחס לתמונות מתוך דו"ח החוקר:
ש:פעם הבאה שאתה נזקק לעניין הזה, זה במשרד עוה"ד של משה. מה היה? הוא שאל אותך איך הוא נראה?
ת:הוא שאל אותי וסיפרתי.
ש:ואז מראים לך תמונה. מציג לך את נ/1. האם האדם שאתה רואה בעמ' 2 היה בלניאדו?
ת:כן. בוודאות.
ש:האם זה הנהג שלקח אתכם בלילה?
ת:כן. מיטבתה. הוא גם אחראי לתאונה.
(שם, שורות 14-20 לפרו')
-
לטענת שומרה בסיכומיה, אין ראיה ביחס לתיאור הנהג או נתון של הנהג בטווח הזמן מיד לאחר התאונה ועד טרם הצגת דו"ח החקירה, ולכן לא ברור אם קודם הוצגה התמונה של דו"ח החקירה ואז התובע אישר אותה או הפוך, כך שעולה החשש שיתכן שהתובע "התלבש" על נהג שלא היה מעורב.
-
אכן, לא נמצא רישום ביחס למראה הנהג בהודעה המפורטת של התובע במשטרה אלא רק מספר הרכב של הנהג. ואולם מקובלת עלי עדותו של התובע לפיה לאחר שקיבל מדוד את פרטי הרכב, הציג התובע פרט זה בפני המשטרה מספר ימים לאחר האירוע (ראה נספח א לכתב התביעה), ומאחר שניתן פרט זה הרי שלא נדרש פרטים נוספים. ולאחר מספר ימים המשטרה העבירה לו את מלוא הפרטים בהתאם למספר שנתן. התובע נחקר ביחס לכך והעיד:
ש:כשהגעת למשטרה, ידעת רק את מספר הרכב. לא ידעת שום פרט נוסף.
ת:שם לא ידעתי. ידעתי איך הוא נראה וידעתי את מספר הרכב.
ש:למה לא אמרת במשטרה איך הוא נראה?
ת:הם צריכים לדעת ממני? נתתי את מספר הרכב.
ש:נפגשת עם עו"ד שנמצא כאן. מסרת לו את שם הבעלים, הכתובת שלו ואת ה-ת.ז. שלו. מאיפה היה לך את הפרטים האלה? מהחוקר?
ת:מהמשטרה היו לי את הפרטים שציינת ורק לאחר מכן שכרנו חוקר פרטי כדי לדעת איפה הוא גר. שכרתי חוקר כדי לראות שזה הוא מבחינת החזות.
(עמ 19 שורות 3-10 לפרו')
-
העד דוד גם השיב לשאלה מדוע לא רשמו את פרטי הנהג ערב התאונה, ואני סבורה כי אף אם נכון היה לצפות כי ירשמו את המספר בערב כטענת ב"כ שומרה, יש לקבל את הגרסה העובדתית לפיה דוד ויתר החברים היו נסערים ולחוצים להגיע לתובע שנפל :
ש:מי שילם למונית?
ת:לא זוכר. אני חושב שאני.
ש:בזמן הזה יכולת לצלם את המונית, לקחת קבלה ופרטים של המונית. למה לא עשיתם את זה?
ת:כי לא חשבתי על זה באותו רגע. רציתי להגיע לחבר שלי. עובדה שיום למחרת שהייתי יותר צלול ופחות מבוהל, לקחתי את הפרטים של הנהג.
(עמ' 35 שורות 9-14 לפרו)
-
עוד נחקר מטעם התובע עד נוסף , עידו, שהיה במונית אף הוא במועד הארוע :
ש: אתה יושב במושב האחורי. תן לי כל פרט שאתה זוכר לגבי הנהג.
ת:היה לו שיער ארוך וקצת זקן. אני חושב שבאותו היום היה לו קוקו. לא יודע גובה כי הוא ישב. היה לו זקנקן שחור. צבע השיער שחור. השיער היה גלי.
ש:קעקועים? משקפיים?
ת:לא ראיתי משקפיים באותו הלילה, לא זוכר.
ש:גיל ממוצע?
ת:36-37.
ש:זיהית את המרצדס ביום התאונה?
ת:כן.
ש:תתאר את המרצדס.
ת:מרצדס, 5 מקומות, פרטית. לא ענקית.
ש:אתה אומר שהגעת לעוה"ד, אמרת לעו"ד בן ישי שאם תראה תמונה תדע לזהות אותו. לה שתדע לזהות אותו? יש לו משהו מיוחד?
ת:תווי הפנים שלו מיוחדים. אין לו תווי פנים רגילות. יש לו פנים עם שיער ארוך וזקנקן.
ש:מראה לך תמונה. זו התמונה שראית אצל עוה"ד?
ת:כן. ראיתי תמונה בעמוד הראשון.
ש:מציג לך את התמונה בעמוד השני.
ת:העד מעיין. מבקש לעיין בתמונות. אני מזהה בוודאות את התמונה בעמוד הראשון. בעמוד השני אני זוכר שהיה לו שיער פחות חלק. הוא שונה קצת מהתמונה בעמוד הראשון.
(עמ' 42 ועמ 43 רישא לפרו')
-
עדות העדים הייתה מהימנה עלי ולא נסתרה. העדים הציגו גרסה התומכת בטענות התובע ביחס לאופן התרחשות התאונה וזהות הנהג הפוגע. אמנם, קימת סתירה מסוימת בשאלה הנוגעת למקום שבו התובע נמצא. התובע טען כי הוא המשיך לרכב מעט לאחר הנפילה בשל האדרנלין, בעוד חבריו טענו כי הם מצאו אותו שכוב באותו המקום. אולם, אין המדובר בסתירה מהותית ועם חלוף הזמן ניתן אף להעריך כי הפרטים הנ"ל נשכחו. אולם, ליבת האירוע הייתה קוהרנטית בכל העדויות.
-
העדים זכרו את מראהו של הנתבע, והיו משוכנעים כי התמונות שצולמו בדוח החוקר הן תמונות של נהג המונית מיום התאונה. אמנם, עידו לא זיהה את הנתבע בתמונה השניה ,אולם הוא תאר את מראהו באופן העולה בקנה אחד עם עדויות התובע ודוד וכן זיהה אותו בתמונה הראשונה. בהקשר זה יש לזכור כי דוד הוא שישב קרוב ביותר אל הנהג וכן זיהה אותו לטענתו יום למחרת. מכאן, שעדותו של דוד בהקשר זה היא המרכזית, ועדות זו היתה מהימנה קוהרנטית ולא נסתרה..
-
כאמור, הנהג לא התייצב לדיון ועל כן גרסתו לא הובאה בפני בית המשפט. יוער בהקשר זה, כי גרסת שומרה בכתב ההגנה היתה הכחשה כוללנית. לא הוצגה גרסה מפורטת ביחס להימצאותו של הנהג במועדים הרלוונטים לתאונה, וכן לא הובאו אסמכתאות לענין זה.
-
לאור האמור לעיל, אני סבורה כי זהות הנהג הפוגע הוכחה. אני קובעת כי נתבע 2 הוא הנהג שהיה ברכב אשר פגע בתובע, וכי נסיבות התאונה הנטענות בכתב התביעה הוכחו.
אופנים חשמליים - האם רכב מנועי ?
-
לטענת שומרה יש לראות באופניים חשמליים כ"רכב מנועי" בהתאם לחוק פיצויים. לטענתה, מאחר שמדובר ברכב מנועי, שלא בוטח, הרי שאין כנגדה עילה בהתאם לחוק הפיצויים. ובנסיבות אלה על קרנית לשאת בהוצאות בתביעה.
לטענת התובע, אין המדובר ברכב מנועי. יש לראות את התובע כהולך רגל שנפגע על ידי נהג המונית, ועל כן, שומרה חבה בפיצויו. אף קרנית מצטרפת לטענת התובע לפיה אופנים חשמליים אינם רכב מנועי, וככל שיקבע כי אכן הם רכב מנועי, אזי דינו של התובע ככל נהג המחזיק רכב מנועי שלא ביטח את רכבו, ולכן בנסיבות אלה אין לו עילת תביעה כנגד קרנית.
-
השאלה האם יש לראות באופנים חשמליים רכב מנועי נדונה בפסיקה והוצגו דעות חלוקות בענין זה.
-
בע"א 56471-10-18 פלונית נ' זילברשטיין, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי אין לראות באופניים חשמליים רכב מנועי. כב' השופט שנלר (אליו הצטרפו כ' השופטים ק' ורדי וע' רביד) קבע, תוך התייחסות למצב החקיקתי, היבטי מדיניות, והידרשות למשפט משווה, כי אופניים חשמליים אינם עונים על הגדרה של "רכב מנועי" בחוק הפיצויים ועל כן אינם נזקקים לעריכת ביטוח חובה (להלן: "עניין זילברשטיין"). בפסק הדין התייחס בית המשפט לאופניים חשמליים תקניים בלבד מבלי שהחיל את קביעתו או קבע מסמרות כלשהם לעניין מעמדם של אופניים חשמליים 'לא תקניים' (סעיפים 82 ו-86 לפסק הדין). התובע וקרנית מצדדים בפסק דין זה.
לעומת זאת, בפסק הדין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט כמאל סעב) נקבע כי אופניים חשמליים מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים )ת"א (חי') 10767-06-14 אסולין נ' דרויש (27.9.2019) (להלן: "עניין אסולין")) באותו ענין נפסק שאופניים חשמליים נכנסים לגדרו של אחד ממצבי הריבוי. בהתאם, קבע בית המשפט כי בהתחשב בכך שהאופניים החשמליים מעולם לא צוידו ברישיון רכב, לא הוצאה לגביהם תעודת ביטוח לכיסוי השימוש בהם, ולא נדרש רישיון נהיגה לנוהגים בהם, ובהתחשב בכך שסעיף 7(5) לחוק הפיצויים קובע כי נפגע לא יהיה זכאי לפי החוק לפיצוי אם נהג ברכב ללא ביטוח, נדחתה התביעה בעילה מכוח חוק הפיצויים. שומרה מצדדת בפסק דין זה.
להשלמת התמונה - תלויה ועומדת ההכרעה בסוגיה זו של סיווג האופניים החשמליים בבית המשפט העליון במסגרת מספר ערעורים שאוחדו.
-
לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש לאמץ את העמדה אשר הוצגה בענין זילברשטיין, וכפועל יוצא, מכך להכיר בענייננו בחבותה של שומרה לפיצוי התובע. בהקשר זה מקובלת עלי עמדת בית המחוזי בענין זילברשטיין אשר היטיב להבהירם כב' השופט שנלר:
"הסוגיה אשר הוצבה לפתחנו עניינה בשאלת סיווג אופניים חשמליים תקניים, בחינת חוק הפיצויים.
בשונה ממקרים אחרים, ההכרעה דנן יש לה השלכה על המשתמשים הרבים באופניים חשמליים, אופניים אשר הפכו כיום לאחד מאמצעי התחבורה הנפוצים, במיוחד בשטחים עירוניים. יתר על כן, מדובר גם במשתמשים קטינים, אשר נסיעתם הועברה לכבישים, על כל המשתמע מכך.
דומה כי כל נהג הנוהג בשטח עירוני, מתפלל כי לא יפגע באופניים שכאלה וכך גם שהאופניים לא יפגעו ברכבו, ולעיתים בתום נסיעה שכזו, אתה חפץ "לברך הגומל".
ברור כי ההכרעה דנן, לא תפתור את הקשיים הרבים והסכנות הרבות האורבות כתוצאה מהשימוש הרב באופניים חשמליים, ולכן פנייתנו למחוקק על מנת שיסדיר בצורה הנאותה ביותר, את השימוש באופניים חשמליים, ובין השאר, את הסוגיה לה נזקקנו בפסק הדין, סוגיה אחת מתוך הסוגיות שיש להסדירן.
הנה כי כן, מצד אחד נדרשנו לרוכבי האופניים החשמליים, בין אם מדובר בנהג ובין אם מדובר בנוסע, וכשלעיתים נוסע יכול להיות גם ילד רך בשנים אשר מי מהוריו משתמש באופניים החשמליים על מנת להביאו לגן הילדים וכד'.
מצד שני, נזקקנו לאותם אלה שעלולים להיפגע מאותם אופניים חשמליים. בעבר, בעת שניתן היה לנסוע במדרכות, מדובר היה על הולכי רגל רבים, וכאשר כיום בנסיעה בכבישים, מדובר למעשה במשתמשים באופניים החשמליים.
לשם הכרעה בשאלה זו בחנו את ההוראות השונות שבדין בהתייחס לאופניים חשמליים שכאלו, וכך גם את המשמעות להכרעה בהתאם לגישה האחת מול הגישה האחרת.
עוד נדרשנו להוראות שבדין במסגרת משפט משווה, ובהתאם גם הסקנו את אשר נראה מבחינת המדיניות הראויה.
נראה שגם מבחינה פרשנית מילולית, עולה מסקנתנו בקנה אחד עם אותה דרישה של הפעלת הרכב על ידי כוח מיכני ולא הפעלתו על ידי דיווש וסיוע של כוח מיכני בלבד. במיוחד יפים הדברים נוכח אותן מגבלות שנקבעו בכל הקשור לתקינות אופניים חשמליים על מנת שיוכרו ככאלו מבחינת הכשירות הנורמטיבית, וכאשר התוצאה מתיישבת עם מגבלות אלו תוך הרמוניה חקיקתית המתיישבת עם המפורט לעיל.
כאמור, הגם שכך, דומה כי אכן הגיעה העת שהמחוקק יאמר דברו באופן מפורש, על מנת שאותו ספק שהתעורר במסגרת הפסיקה, ימצא פתרונו גם בדבר חקיקה.
לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בכך שהאופניים החשמליים אשר נדונים במקרה דנן היו אופניים חשמליים תקניים, אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור תוך קביעה כי אופניים חשמליים תקניים אינם עונים על הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים, ומשכך אינם נזקקים לעריכת ביטוח.
-
פסיקה של בתי המשפט השלום אשר דנו בסוגיה זו העדיפו את ההכרעה בעניין זילברשטיין לפיה אין לראות באופניים חשמליים רכב מנועי (ראו ת"א (שלום פ"ת) 55071-12-16 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' פלוני, ת"א (שלום פ"ת) 1811-11-18 פלוני נ' עופר בכר( 08.05.2020) וכן ת"א (שלום ת"א) 20307-08-15 פלונית נ' ד. י. (24.11.2019).
-
שומרה טענה כי התנאי לפיו האופניים תקינים לא מתקיים בענייננו. איני מקבלת טענה זו.
-
ראשית, אין כל נפקות לטענה בדבר תקינות האופניים, בשים לב לכך שהתאונה ארעה כאשר התובע רכב על האופניים בעודן במצב של עמידה כאשר הוא נשען על המונית. מאחר שהתאונה ארעה באופן זה, ולא כאשר התובע רוכב על האופניים הרי שלא מצאתי כי יש נפקות ממשית לשאלה של תקינות האופניים
שנית, אציין כי בית המשפט המחוזי בהקשר זה לא קבע מסמרות לענין מעמדם של אופניים שאינם תקניים.
לגופו של ענין- אני סבורה כי עולה מהפסיקה בענין זילברשטיין אשר קבעה את ההלכה לפיה אופניים תקניים לא ייחשבו כרכב מנועי, כי הנטל בעניין זה חל על שומרה להראות כי האופניים אינם תקניים ולכן ייחשבו כרכב מנועי. שומרה לא עמדה בנטל זה. אין כל אינדיקציה מתיק המשטרה ו/או מחומר הראיות בפני כי האופנים לא היו תקניות.
לא שוכנעתי שהוכח כי נעשו באופניים שינויים או שיפורים באופן שהם מוחרגים מהקביעה בעניין זילברשטיין.
בכל מקרה, מקובלת עלי עדות התובע שנחקר ביחס לאופניים לכך כי מדובר באופניים חשמליים תקניים. התובע העיד כי חייבים לדווש כדי שמשהו שם יתחיל לזוז (עמ' 21 לפרו') אף חברו דוד עמר נחקר והעיד כי נהג על האופניים כמה פעמים כאשר לדבריו זה "אופנים רגילות תקינות, מתחילים לנסוע מפדל ואז יש מצערת" תוך שציין כי לא ניתן להתחיל נסיעה רק מלחיצה (עמ' 32 לפרוט') בעדותו נשאל האם היה יכול להפעיל את המצערת מבלי לפדל ונענה על כך בשלילה כאשר לדבריו צריך לפדל ואז לנסוע (עמ שורות 3-7 לפרו').
-
לאור האמור, אני מקבלת את עמדת התובע בעניין זה, כי אין לראות באופניים החשמליים עליהם רכב התובע בעת קרות התאונה, כרכב מנועי. על כן , יש לחייב את שומרה בנזקיו.
הנזק
-
בתיק מונה פרופ' סלעי כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע כי :
"מר זכאי משה נתנאל , נפגע בתאונת אופניים חשמליים, בתאריך 7.10.16 וסבל משבר תת ראשי עם תזוזה שטופל ע"י קיבוע ובהמשך ע"י טיפולי תא לחץ. בבדיקתו כיום מצבו טוב יחסית: טווח תנועות מעט מוגבל, והוא אינו נזקק לתרופות לשיכוך כאב. אולם בבדיקות ההדמיה העדכניות, יש סימנים לנמק חלקי בראש מפרק הירך משמאל עם שינוים ניווניים ראשוניים (דרגה 3 מתוך 4), כך שקיים סיכון של מעל 50% כי ברבות השנים, בלו"ז שניתן לאמוד כ-10 שנים, יתקדמו השינויים הקליניים והרנטגניים במפרק הירך והוא יצטרף לעבור ניתוח להחלפתו: ניתוח כשעתיים, בהרדמה מלאה או חלקית , המתבצע בכל בי"ח ציבורי שלאחריו אי כושר עבודה לכ-3 חודשים וסיכוי הצלחתו מעל 95% לתקופה של כ- 25 שנים.
לאור כל האמור, הנני מעריך את נכותו האורתופדית של מר זכאי משה נתנאל בעקבות התאונה מתאריך 7.10.16 בשיעור של : 10% (עשרה אחוזים) לפי סעיף 35(1) (מהעדר סעיף מתאים אחר) לקובץ תקנות הביטוח הלאומי לפי ההסבר הבא: עקב מצב לאחר קיבוע שבר בראש מפרק הירך עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי והתנועות. וכן : 2.5% (שנים וחצי אחוזים) בהתאמה לפי סעיף 75(1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי לפי ההסבר הבא: צלקת מכערת ורגישה במידה מזערית. כאמור לעיל נכות זו עלולה לגדול לכ- 20-30% ולרדת לכל-15% לאחר ניתוח מוצלח. גם הצלקת הניתוחית תגדל לכדי כ-4% בפרופורציה לגודל הניתוח העתידי".
להלן אדון בראשי הנזק.
הפסד השתכרות לעבר
-
המומחה קבע כי להערכתו התובע היה באי כושר למשך כ- 3 חודשים וחלקי כ-50% למשך 3 חושים נוספים (ולפרקי זמן דומים אחרי הניתוח העתיד).
-
כאמור, הפסד השתכרות לעבר הוא נזק מיוחד ויש לבחון האם התובע הוכיח הפסדי עבר.
לטענת התובע , עובר לתאונה הוא עבד כטכנאי מחשבים ורשתות מחשוב עצמאי והשתכר כ- 20,000 ברוטו ב 3 חודשים.
התובע עותר לחישוב הפסד השתכרותו בעבר לשתי תקופות : התקופה הראשונה – מיום התאונה ועד 6 חודשים לאחר התאונה , על יסוד הנכויות שנקבעו בחוות הדעת, ושכרו ערב התאונה.
התקופה השניה – החל מחצי שנה לאחר התאונה ועד היום בהתאם לשכר הממוצע במשק.
-
מחקירת התובע עולה כי התובע לא עבד לאחר התאונה לתקופה של חמישה חודשים. לאחר מכן, התובע החל לעבוד בחברת בנדא מגנטיק בסוף פברואר 2017. מתחילת שנת 2019 התובע עובד בחברת אמ"ן.
-
יש מקום לפצות את התובע בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחה.
לטענת התובע מספר חודשים טרם התאונה פתח עסק עצמאי והשתכר סך של 20,000 שח. בתשובות לשאלון השיב כי ערב התאונה הוא השתכר כ 4000-5000 שח ברוטו. התובע צרף דין וחשבון למס הכנסה לשנת 2016 שבו דווח כי לתובע הכנסות בשנה זו בסך של 20,000 שח. עולה מקבלות שצרף התובע כי העסק החל לעבוד ביוני 2016. על כן, יש לבסס את הפסד חוב העבר על הכנסה חודשית של 5000 שח.
-
ומכאן, בהתאם לחוות דעת המומחה (3 חודשים מלא, חלקי 50% למשך 3 חודשים נוספים), הפסד העבר עומד על סך של 22,500 שח, וכן פנסיה בסך של 2800 שח.
-
מעדות התובע עולה כי הוא החל לעבוד בסוף פברואר 2017 בחברת בנדא מגנטיק. עיון בדף רציפות של המלל מעלה כי משכורתו של התובע עלתה על משכורתו ערב התאונה בתקופה זו ועד היום. על כן, לא הוכח הפסד עבר ממועד התאונה ועד להיום ביחס לתקופה זו.
המשמעות התפקודית של הנכות
-
אני סבורה כי יש מקום לקבע כי לנכות הרפואית משמעות תפקודית. בהקשר זה נפסק בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ''ד נב(3) 792 :
בצד קביעת הנכות הרפואית, על בית-המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו בעתיד של התובע, אם התובע טוען להפסד כזה. בפריט זה על בית-המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. בין הנתונים המסייעים לבית-המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה. לנכות זו, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר השתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיובא בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע.
... הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך-כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות...
המקרים שבהם נוהג בית-המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית...
...לעתים, קיימים נתונים לקביעה, מה הייתה – לפי הצפוי – השתכרותו של הנפגע לולא התאונה, אך קיים קושי לקבוע, מה כושר השתכרותו הצפוי כתוצאה מהתאונה ומהגבלה, שנגרמה לו בתאונה. באין נתון זה ידוע, או כשקיים קושי לקבעו, ניתן להסתמך על אחוזי הנכות הפונקציונאלית שנגרמה לנפגע כמודד לקביעת הפסד השתכרותו.
... בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות (ההדגשות הוספו – ל.ה.צ).
-
אני סבורה כי קימת לנכות הרפואית השלכה תפקודית.
המומחה מצין כי מצבו של התובע טוב יחסית אולם יש סימנים לנמק חלקי בראש מפרק הירך משמאל כך שיש סיכוי של מעל ל-50% של החמרה בעתיד.
המומחה קבע בחות הדעת כי התובע "אינו כשיר לצמיתות לעבודה פיזית או הכרוכה בעמידה והליכה ממושכים ומאמצים גופניים".
-
כאמור, ערב התאונה התובע פתח עסק עצמאי בתחום המחשבים. לאחר התאונה, התובע לא חזר לעבוד כעצמאי והוא עובד כיום כשכיר. תחילה עבד בתחום סידור רשתות תקשורת. לאחר מכן החל לעבוד באמן, חברת מוטורולה, עד היום. התובע אחראי על רשת ווי פאוי של מוטורולה העולמית. התובע העיד כי הוא עובד בישיבה כל היום כל השבוע, 9 שעות ביום.
התובע העיד ביחס להשלכה התיפקודית של הפגיעה ברגלו:
יש לי כאבים, אני לא יכול להרים משקלים בעבודה בתקופה שבדיוק פתחתי עסק. אחד הלקוחות שלי הוא אמיר קליין. יכולתי לפרוץ שם חזק מאוד מבחינה עסקית. (עמ 10שורות 18-19)
לטענת התובע בעדותו לעניין השפעת התאונה על תיפקודו השיב כי :
...
ש:מה היה אופי העבודה?
ת:כל מה שקשור ברשת האירגונית, כלומר לטפל במחשב, להזיז שרת שזה דבר כבד ממקום למקום אני מזיז אותו. אם אני צריך להזיז מחשב, אני מזיז אותו.
ש:באיזה משקלים יכולים להגיע שרתים כאלה?
ת:20 ק"ג זו הערכתי.
(עמ' 10 סיפא עמ' 11 רישא)
...
ש: בתור עוסק עצמאי, כמה אתה חושב שיכולת להרוויח?
ת:השמים הם הגבול
....
ש:אחרי התאונה, כמה זמן היית מושבת לחלוטין?
ת:בגדול, עד היום אני מושבת לחלוטין. אני רוצה להרים שרת מפה לפה ואני לא יכול..
(עמ 11, שורות 12-15)
-
התובע העיד על כאבים ומוגבלות בתפקוד הנובעים מהפגיעה בתאונה (התובע העיד כי הוא עובד בישיבה בלבד ואינו יכול להרים חפצים). עדות זו אף מצאה ביטוי במסמכים הרפואיים, אשר התייחסו להגבלה בתנועה. לאור מהות הפגיעה האורתופדית ומיקומה, אני סבורה כי יש לראות את הנכות הרפואית כבעלת השלכה תפקודית.
-
בשים לב לגילו הצעיר של התובע, לאופן הפגיעה, ובשים לב לעיסוקו של התובע הכולל סחיבת ציוד ודחיפתו, יש לקבע את שיעור הנכות התפקודית כשיעור הנכות הרפואית. יחד עם זאת, בשים לב לנתונים ביחס למצבו התעסוקתי של התובע ואופי עיסוקו ביחס למהות הפגיעה, איני סבורה כי מתקיימות הנסיבות שבהן יש לקבע כי הנכות התיפקודית עולה על הנכות רפואית (נסיבות אלה שונות מהאסמכתאות שהובאו על ידי בא כח התובע בסיכומיו).
הפסד השתכרות לעתיד
-
בפועל, כיום אין ירידה בשכר בעקבות התאונה, לעומת השכר שהרוויח התובע ערב התאונה. כאמור, ערב התאונה התובע פתח עסק עצמאי בתחום המחשבים לאחר התאונה, התובע לא חזר לעבוד כעצמאי והוא עובד כיום כשכיר, ומשתכר כ-7000 שח.
עם זאת, כפי שיפורט להלן, בחישוב הפסד השתכרות לעתיד, יש לתת את הדעת לכך שיש בנכות לגרום לפגיעה בשכר בעתיד לאור אופי הפגיעה.
-
ההלכה הפסוקה הכירה בכך שניזוק זכאי להיות מפוצה בגין עצם הפגיעה בכושר השתכרותו אף אם הוא חזר לעבודתו, וכך נפסק ב-ע"א 6553/96 – צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מלצר, פ"ד נג(1), 611:
"גם כאשר חוזר נפגע נכה לעבודתו הקודמת, אין לשלול את האפשרות שבעתיד לא יהיה מסוגל לחזור לכושר עבודתו הקודם וכי עקב כך תיפגע השתכרותו. כן יש להביא בחשבון את השיקול שהנפגע ישנה את מקום עבודתו או יעזוב אותו – מרצונו או בכורח הנסיבות – והשתכרותו תיפגע בשל כך"
ראו גם: ע"א 4837/92 – "אליהו" חברה לבטוח נ' ג'ורג' בורבה, פ"ד מט(2), 257, בעמ' 262 ג' – ד'; וכן ע"א 722/86 – יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3), 875 , בעמ' 878 א' ח– ב'.
הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי, כי פוטנציאל זה היה מתממש |(ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 31.12.81).זאת ועוד, חזרתו של הנפגע למעגל העבודה לאחר הפגיעה אינו בהכרח מהווה סיבה לשלול ממנו את הפיצוי בשל הפסד כושר השתכרות, שכן גישה כזו אף תהייה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003)) (להלן: "קציר"), בעמ' 207)
-
בענייננו, המדובר בבחור צעיר שעתידו לפניו, ולא ניתן כיום לצפות את השלכתה של הפגיעה האורטופדית על עיסוקו בתחום המחשבים והתפתחותו המקצועית.
אני סבורה כי יש מקום להעמיד את הפיצוי בגובה 70% מהחישוב האקטוארי המתקבל, וזאת לאור אופי הפגיעה בה מדובר כפי שפורט לעיל, אשר בהתאם לחוות הדעת יש בה כדי להחמיר בהמשך.
-
לענין בסיס השכר- התובע בחור בן 27 מאז התאונה ועד היום הוא עובד מספר שנים בחברת מחשבים. עולה כי עיקר הכשרתו של התובע הינה בתחום הטכנולוגיה המחשבים וההי-טק. התובע מוסמך כמנהל רשת ואיש מחשבים ואף למד תואר ראשון במדעי המחשב. לאור האמור, אני סבורה כי יש להעריך את הפסד השתכרות לעתיד על יסוד השכר הממוצע במשק.
ההלכה הפסוקה קבעה כי אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה שכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש (ראו ברע"א 7490/11 חטיב פחרי נ' מוחמד חאג' ( 28.12.2011 ), תא מחוזי (חי) 15400-12-08 שגיב ארמה נ המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (מיום 30.3.15) ותא (חי) 3197-07-10 תומר קרנץ נ איתן לוי (27.5.13), וכן תא מחוזי (ת"א) 49056-11-10 פ.א נ המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (מיום 27.3.2016)).
-
בענייננו טרם התאונה התובע ביקש לעבוד בעסק עצמאי . אפיק זה לא מוצה כאשר לאחר התאונה התובע הפך להיות שכיר. התובע אכן העיד כי הוא עובד בתחום הרשתות ובאופן קבוע מזה מספר שנים, אולם בשים לב לגילו ערב התאונה, לעיסוקו בתחום המחשבים, ובשים לב לשאיפותיו לעבוד בעסק עצמאי ערב התאונה, יש לקבע כי הגיונה של החלת החזקה בדבר השתכרות בגובה שכר הממוצע במשק נכונה וצודקת ליישום בעניינו.
-
לענין שיעור הנכות- המומחה קבע כי שיעור הנכות עומד על 10% . עוד קבע המומחה כי צפויה החמרה בסיכוי של למעלה מ-50 אחוזים בתוך 10 שנים, כך שהנכות תעלה ל 20-30 אחוזים ותרד ל-15% לאחר ניתוח שסיכויי הצלחתו מגיעים ל95%. המומחה לא נחקר בענין זה ו/או לא נשאל שאלות הבהרה. לפיכך על בית המשפט להעריך את הפסד ההשתכרות לעתיד באמדן מתאים לאור הערכה זו.
לאור האמור, מצאתי מקום לקבע לתובע נכות בשיעור של 10% כיום עד גיל 40 , ומגיל 40 ועד גיל 67 נכות בשיעור של 15% (וזאת לאור קביעת המומחה לענין שיעורי הסיכוי להחמרה ואחוזי הנכות שפורטו).
-
החישוב המתקבל הוא :
עד גיל 40 -
9000 (נטו) *10%*70%* 112.3120 =70756
מגיל 40 עד גיל 67 =
9000 (נטו) *15%*70%*221.8768* 0.7224 (היוון כפול)= 151468
בצירוף פנסיה – 27778 ש"ח
-
כאב וסבל :
בהתאם לחוות דעתו של פרופ' סלעי הנכות הרפואית עומדת שיעור של 12.5% אורתופדי ו 3.75% צלקת .
מכאן בגין כאב וסל יש לפסוק פיצוי בסך של 30,000 ₪.
-
עזרת זולת
לטענת התובע, בעקבות התאונה ולאחריה במשך תקופה ארוכה היה באי כושר מלא ונזקק לעזרת הזולת בפעולות היומיום. גם בתקופת אי הכושר המלא התובע מוגבל בביצוע עבודת הדרושות מאמץ פיזי, ובכלל זה טיפול במשק הבית, קניות וכו'. התובע עותר כי בית המשפט יעריך את העזרה בשים לב לתקופת האי הכושר ולכך שעבר ניתוח לאחר התאונה.
המדובר בפגיעה בירך, כאשר פרופ' סלעי מציין כי טווח תנועותיו של התובע מעט מוגבל, כי יש סימנים לנמק חלקי בראש מפרק הירך משמאל עם שינוים ניווניים ראשונים. בשים לב לקביעה בדבר החמרה בעתיד, ובשים לב לגילו הצעיר של התובע ותוך לקיחה בחשבון כי התובע יידרש לעבור ניתוח, על כל הכרוך בכך מבחינת עזרה , בגין ראש נזק זה יש לפסוק עזרת זולת לעבר ולעתיד בסך של 80,000 שח.
-
הוצאות רפואיות וניידות
בראש נזק זה מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בסך של 20,000 שח (10,000 שח עבור הוצאות רפואיות ו- 10,000 שח עבור ניידות). אצין כי המומחה בחוות הדעת אינו מתייחס לצורך בקבלת תרפות רפואיות שאינן נכללות בסל.
-
סיכומו של דבר- לענין ראשי הנזק:
הפסד השתכרות לעתיד - 250,002 ₪
עזרת זולת – 80,000 שח.
הפסד השתכרות לעבר – 25,300 ₪
כאב וסבל – 24,152 ₪
הוצאות – 20,000 שח
סך הכל – 399,452 שח
מסכום זה יש להפחית סך של סך של 13,147 שח (סכום קיבל התובע ככספי קצבת נכות כללית מהמלל בגין פגיעתו בתאונה.
-
לאור האמור לעיל , שומרה תפצה את התובע בסך של 386,305 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע ואגרה.
אני מורה על דחיית התביעה כנגד קרנית. התובע יישא בהוצאות שכ"ט עו"ד קרנית בסך של 10,000 שח וכן בהוצאות בהן נשאה קרנית.
מאחר שכתב התביעה תוקן תוך הוספת קרנית כנתבעת נוספת בשל טענות שומרה בכתב ההגנה לענין הכחשת זהות הנהג (ר' הודעת התובע בתיק מיום 21.10.18), ומאחר שטענה זו נדחתה, הרי שאני קובעת כי שומרה תפצה את התובע בתשלום שכ"ט ב"כ קרנית בסך של 10,000 שח וכן הוצאות בהן נשאה קרנית.
המזכירות תשלח לבאי כח הצדדים.
ניתן היום, ב' סיוון תש"פ, 25 מאי 2020, בהעדר הצדדים.
