מבוא
התובע יליד 1981 נפגע בתאונה שארעה תוך כדי עבודתו אצל הנתבעת ביום 26.01.14.
במועד התאונה התובע היה כבן 32 ועסק בעבודות תשתיות כאשר במהלך עבודתו בתוך בור התמוטט מעליו דופן של הבור ונגרמו לו נזקי גוף.
הנתבעת הכחישה את ענין החבות ועל כן, הדיון פוצל ונדונה והוכרעה תחילה שאלת החבות ובסופו של דבר ניתן פסק דין חלקי אשר קבע כי התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע בשירותי הנתבעת, וכי אין מדובר בתאונת דרכים, וכי הנתבעת אחראית לפצות את התובע על מלוא הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, וזאת משום שלא נמצא אשם תורם כלשהו מצידו.
הדיון נקבע להמשך הוכחות בשאלת הנזק כאשר במהלכו העידו שני המומחים מטעם הצדדים ונחקרו על חוות דעתם.
נותר כעת לקבוע את הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו.
הנכות הרפואית
המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית מטעמו קבעה כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין פגיעה בכתף, זאת בנוסף לנכויות הזמניות אשר נקבעו לתקופת המחלה.
התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו, של מומחה לאורתופדיה, ד"ר מיכאל מיכיילביץ אשר בדק את התובע וקבע כי נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעתו בתאונה, וזאת בהתאם לסעיף 35(1)(ב) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי.
הנתבעת לעומת זאת, הגישה חוות דעת רפואית מטעמה, של מומחה לאורתופדיה, ד"ר ג'אבר סלאח אשר בדק את התובע וקבע כי נותרה לו הגבלה בתנועות הכתף וקבע כי נכותו הינה בשיעור של 5% לצמיתות וזאת בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.
התובע טוען בסיכומיו כי שני המומחים מסכימים כי תפקודו נפגע, בהתחשב בסוג עבודתו בתחום התשתיות.
הנתבעת טוענת כי קיימות סתירות מהותיות בחוו"ד המומחה מטעם התובע. לטענתה, השבר לא היה במרפק אלא בעצם סטטית, פגיעה שאינה יכולה לגרום להגבלה בתנועה. לטענתה, קיימת אי סבירות בחוו"ד המומחה מטעם התובע, ובהמשך הוסיפה כי גם לו היתה נותרת הגבלה של סיבוב היד לאחור, אין המדובר בהגבלה תפקודית אשר מפריעה לעבודה בתשתיות שכן תנועה זו לטענתה אינה נדרשת בעבודה ולכן אין מדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית.
בחקירתו בפני הבהיר ד"ר מיכיילביץ כי השבר בעצם הבריח, אף כי התובע עבר ניתוח החזרה פתוחה וקיבוע פנימי, גורם לו הגבלה בתנועות הכתף.
המומחה הצטייד בצילומי רנטגן אשר הסבירו את משמעות הפגיעה בתובע ואשר עליהם הוא ביסס את חוות דעתו ואף פרט בפני כי השבר שנגרם לתובע הינו שבר מרוסק של מספר חלקים, דבר המבדיל את המצב התיאורטי שהוצג לו בעת הדיון ע"י ב"כ הנתבעת לפיו הוצגה לו תמונה של שבר בעצם הבריח במוקד אחד בלבד. המומחה הסביר כי שוני זה הוא זה שגורם להגבלה בטווחי התנועה של הכתף ואשר מזכים את התובע באחוזי הנכות שנקבעו לו. ד"ר מיכיילביץ אף הסביר כיצד הגיע לקביעה אשר בחוות דעתו ומסקנתו בהקשר לאחוזי הנכות הרפואית שנגרמו לתובע מקובלת עלי.
בנסיבות אלה, אני קובע כי התאונה גרמה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.
התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית וזאת בשים לב לאופי הפגיעה ותחום העבודה בה עוסק התובע.
בהקשר זה יש להבחין בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית שנגרמה לנפגע. הנכות התפקודית מצביעה על מידת הפגיעה של פעולות התובע עקב נכותו, דהיינו, היא מצביעה על מידת ההגבלה בדרך כלל, שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע. כלומר, הנכות התפקודית מהווה תרגום הנכות הרפואית לנכות שבאה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע (ע"א 4716/07 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 13.07.09)).
בענייננו, מדובר בתובע בן 32 במועד התאונה, נפגע בכתף עקב כך שקיר של בור שבו עסק התמוטט מעל ראשו. אין ספק כי הפגיעה שארעה לו גרמה לו לנזקים גופניים ואף לנזקים תמידיים שיש בהם כדי לפגוע בתפקודו של התובע, וזאת בשים לב לטיב עיסוקו ולטיב הפגיעה.
בנסיבות אלה, אני סבור כי יש לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו אשר עומדת על 10% לצמיתות.
כאב וסבל
התובע טוען כי עקב הפגיעה הקשה שנגרמה לו, והשבר המרוסק בעצם הבריח עם פריקה והגבלה בתנועות, נגרמה לו פגיעה מוחלטת בכושר עבודתו לתקופה ארוכה שבה היה מוגבל לחלוטין. התובע מוסיף כי הוא עבר סדרת טיפולים רפואיים ואף המשיך תקופה ארוכה בטיפולים אינטנסיביים שכללו טיפולי פיזיותרפיה.
לטענתו, בפרק העובדתי הוכח כי התאונה גרמה לכך שהתובע נטמן מתחת לפני האדמה ונותר שם לפרק זמן לא מבוטל עד שחולץ. לטענתו, "הוא הסתכל למוות בעיניים" והדבר אמור לבוא לידי ביטוי לטענתו בעת פסיקת כאב וסבל אשר מגיע לתובע. זאת ועוד, טוען התובע כי כאשר מדובר בתביעה נזיקית, מוענק לבית המשפט שיקול דעת רחב בפסיקת הפיצויים בגין רכיב כאב וסבל והוא מבקש כי בית המשפט יפסוק סך של 100,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
הנתבעת בסיכומיה לא טענה דבר ביחס לכאב וסבל שנגרמו לתובע ועל כן יש להתחשב במכלול הנסיבות ולפסוק לתובע פיצוי כמקובל בגין רכיב נזק זה.
בהתחשב בגילו של התובע, שיעור נכותו הרפואית, הטיפולים הרפואיים שלהם נזקק לאחר התאונה, הנני קובע כי יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק של כאב וסבל סך של 20,000 ₪. פיצוי זה משקף לטעמי בעיקרו של דבר את הכאב והסבל שנגרמו לתובע וכן את ההגבלה בתנועות הכתף שנותרה בו.
הפסד שכר
התובע טוען כי שכרו הקובע עמד בפועל על סך של 5,000 ₪ נטו בממוצע לחודש.
לטענתו, הוא היה באי כושר מוחלט ממועד התאונה ועד לתקופה ארוכה וממושכת.
התובע עותר לפצותו בגין ראש נזק זה בגין שכר של שנה שלמה, אף כי לטענתו הוא היה באי כושר מוחלט לתקופה ארוכה יותר והוא מסכם את עתירתו לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 60,000 ₪.
כאן המקום לציין כי התובע הינו תושב הרשות אשר עקב התאונה הגיש תביעה על פגיעה בעבודה למל"ל ושולמו לו תגמולים בהתאם לבסיס שכרו בשלושת החודשים שקדמו לתאונה בסך של 15,500 ₪, דהיינו סך של 5,167 ₪ בממוצע לחודש.
ב"כ הנתבעת חולק על כך כי בסיס שכרו של התובע עומד על סך של 5,000 ₪ שכן לטענתו שכרו בפועל עמד על סכום שהוא נמוך בהרבה מהסכום הנ"ל.
מקובלת עלי טענת התובע כי השכר הממוצע במשק בענף הבנייה לתקופה הרלבנטית תומך בגירסתו כי שכרו עמד על סך של 5,000 ₪ ועל כן אני קובע כי שכרו הקובע בתקופה הרלבנטית עמד על סך של 5,000 ₪ בממוצע לחודש.
אין ספק כי התובע היה באי כושר מוחלט לתקופה של 3 חודשים החל מיום התאונה.
הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי בתום תקופת אי הכושר התובע היה באי כושר חלקי בהתאם לדרגות נכות זמניות שנקבעו לו כדלקמן:
מיום 28.04.14 עד ליום 30.06.14 בשיעור של 50%.
מיום 01.07.14 עד ליום 31.12.14 בשיעור של 35%.
מיום 01.01.15 עד ליום 31.08.15 בשיעור של 20%.
אי ספק כי מדובר בתקופה מצטברת של למעלה משנה אשר במהלכה סבל התובע מהגבלה בתנועות הכתף דבר שללא ספק גרם לפגיעה בהשתכרותו.
חישוב אריתמטי פשוט של תקופה זו בהתאם לבסיס שכרו של התובע מעלה כי לתובע נגרמו הפסדי שכר לעבר בסך של 37,000 ₪.
יחד עם זאת, התובע לא הביא ראיות לכך כי הפגיעה בתאונה גרמה לו להפסד שכר בפועל במשך כל אותה תקופה ולכן, ניתן לקבוע כי הפסד שכרו של התובע לעבר עומד על סך של 20,000 ₪.
הפסד שכר בעתיד
קביעה בראש נזק זה אינה משימה פשוטה בפני בית המשפט. פריט הנזק של הפסד כושר השתכרות בעתיד מעמיד קשיים רבים בפני בית המשפט הנדרש לקובעו, שכן מדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש לקבוע למשך תקופה ארוכה בעתיד כאשר הנסתר רב על הנגלה (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב(3) 792).
הפיצוי בגין ראש נזק זה אינו נמדד על פי ההפרש שבין מה שהשתכר הניזוק לפני התאונה ומה הוא משתכר או יכול להשתכר אחרי התאונה. אלא, שקנה המידה הוא ההפרש שבין מה שהניזוק היה משתכר אחרי התאונה אלמלא המום וכמה הוא משתכר או עשוי להשתכר במומו (ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פד"י יח' 120).
בעניינינו, כאשר הנכות שנקבעה הינה בשיעור של 10% בתי המשפט נוטים בדרך כלל לקבוע סכום גלובלי שיקח בחשבון את מומו של הנפגע, גילו ושנות העבודה שנותרו לו (ע"א 395/81 מנחם ברוק נ' הסנה חברה לביטוח, פד"י לח(1) 537).
מדובר בתובע צעיר ושנות עבודה רבות צפויות לו. אכן נכותו של התובע יכולה בעתיד לבוא לידי ביטוי ולהשליך על תפקודו בעבודתו ואף יתירה מזאת על השתלבותו בשוק העבודה אם חלילה מצבו יחמיר באופן שיגרום לו להיפלט מעבודתו. עבודתו של התובע כרוכה במאמצים פיזיים בנשיאת דברים בעבודה מאומצת בשטח והגבלתו בתנועות הכתף יכולה לבוא לידי ביטוי גם בתפקודו בעבודה.
לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לעניין חישוב אובדן כושר השתכרותו של התובע בעתיד, יש לקבוע את סכום הפיצוי על בסיס נכותו התפקודית אשר תואמת את נכותו הרפואית כאמור בשיעור של 10% בהתאם לבסיס השכר הקובע לגבי צעירים על פי השכר הממוצע במשק.
התובע טוען כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 15%, ולעניין שכרו הקובע הוא מבקש לקבוע כי בסיס שכרו לצורך חישוב אובדן כושר השתכרותו והפסדיו בעתיד בסך של 8,000 ₪ נטו לכל הפחות.
במכלול האמור, טוען התובע כי יש לפצותו בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד בסך של 357,499 ₪.
הנתבעת לעומת זאת טוענת כי התובע לא הציג כל גריעה משכרו וזאת ביחד לנתוני השתכרותו בשנים שקדמו לתאונה, עובדה אשר מלמדת לטענתה כי התאונה נעדרת כל השפעה תפקודית.
בנסיבות אלה, מבקשת הנתבעת לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪ בלבד.
לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד בסך של 170,000 ₪ וזאת בהתאם לנכותו התפקודית בשיעור של 10%, שכר בסך של 7,955 ₪ (השכר החודשי הממוצע בתקופה הרלוונטית למשרת שכיר בענף הבניה לעובדים מהשטחים) עם מקדם היוון עד גיל 67.
כנגזרת מהסכום הנ"ל ובהתאם להסכם הקיבוצי החל במשק, זכאי התובע לפיצוי בגין אותם זכויות פנסיה לעתיד בסך של 21,250 ₪.
עזרת הזולת לעבר ולעתיד
התובע טוען כי היה מרותק למיטה ומוגבל לתקופה ממושכת, ובשל כך הוא נזקק לעזרה מוגברת שחורגת מהסביר. עזרה זו נעשתה לטענת התובע ע"י אשתו ובני משפחתו, קרוביו וחבריו אשר נאלצו לדחות את עיסוקיהם לצורך הושתת עזרה לתובע. התובע טוען כי הוא הביע את כוונתו לתגמל את כל מי שעזר לו בעבר וכי הוא יזדקק לעזרה כזו גם בעתיד ולו באופן חלקי.
התובע מבקש לפסוק לו סכום גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 20,000 ₪.
הנתבעת לעומת זאת טוענת כי התובע לא הציג כל ראיה כי העזרה לה נזקק בתקופת אי הכושר חרגה מעבר לעזרה המקובלת בין בני משפחה. בנוסף טוענת הנתבעת כי התובע לא הביא לעדות מי מבני משפחתו לתמיכה בגרסתו כי העזרה לה נזקק חרגה מעזרה רגילה. לפיכך, היא בקשת לדחות את בקשתו לפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ואף לעתיד.
אין מחלוקת כי התובע לא נעזר בעזרה בשכר וכי הוא קיבל עזרה זו לה היה זקוק בעיקר מבני משפחתו. יש להניח כי בעקבות התאונה בני משפחתו של התובע וחבריו סייעו לו מעבר לסיוע רגיל בין בני משפחה וחברים. עם זאת, לא הובאה אף ראיה על הפסדים שנגרמו למי מבני משפחתו או הוצאות אחרות שנגרמו להם. יש לקחת בחשבון כי מדובר בפגיעה בשיעור של 10% נכות ולכן אני סבור כי ניתן להסתפק בפסיקת הפסדים בראש נזק זה על דרך האומדנה, הן לעבר והן לעתיד.
נפסק לא אחת, כי כאשר בן משפחה מעניק טיפול לנפגע ומשקיע בכך מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפולים אם הוא לא שילם עבורו (ע"א 1164/02 קרנית נ' פלוני (פורסם בנבו, 04.08.05)).
על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית או על היקפה, יש לקבוע את הפיצוי לראש נזק זה לעבר ולעתיד סכום גלובלי בסך של 5,000 ₪.
הוצאות לעבר ולעתיד
התובע טוען כי בעקבות התאונה נגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים ומעקב, פיזיותרפיה, נסיעות, מכשור וציוד רפואי ועוד.
בנוסף, טוען התובע כי הוא נשא בעלות חוות הדעת הרפואית של המומחה מטעמו וכן התחייב לשלם למומחה בעבור הופעתו בבית המשפט לצורך חקירה על חוות דעתו.
על כן מבקש התובע לפסוק בגין הוצאותיו סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 15,000 ₪.
הנתבעת לעומת זאת טוענת כי היות ומדובר בתאונה שהוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, הרי שמלוא ההוצאות הרפואיות מכוסות על פי תקנות הביטוח הלאומי, ולפיכך אין לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין הוצאות אלה.
כאן המקום לציין כי בית המשפט אינו מדקדק בדרך כלל בקיומן של קבלות בראש נזק זה, אך בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית, והוצאות חוות הדעת והוצאות המומחה בגין חקירתו בבית המשפט, יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סכום גלובלי בסך של 5,000 ₪.
סוף דבר
בשים לב לאמור לעיל, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים כדלקמן:
א.נזק לא ממוני בסך של 20,000 ₪.
ב.הפסד שכר לעבר בסך של 20,000 ₪.
ג.אובדן כושר השתכרות ואובדן פנסיה בסך של 191,250 ₪.
ד.עזרה לזולת לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪.
ה.הוצאות לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 241,250 ש"ח בניכוי מלוא תגמולי המל"ל בסך של 28,988 ₪ (נכון לחודש מרץ 2015 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית).
לסכום הנ"ל יתווספו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 37,000 ₪ .
הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.
