פלוני נ' חווית הרוכבים בע"מ שדמות דבורה ואח'

בפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה מיום 16.3.13 עת נפל במהלך ירידה ממתקן הנקרא "השור הזועם". המקרה אירע במהלך ביקור התובע במתחם השייך לנתבעת מס' 1. המחלוקת בתיק נוגעת הן לשאלת האחריות והן באשר לגובה הנזק.

העובדות בבסיס התביעה:

1. התובע יליד XX בעלים של חברה העוסקת בתחום המכונות הממוחשבות. התובע הגיע ביום 16.3.13 ביחד עם חברים נוספים למתחם "חווית הרוכבים" בכרמל, אשר נמצא באחריות נתבעת מס' 1. נתבעים 3-4 הינם המפעילים של מתקן הנקרא "השור הזועם" אשר הושכר לנתבעת מס' 1.

2. כבר עתה אציין כי המחלוקת בין הנתבעים הגיעה לסיומה כאשר היצוג של כל הנתבעות בתיק אוחד וההודעה לצד שלישי נמחקה. על כן, התייתר הצורך בהכרעה לגבי חלוקת האחריות בין הנתבעים ופסק הדין יתייחס לאחריות הנתבעים יחדיו כלפי התובע.

3. התובע תיאר בתצהירו כי מתקן השור הזועם הוצב על מזרן גומי מתנפח בעובי של כ- 50 ס"מ ובקוטר של כ- 10 מ"ר . התובע הסביר כי לא ניתן לעלות ולרדת מהמתקן ללא הליכה על מזרן הגומי לצורך ירידה מהמתן. בתום הרכיבה על השור על הרוכב לצעוד על גבי המזרן ולקפץ מקצהו לאדמה.

4. התובע ציין בתצהירו כי על הקרקע עליה הונח המתקן היו אבנים רבות פזורות מסביב. התובע סיפר כי עם סיום הרכיבה ירד מהמתקן והלך על גבי המזרן לכיוון הירידה, ובעת שקפץ מהמזרן על מנת לרדת לקרקע נחבל מאבן שהיתה לציד המזרן ונפגע כתוצאה מכך בקרסול ימין.

5. נוסף לתובע העידו 2 עדים נוספים שהשתתפו עימו בפעילות ביום התאונה. כמו כן, העידו בשאלת הנזק שני עדים נוספים: רו"ח של התובע וחתנו של התובע שעובד עימו בחברה.

6. מטעם הנתבעות לא הובאו עדים כלל.

7. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בקרסול ימין. במיון בי"ח העמק אובחן שבר והרגל הושמה בגבס. אין טענת לקיומה של נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

8. התובע טוען כי הנתבעות לא סיפקו סביבה בטוחה מסביב למתקן. עוד טוען התובע כי אופן הירידה מהמתקן (הליכה חסרת יציבות על מזרן מנופח) יוצרת סיכון מוגבר . התובע טוען כי האחריות לתאונה נופלת על הנתבעות ואין בנסיבות לקבוע קיומו של אשם תורם.

9. הנתבעות חולקות על קיומו של מפגע כאמור ועל קיומה של אחריות בגין התאונה. הנתבעות טוענות כי בנסיבות מדובר בפגיעה שאינה מטילה אחריות. הנתבעות טוענות כי יש להבחין בין סכנה רגילה וסכנה בלתי רגילה ובהתאם לקבוע להיעדר אחריות של הנתבעות לאירוע התאונה. לחילופין יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור 30% לפחות.

    

   דיון והכרעה:

10. התובע הביא מטעמו שני עדים שהשתתפו עימו בטיול ביום התאונה. העד מר קלימי תיאר בתצהירו את אירוע התאונה. הוא ציין כי ראה כיצד התובע מגיע לקצה המזרן וקופץ ממנו ושמע אותו צועק מכאבים(סעיפים 4-5 לתצהיר) . העד תיאר כי המזרן גבוה מהקרקע ומסביב לו פזורות אבנים (סעיף 6 לתצהיר) . עוד ציין העד כי לא קיבלו הדרכה או הנחיה לגבי אופן השימוש או הירידה מהמתקן. לא קיבלו הוראה לרדת מהמתקן בדרך של זחילה. עוד ציין העד כי המזרן גבוה מהקרקע ב- 50 ס"מ וכי בעת ההליכה עליו הוא יורד ועולה מה שמקשה על היציבות(סעיפים 8-9 לתצהיר). לתצהירו של העד צורפה תמונה שצולמה באותו יום טיול. בתמונה רואים מספר חברים בקבוצה יושבים על המזרן ומסביב למזרן פזורות אבנים בגדלים שונים. בחקירתו נשאל העד על כך כי הירידה מהמזרן היא פעולה פשוטה. העד השיב כי ההליכה על המזרן היא לא יציבה ועם ההגעה לקצה המזרן אין אפשרות לרדת חוץ מלקפוץ. העד נשאל לגבי ההנחיות שציין בתצהיר כי לא קיבלו והשיב כי זו פעם ראשונה והיה צורך להסביר איך לרדת מהמזרן (ראו עמוד 9 לפרוטוקול שורות 11-27) . העד לא נשאל לגבי טענתו לגבי האבנים הפזורות סביב למזרן.

11. עד נוסף שהעיד מטעם התובע היה מר משה כהן. בתצהירו העיד כי אירגן את הטיול(סעיף 3 לתצהיר) . גם עד זה ציין כי ירד מהמתקן כמו התובע בקפיצה מהמתקן(סעיף 4 לתצהיר) . העד הסביר כי ראה מפעיל שהפעיל את המתקן. העובד נשאר בעמדת הפעלת המתקן אשר היה רחוק מהמתקן ולא התקרב אליו. לא היה עובד נוסף בקירבת מקום וכי לא התקבלה הנחיה או הוראה לאופן הירידה מהמתקן.(סעיף 5 לתצהיר) גם עד זה ציין בתצהירו כי מסביב למזרן היו פזורות אבנים(סעיף 6 לתצהיר). בחקירתו הנגדית לא נחקר העד ביחס לטענות אלה בתצהירו.

12. בחקירתו הנגדית נחקר התובע וחזר וציין כי נפגע מהאבן (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 32) התובע נחקר ארוכות נשאל לגבי הרישום בתעודת חדר המיון שם צויין כי סובב את רגלו ולא צוין כי נפל. התובע הסביר כי הגיע לבית החולים עם רגל נפוחה . זה לא עניינו של הרופא איך זה קרה "הוא לא חוקר במשטרה הרופא" ראו חקירת התובע בנושא בעמוד 16 שורות 20-31). התובע נשאל בנוסף למסמכים הרפואיים המאוחרים יותר שם אין תיעוד לנפילה אלא צויין סובב קרסול והשיב: "אני לא מבין, אני בא לרופא והרגל שלי שבורה מגובסת עם מכתב מהמיון. אני לא רופא ואני לא צריך לתת. יש לי מכתב, רגל שבורה, אני בא על הממצא ולא על איך זה קרה. איך זה קרה זה לא עניינו של מישהו. אני צריך לספר לכל אחד מה אכלתי בבוקר? הרגל שבורה ואני בא שירפא לי את הרגל ולא צריך לספר איך שברתי את הרגל. העובדה היא שהרגל שבורה. זה לא חשוב לספר איך שברתי." (ראו פרוטוקול עמוד 15-16)

13. אני נותנת אימון בגירסת התובע לגבי נסיבות הנפילה. גירסתו של התובע היתה מהימנה ועקבית ונתמכה על ידי העדים מטעמו. העד קלימי היה עד ישיר לתאונה ולגבי מה שמסר בתצהירו לגבי הנפילה עצמה הוא לא נחקר כלל.

14. אין בהיעדר רישום לגבי נפילה ואבן בתעודת חדר המיון, כדי לפגוע בגירסת התובע לגבי הנפילה כמתואר על ידו. מה גם שאין במה שנרשם כדי לסתור או לפגוע בגירסת התובע.

15. מעדויות התובע והעדים, עולה כי המזרן הונח על קרקע לא שטוחה וכי אבנים היו פזורות מסביב למזרן. את האבנים אף ניתן לראות שתמונה שצורפה. מדובר במזרן בגובה 50 ס"מ מנופח מסביב למתקן. לאחר הירידה מהשור יש צורך ללכת עד קצה המזרן כדי לרדת מהמתקן . המזרן גבוה ב- 50 ס"מ מהקרקע ועל מנת לרדת ממנו יש צורך לקפוץ לקרקע. גם ההליכה על המזרן כדי להגיע לקצה היא הליכה לא יציבה ומקשה על היציבות.

16. לא מדובר במקרה זה בסיכון טבעי הנובע מהשימוש במתקן עצמו. האבנים הפזורות מסביב למתקן מהוות סיכון לא טבעי שעל הנתבעות היה לסלק מחשש שמשתמש יפגע במהלך הירידה מהאבנים כפי שאכן קרה לתובע. בנוסף, היה על הנתבעות להדריך את המשתמשים לרדת בזחילה ולא בקפיצה מהמזרן מחשש מפציעה מהאבנים הפזורות מסביב למזרן.

17. יודגש כי הנתבעות לא הביאו עדויות מטעמן לגבי התאונה עצמה כדי לסתור את הטענות לגבי סביבת המתקן ולא ולגבי טענת התובע ועדיו לגבי היעדר הדרכה מתאימה.

18. כפועל יוצא מקביעתי כאמור לעיל אני קובעת כי הנתבעות נהגהו ברשלנות ובכך הפרו את חובת הזהירות כלפי התובע ועל כן הן אחראיות לפצותו גבין נזקיו כתוצאה מהתאונה.

19. אשם תורם: בנסיבות אלה ראוי לקבוע כי אשמו של התורם של התובע הינו בשיעור 10%. האשם התורם נקבע מחמת חוסר זהירות של התובע שתרמה אף היא לאירוע התאונה.

     

    גובה הנזק:

20. כתוצאה מהתאונה אובחן שבר בפטישון. התובע אינו טוען לקיומה של נכות רפואית בעקבות התאונה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקר לתקופת אי הכושר בעקבות התאונה.

21. ביום התאונה , 16.3.13 , פנה התובע למיון בית חולים העמק. אובחן שבר בקרסול רגל ימין ורגלו הושמה בסד גבס והתובע שוחרר לביתו.

22. ביום 21.3.13 פנה התובע לרופאת המשפחה שהפנתה לרופא אורטופד תוך שציינה בפרק התלונות: "שבר בקרסול ימין, עם גבס, מופנה לביקורת" . במעקב מיום 24.3.13 הוחלף הגבס בסד AIRCAST . במעקב אצל אורטופד מיום 27.3.13 צויין בבדיקה :"תפיחות , רגישות למישוש באיזור הפיטשון הלטיראלי, תנועות כואבות, NV OK  " בהמלצות הטיפול צויין "מגף פלאסטית" . התובע הוזמן לביקורת נוספת לשלושה שבועות לאחר מכן ליום 18.4.13

23. בביקורת מיום 18.4.18 אצל דר ספוליאנסקי צויין בבדיקה :"שיפור במצבו" ולתובע הומלץ על " המשך הליכה עם ארספורט" והומלץ על חופשת מחלה עד יום 30.4.18.

24. הנתבעת טוענת כי אין להסתמך על אישור המחלה שניתן לתובע ביום 18.4.13 ואף התנגדה להגשת אישור המחלה נספח ג' לתצהיר התובע, כראיה מטעם התובע. עוד ציינו הנתבעות כי אין להן התנגדות להגשת המסמכים הרפואיים אודות בדיקות התובע כראיה.

25. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה לעניין זה כי לא ניתן לקבל ראיה ולטעון אחר כך למשקלה. בעניין זה מזכירה הנתבעת כי בית המשפט אינו רשאי להסתמך על ידיעה אישית בקביעתו לגבי אי הכושר וכי סקירת המסמכים הרפואיים יובילו למסקנה שאין לפסוק לתובע אי כושר בגין יום אפילו יום אחד. שכן, לטענת הנתבעות, אישור המחלה נספח ג' ניתן ביום 18.4.18 רטרואקטיבית מיום 17.3.13 ועד יום 30.4.13 וכי אותו אישור מחלה הוגש מבלי שנחקר עורכו של המסמך . כן חוזרות הנתבעות על טענתן שמדובר במסמך שאינו קביל כלל כראיה. בעניין זה אציין כי אין לפסול את המסמך כראיה שכן מדובר במסמך שהוציא הרופא בעת בדיקת התובע. בפני הצדדים פתוחה הדרך לטעון למשקלו של המסמך כראיה בשים לב לטענה כי אין בו כדי לחייב לגבי קביעת תקופת אי הכושר מאחר והוצא רטרואקטיבית וכי אותו רופא לא נחקר. לנקודה זו אתייחס להלן.

26. עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי אישור המחלה מד"ר ספוליאנסקי ניתן ביום 18.4.13 כאשר באותו יום נבדק התובע במסגרת המעקב במרפאת לין על ידי אותו רופא. כאמור, לגבי התיעוד מאותה בדיקה מיום 18.4.13 על ידי דר' ספוליאנסקי הנתבעות לא התנגדו ובצדק שכן מדובר בתיעוד בדיקות רפואיות שעבר התובע והמלצות על המשך טיפול טיפול.

     

27. התובע נשאל מדוע פנה לביקורת ביום 18.4.13 לאותו רופא שהוא כירורג ולא אורטופד והסביר כי רצה חוות דעת נוספת והכחיש את הטענה כי עשה כן לקבלת תעודת אי כושר. (ראו עמוד 17 לפרוטוקול 8-13 ). התובע אף ציין כי אינו זוכר אם חזר לאורטופד לאחר מכן וכי ניתן לבדוק זאת בתיקו הרפוא "(עמוד 17 שורות 14-17)

28. התובע נשאל מדוע ציין בתצהירו כי היה בגבס חודש וחצי בעוד שהגבס הורד 8 ימים אחרי והשיב:" ארקסט זה סוג של גבס סד שהיתרון היחיד שלו זה שאם אתה רוצה לגרד את הרגל את יכול להוריד ולהחזיר וגם להתקלח אותו דבר, זה מתקן עשוי פלסטיק קשיח שניתן עם רצועות להדק הואו נותן אפקט כמו גבס".." אני לא שיקרתי . אם המילה גבס משמעותה גבס בחומר הטבעי אתה צודק. אני מודה שאתה צודק אם הוא אומר במילה גבס. אם הכוונה שלא הייתי עם סד שעושה את פעולת הגבס רק עולה יותר יקר ויש לו נוחות מסוימת, אז זו האמת".

29. במסמכים רפואיים אותם הבאתי לעיל עולה כי רגלו של התובע הודמה בגבס תחילה ולאחר מכן הוחלף הגבס בסד וביקורת מיום 27.3.13 הומלץ לתובע ללכת עם מגף פלסטיק והוזמן לביקורת נוספת ביום 18.4.13. לכל הפחות עד 18.4.13 הלך התובע עם סד ברגלו. גם בבדיקה הרפואית מיום 18.4.13 הומלץ לתובע להמשיך וללכת עם ארספורט וכן הומלץ על פיזיוטרפיה. אין לנו אינדקציה במסמך רפואי מאוחר יותר מתי הורד הסד. המסמך הרפואי מיום 18.4.13 הוא המסמך הרפואי האחרון שצורף.

30. לגבי התקופה מיום התאונה ועד יום 18.4.13 עולה בבירור מהמסמכים הרפואיים כי רגלו של התובע היתה אותה תקופה עדיין בסד ועל כן אני מקבלת את טענתו כי היה באי כושר בתקופתה זו. בשים לב לתיאור מצבו הרפואי ולעובדה כי המשיך ללכת בעזרת סד הרי שטענה כי היה באי כושר עד יום 30.4.13 הינה טענה סבירה ומתיישבת עם המסמכים הרפואיים.

31. אומנם, הרופא נתן לתובע אישור עבור תקופה של חודש רטרואקטיבי אך אין בכך כדי לשלול את טענת התובע כי לא עבד בגין התאונה תקופה של חודש וחצי . תקופה זו מתיישבת עם תיאור מצבו במסמכים הרפואיים ממרץ 2013. גם בתיעוד הרפואי האחרון, תקופה נוספת של אי כושר של שבועיים נוספים, בשים לב שעדיין הלך עם עזרים בקרסול, הינה תקופה סבירה.

32. התובע עובד כבעלים של חברה לתיקון מכונות ועבודתו דורשת ניידות אצל לקוחות בכל רחבי הארץ. העבודה מחייבת את התובע להגיע בלבוש עבודה מתאים ונעלי עבודה מיוחדת (סעיפים 9-10 לתצהיר התובע. ). על כן, אני קובעת כי תקופת אי הכושר לאחר התאונה היתה תקופה של חודש וחצי.

33. מכאן לטענת התובע בדבר הפסדי ההשתכרות בתקופת היעדרותו. התובע הינו עצמאי. בעלים של חברה אשר העסיק את מר כפיר לוי שהגיש תצהיר מטעם התובע. מר כפיר העיד כי הינו חתנו של התובע וכי הוא עובד אצל התובע כבר 6 שנים כטכנאי מכונות. הוא ציין בתצהירו כי כאשר התובע נפגע הוא כלל לא נתן שירותי תיקון או מתן שירות והיה שולח אותו למתן שירותים רק בנושאים פשוטים. העד הצהיר כי ישנן לא מעט קריאות שירות הקשורות לאלקטרוניקה שאינו יכול לטפל בהן. העבודה לפי העד כוללת משאות כבדים עמידה ממושכת על הברכיים וטיפוס על מכונות בחקירתו הנגדית הוא העיד כך:

    ת.אתה עובד על המכונה, אתה עומד לה על הגב, אתה מעבד שבבים, הלבוש הוא כמו שאני לבוש עכשיו, נעלי ברזל עם כיפת ברזל מתחת, בד עבה במכנס שתואם לצורת עבודה, זה עם שמנים ועלולים להחליק, יש שבבים שעלולים להיכנס לך לידיים ולרגליים

    ש.אתה טוען שבתקופה של חודש וחצי, בסעיף 4, כשהוא היה בגבס הוא לא היה יכול לנעול נעליים ולעבוד

    ת.נכון

    ש.למה מישהו אחר לא יכול לעבוד, כמה פועלים יש לו

    ת.רק אני

    ש.למה אתה לא יכול לעשות את העבודה

    ת.התובע אלקטרונאי ואני מכונאי

    ש.הוא לא יכול לעמוד לידך ולומר לך מה לעשות

    ת.אחרי חודש וחצי, שמתי אותו על כסא עם גלגלים ומסיע אותו ולא לכל המפעלים אתה יכול להתעסק ככה

    ש.כלומר חלק מהעבודה ביצעתם

    ת.אחרי תקופת הגבס כן אבל לא בכל מקום כי יש מפעלים ומקומות שאי אפשר להיכנס בלי נעלי מגן וביגוד אישי מוגן על עצמך ואי אפשר להיכנס. " (ראו עמוד 11 שורות 8-24)

     

34. התובע נחקר על תקופת העבודה בתקופת אי הכושר:

    "ש.אתה עצמאי. אם אתה מקבל הזמנת עבודה, בתקופה שהיית בגבס, אתה היית אומר לו שיילך למתחרים שלך ושאתה לא עושה לו את העבודה

    ת.בהתאם ליכולות שלי כיוון שאני רוצה לשמור על הלקוחות שלי, אפילו אתן להם מתחרה שלי שיוציא אותם מהבעיה ובלבד לשמר אותי כלקוח שלי, כך חינכו אותי לעשות

    ש.אתה יושב עם גבס ומקבל הזמנה, אתה אומר לאותו מזמין שיילך למישהו אחר כי יש לך גבס

    ת.אני אנסה לעזור לו בכל כוחי בכל האמצעים שעומדים לרשותי, בין לעזור לו טלפונית בין לשלוח לו מתמחה שיהיה איתי בטלפון. אעשה כל דבר כדי לא לשלוח אותו למתחרה שלי. היה ולא אצליח וכדי לשמור על טובתו, במקרה הגרוע אשלח אותו למתחרה שלי

    ש.בשמונה ימים שהיית עם גבס שלחת מישהו למתחרה שלך

    ת.אין לי את זה כרגע, אני מקבל עשרות פניות ביום, אני לא יכול לזכור לאחור. אם אתה רוצה אני יכול לתת לך חתכים של חודשים ואתה תראה לבד. דוחות שירות וחתימות של לקוחות ותנתח אותם לבד

    ש.בשמונה ימים שהיית בגבס

    ת.הייתי יותר משמונה ימים בגבס

    ש.עורכת הדין שלך ביקשה שתביא רשימה של לקוחות שסירבת לבצע להם עבודה

    ת.לא זכור לי דבר כזה. אני אף פעם לא מסרב לקליינט שלי

    ש.אתה מיוזמתם נתת לעו"ד שלך רשימה של אנשים שלא יכולת לבצע להם עבודות

    ת.לא" (ראו עמוד 19 לפרוטוקול שורות 6-24)

35. התובע טוען כי היתה לו ירידה בהכנסות בעקבות התאונה בסך של 134,164 ₪. את הסכום גוזר התובע מהשוואת מחזור ההכנסה בחודשים מרץ אפריל 2012 לעומת חודשי מרץ אפריל לשנת 2013(התאונה אזכיר אירעה ביום 16.3.13). אין בפי התובע טענה כי מדובר בעסק עונתי ועל כן אין מקום לחשב את ההפסדים הנטענים בהשוואה לעומת החודשים משנה לפני כן.

36. התובע הגיש תצהיר של רואה חשבון שלו שהעיד לגבי הכנסותיו של התובע בשנים 2011 ועד 2014. הוא אישר בחקירתו הנגדית כי התצהיר שלו מתייחס למחזור (פרוטוקול עמוד 13 שורות 8-9). המחזור אינו כולל את ההוצאות ואינו משקף את ההכנסה החייבת במס.

37. מתקציר הדוחות למע"מ שהוגש ניתן לראות כי המחזור בחודש ינואר 2013 עמד על 239,538 ש"ח בחודש פברואר 2013 עמד על 111,044 ₪ ₪, בחודש מרץ 2013 (חודש התאונה) עמד על 115,144 ₪, בחודש אפריל 2013 המחזור ירד ל- 103,909 ₪ ובחודש מאי 2013 המחזור עלה ל- 166,863 ₪. ניתן לראות כי היתה ירידה במחזור שהחלה עוד בפברואר לפני התאונה ונמשכה גם בחודשים מרץ ואפריל (תקופת אי הכושר) ובמאי חלה עליה משמעותית.

38. בשים לב שמדובר במחזור שאין בו כדי ללמד על ההכנסה עצמה , לא ניתן ללמוד מהנתונים גזירה מדויקת לגבי סכום הירידה בהכנסות שנגרמה לתובע בתקופת אי הכושר.

39. אף שמדובר בעצמאי שהעסיק שכיר והעסק המשיך לעבוד בתקופת אי הכושר, הרי שהוא הסביר כי עבודתו מצריכה ניידות וביקור במפעלי הלקוחות, דבר שלא ניתן לעשות עם גבס ובהקשר זה אפנה לעדותו של העובד כפיר אותה הבאתי לעיל. אני מקבלת את טענתו כי בתקופת שלאחר התאונה היו הזמנות שלא יכול היה לבצע העובד כפיר אך ההפסד לו טוען התובע בסכום של 68,393 ₪ הינו מוגזם ומופרז.

40. את ההפסד לעבר אני מעריכה על דרך האומדנא בסכום של 15,000 ₪, עבור הפסד הכנסה בתקופת אי הכושר.

41. כאב וסבל: בשים לב לשבר שנגרם הצורך בגבס ותקופת אי הכושר אני מעריכה ראש נזק זה בסכום של 17,000 ₪.

42. עזרה מהזולת: בגין עזרת בני משפחה, על דרך האומדנה סכום של 2,000 ₪.

43. הוצאות: התובע צירף קבלות בגין רכישת אביזרים רפואיים(AIRCAST ומגף ארוך ) בסך של 1245 ₪ וסכום זה יפסק לתובע.

44. סה"כ הנזק: 35,245 ₪ מהסכום יש לנכות 10% אשם תורם וסכום הפיצוי יעמוד על 31,720 ₪.

    סיכום:

45. אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 31,720 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ וכן הוצאות העדים מטעמו לרבות אגרה ששילם לפי קבלה שתוצג.

    הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ח, 08 מאי 2018, בהעדר הצדדים.