שבר את הקרסול כשירד מ"שור זועם" – הממונים יפצו

הנפגע טען שהירידה מהמתקן לא הייתה מאובטחת וסיכנה את המשתמשים. ביהמ"ש קיבל את גרסתו.

בית משפט השלום בעפולה קבע לאחרונה כי חברת "חווית הרוכבים", בעלת מתחם "חווית הרוכבים" בכרמל  וחברת "טקטיקל טי.סי." – מפעילת המתקן, התרשלו כשהציבו מזרן גבוה על קרקע רוויית אבנים באופן שסיכן את המשתמשים בעת הירידה. בהתאם לכך, השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס קיבלה את תביעתו של צעיר ששבר את הקרסול כשירד מהמתקן וחייבה את האחראים לשלם לו כ-30 אלף שקל על נזקיו.

לפי גרסת הנפגע בתביעה שהגיש ב-2014 נגד מפעילת המתקן ובעלת מתחם "חווית הרוכבים", שנה קודם לכן הוא הגיע עם חבריו למקום ועלה על המתקן שמדמה רכיבה על שור.

כשסיים, הוא ירד מהשור למזרן אך מאחר שהמזרן היה מאוד גבוה הוא נאלץ לקפוץ לעבר הקרקע ונחבל  בקרסול ימין מאבן. בחדר המיון בבית החולים העמק שבעפולה אובחן כי שבר אותו.

התובע טען שהנתבעות יצרו סיכון מוגבר בכך שלא דאגו לסביבה בטוחה ונקייה מאבנים סביב המתקן ובכך שצורת הירידה חייבה הליכה לא יציבה על מזרן מנופח. עד מטעם התובע הוסיף כי הוא וחבריו לא קיבלו כל הדרכה לגבי אופן השימוש במתקן או הירידה ממנו. עד אחר סיפר כי המפעיל עמד בעמדת הפעלה מרוחקת ולא נתן כל הנחיה בעניין.

מן העבר השני, הנתבעות טענו כי בשטח לא היה קיים כל מפגע ולכן הן לא אחראיות לתאונה. לפי גרסת הנתבעות מלכתחילה השימוש במתקן יוצר סיכון כך שלא מדובר באיזושהי סכנה מיוחדת שיכולים היו למנוע. לפיכך, החוק לא רואה בהן אחראיות למקרה של נפילה. כמו כן נטען כי לתובע יש לפחות 30% אשמה משום שלא נזהר למרות מודעותו לסכנות.

לא טבעי

לאחר שהשופטת ג'ובראן מורקוס בחנה את העדויות שהוצגו בפניה היא קבעה שגרסת התובע לגבי נסיבות הנפילה מקובלת עליה, מאחר שהייתה מהימנה, עקבית ונתמכה בעדויות.

השופטת קבעה כי מהעדויות עלה שהמזרן – בגובה 50 ס"מ – הונח על קרקע לא שטוחה כשסביבו אבנים פזורות וכדי לרדת ממנו היה צורך בקפיצה. כל זאת, כאשר ההליכה על המזרן עצמו אינה יציבה.  

לדברי השופטת, הסיכון הכרוך בירידה מהמזרן הוא לא סיכון טבעי הנובע מהשימוש במתקן עצמו. לכל הפחות, היה על הנתבעות לסלק את האבנים שסבבו את המזרן כדי למנוע פגיעה כמו זו של התובע.

בנוסף, השופטת ציינה כי הנתבעות היו חייבות להדריך את המשתמשים כיצד לרדת מהמזרן ולהבהיר כי הדרך הטובה ביותר היא זחילה ולא קפיצה.

מאחר שלא עשו אף אחת מהפעולות האמורות הנתבעות התרשלו והפרו את חובת הזהירות שלהן כלפי התובע, קבעה.

עם זאת, השופטת התרשמה שגם התובע לא נזהר במהלך הירידה מהמזרן ולכן יש מקום להטיל עליו אשם תורם  בשיעור של 10% אותם קיזזה מהפיצוי הכולל שפסקה לטובתו.

בהתחשב בכך שלתובע לא נגרמה נכות קבועה, סכום הפיצוי הועמד על כ-30 אלף שקל עבור כאב וסבל, הפסדי שכר לעבר, עזרת הזולת והוצאות רפואיות. הנתבעות ישלמו את הפיצויים באמצעות חברות הביטוח "מנורה מבטחים" ו"הראל", ובנוסף יישאו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי. 

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין