פלוני נ' אלמוני ואח'

האם המבקשת והמנוח היו ידועים בציבור ומכח זאת  הינה זכאית להיכלל בין יורשיו כבת זוגו?

א. רקע עובדתי

1. המנוח והמשיבה התגרשו זמ"ז בשנת XX, ולהם שני ילדים משותפים (קטינים).

2. לאחר הגירושין, המנוח המשיך להתגורר במושב XXX, על מנת להיות קרוב לילדיו.

3. המבקשת, ילידת שנת XX, הייתה בת זוגו של המנוח מיום XX ועד אשר הלך לעולמו.

4. למנוח ולמבקשת לא נולדו ילדים משותפים. לאחר פטירת המנוח הביאה המבקשת ילד לעולם.

1. המנוח הלך לעולמו ביום  XX בהיותו בן  XX,  בנסיבות טרגיות, עת שהה בחו"ל בטיול בר מצווה עם בנו והיה מעורב בתאונת דרכים.

6. המנוח לא הותיר אחריו צוואה, כך שעזבונו צריך להתחלק בין יורשיו, עפ"י דין.

7. ביום XX הגישה המשיבה, אמם של הקטינים, (להלן: "אם הקטינים") בשם הקטינים בקשה למתן צו ירושה, לפיו הקטינים הם יורשיו של אביהם המנוח, עפ"י דין.

בד בבד, הגישה בקשה למינוי מנהל עיזבון.

8. ביום XX הגישה המבקשת התנגדות לבקשה למתן צו ירושה, היות ולטענתה היא והמנוח היו ידועים בציבור, כך שהינה זכאית לרשת אותו כבת זוגו, עפ"י דין.

9. מכאן, ביום XX ניתנה החלטה על ידי הרשמת לענייני ירושה, אשר הורתה על העברת התיק לבית המשפט.

10. ביום XX הגישה המבקשת תובענה לסעד הצהרתי להכרה בה כידועה בציבור של המנוח הזכאית לחלוק בעיזבונו כיורשתו וכבת זוגו.

11. במקביל להליך אשר מתנהל בפני בית משפט זה, מתנהל הליך בבית הדין האזורי לעבודה, אשר הוגש על ידי התובעת כנגד המוסד לביטוח לאומי, היות והמל"ל דחה את בקשתה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח וקבלת קצבת שארים.

12. במהלך הדיונים, הוריתי לבקשת המשיבים, לצרף את התיק המתנהל בבית הדין לעבודה ולסרוק אותו כמוצג הפתוח לצדדים, בתיק דנן.

13. בפרוטוקול בית הדין לעבודה מובאות עדויות של עדים שהעידו בפני וכן עדים שהעידו רק בפני בית הדין לעבודה ולא הובאו על ידי המבקשת להעיד בפני בית משפט זה. ביחס לעדים שהעידו בפני, הרי שעדותם בבית משפט זה עדיפה, הואיל וניתנה קודם למתן העדות בבית הדין לעבודה, וכן מן הטעם כי יכולתי להתרשם מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי כמו גם מן הטעם כי ניתנה לב"כ המשיבים אפשרות לחקרם בחקירה נגדית. בהתאמה, ניתן משקל מופחת לעדותם של עדים שהעידו בבית הדין לעבודה ולא זומנו להעיד בפני ע"י המבקשת, מטעמים השמורים עימה, שכן נמנע מבעדי מלהתרשם מעדותם ולשמוע את תשובותיהם לחקירה הנגדית של  ב"כ המשיבים.

ב. גרסת הצדדים

גרסת המבקשת

14. לטענת המבקשת, היא והמנוח הכירו בשנת XX, וכעבור חודש, בXX עברו להתגורר יחד וניהלו מערכת יחסים כשל בעל ואישה, עד אשר המנוח הלך לעולמו, באופן טראגי.

לדבריה, המנוח עבר להתגורר עמה בדירתה, ובמועדים בהם היה עליו לקיים את הסדרי הראייה עם ילדיו, היו מגיעים למושב ומתגוררים שם בדירה ששכר.

15. הם ניהלו חיי משפחה , לכל דבר ועניין. הם נשאו במטלות הבית השוטפות יחד, היו הולכים לאירועים משפחתיים כזוג, והמנוח הציג אותה בפני חבריו ומשפחתו כבת זוגו.

כך למשל, הזמינו מיטה לחדר השינה שלהם, כאשר ההזמנה נעשתה על שמו של המנוח והוא שילם מהכרטיס האשראי שלו.

16. הם חיו כזוג נשוי, לכל דבר ועניין, ואף גמלו בדעתם להביא לעולם ילד משותף ולשם כך, החלו בתהליכי הפרייה, היות ולא הצליחו בדרך הטבעית.

17. המבקשת מציינת כי עצם העובדה שהחלו בתהליך של הפריה חוץ גופית, מוכיחה כי המנוח ראה כבת זוגו לחיים, שכן לשם החלת תהליך זה, נדרשת הסכמתו המלאה של האב.

18. עוד מציינת המבקשת כי ילדיו של המנוח יקרים לליבה וחשובים לה, שכן במהלך השנה וחצי, שבה הייתה בת זוגו של המנוח, לקחה חלק פעיל בחייהם, בזמן שהותם עם אביהם: הייתה מסייעת להם בהכנת שיעורי בית, הייתה מכינה להם ארוחות וכן היו יוצאים יחד לבילויים משותפים.

19. לאחר שהחליטו להרחיב את התא המשפחתי ולהביא ילד משותף לעולם, החלו בחיפושים אחר בית יותר גדול במושב, עד אשר יבנה הבית בחפציבה, על המגרש שנרכש על שם המנוח. 

20. לשיטתה, המנוח הציג בפניה את תכניות הבניה ואף ביקש לקבל את עמדתה ביחס לתכניות הבניה.

21. כמו כן, לדבריה, אף החלה לחפש מקום עבודה חדש , הקרוב יותר למקום המגורים המיועד, ועברה בהצלחה ראיון עבודה .

22. כך שהיא והמנוח ראו אחד בשנייה כבני זוג , לכל דבר ועניין, לטוב ולרע. כך למשל, מספר חודשים טרם נסע לטיול שהביא למותו, בילו יחד ולפתע המנוח חש ברע ונזקק לאשפוז וטיפול רפואי בבית חולים. לאורך אשפוזו, היא זו שליוותה אותו ותמכה בו.

23. גם במהלך הטיול בארה"ב, טרם התאונה, המנוח חש ברע ונדרש לטיפול בבית החולים. לדבריה, היא זו שהייתה בקשר מול חברת הביטוח ודאגה להסדיר את נושא האשפוז.

24. זאת ועוד, טוענת המבקשת כי לאור העובדה שהחלו בהליכי הפריה חוץ גופית, החליטו לערוך הסכם חיים משותפים אצל עו"ד לצורך מיסוד יחסיהם. כך, שתכננו לאחר שובו של המנוח מארה"ב , להיפגש עם עו"ד לצורך עריכת הסכם. אלא שמותו הטרגי של המנוח קטע את תכניותיהם והותיר אותה שבורה.

25. עוד הוכחה לכך שהם היו ידועים בציבור, טוענת המבקשת כי לאחר מותו, נמצאה טבעת אירוסין בין חפציו, המעידה על כוונותיו כלפיה ויחסו לקשר ביניהם.

26. כמו כן, לשיטתה, לאחר מותו היא זו שדאגה לטפל בכל העניינים, כגון חיובים שלא כובדו, תשלומים וכדו' . 

27. אף מקום עבודתו של המנוח, XX, ראה והכיר בה כבת זוגו .

28. במהלך ההלוויה ובכלל ההספדים, טוענת המבקשת כי פנו אליה והזכירו אותה כבת זוגו של המנוח.

29. לפיכך, טוענת המבקשת כי יש להכיר בה כבת זוגו של המנוח ומכאן, הינה זכאית לרשת אותו כבת זוגו, עפ"י דין.

גרסת המשיבים

30. המשיבה, אמם של הקטינים, טוענת כי המבקשת הייתה חברה של המנוח, ותו לא. היא לא עונה להגדרה "ידועים בציבור" , כך שאינה זכאית להיכלל בין יורשיו .

31. כראייה לכך, טוענת המשיבה כי המנוח לא ערך צוואה לטובת המבקשת ולא דאג להבטחת זכויותיה, בדרך כלשהיא.

32. לדבריה, רצונו של המנוח לחתום על הסכם ממון עם המבקשת, נועד בכדי להבטיח את עצמו ואת ילדיו. 

33. אף לאחר הגירושים, טוענת המשיבה, כי המנוח לא שינה את כתב המוטבים בקופות הגמל, היות וילדיו היו לנגד עיניו ובראש ובראשונה, היה חשוב לו לדאוג להם ולהבטיח את עתידם. כך שידע, שאם יקרה לו משהו, חלילה, היא זו שתדאג לילדיהם, כפי שהיא אכן עושה.

34. באשר למגורים משותפים של המנוח והמבקשת, טוענת המשיבה כי כל אחד מהם גר לבדו והם לא איחדו כתובות, לא השתתפו בדמי השכירות/משכנתא אחד של השני, כך שאין מדובר במגורים משותפים .

35. כמו כן, לדבריה, ילדיה הקטינים היו בביתה של המבקשת פעמיים – שלוש במשך כל תקופת היכרותה עם המנוח. כך שאף עובדה זו מצביעה על כך שאין מדובר במגורים משותפים, קל וחומר שלא ב"ידועים בציבור".

36. מה גם שלדברי ילדיה, המבקשת לא הייתה בבית המנוח שעה שהם היו נוכחים שם עם אביהם המנוח.

37. המבקשת לא הייתה ישנה אצל המנוח במהלך השבוע, אלא רק בסופי שבוע.

38. לטענת המשיבה, הקשר בין המבקשת למנוח היה קשר קצר, שנמשך כשנה, אשר לא כלל מגורים משותפים וניהול משק בית משותף, כך שלא ניתן להגדירם "ידועים בציבור".

ג. דיון והכרעה

39. האם המבקשת והמנוח היו "ידועים בציבור", ומכוח זאת, הינה זכאית לרשת אותו כבת זוגו?

האם  יחסי הזוגיות שהתפתחו ביניהם הבשילו לכדי קשר זוגי של "ידועים בציבור"?

זוהי הסוגיה העומדת בפניי  המצריכה הכרעה.

ידועים בציבור – המתווה הנורמטיבי

1. מערכות יחסים בין זוגות נבחנו לא אחת על ידי בתי המשפט, בכוונה לבחון ולהתחקות האם הם עומדים בתנאים הנדרשים לשם הכרתם כ"ידועים בציבור" .

1. סעיף 55 לחוק הירושה , תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה")  קובע מהם התנאים הנדרשים לשם הכרה בזוג כ"ידועים בציבור" :

"איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."

1. התנאים שנקבעו בחוק הירושה, כאמור, אומצו בפסיקה לצורך בחינת יחסי "ידועים בציבור" בין בני זוג והם "חיי משפחה במשק בית משותף".

1. נקבע "שאין המדובר ... על שני יסודות מנותקים שאינם משתלבים זה בזה אלא על שני מרכיבים שזורים זה בזה: לא על חיי משפחה לבד המדובר כאן אלא על חיי משפחה בעלי אופי מוגדר, היינו כאלה שביטויים בקיום משק בית משותף" (ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, פ"ד מג (1) 431, עמ' 433-434).

1. עוד נקבע בפסיקה כי מדובר בתנאים מהותיים ולא ראייתיים גרידא (ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע [פורסם בנבו] ).

1. התנאי הראשון – קיום חיי משפחה – בא לבטא במהותו קיום מערכת חיים אינטימית, כמו בין בעל ואישה, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המראה שבני הזוג קשרו גורלם זה בזו ((בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 13.12.06); תמ"ש (ת"א) 53455-01-14 ש. ואח' נ' ב. ואח', פורסם בנבו)).

1. התנאי השני – ניהול משק בית משותף – פורש בפסיקה כשיתוף במקום המגורים והנובע ממנו (גם אם לא מגורים יחדיו באופן קבוע), דהיינו שישנו מקום התכנסות של השניים ושימוש בו להתנהלות השוטפת הנדרשת, כגון: אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם, אם מכספו, ממונו ורכושו ואם בהשקעה, בעמל ומחויבות את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו.    
2. נקבע גם כי על בית המשפט לוודא כי הקשר הכלכלי וניהול משק הבית המשותף, וככל שהוכח כזה, לא בא לספק כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא מדובר בהתנהלות טבעית של חיי משפחה משותפים, כפי שנהוג ומקובל בין בעל ואישה, הבוחרים לחיות יחד מתוך דבקות אחד בשני בקשר של גורל חיים (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קורינה יוסטר, פד"י כ"ד (1) 617; תמ"ש (ת"א) 53455-01-14 ש. ואח' נ' ב. ואח', פורסם בנבו).

1. בעמ"ש (חי') 1714-09-13 נ' ח' נ' עיזבון המנוח ר' ח' ז"ל (פורסם בנבו) פסקה כב' השופטת יעל וילנר כי ההכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור", נועדה, בין היתר, להקנות לבני הזוג מעמד כשל נשואים בהתייחס לחובות ולזכויות המוטלות עליהם. לפיכך, להכרה זו יהיה מקום רק במקרים בהם מוכח כי בני הזוג התכוונו להחיל על מערכת היחסים ביניהם את מכלול החובות והזכויות של דיני הנישואין והגירושין, כמו שיתוף בנכסים, זכויות פנסיה, תשלום מזונות, זכויות ירושה ועוד.

1. כמו כן, לדבריה, "לא די בכך שאחד מבני הזוג מעוניין בהחלת מערכת יחסים של זכויות וחובות. על מערכת היחסים בין בני הזוג להיות הדדית, לרבות, לגבי הכוונה לקשור עצמם במערכת חובות וזכויות כשל בני זוג נשואים, על כל המשתמע מכך."

מן הכלל אל הפרט

50. לטענת המבקשת, היא והמנוח הכירו בשנת XX, כעבור חודש עברו להתגורר יחד וניהלו חיים משותפים כזוג נשוי לכל דבר ועניין.

51. לטענת המשיבה, המבקשת והמנוח לא התגוררו יחד ולא ניהלו חיים משותפים. כל אחד מהם חי בדירתו והיו נפגשים בסופי שבוע. לא היה כל שיתוף כלכלי, כך שאינם נכנסים תחת ההגדרה של "ידועים בציבור".

52. כאמור בפסיקה, בכדי להכריז על בני זוג כ"ידועים בציבור", יש צורך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים, השזורים זה בזה: קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף.

53. קיום חיי משפחה – אין מחלוקת כי בעניינינו התובעת והמנוח היו בקשר תקופת זמן מסוימת וניהלו מערכת יחסים אינטימית המושתתת על יחסים של חיבה ואהבה. הם בילו ביחד בחיק משפחתו של האחר, השתתפו באירועים וחופשות עם חברים או מטעם מקום העבודה והגיעו ביחד לאירועים משפחתיים (בר המצווה של משיב 1, חגים, חתונה של אחיה של המבקשת, ארוחות משפחתיות וכו').

1. ניהול משק בית משותף – עפ"י הפסיקה, יש לבחון אם בני הזוג חולקים את אותה קורת גג ומנהלים משק בית משותף, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם, אם מכספו, ממונו ורכושו ואם בהשקעה, בעמל ומחויבות את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו.           

1. עוד הוסיפה הפסיקה כי על בית המשפט לוודא כי הקשר הכלכלי וניהול משק בית המשותף, ככל שהוכח ככזה, לא בא בכדי לספק כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא מדובר בהתנהלות טבעית של חיי משפחה משותפים, כפי שנהוג ומקובל בין בעל ואישה.

האם בני הזוג ניהלו משק בית משותף?

1. בסעיף 16 לתצהירה, מצהירה המבקשת כי "גרנו יחד וכאמור ניהלנו חיי משפחה לכל דבר ועניין על כל פרט קטן..." ."

1. בסעיף 17 לתצהירה הצהירה: "... ... המנוח עבר להתגורר עימי בדירת מגוריי ב***, ברח' *** , כשהיה על המנוח לקיים את הסדרי הראייה, היינו נוסעים למושב ***  ביחד ומתגוררים שם בדירה ששכר המנוח על מנת להיות בקרבת הקטינים כאשר למעשה ביתר הימים התגוררנו אני והמנוח יחד ב*** ושם ניהלו את מערכת החיים המשותפים."

1. בסעיף 22 לתצהירה הצהירה: "אני התגוררתי ומתגוררת גם היום ב*** בדירת מגורים בבעלותי... . למעשה, לאחר שהכרנו, המנוח עבר להתגורר איתי בדירה ב*** כשהוא נוסע פעמיים בשבוע, באמצע השבוע למפגשים עם הקטינים, וכן בכל סוף שבוע שני, אני והוא נוסעים יחד ונשארים ללון יחד בדירה שממילא שכר המנוח במושב ***... ."

1. בחקירתה הנגדית כשנשאלה, איך המנוח תמך בה כלכלית, השיבה: "בכל תחום, חיינו את חיינו ודאגנו אחד לשני.  ש. איך הוא תמך בך כלכלית? ת. אם זה היה בנסיעות המשותפות שלו, אם זה בקניות, חופשות, בתשלומים, במתנות שהוא קנה."  (עמ' 29, שורות 26-29). מדבריה עולה כי לא נוצרה כל מערכת של תלות כלכלית בינה לבין המנוח.

1. בחקירתה אישרה כי כל אחד שילם את חשבונות הבית שלו מחשבונו הוא, ללא שיתוף כלשהו:

"ש. עברתי על כרטיסי האשראי שלכם הוא לא שילם את החשבון חשמל.

ת. לא.

ש. את שילמת בבית שלו.

ת. לא.

ש. שאר הוצאות הבית ארנונה, מיסים הוא שילם את שלו את שילמת את שלך

ת. כן. כבלים אין לי בבית.

ש. כל אחד מחשבונו.

ת. אני משערת. " (עמ' 30,שורות 1-6).

1. בהמשך חקירתה, נשאלה המבקשת "עד פטירתו איחדתם כתובות", והשיבה כי "לא". (עמ' 30-31, שורות 29-1).

1. מעדותה עולה כי אף אין באמתחתה ראיה שתצביע על הכוונה שלה ושל המנוח למעבר למגורים משותפים במושב XXX מעבר לשיחות שקיימה עם המשפחה, וכי אף לא הייתה לה כוונה לעבור בקרוב ממקום עבודתה בXXX למקום עבודה בו התראיינה.

 "...כשבית הדין מבהיר לי שעליי לספק ראיה ממשית שתצביע על הכוונה שלנו לעבור ל***, אני משיבה שמעבר לשיחות שקיימתי עם משפחה שלי ושל המנוח, אני משיבה שאין לי ראיה מוחשית כדי להוכיח את זה. לא פרסמתי את הדירה כי לא היה צורך."

 (ב"ל ,פרוטוקול מיום XX, עמ' 24-25, שורות 20-23,17-18).

תשובתה  הייתה כי היא : "לא יודעת כי אני צריכה להודיע בעבודה, זה חיים שלמים זה לא פשוט. ואמרנו שהוא יחזור נעשה את זה" (עמ' 31 שורה 22 עד עמ' 32 שורה 1).

1. כשנשאלה המבקשת "ממתי אתם ידועים בציבור", לא הצביעה על תאריך מסוים אלא לדבריה, "נקודת הציון המשמעותית הייתה ברגע שהחלטנו להביא ילד לעולם וזה היה XX חודשים לפני התאונה." כך שמבחינתה, מאותו מועד, בו החליטו על הבאת ילד משותף לעולם,  הם ידועים בציבור.

"ש. מאז אתם ידועים בציבור?

ת. כן.

ש. מי החליט את זה?

ת. אנחנו, השגרה, החיים מסביב, האנשים.

ש. היה לכם פעם מפגש שבו אמרתם אתם ידועים בציבור?

ת. לא.

ש. האם המנוח ראה בכם כידועים בציבור?

ת. כן. "

 (עמ' 36, שורות 3-10)

1. ובהמשך אישרה כי לא הייתה כוונה מצד מי מהם להעניק האחד לשני זכויות כשל בני זוג:

"ש. פנסיית שארים עשה לך המנוח?

ת. לא שידוע לי.

...

ש. במשכנתא במגרש שהוא רכש מוטבים שני ילדיו הוא לא שינה את שני המוטבים.

ת. זה לפני שהכרנו.

ש. והוא לא שינה אחרי שהכרתם.

ת. כנראה שלא. "

(עמ' 36-37, שורות 25-29, 1-4).

1. גם בהודעתה למוסד לביטוח לאומי מיום XX העידה על העדר השיתוף הכלכלי ביניהם:

"אני שילמתי את הוצאות הדירה, חשבונות, וכל מה שצריך והמנוח שילם עבור הוצאות הדירה שלו במושב XXX". (ש' 16-17).

1. הן מתצהירה של המבקשת והן מעדותה עולה כי, למעשה, היא והמנוח לא התגוררו תחת קורת גג אחת ולא ניהלו משק בית משותף. מדבריה עולה כי לא חלקו חשבון בנק משותף ולא נשאו במשותף בהוצאות משק בית השוטפות, כגון: שכ"ד/משכנתא, חשמל, ארנונה וכו'. כמו כן, מעולם לא שיתפו איש את רעהו במשכורותיהם, לא יצרו קופה משותפת להוצאותיהם ולא הקימו יחידה כלכלית אחת.

1. אמנם, בסופי שבוע בילו יחד וישנו אחד אצל השנייה, כך נהגו גם מספר פעמים בשבוע, אך אין בכך בכדי לקבוע כי חלקו קורת גג אחת וחיים משותפים. 

1. מטעמה של המבקשת העיד עוה"ד א.מ'  אשר היה חבר טוב של המנוח. 

1. מעדותו עלה כי מרכז חייו של המנוח היה ב***, וכי לא ידוע לו שהמנוח פרנס ו/או תמך במבקשת (פרוטוקול מיום XX, עמ' 5, שורות 20-21; עמ'6, שורות 29-1).

1. לדברי עו"ד מ', ילדיו של המנוח היו גולת הכותרת של חייו , אם היו שואלים אותו אם הוא אבא או בן זוג, הוא היה אומר שהוא קודם כל אבא. "אני מגדיר אבא פול טיים במשרה מלאה עם הבנה שזה כל מה שיש לו בחיים." (עמ' 7, שורות 15-18).

1. אף מעדותו של אחיה של המבקשת, נראה כי בין המבקשת והמנוח לא היה שיתוף כלכלי, וכל אחד מהם דאג ופרנס את עצמו.

"ש. המנוח מעולם לא אמר לך שהוא רוצה להעביר רכוש לפלוני?

ת. גם לא אמר שלא רוצה.

ש. פלוני רצתה להעביר לו רכוש?

ת. באותה מידה שהמנוח לא רצה להעביר רכוש גם פלוני לא רצתה. " (עמ' 15, שורות 26-29).

1. גם עדותה של אם המבקשת מחזקת את המסקנה כי עד למועד מותו של המנוח, הוא והמבקשת לא חלקו חיים משותפים. לדבריה, הם תכננו לעשות כן לאחר חזרתו מחו"ל.

"ש. הם אמרו לך שהם רוצים למסד את הקשר ביניהם.

ת. כן והלכו לעשות טיפולי פוריות.

ש. מה הכוונה ? נישואין

ת. לא אמרו על נישואין. אמרו שרוצים לגור ביחד ואחרי תקופה מסוימת מתחתנים או עושים הסכם.

ש. מתי דיברו שרוצים לגור ביחד.

ת. לפני שהמנוח נסע לחו"ל.

ש. מפנה לסעיף 14 שהם היו אמורים ללכת לעורך דין.

ת. המנוח ופלוני שיתפו אותי. פלוני במיוחד שיתפה אותי בזה שהמנוח רוצה שהיא תעבור לגור איתו ב***. אמרו לי שדיברו עם העורך דין מ' והוא אמר שהמנוח יחזור מחו"ל הם ילכו לאמא של  שהיא עורכת דין ויעשו אצלה שהיא עורכת דין הסכם לחיים משותפים." (פרוטוקול מיום 27/12/15, עמ' 19, שורות 4-13).

1. מהראיות שהוצגו עולה כי אף המנוח עצמו לא ראה ביחסיו עם המבקשת כחוסים תחת הגדרת המונח ידועים בציבור. כך ביום XX, שבועיים לפני פטירתו, ביצע המנוח שיחת ייעוץ בדבר ביצוע מיטבי של השקעותיו, והשיב במסמך רשמי של XX, כי מצב משפחתו גרוש ללא בת זוג (מוצג נ/4).  לאמור מצטרפים הנתונים הבאים – המנוח מעולם לא שינה את הסטאטוס שלו כ"גרוש" (תלוש שכר מוצג נ/1 ותמצית רישום מוצג נ/2). עד ליום פטירתו שילם המנוח ביטוח בריאות עבורו, עבור הקטינים ואף עבור גרושתו אך לא שילם עבור המתנגדת (דיווח שנתי של ביטוח הבריאות לשנת XX מוצג נ/3). המנוח אף לא ערך צוואה לטובתה של המתנגדת ולא דאג להבטחת זכויותיה בכל דרך שהיא, לא רשם אותה כמוטבת באיזו קופה או קרן וכדברי המבקשת עצמה לא עשה לה פנסיית שארים (עמ' 36 שורות 25-26) ולא רשם את שמה כמוטבת בביטוח החיים בכל הנוגע למגרש שרכש (עמ' 36 שורה 29 עד עמ' 37 שורה 3).

1. הן מהראיות והן מהעדויות עולה כי בני הזוג לא התגוררו תחת קורת גג אחת ולא ניהלו משק בית משותף, במהלך תקופת היכרותם. לא הוכח כל שיתוף ברכוש, בחשבון בנק ובהוצאות משק הבית. כל אחד מהצדדים התגורר בדירתו ונשא בהוצאות מחייתו, באופן בלעדי, ללא שיתוף השני. התנהלות זו נטולת כל סממן של שיתוף רכושי כלשהוא מלמדת על הפרדה רכושית.  כך יוצא, שמבחינת היחסים הכלכליים שבין המנוח למבקשת, לא התקיים התנאי הקבוע בחוק בדבר "משק בית משותף".

כוונת הצדדים לערוך הסכם המסדיר את היחסים ביניהם

1. לטענת המבקשת, עם חזרתו של המנוח, תכננו לגשת לעורך דין בכדי לערוך הסכם, המסדיר את חייהם המשותפים.

מטרת ההסכם

1. מחד, עפ"י גרסת המבקשת, משהחליטו היא והמנוח להביא ילד משותף לעולם, רצו לערוך הסכם המבטיח את זכויות ילדיו של המנוח והן את זכויות ילדם המשותף, לכשייוולד (פרוטוקול מיום 27/12/15, עמ' 28, שורות 2-12).

1. מאידך, לטענת המשיבה, המנוח רצה לערוך הסכם אצל עורך דין בכדי לשמור על עצמו, על רכושו ועל זכויותיו של ילדיו.

1. לגרסתו של עוה"ד , שהיה חברו הטוב של המנוח, טרם נסיעתו של המנוח לחו"ל, הוא פנה אליו על בסיס חברי וביקש ממנו עם שובו, לתאם לו פגישה עם אמו, שגם היא עו"ד, כדי לערוך הסדר בינו ולבין המבקשת : "זו שיחה שבהחלט הכיוון היה כיוון של מיסוד הקשר." עו"ד  לא ידע לומר מה הייתה מטרת ההסכם והאם הוא למעשה נועד לשמירה על הרכוש של המנוח : "לא ירדנו לפרטים בהיבט של תוכן ההסכם או מהות השירות, מאוד היה חשוב לו הקשר אני יודע שהילדים היו כל עולמו, וגם להישאר האבא הכי טוב שאפשר, זו גולת הכותרת של חייו אבל לא ירדתי לרזולוציה של מה הוא רצה בדיוק..." (פרוטוקול מיום XX, עמ' 6, שורות 22-24).

1. בהמשך אישר עו"ד  כי לסברתו המנוח היה רוצה שרכושו יעבור לילדיו:

"ש.  אומרת שבשיחה איתה אמרת לה שאם המנוח היה בחיים הוא היה רוצה שהרכוש שלו יעבור לילדים.

ת. יכול להיות, זו סברה שלי, אני באמת חושב שילדיו של המנוח היו גולת הכותרת של חייו, אם היו שואלים אותו אם הוא אבא או בן זוג, הוא היה אומר שקודם הוא אבא" (עמ' 7 ש' 13-16).

1. לדברי, אחותו של המנוח , בינה ולבין אחיה המנוח שרר קשר מיוחד, מלבד עצם היותם אחים, הוא היה החבר הכי טוב שלה (פרוטוקול מיוםXX, עמ' 53, שורות 23-24).

1. במסגרת עדותה, העידה כי אחיה המנוח סיפר לה אודות כוונתו לערוך הסכם, אשר מטרתו לשמור על עצמו ועל ילדיו.

"ש. המנוח סיפר לך על הכוונה לערוך הסכם.

ת. נכון.

ש. המטרה של ההסכם הייתה בעצם למסד את הקשר ביניהם.

ת. לא.

ש. מה הייתה מטרת ההסכם?

ת. המנוח חווה גירושין נוראיים, הוא יצא מהגירושים האלה עם הביצים ביד, תסלח לי, הייתה לו טראומה, הוא איבד את האמון, הוא אמר אני הולך להסכם לשמור על עצמי ועל הילדים שלי, מה שלא כתוב יהיה כתוב.

...

ש. אבל אם מדובר בחברים ולא בבני זוג בשביל מה הסכם?

ת. לשמור על עצמו, אחרי שחווה גירושין כאלה, הוא הבין שצריך שדברים יהיו רשומים לא משנה איפה אתה ובאיזה מצב אתה. " (עמ' 57-58, שורות 27-31, 1-9).

1. בתצהירה הוסיפה, אחות המנוח, כי המנוח חלם חלומות זוועה שאביה של המבקשת רודף אחרי רכושו, כי אחיה המנוח סיפר לה כי למבקשת רכוש רב ו "אין מה לדאוג לה מן הבחינה הכלכלית" ושבה  ואמרה כי מטרת ההסכם אותו ביקש לערוך היה לשמור על רכושו ועל ילדיו.

1. אימו של המנוח העידה על ידיעתה על רצון בנה ועל רצון משפחת המנוח, כי כל עזבון המנוח צריך לעבור לילדיו באמצעות אימם המשיבה (עמ' 48 ש' 15-22).

1. עדותן של האם והאחות היו אמינות, והן העידו בקול אחד נוכח היכרותן עם המנוח וידיעתן על כוונותיו ורצונותיו, כי דאגתו היחידה הייתה להיטיב עם ילדיו, וכי עזבונו יעבור לילדיו באמצעות אימם, חרף העובדה כי הדבר לא פשוט עבורן בהיות אם הקטינים גרושתו של המנוח.

1. כוונת הצדדים לערוך הסכם המסדיר את יחסיהם, לאור התנהלותם הכלכלית כבני זוג, מתיישבת יותר עם עדותם של אחות המנוח, עוה"ד   ועדות אחיה של המבקשת,  כי מטרת המפגש עם עו"ד  נועדה לשמירה על הרכוש עבור ילדיו ועל ההפרדה הרכושית, ושלא על מנת להעביר רכוש למבקשת במקרה של הידוק היחסים ביניהם, כפי שהעיד אחיה, שאין ולא היה רצון בין הצדדים לשתף או להעביר רכוש מהאחד למשנהו.

1. לפיכך אין בעובדה כי הצדדים התכוונו לקבוע פגישה אצל עו"ד לעריכת הסכם,  בכדי להעיד על היותם בגדר ידועים בציבור או על רצונם להיכנס לגדר יחסי יידועי בציבור על המחויבות המשפטית הכרוכה בכך. ויוזכר כי פגישה כאמור לבסוף לא התקיימה.

1. מוסיפה וטוענת המבקשת, כי הימצאות טבעת בחפציו של המנוח, לאחר  מותו, מצביעה על כוונתו כלפיה וכלפיי הקשר ביניהם.

1. יצוין כי אין כל הוכחה לכך כי מדובר בטבעת אירוסין, כפי שטוענת המבקשת, וכי היא הייתה מיועדת למבקשת.

1. מעבר לכך, עצם הימצאות טבעת בין חפציו של המנוח, אין בה בכדי לקבוע כי בני הזוג היו ידועים בציבור. אף אם פניהם היו לקראת מיסוד הקשר, הרי ממועד היכרותם ועד אשר המנוח הלך לעולמו, אין כל ראיה המצביעה על כך שיחסיהם התבססו כמערכת יחסים היכולה להצדיק הכרה כידועים בציבור.

כוונת הצדדים להביא ילד משותף לעולם

 האם יש לראות בגבר ואישה אשר מחליטים על הבאת ילד משותף לעולם כ "ידועים בציבור"?

1. המבקשת טוענת כי יש לראות בהם כידועים בציבור מנקודת הזמן בה החליטו על הבאת ילד משותף לעולם והתחלת טיפולי פוריות לשם כך.

1. לדברי המבקשת, "נקודת הציון המשמעותית הייתה ברגע שהחלטנו להביא ילד לעולם וזה היה XX חודשים לפני התאונה." כך שמבחינתה, מאותו מועד הם ידועים בציבור.

1. עובר למותו של המנוח, הם החלו בהליכי פוריות, עשו צילום רחם והזרעה, כאשר השלב הבא היה הפריה. (פרוטוקול מיום XX, עמ' 40, שורות 2-6).

1. המבקשת אף צירפה לתצהירה מסמכים רפואיים, המעידים כי היא והמנוח החלו בטיפולי פוריות.

1.  אמו של המנוח העידה כי בנה המנוח לא סיפר לה על כוונותיהם, שלו ושל המבקשת, ללכת לטיפולי הפרייה (פרוטוקול מיוםXX, עמ' 44, שורות 3-4).

1. בסעיף 6 לתצהירה, ציינה אחות המנוח, כי:  "המנוח סיפר לי כי פלוני מנסה להיכנס להיריון , ובמהלך נסיעתה לטורניר כדורשת אף אמר לי כי הוא "שמח  שבדיקות הזרע לא יצאו טובות", שכן "הוא זקן מידי לילדים נוספים". 

1. במהלך עדותה נשאלה אודות רצונו של אחיה המנוח להביא לעולם ילדים משותפים עם המבקשת.

"ש. בסופו של דבר המנוח  ביצע השבחה של זרע ועמד לפני תהליך של הפריה חוץ גופית. זה נכפה עליו?

ת. זה לא נכפה עליו, המנוח ידע שהוא הולך עם בחורה בת XX והוא הצדיק, ידע מה זה לגדול בבית של ניצולי שואה וידע שהמשכיות של בחורה בת XX ללא ילד, תרצה ילד, הוא ידע שהיא רוצה את ההמשכיות הזו.

ש. מה שאת אומרת, הרצון להביא ילד לא בהכרח היה רעיון שלו, אלא רק בא מהצד השני?

ת. כן.

ש. הוא לא רצה המשכיות?

ת. יש לו, שני יתומים.

ש. הוא לא רצה משהו חדש בקשר החדש שהיה לו.

ת. זה לא מה שהוא אמר לי, הוא לא רצה עוד ילדים, את זה הוא אמר לי.

...

ת. הוא שיתף פעולה. הוא היה איש הגון, זה היה ברור, אני גם אמרתי לו בתחילת הקשר , ברור שאתה מתחיל ללכת עם בחורה בת XX שהיא רוצה ילדים, זה ברור, גם אני אמא, אם הייתי בת XX הייתי מחפשת מישהו שיעשה לי ילד . הוא קיבל את ההחלטה לכבד עם מי שאתה חי וחינכו אותנו אם אתה יכול לתת תיתן. " (פרוטוקול מיום XX, עמ' 54, שורות 1-11, 19-22)

1. מעדותה של אחות המנוח עולה כי לא היה זה רצונו של המנוח להביא ילד לעולם, אלא רצונה ויוזמתה של המבקשת, והוא הסכים למלא אחר רצונה, היות והבין את הצורך שלה להיות אמא, שכן הייתה בת XX, ללא ילדים, בעוד הסטטוס שלו היה שונה, אב לשני ילדים.

1. בבע"מ 7252/14 פלונית נ' פלונים (פורסם בנבו) פסק כב' השופט רובינשטיין כי הבאת ילדים משותפים לעולם היא אינדיקציה חזקה, גם אם לא בהכרח מספקת להכרה בבני זוג כידועים בציבור.

1. אמנם שם, פסק כב' השופט רובינשטיין כי יש לראות את בני הזוג כידועים בציבור, אך אין המקרה דומה לעניינינו. שכן, בבע"מ הנ"ל דובר על בני זוג, שהינם הורים לתשעה ילדים, ואשר הגיע לפתחו של בית המשפט העליון בגלגול שלישי, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת התובעת להכרה בהם כידועים בציבור, חרף היותם הורים לתשעה ילדים,

ובית המשפט המחוזי, קיבל את הערעור, וקבע כי  יש להכיר בצדדים כידועים בציבור.

100. בעמ"ש (חי') 1714-09-13 נ' ח' נ' עיזבון  המנוח  ר' ח' ז"ל  (פורסם בנבו)  פסקה  כב' השופטת וילנר כי עצם הולדת ילדים משותפים, ללא כל בסיס שיתופי נוסף, אינו מהווה נימוק העומד בפני עצמו להכרה בבני זוג כידועים בציבור. אין בנתון זה, לכשעצמו, ובהיעדר כל נתון נוסף ולו המינימאלי, המעיד על קשר זוגי של שותפות בחובות ובזכויות כדי להרים את הנטל המוטל על הטוען להיות ידוע בציבור.

101. בעניינינו, הצדדים לא חלקו ילד משותף, אלא בכוונתם היה להביא ילד משותף לעולם, והם החלו בטיפולי פוריות לשם כך. מן הראיות והעדויות עולה כי המבקשת היא זו שיזמה מהלך זה, אשר לגביו המנוח לא התנגד ואף קיבל החלטה לקחת חלק בטיפול.

102. החלטה זו אליה הגיע המנוח, בעלת משמעות לעניין היות המנוח והמבקשת מצויים בקשר זוגי, אך אינה מספקת לשם הוכחת היותם ידועים בציבור, ואף אין רק בה כשלעצמה כדי להעיד על גמירות דעת להקים משפחה ולקשור שותפות גורל מחייבת.

103. כאמור , עצם הולדת ילדים משותפים, ללא כל בסיס שיתופי נוסף , לא מהווה נימוק העומד בפני עצמו להכרה בבני זוג כידועים בציבור.

104. בעניינינו, בסופו של עניין הכוונה להביא ילד משותף לעולם לא מומשה, שכן לא נולד ילד ונעשו מספר טיפולים בודדים בלבד שלא צלחו.

105. לדברי המבקשת בחקירתה בהליך המתנהל בבית הדין לעבודה, אין דבר אחר פרט לכוונה להביא ילד משותף לעולם, המצביע על כך שהצדדים היו ידועים בציבור.

"לאחר שביה"ד מסביר לי את הקושי ברק לישון אחד עם השני לבין הוכחה לידועים בציבור, אני משיבה שלמעט הרצון להביא ילד אין לי עוד דוגמא למשהו שמציג את היחסים שלנו." (ב"ל ,פרוטוקול מיום XX, עמ' 24-25, שורות 20-23,17-18).

106. מן המקובץ עולה כי בני הזוג נהגו בהפרדה רכושית מלאה, בכוונת תחילה, על מנת לשמור כל אחד על רכושו שלו, כאשר מטרת ההסכם שתכננו לערוך, כפי שעולה מהעדויות, הייתה ליתן גושפנקא לכך שכל אחד נותר עם שלו.

107. מעדויות המבקשת ועדיה עולה כי למנוח ולמבקשת היו תכנונים וכוונות לעתיד שלא קרמו עור וגידים, הם ניסו את המערכת הזוגית שביניהם ובחנו אופציות להמשך, ואולם יחסיהם למעשה לא הבשילו לכדי הכרה בזוגיותם כידועים בציבור.

כבר נפסק כי : "תיתכן בהחלט קרבה רגשית בין איש ואישה תוך קשר נפשי של חברות קרובה, לרבות פרק חיים משותפים, ואף על פי כן לא תגיע לכלל מחויבות משפטית המצדיקה על פי דין הכרה כידועים בציבור". (ע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים משרד הביטחון (פורסם בנבו)).

108. בנסיבות אלו, לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות שהובאו בפניי, ושעה שהמבקשת אינה

עומדת בתנאי השני הנדרש לשם הכרה בזוג כידועים בציבור – "ניהול חיים ומשק בית משותפים"  – לא נותר לי אלא לדחות את התביעה.

ד. אחרית דבר

109. התביעה להכרה במבקשת כידועה בציבור של המנוח נדחית, ועימה ההתנגדות למתן צו ירושה.

110. יורשיו של המנוח ,  הינם שני ילדיו בחלקים שווים.

111. אם הקטינים ממונה כמנהלת עיזבון קבועה עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18.

112. המשיבים יגישו לחתימתי פסיקתא למתן צו ירושה ומינוי מנהל עיזבון.

113. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, אשר ישולמו תוך 60

יום ממתן פסק דין זה, ולא יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למלוא פירעונם.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את כל התיקים שבכותרת.

מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.