פאיז נ' פלוני

1.עסקינן בתביעת השבה ופיצויים בעקבות ביטול הסכם שנכרת בין בעלי הדין.

2.ביום 18/1/18, התקשרו הצדדים בהסכם זיכרון דברים, לפיו הנתבע ימכור לתובע את דירת אמו המנוחה, ברחוב xxx בקרית שמונה, וזאת לאחר שיעביר את הזכויות על שמו מכוח צו קיום צוואה, בתמורה לתשלום כספי בסך של 1,500,000 ₪. עוד נקבע שעד ליום 18/3/21 ייחתם הסכם מכר, אחרת, זיכרון הדברים בטל ומבוטל (להלן: "זיכרון הדברים").

כבר עתה אומר, בזיכרון הדברים יש כדי להעיד על רצונם של הצדדים להתקשר זה עם זה בהתקשרות מחייבת וקיימים פרטים מהותיים וחיוניים לעסקה, לפיכך יש לראות בזיכרון הדברים כחוזה ולא שלב של משא ומתן.

3.במעמד חתימת זיכרון הדברים הציג הנתבע לתובע צוואה חתומה על ידי אמו, הגברת פלונית ז"ל, לפיה היא מורישה את כל רכושה לנתבע. בשל התנגדות אחיו של הנתבע לצוואה, חולק עזבון המנוחה לכלל האחים, 9 במספר, ומונה כונס נכסים למכירת הדירה. הסכם מכר לא נחתם. על זכויות הנתבע, אצל המחזיק, כונס הנכסים, הוטל עיקול במסגרת הליך זה.

4.התובע עתר להורות לנתבע להשיב לידיו סכום כספי בסך של 300,000 ₪ ששילם לנתבע על חשבון העסקה וכן עתר לחייב את הנתבע בסכום הפיצויים המוסכמים שנקבעו בזיכרון הדברים בסך של 50,000 ₪ ובסך של 10,000 ₪ בשל עוגמת נפש.

5.הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו, ללא ייצוג, במסגרתו אישר את עיקרי עובדות כתב התביעה, והודה בקבלת כספים, אך לא בסכום של 300,000 ₪, סכומים אותם אפרט בהמשך, על חשבון העסקה. הנתבע טען שלא קיבל לידיו דרישה להשיב את הכספים עובר לתביעה.

6.בית המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית. בשלב זה של ההליך, הנתבע היה מיוצג. הוגשו תצהירי עדות מטעם בעלי הדין בלבד. המצהירים נחקרו בחקירה נגדית ובאי כוחם סיכמו את טענותיהם בעל פה.

7.חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע חובת השבה לאחר ביטול חוזה, סעיף 21, "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל".

7.התובע טען כי שילם לנתבע סכום כספי בסך 300,000 ₪ באופן הבא; במועד חתימת זיכרון הדברים העביר לנתבע העברה בנקאית על סך 100,000 ₪, כמתחייב מהוראות זיכרון הדברים, ביום 18/1/18. המוטב על פי המסמך שצורף לכתב התביעה (נספח 3) א. קמארי בע"מ (להלן: "העברה בנקאית"). ביום 30/1/18 העביר התובע לידיו את הנתבע סך של 200,000 ₪ במזומן, הנתבע אישר קבלת הכספים בחתימתו על המסמך (נספח 4 לכתב התביעה) (להלן: "מסמך האישור").

8.הנתבע מאשר את קבלת הכספים בהעברה בנקאית במועד חתימת זיכרון הדברים בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית.

9.הנתבע טען בתצהירו כי ביום 30/1/18, נפגש עם התובע בביתו בקרית שמונה, במעמד הפגישה העביר לו התובע על חשבון רכישת הבית כ- 100,000 ₪ בדולרים. בקשר למסמך האישור טען הנתבע בתצהירו כי הסכום מתייחס לכלל הכספים שקיבל מהתובע.

10.וזו לשון מסמך האישור "אני החתום מטה פלוני מאשר קבלת סך של 200,000 ש' ע"ח עיסקת רכישת בית אימי ברח' xxx  קרית שמונה בפגישה שנערכה בביתי רח' xxx 12 ק"ש" בסוף המסמך חתימה, שם הנתבע ותעודת הזהות של הנתבע. הנתבע מאשר בעדותו בבית המשפט שהוא כתב את מסמך האישור וחתם עליו (עמוד 9 שורות 16-27 לפרוטוקול).

11.טענת הנתבע שהסכום הנקוב במסמך האישור מתייחס לכלל הכספים שקיבל מהתובע נסתרה והופרכה בחקירתו הנגדית, במסגרתה העיד כי ביום 30/1 לקח מהתובע 200,000 ₪. ככלל, עדותו של הנתבע לא הותירה כל רושם של מהימנות אלא של ניסיונות התחמקות מהשבת הכספים שקיבל לידיו. מנגד, עדותו של התובע הייתה מהימנה עלי.

ש: עכשיו תראה, ב-30 לינואר כבר ידעת על ההתנגדות, ובכל זאת לקחת עוד 200,000 שקל.

ת: זה מראה כמה הוא הלחיץ אותי. אני לא ביקשתי ממנו שקל.

ש: הוא אנס אותך לקחת את הכסף?

ת: כן כן כן. כי הבן-אדם שמה רב איתו, הוא 20 שנה, הוא אומר: הוא לא יכול לסבול את המקום שהוא נמצא וזה, וגם אני נזכר בעוד דברים שהיו. אני יכול להסביר על, לגבי הכסף למה הוא לחץ עליי?

12.אין צורך להכביר מילים בדבר משקלו של מסמך בכתב כנגד טענות בעל פה. הנתבע אישר שהוא כתב את מסמך האישור לפיו קיבל לידיו 200,000 ₪ במזומן וחתם עליו ואין בפיו כל טענה ראויה הסותרת את תוכנו של מסמך האישור.

13.לסיכום חלק זה אני קובעת כי התובע שילם לנתבע, על חשבון הסכם זיכרון הדברים, סכום כספי כולל בסך של 300,000 ₪. על הנתבע להשיב לתובע את הסכום מכוח הוראת סעיף 21 לחוק החוזים לעיל.

14.התובע עתר לחייב את הנתבע בסכום הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם זיכרון הדברים בסך של 50,000 ₪. וזו לשון הסעיף "היה ואחד הצדדים יפר את הוראות זיכרון דברים זה בכלל, יפצה הצד המפר את הצד הנפגע בסך של 50,000 ₪ (חמישים אלף שקלים)".

15.הנתבע טען בסיכומים כי הסכם זיכרון הדברים בוטל ומכוחו גם בוטל החיוב בפיצויים המוסכמים.

16.הצדדים קבעו בהוראות הסכם זיכרון הדברים, את ההוראה הבאה, עד ליום 18/3/18 ייחתם הסכם מפורט שיחליף את זיכרון הדברים, אחרת "יהא זיכרון דברים זה בטל ומבוטל". נמצא, שהצדדים קבעו בהסכם זיכרון הדברים מנגנון לפיו הסכם זיכרון הדברים בטל ומבוטל אם לא ייחתם הסכם מכר מפורט עד ליום 18/3/18 (סעיף 5 להסכם זיכרון הדברים"). התובע הדגיש סעיף זה בכתב התביעה ללמד שהסכם זיכרון הדברים אינו בתוקף ובוטל בשל הוראת הסעיף.

17.כאמור, כפי שנקבע בתחילת פסק הדין, זיכרון הדברים הוא חוזה מחייב, במסגרתו הכריז הנתבע שהוא היורש היחיד של דירת המנוחה מכוח צוואה והוא יפעל להגיש בקשה לצו קיום צוואה כדי לשריין את זכויותיו ולהעביר את הזכויות בדירה על שמו. אחיו של התובע הגישו התנגדות לבקשה לקיום הצוואה, התנגדות שהתקבלה. לא נמצאו ראיות המלמדות שהנתבע חיפש דרכים לקיים את זיכרון הדברים.

18.על פי הוראות ההסכם, הצדדים הסכימו הדדית, על סיום היחסים החוזיים שביניהם. ביטול מוסכם זה מחייב את הצדדים, וכאמור לעיל מחייב בחובת השבה. "ביטול של חוזה בשל הפרתו אינו פוטר, כשלעצמו, את הצד המפר מעולה של תניה בדבר פיצויים מוסכמים. חוזה כולל, דרך כלל, חיובים אשר נועדו להגשים את תכלית ההתקשרות בין הצדדים. עניין זה ברור בעיסקה דוגמת מכר, שכירות וקבלנות. חיובים מסוג זה פוקעים, על-פי רוב, במקרה שבו בוטל החוזה כדין, ואולם ישנם חיובים שבגדרם הצדדים מבקשים להסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם לאחר שהסתיימה השגת התכלית הראשונית, כשלה או השתבשה. חיובים אלה, מעצם טיבם, ממשיכים לחול אף לאחר ביטול החוזה" (ע"א 187/87 לוי נגד דויטש, פורסם ביום 21/8/89). תניית פיצויים מוסכמים הינה דוגמה מובהקת לחיוב מן הסוג האמור (ע"א 4162/02 רנדור נגד דרור מהנדסים, פורסם ביום 29/3/04).

19. אין חולק, הסכם מפורט לא נחתם, בשל התנגדות אחיו של התובע לקיום הצוואה. הנה כי כן, הנתבע הפר הפרה מהותית ועיקרית את ההסכם. התובע לא קיים את התחייבותו למכור את זכויותיו בדירה וממילא לא נחתם הסכם מפורט.

19.הדין מבחין בין שני סוגים של חיובים חוזיים, האחד – חיוב תוצאה, השני- חיוב השתדלות.

(להבחנה בין חיובי השתדלות ותוצאה ראו דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ג עמודים 387-388). אין עסקינן בחיוב השתדלות של הנתבע למכור את דירת המנוחה לתובע, אלא, בחיוב תוצאה, לפיו, אי השגת התוצאה, במקרה דנן, אי העברת הזכויות בדירה על שם הנתבע לשם מכירתו לתובע, היא כשלעצמה הפרה של זיכרון הדברים ומקימה לתובע את הזכות לקבל לידיו את סכום הפיצויים המוסכמים.

20.מלשון החוזה נמצא כי הייתה כוונה להחיל את הוראת הפיצויים המוסכמים על הפרה של אי העברת הזכויות בדירה לנתבע וממנו לתובע, על כן, בהינתן האמור, אני קובעת כי הנתבע הפר את זיכרון הדברים ויש לחייב אותו בסכום הפיצויים המוסכמים.

21.התובע עתר לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו בשל התנהלות הנתבע על סך של 10,000 ₪. סעיף 13 לחוק התרופות קובע את הזכות לפיצויים שאינם נזק ממון "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." סעיף זה מקנה לבית המשפט שיקול דעת לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

22.התנהלות הנתבע, שהתעלם לאורך כל הזמן מחובתו הבסיסית והברורה להשיב לידי התובע את כספו לאורך מספר שנים, סכום כסף לא מבוטל של 300,000 ₪, גם לא את הסכום שהנתבע לא חלק שקיבל לידיו בסך של 200,000 ₪, סכום כסף שלא הייתה לו זכות חוקית להמשיך ולהחזיק, ועל אף הגשת התביעה כנגדו לא פעל להשיב את סכומי הכסף, מזכים את התובע בפיצוי בגין עוגמת נפש, כמבוקש.

לסיום

23.אני מקבלת את התביעה במלואה.

24.אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 360,000 ₪.

25.לאחר ששקלתי את השיקולים האמורים בפרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, את מכלול השיקולים הנדרשים לעניין, לרבות דרך התנהלותו של הנתבע, את התוצאה שהתביעה התקבלה במלואה, ובהתחשב בכללי לשכת עורכי הדין בעניין תעריף מינימלי מומלץ, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, הכולל את תשלומי האגרות בתיק, בסך של 15,000 ₪ וכן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

26.נוכח התוצאה שהתקבלה, אני מורה על מימוש העיקול שהוטל על כספי הנתבע אצל המחזיק, עו"ד יאיר רונן, בתפקידו ככונס נכסים על נכסי המנוחה פלונית ת"ז xxx, ומורה על העברת מלוא הסכום שעוקל לידי התובע.

ניתן היום, ח' תמוז תשפ"ג, 27 יוני 2023, בהעדר הצדדים.