עתירה של קטין לקבלת אזרחות ישראלית מכוח הענקה

העותר 2, קטין יליד שנת 2014 (להלן – הקטין), הוא בנם של העותרת 1 והעותר 3 (להלן לפי העניין – העותרת; העותר). העותרת היא בת לאב מוסלמי אזרח ישראלי ולאם נוצרייה אזרחית איטליה והיא אזרחית ישראלית מכוח לידה (על-פי סעיף 4(א)(2)(ד) בחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן – חוק האזרחות או החוק). העותר הוא אזרח איטליה שאינו יהודי. בקשתם למתן אזרחות ישראלית לבנם הקטין מכוח הענקה נדחתה ובהתאם לפסק הדין מיום 2.10.2022 שניתן בעניין עתירתם הקודמת (עת"מ 48756-05-22 ולהלן – העתירה הקודמת), בקשתם נדונה מחדש, אך נדחתה ואף ערר פנימי שהגישו נדחה בהחלטה מיום 8.1.2023 (להלן גם – החלטת המשיב). מכאן עתירתם הנדונה.

עניינה של העתירה הנדונה הוא אפוא, בקשה למתן אזרחות לקטין מכוח הענקה, על-פי סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן לפי העניין – סעיף 9(א)(2); חוק האזרחות או החוק). השאלות העיקריות העולות במסגרתה הן אלו שיקולים יש לשקול עת נבחנת בקשה כאמור. זאת בעיקר בהינתן העובדה שעל-פי מיטב הידיעה, אופן יישומו של סעיף זה טרם נדון בפסיקה (למעט בפסק הדין בעניין העתירה הקודמת), ולנוכח דלות הוראותיו של "נוהל טיפול בהענקת אזרחות לקטין לפי סעיף 9(א)(2)", שמספרו 4.5.0002 (להלן – נוהל הענקת אזרחות לקטין).

רקע ועיקרי העובדות הדרושות

רקע כללי ועיקרי העובדות בעניין העותרים

2.העובדות הדרושות פורטו בפסק הדין בעניין העתירה הקודמת. להלן יבואו עיקריהן.

3.העותרת היא כאמור, אזרחית ישראלית מכוח לידה. היא בת לאב מוסלמי אזרח ישראל ולאם נוצרייה אזרחית איטליה. העותר הוא אזרח איטליה. העותרים, שניהם ילידי שנת 1993, נישאו בשנת 2016. בשנת 2014, נולד הקטין, בנם של העותרים (כיום כבן 9).

אביה של העותרת, מוסלמי אזרח ישראלי, למד לימודי רפואה באיטליה ובשנת 1991 נישא באיטליה לפ"ר, נוצרייה אזרחית איטליה. לשניים נולדו בן ובת באיטליה. הבת, היא העותרת, נולדה כאמור, בשנת 1993 והבן נולד בשנת 1996. בשנת 1994 נרשמה העותרת בקונסוליה הישראלית במילאנו כאזרחית ישראלית, מכוח סעיף 4(א)(2)(ד) בחוק האזרחות, בהיותה בת של אזרח ישראלי שנולד בישראל, אשר נולדה מחוץ לישראל. בדומה, אף אחיה נרשם באיטליה כאזרח ישראלי.

העותרת שהתה תקופה קצרה בישראל במשך כשנה במהלך השנים 1995-1994 וכעבור כשנתיים, בשנת 1997, שוב נכנסה לישראל ואז שהתה בישראל במשך כחמש שנים. בשנת 2002 עזבה את ישראל ומאז חיה מחוץ לישראל, למעט ביקור אחד בישראל, מסוף שנת 2005 עד תחילת שנת 2006. לאחר מכן, עד שנת 2016 שהתה העותרת מחוץ לישראל ואף לא ביקרה בישראל. החל מקיץ שנת 2016 ביקרה העותרת מעת לעת בישראל, אך כל ביקוריה היו קצרים, למשך כשבוע עד שבועיים.

בשנים 2015 עד 2021 למדו העותרת ואחיה לימודי רפואה בבית ספר לרפואה באודסה, אוקראינה. בקיץ שנת 2021 נכנסו העותרים לישראל ומאז הם שוהים בישראל ברציפות, למעט יציאה קצרה מישראל בחודש אפריל 2022. ביום 18.8.2021, זמן קצר לאחר הגעת העותרים לישראל, ניתנה לעותרת תעודת תושב חוזר. ביום 14.2.2022 עברה העותרת את בחינת הרישוי הממשלתית לרפואה מטעם משרד הבריאות וביום 1.6.2022 היא החלה סטאז' ברפואה בבית החולים ==== ב==== שאותו סיימה לאחרונה. בדומה, אף אחיה עבר את בחינת הרישוי לרפואה ואף הוא השלים לאחרונה סטאז' בבית החולים ==== ב====. שניהם, העותרת ואחיה, עומדים להתחיל בקרוב בהתמחות ברפואה בישראל.

אביה של העותרת הוא כאמור, רופא במקצועו, אזרח ישראל שכל משפחתו הענפה חיה בישראל. הוא נשוי בשנית לאזרחית ישראלית ומנישואיו אלו יש לו שניים-עשר ילדים אזרחי ישראל, נוסף לעותרת ולאחיה. זה שנים רבות מנהל האב מרפאה של ==== בישוב ====.

4.לשלמות הדברים נוסיף, כי במסגרת העובדות שפורטו בכתבי התשובה מטעם המשיב בשתי העתירות (הקודמת והנדונה), הובא פירוט נרחב של הליכים שננקטו בקשר לכניסת העותרים לישראל בקיץ שנת 2021. מעובדות אלו ומהמסמכים בעניינן עולה כי אותם הליכים נבעו מכניסת העותרים לישראל בתקופה שבה חלו מגבלות שנקבעו על רקע התפרצות נגיף קורונה, שאינם נוגעים לנושא העתירה הנדונה. אותם הליכים הסתיימו בפסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (ערר (ב"ש) 21/=== מיום 7.2021.=, הדיין מ' זילברשמיד). ממנו עלה כי העותרים, שלא היו מחוסנים לקורונה, הורשו להיכנס לישראל לאחר עריכת הבדיקות המתאימות וכי הופטרו מהפקדת הערובה שקבע המשיב. המשיב טען כי במהלך הדיון בערר שהתקיים ביום 14.7.2021, העותרים טענו כי הגיעו לישראל לביקור בלבד שיימשך כחודש עד חודשיים, אך בסופו של דבר נשארו בישראל תקופה ממושכת. מנגד טענו העותרים, כי מלכתחילה הם טענו כי כוונתם הייתה להחליט במהלך שהותם בישראל אם הם מעוניינים להישאר בישראל. כך או אחרת, לא נמצא כי להליך הערר האמור ישנה רלוונטיות להליך הנדון.

5.היעדרות העותרת מישראל במשך כעשור במהלך שנות ילדותה, משנת 2006 ועד שנת 2015, נבעה מהליכים משפטיים בעניין שאלת זהות ההורה המשמורן של העותרת ואחיה, אשר נוהלו בבתי המשפט בישראל ובאיטליה על רקע גירושי הוריה של העותרת.

על-פי המסמכים שהוגשו מטעם העותרים במסגרת העתירה הקודמת וכמפורט בפסק הדין בעניינה, הוריה של העותרת הכירו באיטליה בשנת 1987, בתקופת לימודי הרפואה של האב ולימודי סיעוד של האם. הם נישאו באיטליה בשנת 1991 ומנישואיהם נולדו שני ילדיהם המשותפים, העותרת ואחיה. בשנת 1997 עברה המשפחה לישראל ושני הוריה של העותרת עבדו בבית חולים בישראל.

בחודש יולי 2002 נסעה האם עם הילדים לחופשה באיטליה ובהיותה שם הודיעה לאביה של העותרת, כי לא תשוב לישראל וכי ילדיהם יישארו עמה באיטליה. האם פתחה הליכי גירושין והליכי משמורת בעניין הילדים באיטליה ואף האב נקט הליכים משפטיים שונים, לרבות הגשת עתירה באיטליה בשנת 2002 מכוח אמנת האג בעניין החזרת ילדים חטופים, אשר במסגרתה עתר להשבת ילדיו לישראל. עתירה זו נדחתה ואף הערעור עליה נדחה בחודש מאי 2003. בחודש יולי 2007 ניתן פסק הדין בבית המשפט באיטליה, אשר קבע כי המשמורת תהיה בידי האם, אך נקבעו הסדרי ראיה לאב. כשנתיים קודם לכן, בחודש אוגוסט 2005, ביקר האב את ילדיו באיטליה ובתום הביקור, בחודש ספטמבר 2005, לקח את ילדיו לישראל ללא ידיעת אמם. בחודש אוקטובר 2005 הוגשה תביעת האם אל בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. תביעתה זו נדחתה בפסק דין מיום 8.12.2005, אשר קבע כי אמנם פסקי הדין שניתנו באיטליה תקפים ואמנם האב חטף את הילדים לישראל, אך לנוכח התנגדותם לחזור לאיטליה, לא נמצא מקום לחייבם לחזור לשם (תמ"ש (ב"ש) 05/== פ"ר נ' תא"ע (2005.=.=), סגן הנשיא, השופט פ' אסולין). האם ערערה אל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר קיבל את ערעורה וקבע כי בהתאם לחוק האמור על האב, הגר בישראל, להחזיר את הילדים לחזקת אמם הגרה באיטליה (בע"מ (מחוזי ב"ש) 05/== 151/05 פ"ר נ' תא"ע (2006.=.=), סגן הנשיא י' טימור, השופטים נ' הנדל וש' דברת). האב הגיש בקשת רשות ערעור אל בית המשפט העליון ובהתאם להחלטת בית המשפט העליון, עוד בחודש מרץ 2006 הוחזרו הילדים לאיטליה לחזקת אמם. בפסק הדין המנומק והמקיף מיום 15.10.2006 בקשת רשות הערעור נדחתה (בע"מ 06/== א"ע נ' ר', פ"ד ===== (2006), השופטת א' פרוקצ'יה בהסכמת השופטים א' גרוניס וא' רובינשטיין).

6.לפיכך ולנוכח פסיקת בתי המשפט באיטליה ובישראל, נשארו העותרת ואחיה באיטליה במשמורת אמם. לאחר מכן, משנת 2015 ועד שנת 2021 למדו העותרת ואחיה לימודי רפואה בבית ספר לרפואה באוקראינה. עם זאת, במהלך תקופת לימודיה ביקרה העותרת מעת לעת בישראל, בכל פעם למשך כשבוע עד שבועיים.

הבקשות וההחלטות בעניין הקטין (ובעניין העותר – האב) שקדמו לעתירה הקודמת

7.ביום 2.8.2021 הוגשה בקשת העותרת לרישום בנה הקטין כאזרח ישראלי. בקשה זו סורבה בהחלטה מיום 9.8.2021 מהנימוק שהקטין נולד מחוץ לישראל לאב שאינו אזרח ישראלי ולאם אשר אזרחותה ניתנה לה מכוח סעיף 4(א)(2)(ד) בחוק האזרחות, בהיותה בת לאזרח ישראלי שנולד בישראל, אך היא נולדה מחוץ לישראל. בנסיבות אלו הקטין שנולד מחוץ לישראל, הוא דור שני (נכד) לאזרח ישראלי שהוא יליד ישראל, אשר אמו נולדה מחוץ לישראל ולכן הוא אינו זכאי לאזרחות מכוח לידה בהתאם לחלופות הקבועות בסעיף 4 בחוק האזרחות.

ביום 18.11.2021 הגישה העותרת בקשה להסדרת מעמדו של העותר מכוח נישואין, בהתאם ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי", שמספרו 5.2.0008 (להלן – נוהל בן זוג). במכתב שנלווה לבקשה הובהר כי מאחר שבנם של העותרים, הקטין, הוא בן של אזרחית ישראלית, הוא אינו בגדר "קטין נלווה" להליך המדורג של בן הזוג ולכן נטען, כי הוא זכאי להירשם כאזרח.

ביום 5.12.2021 הוגשה בקשת העותרים למתן אזרחות לקטין מכוח סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות, שעניינו "אזרחות מכוח הענקה". בעקבות הגשתה נשלחה אל העותרים ביום 14.12.2021 דרישת המשיב להשלמת מסמכים, תוך הדגשה כי "הקטין נלווה להליך היות ואינו אזרח ישראלי", כפי שכבר נאמר לעותרים במכתבו הקודם של המשיב (מיום 9.8.2021). העותרים השיבו לכך ביום 14.12.2021, השלימו את המסמכים שהתבקשו וכן הדגישו שוב כי בעניין הקטין הוגשה בקשה למתן אזרחות מכוח הענקה.

8.הבקשה למתן אזרחות לקטין כמוח הענקה נדחתה בהחלטת מרכזת אזרחות בלשכת מינהל האוכלוסין בבאר שבע מיום 3.1.2022. החלטתה נומקה בכך שהענקת אזרחות אפשרית "במקרים מועטים וחריגים בלבד ובנסיבות מיוחדות" וכי בהתאם לשיקול הדעת הרחב הקיים עת נבחנות בקשות מסוג זה, לא נמצא מקום לקבלת הבקשה. כן נאמר כי העותרים רשאים להגיש ערר פנימי על ההחלטה וכן כי הם יכולים לבקש את הסדרת מעמדו של הקטין מטעמים הומניטאריים בהתאם ל"נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים", שמספרו מספר 5.2.0022 (להלן – נוהל טעמים הומניטריים).

ביום 30.1.2022 הגישו העותרים ערר פנימי על ההחלטה האמורה ובמסגרתה טענו בין השאר, כי בהתאם לנוהל הענקת אזרחות לקטין, ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, מאחר שהגורם שהחליט לא הוסמך כדין לדון בה. ערר זה נדחה בהחלטת מנהלת מרחב דרום במטה מרחב דרום במינהל האוכלוסין מיום 20.2.2022. בהחלטתה הובא הסבר שעל-פיו בניגוד לנטען בערר, הסמכות לפי סעיף 9(א)(2) הואצלה בין היתר למנהל המרחב, אשר החלטתו ניתנה כדין.

9.ביום 31.3.2022 הגישו העותרים ערר פנימי נוסף, שאף הוא נדחה בהחלטת מנהל אגף אזרחות ברשות האוכלוסין וההגירה (בירושלים) מיום 11.4.2022. החלטתו נומקה בכך שהחלטות למתן אזרחות מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א)(2) מתקבלות רק במקרים מועטים וחריגים ובנסיבות מיוחדות. הקטין הוא דור שני שנולד מחוץ לישראל, בעת שמשפחתו גרה מחוץ לישראל, ולפיכך הוא אינו עומד בתנאיי סעיף 4(א) בחוק האזרחות. סעיף 9(א)(2) מקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב וכי לא נמצא נימוק המצדיק לאשר הענקת אזרחות לקטין. כן נאמר, כי העותרים גרו בשנים האחרונות מחוץ לישראל, העותרת נשואה לאזרח איטליה וכי רק לאחרונה היא שבה לישראל עם משפחתה, ולכן לא ניתן לקבוע בשלב זה היכן יתייצב מרכז חייהם.

לבסוף נאמר בהחלטה, כי לאחרונה הוגשה בקשה להסדרת מעמדו של העותר (האב) על-פי נוהל בן זוג וכי ניתנה לו אשרה מסוג ב/1 ואילו לקטין ניתנה אשרה מסוג ב/2 למשך שישה חודשים. בחלוף תקופה זו ניתן יהיה לשדרג את מעמדם של העותר ושל הקטין למעמד תושבים ארעיים (אשרה מסוג א/5), המעניק את כל הזכויות הסוציאליות על-פי החוק.

בעניין פרשנותם של העותרים להוראת סעיף 9(א)(2) נאמר בהחלטה, כי אין לקבלה מאחר שמשמעותה היא כי הקטין זכאי לאזרחות באופן אוטומטי. פרשנות זו נאמר, מאיינת את הוראת סעיף 4(א)(2) בחוק, שעל-פיה דור שני שנולד מחוץ לישראל אינו זכאי לאזרחות ישראלית וכן כי פרשנות העותרים מתעלמת מכך שהסמכות מכוח סעיף 9 היא סמכות שבשיקול דעת.

העתירה הקודמת

10.בעקבות החלטת המשיב מיום 11.4.2022 בעניין הערר השני הגישו העותרים את עתירתם הקודמת. במהלך הדיון בעתירה (מיום 29.9.2022) הגישו העותרים מסמכים רבים נוספים אשר לא נמסרו קודם לכן למשיב ואשר שפכו אור על נסיבות היעדרות העותרת מישראל בשנות ילדותה וכן לימדו על קורות המשפחה בשנים שקדמו להם, עת העותרת גרה עם הוריה בישראל, למדה בישראל בבית ספר ממלכתי דובר עברית ואף שני הוריה עבדו בבית חולים בישראל. עוד עלה במהלך הדיון בעתירה הקודמת, כי במסגרת ההליך המדורג בעניינו של העותר, ניתן לו בחודש אוגוסט 2022 רישיון ישיבה ארעי (מסוג א/5) וכי הוא עובד בישראל. כן עלה מהמסמכים כי הקטין דובר עברית וכי מאז תחילת שנת הלימודים הקודמת (התשפ"ב) הוא לומד בבית הספר הממלכתי '=====' ב=====, המשותף לתלמידים יהודים ולבני דתות אחרות.

11.בפסק הדין מיום 2.10.2022 בעניין העתירה הקודמת, נקבע כי העותרים יורשו להגיש בקשה חדשה, אשר במסגרתה יפרשו את מלוא העובדות ולאחריה ייתן המשיב החלטה חדשה. קביעה זו נומקה בעיקר בכך שבמסגרת הדיון בעתירה הקודמת עלו לראשונה עובדות מהותיות אשר לא הובאו לידיעת המשיב טרם ניתנה החלטתו. כמו כן ניתן משקל לעובדה שלמיטב הידיעה אין פסיקה בעניין פרשנות סעיף 9(א)(2) ובעניין אופן יישומו. בנוסף לכך נאמר כי החלטת המשיב בערר הפנימי השני (מיום 11.2.2022) מעוררת מספר קשיים, שאף הם מצדיקים את בחינתה החוזרת של הבקשה להענקת אזרחות לקטין. עיקרי הדברים בעניין אותם קשיים היו כלהלן:

ראשית, בהחלטת המשיב הודגש כי סעיף 9(א)(2) נועד למקרים מועטים וחריגים ולנסיבות מיוחדות, אך לא ברור מה ייחשב למקרה חריג או לנסיבה מיוחדת. מההחלטה אף עלה כי ניתן משקל רב למגורי העותרים בשנים האחרונות מחוץ לישראל ולחזרתם לישראל זה מקרוב וכן לנישואי העותרת לאזרח איטליה. עם זאת, מאחר שלפני המשיב לא הונח מלוא המידע בעניין נסיבות היעדרות העותרת מישראל רוב חייה, לאחר שמשפחת המוצא שלה דווקא החלה לבנות את חייה בישראל, עובדות אלו לא נשקלו. כמו כן, לא ניתן משקל לעובדות המהותיות הבאות: כל משפחת אביה של העותרת גרה בישראל וכיום משפחתה הגרעינית גרה בישראל בקרבת משפחתה המורחבת; העותרת בחרה להיבחן לקראת סטאז' ברפואה בישראל ואותה עת כבר החלה סטאז'; הקטין דובר עברית ולומד בבית ספר ממלכתי ישראלי דובר עברית; העותר החל בהליך המדורג להסדרת מעמדו בישראל ואף עובד בישראל; לעותרת ניתן מעמד של תושב חוזר.

שנית, נראה כי ניתן משקל לכך שהעותר הוא אזרח איטליה, אך לא ניתן משקל לכך שכאמור, הוא כבר בעיצומו של ההליך המדורג לקבלת מעמד בישראל מכוח נישואיו על-פי נוהל בן זוג.

שלישית, כפי שטענה בצדק באת-כוח העותרים, לא היה מקום להפניית הקטין לקבלת מעמד מכוח היותו קטין נלווה לבן זוג, על-פי נוהל בן זוג, אשר כלל אינו מתאים לנסיבות הנדונות. כפי שהוסבר בפסק הדין בעניין העתירה הקודמת, ההוראות הנוגעות לקטין נלווה אינן נוגעות למצב שבו הקטין הוא ילדו של האזרח הישראלי. הן נוגעות רק למצב שבו הקטין הוא ילדו של בן הזוג הזר של האזרח הישראלי, אשר נולד מקשר זוגי קודם של בן הזוג הזר ולכן הוא "קטין נלווה" לבן זוגו הזר של האזרח הישראלי. לכן, בכל מקרה לא ניתן להסדיר את מעמד הקטין לפי נוהל בן-זוג.

רביעית, בהחלטת המשיב הראשונה ובהחלטתו בעניין הערר הפנימי הראשון נאמר כי הענקת אזרחות מכוח סעיף 9(א)(2) אפשרית "במקרים מועטים וחריגים בלבד ובנסיבות מיוחדות", אשר לשיטת המשיב לא נמצאו בנסיבות הנדונות. לצד זה נאמר לעותרים, כי עומדת להם אפשרות לבקש את הסדרת מעמדו של הקטין מטעמים הומניטאריים בהתאם לנוהל בעניין זה. על הצעה זו לא חזר המשיב בהחלטתו בערר הנוסף מיום 11.4.2022. בעניין זה נאמר, כי נכון עשה המשיב בכך שנמנע מלחזור על הצעתו האמורה. כך מהטעם שעל המשיב לבחון את הבקשה בהתאם לשיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים על-פי סעיף 9(א)(2) ובהתאם לנוהל הענקת אזרחות לקטין. לנוכח שיקול דעת זה, אין מקום או הצדקה להעברת העותרים אל המסלול הבוחן נסיבות מיוחדות וחריגות מטעמים הומניטאריים. שהרי אם ישנן נסיבות מעין אלו, כי אז בהתאם לאמור בנוהל הענקת אזרחות לקטין ממילא עשויה להיות הצדקה להיעתר לבקשה להענקת אזרחות לקטין.

ההחלטות שניתנו לאחר פסק הדין בעתירה הקודמת

12.לאחר מתן פסק הדין בעניין העתירה הקודמת הגישו העותרים ביום 27.10.2022 את בקשתם המתוקנת, אך היא נדחתה בהחלטת המשיב מיום 8.12.2022. בהחלטה זו שוב הודגש כי לשר הפנים נתון שיקול דעת רחב מכוח סעיף 9(א)(2) וכי בקשות להענקת אזרחות מכוח הוראה זו מתקבלות במקרים מועטים וחריגים בלבד. כן נאמר כי אף לאחר שהעותרת בגרה, היא בחרה לקבוע את מקום חייה במשך למעלה מעשר שנים מחוץ לישראל, אשר במהלכן למדה מחוץ לישראל, חיה בזוגיות עם בן זוגה וילדה את הקטין. בחודש אוגוסט ניתנה לעותר אשרת ישיבת ארעי מסוג א/5 למשך שנה וכי לעת הזו לא ניתן לדעת היכן יבחרו העותרים לבסס את מרכז חייהם. עם זאת, לנוכח כלל הנסיבות, הוחלט כי אף לקטין תינתן אשרת ישיבת ארעי מסוג א/5 למשך שנתיים, תוך הבהרה כי אשרה זו מקנה את כל הזכויות הסוציאליות על-פי החוק. בתום תקופה זו תיבחן אפשרות הענקת אזרחות לקטין מכוח סעיף 9(א)(2) בהתאם לנסיבות, לרבות לאחר בחינת השאלה אם מרכז חייהם של העותרים בישראל.

13.העותרים הגישו ערר פנימי על ההחלטה האמורה, שאף הוא נדחה בהחלטה מיום 8.1.2023. בהחלטה זו נאמר כי בניגוד לטענת העותרים, מעמדו של הקטין לא הושווה למעמדו של אביו, העותר, וכי אף לא נקבע כי הענקת אזרחות לקטין מותנית בסיום ההליך המדורג של האב. כאמור בהחלטה, המעמד הארעי שניתן לקטין למשך שנתיים נועד לאפשר את בחינת מידת יציבות מרכז חיי העותרים בישראל.

כמו כן נאמר בהחלטה, כי לא ניתן לקבל את טענת העותרים כי לא ניתן משקל לנסיבות שהובילו לכך שהעותרת לא חיה בישראל שנים רבות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך ששהותה מחוץ לישראל במשך שנים רבות הייתה גם לאחר שהפכה לבגירה וכי למעט ביקורים קצרים בישראל, היא שבה לישראל רק כשנה וחצי קודם לכן. לפיכך נאמר, כי קודם שתוענק לקטין אזרחות ישראלית, נדרשת בחינת מידת יציבות מרכז חיי העותרים בישראל. כן הודגש כי כאמור, לקטין ניתנה אשרה מסוג א/5 החל מיום 18.12.2022 ולמשך תקופה בת שנתיים, אשר בסיומה תיבחן אפשרות הענקת אזרחות לקטין על-פי סעיף 9(א)(2) בהתאם לנסיבות, לרבות בחינת קיומו של מרכז חיים בישראל.

14.העתירה הנדונה הוגשה ביום 27.2.2023, כתב התשובה מטעם המשיב הוגש ביום 2.5.2023 והדיון בעתירה התקיים ביום 9.5.2023.

טענות הצדדים

טענות העותרים

15.בעתירתם טענו העותרים כי החלטת המשיב מיום 8.1.2023 מפרה את פסק הדין שניתן בעניין העתירה הקודמת, מאחר שנימוקי ההחלטה מתעלמים מכלל הראיות שהם המציאו למשיב, המבססות את העובדה שמרכז חייה של משפחת העותרים בישראל. כן נטען, כי מתן אשרה מסוג א/5 לקטין סותרת את קביעת פסק הדין כי מאחר שהקטין הוא בן של אזרחית ישראלית, אין לראות בו משום קטין נלווה שעניינו מוסדר במסגרת ההליך המדורג של אביו, העותר. עוד נטען, כי ההחלטה לוקה בשקילת שיקולים זרים, הנובעים מכך שאמו של הקטין אינה אזרחית ישראלית "זכאית שבות", אלא אזרחית ישראלית ממוצא בדואי ואיטלקי.

העותרים אף טענו כי אין מקום להסתפק באשרת א/5 שניתנה לקטין, מאחר שאינו דומה מעמד ארעי לאזרחות ישראלית, בדומה למעמדה של העותרת, אמו של הקטין. כן הוסיפו, כי ילד נוסף שייוולד לעותרים בישראל יהיה אזרח ישראלי מכוח לידה ולפיכך אין הצדקה לכך שלכל ילדי העותרים לא יהיה מעמד זהה.

16.בעניין העובדות אשר על-פי טענת העותרים לא נבחנו בהחלטת המשיב, הודגשו עובדות רבות אשר לפיהן, לטענתם, אין לומר כי העותרת שוהה בישראל באופן ארעי, אלא כי היא בחרה לקבוע את מרכז חייה בישראל. בעניין זה הדגישו העותרים את העובדות הבאות: לעותרת ניתנה תעודת תושב חוזר; היא עברה בהצלחה את בחינת הרישוי הממשלתית לרפואה מטעם משרד הבריאות ועשתה את הסטאז' בבית חולים ציבורי בישראל; העותרת ואחיה רופאים בבית חולים ציבורי ישראלי והם עומדים להתחיל תקופת התמחות בבית חולים בישראל; אביה של העותרת רופא ותיק ומוערך ב==========; העותר עובד בחברה ישראלית ואף החל בהליך המדורג להסדרת מעמדו בישראל, שמכוחו ניתן לו רישיון ישיבת ארעי (א/5); הקטין לומד בבית ספר ממלכתי ישראלי דובר עברית; כל אחיה של העותרת, בהם שניים-עשר אחיה הצעירים מאשתו השנייה של אביה, הם אזרחי ישראל החיים ולומדים בישראל.

17.עוד טענו העותרים, כי בהתאם להוראות סעיף 9(א)(2) ולהוראות נוהל הענקת אזרחות לקטין, המשיב מוסמך להעניק לקטין אזרחות ישראלית, וכי אין כל הוראה המסמיכה אותו לתת לו רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 חלף אזרחות. עוד נטען בעניין הנוהל, כי העותרים מלאו אחר כל הוראותיו והמציאו לידי המשיב את כל המסמכים הדרושים ולפיכך, בהתאם להוראותיו, היה על המשיב להעניק לקטין אזרחות. כן נטען, כי אמנם נקבע בנוהל זה כי הוא נועד למקרים מועטים וכי נדרשת בחינה פרטנית של כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, אך אין כל נוהל הקובע אלו שיקולים נדרש המשיב לשקול בטרם מתן אזרחות מכוח הענקה. כמו כן נטען, כי בשונה מנוהלים אחרים הקובעים כי אזרחות תינתן רק לאחר הליך מדורג, אין בנוהל האמור הוראה כזו.

18.בכל הנוגע לטענה כי אף לאחר שהעותרת בגרה, היא לא שבה לישראל, העותרים טענו כי יש בקביעה זו משום התעלמות ממכלול נסיבותיה, לרבות מכך שבמשך שש שנים היא למדה רפואה מחוץ לישראל, בדומה לישראלים רבים אחרים. לטענתם, המשיב נתן משקל יתר לשהיית העותרת מחוץ לישראל, חלף שקילת בחירתה לבסס את מרכז חייה דווקא בישראל, כאמור לעיל.

העותרים אף טענו כי החלטת המשיב עומדת בניגוד להלכה שעל-פיה בדרך כלל יושווה מעמדו של קטין לזה של הורהו. כך גם לטענתם, יש בהחלטת המשיב משום פגיעה בשמירת שלמות התא המשפחתי המתאפשרת מהשוואת מעמדו של הקטין למעמדה של אמו.

טענות המשיב

19.המשיב טען כי אין מחלוקת על כך שעל-פי סעיף 4(א) בחוק האזרחות הקטין אינו זכאי לאזרחות מכוח לידתו לאזרחית ישראלית. לפיכך נטען, כי ממילא הקטין אינו זכאי באופן אוטומטי לאזרחות מכוח הענקה, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו הרחב של שר הפנים בהתאם להוראת סעיף 9(א)(2). לטענת המשיב, טענת העותרים שמשמעותה היא כי ישנה חובה להעניק לקטין אזרחות ישראלית, שוללת את שיקול דעתו הרחב של השר ואף מרוקנת מתוכן את הוראת סעיף 4(א)(2) בחוק האזרחות, השולל מתן אזרחות לדור שני לאזרח ישראלי שנולד מחוץ לישראל.

20.המשיב טען כי בקשת העותרים נבחנה על כל היבטיה ונמצא כי אין מקום להענקת אזרחות לקטין כל עוד לא ניתן לומר כי העותרים בחרו לבסס את מרכז חייהם בישראל. לטענתו, ההחלטה שעל-פיה בחינת שאלת מקום מרכז חייהם של העותרים תמשיך להיבחן במשך שנתיים, קודם שתוענק אזרחות לקטין, היא החלטה סבירה וראויה, אשר ניתנה לאחר בחינת מכלול הנסיבות וכלל טענותיהם של העותרים ולפיכך אין מקום להתערב בה. כך במיוחד מעת שלקטין ניתן רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 למשך שנתיים המעניק לו זאת כל הזכויות הסוציאליות הניתנות מכוח החוק.

המשיב הוסיף כי במסגרת שקילת מכלול הנסיבות, אף ניתן משקל לכך שהקטין ואמו נולדו מחוץ לישראל ולכך שהעותרת, אמו של הקטין, שהתה רוב חייה מחוץ לישראל ואילו אביו אינו אזרח ישראל. כאמור בהחלטת המשיב, העותרת הפכה לבגירה בשנת 2011 אך רק בחלוף כעשר שנים בחרה לחזור לישראל, בעוד שבמהלך אותה תקופה היא נישאה לבן זוגה, אזרח איטליה, ילדה את הקטין ולמדה מחוץ לישראל. אף כניסתה לישראל נעשתה, לטענת המשיב וכמובא לעיל, לאחר שבעת כניסתה לישראל אמרה כי הגיעה לביקור קצר בלבד.

בעניין הטענה האחרונה יוער כבר עתה, כי משני הטעמים הבאים, לא נמצא לנכון לתת לכך כל משקל. האחד, אין מחלוקת על כך שלעותרת, שהיא אזרחית ישראלית, מותר היה להיכנס לישראל וכי בדרך כלל לא אמורה הייתה להיות כל מניעה לכך שהעותר ובנה הקטין ייכנסו עמה. הקושי שנוצר בעת כניסתה לישראל נבע אך ורק ממגבלות הכניסה לישראל בתקופת מגפת הקורונה ומההוראות בעניין כניסת מחוסנים בלבד. השני, העותרים חזרו וטענו, כי בניגוד לטענת המשיב, הם כן הודיעו שהגיעו לתקופה קצרה, אשר במהלכה ישקלו אם להישאר בישראל. בפועל, הם בחרו להישאר בישראל ומטעם זה ניגשה העותרת לבחינת הרישוי ברפואה, שאותה עברה בהצלחה.

21.מכל מקום וכאמור, טענת המשיב היא כי הקשר של העותרת לישראל במשך רוב חייה היה קשר רופף, כי לשלושת העותרים אזרחות איטלקית וכי נכון להיום העותרים שוהים בישראל פחות משנתיים. בנסיבות אלו נטען, כי לא ניתן לקבוע עדיין היכן העותרים יקבעו את מרכז חייהם הקבוע ולפיכך החלטת המשיב לבחון זאת בחלוף שנתיים, היא החלטה סבירה שאין להתערב בה. שכן, ההחלטה לבחון את מקום מרכז חייו של הקטין שלגביו מבוקשת הענקת אזרחות, היא בגדר שיקול ענייני וסביר. בעניין זה הדגיש המשיב כי פרק זמן בן שנתיים אינו ארוך וכי לשם השוואה, בעת בחינת בקשה להתאזרחות לפי סעיף 5 בחוק האזרחות, נדרשת הוכחת מרכז חיים בישראל במשך שלוש שנים מתוך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה.

לבסוף נטען, כי בניגוד לטענת העותרים, לא נעשתה השוואה בין הקטין לבין אביו, העותר. כך גם בהתאם לפסק הדין שניתן בעניין העתירה הקודמת, מעמדו של הקטין לא נבחן בהתאם להוראות הקבועות בנוהל בן זוג, בעניין הסדרת מעמדו של קטין הנלווה לבן זוגו הזר של אזרח ישראל. לטענת המשיב, עניינו של הקטין נבחן בהתאם להוראות נוהל הענקת אזרחות לקטין, אשר לפיהן על ההחלטה להתקבל לגופו של כל מקרה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות. כן נטען, כי אין מקום לטענת העותרים כי בכל מקרה "קטין הולך אחר הוריו", מאחר שהוראות חוק האזרחות מסדירות באופן ברור את הנסיבות שבהן קטין יקבל אזרחות ישראלית מכוח אזרחותו של ההורה שלו.

דיון והכרעה

רקע נורמטיבי – קניית אזרחות על-פי חוק האזרחות

22.אזרחות הוכרה כזכות יסוד ואף אין חולק בדבר משמעותה של זכות זו. "האזרחות יוצרת קשר משפטי נמשך בין אדם לבין מדינתו (...). לקשר זה חשיבות בתחומי משפט נרחבים, הן מבחינת המשפט הבינלאומי והן מבחינת המשפט המדינתי. יש בה באזרחות כדי להטיל חובות על המדינה ביחסי החוץ שלה. מבחינת האזרח עצמו, יש בה כדי ליתן לו זכויות, להעניק לו כוחות, להטיל עליו חובות ולהכיר בחסינותו בעניינים שונים ומגוונים. האזרחות קשורה בזכות הצבעה לכנסת, ביכולת לשאת משרות ציבוריות שונות, בסמכות בתי המשפט, בענייני הסגרה ובעניינים רבים ומגוונים. אזרחות מקפלת בתוכה נאמנות" (בג"ץ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ"ד לח(4) 113 (1984)‏‏, כבוד השופט (כתוארו אז) א' ברק, פסקה 5 (להלן – עניין רנקין)).

כך נאמר לעניין מעמדה של האזרחות בבג"ץ 2934/07שורת הדין Israel Law Center נ' יו"ר הכנסת, פ"ד סב(3) 92 (2007) (כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 6):

"האזרחות היא זכות יסוד. עמד על כך בית משפט זה (השופט י' זמיר):

'האזרחות היא זכות יסוד. כך מקובל במשפט הבינלאומי... כך מקובל גם במשפט של מדינות רבות שקבעו את האזרחות כזכות חוקתית ... ואף כי בישראל לא זכתה האזרחות למקום של כבוד בחוק יסוד, אין ספק כי היא נמנית עם זכויות היסוד, בין היתר משום שהיא היסוד לזכות הבחירה לכנסת, שממנה צומחת הדמוקרטיה' (בג"צ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, 22 (1996)...).

ראו גם: בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 696 (1998)...; בג"צ 1712/00 אורבנביץ' נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין, פ"ד נח(2) 951, 957 (2004)...; בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נו(2) 728, 791 (1999)... הגם שחוק האזרחות, כאמור, אינו נמנה על חוקי היסוד, נקבע כי 'חרף זאת, לא ניתן להפריז בחשיבותו בשיטת המשטר הישראלית' (עניין שינביין, בעמ' 653). נשיא בית המשפט העליון האמריקאי, השופטWarren , בדעת המיעוט בעניין Perez v. Brownell, 356 U.S 44, 64 (1958), אמר על האזרחות את הדברים הבאים:'Citizenship is man’s basic right, for it is nothing less than the right to have rights'."

האזרחות אף הוכרה כזכות בסעיף 15 בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם של האו"ם משנת 1948 (The Universal Declaration of Human Rights).

כשם שאזרחות היא זכות יסוד בעלת משמעות רבה, כך גם אין חולק כי "הענקת אזרחות היא מעשה בעל חשיבות רבה" (עניין רנקין, שם).

23.סעיף 1 בחוק האזרחות קובע את שבע הדרכים אשר לפיהן "אזרחות ישראלית נקנית" וכן כי "לא תהיה אזרחות ישראלית, אלא לפי חוק זה". דרכים אלו הן: מכוח שבות, לפי סעיף 2; מכוח ישיבה בישראל, מכוח סעיף 3; מכוח לידה, לפי סעיף 4; מכוח לידה וישיבה בישראל, לפי סעיף 4א; מכוח אימוץ, לפי סעיף 4ב; מכוח התאזרחות לפי סעיפים 5 עד 8; מכוח הענקה, לפי סעיף 9.

סעיף 4 בחוק האזרחות, שעניינו "אזרחות מכוח לידה", קובע לאמור:

(א)אלה יהיו, מיום לידתם, אזרחים ישראליים מכוח לידה:

(1)מי שנולד בישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים;

(2)מי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים –

(א)מכוח שבות;

(ב)מכוח ישיבה בישראל;

(ג)מכוח התאזרחות;

(ד)לפי פסקה (1).

(ה)מכוח אימוץ לפי סעיף 4ב(1).

(ב)לעניין סעיף זה, מי שנולד אחרי מות אחד מהוריו, דיו שאותו הורה היה במותו אזרח ישראלי.

סעיף 4(א)(1) קובע אפוא, כי אזרחות מכוח לידה ניתנת לכל "מי שנולד בישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראלים". אולם אם מדובר ב"מי שנולד מחוץ לישראל", כי אז על-פי סעיף 4(א)(2) תינתן לו אזרחות ישראלית רק אם אחד מהוריו הוא אזרח ישראלי מכוח אחת מחמש הנסיבות המנויות בו. על-פי החלופה בס"ק (ד), מי שנולד מחוץ לישראל ירכוש אזרחות ישראלית רק אם אחד מהוריו הוא אזרח ישראלי שנולד בישראל.

במילים פשוטות ולענייננו, מתן אזרחות למי שנולד מחוץ לישראל מכוח אזרחותו של אחד מהוריו אפשרי רק לגבי הדור הראשון שנולד מחוץ לישראל (דור הילדים). לעומת זאת, על-פי סעיף 4(א)(2)(ד) בדור השני של לידה מחוץ לישראל (דור הנכדים שגם ההורה שלהם הוא אזרח מכוח לידה מחוץ לישראל), לא ניתן לקבל אזרחות ישראלית מכוח לידה בלבד.

במצב כאמור, ניתנה לשר המשפטים סמכות שבשיקול דעת "להעניק" אזרחות "לילדו הקטין" (בשונה מילד בגיר) של אזרח ישראלי שקנה את אזרחותו מכוח לידתו מחוץ לישראל להורה שהוא אזרח ישראלי. סמכות זו, שעניינה מתן "אזרחות מכוח הענקה", מעוגנת בסעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות, שכך קובע:

שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית, במתן תעודה ומהיום שיקבע בתעודה –

...

(2) לילדו הקטין של אזרח ישראלי לפי סעיף 4(א)(2) – על פי בקשת הוריו.

24.בהתאם להוראות חוק האזרחות האמורות, העותרת רכשה את אזרחותה הישראלית על-פי הוראת סעיף 4(א)(2)(ד) בחוק, בהיותה מי שנולדה מחוץ לישראל, בעוד אביה היה אזרח ישראלי מכוח לידתו בישראל (העותרת היא אפוא, דור ראשון שנולד מחוץ לישראל). לעומת זאת, הקטין, בנה של העותרת, בהיותו קטין שנולד מחוץ לישראל למי שאזרחותה נרכשה על-פי סעיף 4(א)(2) בחוק (דור שני שנולד מחוץ לישראל, שהנסיבות הקבועות בסעיף 4(א)(2)(א), (ב), (ג) ו-(ה) אינן חלות לגביו), יכול לרכוש את אזרחותו רק מכוח הענקה, על-פי סעיף 9(א)(2) בחוק.

25.נוהל הענקת אזרחות לקטין נועד להסדיר את אופן יישומו של סעיף 9(א)(2). מדובר בנוהל דל שהוראותיו המועטות הן בעיקר טכניות, בכך שהן קובעות את המסמכים שיש לצרף לבקשה להענקת אזרחות מכוח הסעיף האמור וכן הוראות בעניין אופן הטיפול בבקשה. נוהל זה אינו מתווה את המקרים שבהם תוענק אזרחות על-פי סעיף זה, ואף אין בו הוראות בדבר השיקולים שיש לשקול לשם הענקת אזרחות על-פיו. כל אשר נקבע בו לעניין זה הוא כי "נוהל זה מיועד למקרים מועטים בהם לא ניתן לתת אזרחות מכוח שבות. אגף אזרחות שבמטה הרשות, תקבל [כך במקור] החלטה לגופו של מקרה על סמך נסיבותיו המיוחדות" (שם, סעיף 10.ג).

כטענת באת-כוח העותרים, הנוהל אף אינו קובע כי הענקת אזרחות בנסיבות של סעיף 9(א)(2) תהיה באופן מדורג (זאת בשונה, למשל, מההוראות בעניין מתן אזרחות על-פי הנהלים הבאים: נוהל בן זוג; "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין", שמספרו 5.2.0009; "נוהל נוהל הטיפול בבקשות למעמד בישראל להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי", שמספרו 5.2.0033; "נוהל מתן מעמד להורים לחייל/ים", שמספרו 5.2.0036).

סעיף 9(א)(2) נועד אם כן, כאמור בנוהל בעניינו, רק לאותם "מקרים מועטים" שבהם אין מדובר ב"זכאי שבות". כלומר, סעיף זה חל לגבי מי שאינו יהודי כהגדרתו בחוק השבות, תש"י-1950 (להלן – חוק השבות), שנמצא זכאי לאזרחות מכוח שבות. מכאן אפוא, אין מחלוקת כי ההוראה בדבר הענקת אזרחות על-פי סעיף 9(א)(2) נוגעת רק למי שאינו יהודי כהגדרתו בחוק השבות.

הענקת אזרחות לקטין וקניית אזרחות מכוח לידה לעומת שאר דרכי קניית אזרחות

26.כל אחת משבע הדרכים לקניית אזרחות ישראלית (המנויות בסעיף 1 בחוק האזרחות), מעמידה דרישות שונות ותנאים שונים, אשר רק בהתקיימם ניתן לרכוש אזרחות ישראלית. בחינת כל אותן שבע דרכים לקניית אזרחות ישראלית, מעלה הבדל משמעותי בין כל הדרכים לקניית אזרחות ישראלית לבין קנייתה מכוח לידה או מכוח אימוץ (ככלל הוראות סעיף 4ב השוו את התנאים לרכישת אזרחות מכוח אימוץ לאלו הקבועות בסעיף 4, שעניינן רכישתה מכוח לידה) או לקנייתה מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א)(2) (או סעיף 9(א)(3)) בחוק. הבדל זה הוא כי רק קניית אזרחות מכוח לידה (או מכוח אימוץ) או מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א)(2) אינן דורשות כי מבקש האזרחות יהיה תושב ישראל, יימצא בישראל, ישתקע בה או יראה כי בכוונתו להשתקע בה.

לעומת זאת, כל שאר הדרכים האחרות לקניית אזרחות ישראלית מחייבות שיתמלאו במבקש האזרחות אחד או יותר מהתנאים הבאים: היותו תושב ישראל; הימצאותו בישראל; השתקעות בישראל; הבעת רצון להשתקע בישראל. כל זאת כפי שיפורט בתמצית להלן.

27.קניית אזרחות מכוח שבות על-פי סעיף 2 בחוק האזרחות, מחייבת עליה לישראל. כאמור בסעיף זה, "כל עולה לפי חוק השבות... יהיה אזרח ישראלי מכוח שבות, זולת אם הוקנתה לו אזרחות מכוח לידה... או מכוח אימוץ..." (ראו גם את הוראות סעיפים 2(ב) עד (ז)). כלומר, זולת אם קנה את אזרחותו מכוח לידה (או מכוח אימוץ), על זכאי שבות המבקש להפוך לאזרח ישראל לעלות לישראל בפועל. אף חוק השבות קובע בסעיף 2(א) במפורש, כי "אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל", זולת אם התקיימה אחת החלופות הקבועות בסעיף 2(ב) בחוק זה. בדומה, סעיף 3(א) בחוק השבות קובע כי קבלת תעודת עולה מותנית בהגעה לישראל ובהבעת רצון להשתקע בה. זו לשונו: "יהודי שבא לישראל ולאחר בואו הביע את רצונו להשתקע בה, רשאי, בעודו בישראל, לקבל תעודת עולה".

כך גם לגבי קניית אזרחות מכוח ישיבה בישראל על-פי סעיף 3 בחוק האזרחות, שהיה רלוונטי ל"מי שערב הקמת המדינה היה נתין ארצישראלי". לגביו נקבע בין שאר, כי לשם קניית אזרחות היה עליו להיות רשום במרשם התושבים וכן, ביום תחילת תוקפו של החוק "היה תושב ישראל" (ראו גם את הוראות סעיף 3א, המרחיב את הזכאים לאזרחות מכוח ישיבה, שאף הן עוסקות במי שנולד לפני הקמת המדינה ובין השאר, היה תושב ישראל במועד הקובע). כך קובע חוק האזרחות גם לגבי קניית אזרחות מכוח לידה וישיבה בישראל על-פי סעיף 4א, שעניינו מבקש אזרחות שגילו בין 18 ל-21, שנולד לאחר הקמת המדינה במקום שהיה שטח ישראל ביום לידתו, אך מעולם לא הייתה לו אזרחות כלשהי. גם לגביו נדרש בין השאר, כי "היה תושב ישראל חמש שנים רצופות בתכוף לפני יום הגשת בקשתו".

דרישות דומות נקבעו גם לגבי קניית אזרחות מכוח התאזרחות על-פי סעיף 5 בחוק, המחייב בין השאר, כי המבקש הוא בגיר אשר "נמצא בישראל"; "היה בישראל שלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת בקשתו"; "השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה" (סעיף 5(א)(1), (2) ו-(4)). אף יש לתת את הדעת לכך שגם בנסיבות החריגות הקבועות בסעיף 6 בחוק, שעניינו "פטור מתנאים להתאזרחות", הפוטר מהצורך שיתקיימו מקצת התנאים להתאזרחות על-פי סעיף 5(א), אין פטור מדרישת ההשתקעות בישראל או הכוונה להשתקע בה (לפי סעיף 5(א)(4)).

לבסוף, דרישות דומות נקבעו בחוק גם לגבי קניית אזרחות ישראלית מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א), למעט על-פי סעיף 9(א)(2) הנדון או על-פי סעיף 9(א)(3), שאף הוא עוסק בילדו של אזרח ישראלי מכוח לידה על-פי סעיף 4(א)(2), אך גילו בין 18 ל-22 ואשר אזרחותו בוטלה עת היה קטין. לגבי שתי החלופות האחרות הקבועות בסעיף 9(א), התנאי הבסיסי להענקת אזרחות הוא כי מדובר במי שהוא תושב ישראל. כך לגבי "קטין תושב ישראל", על-פי סעיף 9(א)(1). כך גם בעניין הענקת אזרחות בנסיבות מיוחדות על-פי סעיף 9(א)(4), שלפיו אזרחות תוענק רק למי שהוא "תושב ישראל הנמצא בישראל", אם "השר שוכנע" כי "הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה" וכן כי הוא או בן משפחתו (כהגדרתו בסעיף) שירת בצבא, פעל באופן ממשי למען בטחון המדינה, הכלכלה או עניין חשוב של המדינה או בנסיבות שבהן "הענקת האזרחות היא מעניינה המיוחד של המדינה".

28.נמצא אם כן, כי כאמור, בשונה מכל שאר הדרכים לקניית אזרחות ישראלית, ישנן שתי דרכים לקניית אזרחות אשר לגביהן אין דרישה כי מבקש האזרחות יהיה תושב ישראל, יימצא בה, ישתקע בה או יראה כי בדעתו להשתקע בה. האחת, קניית אזרחות מכוח לידה של מי שנולד מחוץ לישראל להורה אזרח ישראל יליד ישראל, על-פי סעיף 4(א)(2)(ד) (דור ראשון שנולד מחוץ לישראל לאזרח ישראלי). השנייה, קניית אזרחות של קטין שנולד מחוץ לישראל לאזרח ישראלי שנולד מחוץ לישראל, מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א)(2) (דור שני שנולד מחוץ לישראל לאזרח ישראלי שלא נולד בישראל) (וכך גם קטין שהפך לבגיר, בנסיבות סעיף 9(א)(3), שאינו נוגע לענייננו).

השוני בין בן הדור הראשון שנולד מחוץ לישראל הרוכש אזרחות מכוח לידה, לבין בן הדור השני שנולד מחוץ לישראל, היכול לרכוש אזרחות רק מכוח הענקה, הוא בכך שבן הדור הראשון רק נדרש לעמוד בתנאי סעיף 4(א)(2)(ד) (נולד מחוץ לישראל להורה אזרח ישראלי שנולד בישראל). לעומת זאת, לגבי קטין בן הדור השני שנולד מחוץ לישראל לאזרח ישראלי שנולד מחוץ לישראל, מתן אזרחות מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א)(2) בחוק, מותנה רק בבקשת הוריו ובשיקול דעתו של שר הפנים. מעבר לכך, אין החוק קובע כל תנאי או דרישה שעל הקטין או הוריו למלא.

השיקולים הנשקלים עת נבחנת הענקת אזרחות לקטין (על-פי סעיף 9(א)(2)

29.השאלה שיש לבחון היא אפוא, אלו שיקולים רשאי שר הפנים לשקול עת הוא בוחן בקשה להענקת אזרחות לקטין בן הדור השני מכוח סעיף 9(א)(2). ממילא עולה השאלה, אם השיקולים שנשקלו בנסיבות הנדונות הם בגדר שיקולים שנכון לשקול או שראוי היה לשקול.

שאלה נוספת נוגעת לטענת באת-כוח העותרים, כי על-פי סעיף 9(א)(2) השר רשאי לקבל את הבקשה ולהעניק אזרחות או לדחותה, אך אין עיגון בחוק להחלטה בדבר מתן אשרה לישיבת ארעי לקטין.

30.תחילה נאמר, כי לא ניתן לקבל את טענת העותרים כי הסמכות מכוח סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות אינה כוללת את הסמכות להענקת מעמד ארעי. שכן, הסמכות למתן רישיון לישיבת ארעי, ככל רישיון אחר לישיבה בישראל או לשהייה בה מעוגנת בסמכותו הרחבה של שר הפנים מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל) להעניק אשרות ורישיונות אלו. סמכות רחבה זו נובעת מאופייה של הסמכות המוקנית לשר על-פי חוק זה ולנוכח ריבונותה של המדינה להחליט מי ייכנס בשעריה ומי יורשה להשהות בה (ראו בין השאר, בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505 (1992), כבוד השופטת ש' נתניהו בעמ' 520; בג"ץ 4156/01דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289 (2002), כבוד הנשיא א' ברק, פסקה 8; עע"ם 812/13 באוטיסטה נ' שר הפנים (21.1.2014), כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 8 והפסיקה שם). בכלל זה, נתונה לשר הפנים גם הסמכות לתת אשרה לישיבת ארעי למשך תקופה בת לכל היותר שלוש שנים (בהתאם להוראת סעיף 2(א)(3) בחוק הכניסה לישראל), אשר נתינתה אינה בהכרח מחייבת כי לאחר תום תקופת ההחזקה בה, תינתן אזרחות ישראלית מכוח הענקה או בכלל.

31.לנוכח האמור, נבקש לבחון עתה את השיקולים אשר דומה כי ראוי שיישקלו עת נבחנת בקשה להענקת אזרחות על-פי סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות.

בנסיבות הנדונות וכמפורט לעיל, דומה כי השיקול העיקרי, אם לא היחיד, שנבחן במסגרת החלטת המשיב, הוא השיקול שעניינו מקום מרכז חייהם של העותרים. כך בעוד שכאמור, קניית אזרחות מכוח לידה מחוץ לישראל בדור הראשון או בדור השני, מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א)(2), הן דווקא דרכי קניית האזרחות הישראלית היחידות אשר החוק אינו מתנה אותן בכך שעל המבקש להיות תושב ישראל, להימצא בה, להשתקע בה או להביע רצון להשתקע בה. כך שלכאורה, אף אין מניעה להענקת אזרחות לקטין על-פי סעיף 9(א)(2), אפילו אינו בישראל ואפילו משפחתו אינה מתכוונת להשתקע בה.

למרות זאת, נראה כי השיקול של מקום מרכז חייו של הקטין ושל הוריו הוא בהחלט שיקול ענייני וחשוב אשר יש מקום לשקול. עם זאת, מאחר שקיומו של מרכז חיים בישראל אינו בגדר תנאי הקבוע בחוק ואף אינו בגדר שיקול שנקבע בנוהל הענקת אזרחות לקטין ככזה ששיש לשקול, יש קושי בכך שבפועל, זה השיקול היחיד שנשקל במסגרת החלטת המשיב.

אמנם, כטענת באת-כוח המשיב, מאחר שהענקת אזרחות על-פי סעיף 9 בחוק האזרחות נתונה לשיקול דעת שר הפנים, נדרשים שיקולים משמעותיים להענקת אזרחות מכוח סעיף 9(א)(2) בנסיבות של דור שני לאזרח ישראלי שנולד מחוץ לישראל. שכן, אם לא תאמר כן, תרוקן מתוכן את הוראת סעיף 4(א)(2) בחוק. עם זאת, בלי שיהיה בכך כדי לטעת מסמרות ובלי שיהיה בכך כדי למצות את כלל השיקולים שראוי לשקול עת נבחנת בקשה להענקת אזרחות לקטין מכוח סעיף 9(א)(2), דומה כי ניתן להציע שורה של שיקולים נוספים אשר ראוי כי אף הם, או חלקם, יישקלו. כך למשל: מידת זיקתם של הקטין ושל הוריו לישראל; הימצאות ממושכת של הקטין ושל הוריו בישראל (להבדיל מביקור קצר); השתקעות משפחת הקטין בישראל או כוונתה להשתקע בישראל; ידיעת הקטין את השפה העברית (בדומה לתנאי להתאזרחות על-פי סעיף 5(א)(5) בחוק האזרחות); מעמדם של שני הוריו של הקטין (כך למשל, יינתן משקל יתר אם שני ההורים הם אזרחי ישראל); מקום מגורי בני המשפחה המורחבת של כל אחד מהורי הקטין ואם הם בישראל, שקילת מעמדם בישראל; השאלה אם לקטין או להוריו אזרחות נוספת ומידת זיקתם למדינת אותה אזרחות.

מהכלל אל נסיבות המקרה הנדון

32.בנסיבות הנדונות אכן לא ניתן לדעת אם בעתיד הרחוק יבחרו העותרים להישאר לגור בישראל, וזאת בייחוד לנוכח העובדה ששלושת העותרים הם גם בעלי אזרחות זרה נוספת (איטלקית). עם זאת וכאמור, אף לא ניתן להעמיד את שאלת מתן האזרחות לקטין מכוח הענקה רק על השיקול הבוחן את מידת יציבות מרכז חיי משפחת העותרים בישראל. אף ספק אם ניתן להסיק מסקנות מכך שרוב חייה לא הייתה העותרת בישראל. כך במיוחד לנוכח העובדה שמעברה לאיטליה בילדותה נבע, כמפורט לעיל, מפסיקת בית המשפט העליון במחלוקת שהתגלעה בין הוריה בסוגיית המשמורת ולנוכח בחירתה הלגיטימית ללמוד רפואה מחוץ לישראל.

מכל מקום, בחינת מכלול השיקולים המוצעים ובחינת מכלול הנסיבות, מחזקות את זיקת משפחת העותרים לישראל. זאת במיוחד לנוכח העובדות הבאות: ראשית, בחירת העותרת להיבחן בבחינת הרישוי הממשלתית לרפואה מטעם משרד הבריאות, מצביעה על כוונתה לעסוק ברפואה בישראל. עובדה זו מתחזקת בכך שהעותרת עשתה סטאז' ברפואה בבית חולים בישראל וכי אף אחיה עשה ועושה מסלול דומה. בנוסף לכך, העותרת הראתה כי בכוונתה להתחיל בהתמחות בבית חולים בישראל. דומה כי אלמלא התכוונה להישאר לחיות בארץ ולעסוק בה ברפואה, היא לא הייתה ניגשת לבחינת הרישוי הישראלית, אשר חזקה כי עמידה בהם מצריכה הכנה ומאמץ רבים; שנית, העותר החל בהליך המדורג, כדי שבסופו יקבל אזרחות ישראלית והוא אף עובד בחברה מסודרת בישראל. עובדות שאף בהן יש כדי להצביע על כוונת השתקעות בישראל; שלישית, הקטין עצמו דובר עברית ולומד בבית ספר ממלכתי ישראלי בשפה העברית, שבו לומדים בני דתות שונות; רביעית, כל בני משפחתה הגדולה של העותרת מצד אביה, הם אזרחי ישראל החיים בישראל.

נראה אפוא, כי שיקולים אלו מצביעים על זיקה חזקה של משפחת העותרים לישראל ואף על כוונתם להשתקע בישראל למשך שנים רבות, ולפיכך לא נדרשת בחינה חוזרת של מידת יציבות השתקעותם בישראל. אמנם ניתן לומר כי אין ודאות מוחלטת בדבר הישארות העותרים בישראל לנצח וזאת בייחוד בהיותם בעלי אזרחות נוספת (איטלקית), אולם אין בחוסר ודאות זה, הקיים גם לגבי אזרחי ישראל אחרים, כדי לשלול מתן אזרחות לקטין מכוח הענקה.

33.סיכום הדברים הוא אפוא, כי במסגרת שיקולי המשיב, אשר בחן אם יש מקום למתן אזרחות ישראלית לקטין מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א)(2) בחוק, ניתן משקל רק לשיקול שעניינו שאלת יציבות מרכז חיי העותרים בישראל. כך בעוד שכאמור, החוק אינו דורש לשקול שיקול זה שאף לא נקבע בנוהל הענקת אזרחות לקטין. לעומת זאת, בהחלטת המשיב לא ניתן משקל לשיקולים אחרים כבדי משקל, אשר דומה כי ראוי היה שישקלו עת נבחנת בקשה להענקת אזרחות בנסיבות האמורות. לפיכך ומשלא נשקלו כלל השיקולים שראוי היה שישקלו, נמצא כי מכל הטעמים שעליהם עמדנו ישנה הצדקה להתערב בהחלטת המשיב.

34.לנוכח כל האמור, העתירה מתקבלת. בהתאם לכך לקטין תינתן אזרחות ישראלית מכוח הענקה (על-פי סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות).

המשיב יישא בהוצאות העותרים בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, כ' באייר התשפ"ג, 11 במאי 2023, בהיעדר הצדדים.