רופאה ישראלית ובעלה האיטלקי ניצחו את משרד הפנים: בנם יקבל אזרחות

הילד נולד לאם ישראלית שנולדה בחו"ל ולאב אזרח איטליה. משרד הפנים השתמש בסמכותו בנוגע לדור השני שנולד מחוץ לישראל וסירב להעניק לילד אזרחות. בית המשפט התערב

השופטת תמר בר-אשר קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו הורים ובנם נגד רשות האוכלוסין, שסירבה להעניק לילד אזרחות. האם נולדה מחוץ לישראל אך רכשה אזרחות ישראלית מאחר שאביה היה אזרח ישראלי ונולד בישראל. ביחס לבנה השתמש משרד הפנים בשיקול הדעת המוקנה לו וסירב להעניק לו אזרחות, בטענה שלא הוכח כי מרכז החיים של המשפחה בישראל. השופטת קבעה שמכלול הנסיבות דווקא מצביע על כוונת השתקעות והורתה להעניק לילד אזרחות.

הקטין נולד ב-2014 להורים ילידי 1993 שנישאו ב-2016. האם היא בת לאב מוסלמי אזרח ישראל ולאם נוצרייה אזרחית איטליה. היא עצמה נולדה באיטליה ויש לה אזרחות ישראלית מכוח היותה בת של אזרח ישראלי. אביו של הקטין הוא אזרח איטליה שאינו יהודי.

האם חיה בילדותה באיטליה. כשבגרה, למדה רפואה באוקראינה בין השנים 2015-2021. עם סיום הלימודים הגיעו בני הזוג לישראל ומאז הם שוהים כאן ברציפות. האם עברה בארץ את בחינת הרישוי הממשלתית לרפואה מטעם משרד הבריאות וסיימה לאחרונה סטאז' באחד מבתי החולים הציבוריים בישראל. אביה, רופא במקצועו, הוא כאמור אזרח ישראלי וכל משפחתו הענפה חיה בישראל. 

משרד הפנים סירב להעניק לקטין אזרחות בטענה שהאם נשואה לאזרח איטליה ושרק לאחרונה היא שבה לישראל עם משפחתה, ולכן לא ניתן לקבוע בשלב זה היכן יתייצב מרכז חייהם.

בעתירה הדגישו ההורים כי אין בסיס לקביעה שהאם שוהה בישראל באופן ארעי, ומכלול הנסיבות מעיד על כך שבחרה לקבוע כאן את מרכז חייה. 

הם הוסיפו שההחלטה עומדת בניגוד להלכה שלפיה בדרך כלל יושווה מעמדו של קטין לזה של הורהו. כמו כן לטענתם, יש בהחלטת משרד הפנים משום פגיעה בשמירת שלמות התא המשפחתי.

משרד הפנים טען כי בקשת העותרים נבחנה על כל היבטיה ונמצא כי אין מקום להענקת אזרחות לקטין כל עוד לא ניתן לומר שהעותרים בחרו לבסס את מרכז חייהם בישראל.

לא תנאי בחוק

השופטת תמר בר-אשר מבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים הבהירה שלפי החוק מתן אזרחות למי שנולד מחוץ לישראל מכוח אזרחותו של אחד מהוריו אפשרי רק לגבי הדור הראשון שנולד מחוץ לישראל (דור הילדים). לעומת זאת, בדור השני של לידה מחוץ לישראל (דור הנכדים שגם ההורה שלהם הוא אזרח שנולד מחוץ לישראל), לא ניתן לקבל אזרחות ישראלית מכוח לידה בלבד. במצב כאמור, ניתנה לשר הפנים סמכות שבשיקול דעת "להעניק" אזרחות לילד. 

היא הוסיפה כי השיקול של מקום מרכז חייו של הקטין ושל הוריו הוא בהחלט שיקול ענייני וחשוב אשר יש מקום לשקול. עם זאת, מאחר שקיומו של מרכז חיים בישראל אינו בגדר תנאי הקבוע בחוק ואף אינו בגדר שיקול שנקבע בנוהל הענקת אזרחות לקטין, יש קושי בכך שבפועל, זה השיקול היחיד שנשקל במסגרת החלטת המשרד.

"דומה כי ניתן להציע שורה של שיקולים נוספים אשר ראוי כי אף הם, או חלקם, יישקלו", כתבה השופטת. היא ציינה שבחינת מכלול הנסיבות מחזקת את זיקת משפחת העותרים לישראל. זאת בין היתר לנוכח בחירת האם להיבחן בבחינת הרישוי הממשלתית לרפואה מטעם משרד הבריאות והעובדה שעשתה סטאז' בארץ.

השופטת הוסיפה כי כל בני משפחתה הגדולה של האם הם אזרחי ישראל החיים במדינה.

בנסיבות אלה התקבלה העתירה ומשרד הפנים חויב להעניק לילד אזרחות.

המשרד ישלם הוצאות בסך 15,000 שקל. 

• ב"כ העותרים: עו"ד יפית וייסבוך, עו"ד גבריאלה גרפינקל
• ב"כ המשיב: עו"ד מוריה אלימלך (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי))

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין