עת"מ 13655-03-15 ריבה יחזקאל ושות' נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה ואח'

שתי העתירות שבפניי, הינן גלגול נוסף בעניין מכרז פומבי 14/08 למתן שירותי בקרה בענף האוטובוסים (להלן – המכרז), שפרסם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (להלן – משרד התחבורה או המשרד).

ביום 5.3.15 הגישה ריבה יחזקאל ושות' (להלן – ריבה) עתירה (עת"מ 13655-03-15). במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים של משרד התחבורה, בה נקבע כי הצעותיהן של טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ (להלן – טלדור) ומ.ג.ע.ר בע"מ (להלן – מגער), הן הזוכות במכרז. כן התבקש בית המשפט לקבוע, כי הצעותיהן של טלדור ומגער הן פסולות, מאחר שאינן עומדות בתנאי הסף של המכרז, וכי הצעת ריבה היא ההצעה הזוכה. עוד התבקש בית המשפט לבטל את החלטת ועדת המכרזים לחלט באופן חלקי את הערבות שהגישה ריבה במסגרת הצעתה למכרז. לחלופין התבקש בית המשפט, להורות על ביטול המכרז.

באותו היום, גם סיסטם מעבדות מתקדמות בע"מ (להלן – סיסטם) הגישה עתירה באשר למכרז (עת"מ 13952-03-15). בגדר עתירה זו התבקש בית המשפט להורות על ביטול אותה ההחלטה של ועדת המכרזים, בנימוק שהצעת טלדור מכילה מידע שקרי ואינה עומדת בתנאי הסף של המכרז. לחלופין התבקש בית המשפט לקבוע שהצעת טלדור לוקה בניגוד עניינים פסול, שאינו מאפשר התקשרות עימה. כן התבקשה פסילת זכייתה של מגער, משום שנטען שאף היא אינה עומדת בתנאי הסף של המכרז. בנוסף ביקשה סיסטם כי יתוקן ניקוד האיכות שניתן להצעתה במכרז ושייקבע שהצעתה היא ההצעה הכשירה הטובה ביותר. כחלופה לאמור, התבקש בית המשפט להשיב את הדיון בטענות סיסטם לוועדת המכרזים, ולחלופי חלופין התבקש ביטולו של המכרז.

רקע

1. מפעילי האוטובוסים הציבוריים כפופים להנחיות רגולטוריות של משרד התחבורה. המכרז דנן עוסק במתן שירותי בקרה למשרד התחבורה, בנוגע לפעילות מפעילי האוטובוסים, בהתאם להנחיות הרגולטוריות של המשרד. בעבר זכתה ריבה במכרז למתן שירותי בקרה מסוג זה, וההסכם עמה הגיע לסיום ביום 30.9.13. ממועד זה ואילך ביצע משרד התחבורה בעצמו את הבקרה על מפעילי האוטובוסים. במאי 2014 יצא משרד התחבורה במכרז בו עסקינן, לפיו הרשות הארצית לתחבורה תתקשר עם שני תאגידים אשר יזכו במכרז לתקופה של שנתיים עם אפשרות הארכה לחמש שנים. על פי המכרז, הזוכים יעניקו שירותי בקרה, שמטרתם לוודא כי מפעילי התחבורה הציבורית בענף האוטובוסים עומדים בדרישות הרגולטוריות החלות עליהם.

2. המכרז כלל מספר תנאי סף להשתתפות. סעיף 5 במכרז מורה כי הצעה שאינה עונה על כל התנאים המפורטים בו תידחה על הסף. בין תנאי הסף נמנה גם סעיף 5.1 הקובע איזה ניסיון צריך להיות למציע במכרז, כלהלן:

   ...

   5.1.5 המציע מיום 1.1.2009 ועד למועד הגשת ההצעה (לצורך עמידה בתנאי סף זה, תובא בחשבון תקופה של 12 חודשים רצופים ומעלה):

   5.1.5.1 בעל ניסיון מוכח בביצוע עבודות בקרת שטח של שנתיים, כשסך התקבולים הכולל לכל שנה (לא בממוצע) הנו לפחות 10 מיליון ₪ לא כולל מע"מ.

   5.1.5.2 העסיק לפחות 30 עובדים ביחסי עובד – מעביד בתחום בקרת שטח במשך שנה אחת.

   5.1.5.3 בעל ניסיון מוכח של שנתיים בהפעלת מערכות ממוחשבות לניהול נתוני בקרות ועיבודם.

   ...

   כן קובע המכרז, בסעיף 5.2, את הניסיון הנדרש ממנהל הפרויקט של מציע, כלהלן:

   5.2.1 בעל תואר אקדמאי ראשון לפחות ממוסד המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

   5.2.2 בעל ניסיון מוכח של שנתיים מיום 01.01.09 ועד למועד הגשת ההצעה בניהול פרויקטים של בקרת שטח. לצורך עמידה בתנאי סף זה תובא בחשבון תקופה של 12 חודשים רצופים ומעלה.

   5.2.3 בעל ניסיון מוכח בניהול פרויקט בקרת שטח בהיקף כספי שלא יפחת מסך כולל של 10 מלש"ח לשנה בממוצע לפני מע"מ.

   5.2.4 לצורך הוכחת עמידה בתנאי סף 5.2.2 ו-5.2.3 ייחשב הניסיון ממועד קבלת התואר.

   5.2.5 בעל ניסיון מוכח בניהול ישיר של צוות עובדים אשר כלל לכל הפחות 10 עובדים, בו זמנית, במהלך שנתיים רצופות, מיום 01.01.2009 ועד למועד הגשת ההצעה.

   בדומה, כולל המכרז דרישת ניסיון מינימלי ממנהל התפעול של כל מציע, כלהלן:

   5.3.1 בעל תואר אקדמי ראשון לפחות ממוסד המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

   5.3.2 בעל ניסיון מוכח של שנתיים מיום 01.01.2009 ועד למועד הגשת ההצעה, בניהול פרויקטים בתחום בקרת שטח כאשר ההיקף הכספי הכולל של עבודות הניהול בכל אחת מהשנתיים עלה על 10 מיליון ₪ לא כולל מע"מ. לצורך הוכחת עמידה בתנאי סף זה ייחשב הניסיון ממועד קבלת התואר, ותובא בחשבון תקופה של 12 חודשים רצופים ומעלה.

   5.3.3 בעל ניסיון מוכח בניהול ישיר של צוות עובדים אשר כלל לכל הפחות 30 עובדים, בו זמנית, במהלך שנתיים רצופות, מיום 01.01.2009 ועד למועד הגשת ההצעה.

3. ביום 23.7.14 נענו שאלות ההבהרה למכרז. בהתייחס לסעיף 5.2.1 וסעיף 5.3.1 התבקשה ההבהרה הבאה (שלא על ידי ריבה): "נבקש לאפשר להציג תואר אקדמאי ראשון ממוסד מחו"ל אשר קיבל אישור שקילות של משרד החינוך". התשובה שניתנה לכך הנה כלהלן: "ניתן להציג תואר אקדמאי מחו"ל כל עוד יצורף אישור שקילות מהמועצה להשכלה גבוהה". ביום 6.10.14 החליטה ועדת המכרזים כי הזוכות במכרז הן החברות טלדור ומילגם שירותים לעיר בע"מ (להלן – מילגם), כאשר הצעתה של סיסטם נקבעה ככשיר שני (קרי, היא דורגה כשלישית מבין ההצעות הכשירות) (להלן – ההחלטה הראשונה). ביום 7.10.14 קיבלה ריבה הודעה בדבר הפסדה במכרז. ביום 30.10.14, לאחר שניתן לריבה לעיין בהצעת מילגם, פנתה לוועדת המכרזים, ודרשה לפסול את הצעת מילגם בשל פגמים שנפלו בה. באותו המועד פנתה גם סיסטם לוועדת המכרזים בטענות נגד הצעת מילגם ובדרישה כי הצעתה תוכר כהצעה הזוכה. ביום 2.11.14 החליטה ועדת המכרזים להקפיא את הליכי המכרז. כמו כן, בימים 24.11.14 ו-26.11.14, לאחר שניתן לריבה לעיין בחלקים מהצעת טלדור, טענה היא כי הצעת טלדור נגועה בניגוד עניינים חמור ולא עומדת בתנאי הסף של המכרז. זאת, כך נטען, משום שמנהל התפעול של טלדור (מר איתי אילן) לא רכש את הניסיון הנדרש בתנאי הסף עת הועסק על ידי אי.פי.אי ישראל חניה ובקרה (1999) בע"מ (להלן – IPI), חרף הרשום בהצעת טלדור.

4. ביום 7.12.14, בעקבות השגות שונות של משתתפי המכרז, חזרה בה הוועדה מההחלטה הראשונה. הוועדה פסלה את הצעתה של מילגם, הוסיפה 2 נקודות להצעתה של ריבה ו-0.5 נקודה להצעתה של פמי פרמיום בע"מ, אישרה שוב את הצעתה של טלדור ופתחה את הצעת המחיר של מגער. משכך, ריבה נבחרה כ"כשיר שני", ובמכרז זכו טלדור ומגער (להלן – ההחלטה השניה). ביום 25.12.14 טלדור ומגער חתמו על הסכם התקשרות עם משרד התחבורה. ביום 30.12.14 פנתה סיסטם לוועדת המכרזים בשנית ודרשה כי יתוקן ניקוד הצעתה. כן דרשה כי הצעתה של מגער תיפסל עקב אי עמידתה בתנאי הסף של המכרז, ולבסוף דרשה שזכייתה של טלדור תותנה בהסרת ניגוד העניינים בו היא מצויה. ביום 4.1.15 השיבה ועדת המכרזים לסיסטם, כי טענותיה באשר לניקוד הצעתה הועלו בשיהוי, וכי הוועדה כבר דנה ונתנה החלטה באשר לטענותיה האחרות. התכתובת בין סיסטם לוועדת המכרזים המשיכה, גם לאחר שריבה הגישה, ביום 8.1.15, את עתירתה הראשונה נגד החלטת ועדת המכרזים (עת"מ 16812-01-15). לעתירה זו צירפה ריבה אישור רואה חשבון של IPI, אשר לדידה תומך בטענותיה. ביום 18.1.15 הגישה סיסטם גם היא עתירה נפרדת בעניין (עת"מ 33461-01-15); (להלן יחד – העתירות הקודמות).

5. ביום 22.1.15, נערך דיון בעת"מ 16812-01-15, בפני כב' השופט מינץ. במסגרת דיון זה הוחלט על איחוד שתי העתירות הקודמות. כן הוחלט במסגרת הדיון, כי יינתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן מגער וטלדור ימשיכו בהתקשרות אך "העניין כולו יחזור לוועדת המכרזים לקבל החלטה חדשה או החלטה זהה, וזאת בנפש חפצה" (פרוטוקול הדיון עמ' 21 שורות 13-14) (להלן – פסק הדין).

6. לאחר מתן פסק הדין העביר כל אחד מהצדדים מכתב לוועדת המכרזים בו סוכמו טענותיו, ולאחר זאת השיבו הצדדים זה לטענות זה. בתום סבב המכתבים זומנה סיסטם על ידי ועדת המכרזים לשימוע, על מנת להציג את טענותיה נגד הצעת טלדור ונגד מנהל התפעול שהוצע על ידי טלדור. במסגרת הזימון נדרשה סיסטם "...לדאוג להתייצבותו של רואה החשבון החתום בעילום שם על המסמך מיום 11.1.2015 אותו צירפה ריבה לעתירתה...". עוד הודיעה ועדת המכרזים לסיסטם, כי אי התייצבותו של רואה החשבון תתקבל כוויתור של סיסטם על טענתה בדבר אי עמידתה של טלדור בתנאי 5.3.2 למכרז.

7. לאחר שוועדת המכרזים דנה בטענות שהועלו נגד הצעותיהן של מגער וטלדור, היא פירסמה ביום 1.3.15 את החלטתה, בה שבה והכריזה עליהן כזוכות במכרז. עוד נקבע כי הצעתה של ריבה תיפסל מאחר שאינה עומדת בתנאי הסף של המכרז, והוחלט לחלט מחצית מסכום ערבותה הבנקאית. בנוסף, הצעתה של סיסטם נקבעה שוב ככשיר שני (להלן – ההחלטה). החלטה זו היא העומדת במרכז העתירות דנן, אשר הוגשו, שתיהן, ביום 5.3.15.

   ההליכים דנן

8. בד בבד עם עתירתה הגישה סיסטם בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים. במסגרת הבקשה טענה סיסטם כי לאור טענות טלדור ומגער בעבר, לפיהן ההתקשרות ביניהן למשרד התחבורה היא מעשה עשוי, הרי שלא ניתן לראות בחוזים שנחתמו ביניהן כחוזי שירות. משכך התבקש צו שיאסור על מגער, טלדור ומשרד התחבורה לפעול בהתאם להוראות ההסכמים שנחתמו ביניהם. ריבה מצדה, הגישה בקשה לצו ארעי וצו ביניים, בד בבד עם עתירתה, האוסרים על משרד התחבורה לחלט את הערבות הבנקאית עד להכרעה בעתירה. ביום 5.3.15 נתתי צו ארעי האוסר על משרד התחבורה לחלט את הערבות הבנקאית שצורפה להצעת ריבה במכרז. כן נתתי, ביום 9.3.15, צו ארעי האוסר על מגער, טלדור ומשרד התחבורה לבצע כל פעולה למימוש זכייתם של מגער או טלדור או לפעול בהתאם להוראות החוזה שנחתם ביניהן. באותו היום הגישו משרד התחבורה, מגער וטלדור בקשות דחופות לביטול הצו הארעי המונע את ביצוע ההתקשרות ביניהם. דיון בעניין נקבע ליום המחרת. עוד הוגשה, ביום 9.3.15, בקשתה של ריבה לתיקון עתירתה על דרך של הוספת נספח שעניינו חוות דעת של רואה חשבון, התומך בטענות ריבה וסיסטם נגד טלדור.

9. לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים הצעתי, בדיון ביום 10.3.15, כי הצו הארעי המונע מטלדור ומגער לפעול בהתאם להסכם תוצר המכרז יבוטל תוך שמירת כל טענות הצדדים לעניין העתירות ולעניין הבקשות לצו ביניים. הצדדים קיבלו את הצעתי וניתן לה תוקף של החלטה. בפתח הדיון בעתירות (25.3.15) נתתי החלטתי בבקשה לתיקון עתירת ריבה והתרתי את צירוף הנספח. בתום הדיון החלטתי, כי מבלי שיהיה בכך רמז לגבי התוצאה הצפויה, לא ראיתי באותו השלב להוציא צו ביניים.

   טענות הצדדים

   טענות ריבה

10. לטענת ריבה, ועדת המכרזים פעלה בחוסר תום לב משווע, העולה כדי ביזוי פסק דינו של כב' השופט מינץ בעתירות הקודמות, שכן היא נמנעה מעריכת בירור כלשהו בכל הנוגע להצעות מגער וטלדור, אלא רק חזרה על ההחלטה השנייה ועל נימוקיה.

11. לדבריה של ריבה, ממכתב יו"ר IPI (מר שמעון כוזרי) ואישורי רואה החשבון שצירפה, עולה שמנהל התפעול המוצע של טלדור (מר אילן) הגיש תצהיר כוזב לוועדה. זאת שכן על פי התצהיר היקף הפרוייקטים שניהל ומספר העובדים תחתיו, עת הועסק בחברת IPI, היה גבוה מההיקף בפועל, שאינו מספיק כדי לעמוד בתנאי הסף של המכרז. בנוסף, טענה ריבה, כי על סמך מצג כוזב של טלדור, לפיו תחת מנהל הפרויקט עבדו בממוצע 90 איש, זכתה המציעה לניקוד איכות גבוה מזה המגיע לה.

12. עוד הלינה ריבה על דרישת ועדת המכרזים, לפיה דווקא סיסטם צריכה היתה להתייצב בפניה יחד עם רואה החשבון החתום על האישור אותו צירפה ריבה לעתירתה, תוך מתן התראה של פחות משני ימי עבודה. לטענת ריבה, הוועדה ידעה שסיסטם לא תוכל למלא את מבוקשה, וכי כך תוכשר הצעתה של טלדור, הגם שטלדור עצמה הודתה כי אין ביכולתה לספק נתונים שיש בהם לתמוך במצגיה. כן נטען, כי ועדת המכרזים הדירה את ריבה מן ההליך, ולא עשתה כל בירור עצמאי כדי לבחון האם מצגי טלדור נכונים, או את הטענה בדבר ניגוד העניינים.

13. בדומה, טענה ריבה, כי ועדת המכרזים התעלמה גם מן הראיות לפיהן מנהלת הפרויקט המוצעת מטעם מגער (גב' לימור נייגר) לא ניהלה פרויקטים בהיקף הנדרש בתנאי הסף של המכרז, כפי שעולה מקורות חייה וממסמך אותו צירפה ריבה, אשר נטען לגביו כי מקורו בכנסת. מה גם, המשיכה, שהממליץ על גב' נייגר עמו יצרה הוועדה קשר, לא ידע במי מדובר. משכך, טענה ריבה, מגער גם היא אינה עומדת בתנאי הסף של המכרז. אולם, הוסיפה, הוועדה בחרה להתעלם מכך, ולא הזמינה את מנהלת הפרויקט לשימוע ולא ערכה כל בירור עובדתי נוסף.

14. עוד טענה, כי "פרויקט בקרת צרכנות המים", אותו הציגה מגער, אינו עונה על דרישת הסף של המכרז להצגת ביצוע פרויקט בהיקף מסוים, שכן מדובר בערב רב של עבודות, שכל אחת מהן בוצעה עבור מזמין אחר ובמחוז אחד בלבד של משרד הפנים. בנוסף נטען, כי מגער לא עמדה בתנאי הסף המחייב שתראה הכנסות של 10 מיליון ₪ בממוצע במשך שנתיים, שכן הפרויקט היחידי אותו הציעה לצורך כך היה בעיקרו פרוייקט גביה, כאשר רק חלקו הקטן, אם בכלל, נגע לבקרה. זאת, כך ריבה, למרות שהצעת מילגם נפסלה בעקבות ביסוס הצעתה על פרויקט גבייה דומה. גם בעניין זה, הלינה ריבה על הוועדה, שלטענתה, לא ערכה בירור בעניין.

15. לטענת ריבה, ועדת המכרזים ביקשה להסיט את הדיון מן הפגמים שנפלו בהצעות טלדור ומגער ו"לבוא בחשבון" עמה, על ידי פסילת הצעתה בטענות סרק וחילוט מחצית מערבותה הבנקאית. ריבה טענה שהוועדה שגתה כאשר פסלה את הצעתה והחליטה שהיא אינה עומדת בתנאי הסף, לפיו למנהל הפרויקט המוצע צריך שיהיה לפחות תואר אקדמאי ראשון, המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה (להלן – המל"ג). זאת שכן התנאי תוקן בשאלות ההבהרה, והתווספה האפשרות לפיה המנהל המוצע יהיה בעל תואר אקדמאי מחו"ל בצירוף אישור שקילות של המל"ג. דא עקא, טענה ריבה, המל"ג אינו נותן אישור שקילות, והוועדה אף הודתה בזאת. לטענת ריבה, המנהל שהוצע על ידה (מר בורמיל), הוא בעל תואר שניתן על ידי השלוחה הישראלית של אוניברסיטת דרבי, ולה רישיון מהמל"ג להעניק תואר אקדמאי. לטעם ריבה, חזקה כי תואר שניתן על ידי שלוחה זו שקול לתואר ישראלי.

16. ריבה טענה כי האמינה בתום לב שהאישור אותו הגישה בדבר השכלתו של מר בורמיל הוא האישור הנדרש. נוסף על זאת, טענה, כי במסגרת בחינת ועדת המכרזים את השגות המשתתפות בפעם הראשונה, בחנה הוועדה גם את הצעתה של ריבה, אלא שאז החליטה הוועדה להוסיף ניקוד להצעתה בגין התואר אשר הוענק למר בורמיל. על פי ריבה, טענות הנוגעות לאישור התואר של מר בורמיל הועלו לראשונה על ידי סיסטם במסגרת העתירות הקודמות, ורק לאחר קבלת פסק הדין, ודווקא ביחס אליה (להבדיל מן המציעות האחרות) החליטה ועדת המכרזים לפעול כגוף חוקר. הוועדה פנתה אל המל"ג בשאלה, שעניינה עמידת ריבה בתנאי הסף של המכרז, ועל יסוד התשובה שקיבלה, החליטה הוועדה לפסול את ריבה. אולם טענה ריבה, נוסח השאלה שהופנה למל"ג, היה מוטעה ומטעה, שכן תנאי המכרז תוארו שם באופן שגוי. לשיטתה של ריבה, משנפל פגם בתנאי הסף הקובע אלו אישורים נדרשים להוכחת השכלת מנהל הפרויקט, היה על ועדת המכרזים לבטל את המכרז. פסילת הצעתה של ריבה בלבד, טענה, פוגע בעקרון ההגינות.

17. לטעמה של ריבה, חילוט ערבותה נעשה משיקולים זרים ועקב הטענות הרבות אותן העלתה נגד יתר המציעים. תימוכין לטענתה זו, מצאה ריבה, בכך שרק ערבותה שלה חולטה, בעוד שערבותה של מילגם לא חולטה, הגם שאף הצעתה נפסלה, לאחר שקודם לכן הוכרזה כזוכה. לשיטת ריבה, על פי סעיף 18.6 במכרז, יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים, קודם לחילוט ערבות אחד המציעים, כלהלן: (1) יש להוכיח שהמציע הציג בפני ועדת המכרזים פרט שקרי או מטעה; (2) יש להראות כי הדבר נעשה בחוסר תום לב; (3) על הוועדה חלה חובת נימוק בה תבהיר מדוע החליטה על חילוט סכום זה או אחר מהערבות. תנאים אלו, כך ריבה, לא התקיימו בעניינה שלה, שכן, היא לא הציגה בפני הוועדה כל מידע מטעה (ריבה טענה כי מדובר בתואר שקול, לא תואר מוכר). כמו כן טענה ריבה שלא נהגה בחוסר תום לב, כפי שסברו גם מרבית חברי ועדת המכרזים. עוד טענה ריבה, כי היא ביקשה מוועדת המכרזים, כי ככל שזו תמצא שהצעתה פסולה וכי מתקיימות הנסיבות לחילוט הערבות, שיתאפשר לריבה לטעון בסוגיה זו. אך בפועל, הוסיפה, הוועדה לא עשתה כן וזכותה של ריבה להישמע נמנעה ממנה. לטענת ריבה הוועדה העדיפה לחזור על החלטתה המקורית תוך ניצול ההליך כדי לנגח את ריבה. לשיטתה, העובדה כי טלדור ומגער כבר החלו במתן השירותים העיב על שיקול דעתה של ועדת המכרזים והשפיעה על החלטתה.

18. ריבה הוסיפה וטענה, כי שגתה ועדת המכרזים עת אישרה לחברת בת של טלדור להמשיך לעבוד עבור אחד מהגופים אותו טלדור עתידה לבקר במסגרת מתן שירותים מכח המכרז הנוכחי.

19. עוד טענה ריבה, כי יש לדחות את טענות סיסטם באשר לניקוד הצעתה מחמת השיהוי בהעלאתן. זאת משום שסיסטם שלחה מכתב לוועדת המכרזים ובו טענות שונות נגד המכרז כבר ביום 30.10.14, אך בגדרי מכתב זה לא הזכירה סיסטם את הפגמים שנפלו לטעמה בניקוד הצעתה. משכך, טענה ריבה, יש לראות בסיסטם כמי שהשלימה עם הניקוד שהוענק לה. למעשה, כך ריבה, לסיסטם ניתן ניקוד גבוה מזה המגיע לה ב-4.5 נקודות. עם זאת, המשיכה כי הגם שאין היא חושבת שיש לעשות כן, ככל שיש להעלות את ניקודה של סיסטם, הרי שאז יש להעלות גם את ניקודה שלה. אף מבלי זאת, טענה כי נפלה טעות לרעתה בניקוד הצעתה שלה.

20. כן טענה ריבה, כי טענותיה של מגער באשר למעשה עשוי לא יכולות לעמוד. זאת משום שמגער ידעה על הטענות אשר הועלו נגד זכייתה עת בחרה להקים את המערך הנדרש ולהתחיל בביצוע עבודות. עתירתה הקודמת של ריבה, המשיכה וטענה, הוגשה ימים ספורים לאחר ההכרזה על זכייתה של מגער, אלא שוועדת המכרזים מיהרה לקבוע עובדות בשטח כדי לסכל את העתירות נגד זכיית מגער וטלדור.

    טענות סיסטם

21. מטבע הדברים, רבות מטענותיה של סיסטם חוזרות על טענות ריבה, ולא ראיתי מקום להביאן כאן בשנית.

22. סיסטם דחתה את הטענה כי השתהתה בהעלאת טענותיה באשר לניקוד הצעתה. לטענתה, במכתבה מיום 30.10.14, העלתה אך ורק טענות באשר להצעתה של מילגם, שכן לא ראתה טעם להתייחס לניקוד הצעתה שלה, נוכח פער הניקוד הגדול שבינה לבין מילגם. ברם, לאחר החלטת ועדת המכרזים לפסול את מילגם, להעלות את ניקודה של ריבה (כך שזו הפכה לכשיר שני במקום העותרת) ולפתוח את הצעתה של מגער, שקלה סיסטם את עמדתה בעניין בשנית. משכך, לשיטתה, אין טענותיה באשר לניקוד הצעתה לוקות בשיהוי.

23. לטענת סיסטם, דרישת ועדת המכרזים מסיסטם כי זו תדאג לכך שרואה החשבון יופיע בפני הוועדה, אינה סבירה. כן הוסיפה, כי טענת הוועדה לפיה אישורי רואה החשבון ניתנו בעילום שם שגויה היא. זאת שכן מופיע עליהם שם משרד רואה החשבון וחתימת רואה חשבון העובד בו – כנהוג בתחום זה. עוד נטען, כי לוועדה עמדו דרכים רבות נוספות לבחון את נכונות הצהרות טלדור, ובהן, פנייה עצמאית ל-IPI או פנייה למזמיני העבודה שצוינו בהצעת טלדור, שכן כולם גופים הקשורים למשרד התחבורה. אפילו לא היו לוועדה אמצעים אלו לבירור הסוגיה, המשיכה סיסטם, היה עליה לקבל החלטה על סמך הנתונים שהיו בידיה, לפי מבחן הראיה המינהלית. אמנם, כך סיסטם, ועדת המכרזים איננה ועדת חקירה, ומשכך היא גם אינה יכולה לזמן עדים ולעמת אותם; ואולם, המשיכה, ועדת המכרזים גם אינה רשאית להתעלם מראיות המונחות בפניה. כן הוסיפה, כי בשעה בה מוצגת ראשית ראייה בפני הוועדה, חובה עליה לעשות מאמץ סביר לבירור הדבר. לטענת סיסטם ועדת המכרזים הוכיחה יכולתה לפנות למל"ג, כאשר ביקשה לפסול את הצעתה של ריבה, ומשכך תמוה שלא פנתה באותה הדרך לחברות התעבורה (הכפופות למשרד התחבורה), לצורך בירור נכונות הנתונים שניתנו על ידי טלדור. לטעמה של סיסטם, חוסר ההתאמה בין תצהירו של מר אילן לנתונים העולים ממכתב יו"ר IPI ומאישורי רואה החשבון, צריך היה להוביל את ועדת המכרזים לבצע בירור נוסף. דא עקא, מלינה סיסטם, הוועדה העדיפה את תצהירו של מר אילן, הגם שצריכה היתה להעניק לו משקל ראייתי נמוך, משום שמדובר בתצהיר "למיטב הידיעה" ומאחר שמר אילן הוא בעל עניין במכרז ותוצאתו. סיסטם טענה, כי אין ליתן משקל רב גם לתצהיר של מר עידו מטיס (מנהלו של מר אילן ב-IPI), שכן אף הוא ניתן "למיטב הידיעה", כמו גם משום שהוא סותר את הצעת טלדור. עוד טענה כי בשונה מהאסמכתאות אותן הגישה טלדור לוועדה, האסמכתאות שהוגשו על ידי ריבה תואמות זו לזו, ובנוסף, רואה החשבון החתום על האישורים הנו גורם חיצוני חסר כל אינטרס בתוצאות המכרז, המחויב לדיני אתיקה ולנורמות מקצועיות מחמירות. לכן, טענה, יש ליתן לאישורי רואה החשבון, ולמכתב יו"ר IPI, משקל מכריע.

24. סיסטם הוסיפה כי השירותים אותם נתנה מגער ואשר על בסיסם היא מבקשת להוכיח את ניסיונה, אינם מלמדים כי יש לה ניסיון במתן שירותי בקרת שטח, כנדרש: כך, שירותי בקרת המים אליהם הפנתה מגער הנם, למעשה, שירותים לגביית חובות מים, אשר לצדם ניתנת, לכל היותר, פעילות בקרה שולית. סיסטם טענה גם כי הוועדה כלל לא התייחסה לניסיון הנטען של מגער במתן שירותי בקרת שטח על נתוני חיוב נכסים, ועל כן אין גם בזה כדי לבסס את הניסיון הנדרש בתנאי המכרז.

25. סיסטם הדגישה כי לא היתה נותנת הסכמתה להסדר, שניתן לו תוקף של פסק דין על ידי השופט מינץ, אם היתה מבינה שכתוצאה מכך תוכל ועדת המכרזים להימנע מלדון בטענותיה מטעמים פרוצדוראליים כגון שיהוי. לטענתה, פסק הדין מחייב את ועדת המכרזים לדון בטענות הצדדים "בנפש חפצה", ולהבנת סיסטם, משמעות הדבר היא כי על ועדת המכרזים לדון בטענותיה באשר לניקוד הצעתה. מעבר לכך, טענה סיסטם, נימוקי הוועדה, עת דחתה את טענותיה מחמת שיהוי, שגויים המה. לשיטתה טענותיה הועלו במועד, וחלק ניכר מתקופת השיהוי שנמנה לחובתה, מקורו בהקפאת הליכי המכרז על ידי ועדת המכרזים. עוד טענה סיסטם כי אין בהתנהלותה כדי ללמד על שיהוי סובייקטיבי (שכן עמדה על זכויותיה), או על שיהוי אובייקטיבי (שכן החברה היחידה שעלולה להיפגע מהשיהוי הנטען, הנה ריבה). סיסטם הסבירה טענה זו האחרונה באומרה כי גם אם יוחזר מלוא הניקוד להצעתה, עדיין ניקוד הצעתה יהיה נמוך משל טלדור ומגער. לעומת זאת, ריבה וסיסטם "מתחרות" על מקום הכשיר השני, ולכן ריבה (ורק היא) עלולה להיפגע משינוי הניקוד. עוד טענה סיסטם, כי בירור טענותיה דרוש לצורך קיומו של שלטון החוק, ווידוא כי תוצאות המכרז לא עוותו. כמו כן סיסטם פירטה את הטעויות אשר נפלו, לטעמה, בניקוד הצעתה.

26. סיסטם הצטרפה לטענות המשיבות והסכימה כי המכתב מהמל"ג אותו צירפה ריבה להצעתה, אינו בגדר "אישור שקילות", וטענה כי ועדת המכרזים צדקה עת פסלה את הצעתה של ריבה.

    טענות משרד התחבורה

27. בראשית דבריו חזר משרד התחבורה על החלטות ועדת המכרזים ונימוקיהן, אולם מיד לאחר זאת ציין גם, כי הוא ראה מקום להגיע להסדר דיוני במסגרתו יוחזרו נושאים אחדים לבחינה מחודשת של ועדת המכרזים, והם: נושא עמידת מנהל התפעול המוצע מטעם טלדור בתנאי המכרז; נושא בחינת הניקוד של חברת סיסטם; ונושא פסילת הצעת חברת ריבה וחילוט ערבותה. ברם, משלא ניתנה הסכמה פוזיטיבית של כלל הצדדים להסדר לפיו יוחזרו הנושאים האמורים לדיון בוועדת המכרזים, הציג המשרד בכתב תשובתו את העמדה האחרונה והעדכנית של ועדת המכרזים.

28. במענה לטענה כי אין למגער הניסיון הנדרש בתנאי המכרז, השיב משרד התחבורה, לאמור: נוכח ההלכה כי יש לצדד בפרשנות המקיימת הצעות ולא זו המביאה לפסילתן, הסיקה ועדת המכרזים כי במסמכי המכרז חסרה הגדרה של "פרויקט". לכן, המשיך, הוועדה קבעה כי פרויקט יכול שיהיה מול לקוח אחד ויכול שלא. הפרויקט אותו הציגה מגער כלל התקשרויות בפריסה בהיקף ארצי עם רשויות מקומיות ותאגידי מים. פרויקט זה נוהל ובוצע על ידי אותו הצוות תוך שימוש במערכת מחשוב אחת, ובהתאם לתכנית עבודה אחת. לפיכך סברה הוועדה כי במכלול השיקולים יש לראות את הפרויקט המוצע על ידי מגער כפרויקט ארצי העונה לדרישות אליהן כיוון עורך המכרז. לטעמו של המשרד, פרשנות זו אף מתיישבת עם המענה שנתנה הוועדה לשאלות ההבהרה 14 עד 16, ביחס לתנאי הסף 5.2.3 לפיו פרויקט לא יכול להיות "אסופת פרויקטים". נטען כי לכל היותר מגער ביצעה מספר התקשרויות באותו הפרויקט, וכי בכך לא היה לפגוע בבחינת ניסיונה של מגער או בניסיון מנהלת הפרויקט המוצעת על ידה, כבעלי יכולת בקרה ארצית.

29. לטענת המשרד לא היתה בכוונת עורך המכרז לבדוק ולהתרשם מאופי ההתקשרות עם הלקוח אלא מאופן העבודה של המציע, כאשר פרויקט המורכב ממספר רב של התקשרויות נותן תמונת מצב טובה לגבי יכולות הניהול והביצוע של המציע ולגבי אופי הפעילות שלו. עוד הפנה המשרד לסעיף 24.38 במכרז המעניק לוועדה שיקול דעת באשר לפרשנות של תנאי הסף של המכרז. זאת הגם, הוסיף המשרד, שבענייננו אין צורך בפרשנות רחבה, שכן כוונת עורך המכרז מלכתחילה תואמת את הצעתה של מגער. בנוסף טען משרד התחבורה, כי אין ספק שהפרויקט של מגער הנו פרויקט של "בקרת שטח", נוכח פירוט מגער את אופי עבודתה בו. משרד התחבורה טען גם שאישורי רואה החשבון שצירפה מגער מאשרים את ההיקף הכספי של עבודות בקרת השטח שביצעה.

30. משרד התחבורה דחה את טענות העותרות לפיהן גב' נייגר, אותה הציעה מגער כמנהלת פרויקט, נעדרת הניסיון הנדרש. זאת שכן, לטענתו, מגער הבהירה במפורש שגב' נייגר ניהלה פרויקטים רבים בהיקף של 70 מיליון ₪ במשך למעלה משמונה שנים ותחתיה עבדו כמאה וחמישים עובדים. הובהר כי גב' נייגר שימשה כמנהלת מעל מנהל התפעול המוצע (מר ברגיל), כי הוועדה הכירה בכך שלפרויקט יכולים שיהיו מספר מנהלים בדרגות שונות, ואין כל איסור להציע מנהלים אשר ניהלו את אותו הפרויקט. באשר לעובדה כי הממליץ שניתן לא הכיר את גב' נייגר, השיב המשרד, כי לא היה בכך לפסול את מגער אלא רק לפגוע בניקוד האיכות שלה, וכך היה.

31. באשר לטענות סיסטם הנוגעות לניקוד אותו קיבלה, טען משרד התחבורה, כי מדובר בטענות שהועלו בשיהוי ניכר. ביום 7.10.14 נשלחה לסיסטם ההודעה כי היא כשיר שני. סיסטם מימשה את זכותה לעיון במועד הראשון שהתאפשר הדבר – יום 22.10.14. ביום 30.10.14 שלחה סיסטם פנייה לוועדת המכרזים שעניינה אי עמידת מילגם בתנאי הסף, כמו גם בקשה לעיון מורחב בעותק הסודיות המסחרית של טלדור. רק ביום 30.12.14 העלתה סיסטם לראשונה את טענותיה בעניין הניקוד שקיבלה. לטעם משרד התחבורה יש לשים סוף פסוק לאפשרות להעלות טענות בשיהוי ניכר – דבר שיש בו לפגוע בעבודת ועדת המכרזים, להביא לבזבוז משאבי ציבור ולחוסר ודאות של ההליך המכרזי כולו. לטענת המשרד הגם שהוסכם במסגרת פסק הדין שהדיון יוחזר לוועדה, זו לא התחייבה כי תקבל החלטה שונה בעניין השיהוי. כן טען המשרד כי העובדה שהמכרז הוקפא על ידי ועדת המכרזים אין משמעו ויתור על טענת השיהוי אלא ההיפך – תקופת ההקפאה היא התקופה בה צריכה היתה סיסטם לפנות לוועדה ולהעלות את כל הטענות שבפיה.

32. משרד התחבורה הודה כי התשובה שניתנה במסגרת שאלות ההבהרה לפיו "ניתן להציג תואר אקדמאי מחו"ל כל עוד יצורף אישור שקילות מהמועצה להשכלה גבוהה" יסודה בטעות, שכן לא קיים אישור שקילות המוענק על ידי המל"ג. הגוף המוסמך להעניק תעודות שקילות הנו משרד החינוך. עם זאת נטען, כי ריבה לא פנתה למל"ג טרם הגשת הצעתה ואף לא פנתה לוועדת המכרזים בטענה כי לא ניתן לצרף את האישור האמור או בבקשה למתן הבהרה. ביום 8.2.15 פנתה ועדת המכרזים לגב' אתי נעים, ממונה תחום מעקב בקרה ורישוי, האגף האקדמאי, במועצה להשכלה גבוהה, ונענתה עוד באותו יום, כי "מוסדות שהם שלוחות של מוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל אינם מוסדות ישראליים מוכרים להשכלה גבוהה על ידי המועצה להשכלה גבוהה והתארים שמוענקים ללומדים בהם בתום לימודיהם הם תארים אקדמאיים של מוסדות האם בחו"ל ואינם תארים אקדמאים ישראלים מוכרים". נוכח תשובה זו קבעה הוועדה כי תוארו של מר בורמיל אינו תואר אקדמאי מוכר המקיים את דרישות תנאי הסף 5.2.1. לפיכך הסיק משרד התחבורה כי חברת ריבה ביקשה לטעון אחד משניים: כי למר בורמיל תואר מחו"ל המוכר על ידי המל"ג (דבר שלא ייתכן) או שבידיה אישור שקילות מהמל"ג (אישור שאיננו קיים). במצב הנוכחי, טען המשרד, הכרה בתואר של מר בורמיל כמקיים את תנאי הסף, ללא שיש ברשותו אישור שקילות מהמל"ג, תביא לפגיעה של ממש בשוויון בין ריבה לבין מציעים פוטנציאליים.

33. נוכח האמור, המשיך המשרד, כי אין ספק שריבה מסרה לוועדה מידע מהותי בלתי מדויק ואף מטעה. הוועדה הסתמכה על המצג של ריבה לפיו מר בורמיל הוא בעל תואר ראשון המוכר על ידי המל"ג, באופן המקיים את תנאי סף 5.2.1. מאחר שלא נכון היה הדבר, נטען, שריבה הכשילה את הוועדה בהליך בדיקת ההצעות. אלא שוועדת המכרזים נחלקה בשאלה האם ריבה פעלה בתום לב, ועל כן, באופן מידתי וסביר ביותר, כך משרד התחבורה, הוחלט לחלט רק מחצית מסכום הערבות. באשר לטענת ריבה כי לא התאפשר לה להשמיע טענותיה באשר לחילוט הערבות, השיב משרד התחבורה, כי זו התבקשה הן בכתב והן בעל פה, בתחילת ישיבת השימוע, לטעון בעניין זה. משלא עשתה כן, טען, אין לה על מי להלין אלא על עצמה.

34. כן סבר משרד התחבורה כי הגם שהתאפשר לסיסטם להביא בפני הוועדה את כל שחפצה לצורך ביסוס טענותיה בדבר מנהל התפעול של טלדור, הרי שהזדמנות דומה לא ניתנה לריבה, ורק מטעם זה יש לשיטתו להחזיר את הדיון בעניין לוועדת המכרזים. עם זאת, מצא משרד התחבורה לנכון להזכיר גם את ההלכה לפיה אין ועדת המכרזים בגדר גוף חוקר, והוסיף כי קיימת בפסיקה ביקורת על משתתפים במכרז המנסים בכל דרך לפסול ולהכשיל מתמודדים אחרים על ידי מציאת פגמים בהצעותיהם. כן המשיך וטען, לעניין ניגוד העניינים של טלדור אותו העלו העותרות, כי ועדת המכרזים דנה בעניין מספר פעמים וסברה כי מאחר שההתקשרות הרלוונטית הנה בין חברת הבת של טלדור לחברת הבת של מפעילת תחבורה ציבורית, ונוכח העובדה שטלדור לא זכתה באזור הבקרה בו ניתן השירות, הרי שמדובר בחשש רחוק מאוד.

    טענות טלדור

35. טלדור ביקשה להדגיש כי ועדת המכרזים כבר דנה בטענות שהועלו נגד זכייתה פעמיים ולא מצאה שיש לפסול את הצעתה.

36. לטענת טלדור, מכתבו של מר שמעון כוזרי (יו"ר IPI), שהוא המסמך הראשון שעל בסיסו ביקשה ריבה להראות כי מנהל התפעול המוצע על ידי טלדור אינו בעל הניסיון הנדרש על ידי תנאי הסף של המכרז, אין בו כדי ללמד כנטען. לטעמה, המכתב נוקט בלשון כללית ואינו טורח לספק נתונים מדויקים, הגם שלמר כוזרי בוודאי יש גישה לכאלו. לטענתה, מר כוזרי לא סיפק מידע מדויק באשר להיקף התקבולים מן הפרויקטים עקב טענת "סוד מסחרי", אלא הסתפק באמרה הכללית כי "סך התקבולים הנוגע לכלל העבודות אותן ניהל מר אילן לא מגיע באף שנה מהשנים בהן עבד מר אילן בחברתנו לסך תקבולים של 10 מיליון ₪ בגין כל הפרויקטים בהם נטל מר אילן חלק. הסכומים נמוכים ביותר מ-25%". לטענת טלדור, אמרתו זו של מר כוזרי נובעת מרצון לפגוע בעובד של טלדור, ובטלדור עצמה, וזאת בעקבות סכסוך עבודה המתנהל בין IPI לבין מר אילן, באשר לפיטוריו מהחברה. ועדת המכרזים בחנה טענות אלו ופנתה לטלדור בבקשת מענה. זו מצדה, הגישה לוועדת המכרזים תצהיר מאת מר אילן ומכתב של מר עידו מטיס, מנהלו הישיר של מר אילן ב-IPI. נטען כי מכתבו של מר מטיס נוגד את האמור במכתבו של מר כוזרי, ומאשר כי ההיקף הכספי של הפרויקטים שפורטו בנספח ט' להצעת טלדור, ושבהם עסק מר אילן, עלה על 10 מיליון ₪. בנוסף מר אילן פירט בתצהירו את מספר העובדים אשר עבד תחתיו, וגם צירף רשימה שמית של אלו שעבדו תחתיו בשנת 2012 (שנה חלשה לדבריו), ומספרם עלה על 30.

37. באשר לאישור רואה החשבון בדבר תקבוליה של IPI, אותו הציגה ריבה לוועדה, טענה טלדור, כי מדובר אך ורק בתקבולים שהתקבלו במחלקת סקרים ואלו אינם כוללים את התקבולים שקיבלה IPI בגין השירותים שניתנו על ידה בפרויקטים שניהל מר אילן. בנוגע לאישור רואה החשבון בדבר מספר העובדים שהועסקו ב-IPI תחת מר אילן, טענה טלדור, כי מכתבו של רואה החשבון נסמך על מכתב אחר של מר כוזרי. ברם, עיון בטבלה אותה ערך מר כוזרי, כך טלדור, מלמד כי המספר הממוצע של העובדים לשנה גבוה מדרישת הסף במכרז (של 30 עובדים). עוד הוסיפה טלדור, כי הגם שאישור רואה החשבון מוכתר כ"חוות דעת רו"ח", הוא אינו ערוך כחוות דעת חשבונאית, אינו כולל פירוט מספרי של הנתונים שנבחנו על ידי רואה החשבון ואף מצוין בו שההצהרה של מר כוזרי "הינה באחריות הנהלת החברה". טלדור אף הצביעה על אי התאמה בין מכתבו של מר כוזרי וטבלה אותה ערך, באומרה כי מצוינים בהם היקפים כספיים שונים, דבר שיש בו ללמד על אמינות הרשום בהם.

38. טלדור התנגדה לתיאורה של ריבה, לפיו ועדת המכרזים התעלמה ממכתבו של מר כוזרי ואישורי רואה החשבון. ההיפך הוא הנכון, טענה היא – הוועדה בחנה היטב את המכתבים שסופקו לה ובשל האמור בהם היא ביקשה לקבל אסמכתאות נוספות. הגם שבפסק הדין נרשם כי "הצדדים לא יוסיפו חומר ראייתי מעבר לחומר שהוגש בתחילה לועדת המכרזים...", ראתה הוועדה ללכת כברת דרך ולאפשר לסיסטם את הגשתן של אותן אסמכתאות שבלעדיהן לא ניתן לבסס את טענות העותרות בקשר לאי עמידת מנהל התפעול בתנאי הסף.

39. עוד, על פי טלדור, אין להידרש לטענותיה של סיסטם נגד הוועדה, משום שדרשה מסיסטם להביא את רואה החשבון. סיסטם הצטרפה לטענות ריבה, מטעמיה האינטרסנטים, טענה טלדור. בנסיבות אלו, כאשר סיסטם מתיימרת להציג, לפרש ולהסיק מסקנות מן האמור במסמכים הרלוונטיים שהוגשו לוועדה בסוגיית מנהל התפעול, כך טלדור, הרי שסיסטם היא בבחינת שותפה לטענות לכל דבר, ואין לקבל את טענתה של סיסטם לפיה הוועדה אינה זכאית לדרוש דווקא ממנה שתדאג להבאתן של האסמכתאות הנחוצות כדי לבדוק את טענותיה. מעבר לזאת, המשיכה טלדור, סיסטם ביקשה וקיבלה הארכת מועד לשם ביצוע בקשת הוועדה ולשם מתן הודעה האם אמנם רואה החשבון והאסמכתאות יובאו לישיבת הוועדה שנקבעה ליום 16.2.15.

40. לשיטת טלדור, ניתן להניח כי מיום קבלת דרישתה של ועדת המכרזים היתה סיסטם בקשר עם ריבה לצורך עמידה בדרישות הוועדה. בנסיבות אלו אין זה משנה שסיסטם היא זו שהתבקשה לדאוג לזימונו של רואה החשבון. נוסף על זאת, עתירתה של ריבה מרמזת על כך שרואה החשבון פשוט לא הסכים להתייצב. טלדור גם הצביעה על דבריה של ריבה עצמה בעתירתה (סעיף 142) לפיהם רואה החשבון הנו אדם חיצוני שאין לו נגיעה למכרז, כך שהסיכוי שיסכים להתייצב בירושלים בהתראה כה קצרה הוא נמוך. משמעות הדבר, על פי טלדור, הנה כי כלל אין משמעות לזימון רואה החשבון באמצעות סיסטם ולא באמצעות ריבה, שכן הלה היה מסרב להופיע בכל מקרה.

41. בהיעדר יכולת להוכיח את הרשום על ידי מר כוזרי ובאישורי רואה החשבון, טענה טלדור, לא ניתן היה לצפות מוועדת המכרזים לעשות "שמיניות באוויר" כדי להוכיח עבור סיסטם וריבה טענות אותן הן לא יכולות להוכיח. נטען כי ועדת המכרזים לא עצמה את עיניה, אלא ביקשה להגיע לחקר האמת, וזאת בהתחשב במגבלותיה שכן היא אינה ועדת חקירה. טענות העותרות, אליבא דטלדור, אינן אלא ניסיון להתערב בשיקול הדעת של ועדת המכרזים.

42. באשר לטענת ניגוד העניינים, הפנתה טלדור את בית המשפט לכתב טענותיה בעתירות הקודמות, שם טענה כי מדובר בניסיון של ריבה להוסיף תנאי סף נוסף למכרז, לפיו ככל שבהצעה פלונית קיים חשש לניגוד עניינים בין פעילות של אותה מציעה לבין העבודות נשוא המכרז, יביא הדבר לפסילתה של ההצעה. אלא שלעמדה זו, כך טלדור, אין כל עיגון בהוראות המכרז, וככל שרצתה ריבה להשיג על תנאי המכרז, היה עליה לעשות זאת קודם להכרזת הזוכים בו. עוד טענה טלדור כי ריבה מבקשת להתערב בשיקול דעת הוועדה בעצם הקביעה האם יש לראות בעניין דנן כמקים חשש לניגוד עניינים ואילו הוראות דורשות לצורך הסרת החשש. לשיטת טלדור, טענות ריבה לפיהן טלדור תנהג במשוא פנים בביצוע פעולות הבקרה, מאחר שחברת הבת של טלדור נותנת שירותים לחברת בת של דן, מתבסס אך על חשש ערטילאי.

     

     

    טענות מגער

43. מגער טענה כי העתירות נגועות בשיהוי ניכר. זאת שכן רק לאחר שמונה ימים ממועד ההודעה על אי הזכייה, פרק זמן בלתי סביר בנסיבות העניין (לטעמה), פנתה סיסטם למשרד התחבורה ושטחה טענותיה. כן טענה שריבה השתהתה אף זמן ארוך מזה, ורק שבועיים לאחר מועד קבלת המכתב בדבר אי זכייתה פנתה למשרד התחבורה בבקשה לקבל 96 שעות נוספות לצורך הגשת השגותיה, ורק בחלוף 17 ימים, ממועד קבלת ההודעה, פנתה לבית המשפט והגישה את עתירתה הקודמת. בנוסף, נטען כי סיסטם הגישה את עתירתה הקודמת רק בחלוף 27 ימים ממועד קבלת ההודעה בדבר אי זכייתה. כל זאת, טענה מגער, הגם שידוע היה לשתי העותרות כי על הזוכה לחתום על הסכם התקשרות תוך 10 ימי עבודה מיום ההודעה על זכייתו. לטענת מגער, לאור לוח הזמנים הצפוף שנקבע במכרז היא ומשרד התחבורה פעלו ליישום הפרויקט ומימושו החל מיום החתימה על הסכם ההתקשרות בין השתיים (ביום 25.12.14), אז שינתה מגער את מצבה לרעה. בנסיבות אלו, טענה, היענות לבקשת העותרות והקפאת פעילותה במסגרת המכרז תביא לפגיעה מהותית ומשמעותית במגער, ומשום זאת, המשיכה, יש לדחות את העתירות מחמת שיהוי בהגשתן.

44. כהוכחה לאמור, טענה מגער כי ביום 23.12.14 העבירה למשרד התחבורה ערבות ביצוע בסך של 1,000,000 ₪, כמו גם אישור על קיום ביטוחים כנדרש במכרז; לאחר מכן החלה בגיוס נרחב של עובדים והתקשרה עם חברות השמה שונות, פרסמה מודעות דרושים, קלטה עובדת גיוס נוספת, קיימה ראיונות עבודה וביצעה פעולות נוספות. על פי מגער, במועד הגשת תשובתה לעתירות היא מעסיקה כמאה עובדים לטובת אספקת השירותים מושא המכרז. חלק מעובדים אלו, טענה, נאלצו להתפטר ממקומות העבודה הקודמים שלהם כדי להתקבל לעבודה במגער, והם עשו כן מתוך ההנחה שיש להם אפיק עבודה רב שנתי. עוד טענה מגער, כי היא התקשרה עם חברת תוכנה לצורך הקמה ופיתוח של מערכת בקרה ייעודית לפרויקט, במסגרתה ניתנו התחייבויות כספיות בסכומים של מאות אלפי שקלים. ממועד חתימת ההסכם ועד ליום 9.3.15, עלה הפרויקט למגער 1,229,953 ₪, על פי טענתה, כאשר עלות התפעול היומי הנה 19,530 ₪. מגער הוסיפה וטענה כי היא רכשה ציוד וריהוט משרדי, והתחייבה להתאים ולשפץ את משרדיה לצורך הקמת עמדות עבודה (זאת בעלות של 100,000 ₪), וכי היא גם התקשרה בהסכם לחכירת שני כלי רכב (בעלות של 200,000 ₪). אליבא דמגער, גם לשיטתה של סיסטם מדובר בפרויקט הקמה אשר במסגרתו הספק נדרש להקים מערך בקרה מקיף, ובכלל זאת, להקים מערכת ממוחשבת, לגייס עובדים וכיו"ב. לכן, טענה, מאחר שהוכח כי עבודות ההקמה הן בעיצומן, וחלק משלבי ההקמה כבר הסתיימו, הרי שבענייננו מדובר במעשה עשוי אשר יש בו להביא לדחיית העתירה.

45. ביחס לטענות ריבה בנוגע למנהלת הפרויקט המוצעת על ידי מגער, השיבה זו האחרונה כי ועדת המכרזים ניהלה בעניין דיון ארוך ומפורט, כך שלא ניתן לומר כי לא נערך דיון או בירור בעניין. עוד טענה מגער כי עיון במסמכים אליהם מפנה ריבה (קורות חייה של גב' נייגר ומסמך של הכנסת) מלמדים כי יש לה הניסיון הנדרש בתנאי הסף 5.2. באשר לטענה כי הממליץ לא ידע מי היא גב' נייגר, הבהירה מגער, כי הלה הכיר את גב' לימור נייגר רק בשם נעוריה (מור), ומכאן נבע הבלבול. בכל מקרה, טענה, בגין אי היכרות זו נפגע ניקוד האיכות של הצעת מגער, ועל כן אין להוסיף על זאת את פסילת הצעתה.

46. באשר לטענת העותרות כי לא נערך דיון ממצה בנוגע לכך שפרויקט צרכנות המים של מגער עולה בקנה אחד עם דרישות הניסיון במכרז, טענה מגער, כי הוועדה לא צריכה היתה לערוך דיון זה. כך משום שדיון כאמור כבר נעשה באשר להצעתה של מילגם. נטען, כי הפרויקט שהוצע על ידי מילגם דומה לזה שהוצע על ידי מגער, באופן הספקת השירותים וביצוע עבודות השטח. לכן, טענה מגער, לא נפל כל פגם בקיצור הדיון בעניינה של מגער והפניית הצדדים לדיון שנערך בעניין מילגם. כמו כן, מגער פירטה בתשובתה את פעילותה במסגרת "בקרת צרכנות המים", המורכבת, לדבריה, מבקרה שוטפת, בקרת חריגים ובקרת בירורים. עוד טענה היא, כי קיימות נקודות השקה רבות בין בקרת שטח בתחום צרכנות המים לשירותי בקרת שטח נשוא המכרז דנא. מגער אף כפרה בטענה כי היא מעניקה למעשה שירותי גבייה. לטענתה, המכרזים הרלוונטיים שהיא התקשרה מכוחם, הם מכרזים למתן שירותים, שאינם שירותי גבייה. שירות הגבייה, המשיכה, ניתנים על ידי הלקוח עצמו או על ידי גורם אחר (שאיננו מגער). עוד טענה מגער כי אפילו היו שירותי בקרת השטח אשר בוצעו על ידה נלווים לשירותי גבייה (אותם ביצע אחר) – והדבר הוכחש – הרי שהוראות המכרז אינן מחייבות ששירותי בקרת השטח יהיו העיקר. קרי, גם אם שירותי בקרת השטח הינם נלווים לתחום הפעילות המרכזי (ולטעם מגער לא כך בענייננו), הרי שממילא מי שמבצע אותם עומד בתנאי הסף.

47. מגער התנגדה גם לתיאור פרויקט בקרת צרכנות המים כ"אסופת פרויקטים", שכן, לטענתה, מדובר בפרויקט אחד כלל ארצי. פרויקט זה, המשיכה, מנוהל מאתר אחד (מטה החברה), על ידי אותו הצוות (המנהל והמבצע את כל הפרויקט), בהתאם לתכנית עבודה כוללת, אחת, ארצית, המבוצעת באמצעות מערכת בקרה אחת ייעודית. לכן, טענה מגער, אין מדובר ב"אסופת פרויקטים", אלא לכל היותר מדובר באסופת התקשרויות שנערכו במסגרת פרויקט אחד כלל ארצי. משכך, הוסיפה, גם אין ספק כי הפרויקט עומד בתנאי לפיו המציע ניהל פרויקט שבוצע בשני מחוזות של משרד הפנים. כתימוכין לכך, הצביעה מגער על העובדה כי עורך המכרז לא קבע הגדרה כלשהי למונח "פרויקט" וכי לא נקבע שפרויקט חייב שיהיה דווקא למול "לקוח אחד", החולש על שני מחוזות של משרד הפנים. מגער טענה כי פרשנות שונה סותרת את כוונת עורך המכרז וההלכה הפסוקה, לפיה יש לנקוט בפרשנות המקיימת הצעות ולא בזו אשר תביא לפסילתן.

    דיון

    פתח דבר

48. סבורני כי פירוט הטענות דלעיל, מלמד על הבעייתיות הקיימת בדיני המכרזים כיום, כאשר נהוג ומקובל במקומותינו כי מתן החלטה על ידי ועדות המכרזים מהווה את יריית הפתיחה למלחמת כל בכל. ברורה לי טרוניית ב"כ משרד התחבורה כי במקרה דנן, מדובר במכרז אשר "התנעתו" מתעכבת זה זמן רב. כן ער אני לעובדה כי עתירה זו מהווה כבר סבב דיונים שני בעניין המכרז, וחוששני כי גם פסק דין זה לא יביא לסוף ההליכים המשפטיים באשר אליו. ברם, לאחר שבחנתי את החלטותיה השונות של ועדת המכרזים, מצאתי כי נעוצות בהן מספר פגמים מהותיים, ונראה כי הדבר אף היה ברור למשרד התחבורה עצמו, עת ביקש להגיע להסדר באשר למכרז וכעולה מכתב התשובה שלו.

    שיהוי ומעשה עשוי

49. ועדת המכרזים לא הסכימה לדון בטענותיה של סיסטם באשר לניקוד הצעתה, וזאת, לדבריה, מהסיבות הבאות:

    א. ביום 22.10.2014 מימשה החברה את זכות העיון ונשלח לה ניקוד איכות הצעתה. ביום 30.10.2014 פנתה לוועדה ולא אזכרה במאום נושא זה. השגתה לעניין זה נתקבלה לראשונה כעבור למעלה מחודשיים ימים, ביום 30.12.2014. כבר ביום 22.10.14 היו בידי החברה כל שנדרש להשיג על ניקוד הצעתה, ואולם מסיבותיה שלה בחרה שלא לעשות כן עד ליום 30.12.14 (להלן:" השיהוי").

    ב. השיהוי הנו שיהוי סובייקטיבי, עת פנתה החברה לוועדה כבר ביום 30.10.14, בנושאים אחרים ובחרה שלא לעשות כן לעניין זה. החלטה זו גם נשענת על החלטת בית המשפט מיום 18.01.2015, שם מצא בית המשפט את התנהלותה של החברה ככזו העולה כדי שיהוי, עת היה בידיה כל שנדרש להשיג על החלטת הוועדה, אך בחרה שלא לעשות כן.

    ג. השיהוי הנו שיהוי אובייקטיבי שעה שנחתמו חוזים עם הזוכים ביום 25.12.2014 וההתקשרות יצאה אל הפועל כבר ביום 01.02.2015, באופן שהחלה הלכה למעשה עבודת הבקרה והושקעו סכומי כסף בלתי מבוטלים על ידי הזוכות למימוש ההתקשרות בעיקר בפן הטכנולוגי ובגיוס צוות עובדים רחב.

    ד. הפגם שנפל אינו פגם מהותי שיש בו לפגוע בעקרונות המנחים של דיני המכרזים והמשפט המינהלי.

    ה. דיון לגופו של עניין בבקשה עלול להוות בעתיד מדרון חלקלק להצפת וועדת המכרזים בטענות טיפין טיפין של מציעים – דבר שיביא לסיכון ההליך המכרזי לרבות חתימת חוזה ההתקשרות עם זוכים וקבלת השירותים/המוצר נשוא המכרז.

    ו. הוועדה סבורה כי כל הטענות שבידי מציע כנגד מה מהחלטותיה ו/או עבודתה צריכות להישמע היישר בסמוך למועד בו הובא הדבר לידיעת המציע, ולא טיפין טיפין, משיקולים השמורים עמו.

50. ריבה סמכה ידיה על החלטה זו של הוועדה, ומגער הוסיפה וטענה כי העתירות ככלל הוגשו בשיהוי. זאת משום, לטענת מגער, שהעותרות שתיהן התעכבו בבקשותיהן לעיון במסמכים והגשת העתירות הקודמות. סיסטם כפרה כי השתהתה בהעלאת טענותיה באשר לניקוד הצעתה, והשיבה גם כי לא היתה מסכימה למתן פסק הדין בעתירות הקודמות, לו היה עולה על דעתה כי משמעות הדבר היא שטענותיה יידחו על סמך טענות פרוצדורליות. משרד התחבורה מצדו, אמנם הסכים במסגרת ההסדר שהוצע על ידו להשיב את הדיון בניקוד סיסטם לוועדה לדיון חדש, אך לאחר שההסדר לא התקבל, סמך ידיו על החלטת הוועדה בדבר השיהוי.

51. גם באשר לטענת המעשה העשוי נפלה מחלוקת בין המשיבות: מגער טענה כי יש לדחות את העתירות משום שביום 25.12.14 נחתם בינה לבין משרד התחבורה הסכם התקשרות, וזו שינתה מצבה לרעה בעקבות זאת. לעומתה, במענה לבקשה למתן צו ביניים, טענה טלדור כי מדובר במכרז שעניינו מתן שירותים. ב"כ המדינה דחה במפורש את הטענה כי מדובר במקרה של מעשה עשוי שיש בו להביא לדחיית העתירה, אך המשיך ואמר כי לטעמו יש מעשה עשוי ביחס לשנת ההתקשרות הנוכחית (פרוטוקול הדיון בעתירות, עמ' 11 שורות 26-27).

52. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אעיר כי ייתכן שעל סמך העיכוב בהעלאת סיסטם את טענותיה בדבר ניקוד הצעתה, ניתן היה להימנע מלדון בהן לגופן, עקב טענת השיהוי, אילו הדיון היה מתנהל קודם לקבלת ההסדר הדיוני המופיע בפסק הדין באשר לעתירות הקודמות. ברם, משניתן פסק הדין בהתאם להסדר המוסכם בין הצדדים, אין מצב הדברים עתה הוא כפי שהיה קודם לכן. משכך, לא יכולה לעמוד טענת השיהוי באשר לטענות סיסטם בנוגע לניקוד הצעתה, או טענת שיהוי כללית בהתייחס להגשת העתירות דנן. בדיון בעתירות הקודמות (מיום 22.1.15) טענו הצדדים ארוכות, ובין השאר אף לעניין השיהוי. בסוף הדיון התקבלה הצעת בית המשפט לפיה: "תתאפשר לזוכות במכרז וכן לחברת ריבה להגיב על טענות חברת סיסטם כפי שהובעו במסגרת עת"מ 33461-01-15 וכן על טענות שנטענו נגדן היום בטיעון בעל-פה לגביהן תעלנה הזוכות במכרז וחברת ריבה את הטענות בתמצית בכתב, הן מטעם חברת ריבה והן מטעם חב' סיסטם... ועדת המכרזים תקבל את החלטה תוך 14 יום מיום קבלת טענותיהן..." (עמ' 12 בפרוטוקול, שורות 15-21).

53. דומני כי סיסטם צודקת שלא היתה זו כוונת הצדדים, בעת הדיון, כי דין העלאת טענותיה ייקבע על ידי הכרעה בטענת השיהוי. אמנם, נכון אני לקבל כי אין פרוטוקול הדיון מביע זאת מפורשות, אך דומני שכוונת הצדדים כי ועדת המכרזים תדון בטענות המציעים לגופו של עניין, באה לידי ביטוי עת נאמר ש"...העניין כולו יחזור לוועדת המכרזים לקבלת החלטה חדשה או החלטה זהה...", וכי ועדת המכרזים תדון בטענות הצדדים "בנפש חפצה" (עמ' 12 בפרוטוקול, שורות 13-14). כך או אחרת, סבורני כי הוועדה גם שגתה בניתוח מצב הדברים המשפטי, עת החליטה לדחות את הדיון בניקוד הצעתה של סיסטם עקב טענת השיהוי. משרד התחבורה והזוכות במכרז חתמו על הסכם ההתקשרות ביום 25.12.14. כחודש לאחר מכן נדונו העתירות הקודמות והתקבל פסק הדין ובו ההסדר הדיוני. קרי, במועד הסכמתן להסדר הדיוני, ידעו הצדדים להסדר מה הן טענות האחרים נגד הצעתן, כי הדיון בהן ייערך על ידי ועדת המכרזים, וייתכן אף יגיע לדיון נוסף בבית המשפט, וכי הוועדה או בית המשפט עלולים, על סמך הטענות שהועלו, לקבל איזו משלל ההחלטות האפשריות במצב כגון דא. אולם הוועדה התעלמה מן ההסדר הדיוני ודנה בטענותיה של סיסטם, כאילו ואין בידיעת הצדדים בדבר קיומו או הסכמתן לו, כדי להשפיע על שקלול הנזקים אשר עלולים להיגרם להם מקבלת הטענות שהועלו על ידי חבריהם, או לפעול כדי למזער את הנזק (בג"ץ 2167/90 מיקרונט בע"מ נ' משרד החינוך והתרבות, מ"ה(1) 45, עמ' 54; עת"מ (ת"א) 21559-07-15 אסיק תשתיות בע"מ נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (6.8.15) (להלן – עת"מ אסיק תשתיות בע"מ), פסקה 66; עת"מ (י-ם) 296/07 עטאר נ' מינהל מקרקעי ישראל (27.8.07), פסקה 21). משכך, כשלה הוועדה בהערכת רכיב השיהוי האובייקטיבי ושקלולו במכלול האיזונים הנדרש עת נבחנות טענות שיהוי. אף אם נקבל כי התנהלותה של סיסטם לוקה בשיהוי סובייקטיבי, הרי שלא די בכך ויש להראות גם כי התגבש רכיב השיהוי האובייקטיבי, שהוא הרכיב הדומיננטי עת נבחנת שאלת השיהוי (עע"מ 7061/12 טריגוסין בע"מ נ' הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (20.2.14), פסקה 30; בג"ץ 3514/07 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' מרק פיורסט (13.5.12), פסקה 26; עע"מ 8539/11 מלכה אנגלסמן ושות' משרד עורכי דין נ' משרד האוצר אגף החשב הכללי (5.7.12), פסקה 15; רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (20.6.10), פסקה 12). דומני כי נוכח האמור, ברור כי אם אין לקבל את טענת השיהוי שהועלתה באשר לטענותיה של סיסטם הנוגעות לניקוד הצעתה, אין לקבל גם את טענת השיהוי הכללית אותה העלתה מגער. משכך הטענות בדבר השיהוי נדחות, ומבוטלת החלטת ועדת המכרזים לפיה לא צריכה היתה לדון בטענות סיסטם הנוגעות לניקוד הצעתה.

54. באמור יש, כמובן, גם להביא לדחיית טענת המעשה העשוי, הניצבת על רגליים רעועות, כפי שעולה מן המחלוקת שבין המשיבים באשר אליה. כאשר מדובר במכרז שעניינו במתן שירותים (כטענת טלדור), אין מניעה מהחלפת ספק מקום בו העתירות תתקבלנה. זאת בשונה ממקרה בו עסקינן במכרז לייצור או בניה (של בניין או מערכת מחשב, לדוגמא), שאז עלולה אכן תחילת ביצועה של ההתקשרות להביא ל"מעשה עשוי". על כן אילו מדובר היה במכרז שכזה, היה על בית המשפט להורות על מתן צווי ביניים עד למתן פסק דין (בר"מ 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות - נציבות המים (6.4.06), פסקה 14)– סעד אשר המשיבים התנגדו שיינתן. ואכן, כב' השופט מינץ, קבע כי מדובר במכרז למתן שירותים, עת נימק את דחיית הבקשה למתן צווי ביניים בעת"מ 16812-01-15 (החלטה מיום 11.1.15).

55. אמנם מגער טענה כי מיד לאחר חתימתה על הסכם ההתקשרות עם משרד התחבורה החלה לפעול לביצועו, בין השאר על ידי העברת ערבות ביצוע בסכום של מיליון ₪, גיוס נרחב של עובדים, התקשרות עם מספר חברות השמה, פרסום מודעות ועוד. אך באמור אין כדי להוביל למסקנה כי מדובר במעשה עשוי – פעילותה של מגער, אף אם יש בה כדי להשית עלויות מסוימות עליה, אינה מובילה למסקנה כי הוקם או נבנה כאן איזה מערך המייתר את המשך ההתקשרות במכרז או מתן השירותים מכוחו (וכפועל יוצא מייתר גם את העתירות). נוסף על זאת, וכאמור לעיל, מגער החלה בביצוע ההסכם בסמוך לחתימתו. ברם, ההסדר הדיוני אשר התקבל בהסכמת הצדדים, ניתן כחודש לאחר מכן, ולפיו, הצדדים כולם "מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה יתאפשר המשך ההתקשרות עם הזוכות במכרז (חברות טלדור ומ.ג.ע.ר) אך יחד עם זאת העניין כולו יחזור לוועדת המכרזים..." (עמ' 21 בפרוטוקול, שורות 12-13). החלטת ועדת המכרזים ניתנה ביום 1.3.15. הווה אומר, מגער ידעה שהיא פועלת לקיום מכרז אשר החלטת זכייתה בו ייתכן ותתהפך – ולזאת היא הסכימה ברחל בתך הקטנה.

    בחינת ועדת המכרזים את התקיימותם של תנאי הסף

56. אין למעט מחשיבות ההקפדה על תנאי הסף במכרז. במילותיה של כב' הנשיאה נאור:

    ההקפדה על עמידה בתנאי הסף נועדה לשמור על השוויון ועל טוהר המידות ולוודא כי המציעים מתמודדים בתנאים שווים. כמו כן, הקפדה זו נועדה למנוע מצב שבו אחד המציעים נהנה מתנאים מקלים ביחס ליתר המציעים. על כן אי עמידה בתנאי סף, אשר מעניק למציע יתרון על פני מציעים אחרים, נחשבת בדרך כלל לפגם מהותי, אשר עלול להביא לפסילת ההצעה (עע"מ 5511/13 א.נ.א חשמל בע"מ נ' חברת נמל אשדוד (16.6.14) (להלן – עע"מ א.נ.א חשמל בע"מ), פסקה 15; וראו גם: עע"מ 5525/11 נ.ע. מעלות שער העיר בע"מ נ' משרד האוצר (15.1.12), פסקה ל"ה; עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות (28.2.11) (להלן – עע"מ מתן שירותי בריאות), פסקה 23 בפסק דינו של כב' השופט פוגלמן ופסקה ד' בפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין; עע"מ 5949/07 אמישרגז – גז טבעי בע"מ נ' פז-גז (1993) בע"מ (28.4.08) (להלן – עע"מ אמישרגז), פסקה 8).

    לעיתים מתגלה חסר, עמימות או חוסר בהירות בתנאי הסף, שלא בא לפתרונו בשאלות ההבהרה למכרז. במקרים אלו, כאשר קיימים מספר פירושים סבירים ללשון המכרז, קבעה ההלכה, כי יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את ההצעות על פני זו הפוסלת אותן (עע"מ אמישרגז, פסקה 9; עע"מ מתן שירותי בריאות, פסקה 24). כן ידוע הכלל לפיו יש לפרש את המכרז, על תנאיו, פרשנות תכליתית, בהתאם ללשונם, ולאור מטרותיהם (עע"מ 7590/12 החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ נ' לינום בע"מ (18.4.13), פסקה 24; עע"מ מתן שירותי בריאות, פסקה 31). אולם כללי הפרשנות לא נועדו "לעגל את המרובע", וכאשר הצעה אינה מקיימת את תנאי הסף, על פי פרשנותם הסבירה, כאמור לעיל, הרי שמדובר בפגם מהותי שיש בו להביא לפסילת ההצעה (עע"מ א.נ.א חשמל בע"מ, פסקה 15; עע"מ אמישרגז, פסקה 10).

    סעיף 5.1.5.1 – ניסיון מגער בביצוע "בקרת שטח"

57. המכרז קובע בסעיף זה כי על המציע להיות בעל ניסיון מוכח בביצוע עבודות בקרת שטח של שנתיים, כשסך התקבולים הכולל לכל שנה (ולא בממוצע) הנו לפחות 10 מיליון ₪ (ללא מע"מ). בסעיף ההגדרות במכרז נקבע כי "בקרת שטח" היא "בקרה הכוללת איסוף מידע המבוצעת על ידי בקרים, מחוץ למשרדי המציע, העושים שימוש גם באמצעים טכנולוגים, המשדרים את המידע לבסיס נתונים של המציע, כגון טאבלט, מסופן, סמרטפון וכל אמצעי אחר המאפשר הזנת נתוני בקרה והעברתם למערכת ניהול מידע. הבקרה מבוצעת לפחות בשני מחוזות של משרד הפנים" (סעיף 3.6). כהוכחה לקיום תנאי זה, כתבה מגער בהצעתה, כי החל משנת 2000 ואילך היא מעניקה לתאגידי מים ורשויות מקומיות שירותים של בקרת קריאות מדי מים, המשלבת בקרה סמויה, ניתוח ועיבוד נתוני הקריאות המגיעים מהשטח. נטען מנגד, כי סוג העבודה המתואר על ידי מגער אינו מהווה שירותי בקרה, כי אם שירותי גבייה, ולפיכך מגער גם לא הוכיחה היקף כספי מתאים מפעילות שטח. מגער טענה שניסיונה מבוסס על מתן שירותים שאינם שירותי גבייה כלל ועיקר, וכי אלו ניתנים על ידי הלקוח או צד שלישי. ועדת המכרזים החליטה כי הנושא כבר נדון ביום 7.12.14 בקשר עם הצעתה של חברת מילגם – אז הוחלט לאשר את ההצעה. הוועדה לא ראתה לסטות מהחלטתה האמורה ואישרה גם את הצעתה של מגער.

58. עת נדונה הצעתה של מילגם, דנה ועדת המכרזים בשלושה פרויקטים אותה הציגה כמקנים לה את הניסיון הנדרש לעמידה בתנאי הסף: (1) פרויקט בקרת מדי מים ארצי; (2) פרויקט בקרת צריכה והתאמת אביזרים חסכי מים; ו-(3) פרויקט תאגיד הגיחון. הוועדה דנה בטענת העותרות (וחברת פמי פרימיום), לפיה הפרויקט הראשון אינו עונה להגדרת סעיף 3.6 במכרז משום שאינו מבוצע בשני מחוזות של משרד הפנים. כן דנה הוועדה בטענה, כי הפרויקט השני הנזכר אינו מהווה בקרת שטח כפי שאוזכר במסמכי המכרז. החלטת ועדת המכרזים באשר למילגם (מיום 7.12.14) היתה כלהלן:

    א. פרויקט בקרות מדי מים ארצי יובא במסגרת בחינת עמידת ההצעה בתנאי הסף מאחר והפרשנות אותה הציעה חברת מילגם שירותים לעיר בע"מ עולה בקנה אחד עם לשון המכרז ותכליתו ועם ההלכה לפיה יש לבכר פרשנות המקיימת הצעות על זו המביאה לפסילתן. במכרז חסר הגדרה ל"פרויקט", כך שמהותית ניתן לראות בפרויקט שבוצע תחת אותו ניהול, על ידי אותו צוות, באמצעות מערכת מחשוב אחת ועל פי תכנית עבודה אחד כפרויקט אחד, הגם שההתקשרות הייתה עם כמה וכמה גופים שונים.

    ב. פרויקט בקרת צריכה והתאמת אביזרים חסכי מים אינו יובא במסגרת בחינת עמידת ההצעה בתנאי הסף, שעה שמשך ביצועו פחות מ-12 חודשים, וספק רב באשר להיותו פרויקט בקרת שטח (ההדגשה במקור – ד' ח').

59. ומהתם להכא: כאמור, עת נדונה הטענה כי פרויקט בקרת צרכנות המים של מגער אינו מהווה פרויקט בקרת שטח, קבעה הוועדה כלהלן:

    וועדת המכרזים לא מצאה מקום לשנות החלטתה לעניין זה מיום 07.12.2014, שם נדון הנושא בהרחבה. מכאן שוועדת המכרזים קובעת כי פרויקט בקרת צרכנות מים יובא במסגרת בחינת עמידת ההצעה בתנאי הסף מאותן הסיבות שנקבעו בהחלטה דאז. הוועדה מצאה את נספח כ"א שהוגש לבקשתה בשנית, כעונה על דרישות תנאי הסף, כך שבסופו של יום חברת מגער עומדת בתנאי סף 5.1.5.1 (ההדגשה במקור – ד' ח').

    אינני רואה פגם בעצם הפניית הוועדה לדיון אשר נערך ביום 7.12.14. אין כל מניעה כי הוועדה תחליט שמסקנתה באשר למילגם יפה גם לעניין מגער. מתאימים לכאן דבריו של כב' השופט פוגלמן:

    ...ככל רשות מינהלית, כך גם על ועדת המכרזים חלה חובה לנמק את החלטותיה. ההנמקה מסייעת לרשות לקבל החלטה רציונאלית ולא שרירותית; היא מאפשרת הסתמכות נכונה עליה; היא מספקת תשתית עובדתית לביקורת שיפוטית וציבורית; היא מבטאת יחס אנושי ומכבד לפרט שההחלטה המינהלית עוסקת בו; ויש בה כדי לבסס את אמון הציבור בשלטון. בהקשר של דיני המכרזים, מקבלת חובת ההנמקה משנה חשיבות, נוכח האופי התחרותי של המכרז, המחייב כי הרשות תסביר את הטעמים שעמדו ביסוד בחירתה במועמד זה או אחר. זאת, כדי להרתיעהּ מפני משוא פנים ומפני פגיעה בטוהר המידות, וכדי להבטיח כי תפעל ביסודיות, בענייניות ובמידה ראויה של התעמקות. חובה זו אף מצאה את ביטויה בתקנה 10(א) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993. ברם, עצם קיומה של חובת הנמקה לא קובעת מסמרות בשאלה מהי מידת ההנמקה שתידרש בכל מקרה ומקרה. טיב ההנמקה, אורכה ומידת פירוטה ייגזרו – בין היתר – ממאפייניו של המכרז וממהותה של השאלה העומדת להכרעה (ההפניות הוסרו; ההדגשה שלי – ד' ח'; עע"מ מתן שירותי בריאות, פסקה 27).

    אולם, זה אינו הקושי העולה מהשוואת ההחלטות אותה הבאתי לעיל. הבעיה בהחלטת ועדת המכרזים נעוצה בכך, שהדיון אותו ערכה ביום 7.12.14, כפי שהוא מובא בפרוטוקול החלטתה השניה, לא נסוב סביב השאלה האם פרויקט בקרות מדי המים הארצי של מילגם מהווה בקרת שטח, או שמא "הבקרה" היא הרכיב הטפל לשירותי "הגבייה". הדיון וההחלטה שהתקבלה ביחס לפרויקט בקרות מדי המים הארצי של מילגם נגעו להיותו פרויקט שנערך בשני מחוזות של משרד הפנים, כנדרש בתנאי המכרז. רק בהתייחס לפרויקט בקרת הצריכה והתאמת אביזרים חסכי מים של מילגם, דנה הוועדה בשאלה האם מדובר בפרויקט בקרת שטח או פרויקט גבייה, והיא קבעה כי ספק אם מדובר בבקרת שטח. משכך לא יכולה היתה הוועדה להפנות לנימוקיה בהחלטה מיום 7.12.14, שם כביכול קבעה כי פרויקט בקרות מדי המים הארצי של מילגם מהווה פרויקט בקרת שטח, לאחר ששקלה האם שירותי הגבייה הם העיקר או הטפל בפרויקט – ממשום שלא ערכה דיון זה ולא החליטה כאמור.

60. אינני רואה לקבוע כי הצעתה של מגער אינה עונה על דרישות סעיף 5.1.5.1 מאחר שהפרויקט המוצע על ידה אינו מהווה פרויקט בקרת שטח. ברם, מבלי ששיקולי הוועדה ייפרשו בפניי, לא ניתן להחליט בעניין, ובהינתן שנימוקי הוועדה המופיעים בהחלטה אינם יכולים לעמוד, יש להשיב את הנושא אליה על מנת שתנמק את ההחלטה או תיתן החלטה חדשה. החלטתה זו של ועדת המכרזים תשפיע, כמובן, גם על עמידת מגער בתנאי ההיקף הכספי הנדרש ממציע במכרז.

    סעיפים 5.2.2 ו-5.2.3 – ניסיון מנהלת הפרויקט של מגער

61. סעיף 5.2.2 במכרז מחייב כי מנהל התפעול המוצע יהיה בעל ניסיון מוכח של שנתיים, מאז 1.1.09, בניהול פרויקטים של בקרת שטח, לתקופה של 12 חודשים ומעלה; וסעיף 5.2.3 מחייב כי אחד מפרוייקטי השטח יהיה בהיקף כספי שלא יפחת מסך כולל של 10 מיליון ש"ח לשנה בממוצע, לפני מע"מ. ביחס לסעיף 5.2.3 ניתנו מספר הבהרות. אחת מהן התייחסה לשאלה 16: "האם אפשרי להציג מנהל שניהל מספר פרויקטי בקרה שהיקפם הכספי המצטבר הינו 10 מלש"ח?". לכך ענתה הוועדה: "למען הסר ספק, אין המדובר באסופת פרויקטים".

62. העותרות טענו כי מנהלת הפרויקט (גב' נייגר) המוצעת על ידי מגער נעדרת הניסיון הנדרש ב"ניהול פרויקט בקרת שטח", שכן הפרויקט אליו התייחסה מגער מהווה למעשה אסופת פרויקטים. נטען כי בשונה ממילגם, במקרה דנן לא הציגה מגער כי אסופת הפרויקטים נוהלה על ידי אותו הצוות, אשר נעזרו באותה התשתית ובאותם האנשים, ומשכך אין ללמוד מן ההחלטה הנוגעת אליה לעניין דנן. בנוסף נטען כי הוועדה התעלמה מאינדיקציות לפיה המנהלת המוצעת מטעם מגער כלל לא ניהלה את הפרויקט אשר נטען שניהלה. זאת משום (1) שנרשם גם בקורות חייו של מנהל התפעול המוצע מטעם מגער (מר ברגיל) כי ניהל פרויקט זה; (2) כמו גם מאחר שנרשם ב"מסמך רשמי של הכנסת" כי גב' נייגר שימשה במגער כמנהל יחידת מידע (ולא מנהלת פרויקט) בתקופה הרלוונטית; (3) משום שהממליץ אליו הופנתה הוועדה לא הכיר את גב' נייגר. מגער טענה מנגד, כי מר ברגיל ניהל את פרויקט צרכנות המים בכפוף לגב' נייגר ולכל אחד היו תפקידים שונים. כן נטען כי בגדר תפקידיה הניהוליים של גב' נייגר שימשה גם כמנהל יחידת המידע במגער (כפי שעולה גם מקורות חייה שהוגשו במסגרת הצעת מגער). לטעם מגער, דינה כדין מילגם בעניין זה.

63. טענות העותרות ותשובת מגער נדונו על ידי הוועדה. זו אישרה את הצעת מגער, בהחלטה המצוינת בפסקה ‎59 לעיל, בהפנותה להחלטתה השניה, ולאחר שדנה בתפקידה של גב' נייגר בפרוייקט צרכנות המים. עמדת יו"ר הוועדה היתה כי בפרויקט בסדר גודל מסוג זה יכול להיות כי יפעלו מספר מנהלים בתחומים שונים. חבר הוועדה ראיק סאלם הצטרף לדעת יו"ר הוועדה והציעה כי ההמלצה החסרה של גב' נייגר תבוא לידי ביטוי בניקוד האיכות שיינתן למגער. לאמור הצטרפו יתר חברי הוועדה, והוועדה קיבלה את ההחלטה הבאה: "הגב' לימור נייגר, מנהלת הפרויקט המוצעת של חברת מ.ג.ע.ר בע"מ עומדת בתנאי הסף 5.2.2 ו-5.2.3 שבמפרט המכרז, בשל העובדה כי ניהלה את פרויקט צרכנות מים, פרויקט שעונה לדרישות מפרט המכרז ותנאי הסף הרלוונטיים". יצוין כי על פי פרוטוקול ההחלטה הראשונה עולה כי הוועדה אכן התחשבה בהיעדר ההמלצה והעניקה למגער ציון איכות 0 בגין זאת.

    לא ראיתי מקום להתערב בהחלטותיה אלו של ועדת המכרזים.

64. להבדיל מההפניה השגויה באשר לדיון בסעיף 5.1.5.1 בהתייחס להצעת מילגם, כמפורט לעיל, הוועדה אכן דנה בעמידת פרויקט בקרות מדי המים הארצי של מילגם בדרישות סעיף 5.2.2 ו-5.2.3. שם טען עו"ד קולס-גלנטי (חבר הוועדה) כי במסמכי המכרז חסרה הגדרת "פרויקט", כך שאין חובה כי ביצוע פרויקט יעשה מול לקוח אחד. בלשונו: "שעה שההתקשרויות שהציגה מילגם תחת פרויקט בקרות מדי מים ארצי עם רשויות מקומיות ועם תאגידי מים נוהל ובוצע על ידי אותו הצוות תוך שימוש במערכת מחשוב אחת, ובהתאם לתכנית עבודה אחת, הרי שעמדתי היא כי יש לראות במכלול השיקולים את הפרויקט כפרויקט אחד ארצי העונה לדרישות אליהן כיוון עורך המכרז..." (עמ' 7 בפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 7.12.14). עמדה זו התקבלה על ידי חברי הוועדה אשר מצאו בפרשנות האמורה כפרשנות סבירה המקיימת את הצעת מילגם, ולאחר מכן כמקיימת גם הצעתה של מגער. עיון במסמכי המכרז ושאלות ההבהרה מלמד כי פרשנות זו אכן עולה בקנה אחד עם נוסח המכרז, ומקובלים עליי דבריו של מר ראיק סאלם בדיון הוועדה מיום 7.12.14, כי חברי הוועדה בחנו את מהות הפרויקט ואין מחלוקת כי הוא עונה על הנדרש (שם, עמ' 7).

65. כמו כן, לא ראיתי להתערב בהחלטת הוועדה בקשר לניסיונה של גב' נייגר, הגם שלא קיבלה את ההמלצה. הפחתת ניקוד איכות הצעתה של מגער בעקבות זאת, תואמת את דרך הניקוד המצוינת בסעיף 20 "אמות מידה ומשקולות לבחינת ההצעה הזוכה במכרז".

    סעיף 5.3 – ניסיון מנהל התפעול של טלדור ובחינתו על-ידי ועדת המכרזים

66. עיקר קצפן של העותרות יצא על התנהלות ועדת המכרזים עת הכשירה את ניסיונו של מר אילן, שהוצע כמנהל התפעול של טלדור. זאת במידה רבה של צדק.

67. סעיף 5.3.2 דורש ממנהל התפעול המוצע להיות בעל ניסיון של שנתיים (מיום 1.1.09), בניהול פרויקטים בתחום בקרת שטח, כאשר ההיקף הכספי הכולל של עבודות הניהול בכל אחת מהשנתיים עולה על 10 מיליון ₪ ללא מע"מ. עוד נקבע שם כי לצורך עמידה בתנאי זה תובא תקופה של 12 חודשים רצופים ומעלה. כן נקבע בסעיף 5.3.3 כי מנהל התפעול המוצע צריך להיות בעל ניסיון מוכח של ניהול 30 עובדים בו-זמנית, במהלך שנתיים רצופות. נוסף על זאת, סעיף 20 קובע שככל שמנהל התפעול המוצע בעל ניסיון ניהול של יותר עובדים, כך יעלה ניקוד האיכות של המציע (ניהול 50 עובדים זיכה את המציע בנקודה נוספת, ניהול של 65 עובדים זיכה את המציע בשתי נקודות נוספות, וניהול 80 עובדים זיכה את המציע בשלוש נקודות נוספות). בדיון מיום 6.10.14 נקבע כי טלדור עמדה בתנאי הסף 5.3 בגין ניסיונו של מר אילן בניהול 90 עובדים, החל מיוני 2007 ועד אוגוסט 2013. זאת במסגרת פרויקט בקרת תנועה.

68. טענות ריבה נגד החלטה זו נדונו על ידי ועדת המכרזים ביום 7.12.14, והן: כי מר אילן הועסק ב-IPI במחלקת הסקרים ולא במחלקת בקרת השטח, כך שניסיונו אינו ממלא את תנאי הסף בסעיף 5.3.2; כן טענה ריבה כי הפרויקטים שאוזכרו על ידי טלדור אינן מקיימים את ההיקף הכספי הנדרש בסעיף; ובנוסף טענה כי מר אילן לא ניהל צוות של 30 עובדים בו זמנית משנת 2009 ולכן הוא אינו מקיים גם את תנאי הסף שבסעיף 5.3.3. להוכחת האמור צירפה ריבה את מכתבו של מר כוזרי – יו"ר IPI. טלדור הגיבה בצירוף מכתבו של מנהלו הישיר של מר אילן ב-IPI, לפיו מר אילן עמד בדרישות תנאי הסף. כן טענה היא שמכתב היו"ר ניתן בעקבות סכסוך העבודה המתנהל בין מר אילן ל-IPI. מה גם, הוסיפה, כי הנתונים שסיפק יו"ר IPI כלליים. עוד צירפה טלדור תצהיר מטעם מר אילן המאשר את טענותיה ואת עמידתו בתנאי המכרז, למיטב ידיעתו. בדיון בוועדת המכרזים (מיום 7.12.14) טען עו"ד קולס-גלנטי כי לאור סכסוך העבודה שבין מר אילן ל-IPI, הרי שלטעמו "...לא הוגשו אסמכתאות של ממש להוקיע את שצוין בהצעתה של טלדור... אסמכתאות שבנקל יכול היה להמציא יו"ר IPI..." (פרוטוקול הדיון, עמ' 14). יו"ר הוועדה הסכים עמו ואמר כי לו "...היו בפנינו אסמכתאות ברורות, כמו למשל באשר לתמלוגים, היה מקום לבסס החלטה על פסילה" (שם, שם). משכך, קבעה ועדת המכרזים כלהלן:

    חברת ריבה יחזקאל ושות' בע"מ לא ביססה טיעוניה לעניין אי עמידת מנהל התפעול המוצע על ידי חברת טלדור מערכת מחשבים (1986) בע"מ, מר איתי אילן באסמכתאות של ממש. משכך, ועל רקע סכסוך העבודה בין יו"ר חברת איי.פי.איי ישראל חניה ובקרה (1999) בע"מ לבין מר איתי אילן, החליטה ועדת המכרזים פה אחד שאין מקום לשנות החלטתה בנוגע לעמידת מנהל התפעול המוצע מר איתי אילן בתנאי סף 5.3 (ההחלטה השניה, עמ' 16).

69. על פי עתירתה הקודמת של ריבה, מיד לאחר שלמדה את החלטת ועדת המכרזים הצליחה לאתר ראיות אובייקטיביות לעניין ניסיונו של מר אילן והודיעה לוועדה (ביום 5.1.15) כי היא עומלת על גיבוש טענותיה, שיועברו אליה תוך 96 שעות. ביום 6.1.15 נודע לריבה כי חוזי ההתקשרות עם טלדור ומגער כבר נחתמו. לאחר זאת הגישה ריבה את עתירה הקודמת ובה נכללו הטענות נגד ניסיונו של מר אילן. כשבוע לאחר מכן הגישה גם סיסטם את עתירתה והצטרפה לטענות ריבה בעניין ניסיונו של מר אילן. לעתירתה צירפה ריבה אישור רו"ח באשר למספר העובדים במחלקת "סקרים" ומחזור הכנסות פרויקטים של IPI, בשנים 2011-2013. כידוע, תוצאת העתירות היתה השבת העניין לבחינת ועדת המכרזים (ראו את פסק הדין בעתירות הקודמות). ועדת המכרזים זימנה את סיסטם לדיון בפניה במכתב מיום 11.2.15 בו נכתב כלהלן:

    2. אחת מהטענות שהונחה על שולחנה של הוועדה מתוך עתירת מרשתכם אשר בסימוכין (עמ' 23-25) הנה אימוץ טענות ריבה לעניין מסירת פרטים שקריים על ידי חברת טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ (להלן: טלדור) בנושא עמידת מנהל התפעול המוצע על ידה מר איתי אילן, בתנאי סף 5.3.2 למפרט המכרז. לשיטתכם, זה האחרון אינו בעל ניסיון של שנתיים החל מ 01.01.2009 בניהול פרויקטים בתחום בקרת שטח בהיקף כספי שעולה על 10 מיליון ₪ בשנה.

    3. במסגרת קריאת מכלול הטענות של הצדדים לעתירות ועל מנת למצות את הדיון כאמור בהחלטת בית המשפט אשר בסימוכין ובין היתר כאמור בסעיף 91 לעתירתכם "העמקת חקר בעניין" ובסעיף 93 לעתירתכם קביעת "בסיס תשתית עובדתית הולמת" שלא נשען אך "על הצהרות שנמסרו על ידי גורמים מעוניינים" באה הוועדה בפניכם בבקשה שלהלן. נקדים ונציין כי פנייה זאת נעשית אל מרשתכם שעה שבמסגרת בירור כלל הטענות עולה החשש באשר לעמידת ריבה בתנאי הסף, על כל המשתמע מכך, דבר שיש בו להקשות על הוועדה לדון בטענותיה בכלל וכנגד טלדור לגופו של עניין.

    4. ככל שמרשתכם עומדת על טענתה שבסעיף 2 שדלעיל, עליה לדאוג להתייצבותו של רו"ח החתום בעילום שם על המסמך מיום 11.1.15 אותו צירפה ריבה לעתירתה בבקשה להוספת נספח מיום 12.1.15. רו"ח הנ"ל מחברת וקסלר, קודנצ'יק אנוך ושות' יתבקש ליתן בפני הוועדה פירוט ההיקף הכספי של הפרויקט אותו ניהל מנהל הפרויקט המוצע של חברת טלדור, מר איתי אילן – פרויקט בקרת תנועה לתקופה מיוני 2007 ועד לאוגוסט 2013. כן יתבקש רוה"ח להציג בפני הועדה בסיס ראייתי דוגמת דוחות כספיים מבוקרים, דיווחי מס, חשבוניות או מסמכים רשמיים אחרים אשר יצביעו על מלוא היקף התקבולים לו טוען רוה"ח שקיבלה חברת IPI בגין הפרויקט אותו ניהל מנהל הפרויקט שדלעיל לכל אורך התקופה, קרי מיוני 2007 ועד לאוגוסט 2013.

    ...

    7. אי התייצבות רוה"ח למועד שקבעה וועדת המכרזים, משמע ויתור של מרשתכם על טענתה כנגד עמידתה של חברת טלדור בתנאי סף 5.3.2 למפרט המכרז.

    המועד שנקבע להתייצבות סיסטם ורואה החשבון היה 16.2.15 (קרי, שני ימי עבודה לאחר משלוח המכתב שלעיל). ועדת המכרזים זימנה (ביום 11.2.15) גם את ריבה כדי שזו תיתן מענה על טענות נגדה (שימועה של ריבה נערך ביום 15.2.15). מכתב הזימון שנשלח לריבה לא ציין את טענותיה נגד טלדור ולא כלל איזו התייחסות לנושא זימון רואה החשבון, אשר את אישורו ריבה צירפה לעתירתה הקודמת. לאחר שסיסטם כשלה להביא את רואה החשבון למועד השימוע שנקבע לה, ערכה הוועדה דיון בעניין. עו"ד קולס-גלנטי אמר באותו המועד כי הפניה לסיסטם להביא את רואה החשבון היתה פניה לטוען הטענה, ומשסיסטם לא הצליחה לעשות כן, הגם שניתנה לה הזדמנות, הרי שאין לוועדת המכרזים תשתית עובדתית הולמת לשנות את החלטתה. עו"ד קולס-גלנטי הוסיף כי דרישתה של סיסטם כי הוועדה תחקור את הטענה בדבר אי עמידת טלדור בתנאי המכרז, מקום שסיסטם לא עשתה כן, היתה לא במקום. זאת אמר לאור הפסיקה הקובעת כי ועדת המכרזים אינה מהווה גוף חוקר. יו"ר הוועדה הצטרף לדברים ואמר כי דרישת סיסטם שהוועדה תפנה לחברות ממשלתיות אשר נטען כי להן ניתנו השירותים על ידי מר אילן, היא "תמוהה" (פרוטוקול הדיון מיום 1.3.15, עמ' 8-9). תוצאת דיון זה היתה ההחלטה הבאה:

    העותרות לא ביססו טיעוניהן לעניין אי עמידת מנהל התפעול המוצע של חברת טלדור ומערכות מחשבים (1986) בע"מ, מר איתי אילן, על תשתית עובדתית הולמת שיש בה להוות קרקע פורייה בידי וועדת המכרזים לשינוי החלטתה בדבר הכרזתה על טלדור כזוכה (שם, עמ' 9).

70. הרחבתי בדבר השתלשלות העניינים, שכן דומני כי אין כל צורך להוסיף עליה כדי להבין שככל שיש דבר מה תמוה בהתנהלות הצדדים – הרי שמדובר בהתנהלותה חסרת הפשר של הוועדה, עת חייבה את סיסטם להביא לדיון בפניה את רואה החשבון החתום על נספח בעתירתה של ריבה. משרד התחבורה אף לא ניסה להציע הסבר להתנהלות זו, ובא כוחו טען כי יש להשיב את סוגית ניסיונו של מר אילן לוועדה לדיון חדש. טלדור לעומת זאת סמכה ידיה על ההלכה אותה ציין עו"ד קולס-גלנטי, כי ועדת המכרזים אינה ועדה חוקרת, וציינה כי הוועדה לא יכולה היתה לחייב את רואה החשבון או יו"ר IPI להתייצב בפניה. באמור, כמובן, אין כדי ליתן מענה, מדוע הוועדה פנתה לסיסטם לצורך זימון רואה החשבון, ולא לריבה. תמוהה עוד יותר התנהלות הוועדה, משום שזו כן מצאה לערוך בירור עצמאי בהתייחס לעמידת מנהל התפעול של ריבה בתנאי המכרז, והעניין דידן יורחב להלן, עת אדון בפסילת הצעתה של ריבה. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת ארנה לוי בפסק דין אותו נתנה לאחרונה:

    החלטה של ועדת מכרזים צריכה להתבסס על תשתית עובדתית ראויה, מהימנה ומבוררת. מכוח עקרון זה, ועדת המכרזים מחויבת לאסוף את כלל הנתונים הנחוצים לה לקבלת החלטה, למיין את הנתונים, לבחון את אמינותם של הנתונים המהווים תשתית להחלטה ולבחון את משקלם היחסי של נתונים אלו ביחס להחלטה המתגבשת. רק לאחר בירור מלוא העובדות והנתונים יכלים ועדת המכרזים לקבל החלטה שקולה ומאוזנת, המביאה בחשבון את כלל השיקולים. חובה זו נגזרת מחובתה של הרשות המנהלית לנהוג בהגינות וסבירות (עת"מ אסיק תשתיות בע"מ, פסקה 46; וראו גם עת"מ (י-ם) 45692-11-12 מרווח הוגן בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (6.8.14), פסקה 71).

    צר לי לומר זאת אך סבורני, לאור האמור, כי החלטת ועדת המכרזים דנן אינה סבירה ואינה הוגנת. בנוסף ההחלטה גם אינה עומדת בהסדר הדיוני אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, שכן בהסדר נקבע כי הוועדה תדון בטענות הצדדים בנפש חפצה (פרוטוקול הדיון, עמ' 21 שורה 14). נדמה כי לא כך נעשה.

71. משכך דין ההחלטה להתבטל. נוכח זאת, אני משיב לוועדה את הדיון בשאלת עמידתו של מנהל התפעול המוצע של טלדור בתנאי הסף. לעניין זה, מצופה מהוועדה, כי ככל שתבקש ממי מהעותרות להביא את יו"רIPI או רואה החשבון לדיון בפניה, תיתן להן זמן סביר לענות על הבקשה. כמו כן, והגם שכדרך כלל לא הייתי רואה להעיר זאת – הרי שנוכח העובדה כי הוועדה גילתה כבר נכונות (ביחס להצעתה של ריבה) לפנות לגופים שונים ולשוחח עמם ישירות לצורך בירור עמידת המציעים בתנאי הסף, מאמין אני כי היא יכולה אף לעשות כן ביחס לסוגיה זו. לא ראיתי להורות לוועדה לעשות כאמור, אך דרישת הדין היא כי הוועדה תנהג ביחס להצעה אחת כפי שהיא נוהגת ביחס לאחרת. לבסוף מורה אני, כי בפני הוועדה יעמדו כלל המכתבים ואישורי רואה החשבון אשר עמדו בפניי, לרבות הנספח הנוסף אשר התרתי את הוספתו.

    סעיף 5.2.1 – ניסיון מנהל הפרויקט של ריבה

72. כזכור סעיף 5.2.1 במכרז מחייב כי מנהל הפרויקט יהיה "בעל תואר אקדמי ראשון לפחות ממוסד המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה". בשלב שאלות ההבהרה התבקש משרד התחבורה לאפשר להציג תואר אקדמאי ראשון ממוסד מחו"ל אשר קיבל אישור שקילות ממשרד החינוך (שאלה 13). תשובת המשרד היתה כי "ניתן להציג תואר אקדמאי מחו"ל כל עוד יצורף אישור שקילות מהמועצה להשכלה גבוהה". ריבה צירפה להצעתה אישור מאת המל"ג מיום 20.7.98. לפי אישור זה התואר במנהל עסקים של מר בורמיל (מנהל התפעול המוצע על ידי ריבה) ניתן על ידי שלוחה של אוניברסיטת דרבי, הפועלת בישראל מכח רישיון שניתן לה על ידי המל"ג. סיסטם וטלדור טענו כי אין מדובר באישור שקילות כנדרש בסעיף 5.2.1 (בצירוף למענה לשאלת ההבהרה 13). הוועדה פנתה לגב' אתי נעים, ממונה תחום מעקב, בקרה ורישוי, האגף האקדמי, במל"ג וביקשה מענה לשאלה הבאה:

    בהתאם לתנאי הסף ולתעודה שצורפה להצעה, מתבקשת המועצה להשכלה גבוהה ליתן תשובתה האם תואר ראשון מאוניברסיטת דרבי מנובמבר 2000, הנו תואר המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה כן או לא (ההדגשה הוסרה – ד' ח').

    גב' נעים השיבה לוועדה כלהלן:

    מוסדות שהם שלוחות של מוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל אינם מוסדות ישראליים מוכרים להשכלה גבוהה על ידי המועצה להשכלה גבוהה והתארים שמוענקים ללומדים בהם בתום לימודיהם הם תארים אקדמיים של מוסדות האם בחו"ל ואינם תארים אקדמיים ישראליים מוכרים.

    אין בהענקת הרישיון לשלוחות משום הכרה של המועצה להשכלה גבוהה בשלוחה כמוסד להשכלה גבוהה או משום הסכמתה להעניק תארים מוכרים כמשמעותם בחוק המועצה להשכלה גבוהה. הכרה בלימודים בשלוחות לצורך לימודי המשך במוסד ישראלי להשכלה גבוהה הנם בתחום סמכותו של המוסד הישראלי (ההדגשה הוסרה – ד' ח').

73. תשובה זו של המל"ג הובאה לידיעת ריבה קודם לשימוע אשר נערך לה בעניין. בשימוע טענה ריבה כי נפלה טעות בניסוח תנאי הסף של המכרז, שכן על פי שאלת ההבהרה יש צורך באישור שקילות של המל"ג, אולם, המל"ג אינו מעניק אישור שכזה. כן טענה ריבה כי שעה שצירפה את האישור להצעתה האמינה כי הוא האישור אותו דרשה הוועדה. במהלך השימוע הסכים עו"ד קולס-גלנטי כי "תנאי הסף שנקבע – הוא תנאי סף, הבאת האישור של המל"ג – אין כזה דבר"; הגם שהוסיף: "לא אומר שהתנאי שגוי אלא הדרישה בתנאי סף סעיף 521 'בעל תואר אקדמאי ראשון לפחות המוכר על ידי המל"ג' הוא אפשרי והוא קיים אבל לא לתארים מחו"ל כפי שאתה אומר" (פרוטוקול השימוע, עמ' 7). כמו כן, בשימוע נשאל ב"כ ריבה מדוע זו לא פנתה למל"ג בשאלה בדבר קיומו של האישור. לכך ענה עורך הדין של ריבה, כי לא ניתן לצפות ממציע לעשות כן (פרוטוקול השימוע, עמ' 25-26). הוועדה החליטה לפסול את הצעתה של ריבה בהחלטה מנומקת שלשונה כלהלן:

    א. תוארו היחיד של מר משה בורמיל הנו תואר ראשון במנהל עסקים מאוניברסיטת דרבי מחודש נובמבר 2000.

    ב. להצעה לא צורף אישור שקילות מהמל"ג כנדרש בתשובה לשאלת הבהרה מיום 23.7.14.

    ד. לעמדת ריבה, היא מעולם לא פנתה למועצה להשכלה גבוהה להמצאת המסמך חרף הדרישה בתשובה לשאלה 13 (וחרף פניית הוועדה אליה באוקטובר 2013 בנוגע למכרז 17/12(מדובר במכרז שבוטל על ידי הוועדה – ד' ח')).

    ה. על פי סעיף 24.31 למפרט המכרז: 'על המציע להקפיד ולבדוק את הצעתו ולוודא כי היא ממלאת וכוללת את כל המסמכים התומכים בעמידתו בדרישות המכרז לרבות תנאי הסף ולצורך מתן ניקוד איכות כאמור במסמך זה, וכן את הערבות להצעה הנזכרת לעיל כחלק בלתי נפרד מהצעתו למכרז'.

    ו. על פי פנייתה של הוועדה למל"ג ביום 08.02.2015 אין המועצה מכירה כלל בתארים מחו"ל.

    ז. ככל שתתעלם הוועדה מהדרישה שנקבעה על ידה בתשובה לשאלה 13, הרי שעלולה להישמע טענה של פגיעה בשוויון שבין ריבה לבין מציעים פוטנציאליים.

    ח. עיקרון השוויון הנו עיקרון על בדיני מכרזים, שאף גובר על השגת יעילות כלכלית מירבית (עע"ם 5949/07 אמישרגז – גז טבעי בע"מ נ' פז-גז (1993) בע"מ [פורסם בנבו]).

    ט. 7 מתוך 8 ההצעות קיימו תנאי סף 5.2.1.

    י. הוועדה אינה סבורה כי בשל חוסר בהירות, לכאורה, בתנאי סף 5.2.1, עלולה הייתה להיווצר תקלה שתפגום בעיקרון השיוויון, אך גם אם כן הרי שביטול המכרז בשל מחדלה של ריבה ו/או טעותה של הוועדה שהסתברה בדיעבד, אינו אקט מידתי בנסיבות העניין, בהם נחתם חוזה התקשרות עם שני זוכים ביום 25.12.14 והחלה העבודה הלכה למעשה ביום 1.2.15. יפים דברים אלו גם לחלופה השנייה של תיקון תנאי המכרז תוך פניה למציעים.

    יא. טעותה של הוועדה אינו בא לרפא את מחדלה של ריבה עצמה למסמך שנדרשה לו במסמכי המכרז, באופן שאינו משתמע לשני פנים. חלף פניה למל"ג פנתה החברה לדרבי וזאת בניגוד לסעיף 8 לתצהירו של מר משה בורמיל, לפיו 'לו ריבה הייתה יודעת שצריך דווקא אישור שקילות של האגף להערכת תארים ודיפלומות במשרד החינוך וכך אכן היה נדרש בתנאי הסף של המכרז, הייתי סר לאגף זה ומוציא את האישור כפי שהוצאתי אותו בנקל לאחר מכן'.

    שעה שריבה יחזקאל ושות' בע"מ לא מקיימת תנאי סף 5.2.1 הוחלט על פסילת הצעה וזאת לפי סעיף 5 רישא ו-24.38 למפרט המכרז.

74. בעתירתה חזרה ריבה על טענותיה לפיהן אין לפסול הצעתה. טלדור סמכה ידיה על ההחלטה ובנוסף הפנתה את בית המשפט לכך שריבה צירפה להצעתה אישור שקילות שניתן על ידי משרד החינוך, באשר לתוארו של מר מרקוביץ' (מנהל התפעול המוצע על ידי ריבה). אישור זה, משמש לטענתה כהוכחה שריבה ידעה שאין היא מגישה את המסמך הנדרש, בקשר לתוארו של מר בורמיל. בתשובתו העיר משרד התחבורה כי עת שקל את מכלול השיקולים אליו הגיע בהסדר חשב שיש להשיב את הדיון בדבר לוועדה. ברם משזה לא קיבל תוקף, טען כי אין בטעות הוועדה כדי לרפא את מחדלה של ריבה. כן טען המשרד שיש באישור הצעתה של ריבה כדי לפגוע במציעים פוטנציאלים.

75. ההקפדה על קיום תנאי הסף, וחובות ההגינות והשוויון, מחייבות את עורך המכרז לוודא כי תנאי הסף ינוסחו באופן מדויק וממצה. אם הוא אינו פועל כך, יש במעשיו לגרום לנזק כלכלי ולבזבוז זמן של המציעים, בתי המשפט ועורך המכרז עצמו (בר"מ 8163/09 דחס מנוף ושירותים אשקלון (1979) בע"מ נ' משרד הביטחון (4.11.09), פסקה 11(ב)). אמנם ידוע שכאשר מציע במכרז מודע לכך שקיים פגם בתנאיו, עליו להודיע על כך בעוד מועד, ולא להעלותו רק לאחר שהפסיד במכרז (ראו לדוגמא ע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ נ' משרד הביטחון, נא(5) 643, עמ' 646). אולם האמור רלוונטי רק כאשר אי הבהירות נלמדת מתנאי המכרז ולא כאשר היא מתבררת בדיעבד (עת"מ (חי') 53007-03-14 בזק בינלאומי בע"מ נ' מרכז רפואי רמב"ם חיפה (26.4.14), פסקה 28).

76. לדבריה, ריבה לא היתה מודעת לכך שהאישור אותו מסרה אינו עולה בקנה אחד עם דרישות הוועדה עד שהמציעות האחרות העלו טענה זו. לעניין זה לא ראיתי את אישור השקילות שניתן למר ברקוביץ', כהוכחה. נהפוך הוא. אישורו של מר ברקוביץ' גם הוא לא עונה על תנאי 5.2.1 (לאחר המענה לשאלת ההבהרה 13), שכן למרות שמדובר באישור שקילות, לא מדובר באישור שקילות של המל"ג – אישור שאינו קיים. עוד אציין כי עד שהוצפה הבעיה באשר לדרישת אישור השקילות על ידי המציעות האחרות, גם הוועדה לא ראתה בעיה באישור אותו צירפה ריבה, ובהחלטתה השניה היא אף העלתה את ניקוד הצעתה של ריבה נוכח היות מר בורמיל בעל תואר במנהל עסקים (פרוטוקול הדיון, עמ' 10). משכך, מקבל אני את גרסתה של ריבה לפיה גם אם טעתה בצירוף אישור רישיון אוניברסיטת דרבי שניתן על ידי המל"ג, עשתה כן בתום לב, וללא כוונה תכססנית לרמות את הוועדה (השוו: עע"מ 8696/10 שערי ריבית בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (6.9.11), פסקה 9). סבורני כי לא היה מקום כלל לטענות באשר לתום ליבה של ריבה נוכח השגגה שנפלה במסמכי המכרז (עת"מ (ת"א) 2452/09 קל בניין בע"מ נ' מ.ע.צ. – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (5.11.09), תחת הכותרת "5. פגם בהצעה שמקורו בפגם במסמכי המכרז"), ושוכנעתי כי אין לזקוף לרעתה של ריבה את הטעות בניסוח מענה משרד התחבורה לשאלת ההבהרה 13.

77. כאמור, לא נעלם מעיני טיעונו של משרד התחבורה באשר למציעים פוטנציאלים. ברם, אם אכן לא ניגש למכרז איזה מציע פוטנציאלי מאחר שחשב כי עליו להגיש אישור שקילות של המל"ג, שעה שאישור זה אינו קיים כלל, יש להטיל נטל זה לפתחו של משרד התחבורה, ולא של ריבה. כמו כן, הדרישה לאישור שקילות של המל"ג, היא בעיקרה דרישה טכנית, שנועדה להבטיח כי למנהל הפרויקט יהיה תואר ראשון ברמה הנדרשת. למר בורמיל יש תואר כזה, כפי שמעיד אישור השקילות ממשרד החינוך אותו צירף בנספחי העתירה. משכך, פסילת הצעתה של ריבה בנימוק שאינה עומדת בתנאי שאין אפשרות לקיימו – אינה יכולה לעמוד.

    סעיף 33.2 במכרז – האם הצעת טלדור נגועה בניגוד העניינים

78. העותרות טענו כי הצעתה של טלדור נגועה בניגוד עניינים, שכן היא מעניקה, באמצעות חברת הבת שלה, שירותים לחברת דן. זאת בזמן שכזוכה במכרז תיאלץ טלדור לבקר את פעילות חברת דן. נושא זה נבחן על ידי הוועדה כבר ביום 6.10.14, אז החליטה הוועדה לאשר את הצעת טלדור. יו"ר הוועדה ציין כי אם טלדור תזכה במכרז באזור א' (בו כביכול יש לה ניגוד עניינים), היא תפסיק את עבודתה עם חברת דן; וכי ככל שתזכה באזור ב', הרי גם כך אין חשש לניגוד עניינים (פרוטוקול הדיון, עמ' 3). בדיון הוועדה מיום 7.12.14 חודד הנושא והובהר לוועדה כי מדובר במתן שירותים של חברת הבת של טלדור לחברת בת של דן, בקשר עם פרויקט המטרונית. נוכח זאת חזרה הוועדה על החלטתה הקודמת כי אין כאן ניגוד עניינים. כך גם עשתה הוועדה בדיון הקצרצר שנערך בעניין ביום 1.3.15. העותרות שבות עתה על טענותיהן. טלדור הגיבה באומרה שהיא חלק מאשכול חברות העוסק בתחומים שונים, ובהם: מחשוב, אחסון ואבטחת מידע, תקשורת וטלפוניה, וזאת לצד פרויקטים של ניהול ובקרה. במסגרת זו, חברת בת של טלדור מבצעת עבודות בתחום המחשוב החל משנת 2010 עבור פרויקט המטרונית בחיפה המופעל על ידי חברה בת של דן.

79. בעע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ) (11.2.08) (להלן – עע"מ דגש סחר חוץ), נדונה שאלת ניגוד העניינים של מציעה במכרז. שם הבחינה כב' השופטת פרוקצ'יה בין הרובד החיצוני למכרז – העוסק בחובות הרשות הציבורית, ובהתנהלותה כבעלת המכרז, המחיל את עקרונות ההגינות, השוויון, הסבירות ותום הלב בעריכת המכרז, לבין הרובד הפנימי – המהווה את ההסדרים הפנימיים של המכרז (שם, פסקה 34). במישור החיצוני, נקבע שם, כי האיסור על ניגוד העניינים הוא מניעתי ולא תוצאתי, שכן תפקידו למנוע אירוע בטרם התרחש. קרי, האיסור נועד למנוע חשש לניגוד עניינים. אין צורך בהתממשות ניגוד העניינים, די בהוכחת חשש סביר כי כזה ייתכן (שם, פסקה 38; ראו גם עת"מ (י-ם) 51901-12-11 מ.ג.ע.ר. – מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות האכיפה והגבייה (16.1.12), פסקאות 11-12). יודגש, כי אין די בחשש תיאורטי רחוק ודחוק של ניגוד עניינים כדי להביא לפסילת הצעה (עת"מ (י-ם) 34509-01-13 מ.ג.ע.ר. – מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות האכיפה והגבייה (13.2.13), פסקה 7). כמו כן, האיסור על ניגוד עניינים אינו מוחלט ויש לשקול אפשרות של עיצוב מגבלות שונות שתפחתנה את החשש לניגוד עניינים, והכל בהתאם לנסיבות המקרה (עע"מ דגש סחר חוץ, פסקה 39; וראו גם עע"מ 7080/10 מ.ג.ע.ר. מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (28.512), פסקה 12). יפים לכאן דבריה של השופטת פרוקצ'יה, כלהלן:

    ההתמודדות עם טענה של ניגוד עניינים בשירות הציבורי מצריכה, תחילה, לאפיין את נקודות המגע בתחום פעולתו של הגורם הציבורי, העלולות ליצור חיכוך וניגוד בין האינטרס הציבורי לאינטרס הזר. במסגרת זו, יש ליתן את הדעת על מהות הנושאים שמתקיימים לגביהם ניגודי עניינים פוטנציאלים, על מידת האינטנסיביות של הניגודים ועוצמתם. בשלב השני, באם מתגלים ניגודי עניינים אפשריים המעלים חשש כאמור, יש לבחון האם סביר להטיל מגבלות על נושא התפקיד הציבורי... (עע"מ דגש סחר חוץ, פסקה 39).

80. ובחזרה לענייננו, ההוראה האוסרת על ניגוד עניינים והרלוונטית במקרה דנן הוא סעיף 33.2, הקובע כלהלן:

    המציע מצהיר בזאת כי הוא ו/או מי מהמועסקים על ידו ו/או מי מטעמו, אינו נותן כל יעוץ/שירות המבוקרות במסגרת מכרז זה, ו/או אינו מבצע כל עבודה ביו במשירין ובין בעקיפין, המבוקרת במסגרת מכרז זה, עבור מפעילי תחבורה ציבורית לרבות באמצעות חברות בת ו/או אם. כן מצהיר המציע בזאת כי הוא ו/או מי מהמועסקים על-ידו ו/או מי מטעמו, אינו נותן כל יעוץ/שירות ו/או אינו מבצע כל עבודה בין במישרין ובין בעקיפין עבור המשרד או מי מטעמו במסגרת אכיפה מנהלית על מפעילי תחבורה ציבורית.

    השירותים מושא המכרז מוגדרים בסעיף 7.1: הקמת והפעלת "...מערך בקרה על מפעילי התחבורה הציבורית באוטובוסים לצורך וידוא עמידתם בתנאי מערך ההסכמים וההתחיבויות מול המשרד ותוך התייחסות לרמת השירות לנוסע...". משמעות האמור היא כי טלדור, אשר חברת בת שלה מספקת לחברת הבת של דן עבודות מחשוב הנוגעים למטרונית, אינה מעניקה לה במישרין שירות אשר יבוקר על ידיה (או על ידי מציע אחר) במסגרת מכרז זה. אציין כי לא הצלחתי לשלות מטיעוני הצדדים מה משמעות "עבודות המחשוב" אותן מספקת טלדור למטרונית, ונכון אני לקבל כי ככל שמדובר בעבודות מחשוב באוטובוסים, המהווים חלק מחוויית הנסיעה (כדוגמת שילוט אלקטרוני של התחנות), ייתכן כי אכן מדובר בעבודות המבוצעות בעקיפין על ידי טלדור עבור מפעיל תחבורה ציבורית. ברם, משהחליטה הוועדה כי טלדור לא תספק את השירותים נשוא המכרז אם תזכה באזור א', אלא אם תסיים חברת הבת שלה את התקשרותה עם חברת הבת של דן, דומני כי החשש לניגוד עניינים נרפא. זאת משום שרק אזור א' כולל את פעילות האוטובוסים של חברת דן ושל החברה המפעילה את המטרונית. משכך, אין אפילו חשש עקיף לפיו חברת דן עלולה להפעיל לחץ על טלדור, באמצעות החברות הבנות של שתיהן, כדי שזו תערוך ביקורת שתיטיב עמה, שכן היא אינה פועלת באזור ב'.

    חילוט ערבותה של ריבה

81. לטענת משרד התחבורה, לא יכולה להיות מחלוקת שריבה מסרה לוועדה מידע מהותי בלתי מדויק ואף מטעה, שכן הצעתה נסמכה על המצג לפיו מר בורמיל בעל תואר ראשון המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה באופן המקיים את דרישת תנאי 5.2.1. עוד טען המשרד, כי לא יכולה להיות מחלוקת שהיה במידע המהותי והבלתי מדויק אותו מסרה ריבה כדי להכשיל את עבודת הוועדה, וזאת בניגוד לדרישות המכרז, כלהלן:

    18.6 משרד התחבורה והבטיחות בדרכים יהיה רשאי לחלט ערבות זו, כולה או חלקה, בהתאם לשיקול דעתו, בכל מקרה בו הזוכה חזר בו מהצעתו או שהוא לא עמד באיזו מהתחייבויותיו בהתאם להצעתו ו/או בהתאם לתנאי המכרז, ו/או נהג שלא בתום לב לרבות מסירת פרט שקרי/מטעה. יובהר כי אין בחילוט הערבות בכדי לגרוע מכל סעד אחר שלו זכאי המשרד. ערבות זו תוחזר לזוכה במכרז במועד ההתקשרות בחוזה עמו ולאחר שהפקיד את הערבות המפורטת בסעיף 19.1.

82. ריבה טענה מנגד, כי משביקשה הוועדה אישור שאינו קיים, אין לפסול את הצעתה משום שנכשלה לעמוד בתנאי, שלא ניתן לעמוד בו. לשיטתה, לא ניתן לבוא אליה בטענות על כך שלא פנתה למל"ג לבקש אישור אחר מזה אשר היה בידי מר בורמיל, ואשר ריבה חשבה כי הוא האישור הנדרש.

83. אינני חושב כי עליי להרחיב בדברים, מעבר לאמור בפרק דלעיל שכותרתו "סעיף 5.2.1 – ניסיון מנהל הפרויקט של ריבה". אכן, ריבה לא יכולה היתה לעמוד בתנאי המכרז 5.2.1 (לאחר הבהרתו), שכן האישור שהתבקש שם אינו קיים. כן שוכנעתי כי ריבה האמינה בתום לב, עת מסרה את האישור שהיה קיים בידיה, שזה האישור הנדרש. מתקשה אני לראות במסירת האישור האמור כמסירת "פרט שקרי או מטעה", שכן המסמך היה בפני הוועדה, ואין לה על מי להלין אלא על עצמה שלא בחנה אותו, שעה שהגישה ריבה את הצעתה.

84. משכך אני מבטל את החלטת ועדת המכרזים לחלט את מחצית ערבותה של ריבה.

     

    סיכום

85. מעבר לאמור לא ראיתי מקום להתערב בהחלטות הוועדה או להכריע בטענות הנוספות שהועלו על ידי הצדדים.

86. תוצאת המפורט לעיל הנה כי:

    1. מבוטלת החלטת ועדת המכרזים, לפיה לא צריכה היתה לדון בטענות סיסטם הנוגעות לניקוד הצעתה. על הוועדה להתכנס ולדון בטענות אלו.

    2. על ועדת המכרזים לנמק את החלטתה לפיה פרויקט בקרת צרכנות המים של מגער עונה על דרישת הניסיון ב"בקרת שטח" (כאמור בסעיף 5.1.5.1), או ליתן החלטה חדשה בעניין.

    3. מבוטלת החלטת ועדת המכרזים באשר לעמידת מנהל התפעול של טלדור בתנאי הסף של המכרז, והדיון בשאלה זו מושב אל הוועדה לקבלת החלטה חדשה בדבר.

    4. מבוטלת החלטת הוועדה לחלט מחצית מערבותה של ריבה.

87. פועל יוצא של האמור הינו, כי מבוטלת זכייתן של טלדור ומגער במכרז. עם זאת, ולמניעת ספק, מובהר בזה כי אין בכך לקבוע כי לאחר שתדון הוועדה בסוגיות הנקובות לעיל, תהא מנועה הוועדה מלהחליט פעם נוספת כי הצעותיהן של השתיים הן הזוכות במכרז.

88. מאחר שכינוס הוועדה, דיון בה ומתן החלטה חדשה עלול לקחת זמן, ועל מנת שלא ייווצר ריק בו שירותי הבקרה לא יוענקו, אני קובע כי ההתקשרות בין טלדור, מגער ומשרד התחבורה תעמוד בעינה עד ליום 1.2.16 (שנה מיום תחילת מתן את השירותים למשרד התחבורה).

89. משרד התחבורה, טלדור ומגער ישלמו, כל אחד, הוצאות בסך 15,000 ₪, לריבה, וכן ישלמו, כל אחד מהם, הוצאות בסך 15,000 ש"ח לסיסטם.

    המזכירות תמציא בדחיפות פסק דין זה לצדדים.

    ניתן היום, ז' חשוון תשע"ו, 20 אוקטובר 2015, בהיעדר הצדדים.