בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד חגית שפיצר

השופט נ' הנדל:

1. תיק זה מצוי בצומת המשולש של המשפט המינהלי, המשפט האזרחי, ודיני ההתיישנות.

2. רשות מינהלית רשאית לנקוט בשני סוגי הליכים לשם גביית חובות מסוימים – הליך מינהלי (כגון משלוח התראות או עיקול נכסים על ידי הרשות) והליך אזרחי (כגון הגשת תובענה בבית המשפט בסדר דין מקוצר ובקשת סעדים שונים). השאלה שלפתחנו היא האם הליכי גבייה מינהליים שננקטו על ידי רשות מינהלית – ובענייננו הליכים לגביית חובות ארנונה שננקטו על ידי עירייה – עוצרים את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי, שננקט על ידי הרשות המינהלית לשם גביית החוב.

          ערכאות קמא קבעו כי הליכי גבייה מינהליים של חוב הארנונה אינם עוצרים את מרוץ ההתיישנות לעניין הגשת תובענה אזרחית בשל החוב: בית משפט השלום בירושלים (ת"א 20237-01-15, כבוד השופט א' נחלון) דחה על הסף את תביעת המבקשת (להלן: העירייה) נגד המשיב מחמת התיישנות. בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 55698-06-15, כבוד השופטת ש' רנר) דחה את הערעור על פסק הדין מאותם טעמים. לפנינו מונחת בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה.

א. רקע וטענות הצדדים

3. ברקע – סכסוך סביב חוב ארנונה בגובה של כ-106,000 ש"ח, שנוצר בין השנים 2008-2000. בשנת 2015 הגישה העיריה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום, במסגרתה ביקשה לחייב את המשיב בתשלום החוב. המשיב, שאינו מיוצג בהליכים, הגיש בקשת רשות להתגונן. הוא טען, בין היתר, להתיישנות החוב, שכן חלפו למעלה מ-15 שנים מיום התגבשותו עבור השנה הראשונה, שנת 2000, ולמעלה משבע שנים ממועד התגבשותו ביחס לשנה האחרונה, בתחילת שנת 2008. העירייה טענה בתשובתה לבקשה כי התביעה לא התיישנה מפני שלאורך השנים ננקטו הליכי גבייה מינהליים, אשר לשיטתה עצרו את מרוץ ההתיישנות.

           בית משפט השלום דחה כאמור את תביעת העירייה לנוכח התיישנות החוב. נפסק כי אין בהליכי גבייה מינהליים אותם נוקטת רשות, לצורך גביית חוב, כדי להשפיע על מרוץ ההתיישנות לעניין הגשת תובענה אזרחית בגין אותו החוב. בנמקו את הכרעתו התייחס בית משפט השלום להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות, או: החוק), ובעיקר להוראת סעיף 15 לחוק, הנוגעת להשעיית מרוץ ההתיישנות במקרה של תובענה שנדחתה. בהתייחס ללשון סעיף 15, קבע בית משפט השלום כי הליך שבכוחו להשעות את מרוץ ההתיישנות, בהתקיים תנאי הסעיף, הינו "תובענה" – המוגדרת בסעיף 1 לחוק כ"הליך אזרחי לפני בית משפט" – ולא הליך גבייה מינהלי שנוקטת רשות מינהלית. בית משפט השלום התייחס בפסק דינו המנומק לתכלית הוראת סעיף 15 לחוק, כמו גם לטעמים שביסוד מוסד ההתיישנות ולשיקולי מדיניות נוספים – וקבע כי אף אלה תומכים במסקנה שאין בכוחו של הליך גבייה מינהלי לעצור את מרוץ ההתיישנות. בפרט, הוסבר כי עצירת מרוץ ההתיישנות בשל הליכי גבייה מינהליים עשויה להוביל לחוסר בהירות רב בנוגע למועד התיישנות התובענה, ומכאן לריבוי התדיינויות בסוגיה; וכן ליצור הבחנה בלתי מוצדקת בין רשות מינהלית לבין תובעים אחרים לעניין הגשת תובענות, תוך מתן יתרון מהותי לרשות.

           בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה העירייה על פסק הדין. בתוך כך, נדחתה הפרשנות שביקשה העירייה להעניק לפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פ''ד סד(1) 215 (2010) (להלן: עניין נסייר). בית משפט קמא קבע כי לא ניתן לגזור מהלכת נסייר מסקנה לפיה הליכי גבייה מינהליים והליכים אזרחיים חד הם לצרכי חוק ההתיישנות; והדגיש כי בהלכת נסייר לא נקבע מפורשות כי את הביטוי "תובענה" ניתן לפרש ככולל גם הליכי גבייה מינהליים. עוד הודגש, ביחס לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, כי הסעיף עוסק, כפי שמעידה כותרתו, ב"תובענה שנדחתה", וקובע כי לא תבוא במניין ההתיישנות מסגרת זמן תחומה – בין הגשת התובענה לבין דחייתה – אשר משכה אינו בשליטת התובע. הליכי גבייה מינהליים מנגד, אינם מתאפיינים במסגרת זמן מתוחמת שכזו, שכן הרשות היא ששולטת במשך הזמן שבמהלכו יינקטו הליכי הגבייה, בתדירותם ובעוצמתם. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי המסקנה לפיה הליכי גבייה מינהליים לא ישפיעו על מרוץ ההתיישנות בהליך האזרחי, עולה בקנה אחד אף עם הטעמים שביסוד מוסד ההתיישנות – ובהם הצורך בוודאות ויציבות – שכן יש בה כדי לתמרץ את הרשות לפעול במהירות ובשקדנות הראויה לגביית חובותיה. עוד עמד בית המשפט המחוזי על קיומן של פסיקות סותרות בסוגיה בקרב הערכאות הדיוניות.

4. בלב בקשת העירייה המונחת לפנינו, ניצבת הטענה שהליכי גבייה מינהליים עוצרים את מרוץ ההתיישנות לעניין הגשת תובענה אזרחית בפני בית משפט. לשיטתה, מסקנה זו עולה בקנה אחד הן עם פסיקת בית משפט זה והן עם פסיקות שונות בערכאות הדיוניות. העירייה טוענת כי בהלכת נסייר הנזכרת לעיל נקבע שהמונח "תובענה" בסעיף 2 לחוק ההתיישנות כולל גם הליכי גבייה מינהליים. בהתאם, הואיל ועל פרשנות החוק להיות אחידה והרמונית – אף את מונח "תובענה" בסעיף 15 לחוק יש לפרש לשיטתה ככולל הליכי גבייה מינהליים. עוד הפנתה העירייה לפסיקת בית משפט זה בעניין סלומון, בגדרו נכתב כי פעולות גבייה מינהלית שהובאו לידיעת החייב, יקימו חזקה בדבר איפוס מרוץ ההתיישנות (עע"מ 8832/12 ‏עיריית חיפה נ' סלומון בע"מ (15.4.2015) (להלן: עניין סלומון), פסקאות 21, 28 ו-52 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס).

           לצד האמור, הוסיפה העירייה וטענה כי תכליותיו של סעיף 15 לחוק, כמו גם תכליות מוסד ההתיישנות בכללותו, מצדיקות את עמדתה. כך למשל, לשיטתה אין הצדקה להבחין בין תובענה בפני בית משפט לבין הליך גבייה מינהלי לעניין עצירת מרוץ ההתיישנות, שכן שני ההליכים מבהירים לנתבע את מאזן חובותיו מול הרשות – ומאפשרים לו ודאות ביחס למצב זכויותיו וחובותיו. העירייה הדגישה כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. משכך – ובהינתן פסיקות סותרות בסוגיה בקרב הערכאות הדיוניות – קיימת לטענתה הצדקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.