פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת דגית ויסמן ונציגי הציבור גב' אורית הרצוג ומר אסי מזרחי; ב"ל 36999-12-16), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לקבלת קצבת תלויים בגין פטירת בעלה המנוח מר פלוני ז"ל (להלן: המנוח).

   תשתית עובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. המנוח עבד משך שנים רבות (בין השנים 1972-1998) ככבאי, ובמסגרת זו נחשף חשיפה תעסוקתית לעשן ותוצרי שריפות. בשנת 2013 הגיש תביעה למשיב - המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) - והוכר על ידו כנפגע עבודה, כאשר הליקוי שהוכר הוא מחלת COPD ובגינה נקבעו לו אחוזי נכות על ידי ועדה רפואית.

3. ביום 4.8.14 נפטר המנוח, כאשר לטענת המערערת יש קשר סיבתי בין פטירתו לבין הפגיעה בעבודה ובהתאם היא זכאית לקצבת תלויים. בהסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו על השאלות הרפואיות הכרוכות בכך.

4. המומחה, ד"ר שבתאי ורסנו, מומחה ריאות, קבע בחוות דעתו הראשונה כי המנוח סבל משלל מחלות קשות שבכל אחת מהן היה פוטנציאל לסיכון חיים; כי לא הומצאו לו מסמכים המאפשרים לקבוע את חומרת מחלת ה-COPD שהוכרה כאמור כפגיעה בעבודה; וכי להערכתו (בהתאם למסמכים שהומצאו לו נכון לאותה עת) "הסיבה העיקרית המיידית שהובילה לאירוע זה, שהסתיים בפטירתו תוך פחות מ-48 שעות היתה בסבירות גבוהה אירוע לבבי חריף ו/או אירוע תסחיפי חמור לריאות...".

5. בחוות דעת נוספת, לאחר קבלת תיעוד רפואי נוסף, ציין המומחה כי פטירת המנוח נגרמה להערכתו בין בשל מחלת הלב הקשה בה לקה ובין בשל מחלת הריאות החסימתית (ה-COPD) שכללה להערכתו - על סמך ניתוח בדיקות שנערכו למנוח - גם מרכיב אסתמטי. המומחה הסביר כי לא סביר שמחלת COPD בחומרה בינונית תגרום למוות פתאומי, אך "מחלת האסתמה כן יכולה לגרום להתקף חריף עד כדי חנק ומוות פתאומי תוך זמן קצר". המומחה העריך כי הסבירות לכל אחד מהתרחישים (פטירה ממחלת הלב או ממחלת הריאות המשולבת) "פחות או יותר שווה", ולכן "אם בית הדין יקבל את דעתי כי התובע סבל משילוב של אסתמה ו-COPD, ולא רק מ-COPD כפי שקבעה ועדת המל"ל... הרי שתרומתה של מחלת הריאות המשולבת לפטירתו הינה לדעתי משמעותית (מעל 20%)". מאידך אם ייקבע שמחלת המערער הייתה COPD בלבד, הרי שהשפעתה על פטירתו נמוכה מ-20%. בתשובות נוספות התייחס המומחה לחוות דעת מטעם הצדדים, ולא שינה את דעתו.

6. בית הדין האזורי, על בסיס חוות דעתו של ד"ר ורסנו, החליט לדחות את התביעה. בית הדין קבע כי הנחת היסוד היא ההכרה החלוטה במנוח כנפגע עבודה בקשר למחלת ה-COPD בלבד, וסבר שאין הצדקה לברר במסגרת ההליך שבפניו את אפשרות ההכרה במחלות נוספות לרבות אסתמה. על בסיס קביעה זו, ולאור האמור בחוות דעתו של המומחה לפיה השפעת מחלת ה-COPD על פטירת המנוח - ככל שאינה משולבת באסתמה - נמוכה מ-20%, נדחתה כאמור התביעה ללא צו להוצאות.

   השתלשלות ההליכים בערעור

7. בתום הדיון הראשון בפני המותב צוינו מפי בית הדין הדברים הבאים:

   "מחוות דעתו של ד"ר ורסנו עולה כי קיימת אפשרות סבירה שפטירתו של המנוח נגרמה משילוב של COPD ושל אסטמה. לגבי ה-COPD קיימת הכרה מפורשת של פקיד התביעות לכך שמדובר במחלה שנגרמה כתוצאה מעבודתו של המנוח, בעוד שלגבי אסטמה אין קביעה כזו, אך גם אין שלילה של הקשר בינה לבין העבודה.

    

   לפיכך ובהתחשב בכך שלצורך הגשת תביעה לקצבת תלויים אין צורך להסתמך בהכרח על מחלה שכבר הוכרה בחייו של המנוח, נראה שבשלב זה יש לבדוק - תחילה במוסד ובהמשך בבית הדין האזורי ככל שיש צורך - האם המנוח אכן סבל מאסטמה או מרכיב אסמטי במחלת ה-COPD וככל שכן האם היה לכך קשר לעבודה (לרבות ככל שיידרש באמצעות בירור עובדתי של תנאי העבודה). ככל שכן, אזי לפי חוות דעתו של ד"ר ורסנו יש להכיר בזכאות לקצבת תלויים".

    

8. המערערת נתנה הסכמתה להצעת בית הדין אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, ומשכך נקבע דיון נוסף בפני המותב. בסיומו הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הפניית שאלות ההבהרה הבאות (שנוסחו על ידם) לד"ר ורסנו:

   • בחוות דעתך ציינת שהמנוח סבל ממחלת ריאות חסימתית שכללה גם מרכיב אסתמטי. בהתבסס על התשתית העובדתית שהועברה/תועבר אליך, האם לגישתך קיימת סבירות של 50% ומעלה לקשר סיבתי בהשפעה זו או אחרת בין עבודתו וחשיפתו של המנוח, לבין המרכיב האסתמטי, או בין מחלת ה-COPD שהוכרה כפגיעה בעבודה, לבין המרכיב האסתמטי?

   • ככל שתשובתך חיובית, האם השפעת העבודה על המרכיב האסתמטי ו/או השפעת ה-COPD על המרכיב האסתמטי הינה בשיעור 20% ומעלה?

9. בהמשך להסכמה זו הגישו הצדדים גם רשימת עובדות מוסכמות לצורך העברתה למומחה, כדלקמן:

   • המנוח עבד באיגוד ערים אזור פתח-תקווה שירותי כבאות, משנת 1972 ועד ליציאתו לגמלאות בשנת 1998.

   • המנוח עבד במגוון תפקידים החל מכבאי מבצעי ובשנות עבודתו האחרונות מונה לראש מדור חקירות ומדריך בבית ספר לכבאות.

   • במשך כל תקופת עבודתו עבד ככבאי מבצעי. בחמש שנים אחרונות לעבודתו, עבד גם כחוקר שריפות ומשכך יציאתו לשריפות פחתה.

   • במסגרת עבודתו נחשף המנוח לעשן ממגוון סוגים.

   • התביעה לביטוח לאומי הוגשה בשנת 2013.

   • במהלך עבודתו בכיבוי שריפות עשה המנוח שימוש בציוד מגן ומסכות נשימה בהתאם לציוד ולנהלים שהיו קיימים באותה תקופה כאשר, מטבע הדברים, מדובר בציוד יעיל פחות שההקפדה על השימוש בו הייתה נמוכה יותר.

   • ביום 29.1.17 ועדה רפואית (נפגעי עבודה) דנה במחלת המנוח וקבעה נכות בשיעור של 30% ללא ניכוי גורמי סיכון (מצ"ב פרוטוקול הוועדה).

   • המנוח היה מעשן כמופיע בתיעוד הרפואי.

10. בהתאם להסכמת הצדדים הפנה בית דין זה למומחה את רשימת העובדות המוסכמות כמו גם את השאלות שפורטו בסעיף 8 לעיל. ואלה תשובותיו של ד"ר ורסנו:

    "במקרה הנדון קיים לדעתי קשר סיבתי של החמרת אסתמה בסבירות של 50% ומעלה כתוצאה מחשיפותיו התעסוקתיות ככבאי שעיסוקו היה כרוך משך שנים בכיבוי שריפות. תפקוד הריאות ראשון שהוצג בפניי הינו מ-1998, שנת פרישתו לגמלאות, ובו מודגמת מחלה חסימתית משולבת של COPD ואסתמה, ולכן סביר כי המרכיב האסתמטי היה קיים גם במשך שנות עבודתו הקודמות.

     

    סביר בעיניי כי השפעת העבודה על המרכיב האסתמטי הינה בשיעור של 20%, אך לא יותר, בהינתן העישון הכבד" (ההדגשה במקור).

     

    טענות הצדדים

11. המערערת טוענת כי תשובתו של ד"ר ורסנו מצטרפת לחוות דעתו כפי שניתנה בבית הדין האזורי, ומלמדת כי מחלת האסתמה קשורה גם היא לעבודה (גם אם בדרך של החמרה). לאור זאת, ובהתאם לחוות דעתו, השפעת הפגיעה בעבודה על הפטירה עולה על 20% ומדובר בהשפעה משמעותית בהתאם לדרישות הפסיקה.

12. המוסד טוען כי בהתבסס על תשובותיו של ד"ר ורסנו דין הערעור להידחות. המוסד מסיק מהתשובות כי מחלת האסטמה ממנה סבל המנוח אינה קשורה לעבודתו ורק בהחמרתה ניתן להכיר כקשורה לעבודתו (וגם אז, השפעת העבודה לא עולה על 20% לאור העישון הכבד של המנוח). משכך, ובהתבסס על החלופות האפשריות לפטירת המנוח כפי שהוצגו על ידי המומחה, החלופה המסתברת ביותר היא פטירתו עקב אירוע לבבי חריף ולא מחלת הCOPD.

13. במאמר מוסגר יצוין כי בהתחשב בהסכמת הצדדים להפניית שאלות ההבהרה לד"ר ורסנו בהתבסס על דברי בית הדין שצוטטו בסעיף 7 לעיל, לא מצאנו טעם לפרט את טענותיהם המקוריות בערעור.

    דיון והכרעה

14. לאחר שעיינו בכל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וכי המערערת זכאית לקצבת תלויים בגין פטירת המנוח. להלן יפורטו נימוקינו.

15. סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 קובע כי "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה". לצורך תביעת תלויים יש להוכיח אם כך שלושה יסודות מצטברים: "היסוד הראשון הוא שלמבוטח אירעה "פגיעה בעבודה"; היסוד השני הוא תוצאת מותו של המבוטח; היסוד השלישי הוא שהפגיעה בעבודה "גרמה" למותו, דהיינו - קיום קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מותו של המבוטח" (בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734 (1993)). אשר לקשר הסיבתי הדרוש הובהרו בפסיקה העקרונות הבאים:

    "בשלב הראשון - הוא העיקרי - נבחן עצם קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מות המבוטח. בשלב זה יש צורך להניח תשתית רפואית מספקת המצביעה על כך שמותו של המנוח הוא תולדה ותוצאה מסתברות של פגיעה בעבודה. קיומה של תשתית רפואית שכזו מעבירה את הבחינה אל שלב השני - הוא השלב המשני - בו יש לבחון את מידת השפעת הפגיעה בעבודה על מותו של המבוטח. שלב זה מניח כי מותו של המבוטח לא נגרם "בלעדית" על ידי הפגיעה בעבודה וכי היו מספר גורמים שגרמו למוות שרק אחד מהם הוא הפגיעה בעבודה...

     

    במצב שכזה השאלה היא מה "משקל" הפגיעה בעבודה בין כלל הגורמים האחרים שהביאו למות המבוטח אשר תיצור את הקשר הסיבתי המשפטי הדרוש לצורך זכאות לגמלת תלויים... הנוסחה בדבר קשר סיבתי "משמעותי" אינה אמורה לשקף בהכרח קיומה של סיבה "דומיננטית" או "עיקרית" שהביאה למות המבוטח שמשקלה היחסי עולה על 50% מכלל הסיבות שגרמו למות המבוטח. לעניין זה די בסיבה "משמעותית" שאינה "זניחה" או "מסויימת" שמשקלה עולה על משקל הסיבות האחרות או לפחות שווה להן או שהיא בעלת משקל ניכר בפני עצמה..."

    (עב"ל (ארצי) 654/05 בטי גונן - המוסד לביטוח לאומי (26.12.06); ההדגשה במקור).

16. במקרה שלפנינו, קושי ראשון נבע מכך שסיבת הפטירה המדויקת אינה ידועה. עם זאת כבר נקבע כי "סיבת הפטירה אינה חייבת להיקבע בוודאות אלא די שתיקבע הסיבה הסבירה ביותר לפטירת המנוח, לדעת המומחה" (עב"ל (ארצי) 242/97 מרעי יוסרה - המוסד לביטוח לאומי (4.2.00)). כפי שעולה מתיאור חוות דעת המומחה לעיל, ד"ר ורסנו הצביע על שתי סיבות אפשריות לפטירת המנוח שסבירותן פחות או יותר שווה: האחת מחלת הלב בה לקה, והשנייה מחלת הריאות ממנה סבל, כאשר לפי עמדתו המקצועית המנוח סבל לא רק מ-COPD אלא ממחלת ריאות משולבת שכללה COPD ואסתמה. בהמשך לכך ובהתבסס על כל תיקו הרפואי של המנוח קבע ד"ר ורסנו בשורה התחתונה כי "אם בית הדין יקבל את דעתי כי התובע סבל משילוב של אסתמה ו-COPD, ולא רק מ-COPD כפי שקבעה ועדת המל"ל... הרי שתרומתה של מחלת הריאות המשולבת לפטירתו הינה לדעתי משמעותית (מעל 20%)" - וזו למעשה תשובה משולבת הן ביחס לסיבה המסתברת ביותר לפטירה, הן ביחס לקיומו של קשר סיבתי בינה לבין הפגיעה בעבודה והן ביחס להיות התרומה משמעותית.

17. בית הדין האזורי דחה את התביעה בהתחשב בכך שרק מחלת ה-COPD הוכרה כפגיעה בעבודה בחייו של המנוח, ולא מחלת האסתמה. עם זאת גם לא נשלל הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלת האסתמה, ואין כל הכרח - לצורך קבלת קצבת תלויים - כי הפגיעה בעבודה תוכר ככזו לפני פטירת המבוטח דווקא. משכך, נותר לבחון אם מחלת האסתמה בה לקה המנוח לפי קביעת המומחה קשורה אם לאו לעבודה. כפי שעולה מהפירוט לעיל, הצדדים הגיעו להסכמה עובדתית בקשר לכך ואף הגיעו להסכמה כי המומחה ד"ר ורסנו הוא שיישאל בקשר לכך, כאשר השאלות שהופנו אליו לא חזרו לבחון את סיבת הפטירה או את הקשר בין הפטירה לבין מחלת הריאות, אלא נועדו לבחון אך ורק האם יש להכיר באסתמה כפגיעה בעבודה.

18. השאלות שהופנו לד"ר ורסנו בהתאם להסכמת הצדדים נוסחו לפי שני השלבים המקובלים לצורך הכרה בליקוי כפגיעה בעבודה - ראשית, הופנתה השאלה האם קיימת סבירות העולה על 50% לקשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלת האסתמה (כאשר הצדדים ניסחו את השאלה לפי "50% ומעלה" במקום "למעלה מ-50%" אך מבחינה מהותית זו הייתה כוונתם וכך גם הבין זאת המומחה, והמוסד בהגינותו לא ניסה לטעון אחרת). שנית, בחינת מאזן ההשפעות, היינו האם השפעת תנאי העבודה על מחלת האסתמה היא השפעה משמעותית (20% לפחות). המומחה השיב לשתי השאלות בחיוב בקבעו כי קיים קשר סיבתי וכן קיימת השפעה משמעותית, ואך ציין כי הקשר אינו בין תנאי העבודה לבין היווצרות המחלה אלא לבין החמרתה.

19. בהתאם לפסיקה, "גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים" (בר"ע (ארצי) 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי - יעקב סיטרוק (29.8.13); ראו גם: עב"ל (ארצי) 22598-08-12 שמואל צדוק - המוסד לביטוח לאומי (28.5.13)). עוד נקבע כי "בכל הנוגע למידת ההשפעה של תנאי העבודה על החמרת המחלה לעניין הכרה כפגיעה בעבודה אכן אין שוני בין מקרה של גרימה לבין מקרה של החמרה, ובשניהם נדרש כי מידת ההשפעה תהיה בשיעור של 20%" (עב"ל (ארצי) 55752-02-15 המוסד לביטוח לאומי - דב קמניצקי (12.1.17)). בהתחשב בכך, משמעות תשובתו של המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי הצדדים במסגרת הערעור היא כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלת האסתמה וכי מדובר בגורם שמידת השפעתו תואמת את הנדרש בפסיקה (20% לפחות).

20. לאור תשובה זו, יש לחזור לתשובתו הקודמת של המומחה (שהצדדים לא ביקשו לחזור ולבחון אותה או להפנות אליו שאלות נוספות בקשר אליה) שנגעה כאמור הן לסיבה המסתברת ביותר לפטירה, הן לקיומו של קשר סיבתי בינה לבין הפגיעה בעבודה והן להיותה סיבה משמעותית, ולפיה כאמור לעיל "אם בית הדין יקבל את דעתי כי התובע סבל משילוב של אסתמה ו-COPD... הרי שתרומתה של מחלת הריאות המשולבת לפטירתו הינה לדעתי משמעותית...". כיוון שיש לקבוע, בהתבסס על תשובתו האחרונה של המומחה לשאלות שהופנו בבית דין זה, כי המנוח אכן סבל משילוב של אסתמה ו-COPD וכי שתי המחלות מהוות פגיעה בעבודה, אזי התרומה של מחלת הריאות המשולבת - שכולה כאמור פגיעה בעבודה - לפטירתו היא תרומה משמעותית כדרישת הפסיקה. בכך התקיימו כל התנאים הדרושים להיווצרות הזכאות לקצבת תלויים.

21. סוף דבר - הערעור מתקבל והמערערת זכאית לקצבת תלויים בגין פטירת בעלה המנוח. המוסד יישא בהוצאות המערערת בשתי הערכאות בסך של 7,500 ₪.

     

    ניתן היום, כ"ז סיוון תשפ"ג (16 יוני 2023), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

    סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת, אב"ד		רועי פוליאק, שופט		מיכאל שפיצר, שופט

     

    מר אמיר ירון, נציג ציבור (עובדים)

    מר דן בן-חיים, נציג ציבור (מעסיקים)