כבאי שנחשף לעשן הלך לעולמו – אלמנתו תקבל קצבת תלויים

שופטי בית הדין הארצי קבעו שהאלמנה הוכיחה כי הפגיעה של בעלה בעבודה היא זו שגרמה לבסוף למותו, מה שמזכה אותה בקצבה חודשית מביטוח לאומי

אלמנת כבאי שנפטר שנים רבות לאחר חשיפה לעשן ולתוצרי שריפה הוכרה כזכאית לקצבת תלויים מהביטוח הלאומי – כך נקבע לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה. השופטים סיגל דוידוב-מוטולה, רועי פוליאק ומיכאל שפיצר קיבלו ערעור שהגישה האלמנה על פסיקה שדחתה את תביעתה, לאחר שהתברר כי המומחה הרפואי מצא שסביר יותר כי יש קשר בין עבודת המנוח לבין מחלת האסתמה ממנה סבל, אשר קרוב לוודאי הייתה אחד הגורמים למותו.

המנוח עבד בשירותי הכבאות במשך 26 שנה ובמסגרת זו נחשף לעשן ותוצרי שריפות. בשלב מסוים הוא פיתח מחלת ריאות (COPD). הביטוח הלאומי הכיר במחלה זו כפגיעה בעבודה, עוד בחייו של המנוח. באוגוסט 2014 הלך הכבאי לעולמו, ואלמנתו תבעה להכיר בכך שמותו נגרם כתוצאה מהעבודה.

כחלק מבירור התביעה מינה בית הדין האזורי לעבודה מומחה ריאות. מסקנת המומחה הייתה שסיבת המוות נעוצה באחד משני תרחישים – אירוע לבבי חריף או מחלת ריאות המשולבת מ-COPD ואסתמה. אלא שבעוד שמחלת ה-COPD הוכרה בעבר כפגיעה בעבודה, האסתמה לא הוכרה – ולכן בית הדין האזורי לעבודה פסק כי אין אפשרות לדון בקשר כעת ושלפיכך אין אפשרות לקבוע שיש קשר בין העבודה לבין המוות (שהינו אחד התנאים לזכאות לקצבת תלויים).

האלמנה לא ויתרה וערערה לבית הדין הארצי. במסגרת הערעור הופנו למומחה שאלות הבהרה שנועדו לגלות האם ייתכן קשר בין עבודתו של המנוח לבין מחלת האסתמה. המומחה השיב שלדעתו עבודת המנוח גרמה להחמרת האסתמה ממנה סבל.

לטענת המערערת עמדת המומחה העדכנית מלמדת על קשר מובהק בין עבודת בעלה לבין מחלת האסתמה, אשר לפי המומחה היתה הסיבה המסתברת ביותר לפטירה, ולפיכך יש להכיר בה כזכאית לקצבת תלויים.

לעומתה טען הביטוח הלאומי שסיבת המוות נעוצה קרוב לוודאי באירוע הלבבי ולא במחלת הריאות, כך שהמערערת אינה זכאית לקצבה.

החמרה היא פגיעה בעבודה

שופטי הארצי עמדו על כך שהמומחה מטעם בית הדין הצביע על שתי סיבות אפשריות לפטירת המנוח – מחלת לב או מחלת ריאות – שסבירותן פחות או יותר שווה, ושאם ייקבע שהאסתמה נגרמה או הוחמרה על ידי תנאי עבודתו ככבאי, אזי המסקנה תהיה כי התרומה של מחלת הריאות המשולבת לפטירה היא משמעותית, ויהיה מקום לקבל את תביעתה.

השופטים קבעו כי בשום שלב לא נשלל הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין מחלת האסתמה, ושאין הכרח כי הפגיעה בעבודה מהאסתמה תוכר דווקא בחיי המנוח לצורך זכאות אלמנתו לקצבת תלויים.

משכך, כל שנותר הוא לבחון אם האסתמה בה לקה המנוח קשורה לעבודתו. השופטים ציינו שהמומחה אישר את הקשר שבין המחלה לעבודת המנוח, אלא שהוא הבהיר שמדובר בקשר של החמרת מחלה קיימת ולא של גרימת המחלה. בעניין זה הם הוסיפו כי בהתאם לפסיקה, גם החמרת מחלה בעקבות העבודה נחשבת לפגיעה בעבודה.

לכן, המסקנה המתבקשת היא שמחלת הריאות המשולבת על שני מרכיביה – COPD ואסתמה – קשורה לעבודה ותרמה, לפי קביעת המומחה, תרומה משמעותית למותו של הכבאי.

משהוכח הקשר בין תנאי עבודתו של בעלה לבין מותו, נקבע כי האלמנה זכאית לקצבת תלויים חודשית מהביטוח הלאומי.

השופטים חייבו את המוסד לשלם לאלמנה הוצאות בסך 7,500 שקל. 

• ב"כ המערערת: עו"ד עמוס כהן
• ב"כ הביטוח הלאומי: עו"ד שלומי מור ועו"ד רועי שביט

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין