האיש היה מעין עוזר אישי של בעל בית מלון בתל-אביב, שנפטר לפני מספר שנים, אולם חברת "ב.ל. (מלונות)" טענה כי מדובר בהעסקה ישירה שאינה קשורה אליה. השופטת חשבה אחרת ופסקה לתובע פיצויים על זכויות שונות.
סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, השופטת אריאלה גילצר-כץ, קיבלה את תביעתו של תושבת השטחים נגד חברת "ב.ל. (מלונות)", והורתה לחברה לשלם לו כ-87,000 שקל בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו לו בתקופה בה עבד בבית מלון בתל-אביב, בתוספת 10,500 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
לאחר שניתחה את הדברים, השופטת דחתה את עמדת החברה שלפיה התובע לא היה עובד שלה אלא הועסק ישירות על ידי בעליה הקודם שנפטר ב-2015.
התובע טען כי עבד אצל הנתבעת, בבית מלון קטן ובו 20 חדרים, בשנים 1987-2002 וכן בין השנים 2008-2013.
בתביעתו הוא תבע פיצויי פיטורים עבור התקופה הראשונה מאחר שעבודתו הסתיימה עקב סגר שהוטל על השטחים, וכן פיצויי פיטורים בגין התקופה השנייה עקב פיטוריו. בנוסף, הוא טען שלא שולמו לו זכויות מסוימות כגון שעות נוספות, דמי חופשה, והפרשות לפנסיה וקרן השתלמות.
מנגד, החברה-הנתבעת טענה כי התובע לא היה עובד שלה, אלא הועסק ישירות על ידי מנהל המלון ובעל החברה שהיה עיוור, כעוזר אישי שלו. התובעת אף טענה כי האיש נפטר ב-2015, כאשר רק לאחר מכן התובע נזכר להגיש את תביעתו.
הנתבעת אף טענה בין היתר כי אין כל רישום באשר לעבודתו של התובע.
מטעם התובע העידו במשפט עובדים לשעבר בבית המלון, וכן בנו של הבעלים המנוח. מטעם הנתבעת העידה בתו של המנוח, וכן מנהלי חשבונות.
גבול מטושטש
השופטת גילצר-כץ הציגה את עדויות עדי התובע, שסיפרו כי באותן שנים ראו את התובע בבית המלון, לעתים צמוד למנהל המנוח, ולעתים מנקה שטיחים או עוזר לעובדים אחרים שמטלות מסוימות, למשל פתיחת חדר, ניקיון או תיקונים מסוימים.
בסיכומה של סוגייה זו, השופטת שוכנעה כי "מהעדויות עלה כי התובע ביצע עבודות בבית המלון, אולם בד בבד שימש כעוזרו של מנהל הנתבעת, מר אלי בר און ז"ל. לכן, היטשטש ההבדל בין הנתבעת לבעלים של הנתבעת ומנכ"לה ולפיכך, על הנתבעת מוטלת האחריות לשלם לתובע את שכרו מאחר שהתובע עבד בחצריה".
מכאן השופטת עברה לחישוב השכר הקובע של התובע – עניין לא פשוט כיוון שלתובע לא הוצאו תלושי שכר, ולא היה ברור מה סוכם עמו לגבי תנאי עבודתו. התובע טען כי קיבל שכר יומי שעלה במהלך השנים, והציג פתקית שכתב לו בזמנו המנהל המנוח, ממנה ניתן ללמוד כי עבד כ-6 ימים בשבוע וקיבל שכר של 150 שקלים ליום, בנוסף לתוספת שטיבה לא ברור.
השופטת המשיכה וקבעה כי על פי העדויות לא הוכח כי התובע עבד שעות נוספות. מאידך, השופטת הבהירה כי לא הוכח שלתובע שולמו דמי חג, חופשה, הפרשות לפנסיה, או הבראה, אותן חישבה בסכום כולל של כ-87,000 שקל.
בהמשך פסק הדין השופטת דחתה את תביעת התובע לפיצויי פיטורים, לאחר שלא שוכנעה כי פוטר. אמנם בנו של המנוח טען כי פיטר את התובע, אולם השופטת התרשמה כי העד ניסה לעזור לתובע על מנת לפגוע באחותו, לאור סכסוך עמה ולאחר שאביו נישל אותו מהירושה.
- ב"כ התובע: עו"ד צבי פשדצקי
- ב"כ הנתבע: עו"ד רוי לוין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין