יולדת שעברה ניתוח קיסרי ב-2010 בביה"ח רמב"ם אובחנה עם תסמונת "אשרמן" זמן מה לאחר הלידה. היא תבעה את המדינה בטענה שהצוות הרפואי אחראי למצבה, וזכתה.
בית משפט השלום בחיפה חייב את המדינה – בעלת בית החולים רמב"ם שבחיפה – לשלם 750 אלף שקל לאישה שהפכה עקרה בעקבות שרשרת טיפולים רשלנית שעברה לאחר הלידה. השופט אהרון שדה קבע כי הצוות הרפואי לא טיפל כראוי ביולדת שנותרה עם שארית שליה ברחמה, מה שהוביל להתפתחותה של תסמונת מסוכנת.
כשהתובעת הייתה בת 32 (2010) היא ילדה את בתה הראשונה בבית החולים רמב"ם בניתוח קיסרי. כחודש לאחר הלידה, בעקבות כאבי בטן ודימומים, היא שבה לבית החולים, שם התגלה כי נותרה ברחמה שארית שלייה והיא עברה גרידה דחופה שלאחריה שוחררה לביתה עם המלצה למעקב ותו לא.
לאחר שניסיונותיה להרות בשנית כשלו, היא גילתה לתדהמתה שהפכה לעקרה מאחר שלקתה בתסמונת "אשרמן" ברמה קשה, ונאלצה לפנות להליכי פונדקאות.
לפני כשלוש שנים היא תבעה את המדינה (בעלת בית החולים), בטענה שהצוות הרפואי התרשל בטיפולים שהעניק לה לאחר הניתוח הקיסרי. לשיטתה, העובדה ששארית השלייה לא זוהתה מיד לאחר הניתוח, לצד ההחלטה לבצע בה גרידה דחופה ושחרורה ללא הנחיות מתאימות – הם שהובילו לכך שלקתה בתסמונת והפכה לעקרה.
בנוסף, היא טענה כי הליך הגרידה ידוע לשמצה כהליך מסוכן, והצוות הרפואי התרשל בכך שלא הציע לה חלופות טיפוליות בטוחות יותר.
בתגובה, המדינה טענה כי גרידה היא הליך נפוץ להוצאת שאריות שליה ובסיומו מטופלות מופנות לבצע מעקב. אך התובעת עצמה תרמה להתפתחות התסמונת והחמרתה מאחר שלא פנתה למעקב במשך כחצי שנה.
כל מקרה לגופו
השופט שדה קיבל את התביעה לאחר שמצא כי הצוות הרפואי התרשל לאורך כל הדרך.
כך למשל, התברר כי בניגוד להנחיות מנהל הרפואה, הצוות הרפואי לא וידא שהשליה הוצאה בשלמותה לאחר הלידה. בנוסף, השופט התרשם כי הבחירה בהליך גרידה פולשני ומסוכן עם המלצה כללית למעקב הייתה שגויה לנוכח עברה הרפואי של התובעת, שהובילה בסופו של דבר להעלאת סיכוייה ללקות בתסמונת.
בהקשר זה נקבע כי הגרידה בוצעה באופן דחוף ובכך נמנע מהתובעת מלוא המידע הנחוץ על אודות ההליך והחלופות הטיפוליות האפשריות, שהיו יכולות להתאים לה יותר. השופט קבע כי עצם העובדה שגרידה היא טיפול נפוץ להוצאה שלייה לא מעידה בהכרח שרופא רשאי לבחור בכל פעולה רפואית שבנמצא מבלי לבחון כל מקרה לגופו.
השופט שדה אף דחה את טענת המדינה לפיה התובעת תרמה להתפתחות והחמרת התסמונת בכך שלא הגיעה למעקב במשך כחצי שנה, וקבע כי לא ניתן לייחס לה אשמה מאחר שלא הוכח בפניו כי ניתן היה למנוע את הנזק אילו הייתה מגיעה קודם לכן.
בנסיבות אלה, השופט הטיל את האשמה על הנתבעת והצוות הרפואי שלא פעל להקטנת הסיכוי להתפתחות התסמונת – לא לפני הגרידה ואף לא לאחריה.
לפיכך, השופט שדה פסק לתובעת – בעלת נכות של 40% – 600 אלף שקל כפיצוי עבור הכאב והסבל, היעדר הסכמה מדעת לטיפול ועבור הליכי פונדקאות להם נזקקה בעבר ואף תאלץ לעבור בעתיד, אם תרצה להרחיב את התא המשפחתי.
מלבד זאת, המדינה חויבה לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של כ-145 אלף שקל.
* עו"ד אייל בן ישי עוסק ברשלנות רפואית
** המחבר לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין