ע"פ 5025/14 פלוני נ' מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.        ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי, השופטים קולה וצרפתי) בתפ"ח 978-06-13 מיום 9.6.14. במוקד הערעור עבירות מין מצד המערער כלפי המתלוננת לאורך תקופה בשנות התשעים למאה הקודמת. המתלוננת היא בתה של זוגתו דאז.

רקע

ב.        המערער – יליד 1944 – הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות אינוס במשפחה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 351(א) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מעשי סדום במשפחה לפי סעיפים 351(א), 347(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק, ומעשים מגונים במשפחה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 351(ג)(1), 351(ג)(2) 348(א), 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק.

ג.        על פי כתב האישום, המתלוננת, ילידת 1975, נולדה בארגנטינה. במהלך שנות ילדותה התגרשו הוריה, והיא חיה לסירוגין עם אמה, סבה וסבתה ועם אביה בברזיל. במהלך שנת 1990 או בסמוך לכך עלתה ארצה עם אחיה הצעיר, והצטרפה לאמה אשר כבר התגוררה בישראל יחד עם המערער, יליד 1944. מספר חודשים לאחר עלייתה ארצה בשעות הלילה, בזמן שאמה לא היתה בבית ואחיה ישן, אמר המערער למתלוננת, כי הוא מבקש לשוחח עמה. בתום השיחה התקרב אליה, חיבק אותה ונשק לה על שפתיה. מאז המועד המתואר ועד שהמתלוננת היתה בת 18, במספר רב של הזדמנויות בעת שאמה לא היתה בבית או בעת שהיא ישנה, נהג המערער ללטף את גופה של המתלוננת ללא הסכמתה. בחלק מאותן הזדמנויות הגיע אל מיטתה, ליטף אותה, נישק אותה, הוציאה ממיטתה, הושיבה על גופו, כפה עליה לגעת באיבר מינו ונגע בגופה. בהזדמנויות אחרות דרש ממנה לבצע בו מין אוראלי, וביצע גם הוא בה כאמור. בהזדמנויות אחרות הכניס אצבעותיו לאיבר מינה, ובהזדמנויות נוספות החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. התלונה הוגשה ב-2012.

תסקירי שירות המבחן

ד.        מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי (מיום 2.4.14) עולה, כי המערער חוה לאורך ילדותו ובגרותו פגיעות מיניות, וכי הוא נושא עמו תחושות מועצמות של חרדה וצורך גבוה בשליטה. נוכח החרדה שבה היה נתון בעת האבחון וקורות חייו המורכבים, שלא נידרש אליהם, המליץ שירות המבחן על דחיית הדיון בשלושה חודשים לשם השלמת תהליך האבחון. באבחון המשלים (מיום 7.5.14) התרשם שירות המבחן כי המסגרת המשפחתית שבה גדל המערער, הפגיעות המיניות שחוה, תחושת בלבול ביחס לזהותו המינית ותפיסתו מין כגורם ליצירת קשר, היוו קרקע להתפתחות עיוותי חשיבה בתחום המין ולהתנהגות פוגענית. צוין, כי המערער נטל באופן חלקי אחריות על מעשיו, שכן חש שהמתלוננת מבקשת לנקום בו, ועל כן התלוננה על מעשיו באיחור ניכר. שירות המבחן המליץ על דחייה נוספת של המשפט בשלושה חודשים, לבחינת השתלבותו של המערער בהליך טיפולי. הבקשה נדחתה לנוכח התנגדות המשיבה. בית המשפט עיין גם בתסקיר נפגעת העבירה, אשר תיאר את הנזק שנגרם למתלוננת.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

ה.        על המערער הושתו שמונה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פיצויים למתלוננת בסך 100,000 ₪ וקנס כספי בסך 5,000 ₪ או שלושים ימי מאסר תמורתו. בשל ריבוי העבירות ורצף ביצוען נקבע מתחם ענישה לכלל האירועים יחדיו. בקביעת מתחם הענישה ההולם התייחס בית המשפט לפגיעה הנגרמת מעבירות כגון דא בכבוד הקרבן, בתחושת הביטחון שלו ובזכותו לפרטיות ולאוטונומיה על גופו. בית המשפט עמד על החומרה היתרה בעבירות מין, בפרט בתא המשפחתי, וציין, כי המערער שאמור היה לשמש מקור הגנה למתלוננת, ניצל את תמימותה, חולשתה והאמון שרחשה לו. מעשיו נעשו במשך תקופה ארוכה. כן ניתן משקל לנזק שנגרם למתלוננת, כעולה מתסקיר נפגעת עבירה, לרבות העובדה שעלה בידה להגיש תלונה במשטרה אך כעבור 20 שנה, לנוכח קשייה הרגשיים ומצבה הפגיע, ולכך שתזדקק גם בהמשך חייה לסיוע טיפולי. בית המשפט קבע איפוא כי מתחם הענישה ההולם נע בין 8 ל-14 שנות מאסר, וכי אין מקום לחרוג ממתחם הענישה לחומרה או לקולה. בית המשפט נתן דעתו לגילו של המערער ולמצבו המשפחתי, לרבות לכך שאחת מבנותיו סובלת משיתוק מוחין, ואחד מנכדיו לקה בסרטן (ונוסיף כי לימים נפטר למרבה הצער). בית המשפט התרשם, כי חרטתו של המערער מלאה וכנה, וכי הוא חש צער ובושה על מעשיו. הוטעם, כי המערער הודה בביצוע המעשים בפני זוגתו הנוכחית וילדיו עוד בטרם הגשת תלונה במשטרה, וגם לכך משקל, וכן כי בהודאתו חסך זמן שיפוטי יקר ואת העדת המתלוננת. הוסף כי המערער נעדר עבר פלילי, הוא היה מעורב בקהילתו והתנדב בבית חולים, מצבו הרפואי קשה, והוא הוכר כנכה בשיעור 100%. לנוכח אלה קבע בית המשפט כי מוצדקת ענישה ברף התחתון של המתחם.