בית המשפט העליון הפחית בשבוע שעבר את עונשו של הנאשם, שבמשך שלוש שנים התעלל מינית בבתו החורגת. השופט אליקים רובינשטיין ציין שמדובר בהחלטה לא פשוטה, אך שיקולי השיקום ומצבו הרפואי של המערער – החולה בסרטן – מצדיקים אותה.
את התלונה הראשונית על אביה החורג הגישה המתלוננת בשנת 2012, 20 שנה אחרי שההתעללות המינית הממושכת פסקה.
העונש כבד מדי?
עורך דין פלילי
בכתב האישום שהוגש נגד האב, כיום בן 72, תוארו עבירות המין החמורות שביצע במתלוננת מגיל 15 עד 18. לאחר שהגיע עם המדינה להסדר טיעון (שלא כלל הסכמה לעניין העונש), הורשע האב באינוס ומעשים מגונים במשפחה בנסיבות מחמירות.
לפני שעונשו נגזר הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר שירות מבחן שתיאר את ילדותו הקשה של הנאשם, שנפל גם הוא קורבן לפגיעה מינית, מה שהיווה קרקע להתפתחות של חשיבה מעוותת. שירות המבחן גם המליץ לדחות את גזר הדין במספר חודשים כדי להגיש תסקיר משלים שיתייחס להשתלבות הנאשם בהליך טיפולי, אולם בית המשפט סירב והטיל עליו שמונה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, פיצוי של 100,000 שקל למתלוננת וקנס של 5,000 שקל.
לפני כשנה וחצי ערער הנאשם לבית המשפט העליון בטענה שהחמירו עמו. הוא התלונן על כך שבית המשפט לא נענה לדחייה שביקש שירות המבחן, מה שגרם לכך ששיקולי השיקום לא נלקחו בחשבון.
עוד הוא טען כי לא התחשבו מספיק בגילו ובמצבו הרפואי הקשה, וגם לא בחרטתו ובהודאתו, שחסכה מהמתלוננת עדות. המערער גם התרעם על כך שהמתלוננת השתהתה במשך שני עשורים עד שהגישה את התלונה, וביקש לקחת בחשבון שמאז לא היה מעורב בשום מעשה עברייני.
בתסקיר עדכני שהגיש שירות המבחן צוין כי המסוכנות המינית של המערער נמוכה והוא מעוניין מאוד להשתלב בטיפול מיוחד לעברייני מין.
מנגד המדינה ביקשה שלא להקל עמו, תוך שהדגישה את הפגיעה הקשה במתלוננת, הסובלת עד היום משלל בעיות פסיכולוגיות. בנוסף הוסבר שאין כל מקום להתחשב ב"איחור" בהגשת התלונה שהרי ידוע עד כמה קשה לנפגעי מין לחשוף את שאירע להם.
במענה לשאלת השופטים בנוגע לפיצוי, הודיע המערער ששילם למתלוננת 17,000 שקל ואת היתר ישלם בארבעת החודשים הקרובים.
"צלקות עמוקות"
המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין הבהיר בפתח פסק הדין שהוא וחבריו לכס השיפוט – השופטים סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן – לא היו מקלים עם המערער אלמלא היה ברור שישלם את מלוא הפיצוי, שלדעתם יסייע רבות לשיקום המתלוננת.
השופט רובינשטיין אמנם גינה את מעשיו הנלוזים של המערער, שהותירו במתלוננת "צלקות עמוקות" ופגעו בליבת זכויותיה. עוד הוא ציין כי "עדות הכבושה" (שניתנה בשיהוי) היא תופעה מוכרת בעבירות מין, במיוחד בתוך המשפחה, וכי הזמן הרב שחלף עד הגשת התלונה אינו מקהה את חומרת מעשיו של המערער.
ואולם, כאמור, השופט החליט שכן להתחשב במערער (אף שציין שלא הייתה זו החלטה קלה). השיקול המרכזי הוא סיכויי השיקום הגבוהים של המערער. ואליו התווספו גם מצבו הבריאותי הקשה והמאמצים שעשה כדי לשלם למתלוננת את הפיצוי שפסק לה המחוזי.
כך שלבסוף הוחלט פה אחד להפחית שנה מעונש המאסר, כך שהמערער ירצה שבע שנות מאסר בלבד. יתר רכיבי העונש נשארו על כנם.
- ב"כ המערער: עו"ד אמיר גורן, עו"ד ברוך דביר
- ב"כ המשיבה: עו"ד ג'ואי אש
* עורכת דין עדי לבוק שובי עוסקת במשפט פלילי, עבירות מין וצווארון לבן
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין