ב' נ' קומבה בע"מ

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון קפלן ונציגי הציבור מר מרדכי רון ומר גדעון דרמן; ס"ע 14234-04-11), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעתו של המערער כנגד המשיבה. הסוגיות העולות במסגרת הערעור הן שיעור שכרו הקובע של המערער לצורך חישוב פיצויי פיטורים, וסכום הפיצוי שיש לפסוק לזכותו בגין העדר שימוע.

    

   התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. המשיבה - קומבה בע"מ - היא חברה פרטית, חלק מאשכול חברות, העוסקת בתשתיות צנרת רפואית ותעשייתית ומבצעת פרויקטים בארץ ובחו"ל.

    

3. המערער, מר ש.ב.א., יליד שנת 1957, הועסק במשיבה החל מיום 9.9.90, ובתפקידו האחרון (טרם האירועים מושא ההליך) שימש כמנהל פרויקטים בצפון הארץ.

    

4. ביום 1.6.09 יצא המערער לחופשה בת שלושה חודשים, לצורך סיוע (בתשלום) לחבר בפרויקט בתחום הצנרת שנערך באנגולה. החופשה אושרה על ידי המשיבה והיא אף שילמה למערער במהלכה בגין ימי חופשה צבורים. עם זאת לפי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המשיבה הבהירה למערער עוד טרם צאתו לאנגולה כי היא אינה מתחייבת לשמור לו את מקום עבודתו, וייתכן שלאחר שובו לא יימצא לו תפקיד.

    

5. בתחילת חודש ספטמבר 2009 חזר המערער ארצה, וסוכם בינו לבין המשיבה כי יישלח מטעמה לביצוע פרויקט בדרום אפריקה. המערער טען כי אולץ להסכים לכך בלית ברירה, בעוד שהמשיבה טענה כי הציעה למערער עבודה בדרום הארץ והוא סירב לה, ויזם את שיבוצו בדרום אפריקה נוכח הליך גירושים שעבר ורצונו להתרחק מהארץ. בית הדין האזורי קבע בקשר לכך כי "גם אם לא היה זה התובע ש"ביקש" לעבור לעבוד בדרום אפריקה, הרי שביכר חלופה זו על פני האפשרות שלא יימצא לו מקום עבודה אחר בארץ... היה זה התובע שהתנתק עוד קודם לכן מיוזמתו מעבודתו הקבועה בנתבעת וזאת כדי לנסות את מזלו באנגולה. עם שובו לארץ קיבלה אותו הנתבעת לשורותיה והוסכם בין הצדדים כי מבין שתי חלופות שעמדו נכון לאותה עת על הפרק, יעבור התובע לעבוד בדרום אפריקה".