ע/1/15 התובע הצבאי הראשי נ' אל"ם א' א'

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המיוחד שניתן בתיק מיוחד (מחוזי) 2/14 (אל"ם אורלי ירון – אב"ד; אל"ם מיכל תשובה – שופטת; אל"ם אדיר אהרון – שופט). הערעור (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק -  ד י ן

1. המשיב, אל"ם א' א', הורשע בבית הדין המיוחד, על-פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בשלושה פרטי אישום, שמהותם התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. עניינן של העבירות בקשר מיני, שניהל המשיב עם חיילת, אשר שירתה תחת פיקודו (להלן: רב"ט ש'), בהסכמתה, אשר כלל יחסי מין מלאים במספר הזדמנויות (הן בביתה של רב"ט ש', הן במשרדו של המשיב והן במתקן אירוח) ומעשים מיניים נוספים. על-פי כתב האישום, הוביל הקשר המיני להתערבות המשיב בתנאי שירותה של רב"ט ש' בשתי הזדמנויות. כך, לבקשת רב"ט ש' שוחח המשיב עם קצין השיפוט, אשר דן אותה בדין משמעתי. בעקבות כך, הוזהרה רב"ט ש' בלבד, על-אף עונש מחבוש מותנה, שהיה תלוי ועומד כנגדה        על-דבר עבירה דומה. כמו כן, נעתר המשיב לבקשת רב"ט ש' לצרפהּ לסיור מפקדים, שבו לא הייתה אמורה ליטול חלק.

בנוסף, יוחסו למשיב התבטאויות והצעות חוזרות בעלות אופי מיני כלפי שתי חיילות נוספות, ששירתו תחת פיקודו.

במסגרת הסדר טיעון, בעקבות הליך גישור, עתרו הצדדים במשותף להטיל על המשיב חודש וחצי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודה צבאית, מאסר מותנה, הורדה לדרגת רב-סרן ופיצוי כספי לשתי החיילות, שכלפיהן התבטא באורח בלתי הולם.

2. בגזר דינו עמד בית הדין המיוחד על חומרת מעשיו של המשיב, אשר בחר לנהל מערכת יחסים מינית עם חיילת ששירתה תחת פיקודו, "חרף פער הדרגות העצום". כן שקל בית הדין את העובדה, שהמשיב פעל עבור רב"ט ש', לבקשתה, על-מנת לסייע לה בשירות הצבאי, כאשר ברקע הדברים מערכת היחסים האינטימית, ששררה בין השניים. עוד עמד בית הדין המיוחד על ההלכה הנוהגת באשר לכיבוד הסדרי טיעון בשיטתנו המשפטית.

בבוא בית הדין קמא להכריע בשאלת כיבוד הסדר הטיעון, נחלקו דעות השופטים.

רוב השופטים סברו, כי הורדת המשיב בשתי דרגות "חורגת באופן משמעותי מרמת הענישה המקובלת, מקום בו מדובר במערכת יחסים שנעשתה בהסכמה מלאה". בעלי דעת הרוב עמדו על "...אוטונומיית הרצון החופשי" של רב"ט ש', ועל כך שמעשיו של המשיב "... נעשו לרצונה, בהסכמה חופשית ומלאה ובתחילת הקשר גם ביוזמתה". לדידם של שופטים אלו, "... הענישה המבוקשת בהיבט הדרגה אין עניינה בפגיעה שפגע הנאשם בחיילת עצמה, אלא בפגיעה של מעשיו במסגרת הצבאית בכלל ובנורמות המקובלות בה. בנסיבות אלה אין מתחייבת שלילת שתי דרגות בנוסף לעונשים האחרים". עוד קבעו שופטי הרוב, כי שתי העבירות הנוספות, שבהן הורשע המשיב, בדרך בה נהג כלפי שתי החיילות הנוספות "...לא חרגו מגדר התבטאות פסולה" וסברו כי כישלונו מוצא ביטוי הולם ביתר רכיבי הענישה שהושתו עליו.

מנגד, בעל דעת המיעוט, סבור היה, כי מתבקש ומתחייב לאשר את הסדר הטיעון, לרבות הורדת המשיב מדרגתו לדרגת רב-סרן. זאת, נוכח כישלונו החריף והחוזר אשר הצדיק, להשקפת שופט זה, ענישה מכבידה. שופט המיעוט סבור היה, כי לא נפל פגם או פסול בשיקולי התביעה בהיקשרה בהסדר הטיעון, וכי העונש שהוצע במסגרתו אינו חורג באורח משמעותי מרמת הענישה המקובלת.

נוכח האמור, בהתאם לעתירתם המשותפת של הצדדים, הושתו על המשיב חודש וחצי מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודה צבאית, ארבעה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים ופיצויים בסך 1,000 ש"ח לכל אחת מהחיילות, שכלפיהן התבטא המשיב באורח בלתי הולם. בדעת רוב השופטים, לא הורד המשיב מדרגתו.

3. התביעה הצבאית ערערה על קולת העונש. לב הטיעון הוא, כי נוכח כישלונו הפיקודי החריף של המשיב ומידת הענישה הנהוגה בעבירות שבהן הורשע; קל וחומר, על רקע "הסדר הטיעון", שנקשר בין הצדדים – מן הדין להחמיר בעונשו של המשיב, "תוך כיבוד הסדר הטיעון", ולהורות על הורדתו לדרגת רב-סרן.

עובר לשמיעת הערעור הודיעה ההגנה, כי היא מצטרפת לעמדת התביעה. זאת, במסגרת "הודעה משותפת", שמסרו הצדדים.