סע"ש 47986-07-19

נ.צ. – גב' שוש ברוך (עובדים)

נ.צ. – גב' שוש גולנד (מעסיקים)

לפנינו תביעה ותביעה שכנגד. מחד, תביעת שותפים לסוכנות ביטוח נגד עובדת לשעבר, לפיצויים בשל הפרת חובת תום הלב והנאמנות ביחסי עבודה.

מנגד, עותרת העובדת לתשלום זכויות נטענות בגין תקופת העבודה ובגין סיומה, וטענתה העיקרית כי לא נהגו עמה כדין בכל הנוגע להפרשות פנסיוניות.

רקע עובדתי וההליכים בתיק

1. התובעים, הנתבעים שכנגד, הם שותפים בסוכנות לביטוח העוסקת בשיווק מוצרי ביטוח שונים ומושבה בהרצליה (להלן גם: "הסוכנות" או: "המעסיק").

    

2. הנתבעת, היא התובעת שכנגד, ילידת 1956. הנתבעת עבדה בסוכנות מיום 19.3.1995 ועד להתפטרותה ביום 21.6.19 (להלן גם: "העובדת"). העובדת עבדה בתפקיד מזכירותי, אשר כלל פנייה למבוטחים ערב סיום תקופת פוליסות הביטוח שרכשו, והצעה לחידוש הכיסויים הביטוחיים.

    

3. החל מחודש פברואר 2019 החלה התכתבות בין ב"כ הנתבעת לסוכנות, בטענה כי הופרשו עבור הנתבעת הפרשות בחסר לפנסיה. הסוכנות דחתה את הטענות והעובדת הודיעה על התפטרותה, לאחר שהגיעה לגיל פרישה.

    

4. מתחילת עבודתה של הנתבעת בסוכנות הופרשו עבורה כספים לביטוח מנהלים בחברת מגדל. הפוליסה בחברה זו כללה גם כיסוי בגין מחלות קשות.

    

5. לאחר סיום עבודתה של הנתבעת, היא עברה לעבוד בסוכנות ביטוח אחרת בהרצליה, "מלמד סוכנות לביטוח". בעקבות המעבר של הנתבעת לסוכנות אחרת, עזבו לקוחות שונים של הסוכנות ובחרו לחדש את פוליסות הביטוח בסוכנות המתחרה בה עבדה הנתבעת.

    

6. עם סיום עבודתה הייתה העובדת זכאית לפדיון חופשה בסך 19,775 ₪, ולדמי הבראה בסך 1,600 ₪, כנתבע על ידה. התובעים טוענים כי יש לקזז תשלומים אלה מן הכספים שהעובדת חבה להם.

    

7. בשלב ההוכחות העידו מטעם הסוכנות התובע מר יעקב ישר, אחד השותפים, ומר אבי בר אור, המומחה מטעם הסוכנות. כן העידה גב' ענת חזן, שנכללה תחילה כתובעת בכתב התביעה, אך בא כוחה הסכים למחוק את תביעתה (פרוטוקול ישיבת יום 13.10.21 עמוד 12 שורה 36). מטעם הנתבעת העידה העובדת עצמה, והמומחה מטעמה מר אדי קומיסרנקו.

   לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

    

   תמצית טענות הצדדים

   טענות הסוכנות

8. הנתבעת התפטרה עם הגיעה לגיל פרישה, על מנת לקבל את זכויותיה, אף שידעה כי היא מתכננת להמשיך לעבוד. התובעים ניסו לשכנע את הנתבעת להמשיך בעבודתה, אך היא בחרה לעזוב. לאחר התפטרותה, היא נטלה עמה את רשימת הלקוחות של התובעים ומוצרי הביטוח הנחוצים להם, פנתה ללקוחות, ושכנעה אותם לעבור לסוכנות מתחרה בה החלה לעבוד. עשרות לקוחות ביטלו בעקבות זאת את פוליסות הביטוח בסוכנות.

9. הנתבעת גנבה באופן בוטה ובשיטתיות ידע ורשימת לקוחות שהיא סוד מסחרי, הפרה את חובת תום הלב והנאמנות למעסיק המוטלת עליה, והיא חייבת בפיצוי בסך 50,000 ₪ בשל כך. כתוצאה מאיבוד הלקוחות הכנסות הסוכנות ירדו, ונגרם נזק המוערך בסך 300,000 ₪ בהתבסס על הכנסות הסוכנות בשנים 2018- 2020. הנזק הוערך לצרכי אגרה בסך 100,000 ₪. עוד חייבת הנתבעת בפיצוי בסך 100,000 ₪, בגין גניבת רשימת הלקוחות ופנייה אליהם לשם העברתם לסוכנות בטוח מתחרה בהתאם לחוק עוולות מסחריות.

10. התביעה שכנגד לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה מופרכת. הנתבעת היא בעלת ידע רב בעולם הביטוח. הסוכנות הפרישה עבור העובדת הפרשות מלאות לפנסיה והפרשות מלאות לפיצויים, בשיעור 8.33% משכרה. טענות העובדת בדבר הכיסוי הביטוחי של מחלות קשות וחוות הדעת מטעמה שגויות. סכום הכיסוי לא הופחת מההפרשות לפנסיה. העובדת ידעה אודות הכיסוי למחלות קשות, חתמה על הצעת הביטוח וקיבלה במהלך השנים דיווחים מחברת הביטוח. מדובר בעובדת ותיקה בתחום הביטוח שידעה לקרוא דוחות של חברת הביטוח.

    במהלך השנים, אם חלילה העובדת הייתה חולה, הייתה מפעילה את הביטוח ונהנית מהכיסויים. הנתבעת מעלה היום טענות הנוגעות ל"כדאיות העסקה".

11. חוות הדעת האקטוארית מטעם העובדת שגויה ואינה מבוססת על המסמכים. בין היתר, מר קומיסרנקו לא ראה את הצעת הביטוח שהעובדת חתומה עליה; הטענה בדבר שיעור הניכוי הביטוחי לכיסוי נגד מחלות קשות לא הוכחה; המומחה שגה בשאלה מאיזה רכיבים הופרשו הפרשות לפנסיה. יש לדחות את החוות הדעת, שאינה מגובה בנתונים והחישובים בה אינם ברורים.

12. בסיכומים טענה העובדת טענות חדשות, בדבר הפרשות בחסר של חלקה של העובדת לפנסיה, וצירפה לראשונה את כל דוחות ההפרשות לפנסיה ותלושי השכר. לא ניתן בשלב זה לחקור אודות הטענות החדשות והמסמכים, והעובדת מנסה להשיג כך יתרון בלתי הוגן. הטענות שהועלו בסיכומים סותרות את הטענות בתצהיר התובעת. הסכומים שמוזכרים על ידי העובדת אינם תואמים את דוחות חברת הביטוח ונראה שהיא אינה יודעת לקרוא את האמור בדוחות.

13. הסוכנות הפרישה הפרשות מלאות לפיצויים, במקום פיצויי פיטורים, ונצטברו לזכות העובדת 161,687 ₪ בקופה. העובדת אינה זכאית להשלמה. גם אם ייקבע כי העובדת זכאית להשלמה, הרי שהיא זכאית לכל היותר לסך 45,250 ₪, שכן הפיצויים המלאים הם בסך 206,937 ₪.

14. ניתן היה לשחרר את הכספים גם ללא טופס 161 מאחר שהעובדת הגיעה לגיל פרישה. בחודש פברואר 2020, כאשר ניתן לעובדת טופס 161, היו בקופת הפיצויים 161,687 והנתבעת בחרה שלא למשוך את הכספים. טענת העובדת כי היא זכאית לפיצוי בסך 17,272 ₪ בגין מועד משיכת הכספים מהקופה לא הופיעה בכתב התביעה והיא בגדר הרחבת חזית אסורה.

15. העובדת זכאית לפדיון חופשה בסך 14,066 ₪ ולדמי הבראה, ויש לקזזם למול הנזקים שגרמה.

    טענות העובדת

16. הנתבעת עבדה כמזכירה בחברת בסוכנות ביטוח, אינה בעלת רישיון לעסוק בביטוח ואינה אחראית ללקוחות הסוכנות המבקשים לבטל פוליסות. הנתבעת לא שידלה לקוחות לעבור לסוכנות אחרת.

17. הסוכנות לא הציגה רשימה של לקוחות שלא חידשו את הפוליסות, ומה סכום ההפסד בגין כל אחד מהם. אם ההפסד בגין התנהלות עובדת כה גדול, מדוע לא הוגשה בקשה לצו מניעה כדי למנוע את הנזקים? סוכנת הביטוח בעלת הרישיון עזבה את עבודתה, ומאחר שאין לתובעים רישיון לא יכלו להמשיך בעבודתם. המסמכים שצירפו התובעים אינם מעידים על שידול של העובדת. חלק מן המסמכים שהוצגו הם משנת 2020, זמן רב לאחר עזיבת העובדת. התובעים לא כימתו את ההפסדים כראוי, ואישור רואה החשבון אינו מפורט דיו.

18. העובדת אינה חולקת על החובה לנהוג בנאמנות ובסודיות. לא הוכח כי היא פנתה ללקוחות הסוכנות. לא הוכחו ביטולי פוליסות. הלקוחות לא חידשו פוליסות בתום תקופת הביטוח והחליטו לעבור לסוכנות אחרת, ואין להלין על העובדת.

19. הסוכנות הפרישה עבור העובדת הפרשות לביטוח מנהלים, אך ערב פרישתה נודע לה כי תהיה זכאית לקצבה נמוכה, מאחר שנערכה עבורה פוליסת ביטוח למחלות קשות ולא הופרשו הפרשות מהשכר המלא. הביטוח "אכל" את ההפרשות של התובעת, ובכך הסוכנות התעשרה על חשבונה של הנתבעת. הסוכנות לא אמרה לנתבעת כי הפוליסה בה היא מבוטחת לא תאפשר לה להגיע לגיל זקנה בכבוד.

20. אם היו התובעים מתקנים את הפגיעה הקשה בפנסיה של העובדת, היא הייתה נשארת ברצון לעבוד.

21. לא הופרשו הפרשות לפנסיה על מלוא שכר עבודתה של העובדת. הנתבעים שכנגד לא התייחסו לטענותיה של העובדת ולא הגישו תחשיב מטעמם. החל משנת 2012 זכאית הייתה העובדת להפרשות נוספות בסך 70,895 ₪ בהתאם לחוות דעת האקטואר מטעם העובדת. המומחה מטעם הסוכנות לא עיין בתלושי השכר של העובדת ולא התייחס להפרשות החסרות.

22. תלושי השכר אינם משקפים נכונה את ההעברות לביטוח פנסיוני. הנתבעים שכנגד עשו שימוש בכספה של העובדת שלא כדין ולא העבירו לקופה את מלוא הכספים שנוכו משכרה.

23. בהתאם לחוות דעת אקטוארית, הנזקים כתוצאה מכך שהסוכנות פעלה שלא כדין מסתכמים בסך 298,564 ₪.

24. העובדת התפטרה בהגיעה לגיל פרישה, ואין חולק כי היא זכאית לפיצויי פיטורים. העובדת הייתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בסך 206,937 ₪, לפי שכר קובע בסך 8,530 ₪. לא הוצג הסכם העבודה בחתימת העובדת לפיו הוסכם על הפרשות בשיעור 8.33%, במקום פיצויים. מתוך סכום הפיצויים הצטברו בקופה 160,367 ₪ והיא זכאית להפרש בסך 46,570 ₪.

    בסיכומיה כימתה התובעת את סכום ההפרש בסך 63,840 ₪, סכום ההפרש בין הפיצויים המלאים לשיטתה לסכום שנמשך בחודש נובמבר 2020 מהקופה.

25. הסוכנות מסרה לנתבעת טופס 161 באיחור, בחודש אוגוסט 2020, וכספי הפיצויים ששוחררו לידה ביום 16.11.20 היו בסך 143,096 ₪. לעובדת קמה זכאות לפיצוי בגין האיחור בהמצאת טופס 161, אשר הוביל להפסדים של התובעת בפדיון כספי הקופה.

26. העובדת זכאית לפדיון 51.74 ימי חופשה בסך 19,775 ₪, לפי חישוב השכר וממוצע העמלות ברבע השנה במלאה שקדמה לחופשה, ולדמי הבראה בסך 1,600 ₪.

27. במקור כללה התביעה שכנגד גם תביעה לתשלום שכר חודש העבודה האחרון ופיצוי בגין אי מתן תשלום שכר, אולם התובעת שכנגד הודיעה כי אינה עומדת על רכיבים אלה (פרוטוקול ישיבת יום 13.10.21, עמוד 5 שורות 12- 13).

    דיון והכרעה

28. בסיכומי התובעת נכללו רכיבים, סכומים ומסמכים, שלא נכללו בכתב התביעה שכנגד ולא הוגשו בשלב הראיות בתיק. בין היתר, הדוחות המלאים של קופת הפנסיה של העובדת לא הוגשו במסגרת ההליך, וצורפו לראשונה לסיכומיה אף שברי שהיו ברשותה גם קודם לכן. העובדת לא הגישה בקשה מנומקת לצירוף ראיות נוספות ומשכך לצורך דיוננו להלן יובאו בחשבון רק הרכיבים והסכומים שנתבעו בכתבי התביעה והתביעה שכנגד, והראיות שהוגשו כדין בשלב הבאת הראיות, במצורף לתצהירי הצדדים.

    תביעת הסוכנות- המעסיק

    העובדת הפרה את חובת תום הלב והנאמנות וגזלה סוד מסחרי

29. טוענת הסוכנות, כי לאחר שהעובדת החלה לעבוד בסוכנות מתחרה היא נטלה עמה את רשימת הלקוחות ושידלה את לקוחות הסוכנות להעביר את פוליסות הביטוח, כך שהיא תמשיך לטפל בענייניהם. העובדת פנתה ללקוחות והם פנו לסוכנות וביקשו לעבור לסוכן גיא מלמד. גם לאחר שהוגשה התביעה, ועד היום, ממשיכה העובדת לפנות ללקוחות הסוכנות.

    כתוצאה מכך, עשרות לקוחות של הסוכנות עזבו, ונגרמו לסוכנות הביטוח נזקים כלכליים כבדים. העובדת מכחישה את הטענות, ולשיטתה אף שעזבה למקום עבודה אחר לא שכנעה את לקוחות הסוכנות לעזוב עמה ולא חלה עליה אחריות אם בחרו לעזוב.

     

30. לתמיכה בתביעה, הגישו התובעים עשרות פניות של לקוחות ותרשומות (נספח ד לתצהיר מר ישר), המעידות על אי חידוש פוליסות ביטוח בחודשים יוני ויולי 2019 ולאחר מכן. מרבית פניות הלקוחות בנוסח דומה, כך: "אני ____ מבקש/ת לעבור לסוכן גיא מלמד". חלק מן הלקוחות הוסיפו בפנייתם, לאחר הבקשה להעברת תיק הביטוח, את המילים: "ושמרגלית אלקסלסי תנהל אותו עבורנו".

    ראו, בין היתר: פניית הלקוח צבי דימונט מנכ"ל איי פופ בע"מ מיום 1.7.19; פניית צבי מרדכי מיום 4.7.19; פניית הלקוחות אלון אורלי וחיים מיום 8.7.19.

     

31. בחקירתו, הסביר מר ישר כי לקוחות רבים העתיקו את הביטוח לסוכן ביטוח אחר בעקבות עזיבת העובדת, כך (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

    "ש.כלומר אתה כותב שביום 21.4.20, 10 חודשים מיום סיום העבודה בינך לבין הנתבעת, התקשרת לכהן דורון והוא אמר שמרגלית צלצלה אליו. מה זה אומר?

    ת.שהוא לא חידש אצלי את הביטוח. הוא לא רצה לחדש את הביטוח, אז צלצלתי אליו לשאול למה, והוא אמר לי שהוא לא מחדש אצלי את הביטוח.

    ש.איך אתה יודע שהוא חידש אצל הנתבעת?

    ת.זה שקוף. זה לא שאני יודע או לא יודע. זה לא לקוח אחד, זה מאות לקוחות שהיו מבוטחים אצלי בחברת ביטוח מגדל והיא העבירה אותם לסוכן שנקרא גיא מלמד בהרצליה, והם לא חידשו אצלי את הביטוח. מה שאת מראה לי עכשיו שהייתה ירידה בעמלה, זה כתוצאה מזה שאנשים לא חידשו את הביטוח" (עמוד 8 שורות 10- 18).

     

32. העובדת הכחישה בעדותה את הדברים, וטענה כי לא פנתה ללקוחות בהצעה לעבור עמה:

    "ש.למה שלא תודי. היה להם את הנייד שלך, היה לך קשר איתך שנים, הם ביקשו לחדש וזה מה שאת עסקת בו. הדבר הנכון היה לומר להם שהם לקוחות של התובעים ותתני להם את הטלפון של הסוכנות? את מעידה באזהרה ואת מתבקשת לומר את האמת. את פספסת פעם אחת. האם הודעת לכל האנשים שהתקשרו אליך שיעברו איתך לסוכנות של מלמד?

    ת.לא. הם אמרו באשר תלכי, אלך. אפשר להביא אותם להעיד.

    ש.זה ברור לך שהם היו לקוחות של הסוכנות ולא שלך?

    ת.ברור.

    ש.יש משהו שזועק מכל הבקשות לעבור סוכנות ולא לחדש. יש נוסח זהה שחוזר על עצמו – מצטט – מבקש לעבור למלמד ושמרגלית תטפל בתיק הביטוח. האם את הכתבת את הנוסח הזה?

    ת.לא" (עמוד 18 שורות 19- 29).

     

33. על אף הכחשת העובדת, מן המסמכים עולה תמיהה: כיצד ידעו לקוחות כה רבים לפנות לסוכנות בנוסח כמעט זהה, ולבקש, כולם, לעבור דווקא לסוכן גיא מלמד?

    המרצע יוצא מן השק לאחר עיון בפנייתה של הלקוחה גב' ליאורה סרי מיום 7.7.19. אף לקוחה זו פונה ומבקשת: "אבקש לעבור לסוכן מלמד ומרגלית תמשיך לטפל בכל התיק הביטוחי שלי". להבדיל מיתר ההתכתבויות, מפנייה זו לא נגזרה התכתבות שקדמה לה, מיום 2.7.19, בין העובדת לגב' סרי, הנמצאת בתחתית אותו עמוד. בהתכתבות זו פונה העובדת לגב' סרי מתיבת דואר אלקטרוני במקום עבודתה החדש, בזו הלשון (טעויות ההקלדה במקור):

     

    "היי ליאורה להלן הצעת חידוש

    חובה....

    מרגלית

    במידה ואת רוצה להמשיך איתי ואני אשמח את יודעת

    תשלחי לי מייל

    שאתה מבקשת לעבור לסוכן מלמד ומרגלית תטפל בתיק הביטוחי שלך

    בברכה ויום קסום".

     

34. מהתכתבות זו עולה בבירור, כי העובדת פנתה ישירות ללקוחה של הסוכנות, הציעה לה הצעת ביטוח המתאימה לצרכיה, ולאחר מכן הנחתה אותה כיצד לנהוג על מנת להעביר את התיק הביטוחי לטיפולו של הסוכן המתחרה.

     

35. העובדת נשאלה בנושא זה בחקירתה הנגדית, והשיבה כי אמנם הכתיבה ללקוחה גב' סרי מה לכתוב לסוכנות הביטוח, אך זאת מאחר שמדובר בקרובת משפחתה. העובדת הכחישה, כאמור, כי הכתיבה נוסח פנייה ללקוחות אחרים, וכלשונה:

    "ש.יש משהו שזועק מכל הבקשות לעבור סוכנות ולא לחדש. יש נוסח זהה שחוזר על עצמו – מצטט – מבקש לעבור למלמד ושמרגלית תטפל בתיק הביטוח. האם את הכתבת את הנוסח הזה?

    ת.לא.

    ש.ביום 7.7.2019 אני מציג לך שתי התכתבויות מיום 7.7 ומיום 2.7 – הקודמת יותר בה רשום ואני מצטט – זה הנוסח ואני אראה לך את הכל ואחרי חמישה ימים היא כותבת את הנוסח שאת הכתבת לה. שעובדים בשיטתיות בסוף נופלים בפעם אחת?

    ת.ליאורה סרי היא משפחה שלי. אני הבאתי אותה לפה.

    ש.את הבאת ואת לקחת?

    ת.אני מבקשת להביא אותה לעדות. היא התקשרה אלי לנייד אמרתי לה שאני עוזבת את העבודה. אמרתי לכל המשפחה הקרובה, ואז אמרתי לה מה לכתוב" (עמוד 18 שורות 26- 36).

     

36. טענת העובדת, לפיה כל הלקוחות פנו באופן מקרי בלשון דומה, מיתממת ואינה אמינה. זו אף זו, נוסח הפנייה של העובדת לגב' סרי מעיד על כך שהעובדת ידעה מתי מסתיימת תקופת הביטוח של גב' סרי, ולכן פנתה והציעה לה הצעת חידוש.

     

37. בפנייה נוספת מיום 8.6.20, של לקוחה בשם נעמה גונן, כותבת הלקוחה, בדומה ליתר הלקוחות, כי היא מבקשת לעבוד לסוכן גיא מלמד. כותרת אותה הודעת דואר אלקטרוני היא : "Re: עלות חידוש מקיף". ההתכתבות הקודמת אינה מופיעה במסמך. מכאן, כי גם פנייה זו היא המשך להתכתבות קודמת, ככל הנראה הצעה של הנתבעת ללקוחה לעבור ולבטח בביטוח מקיף באמצעותה, במקום עבודתה החדש.

     

38. זו אף זו, כנחזה מן המסמכים חלק גדול מהתכתבויות הדואר האלקטרוניות נשלחו מן הלקוחות לעובדת, בכתובת המייל שלה אצל הסוכן גיא מלמד: margalit@melamed-ins.com. העובדת לא הציעה כל הסבר סביר כיצד ידעו כל הלקוחות, שיש להניח שרובם אינם קרובי משפחתה, לפנות אליה בכתובתה החדשה, מקרוב ומרחוק, ללא כל פניה מקדימה שלה אליהם.

     

39. לאור כל האמור, ברי כי לאחר שהעובדת התפטרה מעבודתה בסוכנות, היא נטלה עמה את רשימת הלקוחות של הסוכנות. כפי שעשתה העובדת בתקופת עבודתה, היא פנתה ללקוחות סמוך לפני חידוש תקופות הביטוח, בהצעה לעבור לסוכנות מתחרה כך שהיא תמשיך לטפל בביטוח.

     

40. בית הדין הארצי לעבודה עמד, בע"ע (עבודה) 62/08לבל דוד - חברת הדקה ה-90 בע"מ (27.12.09), על אופיים הייחודי של יחסי העבודה והחובות הנגזרות מכך, כך:

    "יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים."

     

    ובעניין ע"ע (ארצי ) 35403-12-11קאנטרי פלורס בע"מ - חוה נחמני(29.11.16) נפסק עוד:

    "חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם" (ע"א 207/79 רביב משה ושות' בע"מ נ' בית יולס בע"מ, פ"ד לז(1) 533 (1982)). מכח חובה זו מוטלות על העובד חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות. חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות התנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר"

     

41. בענייננו, לאחר פרישתה של העובדת היא חתרה תחת היסודות עליהן נבנתה הסוכנות בבעלות התובעים. הראיות מעידות על כך שהעובדת פנתה באופן מסודר וממוקד ללקוחות הסוכנות בהצעות מתחרות, והנחתה אותם כיצד לפנות ולבקש לעבור לסוכנות המתחרה. בכך, הפרה העובדת, הפרה חמורה, את חובות הנאמנות ותום הלב המוטלות עליה במסגרת יחסי העבודה, גם לאחר סיומם.

     

42. זאת ועוד, שוכנענו כי בנסיבות המקרה נטלה העובדת עמה סוד מסחרי של הסוכנות, רשימת הלקוחות, מוצרי הביטוח הנחוצים להם, והמועדים בהם עתידות להסתיים תקופות הביטוח שלהם. בע"ע (ארצי) 164/99דן פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999), נפסק כי:

    "'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן."

     

    רשימת הלקוחות, כשלעצמה, אינה בהכרח סוד מסחרי. עם זאת, הרשימה הכוללת את מוצרי הביטוח, ומועדי חידוש הפוליסות, היא בגדר מידע עסקי פנימי רב ערך, שאינו נחלת הכלל ואינו מפורסם.

    ראו, לשם השוואה: בר"ע (ארצי) 4731-04-16בלה רוזנברג - איסתא ישראל בע"מ(7.4.16).

    הפיצוי

43. התובעים עותרים לפיצויים משלושה סוגים. האחד, פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב והנאמנות; השני, פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפסדים נטענים שגרמה העובדת לסוכנות; השלישי, פיצוי בסך 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

     

44. התובעים הציגו מאזני בוחן, ואישור יועץ מס הנוגע לגב' עינת חזן, על שמה התנהל לדבריהם תיק הביטוח. בהתאם לנתונים, הכנסות גב' עינת חזן בשנת 2018 היו 1,061,675 ₪; בשנת 2019 היו 863,959 ₪ ובשנת 2020, עד לסוף חודש אוגוסט, היו 283,472 ₪. עם זאת, לא הובאו פרטים נוספים אודות מבנה סוכנות הביטוח והכנסותיו באותה תקופה. אף לא הוגשה רשימה מסודרת של כל הלקוחות שעזבו, לפי הטענה, בעקבות עזיבת העובדת, ושל הפסד ההכנסות המוערך בשל כך.

     

45. מר ישר העיד לפנינו בישיבת ההוכחות בחודש אוקטובר 2021, כי גב' עינת חזן, אשר תיק הביטוח רשום על שמה, סיימה את עבודתה בסוכנות כשנה וחצי קודם לכן. משמע, בשליש הראשון של שנת 2020. התובעים לא פירטו בנושא זה והשלכתו על ההכנסות, או ביחס לשינויים אחרים בסוכנות. בנסיבות אלה, סביר כי למעשי העובדת הייתה השלכה כלכלית על הסוכנות, אולם לאור דלות הראיות לא ניתן לאמוד אותה ושיעורה לא הוכח.

     

46. בנסיבות העניין, לאור הפרת האמון החמורה של העובדת, היא תפצה את התובעים בפיצוי בסך 40,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב והנאמנות, ובפיצוי נוסף בסך 40,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות, בשל גזל סוד מסחרי.

     

    התביעה שכנגד - תביעת העובדת

    הפרשות לפנסיה

47. טענתה המרכזית של העובדת עניינה הפרשות בחסר לפנסיה בתקופת עבודתה. לטענתה, לקראת מועד פרישתה התברר לה לתדהמתה כי הקצבה החודשית שתהיה זכאית לה עם הגיעה לגיל פרישה נמוכה, ותעמוד על סך 1,107 ₪ לחודש. הדבר נובע מכך שהנתבעים שכנגד ערכו לה פוליסה בשל מחלות קשות אשר "אכלה", לדבריה, את ההפרשות הפנסיוניות. הנתבעים שכנגד התעשרו על גבה של העובדת ולא טרחו להודיע לה כי הפוליסה שבה בוטחה לא תאפשר לה לחיות בכבוד בגיל זקנה. כן התברר לה כי ההפרשות לפנסיה לא חושבו מהשכר המלא. בהתאם לחישובי האקטואר מר אדי קומיסרנקו התובע הפסידה בשל התנהלות הסוכנות סך 298,564 ₪, והיא זכאית לפיצוי בשיעור זה.

     

48. לעמדת הסוכנות, ביקשה העובדת שייערך לה ביטוח לכיסוי סיכוני מחלות קשות, חתמה על הצעת הביטוח וידעה על כך במהלך כל השנים. כיום, היא מנסה להחזיר את הגלגל לאחור. כן נטען כי חישוב רכיב זה מופרך, ומתבסס על שגיאות עובדתיות.

     

49. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאנו כי הצדק עם המעסיק, ולא הוכחו טענות העובדת כי הביטוח לכיסוי סיכוני מחלות קשות נעשה שלא כדין על חשבון ההפרשות לפנסיה, או נוכה שלא על דעתה, ונפרט:

    • העובדת חתומה על טופס מיום 25.12.96 של הצעת ביטוח, לפוליסת ביטוח מנהלים (נספח ג לתצהיר מר ישר). החתימות הן בתחתית כל עמוד ובסוף הטופס. במסגרת אותו טופס סומנו ההפרשות השונות, ונרשם במפורש מה חלקו של המעסיק ומה חלק העובדת. בכלל זה, בחלק המעסיק סומנו הפרשות מלאות לפיצויים, 8.33% והפרשות לפנסיה. כן סומן בתחתית אותו חלק המונח "שונות", ונרשם לצדו: "גילוי מחלות קשות", בחלק בטופס המיועד להפרשות העובד.

      לא נטען, אף לא הוכח, כי החתימה על הפוליסה לא נעשתה על דעתה של העובדת. מכאן, כי העובדת נתנה הסכמתה לניכוי במועד עריכת הפוליסה.

       

    • העובדת מועסקת בתחום הביטוח שנים רבות, קיבלה לידיה דוחות תקופתיים של חברת הביטוח ולא הוכח כי הביעה התנגדות בעבר לכיסויים בפוליסה.

       

    • במהלך השנים העובדת הייתה מבוטחת בכיסוי נגד מחלות קשות. אם חלילה היה מתרחש מקרה הביטוח הייתה קמה לה זכאות לפיצוי, בהתאם לפוליסה. במועד החתימה על הצעת הביטוח לא הייתה כל דרך לדעת אם הפוליסה תיטב עם העובדת או תרע את מצבה הכספי.

       

    • לא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שהסוכנות "התעשרה" על חשבון העובדת, כטענתה, ונהנתה מכך שהעובדת הייתה מבוטחת בביטוח לכיסוי מחלות קשות.

    • כדוגמא לכך שהנתבעים שכנגד התעשרו על חשבונה, הצביעה העובדת בסעיף 8 לתצהירה על ההפרשות בחודש אוגוסט 2016, ולשיטתה באותו חודש הופרשו 1,157 ₪, ומתוך סכום זה נוכה סך 783 ₪ לכיסוי הביטוחי נגד מחלות קשות, מתוך הניכויים שהיו מיועדים לתגמולים. אמירה זו נסתרה בראיות. מעיון בדוח חברת הביטוח שצירפה העובדת לתצהירה (נספח א), עולה כי בגין חודש אוגוסט 2016 הופקדו בקופה על שם העובדת הסכומים הבאים: חלק עובד בתגמולים- 315.72 ₪; חלק מעסיק בתגמולים – 315.72 ₪; פיצויים – 526.20 ₪; אובדן כושר עבודה – 65.33 ₪; שונות (ככל הנראה ביטוח לכיסוי מחלות קשות)- 786.03 ₪. בניגוד לטענות העובדת בתצהירה (סעיף 8) התשלום האמור לכיסוי הביטוחי הנוגע למחלות קשות היה בנוסף להפרשות לתגמולים ולפיצויים ולא נגרע מהן.

       

    • חוות הדעת מטעם העובדת התבססה על מידע חלקי, והמומחה מטעמה לא סייע לביסוס הטענות. כך, התברר בחקירת המומחה כי כלל לא עיין בהצעת הביטוח של העובדת, נשוא הפוליסה שבמחלוקת (עמוד 25 שורות 5- 7); והוא הפנה בטעות בחוות הדעת לתקנון קרן הפנסיה (עמוד 4 לחוות הדעת), בעוד שהופרשו הפרשות לביטוח מנהלים (עמוד 25 שורות 33- 35; עמוד 26 שורה 7); חישוביו של המומחה (עמוד 5 לחוות הדעת) התייחסו לכל שנות העבודה של התובעת משנת 1995, תקופה החורגת משמעותית מתקופת ההתיישנות. המומחה לא פירט את חישוביו בחוות הדעת, והסתפק בציון סכומים שלטענתו חבים הנתבעים שכנגד לעובדת, ללא חישובים נלווים.

       

    • האקטואר אדי קומיסרנקו טען בחוות דעתו ובעדותו (עמוד 25 שורות 11- 13) כי נוכה משכרה של העובדת ניכוי בשיעור 17.95% לטובת הכיסוי הביטוחי. טענה זו לא הוכחה ואינה נתמכת בנתונים.

       

50. אף לא הוכחה הטענה לפיה הופרשו עבור העובדת הפרשות בחסר לתגמולים. בחוות הדעת של האקטואר אדי קומיסרנקו, הוא כתב כי ההפרשות חושבו מרכיבי המשכורת של העובדת, וכן מהרכיבים: "מקדמת בונו" ו"ש. נוס 125%" (תחתית עמוד 3 לחוות הדעת). לאחר מכן טען כי היו רכיבים נוספים ששולמו באופן קבוע מדי חודש, והיה על המעסיק להפריש גם מהם הפרשות. שמות הרכיבים הקבועים האמורים לא צוינו, וכאמור גם לא צורף תחשיב שהיה מאפשר לבחון את חישוביו של המומחה, אלא טבלה כללית, המתייחסת להפרשות בכל שנה ללא כל הסבר מאיזה בסיס שכר נגזרו. בחקירתו הנגדית טען כי היה על המעסיק להפריש הפרשות מהרכיב מקדמת בונוס (עמוד 26 שורות 27- 29), טענה הסותרת את האמור בחוות הדעת, כאמור. סיכומו של דבר, חוות הדעת אינה מבוססת, אינה ברורה, אינה נסמכת על המסמכים הרלוונטיים ואינה תומכת בטענה לפיה זכאית העובדת לפיצוי חלף הפרשות בחסר לפנסיה.

     

51. בסיכומיה טענה העובדת לראשונה, כי הפרשות שנוכו משכרה לא הועברו במלואן לקרן הפנסיה. לשם הדוגמא היא מצביעה, שוב, על חודש אוגוסט 2016 (סעיף 9.13 לסיכומי העובדת), אך נוקבת בסכומים שונים מאלה שנקבה בהם בתצהירה וטוענת כי בסך הכול הופרשו באותו חודש 2,009 ₪. לטענתה, בהתאם לתלוש השכר נוכו משכרה 710 ₪, בעוד שבהתאם לרישומי הקופה לאותו חודש הופרשו הפרשות עובד לתגמולים בסך 315 ₪. כאמור, מדובר בטענה חדשה, שלא נדונה במסגרת ההליך ובשל כך לא ניתן להכריע בה. אף עיון במסמכים שצורפו לסיכומים אינו שופך אור מלא על ניכויי והפרשות אותו חודש ומהותם. בהתאם לתלוש השכר לאותו חודש אכן נוכו 710 ₪ משכרה של העובדת, ללא שנכתב בתלוש שמדובר בניכוי לתגמולים בלבד, וכן הופרשו על חשבון המעסיק 1,299 ₪. משמע, הסכומים המופיעים בתלוש השכר תואמים במדויק את הסכומים שהופרשו, 2,009 ₪, ואין יסוד לטענה כאילו לא כל ההפרשות הועברו לחברת הביטוח. בהתאם לדוח חברת הביטוח, שני רכיבים אמורים היו להיות על חשבון העובדת, תגמולי עובד וביטוח מחלות קשות, שנרשם בעמודת "שונות". שני הרכיבים יחד מסתכמים בסך 1,101 ₪, סכום העולה על הניכוי משכר העובדת.

    לא מן הנמנע, כי לו הייתה העובדת עורכת השוואה חודשית מסודרת בין חיובי המעסיק, הניכויים משכרה וההפרשות הפועל, היו מתגלות אי התאמות. משלא עשתה כן, לא הוכיחה עילה זו, והיא נדחית.

     

52. התביעה ברכיב זה נדחית.

    פיצויי פיטורים

53. במהלך תקופת העבודה הופרשו עבור העובדת הפרשות בשיעור 8.33% משכרה לפיצויים. הצדדים מסכימים, כי העובדת התפטרה לאחר שהגיעה לגיל פרישה, והייתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים. במועד סיום עבודתה של העובדת היו צבורים עבורה פיצויים בקרן בסך 160,367 ₪. טופס 161 נמסר לעובדת ביום 11.2.20, ובאותו מועד היו צבורים בקרן פיצויים בסך 161.687 ₪.

     

54. לטענת העובדת בתביעתה, היא זכאית לפיצויים בסך 206,937 ₪, בהתאם לממוצע שכרה בשנה האחרונה. הנתבעת שכנגד אינם חולקים על חישוב זה (סעיף 86 לסיכומים). לכן, לשיטת העובדת קמה לה זכות להשלמת פיצויים בסך 46,570 ₪ ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

    בתצהירה (סעיפים 29- 30) הוסיפה וטענה כי היא זכאית לפיצוי נוסף, בסך 17,272 ₪, שכן כאשר פנתה למשוך את הכספים בחודש נובמבר 2020, שוחררו לידיה 143,096 ₪. רכיב זה לא נתבע בכתב התביעה, והוא אף מאוחר למועד הגשת התביעה. ממילא, מועד משיכת הכספים מהקרן אינו נוגע לנתבעים. העובדת לא חזרה על רכיב תביעה חדש זה בסיכומים, אלא כטענה עובדתית בלבד ולפיכך, אין מקום לדון בטענה.

     

55. לעמדת הנתבעים הם יצאו ידי חובתם בהפרשת 8.3% משכר של העובדת משך כל תקופת העבודה, ואין הם חבים בהשלמת פיצויים. לכל היותר, הם חייבים להשלים את ההפרש בין סכום הפיצויים המלא לסך 161,687 ₪, הסכום שהיה צבור בקופה במועד בו הונפק טופס 161. העובדת לא הייתה צריכה להמתין לטופס 161 לשם משיכת הכספים, שכן פרשה לאחר שהגיעה לגיל פרישה.

     

56. הצדדים לא הגישו בשלב הגשת הראיות את דיווחי קופת הפיצויים של העובדת במהלך כל תקופת העבודה. עם זאת, מעיון בטופס הצעת ביטוח המנהלים (נספח ג לתצהיר מר ישר) עולה, כי אכן הוסכם שיופרשו עבור העובדת הפרשות משכרה בשיעור 8.3%. עם זאת, העובדת החלה עבודתה ביום 19.3.1995, ואילו הצעת הביטוח מאוחרת למועד זה, מיום 25.12.1996. לא הובאו ראיות המעידות על המועד בו החלו ההפרשות בפועל. משלא הופרשו עבור העובדת הפרשות מלאות משך כל תקופת העבודה, לא חלה הוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג- 1963, וההפרשות לקופה אינן במקום פיצויים, אלא על חשבונן.

     

57. אין חולק, כי במועד סיום העבודה הייתה העובדת זכאית לפיצויים בסך 206,937 ₪. באותו מועד היו בקופה 160,367 ₪. הסכום המדויק שהצטבר בקופה חודשים לאחר מכן, כאשר הונפק טופס 161, אינו רלוונטי שכן הוא נובע מרווחי הקופה לאחר מועד סיום העבודה ולא מהפקדות המעסיק.

     

58. העובדת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך 46,570 ₪.

     

59. בנסיבות העניין, שוכנענו כי יש להפחית את פיצויי ההלנה מאחר שהנתבעים שכנגד סברו, בכנות, כי יצאו ידי חובתם בהפקדות המלאות לפיצויים. עם זאת, היה עליהם למסור בידי העובדת טופס 161 עם סיום עבודתה, או לכל הפחות מיד לאחר הגשת התביעה שכנגד, ולא להשתהות. מנגד, טוענים הנתבעים שכנגד כי לאור גילה של העובדת הטופס לא היה נחוץ, והעובדת לא טענה, אף לא הוכיחה, כי פנתה לחברת הביטוח וביקשה לשחרר את הפיצויים ובקשתה נדחתה בהיעדר טופס 161. גם לאחר שניתן לעובדת טופס 161 בחודש פברואר 2020 היא פנתה לשחרור הכספים רק בחודש נובמבר 2020.

     

60. לאור כל האמור, ישלמו הנתבעים שכנגד לעובדת פיצויי הלנה בסך 7,000 ₪.

    פדיון חופשה ודמי הבראה

61. אין חולק, כי העובדת הייתה זכאית עם סיום עבודתה לפדיון 51.74 ימי חופשה, בהתאם לתלוש השכר לחודש יוני 2019 (נספח ד לתצהיר גב' חזן). לשיטת העובדת היא זכאית לפדיון ימי חופשה בסך 19,775 ₪, בהתאם לערך יום בסך 387.75 ₪ (סעיף 26 לכתב התביעה שכנגד). לשיטת המעסיק, קמה זכאות לפדיון חופשה בסך 14,066 ₪, לפי ערך יום 275.8 ₪ (סעיף 47 לסיכומים).

     

62. כן זכאית העובדת לדמי הבראה בסך 1,600 ₪ (הודעת הנתבעים שכנגד מיום 25.8.20).

63. אין חולק, כי ממוצע השכר של העובדת לפיצויים היה 8,530 ₪. ממוצע זה לוקח בחשבון את רכיב המשכורת ומקדמת הבונוס ששולמה מדי חודש לעובדת. לא הובאו ראיות לגבי אופייה של מקדמה זו, והאם הותנה התשלום בתנאי. אף אין ראשית ראיה כיצד חושב רכיב זה. לאור האמור, מתקבלת טענת העובדת כי יש לחשב את ערך היום לעניין החופשה מאותו בסיס משכורת. מכאן, ערך יום עבודתה של העובדת עמד על סך 388 ₪.

     

64. התובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית בסך 19,775 ₪, כנתבע על ידה.

     

    סיכום

65. לאור כל האמור, מתקבלת התביעה, כך שהעובדת תשלם לתובעים פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב והנאמנות, ופיצוי בסך 40,000 ₪ בשל גזל סוד מסחרי.

     

66. מתוך סכום זה, יקוזזו הסכומים הבאים, שעל הנתבעים שכנגד לשלם לעובדת:

    • פיצוי פיטורים בסך 46,570 ₪.

    • פיצויי הלנה בסך 7,000 ₪.

    • פדיון חופשה בסך 19,775 ₪.

    • דמי הבראה בסך 1,600 ₪.

       

67. בנסיבות העניין, לאור ההפרה החמורה של חובת הנאמנות – מחד - והעובדה כי גם זכויות העובדת לא שולמו במלואן – מאידך - תישא העובדת בשכ"ט עו"ד התובעים בסך 5,000 ₪.

     

    ניתן היום, ח' אדר א' תשפ"ב, (09 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    גב' שוש ברוך, נציגת ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		גב' שוש גולנד, נציגת ציבור מעסיקים