אלמלם נ' ב.י.ג. ל.ק למערכות בע"מ

התובע (להלן גם: "העובד") הועסק כסמנכ"ל טכני בנתבעת (להלן גם: "המעסיק"), תקופה של 167 חודשים ועד לפיטוריו ביום 8.12.12. "משכורת קובעת" לצורך חישובים בתיק זה עמדה על סך 14,204 ₪.

התביעות הן לתשלום "הפרשי פיצויי פיטורים", "פיצוי בגין היעדר שימוע", "הפרשי עמלות בהתייחס לשנים 2006-2007", "עמלה בגין עסקת משרד הביטחון", "דמי הבראה" ו"פדיון חופשה".

התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע מס' 2 (יצחק בן ישי):

לא מצאתי מדוע המקרה דנן, הוא החריג שבו נמצא שיש "להרים את מסך ההתאגדות".

על הטוען לכך, מוטלת חובת ראיה חזקה (דב"ע נד/02-195 צבי סוקולבסקי נ. ב"ל, סע' 9-7 לפס"ד מיום 30.8.94). לא "ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים בלי הקפדה על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ולבין מנהליו" (ע"ע 1367/01 ראובן בישרי נ. ש.י.ק. שווק בע"מ ואח', סע' 8 לפס"ד מיום 2.2.04). על מנת להצדיק "הרמת מסך" דרושה "תשתית ראייתית מפורטת" (ע"ע 1417/04 ירוק קמאי נ. יוסף בירנבאום, סע' 14 לפס"ד מיום 17.5.06).

משלא נמצאה תשתית כל-שהיא "להרמת מסך", התביעה כנגד נתבע 2 – תידחה.

"הפרשי פיצויי פיטורים":

אין מחלוקת שהתובע קיבל על חשבון פיצויי פיטורים סך של 200,655 ₪. הצדדים חלוקים לגבי אותו סכום, רכיב של 2,500 ₪ שמופיע בתלושי השכר כ"בונוס".

"שכר העבודה הקובע" לעניין חישוב פיצויי הפיטורים אינו דווקא השכר הכולל שמקבל העובד תמורת עבודתו, אלא הרכיבים שנקבעו בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד- 1964. המרכיבים המובאים בחשבון בעת חישוב הפיצויים הם אלו המוזכרים בסעיף 1(א) לתקנות אלה, והם מורכבים משכר יסוד, מתוספת ותק, מתוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה.

אין להביא בחשבון מרכיב של שכר העבודה שלא נקבע בתקנות (דב"ע לב/ 3-21 מרגלית נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע ד 7).