-
התובעת עבדה במספרה שבבעלות הנתבע מיום 1.10.14. יום עבודתה האחרון בפועל היה 4.8.15. אין חולק כי במועד זה הייתה התובעת בהיריון.
התובעת ילדה ביום 27.9.15.
הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום עבודת התובעת ובשאלה האם התובעת פוטרה או התפטרה.
-
בתביעתה שבפנינו תובעת התובעת סעדים שונים הנובעים מסיום עבודתה בעת היותה בהיריון ובכלל זה פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי ממוני ופיצוי לא ממוני לפי חוק עבודת נשים ופיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
כמו כן תובעת התובעת זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה לרבות פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, הבראה, דמי חגים, נסיעות ופיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה.
-
נדון תחילה בנסיבות סיום עבודת התובעת ותביעותיה הנגזרות מכך ובהמשך ביתר תביעותיה לזכויות הנובעות מתקופת עבודתה.
נסיבות סיום עבודת התובעת והסעדים הנתבעים עקב כך
-
לטענת התובעת, ביום 4.8.15, יום שלישי בשבוע, התייצבה לעבודתה במספרה אולם הסתבר שזו עברה שיפוץ יום קודם ומצויה באי סדר, לכלוך רב וריח חריף של צבע.
התובעת שלחה לנתבע בשעה 9:31 מסרון, בו נרשם:
"בוקר טוב!
נכנסתי למספרה וישר יצאתי משם, לא מבינה איך אתה מתכוון לעבוד פה היום. מקווה שמישהו יגיע לנקות פה".
בתגובה השיב לה הנתבע בשעה 9:31:
"מה, הוא לא סידר?"
והתובעת משיבה בשעה 9:34: "כשתבוא תראה. במצב הזה אי אפשר לעבוד פה היום".
-
לטענת התובעת בתביעתה ובתצהירה, הנתבע יצר עמה קשר טלפוני ובמילים בוטות הורה לה לסדר את המספרה: "יאללה תתחילי לסדר את המספרה את קווקזית והנשים הקווקזיות ידועות שהן חזקות ותתחילי להזיז את עצמך".
לטענתה, החלה בסידור וניקיון המספרה אך לאחר כשעה חשה ברע, נעלה את המספרה ופינתה את עצמה לקבלת טיפול רפואי.
לטענתה, בעודה ממתינה לטיפול רפואי שלחה מסרון נוסף לנתבע (בשעה 11:04):
"סידרו את הבלאגן אפשר להגיע לעבודה?"
בתגובה קיבלה מסרון ( בשעה 11:07) מהנתבע בו נרשם:
"את עפה בטיל ממני אני לא רוצה לראות אותך. הזכויות שלך נשללו בזה הרגע."
התובעת הציגה רישום ביקור אצל רופא משפחה בקופ"ח בעכו משעה 11:29 וקיבלה אישור מחלה מיום 4.8.15 עד 7.8.15.
הרופא הינו חמיה של התובעת, אבי בעלה.
-
לטענת התובעת, המסרון ששלח לה הנתבע הינו הודעת פיטורים.
לטענתה, גם לאחר הודעת הפיטורים לא יצר עמה הנתבע כל קשר.
לטענתה, לאחר פניות בעלה לקבלת מכתב פיטורים ובפגישה ביניהם, דרש הנתבע כי התובעת תחתום על מסמך ולפיו עבודתה מופסקת הואיל ואינה מסוגלת לעבוד ולהריח צבעים וחומרים שונים וסרב למסור מכתב פיטורים.
התובעת טוענת כי הנתבע ניתק אתה כל קשר ואף לא ערך לה גמר חשבון.
-
לטענת הנתבע, ביום 4.8.15 התובעת הגיעה לעבודה בשעה 9:30 במקום בשעה 9:00, ונטשה את המקום על דעת עצמה.
בשעה 10:00 הגיע עובד נוסף בשם איציק, מצא את המספרה סגורה כשלקוחה ממתינה בחוץ.
לטענת הנתבע, הוא הגיע בסביבות 10:30 למספרה, הופתע שהתובעת אינה במקום ועל הודעתה האם אפשר להגיע לעבודה השיב בכעס ובלהט הרגע.
לטענתו, ניסה ליצור קשר עם התובעת אולם זו לא ענתה לו ומשפנה אליו בעלה שאל הנתבע לשלומה ומתי בכוונתה לשוב לעבודה.
-
לטענת הנתבע, אף התובעת לא ראתה בהודעתו כהודעת פיטורים שכן הוציאה והעבירה לו אישורי מחלה גם לתקופה שלאחר "הפיטורים". לטענתו, לא הצליח לשחזר הודעות ששלחה לו התובעת למכשיר הסלולרי בעניין שהייתה בימי מחלה, על אף שניסה לעשות כן, וצרף אישור בעניין ניסיון השחזור.
-
מטעם התובעת העידו התובעת ובעלה ומטעם הנתבע העידו הגב' סוזי רווח – מנה"ח וחשבת שכר של הנתבע, העובד מר איציק לגריסי שהגיע למספרה ביום האירוע, והנתבע עצמו.
-
לאחר ששמענו ושקלנו ראיות הצדדים, מקבלים אנו את גרסת התובעת כי ביום 4.8.15 כשהתייצבה לעבודתה במספרה ולאחר שהסתבר שזו עברה שיפוץ יום קודם התובעת שלחה לנתבע את המסרונים כמפורט בסעיף 4 לעיל.
עם זאת, איננו מקבלים גרסת התובעת בדבר שיחת הטלפון בו דרש ממנה הנתבע, בשפה בוטה, לנקות את המספרה.
בחקירתה טענה התובעת כי הנתבע הורה לה להתחיל לסדר את המספרה ועוד מעט גם איציק יבוא, וזאת בהודעה ששלח לה (עמ' 17 לפרוטוקול). הודעה כזו לא הוצגה ואינה מופיעה ברצף ההודעות שהציגה התובעת.
עדותה זו עומדת בסתירה לטענתה כי הנתבע הורה לה בשיחה טלפונית ובמילים בוטות להתחיל לסדר את המספרה.
-
עוד איננו מקבלים גרסתה כי התחילה בסידור המספרה במשך כשעה ואז הלכה.
גרסה זו אינה מתיישבת עם ההודעות ששלחה: "נכנסתי למספרה וישר יצאתי משם, לא מבינה איך אתה מתכוון לעבוד פה היום. מקווה שמישהו יגיע לנקות" ו- "...במצב הזה אי אפשר לעבוד פה היום".
התובעת נשאלה בחקירתה "אז סגרת את המספרה ונסעת?" והשיבה בחיוב.
כמו כן גרסתה כי עבדה במשך כשעה במספרה אינה מתיישבת עם עדותו של איציק כי הגיע למספרה בשעה 10:00, כתמיד, והתובעת לא הייתה שם.
גרסת התובעת גם אינה מתיישבת עם השתלשלות העניינים שכן התובעת כלל לא הודיעה לנתבע שהיא הולכת או כי אינה חשה בטוב.
התובעת הודתה בחקירתה כי עזבה את המספרה מבלי להודיע לנתבע (עמ' 17 שורות 3-6), ובשעה 11:00 לערך שאלה, במסרון, האם "סידרו את הבלאגן אפשר להגיע לעבודה?". דבר זה עורר את כעסו של הנתבע שהגיב במסרון הזועם: "את עפה בטיל ממני אני לא רוצה לראות אותך. הזכויות שלך נשללו בזה הרגע."
-
מעדיפים אנו בעניין זה את גרסת הנתבע, אף שלא נעלמו מאתנו סתירות שנפלו גם בה, ושנתמכה בעדות העובד איציק, כי התובעת כלל לא סידרה את המספרה אלא הלכה מבלי להודיע לנתבע דבר והותירה את המספרה סגורה. בהמשך שאלה האם ניתן להגיע לעבודה, מתוך הנחה כי בינתיים הנתבע דאג לסידורה.
-
גרסת התובעת כי ניקתה את המספרה כשעה, חשה ברע וכי לא התכוונה לחזור לעבודה אינה מהימנה עלינו שכן, התובעת שלחה מסרון האם אפשר לחזור לעבודה.
ההסבר שנתנה התובעת למשלוח המסרון, דאגתה האם מישהו הגיע ויש מישהו במספרה, אינה מקובלת עלינו, אינה סבירה, ואינה מתיישבת עם לשון ההודעה ששלחה התובעת בה לא שאלה האם יש מישהו במספרה אלא אם אפשר לחזור לעבודה.
הגרסה גם לא מתיישבת עם התנהלות התובעת ועם העובדה כי התובעת כבר הותירה את המספרה סגורה וכלל לא הודיעה שהלכה. לפיכך, טענתה כי מתוך אחריות ודאגה שאלה זאת אינה מתקבלת.
העד מר איציק לגריסי העיד כי התקשר לתובעת והיא אמרה לו שהייתה נסערת כי הייתה צריכה לסדר לבד את המספרה ובגלל זה הלכה. מעדותו, התובעת לא אמרה לו שהלכה בגלל ריח או בגלל שאינה מרגישה טוב.
-
דומה, כי לאחר קבלת הודעת הפיטורים החליטה התובעת להוציא אישור מחלה ועל כן פנתה לסניף קופת חולים בעכו דווקא, שם עובד חמיה, ולא לסניף הקופה בנהריה, אשר קיבל אותה מידית בשעה 11:30 והנפיק לה אישור מחלה עד 7.8.15.
יצוין, כי לתובעת רופא משפחה אחר, בסניף נהריה, שנתן לה לבקשתה אישורי מחלה לתקופה נוספת מיום 9.8.14 עד 14.8.14.
-
עוד מקובלת עלינו גרסת הנתבע, כי הודעת הפיטורים נשלחה בעידנא דריתחא, ולנוכח התנהגותה של התובעת אשר עזבה את המספרה סגורה, לא הודיעה כי היא הולכת או כי אינה חשה בטוב, לא נתנה יד בסידור המספרה, ולאחר כשעה וחצי התעניינה האם יכולה היא כבר להגיע לעבודה.
-
הנתבע העיד על עצמו כי הוא מהיר חמה. גם העובד איציק הצהיר, כי הנתבע מתעצבן מהר ונרגע מהר.
על רקע זה ניתן להבין את עדות התובעת אשר אישרה בחקירתה כי לא ידעה מה כוונתו של הנתבע:
"אני הרגשתי שאני מפוטרת. לא ידעתי באמת מה הוא מתכוון. הוא כתב לי שאני עפה בטיל."
-
הודעת הפטורים נשלחה כאמור על רקע התנהגות התובעת, ושוכנענו, כי אין לה דבר וחצי דבר עם עובדת הריונה של התובעת. משכך, איננו מוצאים לפסוק לתובעת פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כנתבע.
-
לטענת הנתבע, לא התכוון לפטר את התובעת וכך הבינה גם היא משביקשה אישורי מחלה.
לטענת הנתבע, ניסה לפנות אל התובעת ולברר מתי תשוב לעבודה, אלא שהתובעת לא ענתה לו. הנתבע טען כי לא הצליח להנפיק העתקי הודעות מהפלאפון שפורמט.
יחד עם זאת, הנתבע לא שלח לתובעת כל מכתב בו הוא חוזר בו מהודעת הפיטורים ומבקש כי התובעת תשוב לעבודה.
הנתבע גם לא הגיש תדפיס שיחות שיכול היה להעיד על ניסיונותיו הנטענים ליצור קשר עם התובעת.
-
בתשובה לפניית בעלה של התובעת בהודעה מיום 6.8.15 האם מכתב הפיטורים מוכן לא השיב הנתבע כי התובעת אינה מפוטרת אלא השיב: "תגיע בבקשה בשמונה בערב. אני רוצה לדבר ולסכם איתך את הדברים"
בהמשך להודעה זו בעלה של התובעת נפגש עם הנתבע וביקש מכתב פיטורים.
הנתבע מאשר בחקירתו כי סרב למסור לו מכתב פיטורים, אם כי טען שחזר וביקש שהתובעת תשוב לעבודה.
בעלה של התובעת העיד כי כל מה שביקש הנתבע הוא שהתובעת תתן מכתב התפטרות וכי הנתבע לא התנצל ולא דובר על חזרה לעבודה.
גרסתו של בעל התובעת מתיישבת יותר עם תשובת הנתבע בהודעה ששלח, בה לא הכחיש שהתובעת מפוטרת, עם העדר כל מכתב בו הוא חוזר בו מהודעת הפיטורים, דבר שמצפים היינו לראות במיוחד לנוכח טענתו כי התובעת התחמקה מלענות לו.
מנהלת החשבונות שהעידה מטעם הנתבע, לה סיפר לטענתו על המקרה, כלל לא ידעה על הודעת הפיטורים וגם לא אישרה את גרסת הנתבע לפיה התובעת, לכאורה, התפטרה מעבודתה. הנתבע מסר לה, לדבריה, כי התובעת אינה עונה לו ולא כי התפטרה ואינה מעוניינת לשוב לעבודה. לפיכך גם לא נערך לה גמר חשבון.
-
לא נעלמה מעינינו עדות התובעת, כי לא פנתה אל הנתבע וכי "בעלי לקח את זה על עצמו ואמר לי שאני לא הולכת לשם כבר" (עמ' 19 לפרוטוקול).
יחד עם זאת, הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי התנצל או חזר בו מהודעת הפיטורים ששלח לתובעת ומבקש שתשוב לעבודה, וגם על רקע זה ניתן להבין את עדותה בעניין.
-
משלא הוכח כי הנתבע חזר בו מפיטורי התובעת שנעשו באופן פתאומי ומיידי ובעת שהתובעת הייתה בהיריון, הרי שזכאית התובעת עקב פיטוריה אלו לסעדים כדלקמן:
-
פיצוי ממוני לפי חוק עבודת נשים בגובה 150% מהשכר עד לאחר התקופה המוגנת מפיטורים, בסך של 15,750 ₪, כנתבע.
-
פיצויי פיטורים בסך 3717 ₪, כנתבע.
-
הודעה מוקדמת בסך 1848 ₪ כנתבע.
-
פיצוי לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים בסך כולל של 50,000 ₪.
התביעה לזכויות נוספות הנובעות מתקופת העבודה
-
הפרשות לפנסיה
אין חולק כי לא בוצעו הפרשות פנסיוניות משכר התובעת.
בתצהירו טען הנתבע כי התובעת לא שיתפה פעולה בעניין זה אולם מעדותו הסתבר כי התובעת ביקשה להמשיך להפריש לקופה קודמת שהייתה לה בחברת הראל והנתבע התעקש להפריש לקופה בחברת מגדל עמה עובד הסוכן שלו.
למותר לציין כי התובעת זכאית לבחור לאיזו קופה יבוצעו ההפרשות הפנסיוניות שלה.
מכל מקום, משלא בוצעו הפרשות, זכאית התובעת לפיצוי בגובה ההפרשות שהיה על הנתבע להפריש לכל תקופת העבודה ועד לסיום התקופה המוגנת בסך 2511 ₪, כנתבע.
-
פדיון חופשה
לתובעת לא נערך גמר חשבון.
התובעת תבעה פדיון 14 ימי חופשה ובהתחשב בתקופת עבודה עד לאחר תום התקופה המוגנת, סך של 1568 ₪ לפי 112 ₪ ליום.
מסך זה יש להפחית 3 ימי חופשה בהתאם לתלוש 6/15, ומכאן שזכאית היא ל-11 ימים בסך של 1,232 ₪.
-
דמי הבראה
בהתחשב בתקופת עבודה עד לאחר תום התקופה המוגנת, צוברת התובעת זכאות לדמי הבראה בשיעור 1,587 ₪, כנתבע.
-
דמי חגים
התובעת טענה ל-3 ימי חג בעוד הנתבע מודה כי התובעת זכאית ליום חג אחד בלבד בסך 125 ₪ שכן, הזכאות מותנית בעבודה יום לפני ויום אחרי החג.
התובעת ציינה את תאריכי החגים אך לא פרטה את ימי השבוע בהם חלו החגים. בדיקה מעלה כי שניים מתוכם צמודים לשבת ועל כן יפסק לתובעת תשלום יום חג כפי שמודה הנתבע, בסך 125 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.15 ועד התשלום בפועל.
-
נסיעות
התובעת חישבה החזרי נסיעות, שלא שולמו לה, לפי עלות נסיעה בודדת, במכפלת מספר ימי עבודתה. התובעת צרפה מדידת מרחק אווירי מביתה לעבודה, לפיו המרחק הינו מעל 900 מ'.
הנתבע טען בסתמיות, ללא צירוף כל אסמכתא, כי המרחק מביתה של התובעת לעבודה הינו פחות מ-500 מ'. לחילופין טען כי יש לחשב הוצאות לפי חופשי חודשי בסך 120 ₪ לחודש, גם זאת ללא צרוף כל אסמכתא מתאימה.
אשר על כן אנו פוסקים לתובעת דמי נסיעות בסך 1,567 ₪, כנתבע.
-
פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה ואי מסירת תלושי שכר
התובעת העידה כי הסיכום בדבר תנאי עבודה היה ידוע לה, אף שלא נמסרה הודעה בכתב על תנאי העבודה.
תלושי השכר שחסרו לתובעת נמסרו לה במסגרת ההליך.
בנסיבות העניין איננו מוצאים לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בגין רכיבים אלו.
סיכום
-
תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.
על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
-
פיצוי לפי חוק עבודת נשים בסך 15,750 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.16 ועד התשלום בפועל.
-
פיצויי פיטורים בסך 3,717 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.16 ועד התשלום בפועל.
-
דמי הודעה מוקדמת בסך 1,848 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.16 ועד התשלום בפועל.
-
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 50,000 ₪ שישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
-
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 2,511 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.16 ועד התשלום בפועל.
-
פדיון חופשה בסך 1,232 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.16 ועד התשלום בפועל.
-
דמי הבראה בסך 1,587 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.16 ועד התשלום בפועל.
-
דמי חגים בסך 125 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.15 ועד התשלום בפועל.
-
נסיעות בסך 1,567 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.16 ועד התשלום בפועל.
כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
-
באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ט, (22 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר סאבר שהאב
נציג עובדים
|
|
מיכל פריימן
שופטת
|
|
מר אברהם שפירא
נציג מעסיקים
|