בוקר אחרי שיפוץ, הספרית מצאה את המספרה מלאה בלגן ולכלוך ועזבה את המקום במטרה לשוב מאוחר יותר. בתגובה בעל המספרה התרגז ופיטר אותה במסרון. התוצאה היתה פיצויים של עשרות אלפי שקלים.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל את תביעתה של ספרית שפוטרה באוגוסט 2015, בעת שהיתה בחודש השביעי להריונה, והורה לבעל המספרה שהעסיק אותה לשלם לה כ-88,000 שקל.
השופטת מיכל פריימן אמנם שוכנעה שלפיטורים לא היה קשר להריון, אלא הם נבעו מוויכוח רגע. אולם יחד עם זאת, התוצאה היתה שהתובעת פוטרה באופן מיידי, בזמן התקופה המוגנת של היותה בהריון, וללא שימוע לפני פיטורים, וכמובן ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד יאיר ארן, סיפרה כי באחד הימים כאשר הגיעה לעבודה בבוקר, גילתה שהמספרה עברה שיפוץ ומצאה בלגן, לכלוך וריח חריף של צבע.
בשלב זה, לדבריה הנתבע יצר איתה קשר בטלפון בתגובה להודעות ששלחה לו, והורה לה בשפה בוטה לסדר את המספרה. לגרסתה, לאחר כשעה שבה ניסתה לנקות. היא חשה ברע והלכה למרפאה.
בהמשך לכך, הנתבע שלח לה מסרון בו כתב "את עפה בטיל ממני אני לא רוצה לראות אותך. הזכויות שלך נשללו בה הרגע" – מסרון שלשיטתה מהווה הודעת פיטורים.
הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד שי רובין, טען כי התובעת הגיעה ומיד נטשה את המספרה, וגרסתו נתמכה בעדותו של עובד נוסף שהגיע זמן קצר אחר כך ומצא את המספרה סגורה. את הודעת הפיטורים, כך טען, הוא שלח בלהט הרגע מתוך כעס, ומאוחר יותר התקשר וניסה להחזירה לעבודה.
לא חזר בו
השופטת פריימן דחתה את גרסת התובעת שלפיה נשארה במרפאה כשעה, מאחר שלנוכח העדויות, כולל זו של התובעת עצמה, עלה כי התובעת נכנסה ויצאה מיד. השופטת אף לא שוכנעה שהתקיימה שיחת טלפון בין השניים שבה הנתבע דיבר אליה בשפה בוטה.
השופטת אף קיבלה את גרסת הנתבע שלפיה הודעת הפיטורים נשלחה "בעידנא דריתחא", ואף כי לא היה כל קשר לעובדה שהתובעת היתה בהריון. היות שהפיטורים לא היו קשורים להריון, הנתבע לא חויב בפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
עם זאת, ובניגוד לגרסתו שלפיה לאחר הפרשרה התובעת התחמקה מלענות לו, השופטת שוכנעה כי מאז אותה הודעה הנתבע לא פנה אל התובעת בבקשה שתחזור לעבודה.
לנוכח עדות אמינה של בעלה של התובעת, השופטת שוכנעה כי הבעל נפגש עם הנתבע, והאחרון סירב למסור לו מכתב פיטורים, אלא ביקש שהיא תתן מכתב התפטרות, סירב להתנצל ולא דיבר על חזרה לעבודה.
מאחר שלא הוכח כי הנתבע חזר בו מהפיטורים שנעשו באופן פתאומי ומיידי, ובזמן שהיתה בהריון, השופטת חייבה אותו לשלם לה פיצויי פיטורים בסך כ-3,700 שקל, דמי הודעה מוקדמת בסך כ-1,850 שקל, וכן פיצוי לפי חוק עבודת נשים בסך 15,750, שהם 150% מהשכר עד לאחר התקופה המוגנת מפיטורים.
נוסף על כך, הנתבע חויב בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים בסך 50,000 שקל.
בהמשך קיבלה השופטת את טענת התביעה בכל הקשור לזכויות סוציאליות שונות שלא קיבלה התובעת, אשר לא נערך לה "גמר חשבון בסיום ההעסקה. השופטת חייבה את התובעת בסכום כולל של כ-7,000 שקל עבור הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה ונסיעות.
הנתבע אף חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 9,500 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין