טל שחם נ' עו"ד אבנר מנוסביץ

1.התובעת הועסקה במשרד עורכי הדין של הנתבע כמתמחה. התובעת הגישה תביעה לתשלום שכר עבודה וזכויות נוספות.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד שעניינה חוב שכר טרחה שהתובעת נותרה חייבת לו וכן פיצוי נזיקי.

2.בפנינו העידו התובעת והנתבע. כן העידו מר חיים אברהמי ועו"ד מיכל מוזס מטעם הנתבע.

בתום שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב.

3.אלה העובדות העולות מחומר מראיות:

א.התובעת מתמחה במשפטים, הועסקה כמתמחה במשרד עורכי הדין של הנתבע, מיום 22/3/15 עד 16/3/16.

ב.שכרה של התובעת נקבע לשכר המינימום.

4.נדון להלן בטענות הצדדים.

5.שכר עבודה

התובעת טוענת שלא קיבלה את כל שכר העבודה המגיע לה.

מהראיות עולה ששכרה של התובעת שולם לעיתים על ידי הנתבע, לעיתים בהמחאות של לקוחות של הנתבע ולעיתים קרובות – באמצעות מר אברהמי שהוא לקוח של הנתבע ומשכיר לו את המשרד.

6.לכתב התביעה המתוקן שהגישה התובעת, צורפה טבלה ובה פירוט החודשים שבהם, לטענה התובעת, לא שולם השכר או לא שולם במלואו.

על פי הטבלה, בחודש מרץ 2015 (החדש הראשון לעבודה) שולם שכר בחסר ונותר חוב של 1,800 ₪, בחודשים אפריל ומאי 22015 לא שולם שכר כלל.

על פי הטבלה, נותר חוב בשכר עבודה בסך 17,320 ₪.

מעדות התובעת עולה כי האמור בטבלה אינו מדויק.

כך העידה:

ש.את כותבת שם שבחודשים הראשונים לעבודתך לא קיבלת שכר, מפנה לנספח ד', את כותבת שבאפריל ומאי 2015 לא קיבלת שכר, האם את עומדת על זה ?

ת.עד כמה שאני זוכרת לא קיבלתי שכר מלא.

בהמשך העדות התברר שצורפו מספר טבלאות שונות בנוגע לחוב שכר עבודה.

במסגרת חקירת התובעת הגישה טבלה נוספת, שלישית, שסומנה ת/1.

התובעת נשאלה והעידה:

"ש.אני חוזר על השאלה, באפריל ומאי 2015 לא קיבלת שכר לחלוטין?

ת.אני לא זוכרת אם לחלוטין אבל אני זוכרת שלא קיבלתי שכר מלא. אני גם זוכרת שהיתה לו שיחה כי הוא מדבר על רמקול, הבן שלו התקשר אליו ושאל אותו אם לא יהיו לו בעיות אם לא ישלם לי את המשכורת, את זה אני זוכרת והוא אמר אל תדאג היא לא תעשה בעיות. אני לא זוכרת אם קיבלתי משכורת באופן חלקי או לא קיבלתי בכלל.

ש.מציג לך את הטבלה שצורף לכתב התביעה המקורי, נספח ד', אני מציג לך את הטבלה שצורפה לתביעה המתוקנת, בשניהם בחודשים אפריל מאי לא קיבלת שקל האם זה נכון?

ת.אני די ברורה, כרגע לא זוכרת בדיוק. אני יודעת שלא קיבלתי את כל המשכורת, יכול להיות שקיבלתי חלקית לא זוכרת כמה. אמרתי שאני לא זוכרת.

ש.מאיפה הנתונים שבטבלה נספח ד'?

ת.אני מראה לביה"ד. טבלה שעשיתי שנמסרת לי כעת מבא כוחי. זאת טבלה שאני עשיתי.

הטבלה מוגשת ומסומנת ת/1

ש.את רוצה לומר לי ששנה חיכית ולא דרשת חודשיים משכורת שלא קיבלת לחלוטין ?

ת.אני לא אמרתי את זה, אמרתי שדרשתי ולא קיבלתי ויש במיילים. יש מסמך שכתב לחיים שהוא ייתן לו כסף כי הוא הבטיח לי."

בכל הנוגע לטבלה ת/1, מופיע חוב שכר עבודה מלא על חודשים אפריל ומאי 2015, וכן חובות בסכומים גבוהים על חודשים נוספים.

7.התובעת העידה כי במקום ההתמחות הקודם שלה, אצל עו"ד מיכל מוזס, נותר חוב על סך 200 ₪. התובעת אישרה שדרשה את פרעון החוב וניהלה חלופת מכתבים עם המאמנת שלה בעניין החוב.

עו"ד מוזס שהעידה בפנינו, אישרה שהתובעת פנתה אליה לגבי החוב בסך 100 או 200 ₪ וכן העלתה טענות נוספות.

התובעת נשאלה הכיצד התעקשה על תשלום בסכום כזה, אך לא התעקשה על תשלום משכורותיה על ידי הנתבע.

כך העידה:

"ש.אני חוזר לשאלה המקורית, על 200 ₪ ניהלת התכתבות שלמה עם המעסיקה הקודמת ופה חיכית שנה לקבל שכר?

ת.כן. נכון שלא עשיתי כלום כי רציתי את ההתמחות והיה לי אינטרס".

8.מר חיים אברהמי, המשכיר לנתבע את משרד עוה"ד שלו, הוזמן להעיד על כעד מטעם הנתבע. לדבריו:

"ש.התובעת העידה שאתה שילמת לה כספים, תסביר איך זה עבד?

ת.הנתבע מייצג אותי בהרבה תיקים והיה בינינו התחשבנויות, היו זמנים שלא היה לו כסף נזיל והוא ביקש ממני שאטפל בה והוא היה נותן לי שיקים אולי דחויים ואני נתתי לה מזומן מתי שפנתה אלי

ש.האם זה היה מידי חודש ?

ת.היה סידור מתי שאת צריכה תבואי אלי ותקבלי כסף

ש.בעצם, את רוב השכר שלה אתה שילמת האם זה נכון, דרכך?

ת.אני לא יודע אם זה רוב, אבל שולם לה דרכי הרבה פעמים, היא פנתה אלי שהיא צריכה כסף ואני הבאתי לה , אפשר להגיד שבכל פעם שהיא פנתה אלי היא קיבלה

ש.כל פעם שהנתבע לא שילם לה היא פנתה אליך ואתה שילמת ?

ת.כן

ש.מידי חודש אתה שילמת את השכר כמעט מידי חדש

לשאלת ביה"ד האם אתה יודע כמה שילמת לה כל חודש ?

ת.אני לא יודע, 5000 ₪ ומשהו אני לא זוכר כמה, בסביבות 5000 כמעט כל חודש".

ובהמשך העיד:

"ש.אני לא ראיתי שהעברת סכומים של 5 אלף ₪ בחודש.

ת.מתי שהיא ביקשה אני שילמתי. אני לא יודע להגיד כמה. כמה שהיא אמרה לי שילמתי. לפי מה שהיא ביקשה

ש.אני רואה שיק של 4,384 הפקדה ויש אישור הפקדה זה שיק שלך?

ת.כן זה העברה שאני עשיתי.

ש.יש כאן שיק שחתמה לאה מי היא?

ת.בת זוגתי.

ש.היא העבירה שיק של אמריקה ישראל?

ת.כן.

ש.יש כאן סכום של 1,000 ₪ הועבר ב-24/8/15?

ת.כן, אם אתה אומר אז כן. אני העברתי שיק של 1,000 ₪. אני לא זוכר תאריכים".

וכן:

"ש.יוצא שאתה שילמת ואין לך מעקב כמה שילמת?

ת.נכון.

ש.האם אתה יכול לומר בוודאות שהתובעת קיבלה כל שקל ושקל שהגיע לה שכר עבודה מהנתבע?

ת.ההסכם עם הנתבע היה כזה שהוא אמר לי שלפעמים חסר לו כסף לשלם והיא תפנה אלי ובאישור שלו אני אתן לה מה היא רוצה. מתי שהיא פנתה אלי אני נתתי. אני לא יודע התחשבנות ביניהם. אין לי רישום של הסכומים שנתתי לה".

9.הנתבע הצהיר כי שילם לתובעת את מלוא השכר, בין בעצמו ובין באמצעות חיים אברהמי.

בעדותו אמר:

"ש.האם יש לך מעקב כמה שילמת לה בתור משכורת?

ת.שילמתי לה את הכול כמו שכתוב בתלוש המשכורת. אדון אברהמי היתה לו תקופה של מצב כלכלי מאוד קשה ולכן לא קיבלתי ממנו שכר טרחה. אמרתי לו בגלל שהפך הלקוח הכמעט מרכזי עם חברה של אמריקה ישראל, הגעתי איתו לידי הבנה עם אברהמי לא משנה מה, הוא היה הולך לשוק האפור, כדי לקבל שיקים שלי של חודש חודשיים, אני הייתי נותן את השיקים והוא היה מביא לי כסף. הוא היה נושא בריבית של השוק האפור. לא יכול להיות מצב שהיא היתה יומיים לא מקבלת. ב-29 לחודש כל חודש היתה באה אלי ואומרת שאין לה כסף כדי לקנות חופשי חודשי, אין לי כסף, אם לא אקבל את זה לפני סוף החודש לא אוכל לקנות את זה לחודש הבא. לכן ביקשה את זה במזומן. אתה מתאר לך 3.5 היתה יושבת ולא מקבלת את הכסף שלה. זה סותר סופר הזוי. אתה אומר לי שאני ניהלתי ספרים, לפי הרישומים אצלי בהנהלת ספרים יש ויכוח לגבי 5,000 ₪. נורית אומרת שזה שולם.

היא אומרת שאני מטורף ואני שילמתי את זה והיא בדקה את זה בבנק. חוץ מזה לא יכול להיות שאני לא אשלם למישהו 3.5 חודש. מה יש לי נגדה, הרי ריחמתי עליה. למה אני דווקא כלפיה מבין מאות עובדים אלין את שכרה.

ש.נכון ששילמת בשיקים של לקוחות?

ת.אני עבדתי כעו"ד לבד, עיקר עבודה עבור אברהמי בגלל מצב שהוא נכנס לקשיים של נזילות .. הנושא גרם ש-90 אחוז מהעבודה שהיתה עבורו ועבור 2 לקוחות גדולים. עד לפני חצי שנה קיבלתי פסק דין ואני מקווה שאראה הרבה כסף. זו היתה הטעות שלי.

אני מאשר שלפעמים שילמתי לה שכר בשיקים של לקוחות כי היא לחצה שהיא צריכה כסף. אז נתתי לה כל מה שיש לי.

ש.שיקים בכל מיני סכומים?

ת.לא פעם היא באה אלי לפני סוף חודש שאין לה כסף שהיא צריכה לשלם לבעל בית וחובות. היא ביקשה ממני מקדמה לכן זה לא היה סכום אחד כל הזמן. אתה מעמיד שכל הזמן היה איחור, זה לא מדויק. נכון שהיו איחורים, אבל היו פעמים כמו לגבי אותו תשלום שהקדמתי לגבי נסיעות, היתה באה ואומרת שהיא צריכה כסף.

ש.3.5 חודשים לא שילמת לה?

ת.מתי היא שלחה לי הודעה שאני חייב לה 3.5. באיזה יום בזמן תקופת עבודתה עד סוף מרץ היא הודיעה לי.

ש.היא כל הזמן התחננה לפניך?

ת.זה שקר וכזב. להגיד ש-3.5 היא חייבת לי?! היה ויכוח על 5,000 ₪ ולכן כתבתי לה מכתב שבואי ונעשה חשבון. עד היום היא לא באה אלי. זה לא נכון שאני אי פעם לא ביקשתי שהיא תתחשבן איתי.

ש.האם יש רישום מצטבר כמה שילמת לה?

ת.אני הייתי מוכן לשבת איתה אבל היא מעולם לא היתה מוכנה לשבת איתי. אני שלחתי לה מכתב. היא כתבה שהיא תשב איתי אחרי שהיא תסיים את בחינות ההתמחות אבל בכלל לא ניגשה לבחינה".

וכן העיד:

"ש.אין לך איזה שהוא מסמך שמסכם כמה שילמת לה כל חודש?

ת.אני מסביר לך בפעם המי יודע כמה, אני שילמתי לה את כל מה שאני יודע שהיא היתה צריכה לקבל, כל מה שלא שולם על ידי שולם על ידי אברהמי. כאשר היה ויכוח לגבי נושא הזה היא דאגה לכך שמייד ישולם לה הכסף. היא היתה בקשר עם מנהלת החשבונות, היא יכלה להגיד לה שהיא רוצה ריכוז של כל הכספים, לא היתה לה בעיה, היא היתה בקשר איתה".

10.סיכום הראיות מעלה כי התובעת לא הוכיחה שלא שולם לה מלוא שכר העבודה.

ראשית, בלתי סבירה בעיננו העובדה שלא שולם לתובעת שכר כלל בחודשים אפריל ומאי 2015, ובכל זאת המשיכה לעבוד ולא העלתה דרישה כלשהי בעניין זה. התובעת העידה כי היא מתפרנסת ממשכורתה. לכן לא סביר שלא קיבלה שכר כלל ולא מחתה.

שנית, הוכח כי כאשר למאמנת הקודמת של התובעת נותר חוב של 200 ₪, התובעת עמדה על תשלום החוב ולא ויתרה, כפי שעולה מהתכתובות שצורפו ומעדות המאמנת לשעבר. לאור זאת, תמוה הכיצד לא פנתה מעולם לגבי חוב בשכר עבודה בסכומים ניכרים.

שלישית, הטבלה שסומנה ת/1 אינה ברורה. טבלה זו לא צורפה לכתב התביעה וב"כ הנתבע ראה אותה לראשונה בדיון ההוכחות. עיון בטבלה מעלה כי לא ניתן להבין מה שולם, מתי, בגין אילו חודשים קיים חוב.

רביעית, בטבלאות השונות שצרפה התובעת, נרשם שלא שולם שכר כלל לחודשים אפריל ומאי, ואילו בעדות טענה התובעת שאולי שולם לה חלקית. מדובר בסתירה מהותית שיש בה כדי להעיד לגבי אמינות הטענה שהועלתה בכתב התביעה ובתצהיר.

11.אמת, השכר החודשי לתובעת לא שולם כפי שיש לשלם שכר עבודה, בתשלום אחד, במועד הקבוע בחוק.

מהעדויות עולה שהשכר שולם לשעורין, על ידי הנתבע ועל ידי אדם אחר, ללא שנערך רישום מסודר של התשלומים.

על אף אלה, לאור הסתירות בעדות התובעת ולאור האמור לעיל, לא הוכח כי נותר חוב בגין שכר עבודה.

12.בכל הנוגע לשכר לחודש העבודה האחרון – מרץ 2016, שבו התובעת עבדה עד ליום 14/3/16, אישרה התובעת בפרוטוקול ישיבת קד"מ, כי קיבלה את השכר:

"אני לא התכוונתי בהתחלה לתבוע והתכוונתי לסיים על משכורת מינימום ולסיים.

במשך 3 חודשים רדפתי אחריו, לקבוע פגישה כדי לסכם בסוף מה מגיע, הוא כל הזמן התחמק, יום האחרון יום שישי שקבענו פגישה במקרה התקשרתי לוודא שהכל מתקיים והוא אמר שהוא חולה ולא הודיע לי. שום משכורת לא שולמה בשלמותה כל פעם נזרקו כמה גרושים.

קבענו פגישה שלא התקיימה, אני לא יכולה לרדוף אחרי אדם בשביל משכורת שמגיעה לי, שלחתי לו מיילים ובאחד המיילים רשמתי שאם הוא לא משלם שאני אאלץ לנקוט בצעדים כדי לקבל את המשכורת שלי ויש מייל שנשלח אליו בפירוש שמודיע לו שאצטרך לנקוט בצעדים אחרים לקבל משכורת ולא היתה תגובה לזה, משכורת אחרונה לא שולמה, סיכמתי איתו שישלם לי 5,000 ₪ והוא אמר שהוא לא יודע למה הבנק שילם לי רק 4,600 ₪"

עוד יצויין כי בטבלה שצורפה ת/1, לא מופיע חוב בגין שכר חודש מרץ 2016.

13.שעות נוספות

התובעת טוענת שעבדה בכל יום משעה 8:30 עד 19:30, ובנוסף עבדה לעיתים בימי ו' ובמוצאי שבת, על פי דרישת הנתבע.

הנתבע טען מנגד כי שעות העבודה היום מ 9:30 עד 19:30, חמישה ימים בשבוע בלבד, וכי התובעת קיבלה חצי שעת הפסקה ליום. עוד הצהיר כי לעיתים נדרשה עבודה בימי ו', וכנגד זאת קיבלה התובעת שעות חופשה.

14.הנתבע אישר כי לא נערך רישום של שעות העבודה של התובעת, כנדרש בחוק שעות עבודה ומנוחה.

עוד טען כי השעות שטענה התובעת הן שעות שהיא נכחה במשרד, אך לא עבדה בפועל, אלא לעיתים קרובות עסקה בענייניה האישיים. לטענתו, בחלק מהתקופה התובעת נהגה לאחר לעבודה ואף נעדרה רבות לצורך טיפולים רפואיים.

התובעת הופנתה בעדותה למסמכים רבים שהביא הנתבע ואשר לטענתו, הכינה אותם בשעות העבודה שלה, על חשבון הנתבע. לגבי מרביתם אישרה התובעת שהכינה אותם וטענה שעשתה כן באישורו של הנתבע וכן מביתה, בשעות שאינן שעות עבודה.

כך העידה:

"ש.אז עשית שימוש בצרכי המשרד?

ת.כן, ברשותו והוא גם ייעץ לי

ש.האם זה נעשה בשעות העבודה?

ת.אין לי מושג. לא זוכרת באיזה שעה עשיתי את זה , אם תביא לי את הקובץ אפשר לראות באיזה שעה. אולי אפילו עשיתי את זה מהבית".

וכן העידה:

"ש.מה שאת אומרת שנעשה שימוש בזמן העבודה בציוד המשרד ובמחשבים...?

ת.לא אמרתי בזמן העבודה, אמרתי שעשיתי שימוש במחשב באישורו ובהתייעצותו, אחרי שעות העבודה

ש.מתי?

ת.אחרי 07:30 כשהסתיימה המשמרת. או שעשיתי בבית והעברתי. אם תביא את הקבצים אוכל להגיד בדיוק מתי זה נעשה".

ולגבי רישום שעות העבודה העידה:

"ש.האם ניהלת רישום מתי הגעת ויצאת מהמשרד?

ת.לא. יש ימים שכן, יש ימים שלא.

ש.את יכולה להציג מה שכן?

ת.כן. זה בכתב התביעה. כניסה לא, לא הייתי אמורה גם יש לי הרבה שעות יציאה כששלחתי קבצים הביתה להמשיך ולעבוד בבית".

15.באשר לשעות נוספות העיד הנתבע:

"לשאלתך – לא היו שעות נוספות. אם היא היתה דורשת שעות נוספות היא היתה צריכה להגיד למיכל, הרי היא קיבלה ממנה תלושים".

וכן העיד:

"ש.אתה נשאלת על שעות העבודה – כמה הפסקות ניתנו במשך היום?

ת.היה לה נוהג כל יום ב-12:30, 12:45 היתה הולכת לעשות לה אוכל, לפחות בין 45 עד שעה היתה נעדרת מהעבודה. כל יום היא רעבה.

ש.הוצג בפניך מסמך של הודעה ללשכת עורכי הדין ששעות העבודה מ-8:30 עד 19:30 האם היא עבדה בשעות האלה במשרד?

ת.היא היתה במשרד. בהתחלה היתה מגיעה יותר מוקדם, לאחר מכן לא היה מצב שמגיעה לפני 9:30 או 10:00. חתמתי לה על כל נייר שהיא נתנה לי בנאיביות שלי.

16.סיכום הראיות מעלה כי יום העבודה של התובעת הסתיים בשעה 17:30.

לגבי שעת התחלת העבודה, התובעת מסתמכת על הודעת הנתבע ללשכת עורכי הדין, לפיה תחילת העבודה היא בשעה 8:30.

הנתבע טען שהתובעת התחילה לא לפני 9:30, אולם התובעת לא נשאלה על כך בעדותה. בנוסף, לא הוצג רישום של שעות העבודה, כנדרש על פי חוק.

לכן מתקבלת גירסת התובעת, כי התחילה לעבודה בשעה 8:30.

לעניין זמן ההפסקה, מתקבלת הגירסה שמסר הנתבע בתצהירו, לפיה ניתנה חצי שעת הפסקה ליום.

17.הנתבע טען כי במהלך שעות העבודה התובעת עסקה בעניינה הפרטיים. הנתבע הביא עימו לדיון ארגז ובו לטענתו, מסמכים אישיים של התובעת, שאותם הפיקה בשעות שהן שעות עבודה.

התובעת העידה כי הדברים אכן נעשו על ידה, וזאת באישורו ובידיעתו של הנתבע. עוד העידה כי חלק מהמסמכים הוכנו על ידה לאחר שעות העבודה.

אנו מקבלים את עדות התובעת בעניין זה. תימוכין לקביעתנו זו היא בעובדה שהנתבע עצמו טוען שטיפל עבור התובעת בענייניה האישיים, והדברים יפורטו בהמשך, ומכאן שידע כי היא מטפלת גם בעניינים אישיים במקביל לעבודתה כמתמחה.

באשר לעבודה בימי שישי, משלא הובאה ראיה באשר להיקף העבודה, לא ניתן לקבוע זכויות בגין כך.

18.סיכומו של דבר, התובעת הוכיחה שעבדה 11 שעות עבודה ליום ובניכוי חצי שעת הפסקה ליום – עשר וחצי שעות, חמישה ימים בשבוע, סה"כ 52.5 שעות.

התובעת זכאית לתשלום עבור 9.5 שעות נוספות לשבוע ו- 40.85 שעות נוספות לחודש.

התעריף לשעת עבודה הוא חלוקת שכר המינימום ב- 186 שעות, 25 ₪ לשעה.

התובעת זכאית לתשלום לפי תעריף 125% סה"כ 31.25 לשעת עבודה נוספת.

בהתאם לכך זכאית לסך 15,325 ₪ עבור כל תקופת העבודה.

19.פדיון חופש

במסגרת כתב התביעה המתוקן, התובעת ויתרה על רכיב תביעה זה.

20.דמי הבראה

התובעת טוענת לזכאות לדמי הבראה משהשלימה שנת עבודה.

בפועל, התובעת עבדה במשך 11 חודשים ושלושה שבועות.

נוכח קביעתנו להלן, לפיה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, אנו קובעות שהתובעת זכאית בנוסף, גם לדמי הבראה, אף שסיום העבודה היה מספר ימים לפני חלוף שנה להעסקה.

הנתבע ישלם לתובעת 1,890 ₪.

21.נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד

התובעת טענה כי הנתבע חייב אותה להגיע לעבודה יום לאחר שעברה ניתוח בכף היד וכן חייב אותה להגיע לעבודה בזמן חופשה שנטלה לצורך לימודים. לטענתה, לבסוף הנתבע פיטר אותה בצעקות וללא הליך שימוע.

בתצהירה אמרה:

"ב 16/3/16 הנתבע דרש שאבוא לעבודה חרף חופשה שסיכמנו עליה בטענה של צורך במסמך מסוים דחוף מאד. הגעתי למשרד והתחלתי לעבוד על המסמך, ואז הנתבע הגיע וציווה עלי להפסיק לעבודה על המסמך ה"דחוף" ולעשות משהו אחר. בנקודה זו אמרתי לנתבע כי באתי למרות יום החופש לעשות את המסמך הדחוף והנה הוא אינו דחוף כלל. על דברי אלה צרח עליי בנוכחות שלומית כהן, נורית קפלן וחיים אברהמי "תעזבי את המשרד" ומאז אכן לא חזרתי למשרד".

בעדותה טענה כי היתה חלופת מכתבים בינה לבין הנתבע לאחר יום הפסקת העבודה וכי הנתבע כתב לה מכתב בו הוא מאחל לה הצלחה. מכתבים כאלה לא הוצגו.

עוד נשאלה התובעת לגבי אמירות שלה במסגרת ההליך כאן, כי יש בידיה הקלטות ומדוע לא צרפה אותם. כך השיבה:

"ש.את טוענת שיש לך הקלטות ?

ת.יש לי, אבל לא צירפתי. אם ביה"ד יבקש אני אצרף. לא ביקשו אז לא צירפתי". 

22.הנתבע טען בתצהירו כי התובעת היא זו שהתפטרה וכי היא "ביימה ריב בנוכחות עדים". בתצהיר טען כי ביום שבו התובעת עזבה, היא היתה אמורה להדריך את המתמחה שהחליפה אותה בתפקיד.

בעדותו אמר:

"ש.הזעקת אותה מחופשת לימודים ב-14/3/16?

ת.היא עבדה אצלי וקיבלה משכורת עד 18/3/16.

אספר לך מה קרה – נורית שהומלצה בחום על ידי התובעת שהיא חברה שלה וגם אישה מבוגרת אבל היא אישה שיכולה לעבוד גם בלי משכורת בגלל שהיא אישה עשירה, אבל רוצה לעבוד פחות זמן, אמרתי לה לא בא בחשבון. אמרתי לה שתעבוד אצלי מלא 9 שעות ביום, 45 שעות בשבוע, אני עצמי עובד 11 שעות כל יום, כולל יום שישי.

מה שקרה שהוא גב' נורית התחילה לעבוד ב-6 לחודש, וב-8 לחודש הלכה לחופש. באה נורית ואמרה שהיא לא יודעת כלום, הכול באנגלית, כל התוכנות באנגלית, כי התובעת החליטה שהתוכנות צריכות להיות באנגלית. ביקשתי שתבוא להסביר לנורית איך לעבוד. אני לא הייתי צריך אותה. נורית היתה פי 10 יותר טוב ממנה.

כל התוכנות ביוזמתה הפכה אותן לתוכנות שהופכות לאנגלית".

23.הנתבע הופנה למכתב שכתב לתובעת בו הוא מאחל לה הצלחה.

לדבריו:

"ש.יש כאן מכתב שלך מ-13/4/16 שאתה כותב לתובעת ומציין בסיום בידידות ובברכה, זה חודש אחרי שהיא סיימה את העבודה?

ת.עוד לא רבנו על כלום".

24.מהראיות עולה כי התובעת היתה אמורה לסיים את עבודתה אצל הנתבע ביום 18/3/16, בהסכמה, עם סיום ההתמחות.

הפסקת עבודה בהסכמה, מזכה כשלעצמה בפיצויי פיטורים. ודאי כך עת עסקינן בהפסקת עבודה עקב סיום תקופת התמחות.

משזו קביעתנו, אין אנו נדרשות להכריע בשאלה האם ביום 16/3/16 התובעת פוטרה או התפטרה. נציין כי טענת הנתבע לפיה נאלץ להזעיק את התובעת מיום חופש עקב כך שהפכה את כל התוכנות לאנגלית, נטענה לראשונה בעדותו ולא הוכחה כלל.

סוף דבר, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 4,650 ש"ח ₪.

25.פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה

הנתבע לא ערך עבור התובעת ביטוח פנסוני, כנדרש בצו ההרחבה הכללי במשק בעניין פנסית חובה.

התובעת לא טענה כי היתה לה קרן פנסיה פעילה בעת שהתחילה לעבוד אצל הנתבע. משכך, חלה חובת תשלום פנסיה בחלוף שישה חודשי עבודה.

על הנתבע לשלם לתובעת פיצוי חלף הפרשה לפנסיה בסך 1,674 ₪.

26.עוגמת נפש

בהתאם לפסיקה, פיצוי בגין עומת נפש יקבע רק לעיתים נדירות.

המקרה שבפנינו אינו מסוג המקרים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

27.התביעה שכנגד

במסגרת כתב התביעה שכנגד, הועלו נגד התובעת טענות רבות ובינהן ספרות מקצועית שנטען כי נלקחה על ידי התובעת, תשלום עבור עבודות פרטיות שנטען כי התובעת ביצעה במקום העבודה, תשלום שכ"ט עו"ד עבור חוזה שכירות של דירת התובעת, הכנת כתבי בי- דין עבור התובעת וייצוגה בתביעה משפטית, טיפול בתיק נזיקין של בנה של התובעת, פיצוי על כאב וסבל.

28.כבר בישיבת קד"מ הובהר לנתבע כי מרבית רכיבי התביעה הינם תביעות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה, מכח סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה.

הנתבע עמד על התביעה שכנגד ברכיבים אלה, אולם בהתאם להוראות החוק, דינם להדחות.

29.בכל הנוגע לתשלום שכ"ט עבור בנה של התובעת, לא הוצגה התחייבות של התובעת לשאת בשכ"ט עו"ד עבור ייצוג שניתן לבנה.

התובעת העידה שאינה קשורה לנושא זה וכי יש לפנות לבן.

לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

30.טענה לנטילת ספרות מקצועית מהמשרד – לא הוכחה כלל.

31.לגבי הטענה לביצוע עבודות פרטיות- התובעת אישרה שעשתה עבודות כאלה, עבור עצמה, אולם טענה שהדבר היה בידיעת הנתבע ובאישורו.

כך העידה:

"ש.האם את עשית שימוש במחשב המשרד ובניירות המשרד לצרכים פרטיים?

ת.לא שלא ברשותו של הנתבע, הכל ברשותו

ש.אני מפנה אותך למסמך ששלחת בעניין שכירות של דירה שלך האם זו חתימה שלך?

ת.כן

ש.אז עשית שימוש בצרכי המשרד?

ת.כן, ברשותו והוא גם ייעץ לי

ש.האם זה נעשה בשעות העבודה?

ת.אין לי מושג. לא זוכרת באיזה שעה עשיתי את זה , אם תביא לי את הקובץ אפשר לראות באיזה שעה. אולי אפילו עשיתי את זה מהבית".

32.נוכח עדות זו של התובעת, ומשהוכח כי הנתבע ידע שיש לה עיסוקים נוספים, אישיים, משפטיים, שאינם קשורים לעבודתה כמתמחה, אנו קובעות כי לא הוכח שעל התובעת להשיב או לשלם סכומים לנתבע בגין עבודות פרטיות שביצעה תוך שימוש בציוד המשרד.

עוד נציין כי ממילא לא הוכח היקף הפעילות וכן לא הוכח שהנתבע דרש מהתובעת, במהלך תקופת העבודה, כי תחדל מהתנהגותה זו.

לאור האמור, התביעה שכנגד ברכיב זה נדחית.

33.לעניין ייצוג התובעת, הוכח שהנתבע הכין עבור התובעת מסמכים להגשה לבית המשפט.

הנתבע לא הציג הסכם שכר טרחה שנערך עם התובעת. עוד, לא הוכיח שהתנה את הסיוע לתובעת בתשלום שכר טירחה על ידה וכן לא הוכיח מה גובה הסכום.

התביעה ברכיב זה לא הוכחה ולכן נדחית.

34.רכיבי התביעה שעניינם "כאב וסבל, פגישה בשם הטוב וטרחה נפשית" נדחים הן מחמת שאינם בסמכות עניינית של בית הדין לעבודה והן מחמת העובדה שלא הוכחו.

התובעת הועסקה כמתמחה של הנתבע למשך שנה. התובע ביצעה את עבודתה והנתבע אינו חולק על כך. הנתבע שילם את שכר של התובעת לשעורין, באמצעות גורמים שונים. הנתבע נעזר בשרותיה של התובעת לתשלום מכרטיס האשראי שלה וכיו"ב. נוכח כל אלה, הנתבע אינו זכאי לפיצוי כלשהו כנטען כל ידו בכתב התביעה שכנגד.

35.סוף דבר

תביעת התובעת מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעת:

א.שעות נוספות בסך 15,325 ₪.

ב.דמי הבראה בסך 1,890 ₪.

ג.פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 1,674 ₪.

ד.פיצויי פיטורים בסך 4,650 ₪.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

37.התביעה שכנגד על כל רכיביה, נדחית.

36.לאור מכלול הנסיבות, הנתבע ישא בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, (20 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.