המתמחה עבדה 11 שעות ביום תמורת שכר מינימום ולא קיבלה את כל זכויותיה הסוציאליות לרבות פיצויי הפיטורים שהגיעו לה בסיום ההתמחות. ביה"ד קיבל את תביעתה נגד המאמן באופן חלקי.
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל-אביב השופטת הדס יהלום חייבה לאחרונה עורך דין לשלם למתמחה שלו לשעבר כ-27,000 שקלים עבור כ-40 שעות נוספות בחודש, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים – אף שלא עבדה 12 חודשים מלאים. בתוך כך הובהר כי אין זה משנה אם התובעת פוטרה (כטענתה) או התפטרה (כטענת עורך הדין) שכן כך או כך סיום התמחות מזכה בפיצויי פיטורים.
התובעת הועסקה כמתמחה במשרד עורכי הדין של הנתבע בשנים 2015-2016 תמורת שכר מינימום. חודשים ספורים לאחר שסיימה את ההתמחות היא הגישה נגדו תביעה לתשלום שכר עבודה, שעות נוספות, זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים.
התובעת טענה כי הנתבע נהג לשלם לה את השכר בין היתר באמצעות לקוחותיו, וכי היו 3.5 חודשים שבהן לא שילם לה כלל. כמו כן היא טענה כי עבדה 11 שעות ביום, ולעיתים גם בימי שישי ובמוצאי שבת, אך מעולם לא קיבלה שכר עבור השעות הנוספות.
בנוסף נטען כי הנתבע פיטר אותה בצעקות כשמחתה על כך שדרש ממנה לעבוד ביום חופש, ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים.
הנתבע הגיב לתביעה בהכחשה. לטענתו, הוא שילם לתובעת את מלוא שכרה, לעיתים במזומן כיוון שביקשה ממנו לעזור לה. עוד הוא טען כי התובעת עבדה 9.5 שעות ביום, וכי במסגרת יום העבודה התעסקה רבות בענייניה האישיים. לראיה הוא הציג מסמכים שלטענתו התובעת הכינה בשביל עצמה על חשבון שעות העבודה. בנוסף הוא טען כי לא מגיעים לתובעת פיצויי פיטורים כיוון שרבה עמו במכוון והתפטרה.
אם לא די בכך, הגיש הנתבע תביעה נגדית בה דרש מהתובעת תשלום שכ"ט על סיוע משפטי שהעניק לה לטענתו, ופיצויים על הכפשת שמו.
העבודה הופסקה בהסכמה
סגנית הנשיאה יהלום דחתה את טענת התובעת לגבי שכר הבסיס לאחר שקבע כי לא סביר שבמשך 3.5 חודשים לא אמרה לנתבע דבר על המשכורת ובפרט שהייתה זקוקה לה למחייתה.
כמו כן, השופטת ציינה כי התובעת סתרה את עצמה כאשר בתחילה טענה שכלל לא שולם לה שכר אך לאחר מכן טענה שאולי שולם לה שכר חלקי. "מדובר בסתירה מהותית", כתבה.
עם זאת, השופטת מצאה כי התובעת אכן עבדה 11 שעות ביום. זאת, בין היתר בשל מחדלו של הנתבע, שלא ערך רישום של שעות העבודה. כמו כן השופטת קיבלה את גרסת התובעת שלפיה הטיפול בענייניה האישיים נעשה בידיעת הנתבע ובאישורו.
לפיכך נקבע כי בניכוי חצי שעת הפסקה ביום זכאית התובעת לתשלום על 40.85 שעות בתעריף של 125% לכל חודש עבודה.
לגבי נסיבות סיום העבודה השופטת הבהירה כי אף שהתובעת עבדה 11 חודשים ו-3 שבועות בלבד היא נחשבת כמי שסיימה שנת עבודה. לגופו של עניין נקבע כי אין זה משנה אם פוטרה או התפטרה –סיום התמחות נחשבת להפסקת עבודה בהסכמה ומכאן שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים על פי חוק.
תביעתו הנגדית של הנתבע נדחתה משום שלא הוכחה וחלקה כלל לא בסמכות בית הדין לעבודה.
בסיכומו של עניין הנתבע חויב לשלם לתובעת 23,539 שקלים עבור שעות נוספות, דמי הבראה, הפרשי פנסיה ופיצויי פיטורים, וכן 4,000 שקל הוצאות משפט.
עו"ד מיה לוי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין