נקבע כי הוכחה אבהות של זוג בני אותו מין, שלא באמצעות בדיקת רקמות

האם יש להצהיר על התובעים כאבות של הילד מ' שנולד בהליכי פונדקאות בארה"ב וזאת לאור הראיות שהציגו ומבלי שנערכה בדיקת רקמות לבירור אבהות, לאור סירובם  לעבור בדיקה גנטית להוכחת אבהות? 

א.         רקע עובדתי

1. התובעים הם בני זוג מאותו מין, תושבי ישראל ואזרחיה, אשר מקיימים חיי זוגיות במשק בית משותף למעלה מתריסר שנים, והם אף נשאו בשנת 2007 בנישואין אזרחיים בקנדה.
2. בחודש מאי 2008 התובעים הביאו לעולם ילדה באמצעות הליך פונדקאות בארה"ב.
3. בשנת 2010 פנו התובעים למרפאת פריון בקונטיקט בארה"ב, בבעלות ד"ר גד לביא ובצעו הליך נוסף של פונדקאות.
4. לצורך הליך הפונדקאות, נלקח זרע מהתובע 1 שהופרה בביצית של גב' מ', ששמשה כפונדקאית ותורמת הביצית של בתם. בתחילה היה ניסיון שהגב' מ' תשמש שוב כפונדקאית אולם, ההליך לא צלח והיא נותרה תורמת ביצית בלבד.
5. התובעים חתמו על הסכם עם הגב' ד' שהסכימה לשמש כפונדקאית ועל ההסכם חתם גם בעלה של הגב' ד'. ההליך צלח, וכתוצאה ממנו נולד לטענתם הבן --- (להלן: "הקטין") ביום 15.12.10.
6. התובעים עתרו לבית המשפט בארה"ב למתן צו הורות וניתן לשניהם צו הורות שבו נקבע כי שניהם הם הוריו של הקטין.
7. משהגישו התובעים את צו ההורות שניתן בארה"ב לנציג הנתבע, על מנת שירשום אותם כהורי הקטין, הם סורבו ונאמר להם כי עליהם לערוך בדיקת רקמות, על מנת להוכיח כי יש קשר גנטי בין התובע 1 לקטין.
8. התובעים לא השלימו עם דרישה זו ועתרו לבג"ץ בבקשה שיורה לנתבע לרשום את הקטין כבנם, בהתבסס על צו ההורות שניתן בחו"ל (בג"ץ 566/11).
9. ביום 28.1.14 דחה בג"ץ את עתירתם והפנה אותם להגשת הליך בבית משפט זה.
10. התובעים מבקשים בתביעתם, שבית המשפט יצהיר על סמך המסמכים שהוגשו על ידם ומבלי שתיערך בדיקת רקמות, כי הם הורי הקטין. הנתבע התנגד לבקשה וטען כי אין כל מניעה שהנתבע 1 שטוען כי הוא האב הגנטי, יערוך בדיקת רקמות ויש לדרוש כי תיערך בדיקה גנטית, שהיא הראייה הטובה ביותר ואין להסתפק בראיות אחרות.
11. לאחר שהתקיים קדם משפט ביום 13.7.14, התאפשר לתובעים לצרף מסמכים נוספים, והם הגישו מסמכים נוספים להוכחת תביעתם ביום 5.8.14.
12. ביום 9.9.14 ניתנה על ידי החלטה שבה קיבלתי עקרונית את עמדת התובעים ואפשרתי להם לזמן עדים מטעמם להוכחת אבהותם ללא עריכת בדיקת רקמות. כמו כן, אפשרתי להם להגיש מסמכים נוספים והם הגישו תצהירי עדות ראשית ואליהם צירפו עוד מסמכים.
13. התובעים זימנו לעדות את ד"ר לביא, הבעלים של המרפאה שבה נערך הליך הפונדקאות בארה"ב וביום 12.2.15 הוא והתובעים נחקרו ע"י ב"כ הנתבע. בפתח דיון ההוכחות, ביקשו התובעים להגיש מסמכים נוספים שלטענתם מצא ד"ר לביא "אתמול בערב" ונעתרתי לבקשתם. לאחר שהתקיימו החקירות, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.
14. למחרת, ביום שישי 13.2.15, הגישו התובעים בקשה להוספת ראייה. לטענתם, התברר לד"ר לביא, כי קיימים מסמכים רפואיים נוספים שטרם הוגשו, לרבות גיליון רפואי חדש, אשר יש בהם בכדי להזים את טענת הנתבע, כי ייתכן שהפונדקאית קיימה יחסי אישות עם בעלה בתקופה זו והקטין שנולד, הוא בנו של בעלה ולא של התובע 1. בתצהירו של ד"ר לביא שצורף לבקשה, הוא טען כי: "התפלאתי במהלך החקירה לגלות שהגיליון הרפואי שצורף לתצהירי (כאשר מזכירתי היתה זו ששלחה מסמך זה לעורכת הדין) היה חסר, ולא היה הגיליון המלא שזכרתי שעיינתי בו לקראת ההכנה לחקירתי. אשר על כן, מיד עם תום חקירתי, יצרתי קשר עם הקליניקה שבבעלותי ובקשתי שיחפשו וישלחו אליי את הגיליון הרפואי המלא וכן שיזמינו מן הארכיב את טפסי תוצאות הבדיקות בתיק הרפואי שהוזנו לגיליון הרפואי ושנעשו בסמוך למקום מגוריה של הפונדקאית בתקופה האמורה...קיים נוהג אדמיניסטרטיבי בקליניקה שבבעלותי, לצלם ולתייק הגיליון הרפואי לאחר כל סבב של בדיקות וזו כנראה הסיבה שצורף בטעות של תום לב, גיליון חלקי בלבד לתצהירי". התובעים הציעו כי המומחה אף יתייצב לדיון נוסף, שבו הוא ייחקר על המסמכים הנוספים.
15. המסמכים הנוספים שהתובעים ביקשו לצרף כללו הן גיליון רפואי שונה שבו יש תוספת של נתונים רפואיים והן מסמכים שלטענת ד"ר לביא נערכו במרפאה אחרת ואשר אמורים לספק נתונים חשובים שהיו חסרים בתיעוד הרפואי שהוגש עד אותו מועד.