מס הכנסה ירושלים נ' ס. בע"מ ואח'

הנאשם 3, הודה במסגרתו של הסדר טיעון, כי במהלך חודשים יולי-ספטמבר שנת 2004 עת שימש כמנהל פעיל בחברות המתוארות כנאשמות 1 ו-2 בכתב האישום המתוקן, לא העביר כנדרש לפקיד השומה את סכומי מס ההכנסה אשר נוכה במקור בסך 146,000 ₪ בקירוב.

בשל כל אלו, ובכפוף להודאתו, הורשע הנאשם בשש עבירות של אי תשלום מס שנוכה ובאחריות מנהל, על פי סעיפים 219 יחד עם סעיף 222 ו-224א לפקודת מס ההכנסה.

בא כוח המאשימה, גרס בטיעוניו כי מדובר בעבירה חמורה המשתייכת למשפחת עבירות המס אשר מסיבה לאוצר המדינה נזק רב. הערך המוגן הוא, אם כן, שמירה הדוקה על אוצר המדינה ועל כספי הציבור אשר בו. סדרת מעשים זאת, כך לדעת המאשימה, תהלום מתחם ענישה של 6-10 חודשי מאסר בפועל לכל עבירה (שמונה עבירות), וקנס אשר ינוע בין 8,500-29,000 ₪ בגין כל עבירה.

לאור נסיבותיו של הנאשם, גילו, עברו הפלילי נטול ההרשעות ומערבותו בביצוע העבירות המתוארות, הרי שהעונש המתאים, כך לטעמה של המאשימה, צריך שיעמוד על הרף התחתון של המתחם דלעיל, היינו עונש מאסר בפועל בן 20-24 חודשי מאסר, 7-12 חודשי מאסר מותנה וקנס כספי אשר ינוע בין 51,000-174,000 ₪.

עוד מוסיפה המאשימה וטוענת, כי טענותיו של הנאשם בדבר חוסר יכולתו להסיר את מחדליו, אין להם על מה לסמוך ויש לדחותן בשל העובדה כי הן מעולם לא הוכחו, וחלקן אף הועלו בפעם הראשונה במשפט דנן, לא בחקירותיו של המשיב ולא באמרותיו הראשוניות.

מנגד, טען הסניגור המלומד כי הנאשם אכן מעד, אך יש להסתכל במעשיו על רקע מצב עסקיו באותה העת. הנאשם סבל ממצוקה כספית ועסקיו נלקחו ממנו והועברו לטיפולו של מפרק זמני אשר מנע, תוך כדי טיפולו החוקי, את האפשרות להגיע להסדר כספי עם פקיד השומה, אשר היה בו כדי למנוע את הגשת כתב האישום. בשל כל אלו, יש להקל עם הנאשם ולגזור עליו עונש מתון בהרבה מזה אליו עותרת המאשימה, כאשר המתחם העונשי ההולם ראוי שיעמוד על מאסר מותנה ואי הרשעה ועד למאסר בעבודות שירות.

הצדדים הביאו לידיעתי, כאמור כל צד לפי עניינו ובכפוף לגרסתו, כי נעשו מאמצים אינטנסיביים לרפא את המחדלים האזרחיים, לשלם את הדרוש תשלום, ולהצהיר במשותף בעת הטיעונים לעונש כי המחדלים אכן הוסרו.

אלא שמאמצים אלו כשלו, בשל שתי סיבות שאינן נתונות במחלוקת עובדתית, אך הן נתונות במחלוקת מהותית, והן: