מחלה סופנית אינה גורעת מהכשרות לצוות

עניינו של פסק דין זה במחלוקת בין אלמנת המנוח לבין ילדיו, לגבי תוקף הצוואות שהותיר.

להלן עיקרי הדברים:

1. המנוח ז"ל היה נשוי ואב לארבעה ילדים. בשנת 2003 התגרש ועבר לחיות עם אשה אחרת בדירתה. ביולי 2007 נישא לאותה אשה וגר עימה יחדיו בדירה שנרשמה בבעלות שניהם. למרבה הצער, ביולי 2009 לקה במחלה סופנית ביום 27.8.10 נפטר והלך מן העולם.

2. לאחר פטירתו התברר כי את הזכויות שצבר במקום עבודתו בח.ח. העביר לאלמנתו, ואת שאר רכושו (שעיקרו חצי דירה) הוריש לילדיו בצוואה האחרונה שהותיר. האלמנה טוענת כי הצוואה התקפה היא צוואה קודמת לפיה הוריש לה את כלל רכושו. ארבעים יום מפרידים בין הצוואות, ועל אחד מן הצדדים טוען לתקפות הצוואה שבידיו.

עם חלוף שבעת ימי האבל, נפתחו ההליכים המשפטיים בין הצדדים, כפי שיובא להלן:

3. ביום 6.9.10 פנתה אלמנת המנוח לרשם לענייני ירושה בבקשה למתן צו קיום לצוואתו הראשונה של המנוח (מיום 19.8.09) לפיה מוריש לה את כלל רכושו, ללא כל התייחסות לילדיו. הבקשה הועברה לבית המשפט ובגינה נפתח ביום 17.11.10 ת"ע 33693-11-10.

4. ילדי המנוח הגישו התנגדות לבקשה האמורה, בטענה כי חתם עליה בהשפעת האלמנה ובטענה כי בידם צוואה מאוחרת יותר, בגין התנגדות זו נפתח ביום 17.11.10 ת"ע 33780-11-10.

5. ביום 15.9.10 פנתה בתו הבכורה של המנוח לרשם לענייני ירושה בבקשה ליתן צו קיום לצוואתו השנייה (מיום 30.8.09) לפיה מוריש כלל רכושו לארבעת ילדיו, ללא כל התייחסות לאלמנתו. הבקשה הועברה לבית המשפט ובגינה נפתח ביום 13.12.10 ת"ע 19656-12-10.

6. האלמנה הגישה התנגדות לבקשתם זו, בטענה כי ילדי המנוח השפיעו עליו השפעה בלתי הוגנת, כאשר הוא נמצא במצב בו אינו מסוגל להבחין בטיבה של הצוואה, בשל מצבו הבריאותי הקשה אותה עת. בגין התנגדותה זו נפתח ביום 3.3.11 ת"ע 33780-11-10.