מדינת ישראל נ' ח'

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ובו מיוחסות לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 [7137] בזיקה לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 [2009]; התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 [2425]; רישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 [7102] וכן נהיגה ברכב ללא ביטוח עבירה לפי ס' 2 א לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל 1970 [2106].

על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.9.17 בסמוך לשעה 23:40 נהג מר ת' ב' ג' ח' (להלן: "הנאשם") אופנוע שמספרו 9796053 ברחוב ביאליק ברמת גן מצפון לדרום. כאשר התקרב האופנוע הנהוג בידי הנאשם (להלן: "האופנוע") לבית מס' 14א' החליק האופנוע על הכביש בעקבות עבודות שטיפת המדרכה ע"י העירייה במקום במים, איבד שליטה על האופנוע, סטה שמאלה ופגע ברכב ניסאן שמספרו 7682372 אשר חנה אותה שעה במקום, בניצב למדרכה משמאל. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנאשם חבלות של ממש שביניהן שברים בצלעות וברגלו, קונטוזיה ריאתית והנאשם אף אושפז עד ליום 15.9.17 ולכלי הרכב המעורבים נגרם נזק.

הנאשם נהג את הרכב ללא רישיון נהיגה תקף כאשר תוקף רישיונו פג בספטמבר 2010, ובלא ביטוח.

לטענת המאשימה התאונה נגרמה בעטיה של נהיגה רשלנית מצד הנאשם שלא נתן תשומת לב מספיקה לדרך. לגרסתה, הנאשם נהג, בטבורה של העיר רמת גן, ללא רישיון נהיגה תקף, באופנוע, איבד שליטה, סטה שמאלה, פגע ברכב חונה ואף נחבל בעצמו חבלות של ממש עקב החלקת האופנוע כתוצאה מהרטיבות שנוצרה על הכביש בעקבות שטיפת המדרכה על ידי העירייה.

מנגד, טען הנאשם כי לא עלה בידה של המאשימה לבסס ראיותיה ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי בהיעדר תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמה כלשהי מצד הנאשם באשר לאחריות לקרות התאונה. הנאשם מטיל את האחריות לתאונה לפתחה של הרשות המקומית אשר לא דאגה מבעוד מועד להציב שילוט ראוי ותמרורי אזהרה אשר היה בהם על מנת לעורר תשומת לב הנהגים המשתמשים בדרך ולהביא להאטת נסיעתם (כשהוא בכללם) ובכך למנוע התאונה.

ביום 24.10.18 התקיים דיון הקראה בו הודה הנאשם באמצעות ב"כ בנהיגה בזמן ובמקום אולם כפר בנהיגה בקלות ראש ובהתנהגות הגורמת נזק כפי שאלו משתמעות בס' 3 לכתב האישום למעט היות הכביש רטוב, וכן נטען על ידו באותו מעמד כי "לא רק שהכביש היה רטוב אלא גם שמנוני"

דיון והכרעה:

1. מטעם המאשימה העידו ארבעה עדים, ומטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

2. עד התביעה הראשון היה בעל הרכב החונה מר אלעד שרון (ע.ת.1), אשר העיד כי חנה במקום מוסדר, במפרצים במקום בו עשרה מקומות חניה וכי לא ראה כיצד התרחשה התאונה ומכאן, כי ממנו לא ניתן ללמוד דבר בדבר היארעות התאונה והגורם לה.

3. עד התביעה השני רס"ר שמעון וקסלר (ע.ת.2) אשר העיד כי ערך את דו"ח הפעולה לאחר שקיבל את האירוע משוטר אשר היה במקום וכי ייתכן והיה זה מחדל מצדו שלא להתקשר למודיע (ע' 5 ש' 11-14 לפרוטוקול), קרי, ע.ת.2 לא היה נוכח בשעת התאונה ועובר לה, ומכאן שאף הוא אינו יכול ללמדנו בדבר הגורם והאחריות לתאונה.